תורה תמימה/אסתר/ט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־01:47, 9 באפריל 2018 מאת Davidnead (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מטקסט בנחלת הכלל - ספריא)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך




רש"י
חכמי צרפת
רלב"ג


אלשיך
טעמא דקרא
מגילת סתרים
מלבי"ם
מנחת שי
שלום אסתר
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

תורה תמימהTriangleArrow-Left.png אסתר TriangleArrow-Left.png ט

(ז) ואת פרשנדתא וגו'. דרש ר' שילא איש כפר תמרתא, כל השירות נכתבות אריח על גבי לבינה, לבינה על גבי אריח, חוץ משירה זו ומלכי כנען שהם אריח ע"ג אריח ולבינה ע"ג לבינה [א], מאי טעמא, כדי שלא תהא תקומה למפלתן [ב] (מגילה ט"ז ב')

ואת ויזתא. א"ר יוחנן ' ו' דויזתא צריך לממתחיה בזקיפא כמורדיא דלברות, מאי טעמא, כולהו בחד זקיפא איזדקיפו [ג] (שם שם)

עשרת בני המן. א"ר אחא דמן יפו, עשרת בני המן ועשרת צריך לממרינהו בנשימה אחת מאי טעמא, כולהו בהדי הדדי נפקי נשמתייהו [ד] (שם שם)


(יב) ומה שאלתך. אמר ר' אבהו, מלמד שבא מלאך וסטרו על פיו [ה] (שם שם)


(יט) היהודים הפרזים. כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין את המגילה בט"ו באדר, דכתיב על כן היהודים הפרזים עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר, מדפרזים בי"ד – מוקפים בט"ו, אשכחן עשיה, זכירה מנלן [ו], אמר קרא (כ"ח) נזכרים ונעשים, איתקש זכירה לעשיה. ומנלן דתלי בימות יהושע בן נון, אתי פרזי פרזי מן לבד מערי הפרזי (פ' דברים) מה התם מימות יהושע בן נון אף הכא מימות יהושע בן נון [ז] (מגילה ב' ב')

הישבים בערי הפרזות. בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר [ח], אם עתיד לחזור למקומו קורא במקומו, אמר רבא, והוא שעתיד לחזור בליל י"ד, דכתיב על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות, הא קמ"ל, דפרוז בן יומו נקרא פרוז, ומדפרוז בן יומו נקרא פרוז מוקף בן יומו נקרא מוקף [ט] (שם י"ט א')


(כב) כימים. מגילה נקראת בי"א, בי"ב, בי"ג, בי"ד, בט"ו [י], מנא הני מילי, א"ר שמואל בר נחמני, אמר קרא, כימים אשר נחו וגו', כימים – לרבות י"א וי"ב. ואימא לרבות י"ב וי"ג – י"ג זמן קהלה לכל היא ולא צריך לרבויי [י"א], ואימא ט"ז וי"ז [י"ב] – ולא יעבור כתיב (פ' כ"ז) [י"ג] (מגילה ב' א')

לעשות אותם וגו'. סעודת פורים שחל להיות בשבת [י"ד] מאחרין ולא מקדימין [ט"ו], אבל אין עושין אותה בשבת, מאי טעמא, דכתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה – את ששמחתו תלויה בבית דין, יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים [ט"ז] (ירושלמי מגילה פ"א ה"ד)

והחדש וגו'. תני בשם ר' נתן, כל החודש כשר לקריאת המגילה [י"ז], מאי טעמא, דכתיב והחודש אשר נהפך להם וגו' [י"ח] ובלבד עד חמשה עשר בו, מאי טעמא ולא יעבר כתיב (פסוק כ"ז) [י"ט] (שם שם פ"א ה"א)

ימי משתה ושמחה. א"ר יוסף, [אפילו למאן דאמר ביו"ט או כולו לה' או כולו לכם], בפורים הכל מודים דבעינן נמי לכם, מאי טעמא, ימי משתה ושמחה כתיב בהו [כ] [פסחים ס"ח ב'].

משתה ושמחה. משתה – מלמד שאסור בתענית, שמחה – מלמד שאסור בהספד, אבל במלאכה מותר, מאי טעמא, יו"ט לא קבלו עלייהו [כ"א] (מגילה ה' ב')

ומשלח מנות וגו'. תנא רב יוסף, ומשלוח מנות איש לרעהו – שתי מנות לאיש אחד, ומתנות לאביונים – שתי מתנות לשני אנשים [כ"ב] (מגילה ז' א')


(כה) אמר עם הספר. אמרה מבעי ליה, א"ר יוחנן, אמרה לו יאמר בפה מה שכתוב בספר [כ"ג] (שם ט"ז ב')


(כו) ומה ראו וגו'. מהו ומה ראו– מה ראה אחשורוש שנשתמש בכלים של ביהמ"ק [כ"ד], על ככה – משום דחשיב שבעים שנין ולא איפרקי [כ"ה], ומה הגיע אליהם – דקטל ושתי [כ"ו] (מגילה י"ט א')


(כז) קימו וקבלו. אמר רבא [אע"פ שמתחלה קבלו ישראל את התורה בכפיית ההר כגיגית] אפילו הכי הדר קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב קימו וקבלו – קימו מה שקבלו כבר [כ"ז] (שבת פ"ח א')

קימו וקבלו. אמר שמואל, אסתר ברוח הקודש נאמרה, דכתיב קימו וקבלו – קימו למעלה מה שקבלו למטה [כ"ח] (מגילה ז' א')

ולא יעבר. [תני, אע"פ שכל החודש כשר לקריאה המגילה, אפילו הכי אין מאחרין מי"ד בו, מאי טעמא ולא יעבר כתיב] [כ"ט] (מגילה ב' א' וירושלמי מגילה פ"א ה"ה)

ככתבם. [מלמד שמגילת פורים צריכה להיות כתובה אשורית] [ל] (מגילה י"ט א')

ככתבם. הקורא את המגילה על פה לא יצא, מאי טעמא, ככתבם כתיב [ל"א] (ירושלמי מגילה פ"ב ה"א)

ככתבם וכזמנם. [הקורא את המגילה למפרע לא יצא. מאי טעמא, דכתיב ככתבם וכזמנם, מה זמנם למפרע לא אף כתבם למפרע לא] [ל"ב] (שם שם)

בכל שנה ושנה. רבן שמעון בן גמליאל אומר, קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני, מאי טעמא, דכתיב בבל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן אף כאן אדר הסמוך לניסן, ואימא מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לשבט אף כאן אדר הסמוך לשבט, מסתברא, מסמכינן גאולה לגאולה [ל"ג] (מגילה ו' ב')


(כח) והימים האלה. אין קורין את המגילה אלא עד שתנץ החמה, דאמר קרא והימים האלה נזכרים ביום אין בלילה לא (שם כ' א')

והימים האלה. כל היום כשר לקריאת המגילה, דאמר קרא והימים האלה נזכרים [ל"ד] (שם שם)

נזכרים. קרא את המגילה בעל פה לא יצא, מנלן, אמר רבא, אתיא זכירה זכירה, כתיב הכא והימים האלה נזכרים וכתיב התם (ס"פ בשלח) כתוב זאת זכרון בספר, מה להלן בספר אף כאן בספר [ל"ה] (מגילה י"ח א')

נזכרים ונעשים. הקורא את המגילה למפרע [ל"ו] לא יצא, דאמר קרא והימים האלה נזכרים ונעשים, איתקש זכירה לעשיה, מה עשיה למפרע לא, אף זכירה למפרע לא [ל"ז] (שם י"ז א )

נזכרים ונעשים. מהו נזכרים ונעשים, נזכרים בקריאה ונעשים בסעודה [ל"ח] (ירושלמי מגילה פ"א ה"א)

נזכרים ונעשים. הובא לעיל בפסוק י"ט בדרשה היהודים הפרזים.

למשפחה ומשפחה. ללמד על משפחות כהונה ולויה שמבטלין עבודתן ובאים לשמוע מקרא מגילה [ל"ט] (מגילה ג' א')

משפחה ומשפחה. [מכאן סמכו חכמים לומר שהכפרים מקדימין לקריאת המגילה ליום הכניסה] [מ] (ירושלמי מגילה פ"א סוף הלכה א')

מדינה ומדינה. לחלק בין הערים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון למוקפין חומה מימי אחשורוש [מ"א] (מגילה כ' ב')

עיר ועיר. לחלק בין שושן לשאר עיירות [מ"ב] (שם שם)

לא יעברו וגו'. אמר רב יוסף, אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים, ורב נחמן בר יצחק אמר מהכא, וזכרם לא יסוף מזרעם [מ"ג] (שם ז' א')

לא יעברו וגו'. מלמד שאפילו אם כל המועדים יהיו בטלים אבל ימי הפורים לא יבטלו [מ"ד] [מדרש משלי].

וזכרם לא יסוף. מלמד שמגלת אסתר לעולם לא תבטל [מ"ה] (ירושלמי מגילה פ"א ה"ה)

וזכרם לא יסוף. מכאן קבעו לה חכמים מסכת [מ"ו] (שם פ"ב סוף הלכה ד')


(כט) ותכתוב אסתר. מגילת פורים אין יוצאים בה עד שתהא כתובה על הספר ובדיו, מנלן, אתיא כתיבה כתיבה, כתיב הכא ותכתוב אסתר וכתיב התם (ירמיה ל"ו) ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו [מ"ז] (מגילה י"ט א')

את כל תקף. איזה תוקף – תקפו של אחשורוש [מ"ח] (שם שם)

אגרת הפרים. אמר רב, מגילת פורים נקראת איגרת, לומר, שאם הטיל בה שלשה חוטי גידין כשרה [מ"ט], אמר רב נחמן, ובלבד שיהיו משולשים [נ] (שם שם)

אגרת הפרים וגו'. א"ר שמואל בר יהודה [מאי דכתיב אגרת הפורים הזאת השנית], מלמד שבתחלה קבעוה בשושן ולבסוף בכל העולם [נ"א] (שם ז' א')

השנית. מה היה כתוב בה, לפי שכששלחו מרדכי ואסתר להגולה לקיים עליהם שני ימים הללו בכל שנה, שלחו להם, לא דיינו הצרות הבאות עלינו אלא שאתם רוצים להוסיף עלינו צרתו של המן [נ"ב], חזרו וכתבו להם באגרת שניה, אם מזה אתם מתייראים הרי היא כתובה בארכיוס שלהם, הדא הוא דכתיב הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס [נ"ג] (ירושלמי מגילה פ"א ה"ה)


(ל) דברי שלום ואמת. א"ר תנחום ואמרי לה אמר ר' אסי, מלמד למגילת אסתר שצריכה שרטוט כאמתה של תורה [נ"ד] (מגילה ט"ז ב')

דברי שלום ואמת. ובתורה כתיב (משלי כ"ג) אמת קנה, מלמד למגילת אסתר שהיא כאמתה של תורה, מה תורה נתנה להדרש אף היא נתנה להדרש [נ"ה] (ירושלמי מגילה פ"א ה"א)


(לא) בזמניהם. מגילה נקראת בי"א, בי"ב, בי"ג, בי"ד, בט"ו באדר, מנא הני מילי, דאמר קרא בזמניהם – זמנים הרבה תקנו להם חכמים, ואימא ט"ז וי"ז – ולא יעבר כתיב (פסוק כ"ז) [נ"ו] (מגילה ב' א')


(לב) דברי הצומות וזעקתם. וסמיך ליה ומאמר אסתר קים – מאמר אסתר אין, דברי הצומות לא [נ"ז] (שם ט"ז ב')

ונכתב בספר. אמר רב, מגילת פורים נקראה ספר, לומר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה [נ"ח] (שם י"ט א')


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.


ביאורי תורה תמימה

  1. אריח הוא חצי לבינה (וע' ביצה ל"ב ב' דביתהו דר' חייא נפל לה ארחא בתנורא ביומא טבא). ובהשאלה לצורת הכתב המשילו אריח לשורה קצרה ולבינה לשורה ארוכה כמו שכתובה שירת הים ושירת דבורה (שופטים ה'), ואמר דכל השירות כתובות במדת אריח ע"ג לבינה חוץ משירה זו ומלכי כנען (יהושע י"ב) שנכתבו אריח על גבי אריח ולבונה ע"ג לבינה, והיינו ואת ואת שורות קצרות זו למעלה מזו, ולבינה קורא לשמות שהן ארוכים והם ג"כ זה למעלה מזה, וצ"ל דמה שאמר כל השירות נכתבות וכו', הפי' כל השירות שיש בהן אריח ולבונה, אבל באמת הלא שירת האזינו כולה משורות ארוכות ישר זו ע"ג זו.
  2. ר"ל רמז הוא שאין להם תקומה כמו ששמותיהם בכתב השירה אין להם מקום רחב תחתם.
  3. לברות שם הנהר ומורדיא הוא העץ שדוחקים בו הספינה ובערוך פי' שצריך לממתח ו' דויזיתא כעץ פשוט וארוך כזקיפא ותליה שעושין מעץ, דויזתא נתלה למעלה מכולן בעץ ההוא כמפורש בתרגום, והו' ארוכה מלמעלה למטה, שבעץ אחד ארוך נתלו כולם, למעלה ויזתא ואחריו למטה זה תחת זה עד פרשנדתא האחרון, ויש שפירשו שצריך להאריך מעט בקריאתו ולא יחטוף. וע"ע בדרשה הבאה.
  4. ר"ל בסמיכות המלה עשרת לשמותיהם מרמזין כי כולם יצאו נשמתן כאחד, וע"ע באות הקודם.
  5. שהתחיל לדבר בלשון כעס, דכן מתבאר ממה שחזר על מספר ההרוגים בשושן ועל תלית בני המן, והוא כאומר ברוגזה רב לך, די לך, ובכ"ז תוך כדי דבור החל לדבר בלשון רכה מה שאלתך עוד, והיינו כמו שבא מלאך וסטרו על פיו שידבר רכות אף שלא לרצונו.
  6. ר"ל קריאת המגילה.
  7. ביאור כל הענין ובאור דרשות הבאות בפרשה זו בענין זה הוא, דכפי המתבאר ממגילה זו, הנה היהודים אשר בשושן ואשר בערי הפרזות לא נחו מאויביהם ביום אחד, שהפרזים נחו בי"ד ואשר בשושן נחו בט"ו לחודש, ועשו מאליהם כל אחד ביום מנוחתו משתה ושמחה, לפיכך כשקבעו עליהם יו"ט לדורות קבעוהו לכל אחד ביום שנח בו. ואמנם רצו לעשות זכר עולם בכל העולם ביחוד לנס שנעשה בשושן שאף לאחר ההריגה שעשו ב' ימים באויביהם היה להם מנוחה מהם ביום ט"ו ולא נקמו מהם האויבים, ומדהיתה שושן מוקפת חומה מימי אחשורוש לכן רצו לתקן שכל עיר המוקפת אז כשושן יקראו בה בט"ו, ושוב כשראו שע"י תקנה זו לא לכבוד יהיה לארץ ישראל שהיו אז כל עריה חרבים ושוממים, לכן תקנו שכל המוקפים מעת ישיבת א"י יקראו בט"ו, לומר שהן בחורבנם חשובין כשושן ושאר עיירות בתפארתן, ומדהיה יהושע בן נון הראשון שלחם בעמלק ראש למשפחת המן ומסדר ומגביל את תחומי א"י ועריה, לכן קבעו זמן המוקפין על שמו, ומצאו רמז לזה במקרא בגז"ש פרזי פרזי, כדמפרש.
  8. ר"ל בן עיר פרזי שזמנו לקרות בי"ד שהלך לעיר מוקפת חומה ששם קורין בט"ו, כבדרשה הקודמת.
  9. ובירושלמי פ"ב סוף הלכה ג' הלשון, דכתיב על כן היהודים הפרזים, פרוז היה באותו שעה, וכונת הלשונות אחת היא.
  10. ר"ל לפעמים בי"א באדר ולפעמים בי"ב בו וכו', דכפי המתבאר מדרשה דלעיל בני ערי הפרזות קורין בי"ד ובני עיירות המוקפות חומה בט"ו, ועשו הנחה לבני הכפרים שיהיו מקדימין לקרות ליום הכניסה, והיינו לפי שבני הכפרים אינם בקיאים בקריאה וקורא להם אחד מבני העיר, כשמתכנסין בשני ובחמישי למשפט לפי שב"ד יושבין בשני ובתמישי כתקנת עזרא, ולכן קוראין בו ביום ואין מטריחין אותם לחזור ולבא לקרוא בי"ד [ולקמן פסוק כ"ח תבא דרשה מניין סמכו להם חכמים זה], ולפי"ז אם חל י"ד בשלישי או ברביעי בשבת כפרים מקדימין ליום הכניסה, ר"ל לשני בשבת שהוא יום י"ג [כשחל י"ד בשלישי] או י"ב [כשחל י"ד ברביעי] וכשחל ביום א' כפרים מקדימין ליום חמישי בשבת המוקדם לו שהיא יום י"א.
  11. ר"ל י"ג א"צ לרבויי שיהא ראוי לקראה שעיקר הנס היה בו שבו נקהלו להנקם מאויביהם בין בשושן בין בשאר מדינות.
  12. שבמקום שבני הכפרים מקדימין קודם י"ד וט"ו לי"א ולי"ב יאחרו לאחר ט"ו לט"ז ולי"ז.
  13. ר"ל לאחר ט"ו שוב אין מעבירין את הזמן ואין מאחרין אותו. ועיין לקמן פסיק ל"א בדרשה בזמניהם באה עוד דרשה בענין זה.
  14. בעת שהיו מקדשין ע"פ הראיה היה אפשר שיחול יום י"ד בשבת, אבל בזה"ז אי אפשר, משום דא"כ יחול יוהכ"פ בערב שבת.
  15. ר"ל אע"פ דקוראין את המגילה בערב שבת אבל הסעודה אין עושין בו ביום, וי"ל הטעם בזה משום דכשיאכלו לשבעה בהסעודה בערב שבת לא יאכלו לתאבון בסעודת ליל שבת ויהיה בזה פחיתות הכבוד לשבת.
  16. ר"ל את ששמחתו תלויה בב"ד אימת יקבעו ר"ח אדר ויהיה פורים בי"ד בו, יצא שבת שא"צ קידוש ב"ד ואין ניכר שקובעין אותה לשמחה שבלא"ה יום שמחה הוא. וטעם סבוב הלשון הזה לב"ד י"ל דמדייק יתור הלשון לעשות אותם ימי וכו', דהא כבר כתיב בפסוק הקודם להיות עושים את יום וגו', ולכן דריש לעשות אותם ימי שמחה, מי שבידו לעשות דהיינו ב"ד יעשו יום נוסף בשנה לשמחה, יצא יום השבת דבלא מעשה הב"ד הוא יום שמחה.
    והנה משמע מכאן מפורש דשבת נקרא יום שמחה ומחויב בשמחה [לבד מצות עונג דוקראת לשבת עונג, דעונג ושמחה שני דברים הם כמבואר בשבת ס"ב ב'] והאחרונים חקרו בזה ולא העירו מכאן, ואנחנו הרחבנו הדבור בזה בתו"ת פ' בראשית בפסוק ויברך אלהים את יום השביעי, יעו"ש.
  17. כגון המפרש והיוצא בשיירא ואינו מוצא מגילה להוביל עמו, ומיהו אם אח"כ נזדמן לו מגילה חוזר וקורא בי"ד.
  18. ס"ל דלשון והחודש וגו' מוסב על כל ענין הפרשה וגם על הקריאה.
  19. עיין מש"כ לעיל אות י"ג. ועיין באו"ח סי' תרפ"ח ס"ז, המפרש בים והיוצא בשיירא ואינו מוצא מגילה להוליך עמו יקראנה בי"ג או בי"ב וי"א בלא ברכה, ואם אי אפשר להמתין עד ימים הללו י"א שקורא אפילו מתחלת החודש, וכתב על זה הרמ"א והכי נהוג. וצ"ע בלשון זה שלא שייך מנהג בדבר וענין שאינו מצוי כמש"כ הפוסקים, ועיין בש"ך ליו"ד ריש סימן א'.
  20. מה שנקט כל הלשון ימי משתה ושמחה אשיגרא דלשון הכתוב הוא, אבל באמת צ"ל ימי משתה כתיב, דאלו משמחה אין ראיה, שהרי גם ביו"ט כתיב שמחה ובכ"ז יש מי דס"ל כולו לה'. וענין השמחה אפשר לומר דהיא שמחת הנפש מלמוד התורה ועבודת ה' כמש"כ פקודי ה' ישרים משמחי לב.
  21. וע"פ זה יש לכוין דיוק נמרץ מה שבפסוק זה כתיב ומתנות לאביונים, משא"כ לעיל בפסוק י"ט חסר הפרט מן ומתנות לאביונים, אך הנה בפסוק ההוא כתיב שמחה ומשתה ויום טוב וקיי"ל בביצה ט"ו ב' דמטעם יו"ט צריך לשלוח מנות לעניים כדכתיב בעזרא ושלחו מנות לאין נכון לו, ולכן לא היה צריך לפרש ומתנות לאביונים בשביל פורים כיון דבלא"ה שולחים ביו"ט, משא"כ כאן דלא כתיב יו"ט משום דלא קבילו עלייהו היה צריך להוסיף הפרט ומתנות לאביונים בשביל פורים, ודו"ק.
  22. עיין מש"כ בתורה תמימה פ' תצוה בפסוק ולבני אהרן תעשה כתנות ובפ' וילך בפסוק תקרא את התורה באזניהם.
    ועיין באו"ח ס"ס תרצ"ה שגם אשה חייבת במשלוח מנות ולא ישלח איש לאשה ואשה לאיש כדי שלא יבא איש לשלוח לאלמנה ויבאו לידי ספק קדושין, וכתב המג"א, וז"ל, פי' שיאמרו שזהו סבלונות וחוששין לקדושין, עכ"ל. ויש להעיר לפי מש"כ איזו פוסקים דלסבלונות אין חוששין במיני מאכל ומשתה דכיון דעתידין להתקלקל אינה מקבלת זאת לשם סבלונות וקדושין, [כמבואר בשו"ת מהרי"ט חלק אה"ע סי' כ"ח וכ"מ בשו"ת מהרי"ק שורש קע"א], ומשלוח מנות הלא אך ורק במיני מאכל ומשתה, וצ"ע.
  23. באור הקושיא אמרה מבעי ליה נראה דקשה ליה, שהרי הלשון ישוב מחשבתו הרעה וגו' לא אמר כלל המלך עם הספר, שהרי הוא אמר ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם, ולשון זה הוא מלשון אסתר, כמבואר לעיל ח' ה' ותתחנן לו להשיב את הספרים מחשבת המן וגו', וא"כ הול"ל כאן ובבואה לפני המלך אמרה עם הספר [כלומר עם תוכן השבת הספרים שיהיה תוכן ענינו ישוב מחשבתו], ולכן דריש שאמרה לו לאחשורוש שלבד שיכתוב בספר דבר הענין מהשבת הספרים ומחשבת המן עוד יאמר זה גם בעל פה. ואולי היתה כונתה בזה, מפני שחששה שמא עוד יחזור מכתביו אלה כמו שחזר עתה מכתביו ע"י המן, ולכן רצתה לחזק הדבר ע"י שישמיע דבריו גם בעל פה, ומתוך כך יהיה קשה לו לחזור. וכנראה דריש דמקרא קצר הוא פסוק זה, ושעורו – ובבואה לפני המלך אמרה לו לאמר [בע"פ] עם הספר. וכמה מקראות קצרים יש במקרא כמו שהבאנו הרבה בתורה תמימה פ' וירא בפסוק ויהי כאשר התעו אותי וגו' יעו"ש. ובש"ס כת"י הגירסא, אמרה לו בבקשה ממך יאמר בפה וכו'. ורש"י כאן מחק הלשון אמרה לו, ופירש דרשה זו בענין אחר כלל, שבא לרמז שיאמר בפה לקרות עם הספר, כלומר שיהיו קורין את המגילה מתוך המגילה ולא בעל פה, ולבד שתמוה הדבר איך יכלכל ענין זה את המשך לשון הפסוק בכלל, אך הנה הגירסא אמרה לו, וגירסת ש"ס כת"י "בבקשה ממך" מסייעת מאד לפירושנו. וגם קשה הרבה לפירושו למה לא יליף בגמרא י"ח א' לענין איסור קריאת המגילה בעל פה מכאן [ע' להלן פ' כ"ח], וצע"ג.
  24. כמבואר לעיל פרשה א' פסוק ד' בדרשה יקר תפארת ובפסוק ז' בדרשה וכלים מכלים שונים.
  25. שבתחלת מלכותו היה דואג שמא יצאו ישראל מתחת שעבודו ואח"כ כשראה שנשלמו שבעים שנה לגלות בבל ולא נגאלו אמר שוב לא יגאלו. וטעה בזה שחשב מספר השנים מעת שגלו ישראל ובאמת היה לו לחשב מחורבן ירושלים היינו מי"א שנה שאחר הגלות בעת גלות צדקיהו ושרפו את העיר, וכמש"כ מפורש בדניאל (ט' ב') למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה.
  26. הדורש הזה ס"ל כהדרשה דלקמן פסוק כ"ט ותכתוב אסתר ומרדכי את כל תוקף – תקפו של אחשורוש ומפרש בזה שבארו בכתבם תקפו של אחשורוש וראשית נסיבת הגאולה ע"י שהרג לושתי שע"י כן נסתבב שלקח את אסתר.
  27. יתכן דמדייק קדמות הלשון קימו לקבלו, דלפי ההגיון צ"ל להיפך קבלו וקימו, שהרי אי אפשר לקיים קודם שמקבלים, והוא כעין המאמר נעשה ונשמע שאמרו בשעת מת"ת והכא במגילה קבלה היתה בודאי קודם לקיומה, ולכן דריש קימו מה שקבלו כבר בשעת מתן תורה, וזה נראה גם שעם דרשה הבאה.
  28. יתכן בטעם הדרשה דמדייק כמש"כ באות הקודם דהול"ל קבלו וקימו, יעו"ש, לכן דריש באופן שיהיה הלשון על הסדר.
  29. דרשה זו כפולה בענינה לעיל בפסוק כ"ב בדרשה כימים ובדרשה והחודש, ושם נתבארה די צרכה.
  30. ר"ל בכתב אשורי ובלשון הקודש, ועיין לעיל פרשה ח' פסוק ט' בדרשה וכלשונם.
  31. ובגמרא שלנו י"ח א' יליף זה מדרשה אחרת [תובא בפסוק הסמוך] ר"ל דלא ניחא ליה בדרשה זו מירושלמי משום דמכאן אין הראיה מוכרחת כל כך, די"ל דככתבם קאי על סדר כפי שהיא כתובה ולא להקדים המאוחר ולאחר המוקדם.
  32. ר"ל מה זמנם למפרע לא, דאי אפשר שיהא ט"ו קודם י"ד אף כתבם למפרע לא, שלא לקרוא קודם הפרשה המאוחרת.
  33. ר"ל גאולת פורים לגאולת מצרים.
  34. ע"פ הכלל כל דבר שמצותו ביום כשר כל היום.
  35. צ"ע שלא יליף ענין זה מהדרשה דלעיל בפסוק כ"ה אמר עם הספר יאמר בפה מה שכתוב בספר, ופירש"י שתהא המגילה כתובה לפניהם בשעת קריאה, והיינו לא בעל פה.
  36. שהקדים הפרשיות המאוחרות.
  37. עיין מש"כ לעיל אות ל"ב. ואמנם אינו מבואר הדמיון בכלל, דהא לא דמי למפרע דעשיה למפרע דזכירה, דגבי זכירה המובן הוא התהפכות הסדר לקרא מסופה לראשה, וגבי עשיה המובן הוא רק בהקדם הזמן. ואולי י"ל הכונה מה עשיה למפרע לא כלומר עשית הסעודה לא יתכן שֶֹיֵעָשָׂה בה סדר המאכלים למפרע לאכול בתחלת הסעודה מה שנהוג לאכול בסוף הסעודה וכן להיפך [וכמ"ש בברכות פרפרת הבאה קודם הסעודה ופרפרת שלאחר הסעודה ] כך הזכירה, כלומר הקריאה לא תהיה בהפך הסדר.
  38. פשוט דמדייק שלא שייך לשון עשיה בגוף היום שאין בו תפיסה, ולכן דריש שיעשו בו דבר מענין היום, היינו שיעשו סעודה לקיים ימי משתה ושמחה, וכהאי גונא דרשו במכילתא פ' תשא הפסוק ושמרו בני ישראל לעשות את השבת כמובא ומבואר לפנינו בתורה תמימה שם.
  39. ר"ל שאפילו עבודת מזבח נדחית מפני מקרא מגילה.
  40. עיין מש"כ בבאור ענין זה לעיל בפסוק כ"ב בדרשה כימים אות י'.
  41. עיין מש"כ לעיל בפסוק י"ט בדרשה היהודים הפרזים אות ז' בבאור פרטי דרשה זו.
  42. ר"ל דאע"פ דכפי המתבאר לעיל פסוק י"ט (אות ז') דערים פרזות שאינן מוקפות חומה קורים בי"ד אבל שושן אע"פ שבכלל פרזות היא בכ"ז קורין בה בט"ו. ובגמ' כאן מפרש הטעם משום דנעשה בה הנס, והיינו שניתן להם גם ביום המחרת לעשות כדת הים להרוג בשונאיהם שני ימים ועל כרחן לא נחו עד ט"ו, וכן קבעוה לדורות.
  43. דהלשון לא יעברו, לא יסוף, משמע שהוא הודעה שכך יהיה ומניין ידעו שכך יהיה אם לא ברוה"ק.
  44. כפי דמשמע מרמב"ם סוף הלכות מגילה הוי הפי' שזכרון הצרות מכל המועדים יהיו בטלים שלא יזכרו עוד, כמש"כ כי נשכחו הצרות הראשונות, אבל זכרון ענין פורים לעולם ישאר קיים, ואם קבלה היא נקבל, ומפי אבא מארי שליט"א שמעתי לפרש דהכונה היא דבזה חלוק נס פורים מנסי שאר המועדים, יציאת מצרים, מתן תורה וענני כבוד בסכות, דבעוד שהם היו נסים גלוים שאין להסתפק בהם, הנה נס פורים אע"פ שהכל היה מאת ה' אע"פ כן היה כל ענינו בדרך הטבע באופן שמי שלבו חלק מאמונת ה' יכול לפרש הכל בדרך הטבע, וזהו שאמר אם גם נסים גלויים כמו בכל המועדים יפסקו, אבל נסים הכמוסים בדרכי הטבע לעולם לא יבטלו וכפי שיראה בכל דור ודור המסתכל בהליכות עולם בכלל ובחיי ישראל בפרט.
  45. למעלה מזה איתא בירושלמי שהנביאים והכתובים עתידין להבטל לעתיד לבא [ לבד מחמשה חומשי תורה], משום דכיון שאינן אלא לתוכחות ולעתיד כולם ידעו את ה' ולא יצטרכו לתוכחה, [ונראה דזה מכוון בכלל הרעיון למ"ש בנדרים כ"ב ב' אלמלא חטאו ישראל לא היה ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד משום דערכה של א"י הוא וזה ג"כ מטעם הנזכר, שלא היו צריכים לתוכחות הנביאים כיון שלא חטאו], ואמר בזה, דמגילת אסתר לעולם לא תבטל משום גודל ערך הנס, וכמשמעות הלשון לא יסוף מזרעם.
  46. ר"ל מסכת בפני עצמה, שיהיה לה שם בפני עצמה, ואע"פ שאין דיניה מרובים והיה אפשר לכלכלם באיזה מסכת מסדר מועד וכמו דיני חנוכה [ובאמת מפני מעוט ענינה הוסיפו לה דינים אחרים כדי שלא תהיה זוטרתי כל כך, והוסיפו לה הרבה עניני אגדה לא כמו בחנוכה], וגם כי לא מצינו זולתה מסכת שתהיה מיוחדת למצוה שלא בא עיקרה בתורה שבכתב, אך למען שיוסיף ענינה להשתרש בלב ישראל ולא יסוף זכרה קבעו לה מסכת מיוחדה על שמה.
  47. על הספר – ר"ל על הקלף, ובדיו – שחורה שמתקיים שחרותו על הקלף.
  48. עיין מש"כ לעיל פסוק כ"ו אות כ"ו.
  49. ר"ל שקילה לענין זה מס"ת שצריך שתהא תפורה כולה מלמטה למעלה.
  50. פירש"י שיהא מראש התפר עד מקום תפירת הגיד כממנו ועד הגיד השני, ומן השני לשלישי כמשלישי לסוף התפר, עכ"ל. ולא הגביל מקום התפר הראשון, ולולא דבריו יש לפרש בפשיטות שיהיו מחולקין הג' גידין באורך היריעה לחלקים שוים, וכהאי גונא פירש"י בפרשה תרומה (כ"ו כ"ו) ועשית בריחים חמשה לקרשי וגו', להכנס לתוכן שתי טבעות לכל קרש משולשים בתוך עשר אמות של גובה הקרש חלק אחד מן הטבעת העליונה ולמעלה וחלק אחד מן התחתונה ולמטה וכל חלק הוא רביע אורך הקרש וכו', ואולי גם כונת רש"י כאן ג"כ כזה, ומש"כ מראש התפר ענינו מראש העמוד.
  51. וזהו השנית ששלחה בשנה שניה לקבוע חובה לדורות בכל העולם, וע"ע בדרשה הבאה.
  52. שיאמרו האומות שאנו שמחין במפלתן, וישתדלו לעורר גזירת המן.
  53. ר"ל וא"כ אין עוד הדבר חדש להם, ושוב לא ישימו לב ולא עוד יתעוררו ע"ז, ועיין בבבלי מגילה ז' א' בא ענין זה בקיצור נמרץ, ובלשון זה שבירושלמי יתבאר הלשון שבבבלי.
  54. פירש"י כאמתה של תורה כס"ת עצמה, עכ"ל. וזה מחוסר באור, אבל האמת נראה דדרשה זו חסרה כאן, וצ"ל כמו שהיא בשלמותה בירושלמי פ"א ה"א, נאמר כאן דברי שלום ואמת ונאמר בתורה (משלי כ"ג) אמת קנה הרי היא כאמתה של תורה, מה זו צריכה שרטוט אף זו צריכה שרטוט, ולפי"ז הוי כונת הלשון הרי היא כאמתה של תורה – כהתורה שנקראת אמת, ר"ל כאותו הפסוק דכתיב ביה אמת קנה, וכפירש"י.
  55. ר"ל שלא נדונה כספור דברים בעלמא אלא דרוש לדקדק בה כמו בדברי התורה, ועוד בא בירושלמי כאן מה זו צריכה שרשוט אף זו וכו' וכבר בא זה בדרשה הקודמת.
  56. ענין דרשה זו כפול לעיל פסוק כ"ב בדרשה כימים ושם נתבאר כל צרכו, יעו"ש וצרף לכאן.
  57. ר"ל ענין הצום ג' ימים שצמו אז באותה השנה לא קבלו עליהם לדורות, ורק לזכרון נוהגין להתענות יום י"ג באדר. ואע"פ דקיי"ל במגילת תענית דאע"פ דבכלל בטלה מגילת תענית אבל חנוכה ופורים לא בטלו, וא"כ לכאורה אסורים בתענית גם לפניהם ולאחריהם, כמו דקיי"ל דבכ"מ שנאמר דלא למספד בהון אסור גם לפניהם ולאחריהם, אפ"ה נוהגים להתענות בי"ג, משום דהא דלא בטלו היינו לענין דינים שלהם בגוף הימים דלא להתענאה ודלא למספד בהם עצמן, אבל בדינים שלפניהם בטלי, ועיין בתוס' תענית י"ח ב'.
  58. רק בגידין, ואמנם אם אין גידין טוב יותר לתפרה בפשתן מאשר להניחה בלתי תפורה, ואין דרשה זו סותרת למה שדרשו למעלה פסוק כ"ט דמגילת פורים נקראה איגרת, דהכוונה דהא והא נקראת, והיינו שיש לה מעלות שבאיגרת ומעלות שבספר.