שרשי הים/עבודה זרה/ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ עבודה זרה ז

ה

הלוקח גרוטאות כו'. בפ"ק דבכורות די"ג ע"ב עלה דאיפליגו ר"י ור"ל אי משיכה בגוי קונה או מעות ואמרינן עלה מתיבי הלוקח גרוטאות של גוי ומצא בהם ע"ז אם עד שלא נתן מעות משך יחזיר אם משנתן מעות משך יוליך הנאה לים המלח ואי אמרת מעות קונות משיכה ל"ל ומשני בשקיבל עליו לדון בדיני ישראל ופרכינן מעות ל"ל ומשני ה"ק אעפ"י שנתן מעות אי משיך אין ואי לא לא ופרכינן א"ה קשיא רישא ומשני אמר אביי רישא משום דאיכא מקח טעות אמר ליה רבא רישא משום דאיכא מקח טעות סיפא ליכא מקח טעות. אלא אמר רבא רישא וסיפ' מקח טעות רישא דלא יהיב זוזי לא מחזי כע"ז ביד ישראל סיפא דיהיב זוזי מחזי כע"ז ביד ישראל ואביי אמר לך רישא מקח טעות דלא ידע דהא לא יהיב זוזי סיפא לאו מקח טעות הוא דכיון דיהיב זוזי כי קמשיך אבעי ליה לעייוני והדר ממשיך וכתב רש"י ד"ה רישא דלא ידע דהא לא יהיב זוזי דלימא איבעי ליה לעייוני דסתם תגר לא מעיין עד שעת מתן מעות סיפא איבעי לעייוני ומדלא עיין אחולי אחיל והוייא משיכתו משיכה גמורה עכ"ל. ומתוך סוגייא זו ק"ל טובא על מה שראיתי להרב מש"ל ז"ל בפט"ו מהלכות מכירה ה"ג שכתב וז"ל מ"ש ה"ה בשם יש מי שכתב דאם היה הדבר דהלוקח יכול להבחינו לאלתר ולא הקפיד לעשות כן אינו חוזר נראה בעיני דאם היה המקח בהקפה כיון שהלוקח עדיין מעות המקח בידו י"ל דמשו"ה לא הקפיד הלוקח לנסותו מיד ולעולם לא מחיל ומלבד דמילי דסברא נינהו לפוטרך בלא כלום אי אפשר וראיה לדבר ממ"ש הבע"ת ז"ל בשער ל"ו ח"א סימן ו' גבי טענו חטים והודה לו בשעורים פטור מטעמא דכיון דתבעו חטים לחוד הרי מחל לו השעורים ומוכח בגמרא דאי תפס תובע דמי השעורים לא מפקינן מיניה. וכתב הרב הנז' דדוקא אם היה תפוס בשעה שבא לב"ד דכיון שהיה ביד התובע דמי הנתבע לא חשש עליו לטעון דמי השעורין ולא מחיל עכ"ל. הכא נמי גבי מום דכיון דכל טענתו אינו אלא משום מחילה איכא למימר דלא מחיל כיון שמעות המקח בידו וראיתי להר"ב פ"מ שלא ירד לחלק בזה עכ"ל.
והוא תימא שהלך הרב ז"ל להביא עצו' מרחוק להחזיק סברתו ממ"ש הבעה"ת גבי ההיא דטענו חטים והודה לו בשעורים ולא זכר ש'ר סוגיא זו דבכורות דמבואר יוצא מתירוצו של אביי כסברתו ז"ל והוא בענין עצמו דנמצא מום במקח דקאמר הרב ז"ל שהרי כל שמצא ע"ז בגרוטאות שלקח אין לך מום גדול מזה ואפי"ה דוקא כי לא עיין בשעת מתן מעות אמרינן דמחל אבל אם לא נתן מעות אעפ"י שמשך ולא עיין אמרינן דלא מחיל כיון שלא נתן מעות. ואין ספק דאף רבא נמי לא פליג בסברא זו דאביי אלא דאיהו עדיפא מינה קאמר דאפילו תימא דהוי מקח טעות דלא מחיל משום דכל כה"ג איכא טירחא לעייוני ומש"ה לא עיין מיד אפי"ה כיון דנתן מעות כע"ז של ישראל אסור ומשו"ה יוליך הנאה לים המלח ואי נפשך לומר דרבא פליג אסברת אביי וס"ל דאפי' בנותן מעות שהיה בידו לעיין מיד בלי טירחא ולא עיין אפי"ה כיון שנמצא בו מום הוי מקח טעות וקי"לן הילכתא כרבא לגבי אביי חוץ מיע"ל קג"ם א"כ היה לו להרב ז"ל להכריח היפך סברתו הלזו מהך דרבא וא"כ ממ"נ קשה על הרב ז"ל שלא העלה בזכורו סוג' זו דבכורות. אמנם קושט' קאי דרבא לא פליג אאביי בסברא זו אלא כדאמרן דרבא קאמר דאפילו איכא טירחא בגרוטאות הללו לבודקן מיד כגון שהיו רבות אפי"ה יוליך הנאה לים המלח משום מיחזי ע"ז ביד ישראל ואביי קאמר דברייתא מיירי בדליכא טירחא לבודקן מיד ומשום דהי"ל לבודקן ולא בדקן אמרינן דמחל ולא הוי מקח טעות זה נלע"ד לומר לפי סברת היש מי שאומר שכתב הה"מ ז"ל. ולדעת החולקים על סברת היש מי שאומר הלזו וס"ל דאפי' היה בידו לבודקן מיד בלי טורח ולא בדקן לא אמרינן דמחל וכל שנמצא בו מום הוי מקח טעות נ"ל דבהא פליגי אביי ורבא וקי"ל כרבא. א"נ כמ"ש התוס' ז"ל שם בפ"ק דבכורות די"ג ע"ב ד"ה דכיון דיהיב זוזי אבעי ליה לעייוני והדר ממשך וז"ל ואע"ג דבשאר מקח טעות לא אמרינן הכי שאני לוקח גרוטאות מיד עכו"ם דאבעי ליה לאסוקי ביה דעתיה טפי שמא יש בהם ע"א עכ"ל והנראה שהתוס' חולקים על סברת יש מי שאומר שכתב ה"ה ומשו"ה כתבו דבשאר מקח טעות ל"א הכי דאי ס"ל כסברת היש מי שאומר דכתב ה"ה יכולים היו לומר דאף בשאר מקח טעות דינא הכי כל שהיה בידו לבודקן מיד ולא בדקן דמחל כל שנתן דמים. ומיהו אפשר לומר דלא פליגי אסברת יש מי שאומר אמנם אינהו בדידהו משמע להו דגבי גרוטאות לא חשיב הוי בידו להבחינו לאלתר דאפשר דרבים הם ואיכא טירחא לבודקן מיד. ומש"ה כתבו דבשאר מקח טעות לא אמרינן הכי ודו"ק וראיתי להתוספות בפ"ק דקידושין די"א ע"א עלה דאמרינן דבן בג בג סימפון בעבדים לית ליה כלומר מקח טעות בעבדים לית ליה דמומין שבגלוי הא קא חזי ליה וסבר וקביל ואי משום מומין שבסתר מאי נפקא ליה מיני' למלאכ' קא בעי ליה לא איכפת ליה נמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו דסתם עבד גנב הוא מאי אמרת ליסטים מזוין או נכתב למלכות הנהו קלא אית להו ופרש"י מוכתב למלכו' שנתחייב מיתה למלך קלא אית להו וסבר וקבל וכתבו התוס' פירש הקונטרס וסבר וקבל וק' לר"ת דבפרק המוכר פירות אמרינן דאומר לו הרי שלך לפניך ומפרש ר"ת קלא אית להו ולא חשו לסמפון כיון דלא שכיחי ורבינו אליהו מקיים פי' הקונטריס דהיכא דקבל המוכר מעות אמרינן מדלא בדק הלוקח קודם נתינת המעות הני מומין דאית להו קלא א"כ סבר וקביל וההיא דאומר לו הרי שלך לפניך מיירי קודם שנתן המעות וקצת משמע כן התם עכ"ל הרי לדברי ה"ר אליהו מבואר דס"ל כחילוק וסברת שכתב ה"ה וכסברת הר"ב מש"ל ז"ל שחילק בין קודם נתינת המעות לאחר נתינת המעות ומהתימא על הר"ב מש"ל ז"ל דכל רז לא אניס ליה איך לא זכר ש'ר לא הסוגייא דבכורות ולא דברי התוס' ז"ל הללו וצ"ע.

יא

שורש איסור עובר תחת ע"ז

ואם אין שם דרך אחרת עובר תחתיה כשהוא רץ. וכתב מרן כ"מ ועשה רבינו כל אדם כאדם חשוב וכ"ן דעת הרי"ף והרא"ש ומ"מ כבר תמה הר"ן דדוקא באדם חשוב הוא דאיתמר הכי אבל בשאר אינשי כי ליכא דרכא אחריתי משרא שרי ולא בעי למירהט ונראה לי דכיון דאין בדבר טורח ראו הרי"ף ורבינו לעשות כל אדם כאדם חשוב עכ"ל. עיין להרמ"ג בס' זבח השלמים סימן קמ"ח שלא הונח לו דברי מרן והוא ז"ל תריץ יתיב שהרי"ף ורבינו ז"ל סמכו עמ"ש בפ' חזקת הבתים דנ"ז ע"ב גבי קרא דועוצם עיניו מראות ברע דאפילו דליכא דרכא אחרינא דשרי למיזל בדרך כביסת הנשים דאנוס הוא אפי"ה בעי למינס נפשיה ולעצום עיניו מראות בנשים יע"ש וא"כ ה"ן אפילו שאר כל אדם שאינו אדם חשוב ושרי להו למיזל תחת האשרה כל דליכא דרכא אחרינא אפי"ה בעי להו למירהט כי אזיל תמן את"ד. ולעד"ן דהרי"ף ורבינו הוק' להם במאי דהוצרך הש"ס לשנויי גבי רב ששת אדם חשוב שאני ולמה לא משני אע"ג דמדינא שרי ולא בעי למירהט רצה להחמיר על עצמו ולמירהט אפי' שאר כל אדם יכול לעשות כן ועכ"ל דמשמע ליה להש"ס דכיון דמדינא שרי למיזל כדרכו כי רהיט מיחזי כיוהרא ולהכי משני אדם חשוב שאני דבדידיה ליכא למיחש ליוהרא אבל שאר כל אדם לא מצי למירהט דמחזי כיוהרא וא"כ הוא באנו למחלוקת ר"י ור"מ ורשב"א ורשב"ג בפ"ק דתענית ד"י ע"ב אי בדבר שאין בו שבח לעושה אותו דבר דפטור מדינא ואדרבא צער הוא לו אם יש לחוש בו משום יוהרא ואנן קי"ל ה' כר"י דנימוקו עמו וכן הלכה כרשב"ג הילכך בהך מי' דעובר תחת ע"ז כיון דכי רהיט אין כאן שבח אלא אדרבא קצת צער יש לו לרוץ לדידהו ודאי שרי למירהט ולא חיישינן ליוהרא לכן כתבו סתמא הרי"ף ורבינו עובר תחתיה כשהוא רץ ולא חילקו בין אדם חשוב לשאר כל אדם לפום מאי דקי"ל כר"י ורשב"ג ותלמו' דמשני גבי רב ששת אדם חשוב שאני אפילו אי ס"ל לרב ששת כר"מ וכרשב"ג קמשני ודוק.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.