שרשי הים/סוכה/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־01:46, 5 באפריל 2020 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (פרידברג-ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שרשי היםTriangleArrow-Left.png סוכה TriangleArrow-Left.png ה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
רבנו מנוח
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
בני בנימין
ברכת אברהם
חידושי רבנו חיים הלוי
יצחק ירנן
מעשה רקח
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
שער המלך
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


ו[עריכה]

שורש דיני סכך הסוכה

מחצלת קנים או כו' קטנה סתמא לשכיבה לפיכך אין מסככין בה אלא א"כ עשה אותה לסיכוך גדולה סתמא לסיכוך לפיכך מסככין בה כו'. ע"כ. בסוף פ"ק דסוכה שנינו מחצלת קנים גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה ר"א אומר א' קטנה וא' גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה ע"כ ופריך בגמרא בין לדברי ת"ק בין לדברי ר"א קשייא דיוקא אדיוקא ומשני רבא דתנא דמתני' ה"ק מחצלת הקנים גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה טעמא דעשאה לשכיבה הא סתמ' נעשה כמי שעשאה לסיכוך ומסככין בה ואתא ר"א למימר אחת קטנה ואחת גדולה סתמא כשירה לסיכוך א"ל אביי אי הכי ר"א אומר א' קטנה ואחת גדולה אחת גדולה ואחת קטנה מיבעי ליה כו' ופירש רש"י ז"ל אי הכי דר"א קטנה כגדולה אתא לאשמועינן אחת גדולה ואחת קטנה בתמיהא דכי תנא הכי משמע דגדולה כקטנה אתא לאשמועינן כך כתוב הגירסא ולי נראה איפכא דגרס במתני' אחת קטנה ואחת גדולה והכי פריך אחת גדולה וא' קטנה מיבעי ליה דאי כדגרסינן לה לא ידענא פירכא מאי היא דאחת גדולה ואחת קטנה משמע קטנה כגדולה דהכי משמע אחת היא הגדולה ואחת היא הקטנה כלומר כמוה היא ואיכא חלוקה לדין שני וכן דרכי התנאים בכל מקום דההיא דפשיטא ליה תנא ברישא ואותו השני כשבא להשמיענו שהוא שוה לו הוא שונה אחריו כדתנן בר"ה אחד יבנה ואחד כל מקום ובבבא קמא אחד החופר בור ואחד החופר שיח ומערות ובמסכת סוטה אחד הבונה ואחד הלוקח וא' היורש וטובא תנן התם גבי מערכי מלחמה הכי עכ"ל והתוס' ז"ל הביאו דברי רש"י וכתבו דדוקא היכא דקאי אפלוגתא הוא דתני ליה קודם אבל היכא דלא קאי אפלוגתא לא קפיד תנא למתני הפשוט דוקא קודם ובזבחים בר"פ דם חטאת דצ"ב ע"ב עלה דפריך תלמודא א"ה א' הנאכלות ואחד הפנימיות אחד הפנימיות ואחד הנאכלות מב"ל הוסיפו עוד לומר דהיכ' דקאי נמי אקרא רגיל התנא למינקט הפשוט תחילה ואפילו היכא דקאי אקרא נקיט את שאינו פשוט תחילה היכא דאיירי התנא באותו הענין קודם ובהכי ניחא מה ששמעתי מקשים בימי חורפי מהחכם השלם ידידייא טאריקה ז"ל על מה ששנינו במתני' בפרק במה מדליקין נחום המדי אומר מדליקין בחלב מבושל וחכ"א אחד מבושל ואחד שאינו מבושל וכתבו התוס' שם ד"ה הכא מזכיר שאינו פשוט קודם וכן בכמה מקומות עכ"ל. ולפי מ"ש הם עצמם שם בזבחים ובפסחים דפ"ה ד"ה עצם ובכתובות ד"ך דהיכא דקאי אקרא או אפלוגתא מזכיר הפשוט קודם הרי מתני' קתני שאינו פשוט קודם אף דקאי אפלוגתא דתנאי אמנם לפי מ"ש דהיכא דאיירי באותו ענין אף דקאי אקרא או אפלוגתא אפי"ה מזכיר את שאינו פשוט קודם ניחא דה"נ כיון דתנא קמא דהיינו נחום המדי תני מדליקין בחלב מבושל נקטו נמי חכמים לישנא דנחום המדי אע"פ שאינו פשוט ועיין בגיטין ד"ט ע"א דתני תנא אחד גיטי נשים וא' שחרורי עבדים שוו למוליך ולמביא וכתבו התוס' שם איפכא הול"ל ששוו שחרורי עבדים לגיטין אלא אגב דרישא איירי בגיטין נקטיה ברישא ועיין עוד ביומא ד"ג ע"ב קח לך משלך ועשה לך משלך ויקחו אליך משל ציבור דברי ר"י רי"א בין קח לך בין ויקחו אליך משל ציבור ונקט שאינו פשוט קודם משום דת"ק נקט תחי' קח לך נקט תנא בתרא נמי אע"פ שאינו פשוט קודם.
ובדברי התוס' דכתובות שהוק' להם מההיא דארוסות ונשואות כו' לא ידעתי אמאי לא הוקשה להם מרישא דההיא מתני' דתני היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיש לה ג' חדשים הרי דתני חליצה קודם יבום דהוי שאינו פשוט קודם והוק' להם מההיא דארוסות ונשואות דהוי סיפא דההיא מתני'. ואפשר דמההיא לא ק"ל משום דתנא קאי קודם בענין חליצה משו"ה תני לא תחלוץ תחילה כמדובר וראיתי להתוס' בפסחים דפ"ה ע"א ד"ה אחד עצם שיש בו מוח שכתבו וז"ל הכא מזכיר את שאינו פשוט קודם וכן בהחולץ והיכא דאיכא פלוגתא מזכיר הפשוט תחי' יע"ש וכת' שם הר"ב ח"ה ק"ק דלמאי דאוקי פלוגתייהו ר"ל לעיל באחד עצם שיש בו כזית כו' תני הפשוט קודם אף דלא קאי לא אקרא ולא אפלוגתא ודוק עכ"ל ולפי דבריהם דהיכא דלא קאי לא אקרא ולא אפלוגתא לא קפיד לאיזה מהם שונה אין מקום לקושייתו ודוק.
ודע שהריטב"א ז"ל בחי' לסוכה שם נחלק על כלל זה שכתבו רש"י ותוספות ז"ל דדרך התנאים למינקט ברישא הפשוט שכתב וז"ל גי' הגמרא א"ה אחד גדולה ואחד קטנה אחד קטנה ואחד גדולה מ"ל וק"ל דהא קטנה דחמירא לרבנן איבעי ליה למתני בברייתא דלא מיבעייא גדולה אלא אפי' קטנה דפסלי רבנן מכשיר איהו מן הסתם ורבינו ז"ל מפיך לה א' קטנה ואחד גדולה אחד גדולה ואחד קטנה מ"ל ואין צורך דזימנין דפריך תלמודא הכי דכיון דבקטנה פליגי ובא לומר שהקטנה כגדולה הו"ל למיתני אחד גדולה ואחד קטנה ומצינו שמדקדק כן בזבחים בפ' דם חטאת א"ה אחד הנאכלות ואחד הפנימיות א' הפנימיות ואחד הנאכלות מ"ל עכ"ל והנה זה שכתב הרב שמצינו שמדקדק כן בזבחים לפי מ"ש שם רש"י ותוס' בפי' פירכת א"ה כו' דחלוקת אחד הפנימיות היא הפשוטה דביה מיירי עיקר קרא דאשר יזה והנאכלות למדים מהפנימיות ואיבעי ליה לתנא למיתני א' הפנימיות תחילה שהיא הפשוטה א"כ לדידהו ז"ל הך דסוכה וההיא דזבחים שפה אחת היא דאיבעי ליה לתנא למיתני הפשוטה קודם ולפי דברי הריטב"א ז"ל צריך לומר דהתם נמי חלוקת הפנימיות היא החידוש דפשטיה דקרא בנאכלות כתיב וכמ"ש שם אע"פ שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות שנאמר במקום קדוש כו' ולפי תירוץ רבא אשמועינן תנא דמתני' דאע"פ דעיקר קרא כפשטיה משמע דאיירי בנאכלות בין לענין מריקה ושטיפה בין לענין כיבוס מילת יזה אפקיה לקרא מפשטיה דקאי השתא עיקר קרא בפנימיות לענין כיבוס ולמדים ממנו הנאכלות וכל כי הא הו"ל למיתני אחד הפנימיות שהוא החידוש כיון דאפקיה לקרא מפשטיה ודוק היטב.

טז[עריכה]

סיכך בדבר פסול ודבר כשר וכו'. מצאתי כתוב להרב המובהק משה ן' אדרת ז"ל וז"ל כתב הראב"ד ז"ל לא ידעתי למה אמרו ואולי בסוכה גדולה אמרו כו' וק"ל דאיך אפשר לומר דרבינו מיירי בסוכה גדולה שהרי כתב רבינו ואין במקום אחד מסכך פסול רוחב שלשה טפחים ואם איתא דמיירי בסוכה גדולה הו"ל לרבי' לומר רוחב ד' טפחים שהרי בסוכה גדולה אינו מפסל בשלשה טפחים מסכך פסול אלא מד' כמ"ש רבינו לעיל בהל' י"ד ועוד קשה לפי מ"ש ה"ה ז"ל משמע דסכך פסול נחשב כמו אויר דאיך אפשר זה שהרי קי"ל דסכך פסול פוסל בד' טפחים ואויר בג' טפחים ואם איתא לדברי רבינו לפי פי' ה"ה למה פוסל בד' ולא בשלשה בסוכה גדולה ועוד קשה דאם איתא שהסכך פסול הוי כמו אויר א"כ למה פסולה כשאינו מעדיף והלא קי"ל בעירובין די"ו ע"א שאפי' יהיה פרוץ מרובה על העומד כשר כשהוא פחות מג' טפחים ופה בהאי דמקרה מיירי שהיה פחות משלשה ברוחב השפודין עצמם כמ"ש רבינו ועוד ק' לדברי ה"ה שמדברי רבינו מש' שאם יש כחוט השערה מסכך כשר יותר מסכך פסול כשר ואמאי שהרי כשאתה אומר שהסכך פסול הוי כמו אויר א"כ יש כזוזא מלעיל איסתירא מלתחת דנמצא שאפילו יש כחוט השערה יותר מסכך פסול אכתי בלתחת רב החמה על הצל ואכתי יש באיסתירא מלתחת האויר יותר מחוט השערה דסכך ומיהו לזה י"ל שלפי האמת מדאורייתא לא איכפת לן על מלתחת אלא דוקא על מלעיל ורבנן הוא דגזור ולא גזרו אלא דוקא כשלא יש עוד מעדיף מלעיל כחוט השערה.
ולדברי הכ"מ יש לדקדק דלפי דבריו דאם היה מעובה ברוח ההוא כמין בית כשר וא"כ למה לו לרבינו לומר בפי' המשנה דמתני' דתני כשרה ביש בה יותר מרויח והיינו במעדיף לימא דכמותם דקתני מיירי בדקדוק וטעמא דכשרה דמיירי בין נתן בין שפוד לשפוד הרבה כבית שלא יש אויר כלל ועיקר ולמה הוצרך לדחוק דכמותם דקתני אינו בדקדוק וכי תימא שרבינו כתב כן משום דכן משני בגמרא במעדיף א"כ לש"ס תיקשי דמאי דוחקיה לומ' דמיירי במעדיף ופי' כמותם לאו דוקא אימא דפירוש כמותם דוקא והאי דכשר מיירי שנתן כמין בית דבדיעבד כשר ומתני' המקרה תנא דמשמע דיעבד דוקא ולא לכתחי' שהרי אותה ששנינו בפ"ק דחולין השוחט בלילה שחיטתו כשרה פריך דיעבד אין לכתחילה לא אלמא דלשון זה דיעבד ולא לכתחילה וה"נ המקרה בדיעבד דוקא דמיירי שעשה כמין בית וי"ל דאם כן למה אצטריך למיתני שם לקמן בפ"ב מ"ב המעובה כמין בית כשרה הרי כבר אשמועינן דין זה אלא ודאי דהכא לא מיירי שסיכך כמין בית ועוד יש לתמוה לדברי הכ"מ דלמה אמרו בש"ס בפ' הישן כזוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת הרי לפי דברי מרן אפי' שיהיה זוזא מלתחת נמי פסול משום דבסכך נמי א"א בלא אויר ומצטרף עם שאר האויר ונמצא שיש רוב אויר ותו קשה לפי' הכ"מ דמאי משני רבא שם בדט"ו ע"א דאם היו שתי נותנן ערב דאכתי יש אויר בסכך כשר נמי ונ"ל דמסתמא כשנותנה ערב מוכרח לומר שיש הרבה פה מעדיף מהסכך כשר משום שצריך שיהיו אצבע על השפוד מכאן ואצבע מכאן כדי שיתקיים דכיוצא בזה מצינו גבי שתי קורות המתאימות שאין בזה כדי לקבל אריח שצריך שלא יהיה הרחק מטפח מהאי טעמא כמ"ש הב"י בטא"ח סימן שס"ג אך מדברי התוס' לא משמע הכי שהרי כתבו שם בעירו' דט"ו ע"ב בד"ה רש"י גריס כו' וז"ל ומשני רבי אמי במעדיף דבודאי יסתום כל האויר ע"כ אלמא משמע דיסתום כל האויר וזו אינו זולת במעובה כמין בית שאז אין הכוכבים נראין מתוכה כמ"ש בפ"ב דסוכה מ"ב דמשמע דכל זמן שאין מעובה כמין בית יש אויר וכיון שיש אויר מאי משני רבא שם שאין לו' דמיירי נמי במעובה כמין בית שא"כ העיקר חסר מהספר וע"ק שאם מיירי שנסתם כל האויר ואפי"ה כשר אע"פ שאין הכוכבים נראין א"כ למה איצטריך למיתני מ"ב דאם אין הכוכבים נראין דכשר דה"ז למדנו ממשנה זו דשפודים ומיהו י"ל דאצטריך לאשמועינן שם משום דלא נימא דלעולם דאם נסתם ואין הכוכבים נראין פסולה ומשנה דשפודים מיירי במעדיף אבל עכשיו דשמענו דכשרה בשאין נראים הכוכבים מוקמינן נמי האי דשפודים אלא שהתוס' כתבו שם במעדיף היינו נמי שנסתם לגמרי וא"כ קשה כמ"ש. עוד תימא ללשון רבינו שכתב ואם היה זה כמו זה בצמצום וכו' פסולה משמע שאם מסכך כשר יותר כחוט השערה כשרה וזה באמת אינו מועיל לפי מ"ש הכ"מ דגריס והא א"א לצמצם בתר דמשני דפי' כמותם היינו בנכנס ויוצא דמשמע מזה שיש יותר כחוט השערה בסכך כשר ואפי"ה פסול והא א"א לצמצם הא קמן שאינו מועיל כחוט השערה משום דסתמא מאויר שיש בסכך יותר משני חוטי השערה וכ"כ התוס' ז"ל שם בעירובין וז"ל ונמצא שאין הכשר מרובה על האויר ועל הפסו' או כמוהו כו' ובשלמא לדברי ה"ה א"ש שפי' מעדיף היינו עצמו מ"ש בנכנס אלא שהמקשה לא הבין דברי המתרץ וכמ"ש שם רש"י ז"ל בעירובין ובסוכה וע"ק להה"מ דבפרק הישן דייק תלמודא גבי אותה ששנינו שצלתה מרובה מחמתה כשרה הא כי הדדי פסולה ורמינהי כו' יע"ש דמשני ל"ק כאן מלמעלה כאן מלמטה ולפי מ"ש הכ"מ דפסולה היינו משום שגם בסכך יש אויר א"כ ההיא דכי הדדי דדייקי' דכשרה למה כשרה אי דמיירי שלא יש אויר בסכך אלא דמעובה כמין בית א"כ איך משני כאן מלמעלה כאן מלמטה לימא כאן כמין בית כאן כשאינו מין בית ועוד שגם לשון רבינו אינו מדוקדק כמותו שהרי כתב בהל' י"ט מפני שחמתה תהיה מרובה מצלתה וכל שהחמה מרובה על הצל פסולה כו' ולדברי הכ"מ לאו מסיבת שהחמה מרובה כו' דהיינו מלתחת דאינו אלא מפני שהסכך עצמו האויר רבה עליו גם סוף הלשון שכת' רבינו אינו מדוקדק כמ"ש הכ"מ שהרי כתב ואם היה הסכך רב על האויר כשרה ואם כדברי הכ"מ לא בעינן שם סכך רב על האויר שהרי פרוץ כעומד כשר ולא בעינן אלא שלא יהיה האויר רב וע"ק למ"ש הב"י בסימן תרכ"ה דבשפודין של עץ מיירי וכן עשה בש"ע שהזכיר תחילה דברים שאינם גדולי קרקע ואח"כ כתב וכן כל השפודים משמע כמ"ש וק' דאיך לא הביט מ"ש רבינו במשנתינו דטעם של שפודים משום שאינם גידולי קרקע אלמא דבשל מתכת איירי ולא עץ משמע דעץ כשרים וע"ק דבפי' המשנה פי' רבינו דהאי כמותם דקתני ר"ל בקרוב ולא בדיוק דאמאי לא הביא פי' של רבא שאם היה שתי נותנם ערב וכמותם היינו בדיוק דבשלמא כאן לא הביא האי דרבא כבר כתב הכ"מ דבכלל הוא אבל בפיה"מ א"א לומר כן.
ולמ"ש דרבינו משמ' ליה דמיירי בשל מתכת נ"ל דיש לו ראיה מההיא דחצים של עץ שכתב הטור בסימן תרכ"ט דאם אין לו בית קיבול מסככין בו וכן מחצלת שאינה לישיבה מסככין בה אלמא דכשהוא כלי עץ פשוט אף שמקבל טומאה כמ"ש הר"ב בריש מסכת כלים מ"מ כיון דמדאורייתא לא מקבל מסככין בו אבל לדעת הטור והש"ע ק' דמ"ש זה השפוד מחץ ומחצלת דההוא לא מקבל טומאה ומסככין ומ"ש שפודים של עץ שאין מסככין אך ע"פ זה יש לי להביא ראיה להטור ולהש"ע מההיא דאמרו בחולין דט"ו ע"א דקתני שבת דומייא דיוה"ך מה יוה"ך אסור ליומו בשוגג אף שבת כן ה"נ קתני שפודים דומייא דארוכות המטה מה התם מיירי דבר שהוא עץ ופיסולו משום טומ' ה"נ בשל עץ ופיסולו משום טומאה א"ק דא"כ למה קתני ארוכות שפוד שטומאתו מדרבנן אין מסככין בו כ"ש דאין מסככין בארוכות וי"ל דלא תנא ארוכות אלא לגלות על שפוד דמיירי בשל עץ כמ"ש ע"כ מצאתי.

כג[עריכה]

שורש דיני מיטה שבסוכה

מטה שבתוך הסוכה אם גבוה י"ט היושב תחתיו לא יצא י"ח מפני שהיא כסוכה בתוך הסוכה. ע"כ. הר"ן ז"ל בפרק הישן כתב שהרז"ה ז"ל הקשה על דברי הרי"ף שתלה הטעם בסוכה ע"ג סוכה דמה ענין זה כאן דהול"ל דמשו"ה לא יצא י"ח לפי שהוא יושב תחת אהל ולא תחת סוכה. ותירץ ע"ש הרמב"ן ז"ל דהכא לא הוי פיסולא משום אהל דהא טפח על טפח חשיב אהל לענין טומאה ולא פסול הכא אלא דמדין סוכה ילפינן כיון דקפיד רחמנא למפסל סוכה שתחת סוכה כל שיש בעליונה עשרה ה"נ במטה שיש תחתיו פוסל בעשרה ולהכי יהיב טעמא משום סוכה שתחת סוכה ודחה דבריו הר"ן ז"ל דא"כ גבי קנופות אמאי פסול בפחות מעשרה ולא ילפינן מדין סוכה שתחת סוכה יע"ש ולדידי תמיה לי עוד טובא לדבריו של הרמב"ן ז"ל דגבי קנופות כתב הרי"ף דפסולים משום דהוו כסוכה ע"ג סוכה וכתב שם הרמב"ן בס' המלחמות דמדסתם הרי"ף ולא פי' דוקא בגובה עשרה משמע דס"ל דאפילו בפחות מעשרה נמי פסול וזה תימא דאחר שכת' דהטעם דפסולים הוא משום דהוו כסוכה ע"ג סוכה מה היה לו עוד לפרש וכמ"ש כאן הוא גופיה. והרשב"א ז"ל בחידושיו בר"פ הישן דחה תירוץ הרמב"ן ז"ל מטעמא אחרינא וכתב דהכא מדין ביטול שאינו יושב תחת הסוכה ומפני שהדין נותן שלא יהא אהל התחתון מבטל העליון שהרי הכל כבגדים וכלים שהעליון מסך עליהם היה בדין שלא תפסל בטפח ולא בד' ובעינן אהל חשוב שיהיה בהם עשרה עכ"ל.
ולכאורה איכא למידק דא"כ מאי פריך תלמוד לר"י דס"ל דכמלוא אגרוף חשיב אהל מהא דהישן תחת המטה דאיכא כמה אגרופים ולא חשיב ליה אהל ומאי קושיא הכא שאני דהדין נותן שאין התחתון מבטל העליון כי היכי דלרבנן ניחא להו דאע"ג דבעלמא ס"ל דטפח חשיב אהל לענין טומאה והכא בעו עשרה ה"נ לר"י אע"ג דלדידיה כמלוא אגרוף חשיב אהל הכא ס"ל דאין חשו' אהל לבטל את העליון דאפילו איכא כמה אגרופים משום דחשיב כבגדים וכלים שהעליון מסך עליהם ואין לומר דהיא היא מאי דמשני תלמודא דר"י לטעמיה דסוכה דירת קבע היא ולא אהל עראי ומבטל לה ומה"ט שכתב הרשב"א דחשיב כבגדים וכלים לגבי מסך העליון כיון דהעליון חשיב קבע והמקשה דלא ידע האי סברא ס"ל דלרבנן הכי נמי דבטפח חשיב אהל להפסיק אלא דבתר דמסיק דטעמא דר"י משום דלא אתי דירת עראי ומבטל דירת קבע אמרינן דרבנן נמי בעו עשרה דהוי אהל חשוב לבטל העליון דזה אינו דא"כ למה ליה לתלמודא למימר דר"י לטעמיה דס"ל דסוכה דירת קבע בעינן דאף אי ס"ל דהוי דירת עראי אכתי ניחא משום דאין התחתון מבטל העליון שהרי לרבנן דס"ל דסוכה דירת עראי הוא והכי קי"ל דתנאי דס"ל סוכה דירת קבע שיטה נינהו ניחא לן דבעו עשרה מה"ט דאין התחתון מבטל העליון וא"כ ה"נ נימא לר"י והיישוב לזה ברור.
והתוס' ז"ל בר"פ הישן כתבו וז"ל בגמ' מוקי לה שמואל בגבוה עשרה ומצינן למי' דשמואל לטעמיה דמכשיר בפ"ק התחתונה כשאין בעליונה עשרה אבל לאידך אמוראי דפסלי אעפ"י שאינה גבוה עשרה ה"נ חשיב אהל להפסיק עכ"ל. וק"ל טובא על דבריהם דמה יענו ז"ל לקושית הר"ן שהקשה בשמעתין דהכא גבי מטה קאמר שמואל דבעי עשרה וגבי קנופות קאמר לעיל בברייתא דאפילו בפחות מעשרה חשיב אהל ומפסיק והר"ן ז"ל תירץ דשאני מטה דלגבה עשויה ולא חשיב' אהל ולהכי בעי עשרה ואם התוס' ז"ל מודים בזה למה להו מימר דהנהו אמוראי דס"ל גבי סוכה ע"ג סוכה דאע"פי שאינה גבוה עשרה דפסול ה"נ ס"ל גבי מטה דהא כי היכי דניחא להו אליבא דשמואל מההיא דקנופות משום דמטה לגבה עשויה ה"נ מצו מימר אליבא דהנהו אמוראי גם אין לומר דהתוס' ז"ל ס"ל כשיטת רבינו ז"ל דבקנופות לא פסיל עד דאיכא עשרה דה"נ ס"ל דלשמואל לא פסיל עד דאיכא עשרה שהרי עיק' טעמו של רבינו ביאר ה"ה משום דס"ל דההיא סוג' דקנופות אזלא כמ"ד דשפועי אהלים כאהלים דמו ואנן קי"ל איפכא וכמו שביאר דבריו הלח"מ אבל התוס' מיאנו בזה שם באותה סוגייא דקנופות ד"ה ובלבד כו' יע"ש.
תו ק"ל במ"ש התוס' עוד וז"ל ושמא מטה שאני משום דהוי אהל עראי כדאמרינן בגמרא הילכך כולהו מודו וכו' עכ"ל. שהרי לדידן קיימא לן דסוכה נמי אהל עראי היא וקאמרי הנהו אמוראי דבטפח או בד' חשיב אהל להפסי' ואם כן מ"ש מטה מסוכה כיון דכולהו אהל עראי הוא ודוק.
ודרך אגב ראיתי להרב תי"ט בר"פ הישן בהא דאמר ר"י נוהגין היינו כו' שהק' דאמאי לא פליג ר"י לעיל בפ"ק גבי קנופות ואין לומר דדוקא גבי מטה פליג משום דלגבה עשויה דהא בגמרא לעיל קאמר רבה בר רב הונא דלטעמיה דר"י לאו משום דלגבה עשויה אלא משום דלא אתי אהל עראי ומבטל דירת קבע והניחה בצ"ע: ולע"ד ל"ק כלל דאה"נ דלרבה בר רב הונא דס"ל דהלכה כר"י מה"ט סתם רבי בההיא דקנופות דלא כר"י והכא מייתי פלוגתייהו דהו"ל סתם ואח"כ מחלוקת והלכה כמחלוקת וא"נ משום דההיא דקנופות מיירי בשאינן גבוהים עשרה כדתני בברייתא וליכא חידושא לר"י מייתי לה הכא ודוק.
עוד כתב רבינו ז"ל וכן כילה כו' וכן המעמיד כו' ה"ז כסוכה בתוך סוכה וכתב ה"ה שרבי' דחה ברייתא וסוגייא זו דקנופות דאזלא כמ"ד שפועי אהלים כאהלים דמו ואנן קי"ל כמ"ד דלאו כאהלים דמו בין לקולא בין לחומרא כדמוכח סוגייא דהעושה סוכתו כמין צריף יע"ש והלח"מ הק' עליו דלפי דבריו דמדמי פיסול סוכה לשווי' אהלא מה יענה לברייתא דקנופות דפסל אפי' בפחות מעשרה אע"ג דקי"ל דסו' פחותה מעשרה דפסולה דלא חשיבא אהל וה"נ הו"ל להכשיר כיון דלא חשיב אהל לענין סוכה והוא ז"ל השיב דאותה סוגייא דצריף סברא דסוכה דמייא לכילה טפי דלא קביע כלל ולהכי הך תנא דסבר דשפועי אהלים כאהלים דמו קאמר דבקנופות אפילו פחות מעשרה כיון דקביעי טפי פסול ובסוכ' דדומה לכילה מכשיר יעש"ב.
והדבר מתמיה לענ"ד דאיך יהיה הסברא לומר דסוכה קבועה בחזקה במסמרים וביתדות על גבי קרקע תחשב עראי טפי מנקליטין וקנופות דמטלטלי על גבי המטה ממקום למקום ועוד דאם כן מנין לו לה"ה לומר דהני סוגייאי פליגי אהדדי דשפיר איכא למימר דאף על גב דגבי נקליטין כל דאיכא עשרה חשיבא אהל היינו דוקא בנקליטין דקביעה אבל בסוכה העשויה כמין צריף דלא קביעה לא חשיבא אהל ופסולה דומייא דכילה אמנם לדידי קושיא מעיקרא ליתא דדמיון זה שדימה ה"ה פיסול סוכה לשווייה אהלא היינו דוקא גבי שפועי אהלים דודאי כי היכי דלא חשיב אהל גבי סוכה לא חשיב נמי לשווייה אהלא אבל בסוכה פחותה מעשרה דטעמא דפסול' משום דלא מיקרי סוכה כדאמרינן עלה בגמ' מדכתיב וסכות על הארון את הכפורת יע"ש ודאי דאין מקום לומר דכי היכי דגבי סוכה פסולה לא חשיב אהל ה"נ גבי לשווייה אהלא דאיכא למימ' דשפיר מיקרי אהל אלא דלא מיקרי סוכה וזה ברור לענ"ד.
ואולם לדידי ק"ל לדברי ה"ה דמהיכא למד הרב ז"ל מאותה סוגייא דהעושה סוכה כמין צריף דלמאי דקי"ל דשפועי אהלים כאהלים דמו דהוי בין לקולא בין לחומרא דהא איכא למימר דדוקא גבי פיסול סוכה הוא דקי"ל דלאו כאהלים דמו אבל לשוויי אהלא ה"נ דחשיב ואי משום הא דא"ל אביי לר"י דגני בכילת חתנים כמאן כר"א וכמ"ש בלח"מ ז"ל הא איכא למימר דדוקא גבי כילת חתנים דלא קביע כלל ליכא לחלק בהכי וכדקאמר תלמודא בסוגייא דקנופות וי"ל דא"כ אמאי לא משני רב יוסף אנן אפי' כרבנן נמי ס"ל דע"כ לא קאמרי רבנן אלא גבי סוכה דקביע אבל גבי כילה דלא קביע אזלי ומודו אלא דלית ליה ההיא סוגייא הא דקביע כלל. אך קשה דלמה לו לה"ה ז"ל לומר דהך סוגייא אזלא כמ"ד דסוכה עשויה כמין צריף כשרה ומש"ה פסלי גבי נקליטין דהא אף אי ס"ל כמ"ד דפסולה ס"ל להאי סוגיא דיש לחלק בין פיסול סוכה לשוויי אהלא ולכך גבי נקליטין חשיב אהל להפסיק ומשום דקביע ומשום דסוגייא דצריף לית ליה הא דקביע פסק רבינו גבי נקליטין וקנופו' דבעי עשרה וי"ל דהא דחיקא ליה לה"ה ז"ל לו' דפליגי בהכי דא"כ לא אשכחן להו טעמא במאי דפליגי לזה כתב דדבר זה תלוי במחלוקת התנאים דמאן דסבירא ליה דשפועי אהלים כאהלים דמו היינו טעמא משום דקביע ומאן דלית ליה הכי ס"ל דאין לחלק בין קביעי ללא קביעי.


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.