עריכת הדף "
תורה תמימה/שמות/כד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יב == '''ואתנה לך וגו'. ''' א"ר שמעון בן לקיש, מאי דכתיב ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם {{תוספת|כג|כפי הנראה קשה ליה אריכת הלשון, דהא העיקר שנתן הקב"ה למשה הם עשרת הדברות והם היו על הלחות וא"כ היה די לומר ואתנה לך את לחות האבן, ולכן מפרש דרמז לו בזה שכל פרטי וחדושי התורה נתנו למשה בסיני וכפי שדריש כל מלה בפסוק זה.}}, לחות – אלי עשרת הדברות, תורה – זו מקרא {{תוספת|כד|פירש"י זה חומש שמצוה לקרות בתורה, עכ"ל, וכונתו מפני שלכן נקרא גוף התורה דהיינו חמשה חומשים בשם מקרא משום דמצוה לקרות בהם בנקודות וטעמים ומסורות, משא"כ משנה ותלמוד לא שייך בהם דקדוקי נקודות ופסקי טעמים ומסורות כמו בחומשים.}}, והמצוה – זו משנה {{תוספת|כה|שבהם רק עקרי המצוה מתורה שבע"פ והם בערך משנה תורה שבכתב, ועיין בהקדמת הרמב"ם לספר הי"ד.}}, אשר כתבתי – אלו נביאים וכתובים {{תוספת|כו|שנתנו רק לכתוב, אבל אין בהם מצות קריאה כמו בתורה כמש"כ לעיל באות כ"ג.}}, להורתם – זה גמרא {{תוספת|כז|כי עקרי כללי ההוראה הם מתבארים בגמ', ואע"פ דגם המשנה כוללת פסקי דינים, אבל אסור לפסוק הלכה מתוך משנה בלתי ידיעת שקלא וטריא שבגמ' כמבואר בסוטה כ"ב ב'.}}, מלמד שכולם נתנו למשה בסיני {{תוספת|כח|ועיין במגילה י"ט ב' איתא בענין זה בסמיכות על פסוק אחר מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידים לחדש. ובירושלמי פאה פ"ב ה"ד ומגילה פ"ד ה"א איתא הלשון שאפי' מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני, ואף כי הנוסחאות שונות זמ"ז אבל כונה אחת לכולן, והוא, שכל עקרי ההלכות שעתידים התלמידים לחדש מכח פלפולם ומרמזים ודיוקים בתורה הכל היה רצוף במובן התורה מתחלתה, אבל אין הכונה דגופי הפלפולים ממש שעתידים להתחדש נאמרו למשה, כאשר רצו צרי עין על התלמוד להעמיס כונה זו בדברי הדרשות שהבאנו ומתוך כך הרימו זה המאמר על נס ומצאו מקום להוציא פחזותם על התלמוד בלהג הרבה יגיעת בשר ורוח, לומר כי לדעת התלמוד, לדעתם, כל פלפול וכל שקלא וטריא שעתיד כל תלמיד לחדש הכל נאמר למשה בסיני. ואע"פ כי האמת עד לעצמה דאמתת הכונה היא שרק עקרי ההלכות והדינים שעתידים להעלות בכל דור הם נאמרו למשה ולא גוף הפלפולים, וא"צ ראיות לזה, בכ"ז נראה מקור נאמן שכן היא דעת חכמי התלמוד – ממנחות כ"ט ב', שציירו שם את גדולת ר' עקיבא בציור כזה, כשעלה משה למרום והראו לו החכמים שבכל דור, ראה את ר"ע דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות בפלפול, ולא היה יודע משה מה הן, תשש כחו של משה, כיון שהגיע ר"ע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו, זה מניין לך, אמר להו זו הלכה למשה מסיני, ונתיישבה דעתו של משה, ע"כ. הרי מבואר מפורש שכך הבינו חז"ל בדרשה שלפנינו, ההלכות הקבועות נאמרו למשה, אלה ההלכות שלא יכלו החכמים להוציא רק מכח הפלפול והסברא, ולכן נתיישבה דעתו של משם כשאמר ר"ע זו הלכה למשה מסיני דזו מעלה גדולה מפלפול, כי הפלפול בפני ההלכה הקבועה ע"פ הקבלה הוא בערך פרוזדור לטרקלין, כלומר שאי אפשר לבא לפנים, דהיינו לקבוע ההלכה לאמתתה, כי אם ע"י מפתחות הפלפול, ואחרי שלא היה יכול ר"ע למצוא דין זה מכח הפלפול והסברא הוכרח לומר שכך היא הלכה למשה מסיני, ועיין במ"ר ר"פ חקת. ויותר מזה מבואר מפורש פירוש הענין כמש"כ במ"ר פ' תשא פמ"א בפ' ויתן אל משה בזה"ל, וכי כל התורה למד משה לארבעים יום והכתיב ארוכה מארץ מדה אלא כללים למדהו הקב"ה, ע"כ, והדברים א"צ באור. ויש עוד להאריך בזה, וכאן די במה שכתבנו.}}. (ברכות ה׳ א׳). '''ואתנה לך וגו'. ''' מניין לברכת התורה מן התורה, א"ר חייא בר נתן, הרי הוא אומר (פ' עקב) וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך וכתיב ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה {{תוספת|כט|כנראה דריש גז"ש נתינה נתינה וכמו דילפינן ברכה על המזון מפסוק וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, כך למדין ברכה על התורה מפסוק ואתנה לך, וטעם הדבר מדמתנה היא צריכה ברכה והודאה, ופרטי דין ברכה זו באו"ח סי' מ"ז.}} [ברבות מ"ח ב׳]. '''והתורה והמצוה. ''' תניא, מניין למצות שטעונות ברכה, אמר ר׳ תנחומא בשם ר"א, כתיב והתורה והמצוה, הקיש מצוה לתורה, מה תורה טעונה ברכה אף מצוה טעונה ברכה {{תוספת|ל|כבר נתעוררו בספרי הראשונים ואחרונים למה אין מברכין על כמה מצות כמו על צדקה וגמילות חסד והשבת אבדה ובקור חולים וכדומה, והרבה טעמים וסברות נאמרו בזה. ולדעתי נראה פשוט, משום דבכלל לשון הברכה אשר קדשנו במצותיו וצונו מורה דבמצוה זו שאנו עושים אנו מקודשים ומובדלים משארי האומות שאינן נוהגות כן, והנה זה במצות שבין אדם למקום, כמו תפלין וציצית וסוכה ולולב וכדומה, שאינן נוהגים באומות, משא"כ במצות שבין אדם לחבירו כאלה שחשבנו הרי הן נוהגות גם באומות ולא שייך על זה אשר קדשנו במצותיו, כלומר שהבדילנו, אחרי שאין אנו מובדלים בהן משארי האומות המתוקנות. ונראה אשר אל סברא זו כוון הרמב"ם בפי"א ה"ב מברכות שכתב כל מצות עשה שבין אדם למקום מברך וכו', וכתב הכ"מ וז"ל, ודקדק רבינו לכתוב שבין אדם למקום לומר דבמצות שבין אדם לחבירו כגון עשיית צדקה וכדומה אין מברכין עליהן, עכ"ל, ולא ביאר בטעם וסברא, וע"פ באורנו הדברים מאירים, והנה אע"פ שיש איזו מצות יוצאות מכלל זה, אך אולי יש בהם טעם מיוחד, אבל כללות הדברים קרוב לודאי שכן הוא כמש"כ, ודו"ק.}}. (ירושלמי ברכות פ"ו ה"א).
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף