עריכת הדף "
תורה תמימה/ויקרא/יא
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== לא == '''אלה הטמאים. ''' ת"ר, הטמאים, לרבות עורותיהן כבשרן, יכול אפילו כולן ת"ל אלה והא אלה אכולהו כתיב, אמר רב – למינהו, הפסיק הענין {{תוספת|פה|ומ"ש ת"ל אלה, הכונה אפסוק דסמיך ליה קאי, והוא פסוק ל' דבו חשובים רק חמשה. ומ"ש הפסיק הענין הכונה מדהו"ל למכתב למינהו אחרי שחשב כל השמונה שרצים וכתבי' בפסוק כ"ט לאחר שמנה ג' שרצים, ולכן מרבינן טומאת עורות רק באלה שחשובים בפסוק ל'. וטעם הדבר מפני שעורותיהם של אלו רכות הן כבשר, ולכן הוי דינן כבשר, אם לא שעבדן או שהלך בהן כדי שיעור עיבוד [מהלך מיל] שאז נתקשות. ואמנם אף כי בפסוק זה חשיבי ה' מינים, מ"מ יוצא מכלל דין זה עור התנשמת, ובגמ' מפרש הטעם משום דבמשנה לא חשיב תנשמת וס"ל לתנא דלא סמכינן אקרא רק אסברא מפני שהן רכות כמש"כ, ועור התנשמת איננה רכה כמו עורות הארבע שרצים שנחשבו עמה בפסוק הקודם.}}. (שם קכ"ב ב'). '''הטמאים. ''' תניא, הטמאים – לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהם {{תוספת|פו|קיפה היא רוטב קרוש, מלשון הכתוב וכגבינה תקפיאני (איוב י'). ופירש"י מה' דהטמאים מרבינן, וגם אפשר לפרש דסמיך אסיפא דקרא דכתיב בכל השרץ, משמע דהטומאה מתפשטת בכל השרץ, וא"כ ממילא אסורין גם צירן ורוטבן וקיפה שלהן, וכמו שמבואר בסמוך לענין ביצת השרץ [אות הבא]. אך מה שציין דרשה זו על הלשון אלה הטמאים י"ל מפני שזה רישא דקרא זה, ועיין בתוס' חולין צ"ט א' דדרשה זו גמורה היא ולא אסמכתא כמו דרשה כזו לענין ציר דגים טמאים לעיל פ' ח'.}}. (שם קי"ב ב'). '''הטמאים. ''' ת"ר. הטמאים – לרבות ביצת העוף וקולית השרץ {{תוספת|פז|יש שרצים שהם מטילין ביצים והם הצב והלטאה וחומט. ונראה דעיקר טעם הדרשה הוא מלשון בכל השרץ, ר"ל כיון דהטומאה מתפשטת בכל השרץ ממילא טמא גם ביצתו. ומה שציינו בגמ' דרשה זו על לשון אלה הטמאים הוא משום דתחלת הפסוק הוא, וכמש"כ באות הקודם. ורש"י פירש דיליף מרבוי הה' דהטמאים, וצ"ע שהרי הוא בעצמו כתב בחולין קי"ב ב' דמריבוי הה' מרבינן ציר ורוטב וקיפה, וי"ל. ודע דקולית אגב גררא נקטה, משום דלעיל פ' כ"ד באה דרשה מיוחדת על קולית השרץ, וכ"מ בתוס'.}}, יכול אפילו לא רקמה ת"ל השרץ, מה שרץ שרקם אף ביצה שרקמה, יכול אפילו לא נקבו ת"ל הנוגע יטמא, את שאפשר ליגע טמא ואת שאי אפשר ליגע טהור {{תוספת|פח|טעם הדבר דבעינן בקולית השרץ שתהא נקובה כתבנו לעיל בפ' כ"ד, ובביצת השרץ נראה הטעם משום דכיון דעכ"פ אינו גוף הטומאה לכן לא רבתה התורה שתטמא רק באופן שאפשר ליגע בהטומאה עצמה, וזה יצוייר רק כשנקובה. ומפרש בגמ' וכמה נקובתה כחוט השערה, וטעם הדבר משום דכיון דאפשר לו ליגע בשער הוי בכלל נגיעה, ועיין מש"כ לעיל פ' כ"ט אות ע"ט.}}. (שם קכ"ו ב'). '''הטמאים. ''' תניא, הטמאים – מלמד שהם מצטרפים זה עם זה {{תוספת|פט|שאם אכל מבשר כל השמונה שרצים שחשיב בזה שיעור כל שהוא מכל אחד מצטרפים כולם לשיעור אחד, והשיעור בזה נתבאר לקמן פ' מ"א.}}. (מעילה י"ז א'). '''בכל השרץ. ''' תניא, יכול בשר הפורש מן השרצים יהא טמא ת"ל השרץ, מה שרץ בשר גידים ועצמות אף כל בשר גידים ועצמות {{תוספת|צ|ר"ל שאינו מטמא אלא אבר הדומה לשרץ כולו, בשר גידים ועצמות.}}. (חולין קכ"ח ב'). '''כל הנוגע בהם. ''' אי בהם יכול בכולם ת"ל (פ' ל"ב) מהם, אי מהם יכול במקצתם ת"ל בהם, הא כיצד, עד שיגע במקצתו שהוא ככולו, ושיערו חכמים בכעדשה, שכן חומט תחלתו כעדשה {{תוספת|צא|חומט הוא אחד מהשמונה שרצים שנחשבו למעלה, ובעיקר ענין דרשה זו עיין מש"כ בדרשה הבאה.}}. (חגיגה י"א א'). '''כל הנוגע בהם. ''' אי בהם יכול בכולם ת"ל (פ' ל"ב) מהם, אי מהם יכול במקצתם ת"ל בהם, הא כיצד כאן בלח כאן ביבש {{תוספת|צב|ביאור הענין, דבמשנה כאן איתא שהשרץ טמא רק כשהוא לח ולא כשהוא יבש, וכפי שיתבאר בסמוך, ובמקום אחר מצינו שמטמא גם כשהוא יבש אם שלדו קיימת, ולכן מוקי בגמ' דהא דתנן שאינו מטמא כשהוא יבש הוא דוקא אם אינו שלם כולו, אבל אם שלם כולו מטמא אפי' יבש, וזה ילפינן מסתירת משמעות המלות בהם ומהם, דבהם משמע כשהוא כולו ומהם משמע אפי' מקצתו, ולכן מוקמינן דהא דמטמא דוקא כולו היינו אם הוא יבש, והא דמטמא אפי' מקצת מיירי כשהוא לח, וכששלדו קיימת נחשב כלח. – וע' בתוס' שהקשו הא בחגיגה י"א א' דרשינן מהאי בהם ומהם דשיעור טומאת שרץ היא בכעדשה [היא דרשה הקודמת שלפנינו], ותירצו דהדרשה דחגיגה אסמכתא היא, משום דשיעורין הם הלכה למשה מסיני, ובחגיגה תרצו דתרתי ש"מ ועוד תירוצים שונים, אבל מרמב"ם פ"ד הי"ב מאה"ט מבואר שדרשה זו שלפנינו היא אסמכתא, שכתב שקרוב בעיניו דהא דכשהוא כולו מטמא אפילו יבש הוא מדבריהם, יעו"ש. – ובטורי אבן בחגיגה שם הקשה על הרמב"ם דס"ל דדרשה דשיעורין גמורה היא, והלא יותר סברא לומר כמש"כ התוס' דאסמכתא היא, משום דשיעורין הוי הלמ"מ, יעו"ש. ול"נ בדעת הרמב"ם ע"פ מש"כ בהקדמה לפיה"מ דדבר שהוא המל"מ לא יפול בו מחלוקת החכמים, ושם בחגיגה מבואר דת"ק ס"ל דשיעור שרצים בכעדשה ור' יוסי ס"ל דהשיעור הוא כזנב הלטאה, א"כ הלא אין זה הלכה למ"מ, וממילא דרשה גמורה היא, ודו"ק.}}. (נדה נ"ו א'). '''בהם במותם. ''' בהם – אפילו שחוטין, במותם – ולא בחייהם{{תוספת|צג|בהם משמע בחייהם, ובמותם או בנבלתם משמע דוקא שמתו מיתת עצמן ולא שנשחטו, ומכיון דכתיב בהם במותם בא בהם לרבות אפילו לא נתנבלו בעצמן אלא גם אם נשחטו, ובמותם מרבה היפך המשמעות מבהם, דהיינו ולא בחייהם. וע' בחולין ע"ד א' בחיים מבנבלתם נפקא, ר"ל דבחייהם אינם קרויין נבילה, ומשמע דלא ס"ל הך דרשה, וע' בפ' הסמוך.}}. (תו"כ). '''במותם. ''' השרץ מטמא לח ואינו מטמא יבש, מאי טעמא, במותם אמר רחמנא – כעין מיתה {{תוספת|צד|ר"ל כשהם לחים כמו שהיו בשעת מותם, ופרטי דין זה נתבאר לעיל אות פ"ט.}}. (נדה נ"ו א').
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף