עריכת הדף "
תורה תמימה/ויקרא/כה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יד == '''וכי תמכרו ממכר. ''' תניא, השכירות יש לה אונאה, מאי טעמא ממכר סתמא כתיב, והאי נמי ביומיה מכירה הוא {{תוספת|פ|מפירוש התוס' כאן נראה דהדיוק הוא משום דמלת ממכר מיותר, ואתא לרבות שכירות, אבל לפי"ז צ"ע בלשון הגמרא ממכר סתמא כתיב, דהול"ל ממכר כתיב, אך קשה ל"ל כאן בכלל דרשה זו תיפק ליה דסתם מכירה הוא עד היובל, דפרשה זו איירי בזמן שיובל נוהג, וא"כ ממילא מבואר דאף מכירה שאינה עולמית שייך בה דין אונאה, ומה לי ממכר ליום או לחמשים שנה, כיון דשניהם אינם זמנים נצחיים. וצריך לומר דמשום מטלטלין אצטריך דמכירתם הוי מכירה עולמית. ולענין יתר פרטי דיני פסוק זה יתבאר לקמן אות פ"ז.}}. (ב"מ נ"ו ב'). '''וכי תמכרו ממכר. ''' ממכר שגופו מכור וקנוי יש לו אונאה, יצאו שטרות שאין גופן מכור ואין גופן קנוי ואין עומדים אלא לראיה אין להם אונאה {{תוספת|פא|ר"ל המוכר שטרות לגבות חוב שבתוכו, ומדייק דהלשון ממכר משמע שהדבר עצמו הוא הממכר. ונראה פשוט דזה רק במוכר שטר חוב, אבל במוכר חוב בעל פה במעמד שלשתן מקרי גופו ממון ויש לו אונאה, וכ"מ בס' קצוה"ח סי' קכ"ו ס"ק ט'. וכן נראה פשוט דשטרות הממלכה ובתי אוצר בטוחים העוברים לסוחר מיד ליד נקראים גופן ממון ויש להם דין ממון לענין אונאה ולכל דבר, ועיין בשו"ת חת"ס חלק יו"ד סי' קל"ד. – ודע שכתב רמב"ן בנמוקיו כאן דהא דאמרי' אין אונאה לשטרות [וכן קי"ל בסמוך לענין הקדש ועבדים וקרקעות] הוא רק לענין חזרת האונאה או ביטול מקח [אם היתה האונאה ביתר משתות], אבל לענין לעבור על הלאו אל תונו עוברים גם באלה, יעוי"ש. ולפי"ז יש להעיר שבאונאת דברים אלו ילקו על לאו זה כיון דאין ניתנין להשבון, יען כי מטעם שאונאה ניתנת להשבון אין לוקין על לאו דלא תונו, וא"כ בדברים אלה שאין בהם חיוב השבה לוקין עליהם, וזה דין מחודש וצריך תלמוד. ומה שנראה ידחיק לרמב"ן לפרש כן נראה משום דא"א לומר דבקרקע ושארי דברים הנזכרים כאן ובסמוך אין כלל איסור אונאה בהם, יען כי הפרשה הזאת מדיני אונאה מפורש איירי בקרקעות כדכתיב במספר שני תבואות וכדומה, וא"כ לא יתכן לעקור פשטות הפרשה דבקרקעות לא יהיה איסור אונאה כלל, ולכן חידש דגוף הדין מאיסור אונאה יש בכל דבר, ורק מדריבה הכתוב ריבוי יתירא במטלטלין או קנה וגו', לכן יש במטלטלין גם דין השבה, וזה מיוסד גם על הסברא, כי על אונאת קרקע אדם מוחל יותר מאשר על אונאת מטלטלין, כמ"ש אין אונאה לקרקעות. – ועיין בסמ"ע סי' רכ"ז ס"ק נ"א שכתב בשם מהרש"ל דאף דאיתמעטו שטרות והקדשות וכו' מדין אונאה, מ"מ לא גרעי מאונאת דברים וגניבת דעת, ובכלל לא תונו איש את עמיתו הוא, יעוי"ש. ולפי מש"כ בשם רמב"ן א"צ לכל זה, אחרי דגוף הלאו מאונאה ישנו בכל אלה הדברים לענין איסור, כמש"כ, ודו"ק.}}. (שם שם). '''ממכר לעמיתך. ''' [תניא, ישראל מישראל קונים במשיכה ועובד כוכבים מישראל קונים בכסף דכתיב] וכי תמכרו ממכר לעמיתך, לעמיתך במשיכה, הא לעובד כוכבים בכסף {{תוספת|פב|נסמך על הדרשה שיבא בסמוך מיד עמיתך דמטלטלין נקנין במשיכה, ועל זה אמר דרק ישראל בישראל הוי קנינו משיכה אבל קניני עובדי כוכבים הוו רק בכסף, ונ"מ בזה פשוט לענין בכור, היכי שיש לעובד כוכבים חלק בבהמה שאם נתן כסף קנין לישראל כבר היא נחשבת שלו אף על פי שלא משכה עוד, ולכן פטורה מן הבכורה, ועי' ביו"ד סי' ש"כ. – ויש להעיר לפי מה שיתבאר בסמוך בדרשה מיד עמיתך, דלר' יוחנן דס"ל דבר תורה מעות קונות וקנין משיכה מדרבנן הוא, ודרשה דמטלטלין נקנין במשיכה מלשון מיד עמיתך היא אסמכתא בעלמא ועיקרה אתיא למה שנכתוב בסמוך ריש אות פ"ז, והכי קי"ל, ולפי"ז לא ידעינן כלל קנין משיכה מה"ת, א"כ ממילא לא ידעינן כלל תמצית הדרשה הזאת לעמיתך במשיכה הא לעובד כוכבים בכסף, והוי דרשה זו שלא אליבא דהלכתא, וכן הדרשה שבסמוך מיד עמיתך במשיכה הא מיד עובד כוכבים בכסף, וכבר העירו בזה במקצת התוס' בקדושין י"ד ב' ולא תירצו. אבל ראה זה מצאתי להעיר עפ"י הערה זו ענין נכבד בקיום גירסא אחת בירושלמי שכולם חשבוה למוטעית, והוא בירושלמי שביעית פ"ח ה"א פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש בענין אי כסף או משיכה קונה מה"ת, ושם הגירסא בהיפך מאשר בבבלי, דר"י ס"ל דמשיכה קונה מה"ת ור"ל ס"ל דכסף קונה מה"ת, וכל הפוסקים פסקו כר"י בבבלי, והגיהו והפכו הגירסא בירושלמי כמו בבבלי, אבל לפי המבואר בסוגיא שלפנינו דסתמא דגמרא קאי אליבא דדינא דמשיכה קונה מה"ת, א"כ יש לקיים הגירסא שבירושלמי כמו שהיא לפנינו, דר"י ס"ל דמשיכה קונה מה"ת, והוו לפי"ז ההלכות מכוונות, ודו"ק. וע"ע מש"כ בענין זה בפ' בא בפסוק משכו וקחו לכם צאן. ודע דאע"פ דבעלמא פחות מפרוטה אינו נחשב כסף לכל דבר דבעינן כסף והוא הדין לענין קנינים, אבל לענין קניני כסף בעובד כוכבים נראה דדי בפחות מפרוטה, יען כי כן מצינו בעירובין ס"ב א' לענין עירובין שוכרין רשות מן העובד כוכבים אפילו בפחות משו"פ, והיינו טעמא, דלדידהו נחשב אפילו פחות מפרוטה לממון כמבואר לפנינו ריש פ' נח, יעו"ש.}}. (בכורות י"ג א'). '''ממכר לעמיתך. ''' לעמיתך אתה מחזיר אונאה ואי אתה מחזיר אונאה לעובד כוכבים {{תוספת|פג|דבר פשוט הוא דאיירי בעובדי אלילים בימים הקדמונים שלא היו מאמינים ביחוד השם ומרוב פראותם נדמו לפריצי חיות והיו מזיקים לחברת האדם וקניניו ולישוב העולם וסדרו, וכמש"כ הרמב"ם בפיהמ"ש ב"ק פ"ד בהא דשור של ישראל שנגח לשור של עובד כוכבים פטור וז"ל, ואל יקשה בעיניך דבר זה [דפטור] כמו שלא יקשה בעיניך שחיטת הבהמות ואע"פ שלא חטאו, יען כי מי שאין בו שלמות המדות האנושיות אינו בכלל האדם על על האמת, ותכלית מציאותו לצורך האדם, עכ"ל. וכל הדברים האלה מורים על כלליות הענין שסובב והולך על העמים הפראים בימים הקדמונים שלא היו מן הישוב כלל, ואשר במדינותינו בזה"ז אינם נמצאים כלל, והרחבנו הדבור בזה בפ' משפטים בפסוק וכי יגח שור איש את שור רעהו, יעו"ש. וראויים הדברים להצטרף לכאן. ולפי"ז יהיה גם כונת הדרשה כאן לעמיתך אתה מחזיר וכו', ר"ל לעמיתך שיש לו כמוך דינים ומשפטים ישרים בין אדם לחבירו, יצאו עובדי כוכבים כאלה שאין להם דינים ומשפטים ישרים, והם אלה העובדי אלילים הפראים שזכרנו, והענין מבואר. ובנוגע לאזהרה מרובה ותוכחה נמרצה מרבותינו באיסור אונאה והטעה לכל איש מכל אומה ולשון, עיין בפיהמ"ש להרמב"ם פי"ז מ"ב דכלים איך קרא תגר על אלה האנשים החוטאים המרמים ומאנים לכל אדם ודבריו חוצבים להבות אש לכבוד ה' והתורה וישראל, וסיים וז"ל, ואלו הרעות כולן השי"ת מתעב אותן ומתעב עושיהן, הרי הוא אומר כי תועבת ה' כל עושה עול, עכ"ל. וכמה מרבותינו האחרונים הוכיחו בקול עז ונמרץ על עול מגונה זה, ולי מה יקרים וחביבים דברי גדול אחד מן האחרונים בענין זה, והוא בס' באר הגולה לחו"מ ריש סי' שמ"ח וז"ל, ואני כותב זאת לדורות שראיתי מי שגדלו והעשירו מן טעות שהטעו את הגוים ולא הצליחו וירדו נכסיהם לטמיון ולא הניחו אחריהם ברכה, ורבים אשר קדשו ה' והחזירו טעות הגוים בדבר חשוב גדלו והעשירו והצליחו והניחו יתרם לעולליהם, עכ"ל. ועל דברים נאמנים אלה נאמר שפתים ישק משיב דברים נכוחים. וביותר נכבדים דברים אלה להיודע קורות חיי הגאון בעל באה"ג וזמן כתיבת דבריו אלה, כי הוא וביתו ועירו ומדינתו היו מטרה לקנאת הריקים סמוך לשנת ת"ח ובדרך פלא נצולו בחייהם וכפי שמעיד הוא עצמו "יצאו כולם בגולה מאין מאומה בידיהם זולת ספר עברונות [לות השנה] לדעת סדרי הזמנים ויצאו באשר הלכו ותבקע הארץ לקול הגולים" [מהקדמתו הראשונה לס' באה"ג לאו"ח] ובא עד העיר אמשטרדם ושם כתב והדפיס ספרו זה ואמרי נועם אלה, ועם כל אלה הנה כה נאמנה רוחו וישרת לבו לכל הנברא בצלם.}}. (בכורות י"ג א'). '''ממכר לעמיתך. ''' תניא, מניין כשאתה מוכר לא תהא מוכר אלא לעמיתך, ת"ל וכי תמכרו ממכר לעמיתך {{תוספת|פד|עיין ריש אות הקודם וצרף לכאן, ומדייק זה מכפל לשון עמיתך, ודריש לימוד מוסרי שימכור מקודם לעמיתו, וכן בדרשה הסמוכה לענין קניה.}}. (תו"כ). '''או קנה מיד עמיתך. ''' תניא, מניין כשאתה קונה לא תהא קונה אלא מיד עמיתך, ת"ל או קנה מיד עמיתך {{תוספת|פה|בעיקר טעם הדרשה עיין מש"כ לעיל אות פ"ג וצרף לכאן ובאות הקודם, ובטעם הדיוק י"ל דדריש מדכתיב או קנה ולא או תקנה, שבא מקור הפעל בלשון צווי כמו זכור את יום השבת, וכ"כ בס' התוה"מ.}}. (תו"כ). '''מיד עמיתך. ''' נכסים שאין להם אחריות {{תוספת|פו|היינו מטלטלין, ונקראים כן ע"ש הכתוב ביחזקאל (כ"ג) ואחריתך תאכל באש, ומתרגמינן ושפר ארעך, והיינו משום שהקרקע קיים לעולם ולא כן המטלטלין, ולפי"ז צ"ל נכסים שאין להם אחרית, ולא אחריות, וצ"ע.}} נקנין במשיכה, מנלן, דכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, דבר הנקנה מיד ליד {{תוספת|פז|לשון קצר הוא, והכונה דבר שאפשר לתתו מיד ליד אינו נקנה אלא בנתינה מיד ליד דהיינו במשיכה. ואמנם אנן קיי"ל כר' יוחנן דס"ל (ב"מ מ"ז ב') מה"ת רק מעות קונות, וכמו בהקדש דכתיב ונתן הכסף וקם לו, וכן מצינו סתם מכירה בכסף כמו (ירמיהו ל״ב:מ״ד) שדות בכסף יקנו, מכסף מקנתו, וכדומה, והא דאיתא דמטלטלין נקנין במשיכה הוא רק תקנתא דרבנן שרק משיכה תקנה, משום דחששו שאם רק מעות יקנו, שמא קודם שיקחם הלוקח מרשות המוכר לרשותו יארע אונס דליקה או אונס אחר באלה המטלטלין, והמוכר לא יטריח עצמו להצילן מפני שכבר קנאן הלוקח בכסף ויאמר לו נשרפו חטיך, ולכן תקנו דרק משיכה תקנה ואפילו בלא מעות, ואז אם יארע אונס יטריח המוכר להצילן מפני שעדיין הם שלו קודם משיכת הלוקח, וסמכו חז"ל ענין זה על זה הפסוק. ועיקר הדרשה מלשון מיד עמיתך יבא לענין אחר בסמוך. ודע דאיתא בחולין פ"ג א' דאפילו לר' יוחנן דס"ל דחכמים תקנו קנין משיכה נוסף על קנין מעות שבתורה, בכ"ז בארבעה פרקים בשנה בעיו"ט [נתבארו לעיל בפ' אמור בענין אותו ואת בנו] העמידו חכמים על דין תורה שיהיו מעות לבד קונות, ולכן אם נתן הלוקח להמוכר דינר אחד שיתן לו בשר, אז מחויב המוכר לשחוט למענו אפילו שור שוה אלף זוז, וזה הוא משום שמחת יו"ט, ולפיכך אם מת השור מת ללוקח ומפסיד הדינר, אבל בשאר ימות השנה אינו כן אלא אם מת – מת למוכר, יעו"ש. מבואר מזה דבשאר ימות השנה אם נתן הלוקח דינר אחד שיהיה לו חלק בשור שוה אלף זוז אין מעות קונות. ולכאורה צ"ע, דלפי הטעם שגזרו דלא יהיה מעות קונות כדי שבשעת אונס לא יעמוד המוכר מרחוק להציל החפץ, א"כ בכה"ג למה לא יהיה מעות קונות אחרי דבודאי יציל המוכר את השור מאונס שהרי כמעט כל השור שלו הוא, כי הלוקח לא קנה רק חלק בדינר א', וצ"ל משום דחז"ל לא נתנו דבריהם לשיעורין, ומכיון שאמרו בכלל שתקנה משיכה משום החשש הנ"ל שוב אין יוצא מן הכלל אפי' מקרה כזה דלא שייך ביה החשש הנ"ל, כמש"כ. ולפי זה צ"ע טובא במש"כ בחו"מ סי' קצ"ח לדעת איזו פוסקים דהיכי דלא שייך החשש אונס הנ"ל אז מעות קונות, והרי לפי מש"כ מבואר מפורש דלא פלוג רבנן בתקנתם, ויותר מזה קשה במש"כ בחו"מ שם סעיף ו' בשם י"א [והוא מר"ן פ' הזהב] דשכירות המטלטלין נקנה בכסף דליכא למיחש מחשש אונס הנ"ל דכיון שהגוף שלו טרח ומציל, והלא לפי מש"כ מסוגיא דחולין נתבאר דגם בכה"ג תקנו חכמים דרק משיכה קונה. ולבד זה הלא מפסוק זה ילפינן לעיל שכירות מטלטלין לענין ששייך בהו אונאה משום דסתם לשון ממכר כולל גם מכירה לזמן שהוא שכירות, וא"כ אחרי דענין משיכה ילפינן מפסוק זה בדין הוא דניליף גם לענין שכירות, וע' תוס' ב"מ נ"ו ב', וצ"ע רב.}}. (קדושין כ"ו א'). '''מיד עמיתך. ''' הקרקעות והעבדים אין להם אונאה, דכתיב או קנה מיד עמיתך אל תונו, דבר הנקנה מיד ליד, יצאו קרקעות שאינן מטלטלין ויצאו עבדים שהוקשו לקרקעות {{תוספת|פח|כפי שיתבאר לקמן בפ' (מ"ו) והתנחלתם אותם לבניכם, ואמנם זה הוא רק לענין ביטול מקח אבל איסור אונאה בודאי יש גם באלה וכמש"כ לעיל אות פ"א יעו"ש.}}. (ב"מ נ"ו ב'). '''מיד עמיתך. ''' מיד עמיתך אתה קונה במשיכה, הא מיד עובד כוכבים אתה קונה בכסף {{תוספת|פט|עיין מש"כ לעיל אות פ"ב וצרף לכאן.}}. (בכורות י"ג א'). '''אל תונו. ''' תנן, כמה שיעור אונאה, ארבעה כסף מעשרים וארבע כסף לסלע שתות למקח {{תוספת|צ|כי אם נתאנה המוכר או הלוקח אע"פ דכבר נתן המעות ומשך הפירות אפ"ה אם האונאה פחות משתות הוי מחילה, ואם היתה האונאה שתות קנה ומחזיר האונאה, ואם יתר משתות נתבטל המקח, ומפרש כאן איך חשבינן השתות, ומצייר שאם שוה המקח כ"ד מעה [סלע] ונתן עבורו כ"ח או כ' מעה מחזיר המאנה את סכום האונאה ד' כסף, מפני שהאונאה הוי בשתות, אבל המקח קיים, ואם בפחות משתות אין מחויב להחזיר, מפני שדרך בני אדם למחול על ערך כזה, ואם היתה האונאה יתר על שתות אז גם בטל המקח, ועיין בתוי"ט ובתוס' רעק"א ועיין בחו"מ סי' רכ"ז ס"ד. – ויש להעיר אם היה החפץ הנמכר שוה לכל אדם חמשה זהובים ולהלוקח שוה ששה ומכרו לו בששה, אם אזלינן בתר השווי לכל אדם והוי אונאה בשתות או בתר דידיה אזלינן ולא הוי אונאה, ויש להביא סמוכין דאזלינן בתר דידיה מקדושין ח' א', רב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן ואמר לדידי שוה חמש סלעים אע"פ דלכו"ע לא שוה ככה, יעוי"ש, הרי דבערך השווי אזלינן בתר מקבל החפץ, ולדינא עדיין צ"ע.}}. (ב"מ מ"ט ב'). '''אל תונו. ''' אין לי אלא שנתאנה לוקח, נתאנה מוכר מניין, ת"ל או קנה אל תונו {{תוספת|צא|ואע"פ דלכאורה דבר פשוט הוא דשוין בזה מוכר ולוקח, מפרש בגמרא דבכ"ז אצטריך לאשמעינן דשניהם מוזהרים על בל תונו, דאי כתב מוכר הו"א משום דקים ליה בזבינתיה כמה נתן בה וכמה נוטל עבורה ובמזיד הוא עושה כן, משא"כ לוקח דלא קים ליה בזבינתיה הו"א דלא אזהרי' רחמנא בבל תונו, ואי כתב לוקח הו"א דרק לוקח מוזהר משום דאמרי אינשי זבנית קנית, והיינו אם לקחת חפץ המתקיים שכר הוא אצלך שלא הוצאת המעות ביציאה והרי הוא מתקיים אצלך, ולכן מוזהר על בל תונו, אבל מוכר דאביד דאמרי אינשי זבנית אוביד הו"א לא מוזהר, קמ"ל.}}. (ב"מ נ"א א'). '''איש את אחיו. ''' ההקדש אין לה אונאה, דכתיב אל תונו איש את אחיו, אחיו ולא הקדש {{תוספת|צב|דוקא הקדשות לגבוה, אבל של עניים או של ביהכ"נ וכדומה הכל חולין, עיין מזה בחו"מ סי' רכ"ז, ועיין מש"כ לעיל אות פ"א השייך לענין זה בכלל.}}. (שם נ"ו ב'). '''איש את אחיו. ''' אין לי אלא איש, אשה את איש ואיש את אשה מניין, ואין לי אלא הדיוט להדיוט, הדיוט לתגר, תגר להדיוט מניין, ת"ל אל תונו איש את אחיו מכל מקום {{תוספת|צג|הרבותא בתגר היא אע"פ שבקי הוא והיה סברא לומר שאם נתאנה הוא בודאי מחל, דלא יתכן שנתאנה, קמ"ל דאפ"ה יש לו דין אונאה. ומדייק זה מדשינה לכתוב איש את אחיו ולא איש את עמיתו כמו לעיל, והיינו משום דלשון עמיתו מורה על השתוות ערכי שני הצדדים, הקונה והמוכר, וכמ"ש בב"מ נ"ט א' ובשבועות ל' א' עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות, ומדכתיב איש את אחיו משמע אחיו כל איש שהוא נקרא אחיו.}}. (תו"כ).
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף