שרשי הים/עבודה זרה/יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ עבודה זרה יב

יג

שורש גדידה ושריטה

גדידה ושריטה אחת היא וכשם שהיו הכותים שורטים בבשרם על מתיהן כו' כך היו חובלין לעצמן לע"א שנאמר ויתגודדו כמשפטם גם זה אסרה תורה שנאמר לא תתגודדו אלא שעל מת בין ביד בין בכלי לוקה לע"א בכלי חייב מלקות ביד פטור. ע"כ. וכתב מרן בכ"מ וז"ל ודעת רבי' דלא תימא שריטה לא שייכ' אלא ביד וגדידה לא שייכא אלא בכלי ואי עשה ביד והתרו בו משום לא תתגודדו או בכלי והתרו עליו משום שריטה דלא ליחייב קמ"ל. א"נ דלא תתגודדו משמע לרבינו דלא קאי אל מת אלא לחודיה קאי והיינו לע"א וקמ"ל דאף על גב דלא כתיב במת אלא שריטה אם גדד חייב עכ"ל.
והנה לתירוצא קמא נראין דבריו דסבירא ליה כפי' רש"י דגדידה בכלל שריטה ושריטה בכלל גדידה אבל לעד"ן לפרש השמו' דבכלל שריטה גדידה דהיינו דבין ביד בין בכלי שריטה מקרי אבל גדידה דוקא קמשמע בכלי ולא ביד ורווחא שמעתתא בהכי וה"ק קסבר ר"י שריטה וגדידה אחת היא שבכלל שריטה גדידה ומצינו לגדידה שלא נאסרה אלא על מת מינה וההוא דושרט לנפש דכולל ביד ובכלי הוא למת דוקא אמר שמואל דהמשרט בכלי חייב לאשמועי' דבכלי נמי שריטה מקרי ולקי אבל ביד לא מקרי גדידה דאם אית' הוה ליה לאשמועינן הא נמי דהמגדד ביד חייב למימר' דגדידה ביד גדידה מיקרי ולקי. ומיהו אין זה הכרח דאפשר דלעולם לא לקי על לאו דלא תתגודדו מטעם שכתב הלח"מ ותני תנא קמיה דר"י על מת בין ביד בין בכלי חייב דישנא לגדידה בכלל שריטה אבל בע"א בכלי לקי אבל ביד לא דליתא לשריטה בכלל גדידה דגדידה משמעה כלי דוקא והשתא ניחא דבכלי דוקא לקי דמשום דלא תתגודדו לא משמע אלא בכלי אבל אי אמרינן דמשמעה בין ביד בין בכלי ק' מאי טעמ' דביד לא מחייב וקרא סתמא קאמר וע"כ לדחוק דלצדדים קאמר גדידה ביד ובכלי למת וגדידה בכלי לע"א שכן דרכה והא כדאיתיה והא כדאיתיה למת דאורחייהו ביד ובכלי חייב בשתיהם בע"א דלאו אורחייהו אלא בכלי דוקא בכלי חייב ולא ביד וזה דוחק.
אמנם לפי מה שכתבנו דאינה לשריטה בכלל גדידה ניחא ורווחא שמעתתא ומיהו לא נפק' מינה לדברי רבינו מידי אלא לרווח' דשמעתת' והנה מתירוצ' קמא דהרב ז"ל נראה דלקי על לא תתגודדו נמי ולא כן כתב בב"י ועיקר ועיין להר' בעל לח"מ ז"ל. ומיהו אך זה חלי מ"ש א"נ משמע ליה לרבינו דלא קאי אל מת אלא לחודיה כו' וזה תימ' שהרי אמרו להדייא בגמ' קסבר ר"י שריטה אחת היא והתם כתיב למת בפירוש וממעטינן מהתם ודוקא למת אם כן לנפש דרשינן לשרט ה' שריטות על ה' מתים וכן פסק הרב ז"ל הרי דע"כ משמע דגדידה על מת קאי ומוכרח הדבר כדמוכח בסוגייא ואיך קאמר מרן ז"ל דמשמע לרבינו דלחודיה וקמ"ל דאע"ג דלא כתיב במת אלא שריטה חייב דליתא לפום סוגייא ועיין למרן החבי"ב בספר דינא דחיי לאוין ס"ב.
וכבר עלה על דעתי לדחוק לדברי מרן ז"ל ולומר דכוונתו ז"ל דס"ל לרבינו דעיקר לאו זה דלא תתגודדו לא אתא עיקרו למת אלא לחודיה קאי דלומר דעיקרו לחודיה ולגופיה אתא לע"ז וכדמוכח מתנא דתני קמיה דר"י דעל ע"ז לקי וחייב דהיינו משום לא תתגודדו ואי ס"ד עיקרו למת ואל מת קאי היכי דרשת ליה בע"ז ואמרת וחייב ולקי הא אל מת קאי דוקא ורבי יוסי נמי לא מסתבר דפליג אהא אלא ע"כ דעיקר קרא לע"ז אתא וכיון דלע"ז אתא ע"כ דלחודיה קאי עיקרו ולא ממשיך אל מת אלא דכיון דאית לן בעלמא דבכלל ושרט איתיה לגדידה ושריטה וגדידה אחת היא א"כ מעתה יכולין אנו לומר דממשיך נמי אל מת מדחיברן ביחד עם לא תקרחו ולא יחד לאוין אלא כולהו בחדא מחתא לא תתגודדו ולא תקרחו הוא לרמוז דממשיך נמי אל מת מיהו עיקרו לע"ז אתא ולחודיה קאי עיקר קרא וכיון שכן לא היה ראוי לחייב לגדידה על מת מאחר דעיקר קרא לחודיה קאי אע"ז ודוגמא למ"ש מרן עצמו לקמן ע"ד וא"ת והיאך לוקה כו' יע"ש אלא מאי דחייב הוא משום דשריטה וגדידה אחת היא ובכלל שריטה גדידה ומשו"ה ולא מהאי קרא דלא תתגודדו דעיקר קרא לע"ז אתא אע"ג דיש למושכו למת ומאי דאמרינן התם קסבר ר"י שריטה וגדידה כו' ירצה דאם לאו דשריטה וגדידה אחת היא לא היינו סומכין לשום צד לא תתגודדו אל מת דמהי תיתי לאסור במת גדידה דהא לא תתגודדו לע"ז הוא דוקא אלא להיות שיש לנו כלל דאיתא לגדידה בכלל שריטה וחייב וא"כ מכח זה יש לנו סמוכי' לדקדק ממה שכלל שניהם בכתוב אחד ולומר דבא לרמוז דגדידה דאסר בעלמא שהיא בכלל השריטה הוא למת דוקא ומיהו עיקר קרא לע"א אלא מדסמך שניהם כאחד אנו אומרים שבא לרמוז זה דעיקר חיוב הגדידה משום שריטה וזהו שלא הזכיר רבינו דאם גדד בכלי שעובר על ושרט ועל לא תתגודדו דליתא דלא תתגודדו עיקרו לע"א משו"ה הוצרך רבינו לומר דשריטה וגדידה אחת היא כי הוא הקדמה לתת טעם למ"ש אח"כ שעל מת בין שרט ביד בין שרט בכלי לוקה דלא תקשי משום דגדידה ושריטה אחת היא.
מיהו קשה מהא דאמרי' בפ"ק דיבמות די"ג ע"ב האי לא תתגודדו מבעי ליה לגופי' דאמר רחמנא לא תעשו חבורה למת כו' אלמא דעיקר קרא אתא למת ואפשר דלא נחית התם אלא לאפוקי דלא נדרוש לא תעשו אגודות ופשטיה דקרא נקיט מיהו קושטא דמילתא דעיקר קרא אע"ז קאי וכמ"ש ותדע דהא בשמעתין תני תנא קמיה דר"י אדע"ז וכמ"ש והתם נמי ר"י הוא אלא דהתם לא נחית להכי ומשו"ה לא דק וסוגיי' בדוכתא עדיפ' ואמנם אכתי ק"ל למה לא הביא רבינו במנין הלאוין דגבי מת אלא לאו דגדידה ולא דשריטה וכת' דשריטה וגדידה אחת היא ואם אית' דס"ל דעיקר לאו זה בע"א לא היה ראוי להביא אלא ההיא דשריטה ומהכא תברא נמי למ"ש לעיל דסובר ר"י דבכלל שריטה גדידה ולא בכלל גדידה שריטה ודוק ואפשר עוד לומר בכוונת דברי מרן דקשיא ליה דמאי אשמועינן באומרו דגדידה ושריטה אחת היא דבשלמא אי ס"ל דחייב שתים כנראה מפרש"י ד"ה והמשרט בכלי וכ"כ הנ"י בשם הרמ"ה ניחא אבל כיון דדעת ר' הוא דאינו חייב אלא אחת כמבואר מדבריו כאן ובספר המצוות שורש ט' דכללא כייל שאפי' ריבתה תור' עליו כמה לאוין אינו חייב אלא מלקות אחד יע"ש באורך אם כן למאי נ"מ לומר אחת היא כיון דלעולם אינו חייב אלא אחת. ואי לעבור עליו בשני לאוין מאי נ"מ כיון דליכ' אלא מלקות אחד לזה כתב מרן וכונת רבינו כו' ליישב זה כמבואר. ובזה אין מקום לדברי הלח"מ יע"ש.
ולכאורה היה אפשר ליישב עוד דכוונת ר' הוא לומר שינוייא דתלמודא דמשני למאי דפריך לר"י דס"ל דמשרט על ה' מתים חייב על כל אחד ואחד דלנפש כל נפש ונפש משמע ופריך והא אפיקתיה לביתו שנפל כו' ומשני קסבר רב יוסף שריטה וגדידה אחת היא יע"ש אם כן היא גופה קאמר רבינו כיון דהוא פסק כר"י דשרט שריטה אחת על ה' מתים לוקה ה' והיינו ודאי משום דלנפש כתיב וכל נפש ונפש משמע והוא פסק ג"כ דהשורט על ביתו שנפל פטור עיין בהל' י"ו א"כ מהיכא נפ"ל הני תרתי לזה כתב גדידה ושריטה אחת היא שהוא ממש שינוי' דתלמוד' וא"כ אייתר למת לאשמועינן לההיא דביתו שנפל וק"ל אמנם עין רואה כל כי האי מילתא שעת הדחק מקרי ויש בו מן הגמגום כאשר יראה הרואה. והיה נראה עוד לו' במאי דאיכ' למידק לפום פשטא דלא תתגודדו למת קאי ומכלל אזהרה זו ג"כ שלא להתגודד בע"ז א"כ איך לוקה המגדד עצמו למת או לע"ז והא הוי לאו שבכללות ואין לוקין על לאו שבכללות (כמ"ש מרן לקמן לאידך דלא תעשו אגודות) וליכא למימר לשום חד מינייהו שהוא עיקר הלאו ואידך דרשא דלא להוי לאו שבכללות כמ"ש מרן לקמן לאידך דלא תעשה אגודות והן הן דברי רבינו בס' המצוות במצות לא תעשה זה יע"ש דהא קחזינן דשוין הן ויבואו שניהם ולוקין עליהן. ואי חד עיקר ואידך דרשה על העיקר לילקי ולא על אידך ואיך תני בברייתא דלקי על שניהם אלא ודאי דכולהו עיקר וא"כ הוי לאו שבכללות ואין לוקין. אשר ע"כ איכא למימר דס"ל לברייתא דודאי פשטיה דקרא דלא תתגודדו על המת משמע אמנם כיון דגדידה ושריטה אחת היא א"כ באזהרה דשרט לנפש נכלל ג"כ גדיד' א"כ למאי איצטריך עוד אזהרה דלא תתגודדו אלא ודאי אם אינו ענין לגדידה דמת דמושרט לנפש נפקא תנהו ענין לגדידה דע"ז לעבור עליו בלאו וכי תימא דאימא לעבור עליו בשני לאוין הא לא קשיא דהיכא דאיכ' למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאו יתירא והכי איתמר בפ"ב דפסחים דכ"ד יע"ש ומשו"ה לקי על גדידה דע"ז דאם אינו ענין למת תנהו לע"ז ולקי על מת דגדידה בכלל שריטה ומיהו אין מקרא יוצא מידי פשוטו דלמת מיירי והיינו דקאמר תלמודא קסבר ר"י גדידה ושריטה אחת היא וכתיב התם למת א"כ אע"ג דבאם אינו ענין מוקמינן ליה בע"ז מ"מ אהני פשטיה דקרא לאשמועינן הא דלמת הוא דחייב ולא למי שנפל ביתו והבן. וההיא דפ"ק דיבמות די"ג ה"נ מתפרשה דנקט פשטיה דקרא דלמת קאי וכיון דכל פירכיה אינו אלא לומר דלא תתגודדו אינו לשון אגודה אלא מלשון חבורה לא דק למינקט בע"ז אלא נקט לשון חבורה למת לפום פשטיה דקרא כאמור ודוק.
מעתה דייק לשון רבינו במ"ש הא דגדידה ושריטה אחת היא בבבא זו דע"ז ולא כתבו בבבא דלעיל דשריטה למת כי שם ביתו וגם עיקר אזהר' דחבורה למת כתב רבינו מושרט לנפש ולא הזכיר לא תתגודדו אלא היא גופה מילתא האמורה אשמועינן רבינו ולהורות נתן בתחי' נקט דין דשריטה למת לבד ולא הזכיר גדידה כלל לרמוז לנו דעיקר אזהרה דחבורה למת היא מושרט לנפש וכשרצה להשמיענו דין גדידה דע"ז ושחייב מלקות הוצרך לכתוב הא דגדידה ושריטה אחת היא ליישב ולומר דלא הוי לאו שבכללות וה"ט גדידה ושריטה אחת היא וא"כ בכלל אזהרת ושרט לנפש איכא נמי גדידה ולמאי איצטרי' לא תתגודדו למת אלא אתא לגדידה דע"ז דגם זה אסרה תורה באם אינו ענין למת תנהו לע"ז וא"כ לקי על הגדידה דמת משום ושרט ולקי על ע"ז משום לא תתגודדו כמדובר. וזה אפשר כוונת מרן בתירוץ ב' אלא שכתב בקיצור כמנהגו הטוב. ואולם דברי רבינו שבספר המצוות למדקדק בהם הם מנגדים זה וצ"ע.
ודע דהרי"ף ז"ל הביא ההיא דשמואל והא דתני תנא קמיה דר"י וסיים וכן הילכתא דמסקנא הוא ע"כ ומשמע דס"ל דהא מתניתא פליג עם ההיא דשמואל ור"י דס"ל דשריטה וגדידה אחת ומתנית' ס"ל דשריטה בפ"ע וגדידה בפ"ע ושריטה ביד וגדידה בכלי והילכת' כמתניתי' דמסקנא הוא דאי ס"ל דמתניתא ושמואל לא פליגי מאי האי דכת' וכן הילכתא דמסקנא הוא. דאי לאפוקי ההיא מתניתא דפריך מינה לשמואל הא פשיט' דהילכת' כהא דשמואל דכר' יוסי ס"ל דנימוקו עמו ומתני' סתם כוותיה ובלא אומרו והלכתא כן אלא בהביאו ההיא דשמואל לבד ידעינן דס"ל דהלכת' כשמואל אלא ודאי נר' דס"ל דפליגי ולאפוקי דשמואל כתב וכן הלכה.
וכן מוכח להדייא מדברי הראב"ד ז"ל שבס' תמים דעים סי' רל"ה שהבין כן בדעת הרי"ף וכמו שיבא לקמן ואם כן דעת הרי"ף הפך דעת רבי' כמובן וז"ל הראב"ד הא מתניתא לא פליגא מידי אדשמואל דע"כ לא אמרינן שריטה וגדידה אחת היא אלא שהמשרט בין ביד בין בכלי חייב משום משרט אבל גדידה ודאי אינה אלא בכלי כדכתיב ויתגודדו כמשפטם ולשון גדידה הוא דרך חיתוך ככדתיב גודו אילנא והשריטה היא כעין עוף המשרט והיא דרך קריעת בשר שלו בחיתוך וזה צריך התראה משום משרט ואם התרו עליו משום גדידה פטור. והמחתך בכלי צריך התראה משום גדידה ואם התרו עליו משום משרט פטור. מיהו שמואל ס"ל כר"י דאמר שריטה וגדידה אחת היא והמשרט בפי הסכין כעין עוף המשרט חייב משום שריטה וקי"ל כר"י דסתם מתני' כוותיה עכ"ל הנך רואה דס"ל להראב"ד ז"ל בדעת הרי"ף דמתניתא של תני תנא פליג אדשמואל והלכת' כתני תנא.
ודברי הראב"ד צריכין תלמוד דלכאורה משמע דס"ל דמאי דקאמר ר"י שריטה וגדידה אחת היא היינו לגדידה דשריטה דמשרט בפי הסכין אבל מגדד דהיינו חותך בסכין הא ודאי לאו בכלל שריטה והיינו קרא דלא תתגודדו ואם התרו משום משרט פטור א"כ מאי משני תלמודא קסבר ר"י גדידה ושריטה אחת היא וכתיב התם למת. הא גדידה דלא תתגודדו שהוא חיתוך בכלי אינו בכלל שריטה דדוקא שריטה דכלי הוא דהוי בכלל שריטה אבל גדידה דחיתוך אינו בכלל שריטה וא"כ למת דכתי' התם אצטרי' לגופי' דהא לאו בכלל שריטה וצ"ע.
תו כתב מרן כ"מ ד"ה גם זה כו' וכתב רבינו שהמשרט עצמו לע"א חייב מלקות ותמיה לי מילתא הא עבודתה בכך וסקילה נמי ליחייב וי"ל כו' ע"כ וק"ל על תמיהתו דהא בעלמא בכל מין ע"א כשעובדין אותה דרך עבודתה חייב סקילה ואזהרתי' מלא תעבדם וכשאין דרך עבודתה פטור חוץ מארבע עבודות כמבואר בפ"ג א"כ כי אסר רחמנא גדידה בע"א ודאי כשאין דרך עבודתה איירי דאי כדרכה למה לי קרא דלא תתגודדו מלא תעבדם נפקא לכל מין עבוד' כדרכה אלא ע"כ כי אתא קרא דגדידה לחיובי לשלא כדרכה וכן מבואר מדברי רש"י ד"ה ביד חייב ועיין בדברי התוס' שדבריהם קצת מגומגמים ועיין בספר מאיר עיני חכמים וא"כ כי אתא רבינו ז"ל לאשמועי' הכא בגדידה דע"א חייב מלקות ודאי כשאין דרך עבודתה מיירי דאי כדרכה הא כבר כתב בפרק ג' וכללא כייל דכל שהוא דרך עבודתה אזהרתיה מלא תעבדם וחייב סקילה א"כ למה לי קרא ואזהרה דלא תתגודדו דמה לי גדידה מה לי שאר עבודות אלא ודאי כשאין דרך עבודתה מיירי והא אשמועינן דאע"ג דבעלמא כל שאינה דרך עבודתה פטור חוץ מד' עבודו' הכא בגדידה חייב וצ"ע.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.