תפארת ישראל למהר"ל/נט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

תפארת ישראל למהר"ל נט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הדבר הזה אשר שאלו בני אדם מה שלא נכתב בפירוש בתורה שכר הרוחני רק נכתב בתורה השכר הגופני, ואין ספק כי השאלה הזאת מאתם בשביל כי חשבו כי אין מדרגת התורה לזכות האדם אל שכר הרוחני כי אם אל שכר הגוף, וחשבו כי על ידי מצות שעשה על ידי גופו לא יזכה רק אל שכר הגוף בלבד כי כל המצות הם על ידי פעולות הגוף. וכבר השבנו על דבר זה כי בודאי על ידי המצות שהם על ידי הגוף הוא זוכה אל שכר רוחני וכמו שהארכנו בזה למעלה, והשכל מחייב דבר זה כי המצות האלו ואם שהם בדברים הגשמיים מכל מקום אין המצות דברים טבעיים. ואם היו כל המצות טבעיים או נמוסים בלבד כמו מצות כבוד אב ואם ומצות ואהבת לרעך כמוך ושאר המצוות שהם תיקון בני האדם ועל מצות אלו וכיוצא בהם אפשר לטעון כי השכר שלהם הוא בעולם הזה וכמו שיתבאר עוד, כי המצות שהם תועלת ותיקון בני אדם יש להם שכר טוב בעולם הזה גם כן אבל המצוות אינם טבעיים כמו כמה מצות שהם בתורה אי אפשר לומר שבאו המצות לתיקון בני אדם שאין זה שום תיקון. אבל המצוה הוא ענין אלקי לצרף בני אדם להגיע אותם אל מדרגה בלתי טבעית היא מדרגה הרוחנית כמו שהארכנו בזה למעלה בפרקים בכמה מקומות, ואם כן איך נאמר שאין בשכר המצות שכר הרוחני לעולם הבא או לאחר המיתה אחר שמבואר כי המצות אין בהם ענין טבעי או דבר נימוס, לכך ברור הוא שעל ידי מצות התורה זוכה למדרגה רוחנית ואין צריך לפרש. אבל היה צריך לפרש שיהיה להם הטוב בעולם הזה מפני שעולה על הדעת כי בשכר מצות התורה לא יהיה להם שכר גופני וכמו שסובר התנא בקידושין (לט:) דאמר שכר מצות בהאי עלמא ליכא. ובודאי טעמא דידיה כיון שאין המצות טבעיות כלל אין סברא שיהא שכר שלהם בעולם הזה. ויש לשאול על זה הרי אמרה תורה אם בחקותי תלכו וגו', אבל כבר אמרנו כי גם אם בחקותי אין זה שכר מצות רק שהכתוב אמר אם בחקותי תלכו השם יתברך יתן לכם הטוב לא שדבר זה שנותן לכם הוא שכר המצות דודאי השכר אינו בעולם הזה רק לעולם הבא רק כאשר תהיו עובדין אל השם יתברך אז השם יתברך אשר אתם עובדים לו יתן לכם הטוב אבל אין זה שכר המצוה, וכל זה מפני שאין התורה טבעית ומאחר שאין התורה טבעית אין מתן שכרה בעולם הזה:

ובמדרש (דב"ר פ"ג) אמר ר' שמואל בן לקיש התורה שנתן הקב"ה לישראל עורה של אש לבנה וכתובה באש שחורה וחתומה באש ומלופפת באש ועם שכותב קינח הקולמוס בשערו ומשם נטל משה זיו הפנים ע"כ. ורצה בזה כי התורה כל דבריה הם אלקיים ואין התורה כמו דת טבעית או דת נמוסית לכך התורה היא מתיחסת לאש, כמו שיאמר על השם יתברך כי ה' אש אוכלה (דברים ד) ר"ל שהוא נבדל לגמרי מן העולם, ובמה שהוא נבדל מן העולם הוא פועל בעולם כי הדברים אשר יתחברו ושוים ביחד אינם פועלים זה בזה, אבל השם יתברך הוא אש ואין לו שתוף עם הטבעי הגשמי כמו שאין לאחר שתוף עם האש. ומה שאמר כי עורה של אש לבנה וכתובה באש שחורה דבר זה בארנו למעלה כי התורה הנושא שלה הטוב והזכות כמו שאמר הכתוב (משלי ג) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום אף כאשר אמרה התורה להרוג ולשרוף ולסקול כל זה הוא להעמיד הטוב והנועם ולבער הרע, נמצא כי נושא התורה הוא הטוב האלקי, ולכך אמר כי עורה של אש לבנה, כי העור ר"ל נושא התורה אינו לקיים הטבע או הנימוס רק אש לבנה, ר"ל שנושא התורה הטוב האלקי וכתובה באש שחורה כי עצם המושכל והציור בתורה הוא מושכל אלקי ואינו מושכל של דבר טבעי שדבר זה אין ראוי ליחס אל אש, כי כבר אמרנו כי הדברים האלקיים בפרט מתיחסים לאש, ואמר כי היא כתובה באש שחורה ר"ל כי השחור הוא דבר מבורר וניכר כך מושכלות התורה הם דברים ברורים וצרופים מאד שאין בהם דבר ספק רק השגה מבוארת נכרת, ולכך אמר שהתורה כתובה באש שחורה כי השחור ניכר ויש לו בירור ביותר. ומה שאמר חתומה באש כי החתימה הוא כאשר גוללים הספר תורה והיא הכל ביחד בשלמות קושרין עליה דבר שתהא נשארת ביחד, ולכך אמר לא תאמר דוקא התחלת התורה היא של אש כי התחלת התורה והיסוד שלה הוא יותר עליון והוא בלבד שכל אלקי, אבל לא מצד השלמת התורה וגמר שלה היא יותר קרובה אל העולם הזה כמו שהתבאר למעלה כי השלמת התורה קרובה אל המקבל הוא האדם כמו שהארכנו למעלה, וזה שאמר וחתומה באש כי כאשר היא חתומה ומקבל אותה המקבל גם מצד הזה התורה היא נבדלת:

ובפרק הניזקין (גטין ס' ע"א) פליגי אם תורה מגילה נתנה או תורה חתומה נתנה, כי למ"ד מגילה נתנה ר"ל כי התורה ראויה אל האדם מצד כל מצוה ומצוה, ולמ"ד חתומה נתנה אין התורה ראוייה אל האדם רק מצד שהיא מושלמת כמו שהתבאר, כי מצד שהיא כולה ביחד והיא שלימה יותר היא שייכית לעולם כמו שהבית ראוי לאדם דוקא כאשר הוא שלם ואין הקורה בלבד ואין האבנים בלבד ראוים לאדם כי הפשוטים קודמים למורכבים, ולפיכך אמר שכל אשר שייך לתורה הוא של אש גם כן החתימה וזה מצד שהיא מושלמת וראויה לקבל ביותר הכל של אש. ואמר ומלופפת באש פירוש הליפוף הזה הוא מלבוש התורה, וכבר התבאר למעלה ענין מלבוש התורה דהיינו גילוי התורה והוא נקרא מלבוש כמו שהארכנו בזה למעלה כי הפשט נקרא מלבוש, ור"ל אל תאמר כי דבר זה הם ספורים של עולם הזה ואינו שכל אלקי אבל גם המלבוש שכל אלקי. כי אמרו ז"ל (סוכה כ"א) ועלהו לא יבול אפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריך למוד בהם כי עיקר השכל הוא נקרא פרי, וקראו שיחת חולין של ת"ח עלין כי העלין הוא מלבוש הפרי כי העלין הם מבחוץ והפרי מבפנים, וכן השכל של ת"ח הוא דבר פנימי ושיחת חולין שהוא דבר מבחוץ נקרא עלין שהם מלבוש אל השכל, ולפיכך אמר ומלופפת באש ר"ל הדבר שהוא נראה והם ספורים של תורה גם כן הוא של אש שכל אלקי. ועוד יראה כי הליפוף הזה לא בא על דבר שהוא כתוב בתורה רק על דבר מבחוץ שיש כמה דברים שהם יוצאים מן התורה, והתורה שבעל פה יוצא מן התורה הוא לפוף התורה והוא כמו מלבוש לתורה והדברים האלו אינם התורה עצמם והם לפוף התורה והוא גם כן של אש. ויש לך להבין עוד דברי חכמה במה שאמר ומלופפת באש, וזה כי הלפוף הוא המלבוש והמלבוש יש לו צירוף אל האדם המקבל כי האדם רואה המלבוש בלבד, ולכך נקרא צירוף התורה אל האדם מלבוש כי אל המלבוש מתחבר האדם ובו הוא טבע, ואמר כי גם הצירוף הזה שהוא של התורה שהיא של אש כי התורה אף כי יש לה צירוף וחבור אל העולם אין כאן קבלה מעורב עם המקבל רק התורה מצרף אל המקבל ואינו מעורב עם המקבל כלל, וזה שאמר שהיא מלופפת באש כי המלבוש הוא הצירוף והחבור אל המקבל כמו שאמרנו, והוא נבדל כי אין לה עירוב עם המקבל, ודברים אלו ברורים ועמוקים. ויש לך להבין אלו דברים מה שזכר כאן כי התורה עורה של אש ועוד כתובה היא באש ועוד חתומה היא באש ועוד מלופפת היא באש, ארבעה דברים מה שזכר כאן כי התורה שבאת לעולם יש לה אלו ארבעה דברים וכלם של אש. ואמר עם שכותב קנח הקולמוס בשערו, ור"ל הסופר כאשר פסק מלכתוב מקנח הקולמוס ואותו דיו שהיא בקולמוס יותר עב מן הדיו שכתב בה שאותו דיו הוא דק, וכך האור הדקות והזכות שהוא מצטרף אל התורה אינו ראוי אל מושכל התורה שמושכל התורה הוא דק ביותר, ולכך פשיטות החכמה שבתורה שאינו דק כל כך מגיע לסופר בשביל שיש לו צירוף אל התורה, כי משה היה מצטרף אל התורה שהוא קבלה, ולכך הכל היה כמו שראוי להיות כי משה שהיה מקבל התורה ומתחבר אל התורה היה מקבל אור הפנים כי התורה היא אור שהוא זך לגמרי כי התורה עצמה נקראת אש לפשיטות ודקות השכל שבה, ומשה שהיה מצטרף אל התורה שהוא הכותב והמקבל התורה ולכך אמר שקנח הקולמוס בשערו מפני כי כאשר נשאר מן הדיו בקולמוס הוא יותר עב כמו שאמרנו, ואמר שקנח אותה בשערו כי השער הם בראש אשר שם השכל כי בשביל כי שכל משה הוא מצטרף אל שכל התורה היה מקבל אור הפנים, ולכך אמר ועם שכותב קנח הקולמוס בשערו ומזה נטל משה זיו פנים שהוא שייך ומתיחס אל המקבל. הרי תראה כי כל ענין התורה הכל נבדל עד שהיה דבק בפניו של משה הזיו, ומאחר כי כל אשר שייך לתורה מתיחס אל האור הנבדל מן הגשמי ואם כן איך יאמר שכל שכר התורה הוא ענין גופני בלבד, אלא האומר כך אין לו הבחנה בדברים אשר הם ברורים כשמש בצהרים שכל מצות התורה בפרט אותם שהם חוק וגזרה ולא נודע טעמם שאי אפשר לומר שיהיה שכר שלהם בעולם הזה כיון שהמצוה בעצמה אינה בדבר טבעי כלל אין השכר גם כן טבעי, ולכך לא הוצרך הכתוב לפרש ענין השכר הרוחני בתורה מפני שהוא מבואר מגוף המצוה, ואין צריך עוד ביאור:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף