תפארת ישראל - יכין/סוכה/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־22:39, 22 במרץ 2020 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


תפארת ישראל - יכיןTriangleArrow-Left.png סוכה TriangleArrow-Left.png א

הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה


מפרשי הפרק
שנדפסו על הדף

רע"ב
תוספות יום טוב
תוספות רבי עקיבא איגר
תפארת ישראל - יכין


מפרשי המשנה

פירוש המשנה לרמב"ם
מלאכת שלמה
הון עשיר
רש"ש


חומר עזר

דפים מקושרים

(א) סוכה
חלל סוכה:


(ב) שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה
כל אמה בת ו' טפחים [מג"א תרל"ג]:


(ג) פסולה
דצריך שיהיה שיעור גבהה, באופן שאפשר לבנותה עראי, ובגבוה כ' [אב"י יותר מכ' כצ"ל] צריך לבנותה קבע:


(ד) רבי יהודה מכשיר
דס"ל סוכה צריך דירת קבע:


(ה) ושאינה גבוהה עשרה טפחים
דהו"ל דירה סרוחה:


(ו) ושאין לה שלשה דפנות
וסגי בב' דפנות, ושלישית רק בפס שרחב קצת יותר מטפח, ויעמיד הפס טפח תוך ג' טפחים לאחד מהדפנות, דעי"ז מדאמרינן לבוד הו"ל כאילו גם דופן זה רחב ד"ט, דהו"ל רוב שיעור המשך דופן של סוכה, שדיני שיהיה לכל הפחות רחב ז' טפחים. וצריך שיעמיד נמי בסוף המשך הכותל השלישית קנה דק, ויניח קנה אחד על הפס טפח ועל קנה הדק שבסוף הכותל כצורת הפתח, כזה* מיהו בדופן אחת במזרח ודופן אחת במערב וביניהן מפולש, צריך שיהיה דופן השלישית רחבה ממש ד' טפחים ומשהו, שמעמידו בפחות מג' טפחים סמוך לאחד מהב' דפנות, כדי שיהיה ע"י לבוד נחשב כז' טפחים ביחד, שהוא שיעור סוכה שלם. וי"א דבכה"ג א"צ צורת הפתח. ונהגו לעשות ג' מחינות שלימות [תר"ל ס"ה]:


(ז) ושחמתה מרובה מצילתה
ר"ל שמרובה חמתה מצלתה למטה. דלמעלה אפילו שוים סכך להאוירים שבין הסכך, פסול, דהחמה מתפשט למטה טפי מהצל [תרל"א]:


(ח) סוכה ישנה
ר"ל שהניח סככה סתם קודם ל' יום שלפני החג [תרל"ו]:


(ט) ובית הלל מכשירין
ומכל מקום נכון שיחדש בהסכך טפח על טפח במקום אחד, או כל דהו ע"פ כל אורכה או רחבה. וה"ה בעשאה סתם תוך ל' צריך חדוש. [וללבוש בכה"ג א"צ חדוש]. מיהו בעשאה בפירוש לשם חג אפילו מתחלת השנה א"צ חדוש. ובעשאה בפירוש שלא לשם מצוה, רק לצל בעלמא, ג"כ סגי בחידוש [ועי' משבצות שם סק"ג]:


(י) כאלו עשאה בתוך הבית
ופסול. מיהו אם הסוכה צילתה מרובה מחמתה בלי האילן, והאילן חמתו מרובה מצילתו ועירב הסכך פסול עם הכשר, אף שניכר הפסול במקומו כשר [מג"א תרכ"ו סק"ד]:


(יא) והתחתונה פסולה
מדכתיב בסוכת לשון יחיד, והרי התחתון יושב תחת ב' סככים. ודוקא שיש ביניהן י' טפחים:


(יב) התחתונה כשרה
אם אין הסכך שעל גבי תחתונה יכולה לקבל כלי בית שבעליונה אפילו על ידי הדחק, גם לת"ק שתיהן כשרות. ורק פלוגתייהו, ביכול הסכך של תחתונה לקבל הכלי בית שבעליונה ע"י הדחק, דאז הו"ל התשמיש של תחתונה רק עראי ור"י לטעמיה דס"ל סוכה דירת קבע בעינן והו"ל העראי כמאן דליתא. והלכה כת"ק [תרכ"ח]:


(יג) פירס עליה סדין
[טעפפיך], דמדמקבל טומאה פסול לסכך:


(יד) מפני החמה
שלא יצטער בה:


(טו) או תחתיה
תחת הסכך:


(טז) מפני הנשר
שלא ינשרו העלין על שולחנו וכ"ש בפרסו שלא יתיבש הסכך או לד"א שאינו לצורך ישיבת הסוכה. אבל בעשה כן לנאותה, כשירה, דכל לנאותה הו"ל צורך סוכה ובטל לגבה. והוא שיהיה תוך ד' טפחים מהסכך. וי"א דמפני החמה דמתניתין דפסול, היינו בפירסו שלא יתיבש הסכך, ויהיה חמתה מרובה מצילתה. אבל בעשה כן כדי שלא יצטער בחמה, הו"ל כלנאותה, שיתענג בה, וכשירה. מיהו בגשמים מנטפין מהסכך, יפרוס סדין וישב שם, דהרי לדעה שנייה כשירה מדצורך ישיבה היא, רק ספק ברכות להקל, ולכן לא יברך לישב בסוכה [מג"א תרכ"ט]:


(יז) או שפירס על גבי הקינוף
הוא מטה עם ד' קונדסין בד' זויותיה, אפילו אינן גבוהין י' טפחים, והמטה עומדת בהסוכה:


(יח) אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה
הוא מטה שיש בה ב' קונדסין, א' באמצע ראש המטה, וא' באמצע מרגלות המטה. ובפירס סדין עליהן כשר, דמדאין הגג פסול רחב טפח, לא חשיב אהל לבטל אהל דסוכה שעל גבו. ודוקא באין גבוה י' טפחים עד ראש הקונדסין. ויש מכשירין אפילו גבוהין י"ט [תרכ"ז]:


(יט) הדלה עליה
ר"ל הגביה והמשיך שיהיה לסכך על הסוכה:


(כ) ואת הקיסוס
[עפאקרויט], והוא מין עשב שנדלה כגפן:


(כא) וסיכך על גבה
ר"ל שהניח סכך כשר ע"ג הגפן או איפכא:


(כב) פסולה
דמחובר פסול לסכך, [ולכאורה היה נ"ל, מדלא מחלק הש"ס הכא דאם לנאותה כשירה ופירש כשאין סכך כשר רבה על הפסול וכלעיל סי' ט"ז, ש"מ דאע"ג דשאמט"ו ותלוש תרווייהו מחד קרא נפקי דכתיב מגרנך, דהיינו פסולת גורן שהוא תלוש ואינו מקבל טומאה, אפ"ה דוקא בשמקט"ו, שהוא תלוש, שייך שפיר לומר שכשהוא לנאותה בטלו לגבי קישוט דסוכה ואפשר נמי דאינו מק"ט אז אף שלא קבעו ביתידות בהסכך מדוודאי בטלו לגבי הסוכה [ועיין כלים פ"כ מ"ו] אבל דבר המחובר לא שייך שיבטלו לגבי קישוט הסוכה. ותו הרי אף כשיבטלו הרי נשאר להיות מחובר. אמנם י"ל דמדנקט תנא הדלה עליה וסיכך ע"ג ואי נימא דר"ל שהיה המחובר למטה, והסכך כשר למעלה למה לא נקט תנא רבותא טפי, דהרי אפילו המחובר למעלה פסול, וכלעיל מ"ב. ותו דבש"ס מפ' לסיפא דסכך כשר רבה כשירה דמיירי שחבט לסכך הפסול וערבו בסכך הכשר, וק' א"כ למה לא הזכירה המשנה תנאי זה. אע"כ דגם רישא בערבו לסכך הפסול מיירי, וה"ק הדלה עליה, ר"ל על סוכה המסוככת כהלכתה. וכן משמע לשון עליה, שהסכך כשר למטה והמחובר למעלה, וקאמר אף על גב שחזר וסיכך גם על המחובר עם סכך כשר למעלה, דנמצא דהמחובר כולו טמון חבוט ומעורב בתוך הסכך הכשר אפ"ה כל שאין סכך הכשר רבה עליו הסוכה פסולה. א"כ מדאיירי מתניתין בשהמחובר טמון תו לא מצי הש"ס למנקט דאם לנאותו כשר דבטמון לא שייך לנאותו]:


(כג) ואם היה סיכוך הרבה מהן
יותר מן ענפים המחוברין. וערבן יחד יפה עם התלושין:


(כד) כשרה
ודוקא שאחר שקצצו נענע כל ענף וענף שקצץ. דאל"כ פסול מדהיה פסול בשעת הנחה, וכתיב תעשה ולא מהעשוי כשרותו ממילא ע"י קציצה. מיהו בסיכך תחת הגג ואח"כ הסיר הגג, לא מקרי תעשה וגו', מדאין הפסול בסכך עצמו. [ובאויפצוגדאך] יש להחמיר לבלי לסכך עד שיפתחו הדלתות שלמעלה מהסכך דפתיחתן אחר הנחת הסכך לא הוה מעשה כל כך כאילו הסירן לגמרי, דאז היה כשר, אמנם אחר שנסכך בכשרות, יכול לסגור ולפתוח הדלתות כחפצו, מדהיה תחלה בכשרות. ואפילו ביו"ט שרי [תרכ"ו]:


(כה) כל שהוא מקבל טומאה
ככלים או בגדים וכדומה:


(כו) ואין
או שאין וכו':


(כז) גידולו מן הארץ
כעורות וכדומה אף שאין מקט"ו כגון שלא נגמר מלאכתן להתשמיש שיחדן לו:


(כח) מסככין בו
קשה למה לא נקט נמי מחובר בזה הכלל. ואת"ל מדכבר תני ליה, הרי גם מקט"ו כבר תנא ליה בפירס עליה סדין. ותו למה הפסיק בעירב במחובר בין פירס עליה סדין לזה הכלל, והרי הנך שייכי אהדדי. ונ"ל דאי הוה תני זה הכלל מיד אחר פירס סדין, סד"א דבזה הכלל נכלל נמי מחובר וכשר לסכך, דהרי מחובר גדולו מן הארץ ואמקט"ו, אבל לבתר דכבר תנא פסול של מחובר, שפיר מצי למנקט זה הכלל. אמנם ק' כללא בתרא ל"ל, והרי מכללא קמא שמעינן לה מדיוקא, ובריא"ף באמת לא נקט רק כללא בתרא. ונ"ל דאיצטריך, דאי מרישא סד"א דתרתי בעי, קמ"ל סיפא לאשמעינן דבחד לריעותה סגי:


(כט) וחבילי זרדין
אגודת קנים:


(ל) אין מסככין בה
גזירה שמא יניח שם להתיבש, ושלא לשם סכך, ואח"כ ימלוך עליה שישארו שם לסכך. והרי כתיב תעשה ולא מהעשוי ממילא. מיהו אין חבילה פחות מכ"ה קנים. כי כן דרך לאגד ליבשן:


(לא) וכולן שהתירן כשרות
וא"צ נענוע וכנ"ל סי' כ"ד, מדלא הניחן שם ליבש [תרכ"ט]:


(לב) וכולן כשרות לדפנות
בין מחובר, בין מק"ט, ובין חבילה:


(לג) ורבי מאיר אוסר
אם כל נסר רוחב ד' טפחים, ד"ה פסול, אפי' הפכן על חודן דשם אינן רחבים ד"ט, אפ"ה פסולין מגזירת תקרה. ובפחותין מג' טפחים ד"ה כשרין, כי פליגי ברחבים מג"ט ועד ד' טפחים. וקיי"ל כר"י מיהו לדידן אפי' בפחות מג"ט איכא גזירת תקרה, מדדרך לסכך בתינו בכמותן. ומה"ט לא יסכך בקש, שמא יעבה הסכך כתקרה. אמנם כל שאסור מגזירת תקרה, בשעת הדחק שרי [תרכ"ט]:


(לד) כשרה
אפי' בהניחו באמצע שיעור הסוכה:


(לה) ובלבד שלאי ישן תחתיו
נקט שינה, דשינה אפי' ארעי אסור, גזירה שמא יתקע בשינה. מיהו אם הנסר אינו רחב ד"ט, מותר לישן תחתיו דסכך פסול, באמצע פוסל רק בד"ט, ומן הצד פוסל רק ברחב ד' אמות, דאל"כ אמרינן דופן עקומה, מהלכה לממ"ס. אבל אויר אפי' מהצד פוסל בג' טפחים, ואין ישנים תחתיו, ודוקא שהולך האויר על פני כל הסוכה, או שיש בו כדי ראשו ורובו:


(לו) תקרה
[ציממערדעקקע]:


(לז) שאין עליה מעזיבה
שלא טחו טיט על עצי התקרה:


(לח) בית שמאי אומרים מפקפק
ר"ל סותר:


(לט) ונוטל אחת מבינתים
ר"ל אפי' סותר ומנענע כולן, אפ"ה דוקא אם ג"כ מבין כל נסר לנסר נוטל נסר א' מבינתיים ומניח סכך כשר במקומו כשר, ואי לא, פסול, דמדהיו תקרה, אף שיפקפק יש גזירת תקרה:


(מ) או נוטל אחת מבינתים
ונותן סכך כשר במקום הנסר שנטל ואז כשר אפילו הנשארים רחבים ד"ט. וי"א דוקא בפחותים מד' טפחים [תרל"א]:


(מא) ואין מפקפק
לטעמיה במ"ו אזיל, דס"ל אין מסככים בנסרים כשהן מג' טפחים עד ד' טפחים:


(מב) המקרה סוכתו בשפודין
לא מבעייא של מתכות דפסול מדאורייתא, מדאין גדולו מן הארץ, וגם מקבל טומאה. אלא אפילו שפוד של עץ, דהו"ל פשוטי כלי עץ דאינו מקבל טומאה מדאורייתא, עכ"פ מדסומך את ידו לפעמים על השפוד בשעה שצולה בו בשר, הו"ל משמש לאדם ולמשמשיו, דבכה"ג גם פשוטי כ"ע מק"ט עכ"פ מדרבנן [ועי' בפתיחה לטהרות אות מ"ז]:


(מג) או בארוכות המטה
היינו הקרשים שהן דופני המטה מכאן ומכאן. ומיירי אפילו נשברה שאר המטה, שאז הארוכות אמקט"ו אפ"ה עכ"פ הו"ל שברי כלים. והניח הארוכות על הסוכה כקורות, כדי להניח הסכך עליהן. וקמ"ל דלא מבעיי' בשפודין שהן כלים, רק אפי' ארוכות שהן שברי כלים, אפ"ה פסולין לסכך [תרכ"ט ודלא כר"ב וכתוי"ט]:


(מד) כשרה
ודוקא בסכך כשר מרובה על הפסול, ואין בהפסול ד' טפחים במקום א':


(מה) החוטט בגדיש לעשות בו סוכה
בגדיש מונחים אגודות תבן הרבה זה על זה, והוציא אגודות התחתונות מתחת העליונות, ונעשה עי"ז חלל כשיעור סוכה:


(מו) אינה סוכה
דהסכך נעשה ממילא ע"י החטיטה, והו"ל תעשה ולא מהעשוי. מיהו בסיכך תחלה על גובה טפח אויר, ואח"כ חטט והרחיב החלל עד כשיעור סוכה, כשר [תרל"ה]:


(מז) המשלשל
נ"ל שהוא מלשון שלשלת עבות [געפלאכטען]:


(מח) דפנות מלמעלה למטה
שארג הדפנות מן הסכך למעלה כלפי מטה, כדי שיהיה לדפנות:


(מט) אם גבוה מן הארץ עשרה טפחים כשרה
אפילו ראשי הדפנות נמוכין הרבה מהסכך, רק שיהיה ראש הדפנות מכוון כנגד הסכך או תוך ג"ט מנגד המכוון [תר"ל ס"ט]:


