עריכת הדף "
תורה תמימה/ויקרא/יט
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== כ == '''ואיש. ''' איש – פרט לקטן, יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד ת"ל ואיש {{תוספת|קמח|עיין בנדה ל"ב ב' דהא דבן תשע שנים ויום אחד הוי ביאתו ביאה לכל דבר הוא הלכה למשה מסיני, ורבנן אסמכוה אקראי.}}. {{ממ|תו"כ}}. '''את אשה. ''' פרט לקטנה {{תוספת|קמט|פחותה מבת ג' שנים ויום אחד דאינה ראויה לביאה.}}. (שם). '''שכבת זרע. ''' תניא, מניין לחייבי לאוין שחייבין בהעראה, מדגלי רחמנא שכבת זרע גבי שפחה חרופה, מכלל דחייבי לאוין בהעראה {{תוספת|קנ|נסמך על הדרשה הבאה שכבת זרע למעוטי המערה. והנה אע"פ דבסוגיא נ"ד א' ילפינן בכלל דהעראה הוי כביאה לכל דבר, כפי שיובא לפנינו ס"פ זו בפ' את מקורה הערה, ול"ל ביחוד לילף לחייבי לאוין, אך איצטריך משום דהלמוד דהתם איירי בחייבי כריתות, והו"א דרק משום חומר חייבי כריתות עשו העראה כגמר ביאה ולא בחייבי לאוין לכך יליף בזה ביחוד.}}. (יבמות נ"ה א'). '''שכבת זרע. ''' למעוטי המערה, למעוטי שלא כדרכה {{תוספת|קנא|דאינו ראוי להזריע זרע, ושורש מלת העראה עיין מש"כ ס"פ אחרי בפסוק כ"ט.}}. (כריתות ט' א'). '''והיא שפחה. ''' הבא על חמש חרופות בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת {{תוספת|קנב|ר"ל קודם שהביא קרבן על זו חזר ובעל זו. ורש"י כתב קודם שילקה ויביא קרבן על זו, ותמיהני שהרי דין שפחה חרופה שרק היא לוקה ולא הוא, וכפי שיתבאר בסמוך.}}, דכתיב כי ישכב את אשה והיא שפחה – לחלק על כל שפחה ושפחה {{תוספת|קנג|ר"ל שגופות מחלקות לחשב כל העלמה לעצמה, ולכן אם בא חמש ביאות בשפחה אחת בהעלם אחת באופן שציירנו למעלה, מביא קרבן אחד, משום דאין גופות שיחלקו, וכפי שיתבאר עוד בסמוך פ' כ"ב.}}. (שם שם). '''שפחה נחרפת. ''' א"ר יצחק, אינו חייב אלא על שפחה בעולה, שנאמר שפחה נחרפת לאיש, ומאי משמע דהאי נחרפת לישנא דשנויי היא {{תוספת|קנד|ר"ל שנשתנית מברייתה.}}, דכתיב (שמואל ב י״ז:י״ט) ותשטח עליו הריפות {{תוספת|קנה|חטין כתושין ונקלפין ונשתנו ע"י כתישה. ותמיהני שלא הביאו הדרשה שבסוטה מ"ב ב' ערפה שמה ולמה נקרא שמה הרפה שהכל דשין אותה כהריפות, והיא מליצה. ע"ד גנאי לזנות, והכונה אחת היא עם הדרשה שלפרנו, כי ה' וח' מתחלפין כפי שנבאר לקמן בפ' כ"ד בדרשה קודש הלולים.}}. (שם י"א א'). '''נחרפת לאיש. ''' תניא, האומר לאשה הרי את חרופתי מקודשת שנאמר נחרפת לאיש {{תוספת|קנו|מקודם לזה אמרו בגמ' האומר חרופתי מקודשת שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה, ופריך ויהודה הוי רובא דעלמא, ומשני הכי קאמר, האומר חרופתי מקודשת שנאמר נחרפת לאיש, ועוד ביהודה קורין לארוסה חרופה, ופריך יהודה ועוד לקרא, אלא ה"ק האומר חרופתי ביהודה מקודשת שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה, ושוב פריך במאי עסקינן, אילימא בשאין מדבר עמה על עסקי קדושיה מנא ידעה מאי קאמר לה, ואי במדבר ונתן לה קדושיה הא אפי' לא אמר מידי ג"כ מקודשת כיון שנסמכת על ענין הדברים ושקול וטרי הגמ' בזה. יעוי"ש. והנה מלשון קושית הגמ' מנא ידעה מאי קאמר לה מבואר שאליבא דאמת גם האומר חרופתי קאי גם אכולי עלמא, דאי איהודה לא שייך לשאול מנא ידעה מאי קאמר, כיון דשם קורין לארוסה חרופה, והוי כמו הלשון בכל העולם, הרי את מקודשת, ולכן הספק מחרופתי קאי על כל העולם ופריך במאי עסקינן כיון דלא ידעה מאי קאמר, ולכן לפי מסקנת הגמ' דאיירי במדבר על עסקי קדושיה, ממילא גם באומר חרופתי מקודשת כיון שעכ"פ מצינו בפסוק דחרופה הוי לשון קדושין, ורק ביהודה אפי' אם לא דבר מקודם על עסקי קדושיה ג"כ מקודשת, ודו"ק. ולפי זה תראה מה ברורים ונאמנים דברי הרמב"ם בפ"ג ה"ו מאישות שכתב בסתם האומר חרופתי מקודשת וטענו עליו המפרשים מה שלא פירש דזה דוקא ביהודה, ולפי מש"כ הדבר פשוט, דבמדבר על עסקי קדושיה מספיק כל לשון קדושין שהוא, והרמב"ם שם איירי במדבר על עסקי קדושיה. ודו"ק.}}. (קדושין ו' א'). '''נחרפת לאיש. ''' מי שחציו עבד וחציו בן חורין אשתו יוצאת במיתת בעלה, דכתיב נחרפת לאיש, תרגם עקילוס הגר בכתושה לפני איש, כמה שנאמר (שמואל ב י״ז:י״ט) ותשטח עליו הריפות {{תוספת|קנז|עיין מש"כ בבאור מלה זו לעיל אות קנ"ה וצרף לכאן, ונסמך על הדרשה שבסמוך דאיירי הכתוב בחציה שפחה וחציה בת חורין, והוא הדין לחציו עבד וחציו ב"ח, וטעם הראי' דכיון דנחרפת היא לשון אישות א"כ ממילא, יש לה כל דיני אשה לבעלה, וכמו בכל אשה מיתת בעלה פוטרתה כך בזו.}}. (ירושלמי קדושין פ"א ה"א). '''והפדה לא נפדתה. ''' ת"ר, אי והפדה יכול כולה ת"ל לא נפדתה, אי לא נפדתה יכול לכל, ת"ל והפדה, הא כיצד, פדויה ואינה פדויה, בחציה שפחה וחציה בת חורין ומאורסת לעבד עברי הכתוב מדבר {{תוספת|קנח|לכאורה אינו מבואר כלל דרשת הגמרא, דהלא פשטות כונת הכתוב שלא נפדתה כלל, ומאי קשה ליה הלשון והפדה. ובס' התוה"מ ביאר ע"פ חקי שימוש הלשון דהיכי דהמקור בא לפני הפעל במשפט שולל מורה שהגם שהיה ראוי הדבר להעשות בכל זאת לא נעשה, יעו"ש שמביא דוגמאות לזה, ולפי"ז נתבאר שהכתוב כאן מדבר בשכבר פדו חציה שמהראוי אז היה לפדות את כולה ולא גמרו פדיונה, וא"כ ע"כ שמאורסת לעבד עברי, דבן חורין אסור בה מצד חלק שפחות שבה, וכן עבד כנעני אסור בה מצד חלק חרות שבה, ורק עבד עברי מותר בה, ולפי"ז הא דכתיב נחרפת לאיש פירושו לעבד עברי. ויש להוסיף באור ע"פ מש"כ בעלי הלשון דהשורש חרף מורה גם על הנסיגה לאחור והביאו מאיוב כ"ג לא יחרף לבבי – לא יסוג לבבי אחור, ולפי"ז מתבאר כאן גם המובן בשם שפחה נחרפת לאיש שהיא נסוגה אחור מלהנשא, והיינו שאינה ראויה כלל להנשא, לא לעבד מצד החירות שבה ולא לב"ח מצד העבדות שבה.}}. (כריתות י"א א'). '''לא נתן לה. ''' ת"ר, בל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה, וכל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב בה, מאי טעמא, גמר לה לה מאשה {{תוספת|קנט|בגט אשה כתיב (פ' תצא) וכתב לה ספר כריתות וכאן כתיב או חפשה לא נתן לה, והיה יכול לכתוב או לא נשלחה לחפשי כדכתיב ר"פ משפטים, ואיירי בעבד כנעני שמל וטבל, וכמו אשה פטורה ממ"ע שהז"ג כך עבד. ובכלל אינו מבואר מה טעם בלמוד זה דפטור עבדים ממ"ע שהז"ג עפ"י הגז"ש לה לה דכתיב גבי גט ושטר שחרור, ומה שייכות זל"ז. ונראה עפ"י מש"כ בס' אבודרהם (ט' א') ובתוס' רי"ד לקדושין בעיקר הטעם שהנשים פטורות ממ"ע שהז"ג משום דזמנה של אשה משועבד להבעל, ולכן לא תוכל להתחייב במצוה שהשעה גורמת, משום דאותה שעה יכול הבעל לדרשה למלא משלחתו [ובפ' בא (י"ג ט') הארכנו בסברא מחודשת זו], ולפי"ז אחרי דגם עבדים זמנם ושעתם משועבד לאדוניהם, לכן אין יכולים גם הם להתחייב במצות שהזמן והשעה גורמת להן, ואחרי דעיקר פטור שניהם הוא משום שעבודם, לכן מסמיך זה על הלשונות השוות דכתיבי בפטור שעבודיהם באשה בגט ובעבד בשחרור, ודו"ק. ובזה יתיישב היטב מה שהקשה בטורי אבן כאן בסוגיא מה ראיה לעבד משפחה דאיירי כאן דלמא עבד חייב בכל המצות כשאר הזכרים, יעוי"ש, ולפי מש"כ הדבר פשוט, דטעם אחד לפטור עבד ושפחה, משום שעבוד זמנם, ורק תפס הגז"ש בשפחה משום שווי המלות לה לה דכתיב בשפחה. ומה שעבד עברי חייב לפי"ז בכל המצות אע"פ שגם הוא זמנו משועבד לאדונו, י"ל דאעפ"כ אין גופו קנוי לבעלים כמו אשה ועבד כנעני, ובכל יום יכול לצאת לחרות ע"י גרעון כסף, ולכן על תנאי זה השכיר עצמו שיתחייב במצות, ומ"ש בקדושין כ"ב ב' עבד עברי גופו קנוי הוא רק לענין זה שמותר בשפחה כנענית כמש"כ הריטב"א שם.}}. (חגיגה ד' א'). '''לא נתן לה. ''' ת"ר, והפדה – אין לי אלא בכסף {{תוספת|קס|דסתם פדיה בכסף היא.}}, בשטר מניין, ת"ל או חפשה לא נתן לה ולהלן הוא אומר (פ' תצא) וכתב לה ספר כריתות, מה להלן בשטר אף כאן בשטר {{תוספת|קסא|יתכן בטעם הגז"ש מדלא כתיב או לא נשלחה לחפשי, כמש"כ לעיל, ע"כ מרומז שלתכלית חופשתה לא ניתן לה דבר בידה, והיינו ספר כריתות כמו באשה.}}. (גיטין מ"א ב'). '''לא נתן לה. ''' ת"ר, המשחרר חצי עבדו לא קנה, דגמרינן לה לה מאשה, מה אשה חציה לא אף עבד חציו לא {{תוספת|קסב|ר"ל דבאשה כתיב וכתב לה ספר כריתות, ועמש"כ באות הקודם בטעם גז"ש זו וצרף לכאן, ואף דאיירי כאן בחציה שפחה וחציה בת חורין כמבואר בדרשה דלעיל, הוא הדין בחציו עבד וחציו ב"ח.}}. (שם שם). '''לא נתן לה. ''' ת"ר, גט שחרור צריך שיהיה לשמה דכתיב או חפשה לא נתן לה {{תוספת|קסג|יתכן דדרשה זו באה בקצור, והכונה כמו בדרשות הקודמות דיליף לה לה מאשה, וכמו באשה ילפינן מדכתיב וכתב לה לשמה ה"נ כן, ונסמך על הדרשה דלעיל דחופשה היינו בשטר.}}. (ירושלמי סוטה פ"ב ח"ב). '''בקרת תהיה. ''' ת"ר, בקרת תהיה, מלמד שהיא לוקה, ומאי משמע דהאי בקרת לישנא דמלקות הוא, אמר ר' יצחק, תהא בקראי, כדתנן (מכות כ"ב ב') גדול הדיינים מקרא, שני מונה, שלישי אומר הכהו, ורב אשי אמר בבקור תהיה, כדתנן (שם שם א') אין אומדין אותו אלא מכות הראויות להשתלש {{תוספת|קסד|דבכל מלקות אומדין אותו כמה יכול לסבול, ובאמדוהו שיכול לסבול ה' ילקוהו רק שלש, דב' הנשארים אין יכולין להשתלש, והוי לשון בקורת תהיה מלשון כבקרת רועה עדרו, לא יבקר בין טוב לרע, ולפי"ז ממילא מבואר שפירש בקרת תהיה שמלקין אותה.}}, יכול שניהם לוקין ת"ל תהיה – היא לוקה והוא אינו לוקה {{תוספת|קסה|אלא מביא קרבן כמבואר בסמוך. ועיין מש"כ בענין דרשה זו בפרשה תצא בפ' והכהו לפניו כדי רשעתו במספר. וצ"ע בדרשת ר' יצחק דיליף מכאן דצריך למנות מספר המלקות עפ"י דרשה שאינה פשוטה כל כך, ולמה לא יליף זה מהלשון במספר דכתיב בענין מלקות גופא, שזה הלשון מורה על הענין הסדורי וכמו וספרתם לכם חמשים יום וכדומה.}}. (כריתות י"א א'). '''בקרת תהיה. ''' מכדי עד הכא באיש משתעי קרא נכתוב והביא את אשמו והדר בקרת תהיה {{תוספת|קסו|ר"ל יפרש מקודם דיני האיש ואח"כ יתחיל הדינים שלה.}}, הכי קאמר קרא, אם בקרת תהיה היא והביא הוא את אשמו, ואם לא תהיה בקרת לא יביא הוא את אשמו {{תוספת|קסז|ר"ל אם היא תתחייב מלקות [כמבואר בדרשה הקודמת דבקרת הוא לשון וענין מלקות, יעוי"ש] וכגון שגדולה היא ובת עונשין, ויתר הפרטים שבדין וענין זה כמבואר בריש פרשה זו אז יביא הוא את אשמו, ואם אין בה מלקות כגון שקטנה היא או שלא נתקיימו בה פרטי הדינים שבפרשה לא יביא גם הוא את אשמו. והסברא בזה, דכל כמה שלא נפטרה היא מעונשה אינו יכול להפטר גם הוא, ומבואר בגמ', דבכל אופן לא תביא היא קרבן, דבדידיה תלי רחמנא כדכתיב והביא את אשמו.}}. (שם שם). '''לא יומתו כי לא חפשה. ''' אתמר, חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון, א"ר זירא, גמרו קדושי ראשון, מאי טעמא, דכתיב לא יומתו כי לא חפשה, הא חפשה יומתו {{תוספת|קסח|ר"ל ע"י השחרור נגמרו הקדושין הקודמים, דעד עכשיו היה הבא עליה באשם ומלקות ועכשיו במיתה. והראיה מפסוק זה הוא עפ"י מה דמוקמינן לעיל דפסוק זה איירי בחציה שפחה וחציה ב"ח, וס"ל דהכי קאמר, אין חייבין מיתה משום אשת איש כי לא חפשה לאחר קדושין הא חפשה אח"כ יומתו, דהו"ל אשת איש גמורה. ורמב"ם בפ"ד הט"ז מאישות הסביר יותר ענין הגמר הזה, דכיון שנשתחררה גמרו קדושיה כקדושי קטנה שגדלה וא"צ לקדשה קדושין אחרים. אכן סוף דבריו שכתב בא אחר וקדשה אחר שנשתחררה הרי זו ספק קדושין לשניהם – דבריו אלה קשים להולמן, שהוא סותר עצמו תוך דבריו הקודמים, דכיון שפסק שנגמרו קדושי ראשון וא"כ היא א"א גמורה, ולפי"ז הרי ידוע הוא שאין הקדושין תופסין בא"א, ומה זה שכתב דהוי ספק קדושין לשניהם, ועיין במפרשים. ומה שנראה בדעתו שמפני שבגמרא באה מחלוקת אמוראים בזה אם גמרו קדושי ראשון או פקעו ולא הוכרע [יען כי הראיה מפסוק זה הוכיחו בגמרא שאפשר לדחות], לכן פסק לחומרא בכל אופן, והיינו שאם בא עליה אחד לאחר שנשתחררה הוי במיתה כדין א"א, ואם קדשה אחר לאחר שנשתחררה הוי ספק קדושין לשניהם, ולפי"ז צריך רק להגיה קצת בדבריו ולהוסיף הלשון ואע"פ כן, כלומר ואע"פ שגמרו קדושי ראשון בכ"ז אם בא אחר וקדשה הוי ספק קדושין לשניהם, דאזלינן לחומרא בכל צד ככל שאר ספק קדושין, ודו"ק.}}. (גיטין מ"ג ב').
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף