עריכת הדף "
תורה תמימה/דברים/יא
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יד == '''יורה ומלקוש. ''' יורה במרחשון ומלקוש בניסן, או אינו אלא יורה בכסליו, ת"ל בעתו יורה ומלקוש, מה מלקוש בעתו אף יורה בעתו {{תוספת|יב|מלקוש בהכרח הוא בעתו בניסן, דמלקוש הוי ענינו שיורד על הקשין ועל המלילות כלומר על הקנים וראש השיבולת שאדם מולל בידיו, וזהו ניסן שיש בו קשין ומלילות, כך יורה בעתו במרחשון שאז תכונת הארץ דורשת למטר. וזו דעת ר' מאיר, ור' יוסי ס"ל דיורה בכסליו וקיי"ל כר' מאיר, עיין באו"ח סי' תקע"ה ס"א. ונ"מ בזה שאם לא ירדו גשמים עד י"ז בחשון מתחילין ת"ח יחידים להתענות, וכשהגיע כסליו ולא ירדו גוזרין ת"צ.}}. (שם ו' א'). '''יורה ומלקוש. ''' ת"ר, יורה שמורה את הבריות להטיח גגותיהם ולהכניס את פירותיהם ולעשות כל צרכיהם {{תוספת|יג|פירש"י שאר דברים הצריכים לימות הגשמים, עכ"ל. ולפי' זה קשה למה פרט טיח הגגות וכינוס הפירות והלא גם זה כלול בכל הצרכים, ולו"ד היה אפשר לפרש ע"פ מ"ש בברכות ס' ב' בסדר ברכות השחר, כי סיים מסאניה [כשלובש מנעליו] אומר ברוך שעשה לי כל צרכי, הרי דמנעלים קרויים לאדם כל צרכיו, וי"ל הטעם משום דבריאת כל הגוף תלוי בשמירת הרגלים מצינון כנודע, ויותר בימי הגשמים, ולכן כאן אמר שהיורה במרתשון מורה את הבריות להכין להם מנעלים.}}, דבר אחר יורה – שמרוה את הארץ ומשקה עד התהום ויורד בנחת ולא בזעף {{תוספת|יד|וכמש"כ תהלים ס"ה תלמיה רוה נחת גדודיה ברביבים תמוגגנה צמחה תברך, דהפי' הוא כשאתה מרוה תלמי חרישה של א"י נחת הוא לגדודי בני האדם, וגם מורה שיורד בנחת.}}. (תענית י' א'). '''יורה ומלקוש. ''' ת"ר, יכול שמשיר את הפירות ומשטף את הזרעים ואת האילנות {{תוספת|טו|ר"ל יכול יורה לשון קללה, מלשון ירה יירה ששובר הכל כחץ היורה, ויהיה לפי"ז שיעור הכתובים והיה אם שמע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם בעתו אותו יורה ומלקוש אשר שלא בעתו הוא לקללה אני מביא אותו בעתו לברכה, ומיהו שלא בעתו נקרא יורה ומלקוש [מחא"ג].}}, ת"ל מלקוש, מה מלקוש לברכה אף יורה לברכה {{תוספת|טז|ומלקוש בודאי א"א לדרשו לשבר גרנות ולהשיר פירות שאינם מצוים באותו הפרק, ואי אתה יכול לדרשו אלא לטובה, שיורד על המלילות ועל הקשין וממלא את התבואה בקשיה וכבדרשה הסמוכה.}}. (שם שם). '''יורה ומלקוש. ''' ת"ר, יכול מלקוש שמפיל את הבתים ומשבר את האילנות ומעלה את הסקאין {{תוספת|יז|ר"ל יכול מלקש קללא הוא והכי משמע שמל וקשה, כלומר מל את הבתים והאילנות שמפילן ומשברן וקשה לתבואה ומעלה סקאין [מין ארבה], ושיעור הכתוב לפי"ז יהיה כמש"כ לעיל אות ט"ו יעו"ש.}} ת"ל יורה, מה יורה לברכה אף מלקוש לברכה, ויורה גופה מנלן, דכתיב (יואל ב׳:כ״ג) ובני ציון גילו ושמחו בה' כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון {{תוספת|יח|כל מעיין יראה כמה קשה הדרשה בכלל, דבדרשה הקודמת יליף יורה ממלקוש לברכה משמע דמלקוש פשיטא ליה שהוא לברכה ואח"כ יליף בהיפך מלקוש מיורה, וכאן יליף ביורה גופה, וגם ממקום שהביא ראיה שיורה לברכה מפסוק דיואל שם כתיב גם מלקוש. וראיתי בהגהות הגאון הר"ב הכהן שהגיה במקום המלות ת"ל יורה – ת"ל מורה ומלקוש מה מורה לברכה וכו', ואח"ז צ"ל ומורה גופה מנלן דלברכה ת"ל המורה לצדקה, ומ"ש ת"ל מורה ומלקוש הוא ג"כ מקרא דיואל הנזכר, ולפי"ז אתי שפיר, דיורה לא ידע שהוא לברכה רק מהקישא דמלקוש ומלקוש לא ידעינן שהוא לברכה רק מהקישא דמורה דכתיב ביה המורה לצדקה, וכמש"כ, ודו"ק. ואם נאבה לקיים הגירסא שלפנינו צ"ל באור דרשה זו והקודמת כי מתחלה מדמה יורה למלקוש, ואח"כ יאמר אולי גם מלקוש הוא לקללה, וחזר מדבריו הראשונים ואמר שבאמת מקשינין מלקוש ליורה, ויורה גופא מנלן – המורה לצדקה.}}. (שם שם). '''ומלקוש. ''' מאי מלקוש, אמר שמואל, דבר שמל קשיותיהן של ישראל {{תוספת|יט|דכשאינו יורד חוזרין ישראל בתשובה ומתענין ועושין צדקה.}}, דבי ר' ישמעאל תנא, דבר שממלא תבואה בקשיה, במתניתא תני, דבר שיורד על המלילות ועל הקשין {{תוספת|כ|מלילות הם ראשי שיבולת שאדם מולל בידיו כדכתיב (פ' תצא) וקטפת מלילות בידך, וקשין הם קנים, ובעיקר הכרת כל דרשות אלו במלת מלקוש נראה ע"פ מש"כ כ"פ בחבורנו, משום דע"פ רוב כל שם מלה"ק, שהוא יותר מג' אותיות דרשו חז"ל, וכה דרשו למשל המלה תלפיות – תל שפונים אליו (ברכות ל"א א'), וכן תלתלים – תלי תלים (עירובין כ"א א'), חשמל – חיות אש ממללות (חגיגה י"ב א'), ממזר – מום זר (יבמות ע"ז ב'), שעטנז – שוע טוי ונוז (נדה ס"א ב'), וכהנה הרבה, ואף הכא מכיון שהמלה מלקוש הוא שם בן ד' אותיות [במקום לקש] דרשוהו חז"ל.}}. (שם שם). '''ואספת דגנך. ''' ולהלן הוא אומר (הושע ב׳:י״א) ולקחתי דגני בעתו {{תוספת|כא|ר"ל שם מיחס תבואת הארץ לקנין הקב"ה וכאן מיחסן לקנין האדם.}}, לא קשיא, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום {{תוספת|כב|מורה להם הקב"ה שהכל שלו.}}. (ברכות ל"ה ב'). '''ואספת דגנך. ''' תניא, רבי ישמעאל אומר, ואספת דגנך מה ת"ל {{תוספת|כג|הא פשיטא היא שאחר הזריעה והקצירה אוספין התבואה.}}, לפי שנאמר (יהושע א׳:ח׳) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, יכול דברים ככתבן, ת"ל ואספת דגנך, הנהג בהם מנהג דרך ארץ {{תוספת|כד|א"כ בהכרח צריך להאציל זמן לעניני חול, ולכן מה דכתיב לא ימוש לאו דוקא הוא אלא שם מושאל הוא לשקידה בעת הפנאי.}} [שם שם] '''ואספת דגנך. ''' תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר, אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה תורה מה תהא עליה, אלא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנאמר (ישעיהו ס״א:ה׳) ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן שנאמר ואספת דגנך {{תוספת|כה|עיין במהרש"א ובכמה ספרי דרוש ואגדה כולם הקשו איך יתכן דהפסוק שלפנינו איירי באין עושין רצונו של מקום הא הוא מוסב על תחלת הפרשה והיה אם שמע תשמעו וכו', אבל באמת י"ל דרשב"י בעל המאמר הזה לפי שיטתיה דריש כן דס"ל דהפסוק דיהושע א' לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה הוא דברים ככתבן, [ולא כמו ר' ישמעאל בדרשה הקודמת] כמבואר בסוגיא כאן ובמנחות צ"ט ב', וא"כ לדידיה כל זמן שאין ישראל אוחזין במדה זו נקראים אין עושים רצונו של מקום אע"פ שבכלל שומעים הם למצות התורה, ודו"ק. וגם י"ל בבאור הענין, כי רשב"י פליג על ר' ישמעאל דפירש ואספת ממש, לנהוג בהם מנהג דרך ארץ, דדבר זה אי אפשר דתורה מה תהא עליה, אך הכונה ואספת ע"י שליח ע"י אחרים [ובמובן זה יש כמה מקומות בכה"ק שהכונה לא דוקא הוא בעצמו כידוע, וכמו אותו הרגת בחרב בני עמון (קדושין מ"ב א') והבית אשר בנה שלמה, והרבה לאין מספר] אם עושין רצונו של מקום, וכמ"ש ועמדו זרים ורעו וגו', אך להפך אם אינם עושים רצונו של מקום בשארי מצות (ולא בע"ז מיירי) אז ואספת ממש.}} [שם שם] '''ואספת דגנך. ''' תניא, מפני מה קורין שלש פרשיות אלו בכל יום, א"ר לוי, מפני שעשרת הדברות כלולות בהן, לא תגנוב – ואספת דגנך – ולא דגנו של חבירך {{תוספת|כו|עיין מש"כ בדרשה כיוצא בזו בפ' ואתחנן בפסוק שמע ישראל וצרף לכאן.}}. (ירושלמי ברכות פ"א ה"ה). '''ואספת דגנך. ''' תניא, א"ר יונה, התמידין הן קרבנותיהם של כל ישראל, ואם יהיו כל ישראל יושבין ובטלין, והא כתיב ואספת דגנך, ומי אוסף להם את הדגן, לפיכך התקינו נביאים הראשונים מעמדות {{תוספת|כז|ר"ל כי דין המקריב קרבן שאסור לו אותו היום במלאכה משום דנחשב לו כיו"ט [עיין תוס' פסחים נ' א'] והתמידין נקרבין בכל יום והם קרבנות של כל ישראל ולכן התקינו מעמדות שהם כ"ד משמרות שיהיו כבאי כח מכל ישראל, ועוד מבואר מענין תיקון מעמדות לפנינו בפ' פינחס ר"פ תמידין.}} [ירושלמי תענית פ"ד ה"ב]
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף