שרשי הים/תמידין ומוספין/ז: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (פרידברג-ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
 
(אין הבדלים)

גרסה אחרונה מ־23:46, 28 במרץ 2020

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שרשי היםTriangleArrow-Left.png תמידין ומוספין TriangleArrow-Left.png ז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
הר המוריה
חידושים ומקורים מנחת חינוך
יד דוד
יצחק ירנן
מעשה רקח
ציוני מהר"ן
קרית ספר
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


ו[עריכה]

שורש דין קצירת העומר ביום

מצוה להקצר בלילה בין בחול בין בשבת כו'. מצאתי כתוב למורי הרב מוהרי"ן וז"ל דברי רבינו תמוהים דבס"פ ר"י מבואר דר' דס"ל נקצר ביום כשר ס"ל דקצירת העומר לא דחי שבת כיון דאפשר לעשותו מע"ש ומתני' דתנן נקצר ביום כשר ודוחה את השבת מוקמינן לה התם אל הקרבה וא"כ רבינו דפסק דנקצר ביום כשר איך פסק דקצירת העומר דוחה שבת וכבר תמהו בזה הלח"מ ושאר אחרונים אך את זה ראיתי לא' קדוש מדבר הובאו דבריו בס' הנז' ליישב דברי רבי' על אופן זה דק"ל לרבינו למאי דמסקינן התם דשתי הלחם לאפייה וקסבר רבינו דתנור מקדש ואי אפי לה מאתמו' אפסיל בלינה דבפרק התכלת דמ"ח מוקי לה ר"ח לבריית' דשחט שני כבשים על ד' חלות כר' וכתבו התוס' שם לחד תי' דר' ס"ל דכ"ש אין מקדשים אלא מדעת והשתא קשה דאם כן שתי הלחם לר' אמאי דחי שבת הא אפשר לאפות אותן בתנור ע"מ דלא ליקדשו עד למחר דלא מפסל בלינה וכה"ג אמרינן בפרק לולב תו ק"ל דבפרק התכלת דנ"א גבי חביתין אמר רבא על מחבת מלמד שטעונה כלי ואי אפי לה מאתמול איפסי' ליה בלינה והתוספות שם הקשו דבפ' ר"י מרבינן שתי הלחם מדכתיב מועדי ה' ומסיק שתי הלחם לאפייה וקסבר ר' תנור מקדש כו' ואפי"ה בעי קרא ולא ניחא ליה לרבינו בתי' התוס'. כי ע"כ הוכרח לומר דרבא פליג אסוגיא דפ' ר"י וס"ל דאדרבא מדגלי קרא דשתי הלחם דוחה שבת ע"כ דהיה אפשר לעשותה מע"ש משום דס"ל לרבינו דכ"ש אין מקדשים אלא לדעת והשתא ר"ח ורבא בשיטה חדא קיימי וס"ל דאפ' לעשותו מע"ש גלי קרא דדחי ואע"ג דרבא ע"כ ס"ל דמקדשי' שלא לדעת דאי ס"ל אין מקדשין אלא לדעת הרי היה אפשר לחביתין לעשותן מע"ש אדעתא דלא ליקדשינהו עד למחר מ"מ ר"ח ס"ל כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא ופסק ר' כר"ח זהו תורף דברי קדוש והר' בה"ז תמה על תי' זה דאם איתא דרבא ס"ל כ"ש מקדשים שלא לדעת א"כ לא הי"ל לר' לפסוק כר"י דאין מקדשים אלא לדעת כמ"ש בפ"ג מה' פ"המ הל' כ' אלא הי"ל לפסוק כרבא דהוא בתרא וס"ל דאין מקדשין אלא מדעת ותו דבפ"ג מהלכו' תו"מ פסק דחביתי כ"ג דחי שבת וכתב שם וז"ל ועוד אם תאפה מבערב תיפסל בלינה כו' ואם איתא איך פסק כרבא הלא ס"ל לרבא דמקדשין שלא מדעת והוא ז"ל פסק דאין מקדשין אלא מדעת והו"ל תרתי דסתרן אלא ע"כ דליתא דאע"ג דכ"ש אין מקדשין אלא מדעת לא ציותה תורה למיפא שתי הלחם מאתמול ואדעתא דלא ליקדשו עד למחר התורה לא רצתה לחלק בין לדעת בין שלא לדעת וגזרה התורה שלא יבואו לפעמים לאפותן מדעת אלו ת"ד יעש"ב והנה מה שהקשה דהי"ל לפסוק כרבא דבתראה הוא דס"ל דכ"ש מקדשין שלא מדעת נר' דלא קשייא מידי דאע"ג דרבא בתראה הוא פסק רבינו כר"י משום דרבינא דהוא בתראה טפי מרבא ס"ל כותיה דר"י כדאיתא בפר' שתי מידות ד"ץ רבינא אמר לעולם כ"ש אין מקדשין אלא לדעת ומה שהקשה ממה שפסק רבינו בפ"ג מה' אלו כתי' דרבא הא ודאי עקא היא ולא ידעתי איך אשתמיט מיניה דהרב הקדוש ז"ל ומה שר"ל הבה"ז דה"ט דהתורה לא רצת' לחלק בין לדעת וכו' הם דברים שלא שמעתן אזן מעולם לומר דבדאורייתא גזרה ולבדות גזירות מלבנו ותו דאכתי ק"ל דה"ט ניחא גבי שתי הלחם דגלי קרא דדחי שבת אליבא דר' אמנם לרבא דקאמר גבי חביתין הרי הוא אומר על מחבת מלמד שטעונה כלי כו' קשה מנ"ל לרבא דדחי שבת מה"ט הא אפשר למאפינהו אדעתא דלא ליקדשו ומנין לנו לומר דהתורה לא רצתה לחלק ולומר דרבא ס"ל כר' דב' הלחם דוחה שבת ומטעמא דלא רצתה לחלק ומינה ילפי' גבי חביתין זה ודאי דוחק מאחר דלית הלכתא כרב איך קאמר רבא א"צ כו' ותו דאכתי ק' לרבינו דפסק דב' הלחם אינו דוחה שבת ופסק כתי' דרבא ומצאתי כתוב משם תוס' חצוניות על הגלייון בפ' התכלת עמ"ש התוס' ז"ל שם דנ"א ד"ה אפי מאתמול למה שתי' שם וי"ל דהתם שאיבת מים בלילה לאו מחוסר זמן הוא כתוב בגיליון וז"ל וליכא למפרך יערכנה בלילה בכלי חול דאין מצוה למלאת בכלי קדש דאם צריך לערות בכלי חול למה לן למלאת בכלי קדש אדרבא גנאי הוא לעשות כן שלא לצורך מיהו ק' דהתם משמע דאי כלי שרת אינן מקדשין אלא לדעת היו יכולים לעשות תקנה ולשאובה בכלי שרת ולחשוב שלא לקדש והכא נמי ליחשוב שלא לקדש הכלי ויאפנה מאתמול י"ל כיון דמחבת כתיב בקרא כלי שרת ומקדש שלא לדעת לשון שרי דכיון דמצוה לעשות א"כ מצוה כמו כן לחשב תוס' חיצוניות עכ"ל ונראה שלזה היתה דעת רבינו שפס' לתי' דרבא משום דס"ל דהא דרבא אתייא אפי' למ"ד אין מקדשין אלא לדעת דכיון דגלי קרא דבעי כלי ובהכי ניחא לי מאי דקשיא טובא אההיא דאמרינן ס"פ שתי הלחם סוף סוף מטי לילה דבי שמשי ליקדוש וליפסול אמר רבינא בשקדם וסילקו וסדרו למחר כו' יע"ש והשתא קשה דכיון דרבינא ס"ל דכ"ש אין מקדשין אלא לדעת למאי הלכתא הוצרך לומר בשקדם וסילקו הא לו יהא דמונח ע"ג שולחן כל דיהבי אדעתא דלא ליקדשו עד למחר שפיר דמי אכן לפי דברי התוס' ישנים ניחא שפיר דכיון דקרא כתי' ונתת על השולחן מקדש שלא לדע' דומייא דמחבת אלא דק"ל לפי מ"ש התוס' בפ' התכלת ד"ה הנז' וז"ל ותימא היכי מוכח דאי אפי לה מאתמול אפסיל בלינה הא כ"ש אין מקדשין אלא בזמנן וי"ל כדפי' לעיל דכיון דכתיב על מחבת ע"כ בעי קידוש כלי יע"ש הרי גבי לחם הפנים נמי הא כתיב ונתת על השולחן דבעי קידוש כלי ואפ"ה אמרי' התם דשולחן אינו מקדש אלא בזמנו וצ"ע כעת.
ומ"מ לפי דברי תוס' חיצוניות שכתבנו נר' דק' מההיא דפ' ר"י דאמרי' דקסבר ר' תנור מקדש ואי אפי לה מאתמול אפסיל ליה בלינה דה"נ ליאפנהו אדעתא דלא ליקדשו עד למחר והכא לא שייך תירו' התוס' שהרי לא כתיב תנור בתרה והיכי מוכח דאפיתה דחי שבת כמ"ש התוס' שם ואין לנו לומר אלא דסוגייא דהתם אתייא כזעירי דפ' לולב וערבה דכ"ש מקדשין שלא לדעת אמנם לדידן דקי"ל דאין מקדשין אלא לדעת וא"נ לר"ח דס"ל אליבא דר' לחד תי' שכתבו התוס' דאין מקדשין אלא מדעת עכ"ל דס"ל כר' דגזרת הכתוב היא דאע"ג דאפשר לעשות מאתמול דחי שבת ובהכי נתיישבו דברי רבינו דכיון דהוא ז"ל פסק כר"י וכרבינא דס"ל דאין מקדשין אלא לדעת פסק דנקצר ביום כשר ודוחה שבת דגזרת הכתוב היא דומייא דב' הלחם אליבא ואע"ג דלא קי"ל גבי ב' הלחם כר' מ"מ גבי עומר דגלי קרא בחריש ובקציר קי"ל כותיה כנ"ל ועיין בתוס' פ' התודה דע"ט ע"ב ד"ה וליתני עלייהו וליפקו לחולין שכתבו וז"ל ואע"ג שכבר קדשו בכלי שרת אף אם ת"ל דכלי שרת מקדשי שלא מדעת ה"מ קדש אבל חולין לא מקדש עכ"ל ודבריהם סתומים במ"ש בחולין לא מקדשי שהרי בההיא דר"פ לולב וערבה מבואר דאפי' בחולין אמרי' ב"ח מקדשין שלא לדעת דמי שילוח חולין נינהו ואפי"ה לא מהני בהו אדעתא דלא ליקדשו עד למחר ואי כונתם לומר דהתם שאני דאע"ג דהשתא חולין נינהו מ"מ עתידין להתקדש למחר משא"כ הכא דהרי הן חולין לעולם קשה שהרי בפ' שתי מידות דנ"ז פרכינן וכי נעקר מאי הוי גברא במאי דצריך קמכוון אמר רב דימי משמיה דרב זאת אומר' כ"ש מקדשין שלא מדעת הרי דאע"ג דבדעתו הוא מעשיו חולין לעולם אפי"ה אמרינן דמקדשין שלא מדעת וי"ל ועיין ביומא דמ"ו ע"ב בתוס' ד"ה כי פליגי ודוק.
עוד ראיתי לעמוד ע"ד התוס' דפ' התכלת שכתבו שם וז"ל וא"ת סוף לולב הגזול גבי כמעשהו בחול פריך בגמר' וניתי במקודשת אמר זעירי אין שיעור למים ואי שדי לה במקודשת איפסיל לה בלינה כיון שאין זמנה מאתמו' היאך מקדש ליפסל כו' ע"ש וראיתי להרב צאן קדשים שתמה על דבריהם וז"ל וצ"ע דה"נ איכא לשנויי כיון דלא דחו שבת מאתמול הוי זמנן ומיפסלי כמ"ש לעיל גבי ב' הלחם יע"ש. ולדעתי לק"מ דאע"ג דלא דחו שבת למלאתן ממי השילוח מ"מ הא אפ' למלאתן ממי הדיוט דמי שילוח אינו אלא למצוה בעלמא שהרי תנן התם נשפכה נתגלתה היו ממלאין אותם מן הכיור ולא דמי לאפיית ב' הלחם שאין אפייתן דוחה שבת בשום אופן וא"א לאפותן אלא מע"ש חשיב שפיר זמנו מע"ש וזה דבר מוכרח לפי מ"ש התוספות בפרק לולב וערבה ד"ה חזקיה ובמנחות פ"ק ד"ז דע"כ ל"ק חזקיה דכ"ש אין מקדשים אלא לדעת אלא דוקא התם דשלא בזמנו הוא יע"ש והשתא אם איתא דניסוך המים כיון דלא דחו שבת מערב שבת הוי זמן הכק"ל אלא הדבר פשוט כמו שכתבתי. שוב מצאתי להתוספות פ"ק דשבועות די"א ע"א ד"ה הואיל שכתבו בתוך דבריהם וז"ל א"נ אין כ"ש מקדשים שלא בזמנן אפי' ליפסל כדמוכח פ' ב' הלחם ואע"ג דבס"פ לולב וערבה צ"ל דמילוי ע"ש חשיב זמנן לפי שא"א למלאת בשבת גבי מכחשת חשיב שפיר אפשר וכו' יע"ש וצ"ע לפי שיטתם ז"ל מה יענו לההיא דחזקיה ותי' דפ' לולב וערבה ופ"ק דמנחות אזלא לה כיון דס"ל דחשיב זמנן ויש ליישב בדוחק.
עוד נ"ל ליישב ולומר דרבינו דחה סוגייא זו דפ' ר"י מכח סוגייא דפ' התכלת דמ"ו ע"ב דפרכי' התם אברייתא דקתני התם שתי הלחם הבאות בפ"ע יונפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה מ"נ אי לאכיל להו אתייא ליכלינהו אי לשריפה אתייא לישרפינהו לאלתר ומשני רב יוסף לעולם לשריפה אתייא וה"ט דלא שרפי' להו לפי שאין שורפי' קדשים בי"ט א"ל אביי מי דמי התם לאו מצוותן בכך הכא דמצוותן בכך לישרפינהו לאלתר מידי דהוי אפר ושעיר של יוה"ך אלא אמר ר"י וכו' הנה מסוגייא הלזו מבואר דכל שמצותו בשריפ' דחי י"ט מטעמא דחביבא מצוה בשעתה ואע"ג דליכא טעמא דניתנה שבת וי"ט לידחות אצל שתי' שהרי ב' הלחם קי"ל דאינ' דוחה שבת ויו"ט והשתא לפום סוגייא דפ' ר"י דס"ל דדוקא הקטר חלבים דוחה שבת משום טעמא דחביבה מצוה בשעת' משו' דניתנה שבת לידחות אצל שחיטה אבל גבי קצירת העומר דליכא למימר הכי לא דחי א"כ ק' היכי פריך אביי הכא מידי דהוי אפר ושעיר של יוה"ך ומאי קושייא פר של יוה"ך שאני דכיון דדחתה שחיטתן אל יוה"ך דחתה נמי אצל שריפתן משום טעמא דחביבה מצוה בשעתה משא"כ שתי הלחם דלא ניתנה י"ט לידחו' אצלו ואע"ג דלר' דוחה שבת וי"ט ואיכא טעמא דהואיל ודחתה אפייתה בשבת וי"ט מ"מ נימא דברייתא דקתני שתי הלחם וכו' ס"ל דאינו דוחה שבת וי"ט ואליבא דהלכתא דקי"ל הכי אלא מוכח דס"ל לרב יוסף ולאביי דמשום טעמא דחביבה מצוה בשעתה גרידא דוחה שבת ויו"ט דקי"ל כר' דאמ' נקצר ביום כשר ומשו"ה דחיקא להו לברייתא לבר מהלכתא כנ"ל ע"כ מ"ך ממו"ה ז"ל.


· הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.