תורה תמימה/בראשית/כה
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
ויקח אשה. אמר לי, רבא לרבה בר מרי, מנא הני מילי דאמרי אינשי, שתין וחד תכלי מטיוה לככא דקל חברי' שמע ולא אכל [א], דכתיב ויביאה יצחק האהלה וכתיב בתרי' ויוסף אברהם ויקח אשה [ב]. (ב"ק צ"ב ב').
ה[עריכה]
כל אשר לו ליצחק. ת"ר, כשבאו בני ישמעאל ובני קטורה לדון עם ישראל, אמרו, ארץ כנען שלנו ושלכם, דכתיב ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם ואלה תולדות יצחק בן אברהם [ג], אמר להם גביהא בן פסיסא, הא כתיב ויתן את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים נתן מתנות, אב שנתן אגטין לבניו בחייו ושיגר זה מעל זה, כלום יש לזה על זה כלום, ולא מצאו תשובה וברחו [ד]. (סנהדרין צ"א א').
ו[עריכה]
מתנות. מאי מתנות, א"ר ירמיה בר אבא, מלמד שמסר להם שם טומאה [ה]. (שם שם).
ט[עריכה]
יצחק וישמעאל. א"ר יוחנן, ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו, שנאמר ויקברו אתו יצחק וישמעאל, מדאקדמי' אדבורי אדברי' [ו], ומדאדברי' שמע מינה עשה תשובה בימיו [ז]. (ב"ב ט"ז ב').
יא[עריכה]
ויברך אלהים וגו'. [נחמו מאבלותו, מלמד שממדת הקב"ה לנחם אבלים] [ח]. (סוטה י"ד א').
יז[עריכה]
שני חיי ישמעאל. א"ר חייא בר אבא, למה נמנו שנותיו של ישמעאל – כדי לייחס בהם שנותיו של יעקב [ט]. (מגילה י"ז א').
יט[עריכה]
אברהם הוליד וגו'. בשעה שילדה שרה את יצחק היו. בני אדם מרננים ואומרים, וכי אברהם בן מאה שנים יוליד, מיד נהפך קלסתר פניו של יצחק ונדמה לאברהם, פתחו כולם ואמרו אברהם הוליד את יצחק [י]. (ב"מ פ"ז א').
כא[עריכה]
ויעתר יצחק. א"ר יצחק, למה נמשלה תפלתם של צדיקים לעתר [י"א], לומר לך, מה עתר זה מהפך את התבואה ממקום למקום, כך תפלתם של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות [י"ב]. (יבמות ס"ד א').
לנוכח אשתו. על אשתו לא נאמר אלא לנוכח אשתו, מלמד ששניהם עקורים היו, ומפני מה היו אבותינו עקורים, א"ר יצחק, מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים [י"ג]. (יבמות ס"ד א').
ויעתר לו. להם מבעי לי', אלא לפי שאינה דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע [י"ד] [שם שם]
כג[עריכה]
ויאמר ה' לה. על ידי מתורגמן [ט"ו]. (ירושלמי סוטה פ"ז ה"א).
שני גיים. אמר רב יהודה אמר רב, אל תקרא גוים אלא גאים [ט"ז], זה אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שלחנם לא צנון ולא חזרת, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים [י"ז]. (ע"ז י"א א').
ולאום וגו'. אמר רב נחמן בר יצחק, אם יאמר לך אדם חרבו קסרי וירושלים או ישבו קסרי וירושלים אל תאמין, חרבה קסרי וישבה ירושלים או חרבה ירושלים וישבה קסרי תאמין, שנאמר ולאום מלאום יאמץ [י"ח]. (מגילה ו' א').
ולאום וגו'. אמר רבי אלעזר, כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו, שנאמר (משלי כ״ד:כ״ד) אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים ואין לאום אלא עוברין שנאמר ולאום מלאום יאמץ [י"ט]. (סוטה מ"א ב').
ולאום וגו'. א"ר שמעון חסידא, כל המונע הלכה מפי תלמיד אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו, שנאמר (משלי י״א:כ״ו) מונע בר יקבוהו לאום ואין לאום אלא עוברין, שנאמר ולאום מלאום יאמץ, ואין בר אלא תורה, שנאמר (תהלים ב') נשקי בר [כ]. (סנהדרין צ"ב א').
ולאום וגו'. דרש ר' חנינא בר פפא, לעתיד לבא אומר הקב"ה, כל מי שעסק בתורה יבא ויטול שכרו מיד נתקבצו עובדי כוכבים בערבוביא, אמר הקב"ה, תכנס כל אומה וסופריה, שנאמר (ישעי, מ"ג) ויאספו לאומים [כ"א], ואין לאום אלא מלכות, שנאמר ולאום מלאום יאמץ [כ"ב]. (ע"ז ב' ב').
כד[עריכה]
וימלאו ימיה. אמר רב נחמן בר יצחק, כל הנותן מטתו בין צפון לדרום אין אשתו מפלת נפלים, כתיב הכא (תהילים י״ז:י״ד) וצפונך תמלא בטנם וכתיב התם ממלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה [כ"ג]. (ברכות ה' ב').
כה[עריכה]
ויצא הראשון. תנא דבי ר' ישמעאל, בשכר שלשה ראשון זכו לשלשה ראשון להכרית זרעו של עשו ולבנין בית המקדש ולשמו של משיח. להכרית זרעו של עשו – דכתיב ויצא הראשון אדמוני [כ"ד]. (פסחים ה' א').
כז[עריכה]
ויעקב איש תם. מלמד שנולד יעקב אבינו מהול [כ"ה] [אדר"נ פ"ב].
כט[עריכה]
ויבא עשו וגו'. תניא, כל זמן שהיה אברהם חי לא מרד עשו, דכתיב ויבא עשו מן השדה וגו', ותניא, אותו היום נפטר אברהם אבינו ועבר אותו רשע חמש עבירות ביום ההוא [כ"ו]. (ב"ב ט"ז ב').
ויבא עשו וגו'. א"ר יוחנן, חמש עבירות עבר אותו רשע ביום ההוא [כ"ז], בא על נערה המאורסה והרג את הנפש וכפר בתחיית המתים וכפר בעיקר [כ"ח], ושט את הבכורה. בא על נערה המאורסה – כתיב הכא ויבא עשו מן השדה וכתיב התם (פ' תצא) כי בשדה מצאה. הרג את הנפש – כתיב הכא והוא עיף וכתיב התם (ירמיהו ד׳:ל״א) עיפה נפשי להורגים. כפר בתחיית המתים – דכתיב הנה אנכי הולך למות [כ"ט]. כפר בעיקר – כתיב הכא ולמה זה לי וכתיב התם (פ' בשלח) זה אלי ואנוהו [ל], ושט את הבכורה – דכתיב ויבז עשו את הבכורה [ל"א]. (ב"ב ט"ז ב').
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ פירש בערוך ערך תכל, ששים ואחד מכאובים באים לאיש ששומע קול אכילה שאדם אוכל והוא אינו אוכל.
- ↑ ובמ"ר כאן ס"פ ס' איתא, למדך תורה דרך ארץ מאברהם שאם יש לאדם בנים גדולים ישיאן תחלה ואח"כ ישא הוא אשה וכמש"כ ויביאה יצחק האהלה ואח"כ ויוסף אברהם ויקח אשה, אבל בתוספתא פ"ו דבכורות איתא הוא לישא ובנו לישא הוא קודם לבנו, וצ"ל דתוספתא איירי שעדיין לא קיים פו"ר כגון שאין לו אלא בן אחד או בת אחת, והמ"ר איירי כשכבר קיים.
- ↑ ר"ל דאת שניהם יחס הכתוב לאברהם וארץ כנען הבטיח הקב"ה לאברהם ולזרעו, וצ"ע שלא השיבו להם מן כי ביצחק יקרא לך זרע, ואולי היו משיבים כי הירושה נמשכת אחר תולדה טבעית ולא אחר התולדה היחוסית.
- ↑ אגטין הוא כתב הפרידה בין חלקי יצחק וישמעאל. ובני קטורה. ועיין בתוס' ריש גיטין ב' א' חקרו במקור שם גט אשה וכתבו טעמים רמזים, ולפי המבואר כאן י"ל בפשיטות דהוא קיצור משם אגטין המורה על כתב הפרידה.
- ↑ דאין לומר מתנות ממש, דהא כתיב ויתן את כל אשר לו ליצחק, ולא נתבאר ענין שם הטומאה, ואפשר לומר ע"פ המבואר בספרי פ' עקב שמימי אנוש החלו לקרוא לע"ז בשם ה', ורצה אברהם למנוע כעור זה מסר להם שמות הטומאה שיקראו בהם לעבודת כוכבים שלהם ויחדלו לקראם בשם ה', ועיין בפירש"י בפסוק זה.
- ↑ כלומר הנהיגו לפניו, שחלק לו כבוד.
- ↑ ואין לומר דחשיב להו דרך חכמתם כמו בבני נח (עיין ס"פ בראשית), דהא בקבורת יצחק כתיב (ס"פ וישלח) ויקברו אותו עשו ויעקב, הרי דחשיב להו לפי שנותיהם. וע"ע לעיל בריש פרשה הקודמת בפסוק וה' ברך את אברהם בכל מבואר עוד דרשא שעשה ישמעאל תשובה.
- ↑ מדייק שהברכה כאן הי' מענין נחום אבלים, משום דלא נתפרש במה ברכו, וגם אם היתה בזה ברכה סתם למה תלי זה בסיבת מיתת אברהם. וע"ע מש"כ השייך לדרשא זו בריש פ' ראה בפסוק אחרי ה' אלהיכם תלכו. – וע' ברבינו יונה פ"ג דברכות במשנה קברו את המת וכו', כתבו דתנחומי אבלים היא מצוה דאורייתא שבכלל גמילות חסד הוא, וגמ"ח הוי מצוה מן התורה, כדכתיב (פ' יתרו) והודעת להם את הדרך ילכו בה ודרשינן זו גמ"ח, יעו"ש, ולא ידעתי למה לא הביא דרשא זו דילפינן מינה בפ' ראה בפסוק אחרי ה' אלהיכם תלכו דמצוה להדבק במדותיו של הקב"ה, יעו"ש. אך אמנם בכלל מש"כ תר"י דמדאורייתא היא לאו דוקא מדאורייתא ממש אלא ר"ל רמז מן התורה, אבל עיקר המצוה מדרבק וכמש"כ הרמב"ם בפי"ד מאבל, מ"ע מדבריהם לבקר חולים ולנחם אבלים, ועיין מש"כ בענין זה בפ' יתרו שם.
- ↑ לידע בן כמה שנים הי' יעקב וללמדנו שהלך לבית עבר ללמוד תורה, והחשבון בפרט מבואר בפירש"י בפסוק זה, ועיין לפנינו ס"פ ויגש. – והנה בעיקר הקושיא למה נמנו שנותיו של ישמעאל פירש"י למה לנו למנות שנות הרשעים, ובטורי אבן הקשה דהא ישמעאל עשה תשובה [ע"ל פסוק ט'], והנה לא הו"ל להקשות כזה על רש"י, יען שכן מפורש במ"ר, אך הנה אפשר ליישב בנקל קושיא זו ע"פ מ"ש במ"ר ר"פ זו על הפסוק ויהיו ימי שני חיי שרה, זה שאמר הכתוב יודע ה' ימי תמימים, כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים, כלומר שכל שנותיהם הם בצדקתם, ולפי"ז י"ל דמקשה כאן על הלשון שני חיי ישמעאל דמשמע שהכתוב בא למנות כל שנותיו, וקשה הלא אפילו אם עשה תשובה עשה זאת רק בסוף ימיו, וא"כ למה נמנו כל שנותיו ואף אלה שהיו בם ברשעתו, ומשני כדי לייחס בהם, בכל שנותיו, את שנותיו של יעקב.
- ↑ ומקודם היו אומרים שמאבימלך נתעברה בעת שלקחה אליו. וע"ע מש"כ השייך לדרשא זו לעיל בפ' וירא בפסוק היניקה בנים שרה.
- ↑ ר"ל למה הוציא הכתוב ענין התפלה כאן בלשון עתר, ועתר הוא כלי כעין רחת המהפך את התבואה בגורן.
- ↑ ענין מדת הרגזנות בזה נראה דהוא כנוי לשנוי הטבע ששינה הקב"ה ביצחק ורבקה שהיו מטבעם עקורים ואינם ראויים להוליד, ודבר שנוי הטבע אין עושה הקב"ה כביכול ברצון, וכמ"ש בשבת נ"ג ב' לחד לישנא כמה גרוע אדם זה שנשתנו עליו סדרי בראשית.
- ↑ יתכן דמדייק מדכתיב מקודם מעשה התפלה ואח"כ הסבה, ולפי הפשט הי' צ"ל מקודם ותהי רבקה עקרה ויעתר יצחק, אלא בא לרמז שהתפלה היא סבת העקרות, והיינו שהכין הקב"ה סבה כדי שיתפללו.
- ↑ ועיין באו"ח סי' נ"ג בט"ז ס"ק ג' בשם ב"ח ומהרש"ל שדקדקו מכאן דטוב לחזר אחר ש"ץ בן צדיק, והט"ז חולק על זה וס"ל דרחמנא ליבא בעי, ותימא שלא תירץ מאומה כנגד משמעות סתימת הגמרא אינה דומה תפלת צדיק בן צדיק וכו', אלא שנ"ל דמי שהוא בעל מדות טובות ביותר אע"פ שהוא צדיק בן רשע בכ"ז ראוי לבכר אותו על צדיק בן צדיק שאין בו מדות טובות של צדיק בן רשע. ונראה ראי' לזה מתענית כ"ה ב' מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ולא ירדו גשמים וירד ר"ע וירדו גשמים, הוו מרנני רבנן על כבודו של ר"א שלא נענה, יצתה בת קול ואמרה, לא מפני שזה [ר"ע] גדול מזה [מר"א] אלא מפני שזה [ר"ע] מעביר על מדותיו וזה [ר"א] אינו מעביר על מדותיו. והנה ידוע הוא דר"ע הי' בן גרים, וא"כ הי' ר"א לגבי' בערך צדיק בן צדיק ובכ"ז נענה ר"ע מפני המדה טובה שהיתה בו יתרה על ר"א.
- ↑ אפשר שדריש כן משום דע"פ רוב מצינו שלשון דרישה הוא מרחוק ולשון שאלה הוא בקרוב, ולכן מצינו בדוד המלך כתיב וישאל דוד באלהים ולא וידרוש, ומדלא כתיב כאן ותלך לשאול דריש שדרשתהו מרחוק והיינו ע"י אמצעי וכמבואר במדרשים שהלכה לבית מדרשו של שם ועבר ושם שאלה, ולכן היתה התשובה ג"כ ע"י אותו הנשאל, והיינו ע"י מתורגמן. ובירושלמי מוסיף כאן לא מצינו שדבר הקב"ה עם אשה אלא עם שרה בלבד, וע"ל בפ' בראשית בפ' אל האשה אמר ובפ' וירא בפ' ויאמר לא כי צחקת.
- ↑ לפנינו בגמרא כאן ובברכות נ"ז ב' הגירסא אל תקרא גוים אלא גיים, והעיר הגרי"ב בגה"ש בברכות דבכל הספרים אצלנו הכתיב גיים והקרי גוים, וקשה איך אמרו בגמרא להיפך, יעו"ש, ולפלא שלא העיר שבילקוט הגירסא אל תקרא גיים אלא גאים, וכ"מ בש"ס כת"י, ועיין בחולין צ"ב א' אלו שני שרי גאים וכו', ולדעתי אין ספק שכך צ"ל בגמרא כאן[1]. וטעם הקריאה הזאת הוא משום דיו"ד מתחלף באל"ף, וכמו היימין – האמין, ילפא – אילפא, כייב – כאב, שייב שאב, ודיין – ודאין [וע' מבוא הירושלמי לר"ז פרנקיל, ח'], והרבה דרשות ורמזים כאלה בגמרא. ועוד נבאר מענין עיקר דרשא זו באות הבא.
- ↑ נראה באור כלל הדרשא ע"פ המבואר בכ"מ בגמרא דכל מקום שנאמר שני מורה על השתוות הפרטים זל"ז, וטעם דבר זה הוא משום דאם אין זה בא לדרשא ל"ל לכתוב שני, תיפוק לי' דמעוט רבים שנים, וכה דרשינן ביומא ס"ב ב' שני שעירי עזים ושתי צפרי מצורע, מה ת"ל שני, שתי, שיהיו שוים בקומה ובמראה וכו', ובתו"כ פ' אמור לחם תנופה שתים – שתהיינה שוות, ובקדושין ס"ח ב' כי תהיין לאיש שתי נשים שתהיינה מעם אחד, והרבה כהנה. ולפי"ז הכא דכתיב שני גיים [ודרשינן גאים] מורה על השתוותם, ואם קאי בפשיטות על יעקב ועשו, זה אי אפשר, שהרי ידוע העדר השתוותם זל"ז בכל פרט, ולכן הקדים לדרוש אל תקרא גיים אלא גאים, ואח"כ מוצא ענין אחד בשני אנשים גדולי המעלה הבאים זה מיעקב וזה מעשו שנתקיים בהם גדולה בהשתוות זל"ז, אלו רבי ואנטונינוס. והציור שלא פסקה מעל שולחנם צנון וחזרת, הוא ציור על רוחב ההנהגה, כי דבר זה לא תתקיים משנה לשנה רק אצל גדולי העשירים שיש להם נטיעות בייתיות וכדומה.
- ↑ וכ"ה אומר (יחזקאל כ״ו:ב׳) בבנין צור וחרבן ירושלים, אמלאה החרבה ודרשינן אם מלאה זו חרבה זו ואם חרבה זו מלאה זו, וקסרי היא עיר ביהודה על חוף הים אשר נתמלאה מחרבנה של ירושלים.
- ↑ אולי מרמז בזה למ"ש בנדה ל' ב' דגם עובר שבמעי אמו משביעין אותו שיהא צדיק, וזה החונף האומר לרשע צדיק אתה הרי מזכה את החייב, וא"כ קשה להם לעמוד בצדקתם כי איך יעשו פעולות צדקה בעוד שהחונף אומר צדק למעשה רשע, וא"כ הוי לדידיה הצדקה לרשעה, ובעשותם צדקה הרי הם כרשעים בעיני הבריות ואיך זה יעמדו בשבועתם.
- ↑ ר"ל לא רק גדולים שחסרים הלכה זו אלא אף עוברין במעי אמן שאינם חסרים דבר כמ"ש בנדה ל"א ב' מלמדין אותו כל התורה, אפילו הכי מקללין אותו שמחסר טובה מעולם.
- ↑ ובתחלת הפסוק הזה – כל הגוים נקבצו יחדו ויאספו לאומים מי בהם יגיד זאת, ודרשינן אין זאת אלא תורה כמ"ש וזאת התורה וגו'.
- ↑ כלומר כל אומה ומלך שלה. – וע' במ"ר כאן ורב יעבד צעיר אר"ה אם זכה יעבוד ואם לא זכה יעבד, וכמה נדחקו המפרשים בפי' הדברים, אבל באמת הכונה פשוטה מאד, דדריש אם זכה הצעיר אז יעבוד אותו הרב, ואם לא זכה אז יעביד [בחיר"ק הב'] אותו הרב, והיינו שהצעיר יעבוד את הרב, מלשון אשר מצרים מעבידים אותם, וכל זה דריש מדכתיב יעבד חסר ו'.
- ↑ פירש"י וז"ל, מטתו בין צפון לדרום, ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום, ונראה בעיני משום דשכינה במזרח או במערב, לפיכך נכון להסב דרך תשמישו לרוחות אחרות, עכ"ל. ולכאורה יש להעיר שהרי מצינו שגם בצד צפון שכינה שורה כמש"כ בפ' קרבנות צפונה לפני ה' ועיי"ש במדרשים, ואפשר לומר ע"פ מה שיש להעיר בשייכות אגדה זו לסוגיא זו דאיירי מעניני שמירה ממזיקין בשינה בלילות, והנה איתא בפדר"א פ"ג ועוד מדרשים דבצד צפון הוא מדור לשדין ולרוחות ומזיקין וזועות ובצד דרום שוררים טללי ברכה וגשמי נדבה, ולכן י"ל דבלשון הנותן מטתו מכוין קדושת הזיווג, ומטתו כנוי לאשתו ע"ש הכתוב במשלי כ"ב למה יקח משכבך מתחתיך ע"פ דרשת חז"ל בשבת ל"ב ב' דקאי על אשתו, יעו"ש, ובעלמא הכנוי תשמיש המטה, ור"ל המזדווג בין צפון לדרום ודעתו תקיפה בה' שאינו חושש לרוחות ושדין השוררין בצפון מתברך בבנים חיים וקיימים, ודו"ק. ובזה ניחא עוד מה שאין אנו נזהרין עתה בזה, ע"פ מש"כ התוס' ביומא ע"ד ב' ובכ"מ דבזה"ז אין אנו נזהרין בכמה ענינים כאלה, עיי"ש ואין להאריך עוד.
- ↑ באור הדרשא, כי בשביתת הרגל דפסח ודחג הסכות ונטילת לולב כתיב בכולם ראשון (פ' אמור), בפסח – ביום הראשון מקרא קודש, ובסכות – ביום הראשון שבתון, ובלולב – ולקחתם לכם ביום הראשון, ואמר על זה, שבזכות אלה שנקראו ראשונים זכו לג' ענינים שמתוארים בתאר ראשון, להכרית זרעו של עשו שנקרא ראשון כדכתיב כאן ויצא הראשון, וכן זכו לביהמ"ק דכתיב בי' (ירמיהו י״ז:י״ב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, וגם זכו לשמו של משיח דכתיב בי' (ישעיהו מ״א:כ״ז) ראשון לציון הנה הנס. ומבואר בגמרא דס"ל לתנא דבי ר' ישמעאל דהלשון ביום הראשון שמא בעלמא דנקראו ראשון [לשון רש"י], ונראה הבאור דמפרש ביום הראשון לא ראשון בזמן רק ראשון במעלה. ושייכות הזכות מג' דברים אלה לג' לשונות אלו נראה, דהכרתת זרעו של עשו הוא לעומת הכרתת המצרים בצאת ישראל ממצרים, וא"כ יש לזה שייכות לפסח, ובזכות שמירת חג הסכות דכתיב בי' ראשון והוא ראשון במעלה יזכו לדבר מעין המאורע בו הנקרא ג"כ ראשון במעלה והוא בנין ביהמ"ק של שלמה וחניכתו שהי' בתג הסכות כנודע בכתוב, ובזכות מעלת מצות לולב המתואר ג"כ ראשון במעלה כמבואר יזכו לשמו של משיח המרומז בלולב ומיניו כמבואר באגדות ומדרשים. – והנה בפסוק הבא ואחרי כן יצא אחיו פירש"י והוא ממדרשים, בדין הי' אוחז בו לעכבו וכו' יעו"ש ובמדרשים. ומה דהכריחם לדרוש בזה, י"ל משום דלפי הלשון ויצא הראשון הו"ל לומר ואח"כ יצא השני, לכן דרשי דבדין הי' גם הוא ראשון ולכן לא יכול הכתוב לכתוב עליו השני וכתב יצא אחיו, ודו"ק.
- ↑ דריש ע"פ מ"ש בנדרים ל"א א', גדולה מילה שכל המצות שעשה אברהם אבינו לא נקרא תמים עד שמל, שנאמר התהלך לפני והיה תמים, וא"כ אחרי שמתואר יעקב בשם תם – מבואר שנולד מהול.
- ↑ כפי שיתבאר בדרשא הסמוכה. כמ"ש אותו היום נפטר אברהם אבינו – מבואר עוד בגמרא שבישל יעקב תבשיל של עדשים שהוא מאכל אבלים [מפני טעמים שונים, עיין בגמרא] לנחם את יצחק, ואינו מבואר איפה מרומז זה בפסוק, וי"ל דדייקו חז"ל את הלשון שאמר עשו הלעיטני נא מן האדום האדום הזה, למה לא קרא את התבשיל הזה בשמו העצמי לאמר הלעיטני נא מן העדשים האלה או מן הנזיד הזה, אלא הענין הוא שהי' זה התבשיל חדש לו ולא הי' יודע מה טיבו ונתרגש עליו בכלל ויתארהו האדום האדום הזה, ודרשו חז"ל מה זה היתה הסבה שבישל יעקב נזיד חדש שלא היו רגילים ומכירים, וסמכו שזה הי' תבשיל מיוחד לנחום אבלים מפני שבאותו יום נפטר אברהם אבינו, כמבואר.
- ↑ ומפרש ואזיל ומסמיך כל פרט עבירה על איזה לשון שבפסוק זה. והנה אע"פ שבכלל יתפרש הפסוק הזה כפשוטו, ואין דרשות אלו אלא רמזים ואסמכתות, בכ"ז כך דרך חז"ל לתלות את הקלקלה במקולקל, כמ"ש בב"ב ק"ט ב', וכמו שבארנו דרך זו של חז"ל בעלי התלמוד לעיל בפ' לך בפ' וישא לוט את עיניו (י"ג י') יעו"ש וצרף לכאן.
- ↑ בנוסחת הגמרא שלפנינו איתא מקודם כפר בעיקר ואח"כ כפר בתחה"מ, ונראה דט"ס הוא, וצ"ל מקודם הכפירה בתחה"מ, יען דדרשא זו מסמיך על הלשון הנה אנכי הולך למות, והכפירה בעיקר מסמיך על הלשון ולמה זה לי, והלשון הנה אנכי מוקדם בפסוק על הלשון ולמה זה לי, ולכן העתקנו כפי סדר הכתוב, ואח"כ ראיתי שבנוסחת ש"ס כת"י וכן בילקוט הגירסא כמו שהעתקנו, והודיתי לה' על יושר ההשערה.
- ↑ משמע לי' שכוון לכפור בקיום הנפש הנצחית, משום דאל"ה מה זה שאמר הנה אנכי הולך למות, וכי ס"ד שיחי' לעולם, ועיין מש"כ לעיל אות כ"ז.
- ↑ נראה דדריש יתור המלה זה דהול"ל ולמה לי בכורה, ובעלמא מבואר דההוראה בלשון זה מורה על ההוראה באצבע על אותו הדבר, וכמו בתענית ל"א א' הקב"ה יושב בגן עדן בתוך הצדיקים וכל אחד מראה עליו באצבע שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה, ובסוטה י"א ב' בפסוק המובא כאן זה אלי ואנוהו אמרו שכל אחד על הים הכירהו כביכול להקב"ה ואמרו זה אלי, ובמנחות כ"ט א' שלשה דברים הי' קשה ציורם למשה עד שהראה אותם לו הקב"ה באצבע, ויליף שם מדכתיב באותן הדברים הלשון זה, יעו"ש, ובירושלמי סוטה פ"א ה"י דרשו על הפ' דס"פ ויחי אבל כבד זה למצרים, מלמד שהראו באצבע על ארונו של יעקב, ובמכילתא פ' בא בעבור זה עשה ה' לי – בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך על השלחן, והיינו שיהי' באפשר להראות עליהם באצבע, ויליף כן מלשון בעבור זה. והנה כאן אין לפרש שהראה עשו באצבע על הבכורה, שהרי זה דבר רוחני ואצילי, וגם בכלל המלה זה מיותרת, כמש"כ, ולכן דרשו ע"ד רמז ואסמכתא ע"פ המבואר עוד במנחות נ"ג ב' זה – זה הקב"ה דכתיב זה אלי ואנוהו, וכן בזוהר פ' ויחי רכ"ח א' רוח קודשא אקרי זה דאשתכח תדיר עמי' דבר נש ודרשו שהראה באצבע כלפי מעלה ואמר למה זה לי, והוי המשך ובאור הלשון ולמה זה לי בכורה, כאומר ולמה זה לי, וגם למה לי בכורה, שאלה אחת על שני פרטים, ונמצא כאלה בתנ"ך, ומסמיך זה בגז"ש זה זה לזה אלי ואנוהו דהתם הי' ממש היפך הכפירה, דהיינו הכרה והודאה, כמש"כ, וע"ע מש"כ לעיל אות כ"ז.
- ↑ פירש"י וז"ל, ביזה את העבודה שהיתה בבכורות, ופסוק ומדוע הקלותני (שמואל ב י״ט:מ״ד) תרגומו מדוע אשטתני, עכ"ל. ומ"ש שהיתה העבודה בבכורות מבואר ענינו בזבחים קי"ב ב' שעד שהוקם המשכן היו הבכורים עובדים בקדשים במקום כהנים. – ועל מה שהביא ראי' לתרגום שטא מפסוק דשמואל ומדוע הקלותני – נתעוררו המפרשים למה הביא ממרחק פי' ושטא, והלא בפסוק זה גופא תרגום ויבז – ושט, וזה באמת פליאה גדולה לכאורה. ונראה בזה, כי לכאורה קשה לשון הגמרא ושט את הבכורה ולמה לא אמרו בלשון הפסוק ובזה את הבכורה, וצ"ל דכונת הגמרא להגדיל רשעת עשו שלא די שביזה את הבכורה בלבו, שכן הוראת הלשון בזה, כמש"כ (שמואל ב ו׳:ט״ז) ותבז לו בלבה, אלא שעוד שטא והקיל בה בפועל ובפרהסיא, ועל זה מביא רש"י לראיה שהפירוש שטא הוא בזיון בפועל ממש, שכן הוא תרגומו של הלשון ומדוע הקלותני, ושם היתה לבאר מה הוא הבזיון בפועל שביזה את הבכורה, ומפרש שביזה את העבודה שבבכורים. וענין הבזוי מבואר במ"ר שהכניס עמו כת של פריצים ולעגו על קנית יעקב את הבכורה, יעו"ש.
- ↑ עי' ע"ז בספר משנת יעקב על התורה (כאן, סי' יד).