(נ) כך מלמעלה למטה עשרה טפחים
אפילו רחוקות הרבה מהארץ:


(נא) הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים
ברוחב הסוכה [תרל"ב]:


(נב) בית שנפחת
באמצעית הגג, והפחת רחוק מהדפנות:


(נג) פסולה
אבל בפחות מזה, כשר, דחזינן כאילו המעזיבה שייך לדופן שנתעקמה. אמנם כל שיש עקום ד' טפחים אסור לישב תחתיו [שם]:


(נד) וכן חצר שהיא מוקפת אכסדרה
דהיינו שיוצא כעין תקרה מאמצעית גובה כתלי הבתים שהן סביב לחצר, וסיכך על האויר שבאמצע התקרה זו, נמצא הסכך רחוק מכותלי הבתים, אם רחוק מהן ד' אמות, פסולה. וקמ"ל בית שנפחת אף דמחיצות לתוכו עבידין אפ"ה בשיש ד' אמות לא אמרינן דופן עקומה, וקמ"ל אכסדרה שבחצר דאף דמחיצות לבית עבידין, ולא שייכין לתקרת האכסדרה, אפ"ה כשאין רחוקים מסכך ד' אמות, אמרינן דכשר מכח דופן עקומה:


(נה) סוכה גדולה
ר"ל סוכה גדולה שיש בה סכך כשר ז' טפחים על ז' טפחים רצופים באמצע, והקיפוה וכו':


(נו) פסולה
סד"א דוקא בית שנפחת או אכסדרה, דפסולייהו רק משום תעשה ולא מן העשוי, דהרי הן מקורין מנסרים שהן ממין סכך, להכי אמרינן גבייהו דופן עקומה. קמ"ל דאף גבי סכך פסול נמי אמרינן בפחות מד' אמות דופן עקומה:


(נז) העושה סוכתו כמין צריף
[היטטע] בלי דפנות, והסכך משפע לכל צד עד לארץ:


(נח) או שסמכה לכותל
שהסכך משפע והולך מאמצע גובה כותל בית, עד לארץ:


(נט) מפני שאין לה גג
דשפוע אהל לא הוה אהל. והכי קיי"ל. וקמ"ל צריף לרבותא דרבנן אף שאין שם כותל כלל אפ"ה מכשרי, וקמ"ל סמכה לכותל דאף שיש שם כותל אפ"ה פסל ר"א. מיהו אם היה בשפולי הסכך דופן גובה טפח, או שהיה בראש השפוע גג שוה טפח בכל המשך אורך הסוכה כשר [תרל"א ס"י]:


(ס) מחצלת קנים
[ראהרמאטטע] גדולה:


(סא) גדולה עשאה לשכיבה
ר"ל אם עשאה בפירוש שתהיה לשכיבה:


(סב) מקבלת טומאה ואין מסככין בה
אבל סתמא לסיכך קיימי:


(סג) ואינה מקבלת טומאה
סיפא מיירי בקטנה דסתמא לשכיבה, להכי דוקא בעשאה בפירוש לסיכך, אינה מק"ט ומסככין בה:


(סד) עשאה לשכיבה
ר"ל אפילו גדולה מסתמא עשאה לשכיבה, ולהכי מקבלת וכו':


(סה) לסיכוך
ר"ל אבל אם פירש שתהיה לסיכך:


(סו) מסככין בה ואינה מקבלת טומאה
דכל שעשאה לסיכך, אפילו ישב עליה הזב אינה מק"ט, דאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו, שהרי אינו מיוחד לישיבה ואי"ל הרי מקבל טומאה כשהאהילה על מת, ליתא דכל היוצא מהעץ אינו מקבל טומאת אהלים [כפ"ב דשבת מ"ג]. וקיי"ל כת"ק. מיהו בהיה לה שפה, אפילו נטלה השפה אז אפילו מחצלת גדולה, פסולה [תרכ"ט] מדהו"ל עכ"פ שברי כלים:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.