עריכת הדף "
שרשי הים/מלווה ולווה/טו
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ז == '''ומ"ש ''' עוד רבינו ''' אבל ''' ''' אם בא לגבות מיורשיו ואח"כ יגבה כו'. ''' כ"פ מרן בש"ע סימן ע"א סי"ו ועיין במ"ש הסמ"ע ס"ק ל"א ובמ"ש על דבריו לקמן ועיין עוד במ"ש הסמ"ע ס"ק ל"ב ובמה שהשיגו עליו הרב שפתי כהן בס"ק ל"ט והרב טורי זהב ז"ל וכדבריהם כתב ג"כ הרב נתיבות משפט בדקע"ה ע"ג ד"ה ומ"מ יע"ש. ועיין עוד להסמ"ע בסי' ק"ח סק"ך ולהרב נ"מ ז"ל שם ד"ה שבתי וראה יע"ש ומצאתי ראיתי מי שסובר כדברי הסמ"ע ז"ל ולהראשונים ז"ל הובאה סברתו בש"מ להר"ב ז"ל בכתובות פ' הכותב דק"ה ע"ד וז"ל שם כתב הרשב"א וז"ל אבל יורשיו משביעי' אותה כו' איכא דמפרש שכל פטורים אלו שבמשנתינו אינן אלא על דברים שנשתמשה בחיי בעלה אבל דברים שנשתמשה אחר מיתת בעלה לא לפי שכבר נתרוקן זכות הנכסי' ליורשי' או אצל הלקוחות ואין תנאי שלו מועיל לנכסי' שאינן שלו וכ"ן מלשון רש"י ז"ל ולפי דבריהם כו' נמצא עכשיו דכל הפוטר את חבירו מידי שבועה וכתב לו נדר ושבועה אין לי עליך לא האמינו אלא עליו לבד אבל יורשיו משביעין אותו שלא נפרע משל אביהם בחייו ואם האמינו עליו ועל יורשיו אינן יכולים להשביעו על ספק מה שנעשה בחיי אביהם אבל על טענת עצמם כגון שטענו עליו שהם פרעוהו משביעי' אותו שאין תנאי מועיל במה שנעשה לאחר שנתרוקן רשות הנכסי' אצל היורשים שאין נכסים אלו שלו אלא של אחרים וה"ה ללקוחות עכ"ל. הרי שכתב ז"ל דכל שנתרוקנו הנכסים אצל היורשים לא מהני נאמנות לגבייהו אפי' פי' עלי ועל יורשי אלא לענין שבועה שנפרע מאביהם ולא לענין שבועה שפרעוהו הם עצמם וכדברי הסמ"ע ז"ל.<br>''' ולענין ''' הלכה למעשה אין לסמוך על סברת הסמ"ע ז"ל בזה דאף שמצינו לו סמוכות מדברי הרשב"א שכתבנו כיון דהרא"ש והטור ובעל העיטור ובעה"ת חולקים ע"ז ואף הרשב"א כתב שם פי' אחר בההיא מתני' דלאותו הפי' מועיל הנאמנות אף אם נתרוקנו הנכסים אצל אחר כיע"ש ודאי דהכי נקטי' וכ"כ הרב עדות ביהוסף ח"ב סי' י"ג דל"ז ע"ב דליתנהו לדברי הסמ"ע כמ"ש הרדב"ז בתשו' כ"י יע"ש. הלכך אי כתוב בשטר שהאמין הלוה למלוה ואת יורשיו עליו ועל יורשיו ולא כתב שפטרו מכל מין שבועה כל כה"ג בין לדעת בעל העיטור בין לדעת בעה"ת ז"ל הלוה ויורשיו יכולים לטעון שלא נפטרו יורשי המלוה אלא משבועת עצמן אם יטענו עליהם שנפרעו הם עצמן מהלוה או מיורשיו אבל לא נפטרו משבועת היורשין דהיינו שבועה שלא פקדנו אבא ואע"פ שלדעת הרא"ש והטור ז"ל נר' דאף בנאמנות סתם שלא פי' כל מין שבועה מועיל הנאמנות לכל מין שבועה מ"מ כל שהלוה או יורשיו מוחזקים בממון יכולים לומר קי"ל בבעל העיטור ובעה"ת ז"ל שלא נפטרו יורשי המלוה משבועה דשלא פקדנו אבא ונראה דאף כשיורשי הלוה אינן טוענין בבריא שאביהם פרע למלוה אלא טוענין בשמא ורוצים שישבעו להם היורשים של המלוה כדין הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע כו' דמשבועה זו לא פטרם אביהם לפי סברת הר"ב העיטור ובעה"ת ז"ל הלזו נראה ודאי דיכולים להשביעם אבל ב"ד אין טועני' בשבילם כמבואר בבעה"ת שער י"ד ח"ט ס"א ואף שמדברי הגד"ת ז"ל דפ"ז ע"ב ד"ה ואני כו' לא משמע הכי הרואה יראה שאין הכרח לדבריו ז"ל במה שדקדק מלשון הבעה"ת ועיין בבעל העיטור מאמר ה' ודוק ועיין להפמ"א ח"א סי' ל"ט דפ"ו ע"ד מ"ש על דברי הגד"ת ז"ל ולמ"ש לא נ"מ מידי ומ"מ נראה שלא ראה הרב דברי הבעל העיטור במאמר הנז' ועיין עוד להבעה"ת שער י"ד ח"ט ס"א ואם כתוב בשטר שהאמין את המלוה ואת יורשיו ופטרם מכל מין שבועה ממנו ומיורשיו אע"פ שלא כתב בפירוש שפטרם אף משבועה דשלא פקדנו אבא שהיא שבועת היורשים אע"פ שלדעת בעל העיטור ז"ל אינו מועיל לפוטרם משבועה זו כיון דלדעת בעה"ת ז"ל וכ"ש לדעת הרא"ש והטור ז"ל כל כה"ג מועיל הנאמנות שלא להשביעם ליורשי המלוה אות' שבועה דשלא פקדנו אבא ודאי דאין כח ביד הלוה לתבוע בב"ד להשביע' אפילו הם מוחזקי' בטענת קי"ל כבעל העיטור כיון דסברא יחידאה היא.<br>''' וראיתי ''' להנ"מ שם דקע"ה ע"ב ד"ה ומ"ש אחר שהביא דברי הר"ב העיטור ובעה"ת כתב ונר' לכאור' שהם מפרשי' מתניתין דפ' הכותב דקתני כתב לה נדר ושבועה כו' הוא אינו יכול להשביע כו' אבל יורשיו משביעין אותה ואת יורשיה כו' דבשבועת עצמן קאמר כגון דטעין פרענא ליתמי ובהא דוקא הוא דקאמר שהוא אינו יכול להשביע אבל שבועת היורשי' דהיינו שבועה דשלא פקדנו אבא אף הוא משביע את יורשיה וא"כ הוא הדבר קש' לשמוע דמאותה סוגייא דסו' שבועות דפריך התם לרב ושמואל דאמרי דבמית לוה בחיי מלוה א"א מוריש שבועה לבניו מסיפא דהך מתני' דקתני אבל יורשיו משביעין אותה ואת יורשיה והוצרכו להעמיד חלוקת יורשיה בגרושה שלא נתחייבה לישבע מוכח דס"ל לתלמו' דבשבועת היורשי' קאמר במתניתין דיורשיו משביעין ליורשיה אבל הוא עצמו אינו יכול להשביע' שבועה זו וזה הפך דברי העיטור ובע"הת ז"ל שכתבו דאף הוא יכול להשביעם שבועה זו.<br>''' ולישב ''' קו' זו לדעת בעל העיטור ובע"הת כתב דבגוונא דמתני' שכתב לה כלשון הזה נדר ושבועה אין לי עליך ועל יורשיך ועל הבאי' ברשותיך אף הר"ב העיטור ובע"הת אזלי ומודו דאפילו שלא כתב לה בלי שום שבועה נמי פטר להו אף משבועה דשלא פקדנו אבא כאלו פי' להו בהדייא שאם כונתו היה לפטו' ליורשיה משבועת עצמן דוקא ל"ל למכתב ועל יורשיך כיון דכתב לה ועל הבאי' ברשותיך ואין לך בא מכחה גדול מיורשי' וכמ"ש הרי"ף בתשו' והביאה הטור בסימן זה אלא עכ"ל שכונתו לפטור ליורשיה אף משבועה דשלא פקדנו וה"ק נדר ושבועה אין לי על יורשיך לפוטר' משבועת היורשי' ועל הבאים ברשותי' יורשי' ושאר כל אדם משבועת עצמן אבל כל שכתב לה נדר ושבועה א"ל עליך ועל יורשיך לבד יכול להשביע ליורשיו שבועת היורשי' כיון שלא פטרם בפי' גם מזו לס' הר"ב העיטור או שלא כתב לה בלי שום שבועה לבע"הת ז"ל יע"ש.<br>''' ולמדנו ''' מדבריו לענין נאמנות נמי שאם כתב לו הלוה למלוה שהאמינו עליו ועל יורשיו ועל הבאים ברשותו הו"ל כאלו פירש בהדייא שפטרו אף משבועת שלא פקדנו לכ"ע.<br>''' ואני ''' אומר אף ע"פ שהחילוק שכתב נכון בטעמו והדין דין אמת לשיטת הראשונים מיהו בלאה יש מקום לישב שי' הראשוני' הללו אף לדעת הרמ"ה שחולק על הרי"ף וס"ל דאין בכלל לשון הבאי' ברשותו אלא לקוחות ומקבלי מתנה לבד ולא יורשי' והוא דאע"פ דלפי שי' הראשו' הנז' ע"כ לפרש מתני' דפרק הכותב דקתני הוא אינו יכול להשביע כו' אבל יורשיו משביעי' כו' דבשבועת עצמן קמיירי ולא בשבועת היורשי' מ"מ שפיר פריך הש"ס בסו' שבועות לרב ושמואל דאמרי אין אדם מוריש ש"ל מסיפא דהך מתני' דקתני אבל יורשיו משביעין אותה מת יורשיה כו' ואע"ג דמתני' בשבועת עצמך דוקא קמיירי היינו משום דבשבועת היורשי' לא מפטרי לעול' ובין הוא ובין יורשיו משביעי' אותם ומתניתין לא קתני אלא שבועת עצמן דוקא דהוא אינו יכול להשביע' אבל יורשיו יכולי' להשביעם מיהו מדקתני סיפא דיורשיו משביעין ליורשיה שמעי' דבשבו' זו מיהא גבו שפיר והשתא פריך תלמו' שפיר דאם איתא לדרב ושמואל דאין אדם מוריש ש"ל אכתי היכי גבו בשבועה זו הא אכתי בעו לאשתבועי שבועה שלא פקדנו ולא מצו לאשתבועי מטעמא דאין אמש"ל וכיון דס"ס משום שבועה דשלא פקדנו לא מצו לגבות כתובתה למאי הלכתא קתני מתני' דיורשיו יכולי' להשביע את יורשיה כיון דלא נ"מ מידי משבועה זו כיון דאכתי לא מצו היורשי' שלה לגבות משום דלא מצו לאשתבועי שבועת היורשי' אלא ודאי ליתא לדרב ושמואל וע"ז תריץ יתיב תלמו' דחלוקה זו דיורשיה בגרושה קמיירי דמצו שפיר היורשי' לאשתבועי ודוק.<br>''' ועפ"ז ''' יתיישב ג"כ מה שהק' עוד הרב הנז' שם דקע"ה ע"א ד"ה אך קשה כו' על דברי הרא"ש והמרדכי יע"ש הדרן לדמעיקרא שדברי הסמ"ע בדין זה לאו דסמכא נינהו כאשר הוכיחו הש"ך והט"ז והנ"מ ותמהני ממרן החביב דבהג"הט אות נ"ח ונ"ט העתיק דברי הסמ"ע ומלבד דלא השיגו מדברי הראשו' הנז' עוד זאת דעמ"ש הסמ"ע דיורשי הלוה יכולים להשביע ליורשי המלוה שבוע' עצמן שלא נפרעו מהם כתב שהוא פשוט יע"ש והוא פליג שזה הפך דברי הרא"ש והראשו' דמשמע להו דאדרבא משבועה זו א"ל שפטרם ולא משבועה דשלא פקדנו אלא שלהרא"ש אף משבועה דשלא פקדנו פטרם וכבר כתבנו לענין הלכה למעשה שאין לסמוך ע"ד הסמ"ע ז"ל בזה.<br>''' ודע ''' דמדברי תשו' הרא"ש כלל ע"א ס"ז דקדק הרב נ"מ שם דקע"ה ע"ד ד"ה שבתי וראה כו' דס"ל דכל שלא הזכיר בלשון הנאמנות פיטור שבועה בפי' אלא כתב סתמא מהימנת עלי אתה ויורשיך לא פטר את היורשי' אלא משבועת היורשי' שהיא שבועה דשלא פקדנו לבד אבל משבועת עצמן לא פטרם יע"ש וזה סיוע קצת לדברי הסמ"ע מיהו לפי מ"ש הב"ח סימן ק"ח ס"ח בהבנת דברי הרא"ש הנז' מבואר דס"ל שלא כדברי הרב נ"מ וכ"ן דעת הש"ך שדחה דברי הסמ"ע והביא דברי הב"ח סיוע לדבריו וכן עיקר ועיין להרב פ"מ ח"א סי"ג שמבואר יוצא מדבריו דליכא למיח' לס' הר"ב העיטור שהיא ס' איכא מ"ד שהביא הבע"הת מאחר שבע"הת דחאה וכדבריו סוברים הרא"ש והטור וכ"ן ג"כ מדברי הר"א קופינו שהביא הרב החביב בסימן ק"ח הגה"ט אות נ"ח שסברא זו דחויה היא ומהתימא על מהרמ"א בס' כרם שלמה ח"מ סי"א דקכ"ג ע"א שעשה עיקר מסברא זו הדחויה ולא עוד אלא שנסתיע מדברי הר"א קופינו ז"ל ולא דק בזה ומה שיש לעמוד ע"ד מהר"א קופינו ז"ל ומרן החבי"ב דסימן ק"ח אכתוב לקמן בע"ה.<br>''' ומי ''' שמינה אפוטרופוס על נכסיו או איזה עוסק או שותף והאמין אותו ואת יורשיו וב"כ עליו ומת האפוטרופוס ונמשכו יורשיו אחריו עוסקי' באותם הנכסי' בלתי רשות בעל המעות וכן אם האפוטרו' בחייו נתן לאחרים לעסוק בלתי רשות בע"ה אם יכול בע"ה להשביע לאותם העוסקי' האחרי' שבועת האפוטרופין והשותפי' או לא.<br>''' הנה ''' בפ' הכותב עלה דמתני' דנדר ושבועה א"ל עליך כו' אמרינן בגמ' שבועה מאי עבידתא אמרי' אמר רב על אפוטרו' שנעשית בחיי בעלה ור"נ אמר רבא על הפוגמת כתובתה ופרש"י דמ"ד על הפוגמ' כ"ש דפטר אף משבועת אפוטרו' יע"ש ולפ"ז בין למר ובין למר כולה מתני' מיירי אף בשבועת אפוטרו' ומדקתני א"ל עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותיך משמע דיכול הוא להשביע את יורשיה ואת הבאים ברשותה אם נעשו אפוטרופי' במקומה בין ברשות הבעל ובין שלא ברשותו ולכך הוצרך לפטור אותם בפי' משבועה זו וכן יש לדקדק מחלוקה דרישא דקתני א"ל עליך לבד אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים ברשותה כלו' אם נעשו אפוטרו' במקומה אפילו שלא ברשות הבעל יכול הוא להשביעם שבועת אפוטרו' כל שלא פטר אלא לאשה לבדה.<br>''' גם ''' הטור א"ה סימן צ"ח כתב וז"ל פטרה הבעל משבועה כו' ומשביעין ג"כ יורשיה והבאים ברשותה אם פגמו כתובת' או אם נעשו אפוטרופין ואפי' אם נתן לה רשות למנות אפוטרו' ליורשים או לאחרים אינו מועיל להם לפטור בפיטור שפטרה ע"כ. מבואר יוצא מדבריו דיכול הוא להשביע לאפוט' שמינתה היא בין ברשות בעלה ובין שלא ברשות בעלה.<br>''' ואולם ''' הרב נ"מ בדקע"ג ע"א ד"ה העולה מן המקובץ כתב על דברי הטור וז"ל וזה תימא דדברי הירוש' ברור מללו דמתני' לא איירי אלא דוקא כשנתנו לו רשות וכל גדולי המפרשים הביאו דברי הירוש' ככתבם וכלשונם ה"ה התוס' והרמב"ן בס' המלחמות ואביו הרא"ש ואף לפי דברי הרמב"ן ז"ל שכתבתי למעלה שחלוקים הם על דברי הירוש' לא אמרו אלא דמתניתין מיירי אף בשלא נתנו לו רשות דהוי רבותא טפי עכ"ל ועיין בחי' הרשב"א הובאו דבריו בשיטת הר"ב דק"ג ע"א ובחי' הריטב"א הובאו דבריו שם בשי' הנז' דק"ו ע"ד שכתבו ג"כ כדברי גדולי המפרשי' הנז' יע"ש ולפי דבריהם משמע דכל שלא נתן לה רשות לימנות אפוטרו' תחתיה אינו יכול להשביעם דמצו למימר לאו בעל דברים ד"א כיון דלא נמנו אפוטרו' בשליחותיה דבעל ושלא כדברי הטור ותלמידי הרמב"ן שהביא הר"ב נ"מ אמנם נר' לע"ד דלענין דינא לא פליגי וכלהו אזלי ומודו לדברי הטור ותלמידי הרמב"ן דאם רצה הבעל להשביע לאפוטרו' אף על פי שלא נמנו בשליחותיה דידיה הרשות בידו ולא מצו למימר לאו בעל דברים דידן את וכמו שהכריחו תלמידי הרמב"ן מההיא דפ' המפקיד וכמ"ש שם הר"ב נ"מ.<br>''' והירושלמי ''' וכל גדולי המפרשים לא הוצרכו לאוקומי מתני' דאיירי דוקא בשנתן לה רשות לימנות אפוטרו' אלא משום דק"ל לישנא דמתני' דקתני הוא אינו יכול להשביעה אבל משביע הוא את יורשיה כו' דמשמע מהאי לישנא דהרשות ביד האשה לימנות אפטרו' תחתיה אפי' שלא ברשות הבעל ולא מצי לומר לה הבעל את מהימנת לי אפי' שלא בשבועה הנהו לא מהימני לי אפי' בשבועה ואלו אנן איפכא קי"ל דשומר שמסר לשומר חייב ומשום ה"ט דמצי למימר ליה המפקיד את מהימנת לי כו' ומש"ה הוצרכו לאוקומה בשנתן לה רשות. מיהו ודאי דאם רצה הבעל להשביעם אפי' בשלא נתן לה רשות למנותה כלהו אזלי ומודו דהרשות בידו להשביעם ולא מצו למימר לאו בע"ד דידן את והן הן דברי הטור בא"ה ותלמידי הרמב"ן דאיהו ז"ל בשרצה הבעל להשביעם קאמרי דהרשות בידו ומשום דהיכא דפטרה לאשה משבועה בין שנתן לה רשות לימנות אפוטרו' ובין שלא נתן לה רשות הבעל למנותה איכא חידושא לומר דיכול להשביעם ולא מצו למיפטר נפשיהו הוצרכו הטור ותלמידי הרמב"ן לאשמועי' דהרשות בידו להשביעם ומר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי אלא דמאי דפשי' ליה למר חדית לן מר דהיכא דנתן לה רשות דהוה ס"ד לומר דאף הבאים מכחה נפטרו משבועה כי היכי דפטרה לדידה חדית לן הטור ז"ל דלא נפטרו הבאים מכחה ומצו הבעל וב"כ להשביעם כשירצה והך מלתא פשי' להו לתלמי' הרמב"ן ז"ל לא הוצרכו לאשמועי' והיכא דלא נתן לה רשות למנותם איכא חידושא לומר דיכול להשביעם ולא נימא דכיון שלא נמנו בשליחות של בעל לאו בע"ד דידן את לזה חדית לן תלמי' הרמב"ן דלא נפטרו הבאים מכחה כיון דהדבר ידוע שהממון של בעל הוא ומלתא כדנא פשי' ליה להטור ז"ל ולא נחית לאשמועי'.<br>''' ונלע"ד ''' דאף לרבנן דר' יוסי דאמרי ישבע השוכר שמתה כדרכה כו' נמי אם פטר המשכיר את השוכר משבועה ורצה להשביע לשואל שמתה כדרכה דינא הוא דמצי להשביעו ולא מצי למימר לאו בע"ד ד"א ואפי' לא נתן רשות המשכיר לשוכר להשאילה וכמו שהכריחו תלמידי הרמב"ן לדעת ר"י דאמר תחזור פרה לבעלים הראשו' דלא אשכחן דפליגי רבנן ור"י בהכי אלא עיקר פלוגתיהו הוא אם יכול השוכר כשישבע לעשות סחורה בפרתו של זה או לא אבל בהך מלתא לא אשכחן דפליגי ולכ"ע ודאי דאף השואל מחייב לישבע לבע"ה כשפטר את השוכר והן הן דברי תלמידי הרמב"ן במ"ש שהרי קי"ל כר"י כו' ואע"פ שלא נתנו הבעלים רשות כו' כלומר ומינה נשמע לרבנן דר"י נמי כיון דלא פליגי בהכי ומ"ש תלמי' הרמב"ן אבל מ"ש בירוש' והוא שנתן לה רשות להיות בניה אפוטרו' אין צורך לכך כו' כונתם ז"ל דבירוש' לא הוצרכו לכך אלא משום דק"ל לישנא דמתני' דמשמע דהאשה יכולה לימנות אחרים במקומה שלא ברשות הבעל ולא מצי הבעל למימר לה את מהמנת לי כו' ומש"ה הוצרכו לאוקומה בשנתן לה רשות אמנם אם עברה ומינתה שלא ברשות דיכול הבעל להשביעם בהא לא קעסיק וז"ש אין צורך לכך ובהכי יתיישב מה שהוק' לו להר"ב נ"מ על דברי תלמי' הרמב"ן מדברי הירוש' שהרואה דברי הירוש' יראה לכאורה שאין טעם הדבר כמו שחשבו הם ז"ל אלא שאל"כ אין השואל רשאי להשאיל כו' יע"ש ולפי האמור בכונת דבריהם הנה נכון.<br>''' ולענין ''' הלכה למעשה נראה לע"ד דמאחר דמדברי הטור ותלמי' הרמב"ן מבואר יוצא דבין בנתן לה רשות למנות אפוטרו' תחתיה ובין בלא נתן רשות והיא מעצמה מינתה דיכול להשביעם הבעל ודברי הירוש' וכל גדולי המפרשי' אפשר לישבם כדאמרן ודאי דהכי נקיטינן כנלע"ד ויורשיה אם יכולים להשביע את האפוטרו' או את העוסק שמינה אביהם על נכסיו רבו בזה הדעות דלדעת ר' האיי ז"ל שהביא הרא"ש בפ' הכותב סי' ח"י והרי"ף שהביא הנ"י שם בשם הר"ב העיטור והרמב"ן שכתב בתשו' אפי' לא האמין אותו אביהם בפי' לא עליו ולא על יורשיו כל שמת אביהם ולא השביעו בחייו וגם לא ציוה להשביעו אין היורשין יכולים להשביעו על עסק שבחיי אביהם ומה שקשה לשיטתם ממתני' דפ' הכותב דקתני נדר ושבועה א"ל עליך כו' אבל יורשיו משביעין אותה כו' כבר [עמד] בזה מוהריב"ל בחי' לפ' הכותב הביא דבריו הרב נ"מ דקע"ז ע"ג ד"ה אבל כו' וראיתי להרב הנז' ז"ל שכתב וז"ל ואיני רואה כאן מקום קושייא דרישא דמתני' מתוקמה שפיר בעסק שלאחר מיתה וכדאוקמוה בירוש' בפי' אליבא דר' יוסף דמוקי לה ארישא ורב יאודה דקאמר על אפוטרו' שנעשית בחיי בעלה לא קאמר אלא דפטורה משבועה שבחיי בעלה אבל לאחר מיתתו לא והיינו דקאמר אבל יורשיו משביעי' אותה כו' אם לא שפטרה גם מהם עכ"ל.<br>''' ולא ''' נחה דעתי בזה דא"כ סיפא דקתני הלכה מקבר בעלה כו' ואם נעשית אפוטרו' משביעי' אותה לע"ל ואין משביעי' אותה לשעבר למאי אצטריך הא תני לה רישא וליכא למימר דאתא לאשמועי' דאין משביעי' אותה לשעבר אפי' ע"י גלגול וכמ"ש הרא"ש בשם ר"י מנרבונה דודאי לסברת הרי"ף ז"ל הלזו אין לומר כן וכמ"ש הר"ב נ"מ ז"ל גופיה לקמיה דקע"ח ע"ב ד"ה ויש להסתפק בפשיטות דלדעת הרי"ף ז"ל דיכולים להשביעה ע"י גלגול יע"ש. איברא שהב"ח בא"ה סי' צ"ח ס"ה והרב חלקת מחוקק ז"ל שם ס"ק י"ד נסתפקו בזה לדעת הרי"ף ז"ל והרב בית שמואל שם ס"ק י"ב פשי' ליה דאף לדעת הרי"ף ז"ל אינן יכולים להשביעה אפי' עי"ג והכריח כן מסיפא דמתני' כמדובר אמנם לדעת הר"ב נ"מ דפשי' ליה אפכא הדרא קושין לדוכתא ואולי יאמר הרב ז"ל דלדעת הרי"ף ז"ל אצטריך הך סיפא לאשמועי' הא דאמר רב מתנה בגמ' דאפי' בין מיתה לקבורה אין משביעי' והיינו דקתני אין משביעי' אותה לשעבר דהיינו בין מיתה לקבורה ועיין בשי' הר"ב ז"ל שם דק"ו ע"ג.<br>''' עוד ''' כתב הרב הנז' וז"ל ועוד נלע"ד דאף בעסק שבחייו מתוקמא שפיר רישא דמתני' דגריע טובא היכא שפטרה ממנו בלבד מהיכא שלא פטרה כלל שהרי טעמא שאין משביעי' אותה כשלא פטרה כלל היינו משום דכיון שלא השביע אותה בחייו מחל לה ובפטרה ממנו לבד לא שייך ה"ט שהוא לא היה יכול להשביעה אבל יורשיו שיכולים להשביעה אין לנו שום אות ומופת שאין רצונו שישביעוה ואף לפי דברי הרמב"ן שכתב בשם הרי"ף שטעם הדבר דכיון שלא השביעה ולא ציוה להשביעה פטורה כו' אפשר לומר דדוקא בדאיכא תרתי לטיבותא שלא השביעה בחייו וגם לא ציוה להשביעה הוא שפטורה אבל כשלא היה יכול להשביעה בחייו אע"פ שלא ציוה להשביעה אחר מותו אין זו לבדה ראיה שמחל לה ותרוויהו בעינן עכ"ל. ועיין בחי' הר"ב אנג'יל לפ' הכותב שכתב ג"כ כתי' זה וביאר הדברים יותר יע"ש.<br>''' וגם ''' בזה לא נחה דעתי דאדרבא הסברה מחייבת טפי דכל שהאמינה מעיקרא ובעת מותו לא ציוה להשביעה שדעתו למחול לה ושרצונו שלא ישביעוה שאלו היה דעתו שישביעוה היה מצוה להם בפי' שישביעוה אחר שהוא האמינה עליו ואם בשלא האמינה בפי' אמרינן דמדלא השביעה ולא ציוה להשביעה דעתו למחול לה כ"ש בשהאמינה עליו מעיקרא ולא ציוה להשביעה. כי ע"כ הנכון לע"ד מ"ש מוהריב"ל ז"ל דלדעת ר' האיי והרי"ף ז"ל רישא דמתני' דקתני שצריך לפטור אותה אף מיורשיו היינו משבועת פוגמת ושאר שבועות ולא מיירי בשבועת אפוטרו' וכ"כ הרב חלקת מחוקק בס"ק י"ד יע"ש והטור ז"ל בא"ה סי' צ"ח הביא דברי הרי"ף הללו שכתב בתשו' וכתב שהרא"ש ז"ל חולק ע"ז ואין ס' שהן הן דברי הרא"ש שבפ' הכותב שנחלק על ר' האיי ז"ל שכתב כדברי הרי"ף בתשו' ודברי מרן ב"י ז"ל שם תמוהים כמ"ש הר"ב נ"מ שם דקע"ז ע"ד והב"ח ז"ל בס"ה והר"ב שמואל ס"ק י"ג וי"ב ואולם מ"ש עוד הר"ב נ"מ שדברי הרי"ף הם גמ' ערוכה ושהרא"ש עצמו שחולק על הרי"ף הביא מימרא זו [אסיפא דהלכה דארישא לא הזכירם] [חסר].<br>''' [ומה ''' שכתב שם בנתיבות משפט בדף קע"ט עמוד ד' ד"ה כי דלר"ח אפי' בקנו בידו לא מהני אין נראים דבריו מדברי הב"י (ח"מ סימן ע"א אות י"ח ד"ה לפיכך אפילו) שכתב דהר"ח חולק על הטור ואי איתא] דהטור ז"ל בשקנו מידו מיירי בהא אפילו ר"ח ז"ל מודה דמהני ונוטלין יורשי המלוה. וכבר ראיתי למוהרח"א ז"ל בס' מוצל מאש ח"א דכ"ח סע"ד שכתב דדברי הב"י ז"ל הללו הויין תיובתיה דהרב נ"מ ז"ל למה שרצה לישב לדעת הטור ז"ל יע"ש וע"ש להרב הגדול מוהר"ש פרימו בתשו' אשר לו בס' כרם שלמה חא"ה סי' ל"ג שרצה ליישב דברי הרא"ש והטור דס"ל כשי' הרי"ף ודעימיה דנאמנות בפי' גבי יתומים מהני כיע"ש ודבריו תמוהים כמ"ש מוהרח"א בס' מוצל מאש דל"א ע"ב ד"ה גם יע"ש.<br>''' ולע"ד ''' מקום יש בראש ליישב כל מה שהוק' להרבנים הנז' הן בדברי הרא"ש והטור שדבריהם סתרי אהדדי והן בדברי הראשונים הרשב"א והריטב"א והרמב"ן עם דברי בעל המאור והנ"י בפ' הכותב והר"ן בפ' כל הנשבעי' במ"ש ע"ש ר"ח ז"ל שאין בהם דבר סת"ר ועדותן נאמנו מאד בשם ר"ח ז"ל דמי שהעיד בשם ר"ח ז"ל דס"ל דנאמנות מועיל לגבי יתומים ואפי' בלא קנין וכדעת הרי"ף ז"ל יפה העיד. ומי שהעיד ע"ב דס"ל דנאמנות מועיל דוקא בשקנו מידו יפה העיד ומי שהעיד ע"ש דנאמנות בפי' לגבות החוב דוקא הוא דמהני והן הן הרמב"ן והריטב"א ובעל העיטור האמת כן הוא וליישב זה צריך אני להביא לשון הר"ב העיטור במאמר ה' ולהעתיק כל לשונו כאשר הוא ולבאר דבריו ז"ל ומ"ש עליו הריטב"א בתשו' שהביא מרן ב"י ז"ל בא"ה סי' צ"ח ס"ז.<br>''' ועוד ''' לשון הר"ב העיטור ז"ל שם די"א ע"ג אמר ר"ן אמר שמואל משם אבא שאול בן אמא מרים בין דלא שבועה בין נקי נדר בין מנכסי בין מנכסיא אילין בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנ"י ל"י אלא בשבועה אמ"ר נחמן אמר שמואל הלכה כאבא שאול כו' וכתב הרי"ף הנ"מ דכתב לה דלא נדר דלא שבועה א"ל נקי נדר נקי שבועה בלחוד ולא כתב לה בין ממנו בין מיורשי דסתם מתני' דקתני נדר ושבועה א"ל ולא ליורשי כו' ואמרי בגמ' שבועה מאי עבידתא אמר"ן אמר אבא בר אבוה אפוגמת כתובתה ומסתברא דכי קאמר בין מנכסי ובין מנכסי אילין כמאן דאמר ממני ומיורשי דמי דאפי' בן זכאי דאמר מנכסי הוא אינו יכול להשביעה אבל יורשיו משביעין אותה היכא דאמר מנכסיא אילין כמ"ד ממני ומיורשי דמי ובין הוא ובין יורשיו אין משביעי' אותה ואתא אבא שאול למימר דנקי נדר נקי שבועה כמ"ד מנכסיא אילין דמי ובין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הב"ל מנכס"י ל"י אלא בשבוע' ש"מ דאפי' מנכסייא אילין דהיינו מיורשי לא יפרע אלא בשבועה לא מן היורשי' ולא מן הלקוחות אלמא נאמנים לא מהני לדעת אבא שאול ומתני' דקאמר נדר ושבועה א"ל ולא ליורשי ולא לבאים מכחי רבנן היא דפליגי אאבא שאול כדמוכח בגמ' דכל זמן שתובעה כתובתה כו' ולית הלכתה בהך סתמא אלא כא"ש ומיהו דוקא שלא פטרה משבועה הבא ליפרע מנ"י וכשנפרעת כתובתה מן היורשי' נשבעת על הפוגמת ועל אפוטרו' ע"י גלגול והיינו דקאמר אבל מה אעשה כלומר אע"פ שפטרה מן השבועה הרי יש עליה שבועה על פריעת כתוב' ונשבעת על הכל בגלגול אבל פטרה משבועת הבא ליפרע בפי' כגון דכתב לה מהימנת לי כל אימת דאמרת לי לא פרענא א"נ תגבה כתובתה בלא שבועה בין נקי נדר בין נקי שבועה בין מנכס' בין מנכסייא אילין גובה שלא בשבועה וקרובים דבריו לדברי ר"ח ז"ל וכן כתב הא דשלח ר' זכאי למר עוקבא והא דאמר"ן אמר שמואל דלית הלכתא כותיה אלא כי הא מתניתא דאבא שאול דאמר בין נקי נדר כו' בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותה בכל הני דמפרשי במתני' כגון שנעשית אפוטרו' וכיוצא בה מיהו למגבה כתובתה לא מהני הני מילי עד דמפרש למהימנא למיגבה כתובה ועלה קתני אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים כו' אמר"ן אמר שמואל הלכה כאבא שאול קבלתי מרבותינו דהא דאמר אבא שאול בשלא קנו מידו שהאמינה ופטרה משבועה אלא בכתיבה שהיא כאמירה כמשנתנו דאוקימנא מאי כותב אומר אבל קנו מידו מפיטור שבועה גובה בלא שבועה אפילו מן היתומים ומפורש בירוש' בהא דאמר ר' עקיבא ינתנו ליורשיו שכולם צריכין שבועה ואין היורשי' צריכין שבועה הגע עצמך שפטרם מן השבועה זו תורה וזו אינה תורה ש"מ שאם פטר הלוה למלוה לגבות שלא בשבועה גובה מן היתומים שלא בשבועה וכתב נמי מנכסי' משועבדים ומנכסי יתומים לא תיפרע אלא בשבועה כו' יש מי שאומר שאם פטרה מן השבועה לגבות בפי' גובה מן היתומים ומן המשועבדים וכ"ש אם קנו מידו דתנן כתב לה נדר ושבועה כו' ויש אומרים דאינו יכול להפקיע שבועת הלקוחות ומעשים בכל יום שאין נפרעין מן המשועבדים אע"פ שיש בהם נאמנו' אלא בשבועה ומן היתומים שלא בשבועה אלו דברי ר"ח ז"ל ומסתבר דלגבי יתומים מהני נאמנו' ולגבי לקוחות לא דטעמא דנכסים המשועבדי' משום דחיישי' לקנונייא הוא כדגרסי' בפ' שבועת הדיינים כו' ומדאמר ר"ח ז"ל מעשים שכ"י כו' כוותיה עבדינן עכ"ל הר"ב העיטור ז"ל.<br>''' ואיכא ''' למידק בדברי הר"ב העיטור ז"ל הללו טובא ראשון לציון בתחילת דבריו דאחר שדחה דברי הרי"ף ז"ל וכתב ומסתברא כו' ש"מ דאפי' מנכסייא אילין דהיינו מיורשי כו' לא מהני לדעת אב"ש ולית הלכתא כהך סתמא אלא כאבא שאול ע"כ ומבואר מדבריו אלה דהוא ז"ל מפרש דהא דקאמר אב"ש אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע כו' דהכי קאמר דכיון דתקנת חכמים היא שלא יפרע אלא בשבועה אין כח ביד האב להתנות לעקור תק"ס ולפ"ז משמע דאפי' פיר' בהדייא שתגבה כתובתה מן היורשי' בלא שבועת הבא ליפרע לא מהני תנאו כלל וכיון שכן איך חזר וכתב תוך כדי דיבור ומיהו דוקא שלא פטרה משבועה הבא ליפרע כו' ונראין דבריו סותרין זא"ז והתי' לזה נראה מבואר דכונת דבריו במה שדחה דברי הרי"ף ז"ל וכתב ומסתברא כו' לאו למימרא דלאבא שאול לא מהני פיטור בפי' אף בשפי' בהדייא שפטרה משבועת הבא ליפרע אלא כונתו ז"ל דמעיקרא קאמר דסברת הרי"ף ז"ל שרצה לומר דלא פליג אב"ש אתנא דמתני' הא ודאי ליתא וכמו שהכריח ז"ל דפליגי אהדדי אי משום דמלישנא דמנכסייא אילין כמפרש ממני ומיורשי דמי ואי משו' דבגמ' גבי ההיא דכ"ז שתובע' כתובתה מוכח נמי דפליגי והיא היא הראיה שהביא הר"ב המאור בס"פ כל הנשבעין והרא"ש בפ' הכותב סי' ך' ובתשו' כלל ע"ה סי' ג' כיע"ש. ''' ועיין ''' להרמב"ן ז"ל שם בס' המלחמות מה שיישב לזה לדעת הרי"ף וכנראה דאשתמיט מיניה דמוהראנ"ח ח"ב סי' ק"א דקנ"ז ע"א וע"ב ועיין להרב כ"מ ז"ל בדקע"ט ע"ב וחזר וכתב ומיהו דוקא שלא פטרה כו' לומר דאף דלאבא שאול לא מהני פיטור בפי' דממני ומיורשי וקי"ל כותיה ודלא כסתמא דמתני' מיהו הא דקאמר אבא שאול אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים כו' אין הכונה לומר דאין כח ביד האב לעקור תק"ח כלל אלא ה"ק אבל מה אעשה כו' וכיון דתק"ח היא כל דאיכא למתלי ולמימר שלא כיון האב לעקור תק"ח ודאי תלינן הילכך בהני לישני דמתני' וברייתא דאבא שאול שלא פי' בהדייא שבועת גביית כתובה ואיכא למתלי שלא פטרה אלא משבועת אפוטרו' ופוגמת דוקא תלינן בהכי שלא לעקור תק"ח אמנם כשפי' בהדייא דאף משבועה זו פטרה מהני שפיר ולפי האמור בכונת דבריו ז"ל הרואה יראה שדברי ר"ח ז"ל שהביא הרב ז"ל הן הן דבריו ז"ל ואין ביניהן כמלא נימא. '''תו''' איכא למידק שמה שסיים ע"ז וכתב וקרובים דבריו לדברי ר"ח ז"ל וכ"כ כו' שאם לשון הרב מתוקן וקרובים דבריו של הרי"ף שהביא תחילת דבריו קאמר שהם קרובים למ"ש ר"ח ז"ל בפירוש השמועה והכונה לומר דכי היכי דלהרי"ף ז"ל מהני נאמנו' לגבי היורשי' בפי' ה"נ מהני לדעת ר"ח אלא דיש ביניהן דלר"ח צריך שיפרש יותר שפוטרה משבועת גביית כתובה ולהרי"ף ז"ל אין צורך לזה הרואה יראה שהלשון מגומגם ובא שלא במקומו ועוד דלפי מ"ש בכונת דבריו שאף הר"ב העיטור דבריו הן כדברי ר"ח הכי הול"ל וקרובים דברי הרי"ף לדברינו ודברי ר"ח ז"ל ואם נפל טעות בלשון וקרובים דברי לדברי ר"ח קאמר וקאי אדברי עצמו לא ידעתי מה הלשון אומרת וקרובים כאלו יש ביניהן שום הפרש הלא דבריו ודברי ר"ח הם שפה אחת ודברים אחדים ואין ביניהן כמלא נימא ואף לזה נלע"ד דקרובים דברי לדברי ר"ח קאמר מיהו יש ביניהן דלדברי הר"ב העיטור ז"ל הא דקאמר אבא שאול אבל מה אעשה כו' הכונה לומר דהשתא שלא פטרה משבועת הבא ליפרע בהדיא כי משתבע אגבית כתובה משתבע נמי אף אאפוטרו' ופוגמת בפי' ע"י גלגול וכמ"ש הר"ב העיטור ז"ל. '''אמנם''' לדברי ר"ח ז"ל שהביא הר"ב ז"ל אע"ג דמשתבע אגבית כתובה לא משתבע אאפוטרופא ופוגמת בפי' ע"י גלגול וכמו שכן היא שיטת הרי"ף והרא"ש בפ' הכותב דכל שפטרה הבעל משבועה אפי' נתחייבה שבועה ממקום אחר אינ' נשבעת אף ע"י גלגול והשתא איכא למימר דזו היא ג"כ שיטת ר"ח ז"ל ומשו"ה כשבא לפרש הך דקאמר אבא שאול אבל מה אעשה כו' לא כתב כדברי הר"ב העיטור דהכונה לומר דהשתא דמשתבע כו' אלא סתם הדברים ולדידיה הכי פירושא דכיון שצריכה היא לישבע אגבית כתובה שלא גבתה משל בעל כלום מה תועיל אצלה פיטור שבועה דפוגמת ואפוטרו' הרי כשנשבעת על גבית כתובתה ממילא היא נשבעת ג"כ אפוטרו' ופוגמת שאם יש בידה משל בעלה כלום היאך נשבעת שלא גבתה כתובתה מאחר שהרי יש בידה משל בעלה ונמצא דאע"ג דאינה נשבעת בפי' אאפוטרו' ופוגמת בתורת גלגול מ"מ כשנשבע' שלא גבתה משל בעלה כלום ממילא היא נשבעת ג"כ אאפוטרו' ופוגמת וכן ראיתי בחי' הרמב"ן ז"ל אשר הובאו דבריו בש"מ להר"ב ז"ל בפ' הכותב דק"ו ע"ב ובחי' תלמי' ר' יונה ז"ל שם דק"ז ע"ד שפרשו כן יע"ש. '''והשתא''' משום דאיכא בין דבריו של הר"ב העיטור לדברי ר"ח ז"ל דלדידיה משתבע אאפוטרו' ופוגמת ע"י גלגול בפי' משא"כ לדעת ר"ח דלא משתבע אהני בפי' לכך כתב וקרובים דברי לדברי ר"ח ז"ל וכמובן תו א"ל בדברי הר"ב העיטור במ"ש בשם ר"ח תרתי דסתרן אהדדי דמעיקר' קאמר בשם ר"ח הא דשלח ר' זכאי כו' והא דקאמר רב נחמן דלית הלכתא כותיה אלא כאבא שאול כו' דוקא בכל הני דמפרשי במתני' כגון משבועת אפוט' ופוגמת הוא דקאמרי ר' זכאי ואב"ש דפטרה ואין נשבעין עליהן מצד הדין אם לא שנשבעת על גבית כתובתה אבל על גבית כתובה היא נשבעת מצד הדין עד דמפרש להימנה למגבה כתובתה כו' דמבואר מדבריו ז"ל הללו דכל שפי' בהדייא שהאמינה אף על גבית כתובתה מועיל שפיר נאמנותו אפי' לגבי יתומים ויש כח בידו לעקור תק"ח ואפ' בלתי קנין ותוך כדי דיבור חזר וכתב בשם ר"ח ז"ל שכת' קבלתי מרבותינו דהא דאמר אב' שאול בדלא קנו מיניה אבל קנו מיניה מפטור שבועה גובה בלא שבועה אפי' מן היתומים כו' דמשמע דהכל תלוי בקנין ואין הדבר בפי' ללא פי' וליכא למימר דל"פ אהדדי ומר אמר חדא ומא"ח דר"ח אשמועי' מעיקרא דהיכא דפי' בהדייא דהימנה למגבה כתובתה אע"ג דלא קנו מיניה מהני וגובה מן היתומים שלא בשבועה ורבותיו ז"ל השמיעונו דכל דקנו מיניה אפי' לא פי' בהדייא אלא שכתב לה הני לישני דמתני' ובריתא נמי מהני דהא ודאי ליכא למימר כלל חדא דהיכא שלא פי' בהדייא ואיכא למתלי ולמימר שלא פטרה אלא משבועת אפוטרו' ופוגמת ולא משבועת הבא ליפרע דקעקר תקנתא דרבנן מה יועיל הקנין לזה לפרש דבריו במה שלא כיון בעל דבר ואף כי בזה יש מקום לדחות כאשר יראה הרואה אכתי הא ליכא למימר דא"כ מה זו ראיה שהביאו רבותיו של ר"ח ז"ל מההיא דאמרי' בירוש' הגע עצמך שפטרום מן השבועה כו' דש"מ דפטור מהני לגבי יתומים כו' דמי גילה להם דההיא מיירי בשפטרום בלשון שאינו מפורש בהדייא וע"י קנין כיון דשפיר איכא למימר דההיא מיירי בשפטרום בלשון מפורש ואפי' לא קנו מיניה אלא עכ"ל דעיקר ראייתם היא דדוקא ע"י קנין מהני וכשהלשון מפורש ומשום דמשמע להו דלשון מפורש שלא ע"י קנין לא מהני דאיכא למימר דלא גמר והקנה לעקור תק"ח אם לא ע"י קנין ואפשר דלרבותיו של ר"ת ז"ל אין חילוק בין הני לישני דמתני' ובריתא ללישנא דהימנא למגבה כתובתה דכולהו לישני כמפורש למגבה כתובה נינהו ואפ"ה לא מהני לאבא שאול עד דאיכא קנין למימר דגמר והקנה ועקר תק"ח וכיון שכן הדרא קושיין לדוכתא איך כתב ר"ח ז"ל תרתי דסתרן אהדדי ואלו היה כותב אבל קבלתי מרבותי כו' לא הוה קשה מידי דאיהו מסברא דידיה משמע ליה דכל שפי' בהדייא מהני ואפי' לא קנו מיניה אבל משם רבותיו לא קיבל כן אמנם מלשון זה שהביא הר"ב העיטור ז"ל בשם ר"ח ז"ל משמע דלא פליג ר"ח ארבותיו ז"ל ואף לזה נר' לע"ד דודאי האמת כן הוא דרבותיו של ר"ח לא ס"ל מ"ש ר"ח דיש חילוק בין פי' בהדייא דהימנה למגבה כתובתה ללא פי' ולדידהו בהני לישני דמתניתין ובריתא נמי כפי' בהדיא דמי ואפ"ה משמע להו דכי קאמר אבא שאול אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים וכו' הכונה לומר דכיון דבא לעקור תקנת חכמים אפילו פי' בהדייא נמי תלינן דלא גמר והקנה עד דאיכא קנין מיהו ר"ח ז"ל לא משמע ליה הך סברא אלא לדידיה משמע ליה דכי קאמר אבא שאול אבל מה אעשה וכו' הכונה לומ' דכיון דאיכא תק"ח ובא לעקור תקנתם כל דאיכא למתלי בליש' דיליה דלא כיון לעקור ת"ח כי הני לישני דמתני' ובריתא תלינן עד שיפרש בהדיא להימנה למגבה כתובתה ומשום דאין הכרח וראיה לא לסברת עצמו ולא לסברת רבותיו דאיכא לפרושי מילתיה דאבא שאול כמו שפירש הוא ז"ל ואיכא נמי לפרושי כס' רבותיו גם הראיה שהביאו רבותיו מהירוש' למימר דע"י קנין מהני נאמנות אף לגבי יתומי' לא מכרעה למימר דדוקא ע"י קנין הוא דמהני ולא בפי' להדיא דהא איכא למימר נמי דההיא מיירי בשפי' בהדיא וכס' ר"ח עצמו וכמ"ש לעיל הלכך כשהביא סבר' רבותיו לא הביא אותה בלשון מחלוקת ולא כתב אבל קבלתי מרבותי כאלו מבטל דעתו מפני דעתם דלענין דינא חייש הוא לסברתו דכל שפיר' בהדיא מהני נאמנותו ואפילו בלתי קנין וכל דאיכא קנין מהני נאמנות אפילו בהני לישני דמתני' ובריתא כסברת רבותיו וזהו שהביא אח"כ גבי מנכסים משועבדים ומנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה וכו' בשם י"א שאם פטרה מן השבועה לגבו' בפי' גובה וכ"ש אי קנו מיניה וכו' והיא היא סברתו וסברת רבותיו והוא ז"ל לא נחלק על סברת י"א אלא לענין משועבדים דלא גבי מלוה מנייהו כלל בין בשפי' בהדייא ובין ע"י קנין אבל גבי יתומים אזיל ומודה דגובה מהם בלא שבועה בין בפי' בהדייא ולא קנו מיניה ובין בקנו מיניה ולא פי' כסברתו וסבר' רבותיו ז"ל ואף אם תרצה לומר דר"ח ז"ל עצמו לית ליה סברת רבותיו כלל ולדידיה לא מהני קנין בהני לישני דמתניתין ובריתא כלל עד שיפרש בהדייא למגבה כתובה ומ"ש בשם יש מי שאומר שאם פטרה מן השבוע' לגבו' בפי' גובה וכ"ש ע"י קנין בדאיכא תרתי קאמר שפי' בפי' ואיכא נמי קנין דהשתא מהני לכ"ע הנה מדבריו הללו מוכח דאין בידו להכריח בזה ודיינא דדאין כסברתו או דדאין כס' רבותיו ז"ל שפיר דמי ולזה כתב וכ"ש אי קנו מידו שחושש לס' רבותיו ז"ל כן נר' לע"ד כונת דברי הר"ב העיטור ור"ח ז"ל. ''' איברא ''' דבעיקר ראיה זו שהביאו רבותיו של ר"ח ז"ל מדברי הירוש' דע"י קנין מהני לע"ד מלבד מ"ש דלפי סברת ר"ח ז"ל דכל שפי' בהדייא מועיל הנאמנו' אין ראיה זו מכרעת דאיכא למימר דמיירי בפי' עוד בה דכיון דלתנא דמתני' דפליג אאבא שאול ס"ל דכל שפי' בנאמנו' עלי ועל יורשי מהני הנאמנו' אף לגבי היורשי ומתני' סתמא מתנייא וקי"ל דכולהו סתמי אליבא דר"ע נינהו א"כ התם בירוש' דקאי עלה דאמר ר"ע ינתנו ליורשי' שפיר קמבעיא ליה אליביה הגע עצמך שפטרום מן השבועה לבע"ח ולכתובה למה ינתנו ליורשי' ולא לבע"ח ולא לכתובה כיון דהשתא כולהו פטירי משבועה לתנא דמתני' אליבא דר"ע ולזה תריץ יתיב שפיר בירוש' זו תורה וזו אינו תורה כמובן וכיון שכן אכתי איכא למימר דלאבא שאול דקי"ל כותיה לא מהני נאמנו' לגבי היורשי' ואפי' בקנין ואין משם ראיה וי"ל בדוחק כמובן ואפשר דמה"ט כתב הר"ב המאור בס"פ כל הנשבעין שדברי הירוש' הללו שהביא ר"ח ז"ל אינם בדוקים אצלו יע"ש והרב מוהרח"א בס' מוצל מאש ח"א דל"ב ע"ב כתב ע"ד הר"ב המאור שלא בדק עד מקום שידו מגעת יע"ש ובמחילה מכבוד רבנותו הוא לא ראה דברי המרדכי בפ' הכותב שהביא ראיה זו מהירוש' בשם ר"ח ז"ל וחשב הרב ז"ל שראיה זו היא מהר"ב העיטור ולא ראה אותה הרז"ה ולכך כתב שאינן בדוקים אצלו ולבבי לא כן יחשוב אלא אף הרז"ה ז"ל ראה דברי הירוש' שהביא אותו ר"ח עצמו ודברי הר"ב העיטור ג"כ בשם ר"ח ז"ל עצמו הם אלא שהרב המאור לא נחה דעתו בראיה זו ולכך כתב שאינן בדוקים אצלו וכונתו לומר דאיכא למדחינהו וכדאמרן ודברי מוהרח"א צ"ע. ''' ובכן ''' אם כנים הדברים בכל אשר כתבנו בהבנת דברי הר"ב העיטור ודברי ר"ח ז"ל יש לתמוה טובא בדברי הריטב"א בתשו' שהביא מרן ב"י א"ה סי' צ"ח ס"ז דאחר שהביא שיטת הרי"ף ז"ל כתב ולא נתחוור פירושו אצל רבותינו המפרשים ז"ל משום דלשון הגמ' מוכיח דאבא שאול ורבנן פליגי ודעת הראב"ד והרמב"ן ובעל העיטור כן כו' ואבא שאול פליג ואמר מה אעשה כו' שאין תנאי זה מועיל שהרי אמרו חכמים כו' והוא אינו יכול להתנות ולעקור תק"ח דקסבר אבא שאול דפטורא לא מהני לגבי יתומים כלל וקרוב לדרך זה דברי ר"ח ז"ל והוא מפרש מימרא דאבא שאול כו' וע"ז קאמר מה אעשה כלומר מה יועיל לה אחר שלא פטרה בפי' משבועת אלמנה שהרי סופה לגבות כתובתה ותשבע כדין הבא ליפרע כו' ומגלגלין עליה פוגמת ואפוטרו' דמגלגול לא פטרה. והרב העיטור גלגל בתוך פירושו סברא זו דר"ח ואח"כ כתב הא דאמר אבא שאול הנ"מ בשלא קנו כו' ויש לך להזהר דהאי מימרא דמרן ז"ל לאו אסבר' דסמי ליה קאי דהא לא שרי ביה כלל שהרי ר"ח אמר כו' ולשבועת אלמנה שלא פירש הא לא מהני בה קנין עד שיפרש ואם פי' לדבריו ד"וח א"צ קנין כו' אלא האי מימרא אפירוש' ואסברא דיליה שכתב ברישא קאי דכתב דאבא שאול סבר דפיטורא לא מהני לגבי יורשי הנ"מ בדלא קנו מיניה כו' אבל קנו מיניה כבר גמר והקנה ומהני פיטורא דידיה הדין הוא פירושא דיליה בביאור וכבר טעו רבים בפירושא עכ"ל. ''' והנה ''' מ"ש דלדעת בעל העיטור פירוש' דמימרא דאבא שאול דאמר אבל מה אעשה כו' הכונה לומר שאין תנאי זה מועיל שהוא א"י להתנו' ולעקור תק"ח וכסבר אבא שאול דפיטורא לא מהני לגבי יתומים כלל כו' לפי מה שביארנו לעיל בהבנת דברי הר"ב העיטור לא ידעתי היכן ראה להר"ב העיטור שפי' כן במימרא דאבא שאול ואדרבא הוא גלגל בתוך פירושו סברת ר"ח וכתב ומיהו דוקא שלא פטר' משבועת הבא ליפרע כו' ואיך יתכן שיגלגל בתוך פי' פי' ר"ח ז"ל שסותר פירושו דלדידיה לא מהני תנאי נאמנות אפילו פירש בהדיא דא {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף