עריכת הדף "
תורה תמימה/דברים/יז
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ח == '''כי יפלא וגו'. ''' ת"ר, כי יפלא – במופלא שבבית דין הכתוב מדבר, ממך – זה יועץ, שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים, דבר – זה הלכה, למשפט – זה הדין {{תוספת|לא|באור דרשא זו והבאות אחריה הוא, כי אחר שהזהירה התורה למנות שופטים בכל עיר כמבואר בריש פרשה זו, הוסיפה התורה להורות, שאם יתהוו חלוקי דעות במשפטי התורה או שיסתפקו באחת ההלכות אז ידרשו פתרונה מסנהדרי גדולה היושבים בירושלים בלשכת הגזית ומהם תצא תורה לכל ישראל. לתכלית ענין פרשה זו להורות שאסור לחלוק על ב"ד הגדול שבירושלים בכל דין ומשפט, ואפילו ת"ח מומחה ומוסמך בסנהדרין צריך לקבל הוראותיהם ואסור לו להרהר אחריהם, ואם נסתפק בדין ובא ושאל לסנהדרין שבלשכת הגזית ולא קיבל דעתם אלא הורה לעשות היפך הוראתם חייב מיתה, ואם הורה רק בדרך לימוד, היינו רק גילה דעתו בדין זה שהיא היפך מדעת הסנהדרין ולא הורה לעשות אז רק מנדין ומכין אותו ומונעין אותו מללמוד כפי ראות עיני הב"ד כפי שהשעה צריכה לכך, וזה ילפינן מדכתיב להלן פ' י"ב והאיש אשר יעשה ודרשינן אינו חייב עד שיורה לעשות. וכמה פרטים יש בדבר זה עד שיבא לחיוב מיתה, כי אינו מתחייב רק אם הוא חכם שהגיע להוראה והוא מוסמך בסנהדרין, אבל תלמיד שלא הגיע להוראה מענשין אותו רק כפי ראות עיני הב"ד כמבואר לעיל, וזה נלמד מלשון כי יפלא ממך דבר – במופלא שבב"ד הכתוב מדבר, וביאר הרמב"ם טעם הדרשה, מי שלא יפלא ממנו אלא הדבר הזה, אבל תלמיד שלא הגיע להוראה הכל נפלא ממנו, ויתכן לומר דמהאי טעמא נקרא זה החולק על סנהדרין בשם זקן ממרא לרמז שהוא חכם מובהק ולא תלמיד, והוא ע"ש המאמר הנודע אין זקן אלא מי שקנה חכמה, אבל ודאי אין צריך זקן בשנים דוקא ומה שלא נקרא חכם ממרא י"ל דלא רצה לכנות בשם זה את המורד בהאמת. וכן אינו חייב עד שיורה בדבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת, כגון שנחלקו באשה זו אם היא מאיסורי עריות או לא, או אם מראה דם זה טמאה באשה או לא, וכפי שיתבאר, ולאו דוקא בדבר שכעת חייבין על זדונו כרת אלא גם בדבר המביא לידי דבר שחייבין על זדונו כרת כגון שנחלקו בעבור השנה, וזה מביא לידי חמץ בפסח, ואת זה מסמכינן על לשון ממך זה יועץ שענין עבור השנה קרוי סוד ועצה שצריך להתייעץ על מה מעברין כנודע בסנהדרין י"א ב', ומצינו דגבי עצה כתיב ממך, ממך יצא וגו' יועץ (נחום א׳:י״א). וגם חייב אם הורה גם בדבר שהיא הלכה למשה מסיני אף שאינו מפורש בתורה, וזה נסמך על הלשון דבר המרמז ענין הנמסר בדבור על פה, וכמ"ש בשבת קל"ח ב' דבר ה' זו הלכה, וגם אם חולק על ענין הנלמד באחת מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, וזה נסמך על לשון למשפט, ופירש"י למשפט זה הדין אם נחלק בדבר הלמד בדין גז"ש, עכ"ל. ואפשר עוד לפרש דמרמז במלת למשפט את הלמודים בי"ג מדות, משום דאלה הי"ג מדות הם דברים הנלמדים ממשפטי הלשון והמדות. והנה עוד כמה פרטים יש בענין זה, אבל מה שנוגע לענין דרשה שלפנינו הכל נתבאר.}}. (סנהד' פ"ז א'). '''כי יפלא ממך דבר. ''' אין זקן ממרא חייב עד שיורה בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, מאי טעמא, כתיב הכא כי יפלא ממך דבר וכתיב התם (פ' ויקרא) ונעלם דבר מעיני הקהל, מה להלן אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אף כאן אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת {{תוספת|לב|הנה כל הכריתות שבתורה הם ל"ו, ומנויין בפרטן במשנה ריש כריתות ומהם יש ל"א שחייבים עליהם בשוגג חטאת ועל חמשה אין חייבים חטאת, והם מילה ופסח מפני שהן עשה ובחטאת כתיב (פ' ויקרא) אשר לא תעשינה, וכן מגדף מפני שאין בו מעשה ובחטאת כתיב (פ' שלח) לעושה בשגגה, וטומאת מקדש וקדשיו חייבין על שגגתו קרבן עולה ויורד, כמבואר בפ' ויקרא, וכל הנך חמשה חטאי כריתות אין זקן ממרא חייב עליהן מיתה אם הורה היפך מדעת הסנהדרין, וכן אם נחלקו בשאר מצות כגון בדין ציצית ולולב ושופר פטור ממיתה, ויוצא מן הכלל מצות תפילין בלבד, כגון שהורה להוסיף פרשה חמישית בתפילין וכן עשה, הרי זה חייב, ודבר זה מפי הקבלה, ועוד יתבארו פרטי דין דרשה זו בדרשות הבאות.}}. (סנהדרין פ"ז א'). '''בין דם לדם. ''' בין דם נדה, דם לידה, דם זיבה {{תוספת|לג|אין הפי' שנחלקו אם דם זה הוא דם נדה או דם זיבה או דם לידה, אלא שנחלקו בדם נדה אם הוא דם טהור או לא, וכן בדם לידה וכן בדם זיבה, והכרח פי' זה נבאר בדרשה הבאה.}}. (שם שם). '''בין דם לדם. ''' מנלן דאיכא דם טהור באשה {{תוספת|לד|כמו דקיי"ל דדם כמראה מימי תלתן וכמימי בשר צלי ודם הירוק טהור.}} ודלמא כל דם דאתא מינה טמא, א"ר אושעיא, אמר קרא, כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם – בין דם טהור לדם טמא {{תוספת|לה|ואעפ"י דבדרשה הקודמת דרשינן בין דם לדם בין דם נדה דם לידה דם זיבה, אך התם בהכרח צריך לומר דהספק הוא גם בין דם טהור לדם טמא, ר"ל אם זה הדם נדה טהור כלל או טמא, וכן זה הדם לידה או דם זיבה אם טהור כלל או טמא, אבל אין הפירוש דחולקים אם זה הדם הוא דם נדה או דם זיבה או דם לידה, משום דא"כ במאי פליגי הזקן ממרא וסנהדרין [דפרשה זו איירי בזקן ממרא כפי שנתבאר], כיון דבין אלו ובין אלו כולם טמאים, ואעפ"י דיש איזו פרטים חלוקים בדיניהם אך בעיקרם הם כולם טמאים ואנן בעינן שיהיו מחולקים בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, כבדרשה הקודמת, וזה יצוייר רק אם מחולקים אם זה הדם כולו טמא או כולו טהור, אבל לא אם הוא דם נדה או דם זיבה דשניהם מודים בטומאתו ובאיסור כרת, וא"כ לפי"ז בהכרח מוכח מזה דיש גם מין דם טהור, ודו"ק. ואף על פי דלפי זה קשה הדרשא שבסמוך בין נגע לנגע, בין נגעי אדם נגעי בתים נגעי בגדים במאי פליגי, כיון דגם נגע זו וגם נגע זו כולן טמאים, מפרש בגמרא דהתם י"ל דפליגי בפלוגתא דחז"ל בפרטי הנגעים, דיש דס"ל שאם למשל שער לבן קודם לבהרת טהור, וס"ל לזקן ממרא כמ"ד זה שלא קיי"ל כן, וכן בנגעי בתים ס"ל לחד מ"ד דאין הבית טמא עד שיראה כשני גריסין על שני אבנים בשני כתלים בקרן זויות ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס, וס"ל להזקן ממרא כמ"ד זה אף כי לא קיי"ל כמותו, וכן בנגעי בגדים ס"ל למ"ד דפרח בכל הבגד טהור, אבל הכא בדם אי ליכא כלל דם טהור במאי פליגי, ומוכרח לפי"ז דרש גם דם טהור וכמש"כ.}}. (נדה י"ט א'). '''בין דין לדין. ''' בין דיני נפשות, דיני ממונות, דיני מכות {{תוספת|לו|ואעפ"י דלעיל דרשינן שאינו חייב עד שיורה בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אך לא בעינן שבהוראה זו ממש יהיה איסור כרת וחטאת, אלא גם בדבר שאפשר לבוא לידי חיוב כרת וחטאת ולכן גם בדיני ממונות ומלקות יצוייר כן, כי לדבריו של זה שאומר שזה חייב לזה, הרי כל שנטל ממנו כדין נטל ועפ"י ב"ד נטל, ולדבריו של זה שאומר פטור הוי כל מה שנטל זה גזל בידו, ואם קדש בו אשה אינה מקודשת, ולדברי האומר שלו נטל מקודשת, ואם בא עליה אחד במזיד ענוש כרת ובשוגג חטאת, וכן אם נחלקו בדיני מכות אם זה חייב מלקות או לא חייב, שהרי לדברי האומר אינו לוקה חובלים הם בו וחייבים לשלם וכל מה שיטול מהם כדין נוטל, ולדברי האומר בן מלקות הוא כל מה שיטול מהם גזל הוא בידו ואם קידש בו אשה אינה מקודשת, ולמ"ד אינו לוקה הבא עליה במזיד ענוש כרת ובשוגג חייב חטאת וכמבואר.}}. (סנהדרין פ"ז א'). '''ובין נגע לנגע. ''' בין נגעי אדם, נגעי בתים, נגעי בגדים {{תוספת|לז|עיין בדרשה ובאות הקודמים דבעינן שיחלוק הזקן ממרא בדבר המביא לידי כרת במזיד ולידי חטאת בשוגג, וגם ענינים אלה דחשיב הם דברים שמביאים לידי כרת, שהרי לדברי האומר טהור מותר להכנס למקדש לאכול קדשים ולדברי האומר טמא אם נכנס או אכל במזיד ענוש כרת ובשוגג חייב חטאת. ומה שסידר הכתוב שלשה מיני הוראות אלו, בעניני דמים ודיני ממונות ונגעים, נראה שרצה לחשב ולכלול כל גדרי ההוראות הנקרים בעולם, והם הוראות באיסור והיתר [והם בין דם לדם] והוראות בדינים שבין אדם לחבירו [בין דין לדין, כמש"כ] והוראות בטומאה וטהרה [בין נגע לנגע].}}. (סנהדרין פ"ז א'). '''דברי ריבות בשעריך. ''' דברי – אלו החרמים והערכין וההקדשות, ריבות זו השקאת סוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע, בשעריך – זו לקט שכחה ופאה {{תוספת|לח|כונת דרשה זו לשוב אל היסוד והכלל הגדול שקבע בדרשה דלעיל, דזקן ממרא אינו חייב עד שיורה בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, ולאו דוקא שבדבר זה שהורה גופה יהי' בו איסור כרת וחטאת אלא רק שע"י הוראה זו אפשר לבא לאיסור כרת וחטאת וכמו שבארנו, וכבר ציירנו כמה מדיני התורה שאפשר על ידיהם לבא לידי אסורים כאלה, ובארנום בדרשות הקודמות, וכאן רוצה עוד לבאר כמה מצות התורה שעפ"י הוראתם אפשר לבא לידי איסור כרת וחטאת, ועשה סמוכין למצות אלו שחשיב כאן על לשון פסוק זה, ואמר – דבר, אלו חרמין וערכין והקדשות, ונראה דסמכם על לשון זה משום דענינים אלה באים חיובם ע"י דבור פה שמחרים ומעריך ומקדיש בפה, ריבות – זו השקאת סוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע שבאים ע"י מריבה ולשון הרע, דבעגלה ערופה כתיב (כ"א ה') על פיהם יהיה כל ריב, וצרעת באה על עון לשה"ר כמבואר לפנינו בר"פ מצורע, בשעריך – זו לקט שכחה ופאה, דלשון זה כתיב כ"פ במתנות עניים, ובכל אלה הדברים אפשר שע"י ההוראה בהם יבא לדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, כגון אם נחלקו בערכין או בחרמין אם זה חייב ליתן או לא, הרי לדברי האומר אינו חייב אם לקחו ממנו הרי זה גזל והמקדש בו אשה אינה מקודשת, ולדברי האומר חייב הרי היא שלו ומקודשת והבא עליה במזיד ענוש כרת ובשוגג חייב חטאת. וכן אם נחלקו בהשקאת סוטה אם זו צריכה לשתות או לא, הרי לדברי האומר צריכה לשתות אז אם מת הבעל קודם ששתתה הרי זו אסורה ליבמה ולדברי האומר אינה צריכה מתייבמת. וכן בעריפת העגלה שהרי לדברי האומר חייבים להביא הרי היא אסורה בהנאה והמקדש בה אשה אינה מקודשת, ולהיפך מי שאומר שפטורים מתקדשת והוי אשת איש וכמש"כ, וכן אם נחלקו בלקט שכחה ופאה שאם זה לבעה"ב וקידש בו אשה מקודשת והוי אשת איש, וכל כי האי גונא.}}. (שם שם). '''וקמת ועלית. ''' וקמת – מבית דין {{תוספת|לט|המלה וקמת היא מיותרת לפי הענין, ולכן מרמז דקאי על הב"ד המסופקים בדין וכמש"כ למעלה, ומדרך הדיינים לישב במושב הב"ד לכן שייך בהו וקמת.}}, ועלית – מלמד שבית המקדש גבוה מא"י {{תוספת|מ|דסנהדרי גדולה יושבין בבית המקדש בלשכת הגזית, והלשון מלמד וכו' הכונה דמן הכתוב הזה ידעינן ערך מקום המקדש.}}. (שם שם). '''וקמת ועלית. ''' מכאן אמרו שלשה בתי דינין היו שם, אחד על פתח הר הבית ואחד על פתח העזרה ואחד על לשכת הגזית שמשם תורה יוצאת לכל ישראל, שנאמר ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' {{תוספת|מא|מפרש שיעור הכתוב ועלית אל המקום – ושם תפגע הב"ד היושב בהר הבית, ומשם ובאת אל הכהנים הלוים שהוא הב"ד היושב על פתח העזרה, ומשם – ובאת אל השופט הכללי שהוא סנהדרי גדולה שבלשכת הגזית, וסדר התהלוכה הזאת מבואר בגמרא סנהדרין פ"ז א' דמקודם באים זה הזקן החולק על הב"ד שבעירו יחד עם הב"ד אל הסנהדרין היושבים על פתח הר הבית ומציעים דבריהם ואומרים להם הסנהדרין כך הוא הדין, אם שמע וקיבל – מוטב, ואם לאו הולכים כולם לב"ד שעל פתח העזרה ואומרים להם גם הם כך הדין אם קבלו ילכו להם, ואם לאו כולם באים לב"ד הגדול ללשכת הגזית וחותכין הדין, ואם גם אז מחזיק זה החולק בטעותו והורה לעשות כטעותו הרי זה זקן ממרא, וטעם קריאתו בשם זקן עיין משכ"ל אות ל"א.}} [ספרי]. '''אל המקום. ''' מצאן זקן ממרא לסנהדרין אבית פגי {{תוספת|מב|מקום ידוע מחומת ירושלים ולפנים, והוא המקום שאופין בו מנחות [מגזרת פת בג המלך] והוא קרוב להר הבית [פיה"מ להרמב"ם פ"ז מ"ג דמנחות].}} והמרה עליהם, יכול תהא המראתו המראה, ת"ל וקמת ועלית אל המקום – מלמד שהמקום גורם {{תוספת|מג|ר"ל רק מקום לשכת הגזית שם הוא נקרא ממרא, מפני שמאותו המקום תצא תורה לכל ישראל, ולכן הוא פוגם בכבוד התורה וכל ישראל וכמש"כ בדרשה הקודמת. ופירש"י ותוס' דמ"ש בית פגי לאו דוקא רק אותו המקום לבד אלא ר"ל חוץ ללשכת הגזית, עכ"ל. והוא פשוט מטעם שכתבנו. ומה שתפס דוקא בית פגי לא נתבאר הענין, ואולי משום דדרך שם הי' המבוא המיוחד למהלך הסנהדרין ללשכת הגזית, וכך מדויק הלשון מצאן אבית פגי, כלומר מצאן בדרך הלוכן ללשכת הגזית.}}. (סנהדרין י"ד ב').
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף