תורה תמימה/בראשית/לח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תורה תמימה ‏ בראשית לח

א

ויהי בעת ההוא. תני משום רבי יוסי, עת היא מזומנת לפורעניות, ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו . (סנהדרין ק"ב א').

וירד יהודה וגו'. א"ר אלעזר, כל העושה דבר מצוה ולא גמרו ובא אחר וגמרו, מורידין אותו מגדולתו, שנאמר ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו . (סוטה י"ג ב').

ב

בת איש כנעני. מאי כנעני, אילימא כנעני ממש, וכי אפשר, בא אברהם והזהיר על יצחק, בא יצחק והזהיר על יעקב, ויהודה אזיל ונסיב, אלא בת גברא תגרא, כדכתיב (ישעיהו כ״ג:ח׳) אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ . (פסחים נ' א').

ז

וימיתהו ה'. [תני, אף ער שיחת זרעו], מנא לן, אמר רב נחמן בר יצחק, דכתיב באונן (פ' י') וימת גם אותו, אף הוא באותה מיתה מת . (יבמות ל"ד ב').

ט

ושחת ארצה. שהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ [יבמות ל"ד ב']

י

וירע בעיני ה'. א"ר אמי, כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, כתיב הכא וירע בעיני ה', וכתיב התם (תהילים ה׳:ה׳) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע . (נדה י"ג ב').

וימת גם אותו. א"ר יוחנן, כל המוציא זרע לבטלה חייב מיתה, שנאמר וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו . (שם שם).

יא

שבי אלמנה. מאי אלמנה, א"ר חנא בגדתאה, על שם דעתידי רבנן דמתקני לה כתובה מנה . (כתובות י' ב').

בית אביך. מלמד שבית האב נקראים כל יוצאי חלציו אף לאחר מיתת האב, שהרי תמר בתו של שם היתה, ושם כבר מת, ואפילו הכי אמר יהודה שבי אלמנה בית אביך [תוס' קדושין ה' א']

יב

ותמת בת שוע. א"ר שמואל בר נחמני, כל העושה דבר מצוה ולא גמרו ובא אחר וגמרו, קובר אשתו ובניו, שנאמר ותמת בת שוע וימת ער ואונן . (סוטה י"ג ב').

יג

עולה תמנתה. ובשמשון כתיב (שופטים י״ד:א׳) וירד תמנתה, א"ר אלעזר, שמשון שנתגנה בה כתיב ביה ירידה, יהודה שנתעלה בה כתיב ביה עליה , ר' שמואל בר נחמני אמר, שתי תמנאות היו, חדא בירידה וחדא בעליה, רב פפא אמר, חדא תמנה הואי, דאתא מהאי גיסא – ירידה, ודאתא מהאי גיסא – עליה [סוטה י' א'].

יד

ותשב בפתח עינים. א"ר אלכסנדרי, מלמד שהלכה וישבה לה בפתחו של אברהם אבינו, מקום שכל עינים צופות לראותו , ר' חנין אמר רב, מקום הוא ששמו עינים, וכן הוא אומר (יהושע ט״ו:ל״ד) תפוח והעינים , רבי שמואל בר נחמני אמר, שנתנה עינים לדבריה כשתבעה, אמר לה שמא נכרית את, אמרה ליה גיורת אני, שמא אשת איש את, אמרה ליה פנויה אני, שמא קיבל בך אביך קדושין, אמרה ליה יתומה אני, שמא טמאה את, אמרה ליה טהורה אני . (שם שם).

ותשב בפתח עינים. וכי אפשר כן. והלא אפילו זונה שבזונות אינה עושה כן , אלא שתלתה עיניה לפתח שכל העינים מצפות לו, אמרה לפניו, רבון העולמים, אל אצא ריקם מן הבית הזה . (ירושלמי סוטה פ"א ה"ד).

טו

כי כסתה פניה. וכי משום דכסתה פניה חשבה לזונה, א"ר אלעזר, שכסתה פניה בבית חמיה , דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאים ממנה מלכים ונביאים, מנא לן – מתמר . (סוטה י' ב').

כ

את גדי העזים. מדפריש גדי העזים, שמע מינה כאן גדיי עזים, הא כל מקום שנאמר גדי סתם – אפילו פרה ורחל במשמע . (חולין קי"ג ב').

כד

ויהי כמשלש חדשים. תניא, סומכוס אומר משום ר' מאיר, עובר ניכר לשלשה חדשים, ואע"פ שאין ראיה לדבר – זכר לדבר, שנאמר ויהי כמשלש חדשים ויוגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה . (נדה ח' ב').

ויאמר יהודה. [למה פתח יהודה תחלה לפי שדיני נפשות מתחילין מן הצד תחלה ולמ"ד אין דיננו כדיניהם מאי איכא למימר, – שנראו דבריו ונכתבו על שמו] . (ירושלמי סנהדרין פ"ד ה"ז).

הוציאוה ותשרף. מכאן דעל זנות עם עובד כוכבים בבית דינו של שם גזרו . (ע"ז ל"ו ב').

כה

היא מוצאת. היא מתוצאת מבעי לי, , אמר רבי אלעזר, לאחר שנמצאו סימניה בא סמאל ורחקן ובא גבריאל וקרבן . (סוטה י' ב').

לאיש אשר אלה לו. ותימר לי' מימר , אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב, מלמד שנוח לו לאדם להפיל עצמו לתוך בבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים [שם שם].

ותאמר הכר נא. א"ר חמא ב"ר חנינא, בהכר בישר לאביו – הכר נא הכתונת בנך היא, בהכר בשרו אותו, הכר נא למי החותמת והפתילים [שם שם]

ותאמר הכר נא. אין נא אלא לשון בקשה, אמרה לו, בבקשה ממך, הכר פני בוראך ואל תעלם עיניך ממני . (סוטה י' ב').

כו

צדקה ממני. א"ר חנין בר ביזנא א"ר שמעון חסידא, יוסף שקידש שם שמים בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה, שנאמר (תהלים פ"א) עדות ביהוסף, יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא, זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה . (שם שם).

צדקה ממני. מנא ידע, ודילמא כי היכי דאזל איהו לגבה אזל נמי אחרינא, אמר רבא, דחשב ירחי ויומי ומתכווני, דחזינן מחזקינן, דלא חזינן לא מחזקינן . (מכות כ"ג ב').

ולא יסף. אמר שמואל סבא משמי' דרב שמואל בר אמי, כיון שידעה שוב לא פסק ממנה, כתיב הכא ולא יסף עוד לדעתה וכתיב התם (פ' ואתחנן) קול גדול ולא יסף . (סוטה י' ב').

ולא יסף. שלשה מקראות נאמרו בענין אחד, מי שאמר זה לא אמר זה. ומי שאמר זה לא אמר זה, הכר נא למי החותמת – אמרה תמר, ויאמר צדקה ממני – אמר יהודה, ורוח הקודש אומרת ולא יסף עוד לדעתה . (ירושלמי סוטה פ"ט ה"ו).

כח

ויתן יד. אמר רב חנא, הוציא עובר את ידו והחזירה, אמו טמאה לידה שנאמר ויהי בלדתה ויתן יד . (נדה כ"ח ב').

זה יצא ראשונה. מכאן שהחיה נאמנת להעיד על הבכור שהוא בכור [ירושלמי ב"ב פ"ג ה"א]

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

ביאורי תורה תמימה

---

---

---

שולי הגליון

---

---