Editing תוספות ישנים/יומא/יג/א

{{הועלה אוטומטית}}

{{ניווט כללי עליון}}

'''{{עוגן1|הלכה}} כר' יוסי.'''  אין להקשות כאן הלכתא למשיחא כי היכי דפריך בזבחים פרק ב"ש {{ממ|[[בבלי/זבחים/מה/א|דף מה.]]}} גבי פיגול ובסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/נא/ב|דף נא:]]}} גבי שריפת בת כהן דהא הכא איצטריך בזמן הזה כגון אם העבירו זקן מנשיאותו שנוהגין בו כבוד כי ההוא מעשה דר"ג ור"א בן עזריה בברכות {{ממ|[[בבלי/ברכות/כח/א|דף כח.]]}} וכן בקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/עב/ב|דף עב:]]}} גבי ממזרים ונתינים כשרים לעתיד לבוא דפסק שמואל כר' יוסי ונפקא מינה למשפחה שנטמעה נטמעה כי אין לחוש כל כך פן יחזרו ויתגלו וכן בס"פ אלו דברים {{ממ|[[בבלי/פסחים/סו/א|פסחים דף סו.]]}} דקאמר ר' עקיבא גבי הזאה שבות כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת כו' דמשמע נמי דאפילו מכשירין דאיכא כרת לא דחו שבות אבל יש לגמגם על ההיא דמנחות בפרק התכלת {{ממ|[[בבלי/מנחות/נב/ב|דף נב:]]}} דקאמר התם א"ר יוחנן הלכה כאבא יוסי בן דוסאי דאמר מפריש לה שני קמצים והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה דתנן חמשה קמצים הן כו' דמאי שייכא בזה בזמן הזה ושמא לא בא [אלא] לומר נראין דברי אבא יוסי בן דוסאי והתלמוד הקשה שר' יוחנן רגיל לומר דבריו אליבא דסתם משנה אי נמי רב יוסף הוא דמקשי הכי ולא שאר אמוראים ורבינו ארי"ה שמע בשם רבינו חיים אבי אמי נ"ע דלא שייך למיפרך הלכתא למשיחא אלא היכא שיש עבירה בדבר כגון פסול דזבחים ושריפת בת כהן דסנהדרין שהרי זה הדבר אין רגיל להיות שאינו צריך עד ימות המשיח וגם אז לא יהיה הדבר שיהיו כולם צדיקים אבל קשה לי קצת שמצינו בכמה מקומות שמתמה כך כדאמרינן לעיל כיצד מלבישן לעתיד לבא כשיחיו אהרן ובניו ומשה רבינו עמהם והיינו כמו הלכתא למשיחא שאינו צריך עכשיו כלל לכך וכן פרק בתרא דנדה וכי מתים לעתיד לבא צריכין הזאת שלישי ושביעי כו' מיהו התם אינו יודע לתרץ כלום:

'''{{עוגן1|מיתה}} לא שכיחא.'''  וא"ת דהכא לא חיישי רבנן למיתה ואילו ביבמות בפ' ד' אחין {{ממ|[[בבלי/יבמות/כו/א|דף כו.]]}} קאמר ודילמא אדמייבם חד מיית אידך וקמבטל מצות יבמין וי"ל דמילתא דזמן מרובה חיישינן למיתה דיומא לא חיישינן וא"ת הא דאמרינן בפרק כל הגט {{ממ|[[בבלי/גיטין/כח/א|גיטין כח.]]}} דפריך מהך הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתו אסורה לאכול בתרומה מיד על ההיא דהלך למדינת הים הרי זה אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים ומשני אביי הא ר"מ דלא חייש למיתה והא ר' יהודה דחייש למיתה רבא אמר לשמא מת לא חיישינן שמא ימות תנאי היא אבל אביי דלא מפליג בין שמא מת לשמא ימות משמע דלא חייש לשמא ימות אפילו לזמן מרובה יש לומר דמכל מקום לא חייש אביי לשמא מת לזמן מרובה אבל לשמא ימות לזמן מרובה מיהא חייש אי נמי אביי לית ליה טעם דאין זיקה אלא אית ליה יש זיקה כדהוה ס"ד מעיקרא בד' אחין ולית ליה כלל דבטול מצות יבמין:

'''{{עוגן1|למיתה}} דתרתי נמי חיישינן.'''  וא"ת הא אמרינן בפרק ד' אחין אי הכי חמשה נמי ומשני למיתה דחד חיישינן למיתה דתרתי לא חיישינן י"ל דביום אחד כמו כן שיש לחוש למיתה דחדא יש לחוש למיתה דתרתי דהא והא לא שכיחא אבל לזמן מרובה שכיחא טפי מיתה דחדא ממיתה דתרתי אי נמי טעמא כדאמרינן בסוכה בפרק הישן {{ממ|[[בבלי/סוכה/כד/א|דף כד.]]}} דמעלה עשו בכפרה ויש לחוש יותר ובסוכה בפרק הישן {{ממ|[[בבלי/סוכה/כג/ב|דף כג:]]}} פריך על ההיא דאביי אדאביי ומשני איפוך הא ר"מ הא רבי יהודה דלא חייש וטעם דר' יהודה דהכא משום מעלה אבל למסקנא דהתם לא צריכנא תו לטעם דאיפוך ולטעם דמעלה עשו בכפרה{{הערה|צ"ל מיהו.}} (מודו) למאי דבעי למימר בפרק הישן דטעם דרבי יהודה משום דמעלה אע"ג דבעלמא לא חייש איכא שלש מחלוקות בדבר דרבי יהודה חייש דוקא בכפרה ור"מ אפילו בעלמא חייש ורבנן דהכא אפי' בעלמא לא חיישי:

'''{{עוגן1|דעבדינן}} ליה צרה כ"ש דמזרז טפי.'''  וא"ת מאי האי דקאמר לעיל ניחוש לשמא ומשני דחיישינן לטומאה משום דשכיחא מאי קושיא הא הכא קאמר דמתקינין לו כהן משום דלזדרז טפי ועל ידי כך הוא מתוקן אבל גבי מיתה אי אפשר לתקן אותה חששא דאין לדבר סוף י"ל דאף דגבי מיתה אי אפשר לתקן אותו נמי יש קצת לדבר סוף בשלש או ארבע מיהא ולהכי פריך כיון דחיישינן לטומאה שנוכל לתקן מיתה נמי תוכל לתקן ע"י שלש נשים או ארבע יהיה לדבר סוף ומשני טומאה שכיחא וכו':

'''{{עוגן1|ולא}} בעד שני בתים.'''  ומה שכתוב {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים ב/כד#|דה"ב כד]]}} וישא לו יהוידע נשים שתים ויולד בנים ובנות שמא ביוה"כ היה מגרש אחת מהן וצ"ע{{הערה|הדוחק הוא שא"כ כל זה היה עד שנה אחת כי שוב אינו יכול להחזיר גרושתו.{{ש}}כעין קושייתם הקשה הראב"ד על הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/איסורי ביאה/יז#יג|פי"ז מהל' איסורי ביאה הי"ג]]}} שפסק גבי כהן גדול: ואינו נושא שתי נשים לעולם כאחת שנאמר אשה אחת ולא שתים. ובהשגות א"א לא מתחורא זאת הסברא שלא אמרו במס' יומא אלא ביתו אמר רחמנא ולא ב' בתים ואפשר שלא נאסר בב' נשים אלא ביו"כ שמא ימשוך לבו אחריהן ויבא לידי טומאה, אבל הדעת נותנת כן כדי שלא יצטרך לגרש ערב יום כיפור אלא שאני מוצא וישא לו יהוידע נשים שתים ויולד בנים ובנות עכ"ל. וכתב ע"ז הרב המגיד: ואפשר שיהוידע נשא זו אחר מיתת זו או גרושיה או שהיו לו קודם שנתמנה להיות כ"ג ולדעת הר"א ז"ל בכל ערב יו"כ היה מגרש אחת מהן.{{ש}}אמנם עי' במהר"צ חיות {{ממ|[[מהר"צ חיות/יבמות/נט/א|יבמות נט.]]}} שכתב ששמע בשם מהר"ז מווילנא דכל עיקר ההערה מדברי הימים ליתא, כי פירוש המקרא שם מבואר דיהוידע השיא ליואש שתי נשים, ויואש לא היה כהן כלל. ע"ש. וכן כתב המנחת חינוך {{ממ|[[מנחת חינוך/רעב#|מ' רע"ב]]}} בשמו. וכן כתב החתם סופר בתשובה {{ממ|[[שו"ת חתם סופר/ג/קנא#גם|אבן העזר ח"א סי' קנ"א]] ד"ה גם מה שהחליט}} בשם היעב"ץ. ואולם העיר המנחת חינוך דמדברי המפרש הנד' ע"ש רש"י בדברי הימים {{ממ|[[רש"י/דברי הימים ב/כד#ג|שם]]}} מבואר להדיא שנקט כהראב"ד וכתוס' ישנים כאן דקרא מיירי ביהוידע שנשא בעצמו נשים והוליד בנים ובנות. עיי"ש.}}:

'''{{עוגן1|אלא}} דאמר לה הא גיטיך על מנת שתמותי.'''  ה"ה דהוי מצי למפרך וכי האי גוונא מי הוי גיטא והאמר רבא הרי זה גיטיך ע"מ שלא תשתי יין כו' כדלקמן ועוד דאי מתה אין צריך כלל שתהא מגורשת ואי משום תחילת עבודה דבעינן באשה אחת מ"מ למה יש לו להתנות כלל על מנת שתמות כ"ש שאם לא תמות שצריך לגרשה יותר כיון שלא תמות חבירתה:

'''{{עוגן1|ע"מ}} שלא תמות.'''  והוה מצי למיפרך נמי ניחוש דילמא מתה והוה ליה שני בתים מאותה שעה:

'''{{עוגן1|על}} מנת שתמות אחת מכם.'''  הא לאו שינויא הוא דאי מתה קמייתא נמצא שמתה זאת [וזאת] מגורשת והוה ליה בלא בית:

'''{{עוגן1|כל}} ימי חיי וחייכי.'''  אומר ריב"א דלא גרס כל ימי חיי דבפרק בתרא דגיטין {{ממ|[[בבלי/גיטין/פג/ב|דף פג:]]}} פריך מאי שנא מכל ימי חיי פלוני ומסיק כל ימי חיי וימי חיי פלוני הרי זה כריתות ומיהו י"ל הכא לפי טעות שהיה סובר שם מתחלה נקבע כאן:

'''{{עוגן1|דילמא}} מתה חבירתה בפלגא דעבודה.'''  להכי לא נקט דילמא מתה בסוף היום והויא לה כולה עבודה בשני בתים משום דאפילו התנה על מנת שלא תמות לאלתר אחר עשיה מ"מ יש לחוש דילמא מתה בפלגא דעבודה:

{{שולי הגליון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}