עריכת הדף "
שרשי הים/מלווה ולווה/טו
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ה == '''הרי ''' ''' שפרעו כו' ואם כפר ישבע שבועת היסת כו'.''' וכן הם דברי הר"י ן' מיגש שהביא הטור סימן ע"א ס"ו וכן הוא דעת הרב בע"הת שער כ"ו ח"א סימן ג' ושם ח"ג סימן ב' וכ"כ הרב גד"ת דקי"ח ע"ב והביא דבריו מרן החבי"ב הגב"י אות ז' ודלא כמרן בב"י שכתב שבע"הת לא הכריע.<br>''' אמנם ''' דעת ר' האיי ז"ל הוא דאם פרעו בפני עדים וצרי' לפרעו שנית שמביא העדים שפרעו בפניהם ומוציא ממנו והרשב"א ז"ל בחי' לשבועות דמ"א ע"ב גבי ההיא דאל תפרעני אלא באפי פו"פ כתב שהרב אב"ד סבור כר' האיי והוא ז"ל תמה עליהם דא"כ מה הועיל נאמנותו ופסלות העדים יגבה וחוזר ומשלם אפוכי מטרתא ל"ל וכ"כ הר"ן ז"ל שם הביא דבריו הב"י בס"ו וכ"כ הרב המגיד ז"ל שם ועיין להרב ראש יוסף אות י"ב ובפרישה סעי' ו' והש"ך ס"ק י"ג כתב וז"ל כתב הב"ח וקשיא לי על סברא זו מהא דתנן בפ' הכותב ע"א מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה ובש"ס מסיק רבא דשבועה זו מדרבנן כדי להפיס דעתו של בעל ואמר ר"פ אי פקח הוא מייתי לה לידי שבועה דאורייתא ומסיק דיהיב לה כתובתה באפי סהדא קמא וסהדא בתרא ומוקים לה להני קמאי במלוה אלמא דאע"פ דנתן לה מתחי' לשם פרעון מ"מ יתבענה פרעו' הראשו' ויאמר לה מלוה הן אצלך שהרי נפרעת שנית וה"נ דוכוותא דאחר שפר' שנית מוקים לה להני קמאי במלוה ואם תכפור הרי יש עדים ויאמר מלוה הן אצלך שהרי נפרעת חובך שנית ואע"פ שנתן לו מתחילה לשם פרעון מ"מ למפרע נעשית מלוה אצלי כדאמרי' בכתובה וזה ראיה ברורה לדברי ר' האיי כו' ומה שתירץ לזה הב"ח לדעת הר"י ן' מיגש דחאו הש"ך ז"ל שם גם מה שתי' הוא ז"ל ע"פ מ"ש לעיל סק"ג וס"ק י"ב דלא מהני נאמנותו נגד עדים אלא בדטעי' טענת סטראי כו' לפי מ"ש אנן יד עניי לעיל ד"ה ואם התנה כו' דלא משמע הכי מדברי הפוסקים ז"ל אלא אפי' טעין להד"מ נמי מהני נאמנותו כיע"ש לפ"ז הדרא קו' הב"ח לדוכתא.<br>''' כי ''' ע"כ נראה לע"ד דהר"י ן' מיגש משמע ליה דההיא דאמרי' בפרק הכותב ואי פקח אידך כו' מוקים להו להני קמאי במלוה דוקא כשמעידים העדים דהנהו קמאי מלוה הם לגביה והיינו דקאמר מוקים להו להני קמאי במלוה וכמ"ש רש"י ז"ל שם ועיין בפי' שם בש"מ ובטור אה"ע סימן צ"ח אבל אם הם מעדים שפרעו ב' פעמים אז לא מהימני כיון שהן מעידים שבתורת פרעון נתנם לו וכבר פסלם לזה ואנן לא פלגי' דבוריהו כאלו מעידים שהפרעון הראשו' מלוה הם לגבי כל עוד שאינם מעדים בפי' כן ובהא הוא דאפליגו ר' האיי ור"י ן' מיגש אי פלגינן דבוריהו או לא.<br>''' וכבר ''' כתבנו לעיל ה"א גבי א"ת אלא בפני פ"ופ ד"ה ומ"מ טעמא דלא פלגינן דבוריהו לדעת הר"י בן מיגש יע"ש ולפ"ז נראה דלדעת הר"י ן' מיגש אם כבר העידו העדים תחי' בב"ד לשם פרעון נתנם לו אם חוזר ופורע שנית בפניהם אינם יכולים להעיד עוד דלשם מלוה נתנם לו דההיא דאמרינן בפרק הכותב מוקים להו להני קמאי במלוה ע"כ כשלא העידו בב"ד תחי' דלשם פרעון נתנם לה ומיהו אפילו אם כבר העידו תחילה דלשם פרעון נתנם לו כשחוזר ופורע בפניהם יכולים להעיד על פרעון שני דגזל הוא בידו וכ"כ הרדב"ז בתשו' ח"א סימן קס"ט וז"ל ולענין אם יכול לחזור ולתבוע מה שיש אצלו יותר ממה שחייב העלו המפרשים דאם פקח הוא פורע פעם שניה בפני העדי' עצמן שידעו בפרעון הראשון דודאי האי מנה בתרא ודאי גזל הוא בידו והשתא מהימני דלאו בתורת פרעון שטרא אתו עליה אלא על מנה בתרא מסהדי שהוא גזל אצלו וזה הדין שוה בין ההא דהכא בין ההיא דאל תפרעני אלא בפני פ"ופ ותקנה טוב' היא שלא יבא לידי גזלה עכ"ל.<br>''' ונראה ''' לע"ד שדבריו ז"ל הללו הן אפילו לדברי הר"י ן' מיגש ז"ל וכשמעידים העדים על מנה בתרא בפי' דגזל הוא בידו ולא שמעידים העדים סתמא שפרעו בפניהם ב' פעמים דכל כה"ג לא מהימני לדעת הר"י ן' מיגאש אלא לדעת ר' האי.<br>''' ומהתימה ''' על מרן החבי"ב הגב"י אות ח' שכתב דהרדב"ז ז"ל סתם דבריו בתשו' זו כדברי רבי' האיי יע"ש והוא תימה איך שבק כל הני רבוותא ותפס עיקר סברת ר' האיי ולפום מאי דאמרן הנה נכון שדבריו הם אף לדעת ר"י בן מיגש ודעימיה וכנ"ל לענין הלכ' למעשה.<br>''' וכתב ''' מרן החביב שם הגה"ט אות ל"ג דדוקא בכה"ג הוא שצריך לישבע אחר פרעון השני אבל מי שבא בחשבון עם חברו והודה שחייב לו סך כך מעות ועשה שטר על עצמו ואח"כ אמר טעיתי במה שהודיתי דמכח הדין אינו נאמן כמו שיתבאר בסי' ע"ט וקכ"ו א"ץ המלוה לישבע אחר שפרעו כיון שמחמת הודאה מחייבינן ללוה ליפרע ונראה ג"כ דה"ה נמי מי שאמר לא לויתי ואח"כ אמר לויתי ופרעתי בגוונא שאינו נאמן שאין המלוה צריך לישבע אח"כ כשיטעון שנפרע ממנו ב' פעמים אלא שמטילין חרם סתם קודם הפרעון בין כשאומר לא לויתי כו' בין כשאומר טעיתי בחשבוני עכ"ל והנה מ"ש דהה"נ מי שאמר לא לויתי כו' כ"כ הטור בהדייא בר"ס ע"ט וכתב מרן ב"י שכ"כ בע"הת בריש שער י"א ושלא כדברי הר"ב העיטור שכתב דבתר דפרע ליה משבע ליה אזוזי קמאי כההיא דפ' הכותב אי פקח אידך כו' יע"ש ובדברי בע"הת מפורש הטעם שכתב מרן החבי"ב דכיון דמחמת הודאתו מחייבי' ליה ליפרע אין מקום להשביעו אחר שפרעו דהא בי דינא סהדי דאודי קמייהו דלא פרע ליה זמנא אחרינא מהלואה זו יע"ש.<br>''' וראיתי ''' להגד"ת ז"ל שם דס"ח ע"ב שהוק' לו דלמה להו להבע"הת ולהטור לפוטרו משבועת זו מטעם הודאת בע"ד דבלא"ה כיון דאיכא סהדי דמסהדי שפרעו קודם לכן איך אפשר להשביעו להכחיש העדים ובשלמא בההיא דהכותב ניחא דמייתי לה לידי שבו' דאורייתא להכחיש ע"א בלבד כדינא דאורייתא אבל להכחיש ב' עדים הא ודאי לא אפשר וכדכתב ה"ה בפ"ו מה' טוען ד"ג דמה"ט כשהוחזק כפרן באומר לא לויתי ובאו עדים שלוה ופרע דאין משביע את התובע שלא נפרע נגד העדים וגובה שלא בשבועה לכ"ע.<br>''' ויותר ''' תימה עמ"ש הבע"הת בשם בעל העיטור דמשביעי' אותו דכיון שהוא להכחיש את העדים איך יתכן להשביעו יע"ש ובשער כ"ו ח"א ס"ג דקי"ח ע"ג כתב שטעמו של הר"ב העיטור הוא משום דדמי להיכא דפסלינהו לוה עצמו במה שהאמין את המלוה כבי תרי בענין נאמנות ואמרי' דאחר פרעון השנית יכול להשביעו למלוה שלא נפרע ב' פעמים אע"פ שהוא נשבע להכחיש את העדים ה"נ באומר לא לויתי ועדים מעידים שלוה ופרע דבהודאתו של לוה שלא פרע הו"ל כאלו פסל את העדים האומרי' שפרע ומה"ט יכול להשביע למלוה שלא נפרע ובזה דחה ראיית ה"ה יע"ש וזה מבואר כמ"ש מרן החבי"ב ולא ידעתי אמאי לא זכר שר דברי הר"ב התרומות והגד"ת ז"ל.<br>''' ולעיקר ''' ק' הגד"ת על ה"ה ז"ל ראיתי להרב מש"ל שם בפ"ו מה' טוען שכתב דדברי ה"ה הם בשבועה כדי ליטול וא"א להשבע נגד העדים אבל התם שהלוה תובעו מנה לי בידך לא פטרי' ליה משו' דשבועתו נגד העדים עכ"ל ולא זכיתי להבין כונתו דאם בתובעו מנה לי בידך שהנתבע מוחזק ועומד בשלו לא פטרינן ליה משבועה ואם לא רצה לישבע מחייבינן ליה לשלם אע"פ ששבועתו נגד העדים כ"ש כשאנו באים לחייבו ממון ולהוציא ממון מידו שהיה לנו לחייב שבועה לתובע ואם רצה לישבע לא נחייב לנתבע להוציא בלי שבועה אע"פ שהיא נגד העדים.<br>''' כי ''' ע"כ נלע"ד דודאי אף לדברי הרב המגיד יש חילוק בין ההיא דנאמנו' כבי תרי לההיא דאומר לא לויתי כמ"ש הגד"ת דבנאמנות כבי תרי כיון דליכא הודאת בע"ד מעיקרא דלא פרע ליה משו"ה לא מחייבינן ליה שבועה אחר שפרעו משא"כ בהא דהאומר לא לויתי דאיכא הודאת בע"ד דמעיקרא דלא פרע ליה משו"ה לא מחייבי' ליה שבועה לתובע דלא פרע ליה לא בתחילת הפרעון ולא בסוף ומאי דתלי טעמא ה"ה ז"ל בההיא דהאומר לא לויתי משום דהוי להכחיש את העדים אין כונתו לומר דמה"ט דוקא הוא דלא משבעינן ליה בצירוף טעמא דהודאת בע"ד נמי קאמר וכל עיקרו ז"ל לא בא אלא להכריח מדין זה דבכל הוחזק כפרן אפילו שלא הוחזק ע"פ עדים לא משבעינן ליה לתובע וכגון שכפר בהלואה מעיקרא ואח"כ הוציאו לו כת"י ולזה כתב ה"ה דיש ראיה דלא משבעינן ליה אפילו בכה"ג דומיא דהוחזק כפרן בעדים דלכ"ע אין סברא בזה דישבע המלוה כיון דאיכא הודאת בע"ד וגם שבועתו נגד עדים וכיון דבהא עיקר טעמא דמחייבינן ליה לתובע הוא משום הוחזק כפרן ע"פ הודאתו דמעיקרא ועכ"ל דלא מחייב שבועה התובע לכ"ע בשאר הוחזק כפרן דעלמא נמי אפי' לא יהיה ע"פ סברא הוא דלא מחייבי' לישבע כיון דס"ס עיקר חיוביה דמחייב לוה משום דהוחזק כפרן הוא.<br>''' ומ"ש ''' עוד מרן החביב דבאומר לא לויתי מטילין לו חרם סתם קודם הפרעון וכן באומר טעיתי בחשבוני כו' עיין להרב ז"ל גופיה סימן ע"ט הגה"ט אות י"ב שכתב בשם הב"ח איפכא דכי היכי דלא משבעינן ליה ה"נ אין מחרימין חרם סתם וסיים ע"ז ועיין מ"ש סימן ע"ה בהגה"ט עכ"ל וע"ש הגה"ט אות י"ט שכתב שם דח"ס אין לו פיטור לעולם דומיא דנאמנו' אפילו דאפילו התנה ליפטר משבועה אינו פוטרו מח"ס עכ"ל.<br>''' וכנר' ''' דיש ט"ס וצ"ל דאפילו התנה ליפטר מח"ס אינו פטור ומה שיש לעמוד שם על דבריו ממ"ש הוא בעצמו בסימן כ"ט הגב"י אות ע"ז עמ"ש בשורש עד המסייע כו' יע"ש.<br>''' וכתב ''' מרן ב"י בשולחנו הטהור סימן ע"א וז"ל ולפיכך אם כתב לו בנאמנות שיהא נאמן בלי שום שבועה קלה וחמורה וגלגול לעולם לא משתבע כו' וכ"כ הבע"הת שער כ"ו ח"א ס"ג ומ"ש בלי שום שבועה קלה וחמורה נראה דקלה היינו שבועה דחוץ לב"ד דקילא טפי כמ"ש רש"י בפ' השולח דל"ה דשבועה בב"ד חמירא דהיא באנקוטי חפצה והיא בשם או בכנוי וחוץ לב"ד הוא בקללת ארור ולא נקיט חפצא ואין עונשה כ"כ יע"ש וכ"כ הטור ומרן בש"ע א"הע ס"ס צ"ו גבי שבועת אלמנה חוץ לבית דין יע"ש.<br>''' וראיתי ''' להרב נתיבות משפט דקע"ג ע"ג שכתב דלפי דברי הרמב"ן שסובר דלוה שפטרו למלוה משבועה לא פטרו מנדר נראה דגם יכול לומר שלא פטרו אלא משבועה בב"ד ולא משבועה שהיא חוץ לב"ד והביא ראיה לזה ממ"ש הטור סי' ע"א דנוהגי' לכתוב בתופסי שטרות בלי שום שבועה קלה וחמורה דודאי מ"ש קלה הוא לפוטרו אפילו משבו' דחוץ לב"ד וכתב ולפ"ז נלמוד דהב"הת והטור סוברים כס' הרמב"ן דבשאר ב"ח נמי אם פטרו משבועה לא פטרו מנדר דאלו לדברי הריטב"א והנ"י שסוברים דבשאר כל אדם אם פטרו מן השבועה לבד אינו יכול להדירו בנדר הקל ה"ה שאינו יכול להשביעו חוץ לב"ד שבועה הקלה ונדחק לתרץ למה לא נהגו לכתוב ג"כ בתופסי שטרו' גם בלי שום נדר יע"ש.<br>''' ולפי ''' דבריו הללו ק' על הר"ב המפה שם סעי' ו' הביא דברי הריטב"א והנ"י ז"ל דאם פטרו מן השבועה נדר בכלל ובסעי' ה' כשכתב מרן ולפיכך אם כתב לו כו' בלי שום שבועה קלה וחמו' כו' לא הגיה עליו לומר דלדברי הריטב"א והנ"י א"ץ לכתוב שפטרו משבועה קלה דבלא"ה פטור דבכלל שבועה סתמא איתיה מיהו לפי מה שצידד הרב הנז' עוד שם וכתב דאף הריטב"א והנ"י מודה דשבוע' חוץ לב"ד יכול להשביעו ניחא יע"ש אלא דלע"ד אין צורך לזה דאפילו אם נאמר דלדעת הריטב"א והנ"י כשפטרו משבועת סתם אינו יכול להשביעו חוץ לב"ד מ"מ נהגו לכתוב בטופסי השטרות בפי' בלי שום שבועה קלה וחמורה משום שופרא דשטרא וכעין זה כתב הרשב"א בתשו' אלף וב' דהיכא דכתב נאמנות בעיקר המעות אינו אלא שלא יטעון אמנה ורבית ואפילו לדברי האומר דאף בלתי נאמנות אין בטענות אלו כלום מ"מ לשופרא דשטרא כ"כ יע"ש וכעין זה כתב הש"ך סימן ע"א ס"ק ט"ו למה שנהגו לכתוב תיבת לעולם דאי לא הוה כתיב לעולם מיתורא דלישנא דבלי שום שבועה לא הוה דרשי' לפוטרו לאחר הפרעון אלא הו"א דלשופרא דשטרא כתב כן ולעולם דלא פטרא אלא משבועה דקודם פרעון ועיין להגד"ת דקי"ח ע"ג יע"ש.<br>''' ובהכי ''' ניחא לי מה שהק' הש"ך ס"ק י"ד במ"ש מרן וגלגול נמי דלפי מ"ש הוא ז"ל בא"ה סימן צ"ח ס"ד דכל שכתב נאמנות אינו יכול להשביעו על ידי גלגול מה צורך לכתוב בטופסי השטרות גלגול בפי' יע"ש מיהו לפי האמור ניחא דאה"ן דאף אם לא נכתב בפי' פטור הוא אפילו מגלגול שבועה מיהו נהגו לכותבו בפי' משום שופרא דשטרא וברור ועיין להרב נתיבות משפט דקע"ח ע"ג ודוק.<br>''' וכתב ''' מוהרא"ש בסימן נ"א הביא דבריו החביב שם הגה"ט אות ל"ב דאפילו לא כתב בהדייא כלשון הזה אלא ובנאמנות כו' מהני לפוטרו משבועה דלאחר הפרעון כאלו כתוב בהדייא ועיין במ"ש לעיל ד"ה ואם כתוב ובנאמנות כו' יע"ש והיכא שלא פירש בהדייא הגלגול וכתב נאמנות סתם ודאי דיכול המוחזק לומר קי"ל להשביע לתובע ע"י גלגול כסברת הנ"י שהביא בשם הרמב"ן והגאון כמ"ש מרן ב"י בר"ס ע"א יע"ש.<br>''' ודע ''' שכתב מור"ם במפה וז"ל שטר שכתוב בו נאמנות כ"ז שכתוב שלא נכתב עליו תברא לא עליו כו' אלא על החוב קאמר ואפילו נכתב במקום אחר כו' אא"כ פי' בהדייא כו' ואם הביא עדים שפרעו מהני דהוי כאלו אמר אל תפרעני אלא בפני פ"ופ ופרעו בפני עדים אחרים ע"כ וכתב הש"ך שם ס"ק י"ו דדברי הרב צ"ע דמשמע דיכול לטעון סטראי ג"כ מלשון הרשב"א שהביא הב"י לא משמע כן כו' ונראה החילוק בין ב' דינים כו' וא"כ גם בדין זה אינו יכול לטעון גם סטראי כו' וצ"ל דגם הרב ה"ק מהני ופטור הלה דהוי כאלו אמר כו' וגרע מיניה עכ"ל.<br>''' והנה ''' מה שרצה לחלק הרב ז"ל בין ב' הדינים הוא לפי לשון התשב"ץ שהביא מרן ב"י בסימן ע' מחו' ג' ד' ומלבד דאין מקום לע"ד לחילוק זה דכיון דכל עיקר טעמא דמדמינן ליה לתנאי דאל תפרעני אלא בפני פ"ופ אינו אלא מפני לשון זה דכ"ז שאינו כתוב פרעון ע"ג השטר כו' דלשון זה הוא המכריח אותנו לומר שעדות אחר לא מהני אלא פרעון הכתוב ע"ג השטר עצמו וא"כ בין שיאמר שלא יהא נאמן הלוה לטעון פרעתי בין שיאמר שיהא נאמן המלוה לומר שלא נפרע כל שכתב כלשון הזה דכל זמן שאינו כתו' הפרעון ע"ג השטר נראה דהכל אחד ושוב חפשתי למצוא תשו' זו בס' התשב"ץ ולא מצאתיה אמנם מצאתיה בתשו' בנו הרשב"ץ הלא היא בסי' ע"ח וכל דבריו בתשו' הלזו הם באומר שיהא נאמן המלוה לומר שלא נפרע כל זמן שאינו כתוב ע"ג הפרעון ומעיקרא הוה בעי מימר הרב ז"ל דדבר זה תלוי בפלוגתא דרבוותא בההיא דהאומר אל תפרעני אלא בפני פ"ופ דלדעת ר"ח והרי"ף ודעימיהו ולפי גירסתם אם הביא עדים אחרים שפרעו נאמן ולדעת רש"י והר"י ן' מיגש ודעימיהו לא מהימן ה"נ דוכוותא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והן הן דברי מרן בית יוסף במ"ש בשמו של התשב"ץ מחו' ג' מיהו בתשו' הנז' חזר וכתב דבנדון זה אף לפי סברת החולקים על הרי"ף ודעמיה הכא אזלי ומודו דאם הביא עדים אחרים דנאמן דהגע עצמך שאבד שטרו והלה תבעו אמר לו תן לי חובי והלוה משיבו תן לי השטר ואפרע לך ואם לא תתן לי השטר חושש אני שמא אחר שאפרעך ותכתוב לי שובר תמצאנו ותגבה ממני בשטרך והשובר אינו כלום לפי שאני התנתי שאם לא יהא כתוב ע"ג שטרך שהוא פרוע תהא נאמן ויאכל הלה וחדי ולא יתן לו כלום וכמדומה לזה הקשו בגמ' פ' ג"פ על ר"י שאמר שם שאין כותבין שובר כו' יע"ש ואין ספק שדבריו הללו האחרונים הן הן דברי מרן ב"י שכתב במחו' ד' וכונתו לומר דבהא לכ"ע אפי' להחולקים על הרי"ף ודעימיה בההיא דאל תפרעני אלא בפני פ"ופ וס"ל שאם הביא עדים אחרים שפרעו בפניהם לא מהימני הכא מהימני מהטעם שכתבנו ולא מפני הטעם שכתב הש"ך כמבואר מתשו' הרשב"ש שכתבנו ואין ספק שאלו הש"ך היה רואה ת' הרשב"ש שכתבנו לא היה תולה הטעם בשינוי הדינים וחילוק הלשונות דבין לוה למלוה ובזה דברי הר"ב המפה נכונים אין בהם נפתל ועקש. אברא דבעיקר טעם זה שכתב הרשב"ש ק"ל דאי משום ה"ט דאי לא מהימני סהדי לא יוכל לגבות חובו לעולם אית לן למימר דהכא כ"ע מודו דמהימני סהדי ולא פסל אלא שובר אחר מידו שאינו כתוב ע"ג השטר אכתי מה יתקן הרב ז"ל כשיהיה האופן דנתן נאמנות כבי תרי וגם כתב כל זמן שאינו כתוב ע"ג של שטר דאז ודאי תו לא מהימני סהדי שמעדים שפרעו וגם לא מהני שובר אחר מיהו כיון דפסל שתיהם וא"כ כשנאבד השטר היאך יוכל לגבות חובו לעולם ואם הרב אזיל ומודה דהתם ליכא תקנתא ויאכל הלה וחדי אף אנו נאמר כן לדעת החולקים על הרי"ף בנדון זה שכתב הרב ז"ל ויש לישב ודוק.<br>''' ודע ''' דבסוף תשו' הרשב"ש הלזו כתב דאפי' אם כתב לו כל זמן שאינו כתוב הפרעון ע"ג אם הוציא ע"ז מחילה או הביא עדים כשרים שמחל לו המחילה כשירה שהוא לא האמינו אלא אם יטעון עליו טענת פרעון אבל לא טענת מחילה ודבריו הללו הביאם החבי"ב בסי' ע"א הג"הט אות ח"י יע"ש ועיין במ"ש עוד הש"ך שלעיל סי' ע' ס"ד תמה ע"ד הר"ב המפה במ"ש דאפילו אם הביא עדים אחרים שפרעו בפניהם יכול לטעון טענת סטראי יע"ש וגם אנן יד עניי עמדנו ע"ז יע"ש ולענין אי כתוב נאמנות נגד שובר ונגד שום טענה עיין במה שאכתוב לקמן בשם הראנ"ח יע"ש.<br>''' כתב ''' מרן סי' ע"א ס"ו וז"ל אין נאמנות מועיל שלא להחרים ח"ס כו' וכתב הש"ך שם ס"ק י"ז וז"ל כיון דאינו מחרים לנוכח לא מצי מעכב ונר' דה"ד בפטרו בפי' מקבלת חרם אבל אם פטרו משבועה יכול לכופו לקבל חרם בב"ד דלא פטרו אלא מן החמור ולא מן הקל ולא דמי לפוטרו מן השבועה דהנדר בכלל אע"ג דנדר קל משבועה משום דנדר בכלל שבועה א"נ אין דרך להדיר בב"ד משא"כ בקבלת חרם עכ"ל וע"פ דבריו ז"ל יש לישב מה שהק' הגד"ת דקי"ט ע"א עמ"ש מרן בב"י בדין זה דגם הרשב"א בתשו' כתב דאפי' בשטר שיש בו נאמנות אם רצה להחרים סתם על כל מי שנוטל ממנו ממון שלא כדין הרשות בידו עכ"ל וכתב ע"ז הרב הנז' וז"ל ואני בעוניי איני רואה הכרח בדברי הרשב"א שיוכל להחרים ח"ס אלא בנאמנו' סתם אבל היכא דפי' בהדיא דפוטרו גם מן החרם מאן לימא לן דלא יסבור הרשב"א שיוכל לומר הוציאני מן הכלל כפי התנאי ואדרבא נימא אם איתא דאף במפרש סבר דיוכל להחרים אמאי קאמר בסתם אפי' בשטר שיש בו נאמנו' לישמועי' ריבותא ולימא אפילו בשטר נאמנו' שפטרו אף מחרם סתם כלשון רבינו והטור ומ"מ לא מצינו שום חולק בפי' על סברא זו עכ"ל מיהו לפי דברי הש"ך הללו איכא למימר מרן ז"ל משמע ליה בפשיטות דהרשב"א ג"כ מיירי בנאמנו' שפטרו בהדיא אף מח"ס דאי כדמשמע מפשט דבריו דלא כתב לו בשטר אלא נאמנות סתם עדיפא מינה הו"ל להרשב"א לאשמועי' דאם רצה להטיל עליו חרם יכול להחרים שלא פטרו בנאמנות אלא משבועה החמורה ולא מחרם ולמה זה נקט דאם רצה להחרים ח"ס הרשות בידו אלא ודאי דהוא ז"ל מיירי בנאמנות מפורש אף על ח"ס כדרך אלו שכותבים כן כמ"ש הר"ב התרו' שם ולזה השמיענו דאפ"ה לא נפטר מח"ס ודוק ועיין בתשו' הרשב"א שבש"ס אלף קי"ו.<br>''' כתב ''' מור"ם במפה וז"ל פטרו מן השבועה נדר בכלל דאין חילוק בין נדר לשבועה רק בבעל הכותב לאשתו דברים אלו הביאם מרן ב"י בס"סי זה בשם הנ"י בפ' הכותב וכתב שכ"כ הריטב"א ומרן החבי"ב בהגה"ט אות ל"ח הביאם משם מורם ולא זכר שר למרן ב"י ולא ידעתי למה ומה שיש לעמוד בעיקר דברי הנ"י והריטב"א ז"ל הללו עיין להרב נתיבות משפט מדקע"ב ע"א עד דקע"ג ע"ד ומכללות דבריו יש ללמוד דשלש מחלוקות בדין זה דלדעת הריטב"א והנ"י בגרושה אם פטרה הבעל מהשבועה לבד יכול לומר נדור לי נדר הקל אבל אם פטרה מנדרה הקל כ"ש שא"י להשביעה שבועה החמורה ובאלמנה אף אם פטרה מנדר הקל לבד יכול הוא להשביעה שבועת אלמנת דחוץ לב"ד ונשאר בע"ח דעלמא אם פטרו מהשבועה פטרו מהנדר ואם פטרו מהנדר כ"ש מהשבועה ולדעת הרב דון וידאל קרישקאש ז"ל אין חילוק בין גרושה לאלמנה דכל שפטרה הבעל מהשבועה א"י להדירה וכ"ש שאם פטרה מהנדר הקל שא"י להשביעה וק"ו לשאר בע"ח דעלמא ולדעת הרמב"ן ז"ל אין חילוק בין גרושה לשאר ב"ח דעלמא דאם פטרו מהשבועה יכול להדיר נדר הקל אמנם אם פטרו מנדר הקל כ"ש שא"י להשביעו שבועה חמורה מיהו באלמנה אזיל ומודה לדברי הריטב"א והנ"י דכי היכי דאם פטר' משבועה לא פטרה מנדר ה"נ אם פטרה מנדר אף שהוא קל לא פטרה משבועה דחוץ לב"ד יע"ש ועיין בשיטה מקובצת להרב שם בפ' הכותב דק"ה ע"ב ד"ה נדר ושבועה כו' במ"ש שם משם הרא"ה ז"ל ונראה מדבריו דקאי בשיטת דון וידאל קרישקאש ז"ל יע"ש.<br>''' ולענין ''' הלכה גרושה שבאה לגבות כתובת' ופטרה הבעל משבועה לבד יכול הבעל המוחזק לומר קי"ל כהריטב"א והנ"י והרמב"ן דס"ל דלא פטרה מנדר ואינו פורע לה עד שתדור לפני ב"ד וכן באלמנה אפי' אם פטרוה מנדר הקל יכולים היורשים לומר קי"ל כהריטב"א והנ"י והרמב"ן דלא פטרוה אלא מנדר ולא משבועה דחוץ לב"ד ובבע"ח דכ"ע כל שפטרו משבועה אינו יכול להדירו נדר הקל ולא מצי למימר קי"ל כהרמב"ן דלא פטרו מנדר הקל מפני שהוא יחיד בדבר זה ואם פטרו מנדר הקל אפילו הרמב"ן יודה דכ"ש שפטרו משבועה ודוק. '''ש"מ''' שהאמין לשותפו בכל אשר יאמר כי הוא זה ממון היורשים יכולים להחרים ח"ס מוהר"י אדרבי ז"ל סימן קס"א ושם כתב דאף אם שותפו עשה שלא כהוגן ואיחר חשבונו ימים או עשור לא הפסיד נאמנותו לאפוקי ממאן דפסק דהפסיד נאמנותו ומדברי הרשד"ם סימן שמ"ט נראה דס"ל דהפסיד נאמנותו וכתב הראד"ב דאם ראו ב"ד לחייבו שבועה מחייבין אותו עכ"ל מרן החבי"ב ז"ל [[כנסת הגדולה - הגהות טור/חושן משפט/עא#לט|סימן ע"א הגה"ט אות ל"ט]] יע"ש. '''עוד''' כתב מרן {{ממ|שם [[שולחן ערוך/חושן משפט/עא#ח|סימן ע"א ס"ח]]}} אין כותבין פתקא דלטותא כו' ועיין במ"ש הסמ"ע [[סמ"ע/חושן משפט/עא#יח|ס"ק ח"י]] ומרן החביב {{ממ|[[כנסת הגדולה - הגהות בית יוסף/חושן משפט/עא#יג|הגב"י אות י"ג]]}} דגיר' אחרת הי"ל לר' ב"י בדברי הטור ולפי אותה גירסא יכול להביא לב"ד רבים הנחשדים ולהטיל עליהם חרם אמנם לפי אותה גירסא ספרינו בדברי הטור אינו יכול להחרים ב"ד על כך יע"ש ואין ספק דגירסת ספרינו עיקר וכמבואר בדברי הגהות מרדכי {{ממ|סימן תשפ"ב}} שכתב וז"ל תשובה לר' האיי גאון ז"ל הבא להטיל חרם על הקהל בשביל גניבה אין אחד יכול לומ' הוציאני מן הכלל שאתה יודע שלא גנבתי שאם לא גנב אין החרם חל עליו כו' ולא לכל הבא ואומר הבו לי פתקא דלטותא יש ליתן לו ולהחרים בצבור אלא י"ל אם אתה חושד אדם הרי הדין ביניכם ואם לאו קלל בתוך ביתך אבל יתומים כו' כותבין להם פתקא דלטותא עכ"ל וכלשון הזה כתוב ג"כ בס' התרו' שער כ"ו דח"ב כיע"ש ולפי גירסת מרן ז"ל משמע דדוקא כשיודע מי הם הרבים נחשדים אז הוא דאומרי' לו שיביאם לב"ד ויקללם ולא יקלל בצבור אמנם אם אינו יודע כלל למי יחשוד אז יכול הוא לקלל בצבור דהו"ל כיתומים שאינן יודעים כלל למי יש מאביהם אצלו ממון אמנם לפי גירסת ספרינו וגירסת הגהות מרדכי ובע"הת משמע דאף בכה"ג אומרי' לו קלל בגו ביתך.<br>''' ואפשר ''' לומר דאף לפי גי' ספרנו כל שאינו יודע למי יחשוד יכול לקלל בצבור דומייא דיתומים אלא דכשיודע מי הם הנחשדים אצלו אז אינו יכול להביאם לב"ד מפני שהם רבים ולא לקלל בצבור כיון שיודע מי הם הנחשדים אצלו אבל כשאינו יודע כלל יכול לקלל בצבור ובהכי יתיישב ל' המרדכי דלכאורה לאו רישיה סיפיה דבתחילה קאמר הבא להטיל חרם על הקהל בשביל גניבה כו' משמע דכל אדם יכול להחרים בצבור על גניבה ובסוף דבריו קאמר ולא לכל הבא ואומר הבו לי פתקא דליטותא יש ליתן לו כו' וזה הפך הקודם אמנם ע"פ האמור הנה נכון וכ"כ הב"ח שם בסי"ז והביאו דבריו הש"ך בס"ק כ"ג והחביב הגב"י אות י"ג דהיכא דאינו יודע את מי יהא חושד בגניבה זו ואצל מי בצבור היא הגניבה מקללין אף בצבור וכן עושים מעשים בכל יום אע"פ שאינן יתומים עכ"ל.<br>''' עוד ''' כתב מור"ם בס' המפה שם וז"ל ועי"ל סימן ט"ז די"א דנותנין חרם אחר העדות כו' עיין במ"ש הסמ"ע סק"ך דדוקא כשטוען ואומר יש לי עדים בודאי ואיני יודע מי הם וכאן מיירי בדלא טעין בודאי כו' עכ"ל וכדבריו כתב מרן החביב סימן י"ו הגה"ט אות ז' הוסיף עוד דאפי' יש הוכחה קצת שיש עדים יכולים להחרים יע"ש והש"ך ס"ק כ"ג כתב דשאני עדות המוטל על הב"ד לחקור כדי להוציא הדין אמת לאמיתו משא"כ הכא ליתן חרם על מי שחייב לו אינו מוטל על ב"ד. אלא במקום שיש יתומים יע"ש ולדברי כולם מבואר דלהחרים בצבור על מי שחייב לפ' שיבא לב"ד להודות ולשלם לו אין להחרים ואף למ"ש הב"ח דנותני' חרם על הגניבה בצבור נראה דמייתי ביצא לו שם גניבה בעיר דיש רגלים לדבר אבל להחרים על מי שחייב לו נראה דאין להחרים אין הוכחה קצת ורגלים לדבר שהלוה או מכר לאחרים ואינו יודע מי הם ועיין למוהריט"ץ בתשו' סימן ר"ס שכתב שמי שהיה חייב לאחרי' ומת יכולים ב"ד להחרי' בצבור על כל מי שיש בידו מעות של חוב למת או פקדון שיבא ויגיד לב"ד או מי שיודע עדות שיבא ויגיד והביא ראיה מתשו' הרשב"א והרא"ש שהביא מרן ב"י סימן כ"ח מחו' ך' יע"ש ולפי דברי הרבנים הנז' אין משם ראיה להחרים על מי שחייב לחברו דשאני עדות דמוטל על ב"ד כמ"ש הש"ך או משום דיש רגלים לדבר כמ"ש הסמ"ע והחביב ז"ל.<br>''' מיהו ''' היה יכול להביא ראיה הרב ז"ל מדין היתומי' דהכא דמ"ל יתומי' או יורשים אחרי' או בעלי חובות של המת דודאי הסברא נותנת דהכל אחד כיון שלא היו יכולים לידע וברור.<br>''' עוד ''' כתב מרן בסימן ע"א ס"ט וז"ל שטר שיש בו נאמנות והלוה מוציא כת"י המלוה כו' והמלוה טוען שהוא מעסק אחר הדין עם הלוה ע"כ כבר כתבתי לעיל מה שנחלקו רבני' האחרוני' ז"ל בדין זה אם הוא אפילו בנאמנות כבי תרי דלדעת הסמ"ע והרב ראש יוסף ומרן החביב ז"ל כל דהאמינו למלוה כבי תרי אפילו הוציא עליו שובר מכת"י מצי טעין סטראי נינהו אמנם לדעת הב"ח והר"ב גד"ת והש"ך ומוהרח"ש ח"ב סימן ל"ה והרב פמ"א ח"ב סימן ב' כל שהוציא עליו שובר מכת"י לא מצי טעין סטראי נינהו ולפ"ז לענין הלכה יכול המוחזק לומר קי"ל דלא מצי טעין סטראי נינהו ואיתרע שטרא ולא מפקי' מיניה מיהו כיון דאיכא מרבוותא ז"ל דס"ל דמצי טעין סטראי אפילו בשובר מכת"י נראה דשטרא מיהו לא קרעי' ליה ואי תפיס מלוה לא מפקינן מיניה ודלא כהש"ך ז"ל ס"ק כ"ה שנסתפק בזה וגם מדברי תשו' מוהרח"ש ח"ב סימן ל"ה נראה ג"כ דכל כה"ג לא קרעי' לשטרא אלא היכא דמבואר בשובר שנפרע חוב שט"ז בהדייא כיע"ש.<br>''' עוד ''' כתב מרן שם שטר שיש בו נאמנות ויוצא מתחת יד אחר יש מי שאומר שאין מועיל הנאמנות ע"כ לפי מ"ש הש"ך בס"ק כ"ז ליתיה להאי דינא אלא לסברת הרא"ש ז"ל שכתב מרן בסימן ס"ה ובש"ע ס"ג דשטר היוצא מיד אחר ואינו יודע מי מסרו בידו המלוה או הלוה דאם שניהם מודים שהוא של אחד מהם יעשה כמאמרם ולא חיישינן לקנונייא ואם האחד תובע מהאחר שישבע לו צריך שישבע אמנם לפי' שיטת הרשב"א בתשובה והיא סברת הי"א שהביא מרן שם דאפילו שניהם רוצים לא יוציאנו מתחת ידו אלא קרוע דחיישינן לקנונייא לא נ"מ מידי מדין זה וכתב ולפ"ז קצת תימא על המחבר דלעיל סימן ס"ג כתב ג"כ סברת הי"מ וכאן כתב רק דברי הרא"ש כו' עכ"ל ועיין בתשו' הרדב"ז הנדפסות מחדש ח"ב סימן תש"ץ שהכריע לענין הלכה כדברי הרשב"א דחיישינן לקנונייא וכתב דהכי מסתברא וכבר הביא דבריו מרן החביב סימן ס"ה הגב"י אות ב' ויש ט"ס בדבריו ובמקום והרדב"ז כתב ע"ד הרא"ש ומתני' הכי דייקא והכי מסתברא צריך לומר כתב על דברי הרשב"א וכ"כ בספר חשק שלמה הנ"מ שם בהגה"ט אות ה' ובהגב"י אות א' יע"ש.<br>''' מיהו ''' לע"ד נראה דאף לדעת הרשב"א ז"ל נ"מ שפיר מדין זה שכתב מרן הכא והוא בטוען המלוה שלא יוציא השליש זה השטר מידו עד שיפרענו הלוה מבני חרי דאית ליה דהשתא תו ליכא למיחש לקנונייא והלוה טוען דישתבע ליה המלוה כל כה"ג כתב מרן דאף לדעת הרשב"א אפילו איכא נאמנות בשטר צריך המלוה לישבע כדי לגבות מב"ח הלוה ואח"כ יקרע השטר השליש ולא מהני הנאמנות שכתוב בשטר שלא להשביע למלוה לגבות מב"ח כן נראה לע"ד נכון וברור ודוק.<br>''' עוד ''' כתב מרן שם סי"א כתב פרעון בעדים נגד שט"ח ומת המלוה כו' יתברר הדבר בדרישות כו' ועיין למוהריק"ו בשורש ס"ז שכתב זו וז"ל הרי לך בהדייא דאפילו במקום עדים החתומי' על השטר בעינן דרישה וחקירה היכא שיש אמתלאות שהדין מרומה כו' ואע"ג דבפ"ב דכתובות גבי מתני' דהעדים שאמרו כת"י זה אבל אנוסים היינו מוכח דלא בעינן דרישה וחקירה ואפילו במקום שיש לחוש לרמאות ואפי' שהעדים עצמן מכחי' כו' פשיטא דהרא"ש ידע להדייא סוגייא פי"ט מינן עכ"ל ולא ידעתי מאי ק"ל מאותה סוגייא דהתם ליכא אמתלאה אחרת אלא חזרת העדים שאומרי' אנוסי' היינו מחמת ממון וכיון דמשימים עצמן רשעים תו לא מהימני וכן באומר אנוסים היינו מחמת נפשות כי לית להו מגו לא מהימנינן להו משום טעמא דאינו חוזר ומגיד ומה אמתלאה איכא לומר שיהיו נאמנים כל דלית להו מגו ודוק ועיין עוד בסימן ע"ז ס"ו יע"ש ובמ"ש הסמ"ע סימן ע"ח ס"ו.<br>''' עוד ''' כתב מרן שם סי"ב וז"ל אף על פי שיש בשטר נאמנות אינו גובה מהיתו' קטנים כו' וכתב הרב שפתי כהן ס"ק כ"ט דאע"פ שהנאמנות הוא כבי תרי וכן משמע להדייא מדברי הרמב"ם והמחבר ר"ס ק"י עכ"ל ומשמע דאם כתב ג"כ נאמנות גם על השובר שכתב כל זמן שאינו כתוב ע"ג של שטר זה יהא המלוה נאמן כבי תרי דאז לא מהני לא שובר אחר ולא עדים של פרעון כמ"ש לעיל אז יכול לגבות אפי' מיתומים קטנים דאף כשיגדלו וימצאו שובר או עדי פרעון לא מהני אלא דאפי' הכי נראה דלא מהני לגבות מיתומים קטנים משום דאכתי איכא למיחש שמא כשיגדלו ימצאו עדי מחילה שמחל לאביהם שט"ח זה או שכתב לו שובר של מחילה דכל כה"ג מהני לכ"ע דמחילה מילתא אחריתי היא וכמבואר לעיל ואף אם האמינו בפי' אף נגד עדי מחילה ושובר של מחי' אכתי איכא למיחש שמא ימצאו ראיה שמחל ללוה עיקר תנאי נאמנות זה ופסל עדות שבשטר הנאמנות וכמ"ש הרב המגיד ברפי"ב מה' אלו דאפילו יש בו כל תנאי שבעולם הוא אפשרי הבטול וחוששים לו בעודן קטנים יע"ש מיהו הראנ"ח ח"א סי' צ"ד כתב דאם יש נאמנות מפורש נגד שובר ונגד צררי ונגד טענת שום תנאי נזקקין יע"ש.<br>''' וכבר ''' תמה על דבריו מרן החביב בר"ס ק"י הגה"ט אות ח' שזה נגד דעת רבינו והראב"ד וה"ה ומהראיה שהביא הראב"ד ברפי"ב מה' אלו מוכח דאין שום נאמנות מועיל נגד יתומים קטנים והצ"ע יע"ש ועיין בס' עדות ביהוסף ח"ב סימן י"ג שדחה גם כן דברי הראנ"ח יע"ש בדל"ז ע"ב.<br>''' הנה ''' אמת אמת מאחר דאיכא למיחש שמא ימצאו ראיה לפיסול עדי שטר הנאמנות שפסלם המלוה בפניהם ודאי דאין מקום לדברי הראנ"ח ודוק.<br>''' עוד ''' כתב הרב שפתי כהן ז"ל שם וזה לשונו כתב בד"מ וזה לשונו כתב הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ע"א סי' ה' כו' ור"ל דאין נאמנות ראובן מועיל לגבי יאודה כו' ולפ"ז מ"ש בד"מ ונר' דה"ה אם לא טען שפרע ליאודה קודם לכן רק לראובן או ששלחם לו ע"י אחר אינו נאמן אינו מדוקדק ונר' דה"ה אם טוען שפרע ליאודה אחר שבא בכוחו של ראובן גובה ראובן בלא שבועה ויאודה צריך לישבע וכמ"ש הסמ"ע ס"ק ל"ב גבי כשהאמין את המלוה ויורשיו ודוק עכ"ל. ומכאן תשובה לכל מ"ש לעיל ד"ה וראיתי כו' בכונת וביאור דברי תשו' הרא"ש דליתא לדברי הש"ך אלא העיקר בביאור דבריו ז"ל כמ"ש הש"ך כאן דאפי' שליח הבא בהרשאת המלוה ומכחו לא מהימן כל שהלוה טוען פרעתיך ולא מהני נאמנות לב"כ של מלוה אלא לענין שלא יוכל לטעון הלוה פרעתי כבר למלוה או לשלוחו של מלוה אבל כשטוען לב"כ של מלוה פרעתי לך אז לא מהני הנאמנות שכתב אלא צריך לישבע ללוה שלא פרעו. ובזה מבוארת היא תשו' הרא"ש ממה שגמגם עליה המש"ל כמ"ש דבריו לעיל בריש השורש יע"ש. ומיהו הרדב"ז בתשו' הנדפס מחדש ח"א סי' ש"ך והביאה הרב עדות ביהוסף ח"ב סי"ג חולק על סברת הסמ"ע והש"ך הלזו יע"ש ולפי דבריו עכ"ל תשו' הרא"ש על הדרך שפרשנו אותה לעיל ולקמן בע"ה נעמוד עוד על זה על דברי הסמ"ע ז"ל שם. ''' ובמ"ש''' הש"ך וז"ל ולפ"ז מ"ש הד"מ ונר' דה"ה אם לא טעין אין הלשון מדוקדק כו' לע"ד לפי מ"ש הוא ז"ל בשם הסמ"ע מדוקדק הוא לשון הד"מ דמעיקרא קאמר הרב דאין נאמנות ראובן מועיל לגבי יאודה הבא מכחו אפי' האמין בפי' אף לב"כ של ראובן כל דטעין הלוה דפרעו לבאי כח ראובן עצמו הללו דאתו השתא. ושוב סיים וכתב אבל אי לא טעין הכי לבאי כח ראובן עצמן אלא טעין להו שכבר פרע למלוה עצמו מקודם או שפרע מקודם לב"כ אחרים אז אינו נאמן הלוה בטענה זו דלהכי אהני נאמנות ב"כ כי היכי דלא לדחיינהו בטענה זו שכבר פרע למלוה עצמו או לב"כ שבאו כבר והם דברים נכונים וראויים ודוק. ובעיקר הדין שכתב מרן בשטר נאמנות הבא ליפרע מיתומים קטנים עיין להרב פ"מ ח"א סי' ס' יע"ש ובתשו' הר"ש פרימו אשר בס' כרם שלמה חא"ה סי' ל"ג ד"ץ ע"ד ד"ה אתאן כו' עד דצ"א ע"ה סוף ד"ה ותו שמצא מקום לגבות מיתומים קטני' והסכים לזה הרב מוצל מאש ח"א סי' נ"ז.<br>''' עוד ''' כתב מרן שם סי' ע"א סי' ג' וז"ל שטר שיש בו נאמנות ונמצא המלוה כפרן בדבר אחד בעדים בטל הנאמנות ע"כ ונראה דכ"ש אם נמצא פיסול לעדות מהפסולים שנתבארו בסימן ל"ד אלא דהוחזק כפרן נקט לחי' דאע"ג דלממון אחר נאמן ולא הוחזק כפרן אלא לאותו ממון אפ"ה בטל לנאמנותו ועיין להרב נ"מ דקע"ד ע"א ד"ה איברא יע"ש.<br>''' וכתב ''' הש"ך שם ס"ק ל"א בשם הגד"ת וכ"כ מרן החביב הגה"ט אות מ"ה דאם נעשה כפרן קודם הנאמנות כל מילי דב"ד קלא אית ליה וסבר וקביל עכ"ל אמנם הרב ראש יוסף באות ל' כתב דאם אמר הלוה שלא היה יודע שהוחזק כפרן קודם הנאמנו' ומשום הכי האמינו אם המלוה טוען ברי ללוה שכבר ידע ואפילו הכי האמינו והלוה מכחי' בזה נרא' דהשטר בנאמנות ובחזקתו אבל אם אין המלוה מכחישו בבריא אלא אומר דילמא ידעת או מסתמא ידעת אז הלוה נאמן ולא יטול המלוה אלא בשבועה ודבריו צ"ח.<br>''' וכתב ''' עוד הרב ראש יוסף דאם היה מלוה ע"פ והאמינו הלוה למלוה כב' עדים ואח"כ נמצא כפרן דבטל הנאמנות ואם יאמר הלוה שפרע אפילו בינו לבין עצמו שהלוה נאמן לומר פרעתי בשבועתו כמו שהיה הדין אם לא האמינו עכ"ל וכן מתבאר מדברי הגד"ת דקי"ט ע"ב יע"ש ועיין בדין זה בתשו' הפ"מ ח"ב סי"ב ובתשו' למוהרע"מ שנדפס מחדש בס' מזבח אדמה דכ"ה ע"ב יע"ש ועיין במה שכתבתי לעיל ד"ה שכיב מרע שהאמין כו'.<br>''' עוד ''' כתב מרן שם בסימן ע"א סי"ד וז"ל שטר שיש בו נאמנות ומנהג המקום שהרבה כותבים נאמנות בלא המלכת הבעלים לשופרא דשטרא והלוה טוען כו' אם העדים כאן כו' אין סומכין על הנאמנו' אע"ג דכתוב וקנינא מיניה כו' כיון שאין המנהג פשוט בכל המדינה ע"כ.<br>''' הנה ''' מדברי מרן לפום פשטן משמע דאם מנהג המקום הוא לכתוב הכל נאמנות בלא המלכת הבעלים ופשוט בכל המדינה אע"פ שאין כותבין אותו אלא לשופרא דשטרא אין הלוה יכול לטעון שכתבוהו בלא רשותו ואפילו העדים כאן לא מהני סהדותייהו שכתבוהו בלא רשותו לשופרא דשטרא וכבר זה אין השכל מחייבו דכיון דכל הכותבי' אותו בלא המלכת בעלים אינו אלא משום שופרא דשטרא מה מקום לחייבו ואדרבא אפילו אין העדים כאן הי"ל להאמינו שנכתב בלא רשותו כיון דמנהג הכל הוא לכתוב כן משום שופרא דשטרא אבל הנראה נכון דכונת מרן ז"ל לומר דהמבחן לדעת אם כותבי' אותו לשופרא דשטרא או על דעת שיהיה קיים תלוי בידיע' המנהג שאם המנהג הוא שהרבה כותבי' בלא המלכת בעלים ויש מהם שאין כותבים בלא המלכת בעלים אז איכא למימר דאותם שכותבי' בלא המלכת בעלים אינו אלא לשופרא דשטרא דיש להם על מה לסמוך שמה שכתבוהו בלא המלכה הוא מפני שראו שטר אחר שכתוב בו נאמנות והעתיקוהו ממנו וחשבו שהוא שופרא דשטרא אבל כשהכל כותבי' בלא המלכת בעלים ודאי דיש לנו לתלות טפי שמה שכותבי' אותו הוא ע"ד שיהא קיים ולא לשופרא דשטרא דאין סברא לכתוב תנאי חדש דחיוב נאמנו' בלא המלכת בעלי' משו' שופרא דשטרא אם לא שכיון שהוא דבר פשוט שכל כותב שטר על עצמו מתחייב בחיוב זה לכך כותבים אותו בלא המלכת בעלים הילכך כשמנהג המקום הוא שהכל כותבי' נאמנות בלא המלכת בעלים אז תלינן סתמא דלא לשופרא דשטרא נכתב כי אם ע"ד שיהא קיים משא"כ כשאין המנהג פשוט לכתוב הכל נאמנות בלא המלכה אז אם העדים כאן ואומרין שכתבוהו לשופרא דשטרא מפני שראו שטר אחר נאמנים ודוק.<br>''' והנה ''' דברי מרן ז"ל הללו הם ע"פ התי' שתי' בב"י סכ"א ליישב דברי הטור דלא תקשי מ"ש כאן בשם בע"הת עמ"ש הוא עצמו ר"סי ס"א ס"ה בשם תשו' הרא"ש דהרא"ש מיירי במקום שהוא מנהג פשוט לכתוב כן בכל השטרות והבע"הת מיירי שאינו מנהג פשוט בכל השטרות יע"ש ועיין במה שהק' עליו הגד"ת בדקי"ט ע"ד והש"ך ס"ק ל"ג דבבעה"ת ובטור כתוב בהדייא שרגילין הסופרים לכתוב בכל השטרות שלא כדברי מרן ז"ל וליתא דבבעה"ת אינו כתוב בכל השטרות כי אם בדברי הטור לבד וכבר כתב מוהר"ש חייון ז"ל בתשו' סי' ל"א דס"ט ע"ג דכיון דבבעה"ת אינו כתוב בכל השטרו' אפשר דאף בדברי הטור היה כתוב כן בספרי מרן ז"ל ומוהרח"ש בח"ב סי' ט"ז דע"ט ע"א כתב דמ"ש הטור כמו שרגילין הסופרים לכתוב בכל השטרות לפי תירוץ זה שתי' מרן ז"ל אין הכונה שהוא מנהג פשוט בכל הסופרים אלא שקצת סופרים או רובם כותבי' כן בכל השטרות שלהן וקצת הסופרי' אינן כותבי' כן וכעין זה כתב מוהריט"ץ ז"ל בתשו' סי' קל"ד דק"א ע"א ועיין עוד שם סי' ל"ד דל"ד ע"ג יע"ש ועיין עוד בתשו' הרב סי' כ"ה דע"א ובתשו' מוהר"ש גאון בס' משפטי' ישרים סי"ז דל"א ע"ב ובתשו' מוהרח"ש ח"ג סי' ס"ג דצ"ו ע"ג ובתשו' מוהרימ"ט חח"מ סי' נ"ד דס"ח ע"ב ובס' דרכי נועם ח"מ ס"ס י"ב ובתשו' הרב זרע אברהם חח"מ ס"ה דע"ו ע"א גם מוהר"י הלוי בתשו' סי' ס"ו דקל"ח ע"ד כתב ליישב תי' זה שתי' מרן ז"ל ומה שיש לתמוה עליו מדברי מרן כאן בסי' ע"א ובתש
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף