תוספת שביעית/שמיטת כספים בזמן הזה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

תוספת שביעית שמיטת כספים בזמן הזה

עתה אבאר בע"ה אם דין שמיטת כספים בזמן הזה יש לנהוג ג"כ בחו"ל או דוקא בא"י ואפי' אם נאמר דוקא בא"י אם הוא דאורייתא בזמן הזה בא"י או דרבנן ואכתוב בקיצור נמרץ סברות הפוסקים ראשונים ואחרונים והרוצה להחמיר תבא עליו ברכה.

א

א) ודע דיש מחלוקת בגמרא בפרק השולח בגיטין אם בזמן הזה שמיטת כספים אפילו בארץ ישראל אם הוא דאורייתא או דרבנן והוא פלוגתא דרבי ורבנן דרבי סבר שהוא דרבנן ורבנן סברי שהוא דאורייתא והרמב"ם והר"ן סוברים דהלכה כרבי שהוא דרבנן כמו שפסק בפ"ט דהל' שמיטה ויובל ה"א וכן פסק בעל התרומות בשער מ"ה ח"א ובשער הנז' בח"א אות ד' האריך מאוד וסוף דבר הוא שבזמן הזה הוא דרבנן אפילו בארץ ישראל וכן פסק הרי"פ בפרק השולח דהוא דרבנן בזמן הזה וכ"כ רש"י הלכה כרבי דאמר שמיטת כספים בזמן הזה דרבנן.

ב

ב) אמנם ראיתי להרב כפתור ופרח בפרק מ"ט שהביא משם הרב בעל העיטור דסבירא ליה דשביעית והשמטת כספים בזמן הזה הוא דאורייתא והרבה להביא ראיות מן המשניות ומן התלמוד מכמה מקומות שהוא מדאורייתא וכתב וקיימא לן הלכה כרבי מחברו ולא מחבריו וכיון שרבנן סוברים דהוייא אפילו בזמן הזה דאורייתא הכי נקטינן וכן הביא מן הספרי וכו' ובסופו כתב ומכל מקום אליבא דכ"ע שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה לכל הפחות מדרבנן יע"ש.

ג

ג) ויש חלוקה שלישית בזה העניין דהיינו שסוברים דאפילו בזמן הזה ואפילו בחו"ל הוא דאורייתא והוא הרב מאור הגולה הרמב"ן הובאו דבריו בספר בעל התרומות יע"ש שהרחיב הרב שם וז"ל בקיצור נמרץ ולא עוד אלא שהדברים מראין שהוא דבר תורה וכו' וכן בדין דרבי יחידא הוא ולית הלכתא כותיה ולענין קדושת הארץ ק"ל וכו' שלישית אין להם הילכך אפילו בזמן חורבנה מן התורה היא אפילו למי שתולה אותה בקדושת הארץ וכו' באופן דלפי דעת הרמב"ן כפי מאי דאמרינן דקיימא לן כרבנן ולא כר' היא דאורייתא בכל מקום ויע"ש להרב הנז' שכתב בסוף לשונו שאפי' לדעת הראב"ד שכתב שאינו נוהג בזמן הזה כלל אח"כ חזר בו וכתב בפי' משנה ע"ז בשמעתא דרב הונא וכו' קמ"ל ר"ה דשמיטת כספים נוהגת ואפי' שאין שמיטת קרקעות נוהגת דלא סבירא לן כרבי ואי נמי סבירא לן כרבי נהי דמדאורייתא לא נהגא מדרבנן מיהא נהגא ואפי' בחו"ל תנוח דעתנו ודעתו שחזר והודה על האמת וכן דעת רש"י וכו' וכיון שאנן סבירא לן כרבנן א"כ צריך להיות מדאורייתא אפי' בחו"ל לפי דעת הרמב"ן זלה"ה.

ד

ד) והנה כפי מ"ש הטור בשם הרא"ש שצווח ככרוכיא למה לא היו נוהגים במקומות ידועים שמיטת כספים ואמרו לו שכן היה מנהגם ואמר הרא"ש להם שמנהג כזה שהוא לעבור על התורה ולהוציא ממון שלא כדין אין לילך אחריו וכתב בסוף לשונו ואני מיום בואי לכאן איני דן שלא תשמט ז' וגם איני סותר מנהגם לדון כמנהגם ע"כ וכתב הרב ב"ח נראה דקודם זה היה דן דתשמט שביעית וכו' וכן בתשובה אחר וכו' דאותם תשובות היה משיב בעודו בארץ אשכנז דשם היה דן דתשמט ועוד יראה דגם בבואו לטוליטולא היה דן דתשמט אם היה הדין בא לפניו ומ"ש איני דן היינו לומר איני דן כמותם שלא תשמט וגם איני סותר מנהגם אלא אני מניחם עכ"ל מכל זה מוכח דאפי' בחו"ל צריך לשמט ולא ביאר אם הוא מן התורה ואפילו שאמר מנהג כזה שהוא לעבור על התורה אין ראיה שהוא סובר שהוא דאורייתא שיש צד לומר שעל התורה שבעל פה קאמר ויע"ש בספר אורים ותומים שכתב דאין ראוי לחלק בשמיטת כספים בין ארץ ישראל לחוצה לארץ כיון שהוא מצוה שאינה תלויה בארץ אלא מצוה התלויה בגוף שהוא חובת הגוף ומה לי ארץ ישראל ומה לי חו"ל והכל אחד.

ה

ה) ואני אמרתי בחפזי שראיתי שם להרב אורים ותומים שכתב בסוף אות א' ולפי דעת הרמב"ם וכו' שמיטת קרקעות נוהג בזה הזמן בארץ ישראל מן התורה כי קדושת עזרא לא בטלה ואפילו שמיטת כספים נוהגת בכל מקום מן התורה ואם כן מאוד ראוי לכל איש להחמיר לעשות עכ"פ זכר למצוה זאת בפרוזבול וכו' עכ"ל. ובאורים ותומים אות ג' כתב ובפרט כי הרמב"ם סובר שהיא מדאורייתא בזמן הזה וא"כ הירא וחרד לדבר ה' מי לא יחוש לדבריו של הרמב"ם עכ"ל ומיהו מ"ש משם הרמב"ם שהוא מן התורה זה לא ידעתי ואדרבא מפורש בפ"ט מהל' שמיטה ויובל הלכה ב' וז"ל אין שמיטת כספים נוהגים מן התורה אלא בזמן שהיובל נוהג וכו' שהרי ישוב הקרקע לבעליו בלא כסף וכו' אמרו חכמים בזמן שאתה משמיט קרקע אתה משמיט כספים בכל מקום בין בארץ בין בחו"ל ובזמן שאין שם שמיטת קרקע פי' יובל אין אתה משמיט כספים בשביעית אפילו בארץ ומדברי סופרים שתהא שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה בכל מקום ואפילו שלא יש יובל כדי שלא תשתכח תורת שמיטת הכספים מישראל עכ"ל וכתב הרב כסף משנה אבל שמיטת קרקע אפי' בזמן הזה נוהגת מן התורה עכ"ל.

ובפרק יו"ד הלכה ט' כתב ונוהגת שביעית בארץ והשמטת כספים בכל מקום מן התורה בזמן שהיובל נוהג ובזמן שאין היובל נוהג אינו נוהג אחד מאלו חוץ משביעית בארץ והשמטת כספים בכל מקום מדבריהם כמו שביארנו וכתב הרב כסף משנה ומ"ש חוץ משביעית בארץ והשמטת כספים בכל מקום מדבריהם לא קאי אלא לשמיטת כספים דאילו שביעית בארץ אפי' בזמן הזה הוא מן התורה כמש"כ וכו' עכ"ל הרי מבואר שאם אפי' נאמר בדברי הרב כ"מ שהבין בדברי הרמב"ם ששביעית בזמן הזה הוא מן התורה היינו דווקא לשביעית לענין חרישה וזריעה אבל להשמטת כספים הוא מדרבנן אפילו בארץ ואולי צ"ל שמה שכתב הרב אורים ותומים ואפילו לשמיטת כספים וכו' הוא מדברי עצמו או נאמר שטעות דפוס הוא וצ"ל הרמב"ן.

ו

ויו) והלבוש סי' ס"ז אות א' כתב ששמיטת כספים וחרישה וזריעה אינו נוהג בזמן הזה כלל מיהו רוב הפוסקים הסכימו שמדרבנן נוהג אפי' בזמן הזה שלא תשתכח תורת שביעית מישראל מה שאין כן ביובל כיון שאין רוב הציבור יכולים לעמוד להיות ב' שנים רצופים בלא זריעה וחרישה וכו' שהוא שנת מ"ט ושנת נ' יע"ש זהו תורף דבריו בקיצור ועיין שם באות ט' מ"ש בשם הרשב"א ועוד כתב ומנהגינו שאין אנו חוששין כלל לשביעית קולא גדולה היא לעבור על דברי חכמים שיש בהם מיתה בידי שמים וישכנו נח"ש וגדולי חכמים האחרונים הם רבינו יוסף קולון בשורש צ"ב ור' ישראל הנקרא ר"י אסרלאן בעל תרומת הדשן בסי' ש"ד נתנו דרכים לקיים המנהג אבל הם דחוקים מאוד וגם תנוייהו ליתנהו אליבא דהלכתא יעיין שם בדבריהם ותמצא שאין לו על מה לסמוך עכ"ד.

ז

ז) והתייר הגדול מורינו ורבינו מרן מלכא בש"ע כתב ומדברי סופרים שתהא שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה בכל מקום ועיין ההגה שהביא מ"ש הלבוש וא"כ יוצא שאפילו בחוצה לארץ דין שמיטת כספים צריך לנהוג וכ"כ הרב הגדול מרן הנז' בתשובה הובאו דבריו בספר הרב הגדול המבי"ו בח"ב סי' מ"ב ולא יועיל בזה מנהג אלא צריך לומר משמט אני והרב המבי"ט כותב עליו כיון שנהגו נעשה כמו שהתנה על מנת שלא ישמטנו הוא בשביעית. ואחר זה ראיתי בספר כנסת הגדולה שהביא משם הרלנ"ח זלה"ה סי' קמ"ג שנתפשט המנהג בחוצה לארץ שלא יועיל טענת שמיטה וכ"כ משם מוהרשד"ם חלק אבן העזר סי' רכ"ז וחלק חושן משפט סי' קפ"ו וכתב הכנסת הגדולה ועיין בחלק חושן משפט להנז' סי' ל' וכתב עוד וכן נראה הסכמת מוהראד"ב בתשובה כ"י סי' צ"ד וכ"כ מורי הרב בחלק חושן משפט סי' קי"ג וקי"ד דנהגו בקושטאנדינא שלא להשמיט ומי שהיה רוצה להשמיט רבני הדור היו משתקין אותו בנזיפה ובסי' קי"ד הרבה בטעמים לפטור משמיטה ואולי מקום שנהגו להשמיט היה והרש"ך בח"א סי' י' ופ"ה וקנ"ט כתב דנהגו להשמיט בזמן הזה ועיין מוהריב"ל בח"א סי' ס"ה ומוהר"י אדרבי בסי' ק' ובסי' רל"ה עכ"ל.

ח

ח) וא"כ על פי כל האמור כיון שגדולי הראשונים הרמב"ם וסיעתו כתבו דצריך לנהוג שמיטת כספים בחוצה לארץ מן הדין מדרבנן וכ"ש לסברת הרמב"ם דכתב שהוא מן התורה וכמה אחרונים שהחמיר הרוצה להחמיר על עצמו בחוצה לארץ שלא ליגוש בהלואה שעברה שמיטה עליה יחולו על ראשו ברכות התורה וצדיקא קדישא יתקי ומ"מ לקיים הלוה רוח חכמים נוחה הימנו צריך ליתן בתורת מתנה כמו שכתב לעיל וכל זה בחוצה לארץ אבל בארץ ישראל מן הדין הגמור אם לא עשה פרוזבול אבד מעותיו ונהגו לעשות הפרוזבול סמוך לערב ר"ה של שמינית כמו שכתבנו לעיל ועוד מפני החובות הלוים אחר עשיית הפרוזבול דלא מהנייא הפרוזבול לחוב ההוא וצריך פרוזבול אחר ולכן עושים אותו סמוך לזמן הנז' שיהיה הפרוזבול לכל החובות שהלוה עד סמוך לר"ה שהוא שנת שמיטה בסופה.

ט

ט) וכתב הרמב"ם בסוף פ"ט מה שמיטה ויובל מי שנמנע להלוות את חבירו קודם השמיטה שמא יתאחר החוב שלו וישמט עבר בלא תעשה שנאמר השמר לך וכו' וחטא גדול הוא שהרי הזהירה עליו התורה בשני לאוין שנאמר השמר לך פן וכו' וכל מקום שנאמר השמר או פן או אל הרי זה מ' לא תעשה והתורה הקפידה על מחשבה רעה זו וקראתו בליעל והרי הוסיף הכתוב להזהיר ולצוות שלא ימנע אלא יתן שנאמר נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו וכו' והבטיח הקב"ה בשכר מצוה זאת בעולם הזה ובעולם הבא שנאמר כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך וכו' עכ"ל זיע"א כי"ר.

י

י) ראיתי להרב מזבח אדמה שכתב בדף י"ז ע"ד וז"ל לעניין מה שנהגו בפשיטות שלא יועיל טענת שמיטה. כנסת הגדולה חושן משפט סי' ס"ז והב"ח עכ"ל ובודאי שר"ל לח"ל אבל לא לארץ ישראל.

עוד כתב שם וז"ל לענין הפרטים שחייבים בני ישראל אחינו לפקידי כוללות עה"ק וכיוצא נלמד מדין קופה של צדקה דמי שחייב לקופה של צדקה אינו משמט כן הוא לכל מי שחייב לפקיד עיה"ק. שם דף י"ז ע"ד.

· מעבר לתחילת הדף