עריכת הדף "
תורה תמימה/שמות/טו
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ב == '''זה אלי. ''' דרש ר׳ עוירא, בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו ישראל ממצרים, בשעה שהולכות לשאוב מים הקב"ה מזמין להן דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים ומאכילות ומשקות אותן לבעליהן ונזקקות להן, וכיון שהגיע זמן הולדתן הולכות ויולדות בשדה {{תוספת|ו|שהיו יראות ללדת בעיר מגזירת ההשלכה ליאור.}}, והקב"ה שולח משמי מרום מי שמנקר ומשפר אותן כחיה זו המשפרת את הולד, וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחלה, שנאמר זה אלי {{תוספת|ז|ולשון זה מורה על הידוע שכבר ראוהו, והם כבר ראו שכונתו בהנסים שנעשו להם בההרפתקאות שעברו עליהם, וענין צדקת הנשים בזה י"ל ע"פ מ"ש באגדה דפ"ק דסוטה (י"ב א') שמאז גזר פרעה להשליך הבנים הילודים אל היאור פרשו רבים מנשותיהם, כי לא רצו להוליד לריק, אבל הנשים היה לבן אמון וחזק בישועת ה' שלא יעשה כלה עם עמו וסוף סוף לא תתקיים גזירת פרעה, ולכן השתדלו וסבבו להזקק לבעליהן כפי המבואר בזה, ומוסיף עוד שהקב"ה סייע לרצונן הנאמן בזה, ואומר שהזמין להן הקב"ה דגים קטנים בכדיהן. וי"ל הענין ע"פ המבואר בברכות ה' א' שדגים קטנים מפרין, וכ"כ הטבעיים שהרגיל באכילת דגים מסוגל להזריע הרבה, ויתכן שמטעם זה מצוה לאכול דגים בלילי שבת ומטעם מצות אכילת שום, ורק משום כבוד שבת מהדרין אחר דגים גדולים וכמ"ש בשבת קי"ח ב' במה מכבדו בדגים גדולים, וצ"ע ביומא י"ח א' שחשיב הדברים שהיו מונעים מהכה"ג עיוהכ"פ משום רבוי זרע ולא חשיב דגים קטנים, ואפשר לומר משום דבעיוה"כ מצוה לאכול דגים שהם סימן ברכה כמש"כ התוס' בחולין פ"ג א' בשם המדרש, ולכן לא היו מונעין זה ממנו. – ומ"ש שהיה הקב"ה שולח משמי מרום מי שמנקר ומשפר אותן, הנה קרוב ללשון זה איתא בש"ר פ' א' בזה"ל והקב"ה שולח מלאך וכו', אבל בש"ר פ' כ"ג איתא הלשון והקב"ה בכבודו יורד וכו', ונראה נוסחת הגירסא האחרונה עיקרית ואמתית, יען כי לפי הגירסא שמלאך ה' יורד, קשה מה שאמר שכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחלה מאז שראוהו כשנולדו, אחרי כי לפי הגירסא הראשונה לא ראו כלל את הקב"ה רק את המלאך, אבל לפי הגירסא והקב"ה בכבודו יורד ניחא מאד. והנה יש עוד לבאר ולכוין הרבה ענינים נעלים בכלל אגדה זו, אבל אין תכלית חבורנו לאריכות בדברי אגדה, ועיין בחדושי גאונים בע"י באור נכבד בכלל אגדה זו.}}. (סוטה י"א ב׳) '''זה אלי. ''' דרש ר' יוסי הגלילי, כיצד אמרו שירה, עולל מוטל על ברכי אמו ותינוק יונק משדי אמו, כיון שראו את השכינה – עולל הגביה צוארו ותינוק שמט דד מפיו ואמרו זה אלי, שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהילים ח׳:ג׳) {{תוספת|ח|עיין בדרשה הקודמת, ויתכן דסמיך גם אסיפא דקרא למען צורריך להשבית אויב שהם המצרים המכונים בשם אויב כמש"כ אמר אויב ארדוף.}}. (שם ל׳ ב׳) '''זה אלי. ''' [מכאן שהקב"ה נקרא זה] {{תוספת|ט|עיין מש"כ בפ' תולדות בפסוק ולמה זה לי בכורה.}}. (מנחות נ"ג ב׳) '''זה אלי. ''' תניא, ר' אליעזר אומר, מניין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל ושאר נביאים, שנאמר זה אלי {{תוספת|י|הנה מ"ש שראתה וכו' מה שלא ראה יחזקאל ושאר נביאים הוא פשוט, מפני שהם ראוהו כביכול רק במחזה ועל הים ראוהו בראיה מוחשית, ומה שאמר אפילו שפחה ג"כ פשוט שתפס אפילו הפחות שבאנשים וכמ"ש סוף כתובות קי"ב א' אפילו שפחה שבא"י וכו', אך אינו מבואר איפה מרומז בפסוק זה עיקר דרשה זו. ושמעתי לפרש ע"פ מ"ש במס' בכורים פ"א מ"ד הגר מביא בכורים ואינו קורא פרשת בכורים מפני שאינו יכול לומר אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו, ועיין בב"ב פ"א א' ובתוס' שם. והנה בפסוק זה איתא כפל ענין במלות שונות, זה אלי [זה] אלהי אבי, הנה יחסו להקב"ה באלהותו על עצמם ועל אביהם, ודייקה המכילחא שנוי לשון זה, ודרשה דזה אלי אמרו אלה שאינם יכולים לומר אלהי אבי, והיינו אלה מהאומות שנלוו על בית ישראל, ומ"ש שפחה הוא לרבותא אף שהיא הפחותה באנשים וכמש"כ, ואלהי אבי אמרו ישראל, ודו"ק.}}. (מכילתא) '''ואנוהו. ''' תניא, זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצות, עשה לפניו סוכה נאה, לולב נאה, ציצית נאים, ספר תורה נאה, וכתוב בו לשמו בדיו נאה ובקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורכו בשיראים נאים {{תוספת|יא|דע שיש מחלוקת הפוסקים אם הא דבעינן שרטוט בס"ת הוא משום ואנוהו כדי ליישר הכתב או שהוא הלכה למשה מסיני [עיין רש"י מגילה י"ז ב' ותוס' מנחות ל"ב ב' ויו"ד סי' רע"ו], ומכאן משמע כדעת הפוסקים שאינו משום ואנוהו, שהרי חשיב כמה וכמה פרטים בכתיבת ס"ת שהם משום ואנוהו ולא חשיב שרטוט, ונ"מ שאם זה משום ואנוהו או הלכה למשה מסיני פשוטה לענין כשרות, וגם י"ל נ"מ לענין בזבוז ממון יותר משליש דאם הוא משום ואנוהו אין זה אלא הדור מצוה אינו מחויב לבזבז על זה ממון יותר משליש שויו, כגון אם מוצא לקנות שתי ס"ת אחת שנכתבת בשרטוט ואחת שלא בשרטוט והמשורטטת עולה בדמים יקרים, ואם הוא הלכה למשה מסיני הרי זה פרט מעיקרי המצוה ולא סגי בלא"ה.}}. (שבת קל"ג ב׳) '''ואנוהו. ''' אבא שאול אומר, זה אלי ואנוהו, הוי דומה לו, מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום {{תוספת|יב|פירש"י דדריש ואנוהו אני והוא, אעשה עצמי כמותו לדבק בדרכיו, עכ"ל, וכנראה מפרש ע"פ לשון הגמרא בסוכה נ' א' אני והו הושיעה נא, וכן מצינו שם הוא כנוי להקב"ה בישעי' מ"ב אני ה' הוא שמי, ובסוטה י"ב ב' ותראהו את הילד שראתה שכינה עמו, ובנדה ל"א א' בלילה הוא מלמד שהקב"ה סייע באותו דבר. ואמנם לולא דבריו י"ל דמפרש בזה גם ואנוהו ממש כפשוטו מעין דרשה הקודמת, והיינו דכשמתדמה האדם להקב"ה שעוסק במדות טובות עושה בזה פאר וכבוד להקב"ה שהנחיל לעמו מעלות ומדות יקרות, והוי זה מענין קדוש שמו יתברך, וחכמים בדרשה הקודמת י"ל דילפי הא דאבא שאול מפסוק דברים י"ג אחרי ה' אלהיכם תלכו ודרשינן בסוטה י"ד א' וכי אפשר להלך אחר הקב"ה אלא הלך אחר מדותיו מה הוא חנון אף אתה חנון וכו'. גם י"ל דאבא שאול אינו חולק על החכמים בדרשה הקודמת שדרשו ואנוהו התנאה לפניו במצות, אלא הוא בא להוסיף דלא די ואנוהו במצות שבין אדם למקום אלא צריך עוד לנוהו במצות שבין אדם לחבירו, יען כי זולת זה, והיינו האיש הזהיר ומדקדק במצות שמים ואינו מקפיד להזהר במדות טובות שבין אדם לחבירו הוא גורם לחלול השם והתורה והמצוה באמור המון העם כמה מגונים מעשיו של אותו הירא שמים, משא"כ מי שאוחז בזה וגם בזה הכל מקלסין אותו ואומרים כמה נאים מעשיו של זה, ובזה הוא גורם כבוד לה' ולתורתו ומצותו, ודו"ק.}}. (שם שם) '''ואנוהו. ''' ת"ר, לולב מצוה לאגדו ואם לא אגדו כשר, ומאי מצוה, משום זה אלי ואנוהו {{תוספת|יג|ר"ל לאגוד ביחד הלולב והדם וערבה, ומצוה לאגדם בקשר גמור היינו ב' קשרים זה על גבי זה, והכל משום נוי, ועיין באו"ח סי' תרנ"א.}}. (סוכה ל"ג א׳) '''ואנוהו. ''' תניא, הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דל"ת והעביר עליו קולמוס וקדשו אין זה השם מן המובחר, מאי טעמא, דבעינן זה אלי ואנוהו {{תוספת|יד|באור הלשון אין זה מן המובחר אפילו למ"ד דלענין שבת וגיטין נחשב כתב שע"ג כתב לכתב ממש, אבל בשם הקודש אין זה מן המובחר, משום דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למחקו כמבואר בירושלמי הובא בתוי"ט פ"ד מ"ה דסוכה.}}. (גיטין כ׳ א׳)
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף