תוספות/ברכות/ד/ב
וקורא קריאת שמע ומתפלל. מכאן משמע שמשעה שהגיע זמן קריאת שמע של לילה שאין לו לאכול סעודה עד שיקרא ק"ש ויתפלל ערבית:
דאמר רבי יוחנן איזהו בן העוה"ב וכו'. ואנו שאומרים יראו עינינו ופסוקים אחרים אחר השכיבנו. נראה הואיל ותקינו להו רבנן ה"ל כגאולה אריכתא דתקינו לומר זה שבתוך כך יתפלל חבירו גם הוא ולא ילך מבהכ"נ עד שיגמור כל אחד תפלתו. וגם יש באותם פסוקים י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות דשמנה עשרה ואגב שתקנו לומר אותם פסוקים תקנו לומר חתימה של יראו עינינו. והלכה כר' יוחנן דברייתא מסייע ליה וכן פסק ה"ג. ואם כן יש ליזהר שלא לספר בין גאולה דערבית לשמנה עשרה. ומיהו בסדר רב עמרם פי' מה שאנו אומרים קדיש בין גאולה לתפלת ערבית לאשמעינן דלא בעינן מסמך גאולה דערבית לתפלה משום דתפלת ערבית רשות[1] ולא נהירא [דאם כן] ר' יוחנן סבירא ליה תפלת ערבית חובה דפלוגתא היא [2]דרב ור' יוחנן והלכה כר' יוחנן. ונכון להחמיר ולהזהר מלספר בינתים ואי תימא קשיא הלכתא אהלכתא דקיימא לן תפלת ערבית רשות והכא פסקינן כרבי יוחנן צריך לומר דאפילו אי סובר רבי יוחנן כרב דאמר רשות היא מכל מקום מחייב לסמוך. אם כן גם לנו יש לסמוך:
- ↑ הקשה המלא הרועים מהמבואר בגמרא (לחד איבעית אימא) שהוצרכה הברייתא להזכיר שהעובר על דברי חכמים חייב מיתה, לאפוקי ממאן דאמר תפילת ערבית רשות. ואם כדעת רב עמרם הרי בלאו הכי שמעינן לה מדאמרינן בברייתא וקורא קריאת שמע ומתפלל, דהיינו שצריך לסמוך גאולה לתפילה [וכדאמרינן בסמוך מסייע ליה לרבי יוחנן]. ויישב, שאכתי היה אפשר לומר שאין צריך לסמוך גאולה לתפילה כיון שתפילת ערבית רשות, ומה שאמרה הברייתא 'קורא ק"ש ומתפלל' היינו לאפוקי מריב"ל שצריך לסמוך ק"ש למיטתו, ולכך בעינן נמי להא דכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. עי"ש שדקדק כן מלשון רש"י להלן.
- ↑ [לקמן כז ב כפי שנדפס שם בצד הגליון וע"ע תוספות שם ד"ה והלכתא]. מסורת הש"ס.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |