עריכת הדף "
שרשי הים/מלווה ולווה/טו
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== א == {{מרכז|{{גופן|4||'''שורש האומר לחבירו אל תפרעני אלא בעדים'''}}}} '''המלוה את חבירו בעדים ואמר לו אל תפרעני אלא בעדים בין שאמר לו בשעת הלואה בין שאמר לו אחר שהלוהו.''' הנה ה"ה שם והרשב"א בחי' לשבועות והר"ן בהלכות כתבו כן בשם מהר"י ן' מיגאש ז"ל ודקדקו כן מלישנא דמתני' דתני מנה לי בידך א"ל הן אל תתנהו לי אלא בעדים למחר אמר ליה תנהו לי נתתיו לך חייב הרי דאע"פ דכשאמר לו אל תתנהו אלא בעדים לא היה בשעת ההלואה אפי"ה קתני מתני' דחייב וכ"כ הרב התרומות בשער כ"ה ריש ח"ב אלא שלא הביא הראיה ממתני' ועיין להגד"ת ז"ל שם:<br>''' וראיתי ''' עוד להרב התרומות שכתב וז"ל וההיא דאמרי' בפ' ש"ה עלה דההיא דפריך רב אחא ממאי דבשעת ההלואה קאי דילמא בשעת תביעה קאי כו' לא תדוק מיניה דלמעוטי התרה בו שלא בשעת הלואה הוא דאתא שאינה עת התראה דהא טעין כבר פרעיה מקמי הכי ובהכי קאתי השתא לבי דינא אבל התרה בו קודם התביעה שהוא קודם שטען זה שכבר פרעו ואע"פ שהוא שלא בשעת הלואה התראה גמורה היא ולא מצי בתר הכי למטען פרעתיך ביני לביניך עכ"ל ותמה עליו הרב גד"ת דמשמע מדבריו דלא מייתי לההיא דפריך רב אחא אלא כי היכי דלא תיקשי עליה מינה ובעי לתרוצה והרי כי דייקת בה איכא לאוכוחי מינה דאפי' בתר הלוואה מהני דאם איתא דדוקא בשעת הלוואה א"כ כיון דקאמר ממאי דבשעת הלוואה כו' אמאי קאמר תו דילמא בשעת תביעה לימא בסתם ודרך כלל דילמא שלא בשעת הלוואה אלא ודאי נראה דליכא גוונא דלא מהני התראה אלא בשעת תביעה וליכא למימר דלעולם כל שלא בשעת הלוואה לא מהנייא והא דלא קאמר הכי משום דא"כ מ"ט דת"ק דמיחייב דא"כ הא למאי דקאמר נמי דילמא בשעת תביעה קשה יותר היאך מיחייב ת"ק אפי' בשלא התנה והא סתמא שנינו ברישא דמתני' מנה לי בידך א"ל הן למחר א"ל תנהו לי נתתיו לך כו' ואפי"ה מוקי לה באומר בין בשעת תביעה וא"כ כ"ש שיכול לומר דילמא שלא בשעת הלוואה עכ"ל:<br>''' ולע"ד ''' זה שכתב הרב וליכא למימר כו' והא דלא קאמר הכי דא"כ מ"ט דת"ק דמיחייב כו' קושטא הכי הוא ומה שהוקשה לו ע"ז דהא למאי דקאמר נמי דילמא בשעת תביעה קאי יקשה יותר כו' אי מהא לא אירייא דע"כ לא מספ"ל אי מהני האי תנאי לאחר הלואה או לא אלא למאי דקי"ל כלישנא בתרא דרב אסי דאמר המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים ואפי"ה קאמר דאם א"ל בפי' אל תפרעני אלא בעדים דצריך לפורעו בעדים ולא מהימן לומר פרעתיך ביני לבינך כיון שהתרה בו בפי' ע"ז דוקא מספ"ל מלתא דדלמא לא מהני תנאו שהתנה בפי' אלא כשהתנה כן בשעת הלוואה דאגב זוזי משתעבד לוה בהאי תנאה אבל שלא בשעת הלואה הו"ל כאלו לא התנה כיון דלאו שעת שעבוד הוא ואין כאן אלא עדים דשעת הלואה וכבר קי"ל דהמלוה את חבירו בעדים א"ץ לפורעו בעדים וע"ז הוה בעי הר"ב התרומות לדיוקי מלישנא דרב אחא דאמר ממאי דבשעת הלואה קאי ולא קאמר ממאי דשלא בשעת תביעה קאי דדוקא בשעת הלואה משתעבד בהאי תנאה בין לת"ק ובין לריב"ב ובהכי קמפלגי דלת"ק כיון דנשתעבד בשעת הלואה צריך לקיים תנאו ע"כ ולא מהימן במגו ולריב"ב כיון דאית ליה מגו מהימן ולפי מה שפי' התוס' והרי"ף והרא"ש דפלוגתייהו בצריך לברר לת"ק אהני תנאו לחייב ללוה שלא יהא נאמן עד שיביא עדים לב"ד שפרעו ולריב"ב עד שיטעון פרעתיך בפני פ"ופ והלכו להם אבל שלא בשעת הלואה לכ"ע לא משתעבד אי ס"ל כל"ב דרב אסי דהמלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים וכי קאמ' רב אחא דילמא בשעת תביעה קאי הכי קאמר ממאי דת"ק וריב"ב בשעת הלואה קמפלגי וכולהו ס"ל כל"ב דרב אסי דילמא בשעת תביעה קאי וקמפלגי בפלוגתא דלישנא קמא ול"ב דרב אסי דלת"ק ס"ל דהמלוה את חבירו בעדי' צריך לפורעו בעדים ומשו"ה ס"ל דאע"ג דהכא ליכא תנאי כיון דההלואה היה בעדים צריך לפורעו בעדים וריב"ב ס"ל כל"ב דרב אסי דא"ץ לפורעו בעדים ומעתה ל"ק היאך מיחייב ת"ק דכיון דס"ל דהמלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים שפיר מיחייב וגם מתני' נמי ל"ק דמצינן לאוקומה אף כת"ק דריב"ב ומתרצינן לה כדתריץ לה ל"ק דרב אסי דשאני הכא דמעיקרא המניה דלא אוזפיה בעדים ומ"מ שמעינן מהא דרב אחא דאי ת"ק וריב"ב כולהו ס"ל כל"ב דרב אסי דהמלוה את חבירו בעדים א"ץ לפורעו בעדים ליכא לאוקומי פלוגתייהו אלא כשהתנה עמו בשעת הלואה הו"ל כאלו לא התנה כלל ומהימן ומשו"ה נקט האי לישנא ממאי דבשעת הלואה קאי כו' ולא קאמר סתמא ממאי דשלא בשעת תביעה קאי ולזה דחה הר"ב התרו' דשעת הלואה דנקט רב אחא ל"ד דכל שלא בשעת תביעה שעת הלואה קרי לה וכ"כ ג"כ הרשב"א בחי' לשבועות בשם מהר"י ן' מיגאש ז"ל יע"ש ודוק:<br>''' ובהכי ''' ניחא לי ג"כ דברי הלח"מ ברפט"ו מה' מלוה דעמ"ש ה"ה ז"ל בשם הרמב"ן דאפי' התרה בו המלוה אל תפרעני אלא בעדים אם מיחה בו הלוה בפי' לא אפרע בעדים דמחאתו מחאה כל שהיה ההתראה לאחר ההלואה וכתב ע"ז וז"ל וק"ק א"כ כשאמרו בגמרא על ברייתא דבעדים הלויתיך בעדים פרע לי דילמא בשעת תביעה קאמר למה הוצרכו לדחות כן בגמ' לימא אע"ג דהיה תנאי לאחר ההלואה מיהו לא קבל הלוה ההתראה ומשו"ה אמר ריב"ב דיכול לומר פרעתיך בפני פ"ופ והלכו להם למ"ה וי"ל דא"כ היה משמ' דטעמ' של ת"ק היה מפני התנאי שהתנה מש"ה חייב דהתנאי קיים וזה אין סבר' דיהני תנאי זה כיון דהיה אחר ההלואה ולא קבל הלוה עכ"ל ולכאורה לפי מ"ש הרב גד"ת אין מקום לתירוץ זה דהא למאי דקאמר השתא דילמא בשעת תביעה קאי יקשה יותר היאך מחייבי ת"ק אפי' בשלא התנה ומיהו לפי האמור ומדובר מהא ל"ק כלל דהא דקאמר דילמא בשעת תביעה קאי מילתא אחריתי הוא דקאמר רב אחא דילמא ס"ל לת"ק דהמלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים וכל"ק דרב אסי. מיהו לדידן דס"ל כל"ב דרב אסי דא"ץ לפורעו בעדים ואין מקום לחובו אלא כשהתנה עמו בפירוש אל תפרעני אלא בעדים א"כ אם התנאי היה אחר ההלוא' ומיחה הו"ל כאלו לא התנה ואין כאן מקום לחייבו כיון דא"ץ לפורעו בעדים והרב קמ"ר דחה תירוצו של הלח"מ ז"ל וז"ל ותירוץ זה לא ניתן ליאמר שהרי מצינו כמה מרבוותא דס"ל דאפי' היה תנאי אחר ההלואה ומיחה אין מחאתו מחאה יע"ש. ושיחתו ז"ל איני מכיר דאטו גברא אגברא קרמית דלדעת הרמב"ן שפיר תריץ יתיב הלח"מ דמשמ"ל דסברת הני רבוותא לאו דסמכה היא ולא מצי הש"ס למימר דפליגי בהכי ת"ק וריב"ב דפשיטא ליה להש"ס דבהא ליכא מאן דמחייב כיון שמיחה ולא קבל התראתו ומשו"ה הוצרך לומר דבשעת תביעה פליגי. ועיין עוד במה שיישב בס' הנז' לעיקר קו' הלח"מ וז"ל ולק"מ דאם איתא דריב"ב מיירי כשמיחה הלוה א"כ איך קאמר יכול לומר לו פרעתיך בפני פ"ופ והלכו למ"ה והלא לא קיבל התנאי ולא היה צריך לומר פרעתיך בפני עדים מעיקרא עכ"ל באופן כי לעיקר קו' הרב גד"ת על דברי הרב התרו' עלו ובאו ג' תירוצים בדבר מה שתירץ איהו גופיה לקמיה ומה שתירץ הלח"מ ע"ד הרמב"ן ומה שתי' הרב קמ"ר ז"ל:<br>''' ודע ''' דבעיקר האי מילתא דהתרה בו לאחר ההלואה שלשה מחלוקות בדבר דלדעת מהר"י ן' מיגאש והרמב"ם ז"ל כתבו ה"ה והר"ן דאפי' מיחה הלוה ולא קיבל התראתו מחייב הלוה לקיים תנאו ולא מהימן לטעון סמכתי על מחאתי ופרעתיך ביני לבינך אי משום טעמא דעבד לוה לאיש מלוה כמ"ש ה"ה ז"ל ואי מטעם הר"ן ז"ל דכיון שהתרה בו אל תפרעני אלא בעדים אנן סהדי דלא פרע ליה אלא בעדים וכשמודה ולא קיבל התראתו זו ראיה דרוצה לשקר אח"כ כיון דלא עביד איניש דפרע ליה כל שהתרו בו כן ודלא כהש"כ בסק"ט שכתב דלפי טעמו של הר"ן כל שמיחה הלוה יכול לומר סמכתי על מחאתי כיע"ש ולית' לע"ד דהרי הר"ן ז"ל אחר שכתב דלהר"י ן' מיגאש והרמב"ם ז"ל אפי' מיחה הלוה לא מהני מחאתו כתב הטעם הזה דאנן סהדי כמבואר בהדיא דמהני ה"ט לחייבו אפי' בשמיחה ולא קיבל התראתו וכבר עמדתי בזה בה' טוען ונטען פ"ו ה"ה לעיל בד"ה והנה יע"ש:<br>''' וראיתי ''' להרב מש"ל שכתב על טעמו של הר"ן וז"ל ויש להשיב ע"ז דאי טעמא הוי הכי כי א"ל אל תפרעני אלא בפני פ"ופ ואמר פרעתיך בפני ב' אחרים והלכו או מתו יהא נאמן כיון דלא שייך אנן סהדי ואי מטעם שעבוד ניחא עכ"ל ובקצורי לא זכיתי להבין למה זה לא שייך הכא נמי טעמא דאנן סהדי דכיון שהמלוה מקפיד שיפרענו בפני אלו העדים שייחד דוקא אנן סהדי דאינו עשוי לפורעו בפני אחרים דחושש הוא שמא ילכו להם אותם אחרים ולמחר יחזיקנו המלוה כלוה ואינו משלם משא"כ אם היה פורע לו בפני העדים שייחד דאפי' ילכו להם אין מקום למלוה להחזיקו כלוה ואינו משלם דמה היה לו לעשות יותר אם הלכו להם ועיין בס' קמ"ר מה שתירץ עוד לזה יע"ש: ומיהו כבר הוכחנו לעיל בד"ה והנה דטעם זה דאנן סהדי שכתב הר"ן אין שאר הפוסקים מודים בו אלא לדידהו ז"ל עיקר טעמא דתנאי זה משום תנאי נאמנות נגעו בו ומה שהוקשה לו להר"ן דאי לא משום טעמ' דאנן סהדי במה נשתעבד לאחר ההלוא' כבר כתבנו דתנאי נאמנות הוי כמחילת ממון דלא בעי קנין להשתעבד כמ"ש המרדכי בשם ראבי"ה והביא דבריו הש"ך בסי' ע"א סק"ז וזה דעת הרא"ש והטור בסי' ר"ב יע"ש איברא דלפ"ז יש לתמוה לכאורה על ה"ה דמאחר דהוא ז"ל שם בפט"ו מה' מלוה ה"ג דקדק מדברי רבינו וס"ל דאפי' בסתם נאמנות לאחר ההלואה בעי קנין וכמ"ש הש"ך ז"ל שם היאך ייחס בדעתו ברפט"ו דס"ל כדעת רבו דמהני תנאי זה דאל תפרעני אלא בעדים אפילו לאחר ההלואה ואפי' מיחה הלוה בו ולא קבלו ומיחייב לקיימו והרי לפי האמור ומדובר תנאי זה כיון דמשום נאמנות נגעו בו לדידיה ז"ל לא מיחייב לקיימו אם לא ע"י קנין ואיך הפה יכולה לדבר דאפי' מיחה ולא קיבל דמיחייב הלוה בקיומו זה דבר מתמה לכאורה:<br>''' והנלע"ד ''' דמשמע ליה לה"ה ז"ל דשנייא היא נאמנות בפי' מתנאי זה דאל תפרעני אלא בעדים דבנאמנות בפי' אף שיטעון פרעתיך בפני עדים והלכו או מתו לא מהימן עד שיביא עדים בפנינו שפרעו וכמבואר מדברי הרמב"ם שם בפט"ו ה"ג ומדברי הטור בר"ס ע"א וכ"כ הגד"ת ז"ל דקי"ח ע"ד והרב ראש יוסף בר"ס ע"א אות ב' הלכך בנאמנות כזה ס"ל להרב ז"ל בדעת הרמב"ם דבעי קנין להשתעבד בו הלוה כשהוא לאחר ההלוואה אמנם בתנאי דאל תפרעני אלא בעדים דהנאמנו' הוא לענין אם יטעון פרעתיך ביני לבינך דוקא אבל אם יטעון פרעתיך בפני עדים והלכו או מתו מהימן הלוה כל כה"ג אפי' בלי קנין ואף אם מיחה הלוה מיחייב לקיימו מטעמא דעבד לוה לאיש מלוה ולפ"ז נלע"ד דלדעת ה"ה ז"ל לא מהני לאחר הלואה אלא דוקא תנאי דאל תפרעני אלא בעדים סתם דאז מצי' למיטען פרעתיך בפני אחרים והלכו או מתו כמדובר אבל אם התרה בו לאחר ההלואה אל תפרעני אלא בפני פ"ופ דכל כה"ג אי טעין הלוה פרעתיך בפני אחרים ומתו לא מהימן כמבואר בדברי הרמב"ם שם לא מיחייב ליה בתנאי זה בלא קנין וכ"ש אם מיחה בו ולא קבלו דכל כה"ג הו"ל כנאמנו' בפי' דלא מהני לאחר ההלואה לדעת ה"ה אם לא ע"י קנין כנלע"ד:<br>''' ודעת ''' הרמב"ן דלאחר ההלואה אם מיחה הלוה ולא קיבל התראתו לא מיחייב בקיום התנאי ומצי למיטען סמכתי על מחאתי ופרעתיך ביני לביניך אבל אם שתק ולא מיחה בפי' מיחייב בקיום התנאי כאלו קבלו בפי' ולא מצי למיטען פרעתיך ביני לביניך וכבר עמדנו לעיל ובהכי ניחא כו' במה שדקדק הלח"מ ז"ל ע"ד הרמב"ן ז"ל הללו יע"ש. ודעת הרא"ש ז"ל דכל לאחר ההלואה אפי' שתק הו"ל כמיחה בפי' עד שיקבל עליו בפי' לקיים תנאו של מלוה ואם מיחה אפי' בשעת הלואה מהני מחאתו אבל אם שתק בשעת הלואה חשיב כמקבל תנאו בפירוש:<br>''' וראיתי ''' להרב גד"ת בדקט"ו רע"ב שכתב וז"ל ואיכא למידק דבשלמא להרמב"ן דכל שלא מיחה הלוה בפי' הוייא קבלה ומהנייא ההתראה ניחא דדחי רב אחא ההיא דריב"ב דילמא בשעת תביעה קאי כו' ולא מוקי לה סתם בהתרה אחר ההלואה משום דכי נמי הוייא שלא בשעת הלוואה הא קתני סתם בעדים הלויתיך בעדים פרע לי כו' ולא קאמר דהשיב הלוה אפרע שלא בעדים וכל שלא מיחה הוי כמקבלו אבל להרא"ש דכל שלא בשעת הלוואה שתיקתו לאו היינו הודאתו דצריך לקבל בפי' אמאי לא אוקי רב אחא בהכי ולא היה צ"ל בשעת תביעה כו' יע"ש:<br>''' ולע"ד ''' הא לא קשיא ולא מידי לפום מאי דמשמע מדברי הרא"ש שם לקמיה גבי מה שהקשה וז"ל ותימה לעיל דפריך לשמואל ממתני' כו' שהוא ז"ל מפרש לפלוגתייהו דרב אשי ושמואל דפליגי בצריך לברר או אין צריך לברר דלרב אשי לא מהימן עד שיביא עדים שפרעו ולשמואל כל שטוען פרעתיך בפני עדים והלכו להם נאמן א"כ ריב"ב דאמר יכול לומר פרעתיך בפני פ"ופ אפי' אי מיירי לאחר הלואה ושתק משמע דס"ל דשתיקה דלאחר ההלואה הוייא כקבלה בפי' ולהכי צריך שיטעון פרעתיך בפני פ"ופ והלכו להם כשמואל דאי לא חשיב כקבלה אפי' לא יאמר אלא פרעתיך ביני לביניך נמי מהימן וכיון שכן איך יאמר דבשעת הלואה כ"ע מודו דצריך שיביא עדים דמה חילוק יש בין בשעת הלואה לשלא בשעת הלואה הא כיון דשלא בשעת הלוואה ושתק ס"ל לריב"ב דחשיב כקבלת תנאו בפי' ואפי"ה ס"ל דיכול לטעון פרעתיך בעדים והלכו ואין צריך לברר הכי נמי בשעת הלואה דחשיב כקבלה מהני טענתו שפיר ואי"ץ לברר ומשו"ה הוצרך לומר דילמא בשעת תביעה קאי ודוק:<br>''' ולענין ''' הלכה כבר בירר הדברים כל הצורך הרב מש"ל ז"ל כאן והעלה דהיכא דהתנה עמו בשעת הלואה אל תפרעני אלא בעדים ושתק הלוה בזה לכ"ע תנאו קיים ואינו נאמן לטעון פרעתיך ביני לביניך ואין בזה חולק ואם מיחה ולא קבל התראתו אע"ג דלדע' מהר"י ן' מיגאש והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והרמ"ה וה"ה לא מהני מחאתו בשעת הלואה מ"מ לדעת הרא"ש ובנו הטור והתוס' שהביא רי"ו נ"ג ח"ב ס"ל דמהני מחאתו וא"כ יכול המוחזק לומר קי"ל כוותייהו ומצי למטען פרעתיך ביני לבינך: וכ"ש אם היה התנאי אחר ההלואה ומיחה הלוה ולא קבל התראתו דאף לדעת הרמב"ן מהני מחאתו ויכול לומר קי"ל כהרמב"ן והרא"ש והטור והתוס' שהביא רי"ו ואף הרמב"ם ומהר"י ן' מיגאש ס"ל הכי לדעת רי"ו ז"ל ומצי למטען ביני לבינך ודלא כמהרש"ך בח"ב סי"א:<br>''' ואם ''' התנה לאחר ההלואה ושתק הלוה אע"ג דלדעת רוב המפרשים תנאו קיים מ"מ לדעת הרא"ש והתוס' שהביא רי"ו ז"ל והטור שתיק' דלאחר הלואה לא הויא קבלה ויכול המוחזק לומר קי"ל כוותיהו ומצי למטען פרעתיך ביני לבינך:<br>''' ואם ''' נתחייב לחבירו בב"ד והתרה בו אל תפרעני אלא בעדים והלוה מיחה כתב הרא"ש דלא מהני מחאתו וסברא זו היא מוסכמת מהכל כמ"ש המ"ל ז"ל יע"ש:<br>''' כתב ''' מרן ז"ל בש"ע חו"מ סי' ע' ואם אמר שפרעו שלא בעדים אינו נאמן כו' הש"ך ז"ל בס"ק י"א כתב ג' טעמים למה לא יהא נאמן במגו דפרעתיך בעדים והלכו להם למ"ה האחד הוא תירוץ הרא"ש שכתב דאין זה מגו טוב דיותר נח לו לטעון פרעתיך ביני לביניך ושכחתי ההתראה ממה שיאמר פרעתיך בפני פ"ופ והלכו כי יאמרו העולם הרוצה לשקר מרחיק עדיו. התירוץ הב' מה שכתב ה"ה שאין כאן דין מגו שהרי הוא מודה שלא קיים התנאי ולפיכך צריך לקיימו דהא איהו מיחייב נפשיה בקיום התנאי דאמר דלא קיימיה וכיון דלא נתברר שפרע אמרי' ליה מיחייב את לקיומי תנאך עכ"ל: ותירוץ זה כתב הש"ך דצ"ע: ואנן יד עניי כבר ביארנו לעיל ד"ה ואין ספק כו' כונת דברי ה"ה ז"ל כיע"ש התירוץ השלישי מה שכתב מר"ן הב"י ז"ל וזה לשונו ולי נראה עוד דכיון דא"ל אל תפרעני אלא בעדים אנן סהדי דלא פרעיה אלא בעדים והיכא דאיכא אנן סהדי ליכא מגו יעו"ש: ותמהני על מרן למה זה תלה הדבר בסברת הכרס ולא זכר שר שכ"כ בהדיא הר"ן בפי' ההלכות כאשר יראה הרואה וצ"ע:<br>''' ודע ''' שהרב מש"ל כתב דאם המלוה מודה שפרעו הלוה מקצת החוב בינו לבינו והלוה טוען שפרעו כולו אז נאמן הלוה שכבר נתבטל הטעם דאין הלוה עשוי לפורעו שלא בעדים שהרי הודה המלוה שפרע מקצת החוב שלא בעדים וכה"ג כתבו רבוותא ז"ל בקובע זמן לחבירו ונתברר שפרע מקצתו בגו זימניה אע"פ שתבע המלוה השאר בגו זימניה נאמן הלוה לומר פרעתי שכבר אבטיל החזקה דאין אדם פורע תוך זמנו שהרי פרע מקצתו בגו זימניה עכ"ל:<br>''' ונראה ''' לע"ד דלדעת כל המפרשים ז"ל שכתבנו לעיל ד"ה והנה כו' דמשמ"ל דעיקרו של חיוב תנאי זה לאו מטעם אנן סהדי הוא אלא מטעם נאמנות דהימניה לוה למלוה הוא א"כ לדידהו ז"ל אין חילוק דאפי' הודה המלוה שפרע מקצת החוב בינו לבינו אכתי הנאמנו' על שארית החוב במקומו הוא עומד ולא מהימן לוה לומר שפרעו כולו וכמ"ש הטור בסי' פ"ד בדין פוגם שטרו דאינו נפרע אלא בשבועה וז"ל בד"א כשאין בו נאמנו' אבל יש בו נאמנות אע"פ שלא פי' בין בכולו בין במקצתו אלא האמינו סתם נאמן ונוטל בלא שבועה עכ"ל הרי שכתב דאפילו בפוגם שטרו הנאמנות במקומו עומד וכדבריו כתבו הר"ב התרו' והרא"ש בתשו' כמ"ש מרן בב"י שם יע"ש וזו היא ג"כ סברת הרמב"ם כמ"ש ה"ה בפט"ו מה' מלוה ה"ו ד"ה ואם התנה כו' וז"ל ומדברי רבי' יש ללמוד דנאמנו' סתם מועיל בין בכולו בין במקצתו וכ"כ ז"ל בין בנאמנות לוה בין בנאמנות מלוה עכ"ל ועיין להרב גד"ת ז"ל דק"ח ע"ד יע"ש ואף שהר"ב התרומות שם כתב דאיכא מ"ד דנאמנות סתם לא מהני למקצתו נראה דסברת יחיד היא ולא מצי המוחזק לומר קים לי ועיין להרב החבי"ב בכללי הקים לי אות נ"ב שכתב דסברת יש אומרים סברת יחיד היא יע"ש וכ"ש סברת איכא מ"ד וברור:<br>''' והנה ''' זה שכתב הרב מש"ל ז"ל וכה"ג כתבו רבוותא ז"ל בקובע זמן לחבירו כו' סברת הני רבוותא שכתב ז"ל הם ה"ה ברפי"ד מה' מלוה שכתב וז"ל אבל אני חוכך בדין פוגם שטרו דהא איבטיליה לה חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו לגבי האי שהרי פרע והלה מודה לו במקצת עכ"ל היא ג"כ סברת רבינו האיי שכתב הטור בסי' פ"ד וז"ל ורבינו האיי ז"ל כתב שאפי' בזמנו לא יפרע אלא בשבועה יע"ש אמנם הרמב"ם והרב התרומות בשער כ"א ח"ה ס"ו ס"ל דאף בפוגם שטרו לא איבטילה חזקה זו דאין אדם פורע תוך זמנו כיע"ש והשתא משמע ליה להרב ז"ל דכי היכי דאפליגו הני רבוותא לענין פוגם שטרו אי אבטילה הך חזקה דאין אדם פורע ת"ז לענין אי צריך שבועה בעל השטר ה"ן איפליגו לענין מלוה ע"פ וטען הלוה שפרע הכל בגו זימניה והמלוה מודה לו במקצת דלדע' רבינו האיי וה"ה אבטיל' החזקה ונשבע הלוה היסת ונפט' כדינו ולדע' הר"ב התרומות לא אבטיל' החזק' ולא מהימן לוה לומר שפרע הכל בגו זימניה ובכן יליף מינה הרב מש"ל ז"ל שפיר להך מילתא דאל תפרעני אלא בעדים לדעת רבינו האיי וה"ה ז"ל דאם מודה המלוה שפרעו מקצת החוב שלא בעדים דאבטיל טעמא דאנן סהדי ונאמן לומר שפרעו הכל בינו לבינו ונשבע היסת ונפטר:<br>''' ואולם ''' ראיתי להרב מש"ל ברפי"ד שכתב וז"ל מ"ש ה"ה ז"ל אבל אני חוכך בדין פוגם שטרו כו' אם פסקו של ה"ה לחייב שבועה למלוה ניח' ואם לפוטרו כמלוה ע"פ ללוה בשבועתו ק"ל פוגם שטרו אמאי נשבע ונוטל הא איבטיל חזקה דשטרך בידי מאי בעי דהא כי היכי דאבטיל חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו ה"נ אבטיל שטרך בידי מאי בעי דהא פרע ולא כתב ואפשר לדחות כו' יע"ש הרי דהרב שם טפי ניחא ליה למימר דבמלוה ע"פ אזיל ומודה ה"ה ז"ל דלא איבטילה החזקה לענין דמהימן לוה בשבועת היסת אלא לענין פוגם שטרו דוקא אמרה למילתיה דבעי מלוה לאשתבועי כדינו ולפ"ז אין מקום למ"ש הרב כאן דאם מודה המלוה שפרע מקצת החוב בינו לבינו דאיבטי' טעמ' דאנן סהדי ונאמ' הלוה לומ' שפרע הכל בינו לבינו כו' דלעני' זה שיהא הלוה נאמן בשבועתו לא אמרו הני רבוותא ז"ל ועכ"ל דהשתא משמע ליה להרב באפשר לדחות שכתב שם ברפי"ד ואף לענין לפוטרו ללוה במלוה ע"פ בשבועתו אמרה למילתיה ה"ה ז"ל:<br>''' ומ"מ ''' לפי הצד הזה שצידד הרב ז"ל דדוקא לענין שחייב המלוה שבועה אמרה ה"ה ז"ל למילתיה עכ"ל דבמלוה על פה שמודה המלוה שפרע מקצת בגו זימניה שבועה מיהא בעי המלוה דאי בלא שבו' נמצא דמלו' ע"פ עדיף טפי משט' דאלו בפוג' שטרו לא גבי מלוה בלא שבו' וגבי מלו' ע"פ גוב' בלא שבוע' ודב' זה לא יתכ' לאומרו ואין השכ' מחייבו א"ו כדאמרן ואם הדב' כן ק"ל אמאי לא מני תנא דמתני' בכלל הני דנשבעין ונוטלין עוד אחרת והיא זאת מלוה ע"פ שהודה המלוה שפרע מקצתו בגו זימניה והלוה אומר שפרע הכל בגו זימניה דנשבע המלוה וגובה השאר ואף למ"ש התוס' והר"ן בר"פ כל הנשבעין והביא דבריהם שם הרב תי"ט ז"ל דלא מני תנא דמתני' אלא הני דנשבעין ונוטלין מה שאינו ברשותו של נשבע כו' הך דהכא נמי הול"ל דאפי' דקאי ברשותו של לוה שקיל מלוה בשבו' וכעין זה ק"ל למ"ש רבינו בפ"ג מה' שכנים ה"ב דהתובע לחבירו ליתן חלקו בגובה הכותל שהוסיף על ד"א וחבירו אומר נתתי אינו נאמן אלא חבירו נשבע בנקיטת חפץ שלא נתן לו ונוטל ממנו כדין כל הנשבעין ונוטלין עכ"ל ומשמע מדבריו דאפי' לא אמר אשתבע לי ב"ד משבעין אותו כיע"ש וא"כ אמאי לא מני לה תנא בהני נשבעין ונוטלין ואף שהרמב"ן והרמ"ה נחלקו בזה על הרמב"ם כמ"ש הטור בסי' קנ"ז לא נחלקו עליו מה"ט דלא מצינו דמני לה תנא בהדי דנשבעין ונוטלין וכעת צריך ישוב לע"ד ועיין להרדב"ז ש"ל בח"א סי' רכ"ח:<br>''' ואת ''' זה ראיתי להרב לח"מ ברפי"ד מה' מלוה שכתב על דברי ה"ה ז"ל וז"ל וקשה דא"כ לימא בגמרא חילוק זה דאיכא בין פוגם שטרו לשאינו פוגם שטרו דפוגם אפילו תוך זמנו לא יפרע אלא בשבועה משא"כ בשאינו פוגם עכ"ל ולע"ד לא קשיא כלל דחזקה זו דאין אדם פורע תוך זמנו פלוגתא היא בגמר' בפ"ק דב"ב ד"ה ע"ב דאביי ורבא ס"ל דאין זו חזקה דעביד איניש דפרע בגו זימניה ואמרינן עלה דר"פ ורב הונא עבדי עובדא כאביי ורבא יע"ש וכיון שכן לא ידעתי מאי קא ק"ל להרב ז"ל דההיא דבעי תלמודא בפ' שבו' הדיינין דמ"א ומה בין זה לפוגם את שטרו לר"פ הוא דבעי דקאמר התם האי מאן דמפיק שטרא אחבריה כו' אם אמר ליה אשתבע לי דלא פרעתיך משבעין ליה ועליה דידיה קבעי תלמודא ומה בין זה לפוגם את שטרו והשתא לדידיה דר"פ דלית ליה הך חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו היכי מצי לחלק בין פוגם לשאינו פוגם לענין תוך זמנו כיון דאף בשאינו פוגם והוא תוך זמנו נמי לדידיה דרב פפא ודאי כי אמר אישתבע לי משביעינן ליה כיון דלית ליה חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו וצ"ע:<br>''' ולענין ''' הלכה בעיקר דין זה שכתב הרב מש"ל נלע"ד דלפי מ"ש אנן יד עניי דלדעת כל הפוס' דמשמע להו דעיקרו של חייוב תנאי זה לאו מטעם אנן סהדי הוא דמחייב הלוה אלא מטעם נאמנות המלוה דהמניה לוה לגבי דידיה הוא דמחייב ולדידהו אין חילוק דאפי' שהודה המלוה שפרע מקצת החוב בינו לבינו אכתי הנאמנות על שארית החוב במקומו הוא עומד כמדובר אע"פ שהודה להרב מ"ל דלטעמא דאנן סהדי שכתב הר"ן ז"ל כל שהודה המלוה שקבל מקצת החוב אבטיל האי טעמא דאנן סהדי ומהימן לוה לומר שפרע אף שארית החוב אכתי כיון דלא מצינו לו חבר להר"ן ז"ל בסברא זו ובטעמו נר' דאין הלוה מהימן לטעון פרעתי כל החוב ביני לבינו אלא המלוה נאמן לטעון שלא פרעו אלא מקצת החוב בלבד דנאמנותו במקומו עומד על השאר וכמ"ש הטור בסי' פ"ד בדין פוגם שטרו וכמדובר לעיל ולבר מן דין נלע"ד דאפי' לטעם אנן סהדי שכתב הר"ן ז"ל אכתי כיון דטעם זה דאבטיל טעמא דאנן סהדי בפריעת החוב מקצת החוב שכתב הרב מ"ל ז"ל לא למדו אלא ממ"ש ה"ה ז"ל ורבינו האיי ז"ל גבי חזקה אין אדם פורע תוך זמנו גבי פוגם שטרו ומלבד שמדברי ה"ה ז"ל אין ראיה כ"כ לפי מה שצידד הרב גופיה ברפי"ד וכמדובר עוד זאת דאפי' להצד האחר שצידד הרב בכונת דברי ה"ה ז"ל ס"ס לאו במלתא פסיקתא אמרה ה"ה ז"ל אלא כמסתפק אמרה למילתיה ובלשון אני חוכך והניח הדבר בצ"ע ועיקר קו' הרב המגיד מתיישב שפיר ע"פי מ"ש מהרימ"ט ז"ל הביא דבריו מרן החבי"ב בסי' פ"ד הגב"י ז"ל אות ו' ובסי' ע"ח מהדורא בתרא הג"הט אות ב' דלא מפני שראינו שפרע מקצת החוב בגו זימניה לפנים משורת הדין נאמר שפרע הכל דאדרבא איכא למימר דהוא הקדים לו המקצת הזה שנזדמן לו כדי שלא יכופנו על השאר בזמנו יע"ש ועיין להרב מחנה אפרים ה' גביית חוב סי' ז' דכ"א ע"ד שהביא ראיה לדברי הרמב"ם באופן דר' האיי ז"ל יחיד הוא נגד הרמב"ם ז"ל והר"ב התרומות ואין לומר קים לי כסברת יחיד כמ"ש מרן החבי"ב בכללי הקי"ל אות ט"ו:<br>''' ולבר ''' מן דין ומן דין עיקר סברת רבי' האיי ז"ל הלזו שהבי' הטור בסי' פ"ד תמה הש"ך שם בסק"ב אנה מצא כן הטור בדברי רבינו האיי ואדרבא המעיין בב"הת שער כ"א וה"ה רפי"ד מה' מלוה יראה דרבינו האיי לא פליג רק בלקוחות אבל בפוגם שטרו ועד א' מודה להרמב"ם עכ"ל ועיין למרן החבי"ב שם הגב"י אות ז' שנדחק בכונת הר"ב התרומות כמ"ש וכן מצוי בתשו' לרבי' האיי דמלקוחות לא גבי אלא בשבועה דמשמע דמלוה גופיה גובה שלא בשבועה כונתו שדבר זה דמלקוחות מצוי בתשו' אבל מסברא דנפשיה אפי' מלוה גופיה אינו נפרע אלא בשבו' יע"ש ומלבד הדוחק הזה אכתי לא העלה ארוכה לדברי ה"ה שאם רבינו האיי היה סובר כן אף בלוה גופי' כשכתב אני חוכך בדבר היל"ל שכ"כ רבינו האיי ז"ל ואם לאו דמסתפינא הייתי אומר שסברת רבינו האיי שכתב הטור בסי' פ"ד אינה ענין למ"ש ה"ה אני חוכך כו' ולא מטעמא דאבטילה חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו כתב הטור בשם רבינו האיי ז"ל דאפילו תוך זמנו לא יפרע אלא בשבו' אלא טעמו של רבי' האיי הוא דמשמע ליה דחזקה זו דאין אדם פורע תוך זמנו לא מהני לפוטרו למלוה אף משבועה דשבועה מיהא ס"ל דבעי וכמו שכן הוא דעת הרא"ש בפ"ק דב"ב והביא דבריו הטור בסי' ע"ח שכתב וז"ל וכתב הר"י ן' מיגאש שגם מהמלוה נפרע בלא שבו' וכ"כ הרי"ף בתשו' וא"א הרא"ש כתב שצריך שבועה שבא ליפרע מהלוה עצמו אע"פ שאם בא ליפר' מהיתומים אין צריך שבועה שאני התם שאין אדם מכחישו אבל הכא שהלוה טוען שפרע צריך לישבע עכ"ל:<br>''' ובכן ''' אפשר שהן הן הדברים שכתב הטור בסי' פ"ד בדין פוגם את שטרו והוא מעיד שהוא פרוע בשם רבינו האיי ז"ל דאפי' טוען שפרעו בתוך זמנו דלא יפרע אלא בשבועה דסתמא מיירי כשטענתו היא עם הלוה בעצמו שטוען שפרעו וכיון דלא מהני חזקה זו דאין אדם פורע תוך זמנו לפוטרו למלוה משבועה אפי' במלוה ע"פ ואפי' בשאינו מודה על מקצת החוב שפרעו בזמנו כ"ש בפוגם שטרו דצריך שבו' כדינו:<br>''' איברא ''' שראיתי להש"ך בסי' ע"ח סקט"ו והרב גד"ת בדצ"ד ע"ב דמשמע להו ז"ל כמ"ש הרא"ש והטור שצריך שבועה כשבא ליפרע מהלוה עצמו היינו שבו' דלאחר פרעון שטוען הלוה פרעתיך ב"פ אחד בתוך הזמן וא' אחר הזמן דבעלמא משבעינן ליה כה"ג כההיא דפ' הכותב דאמרי אי פקח אידך כו' ואי קודם פרעון קאמר מהי תיתי לאשבועי היסת דלא נתקנה שבועת היסת אלא דוקא ליפרע ולא להוציא ופירוש זה פירש גם כן בדברי הרב התרומות שכתב בשי"ו ח"ב סימן ה' וז"ל זה שפסקנו שגובה בלא שבו' אם הוא בתוך הזמן דוקא כי לא אמר לוה למלוה אישתב' לי אבל אי אמר ליה אשתב' לי משתבע היסת דלא עדיף חזקה דגו זימניה לאפטורי היסת ואע"ג דאיתיה תוך זמן די לנו אם פוטרין אותו משבו' המשנה כדין מפיק שטרא או משבו' הבא ליפרע מנכסי יתומים אבל מהיסת לא ינצל ובזה נסתפק הה"ר יאודה וכתב דאיכא מ"ד משתב' היסת ומפטר ואיכא מ"ד חרם סתם ור"ח ז"ל אמר דדחיקא מילתא לדחויי משבו' דרבנן כמאן דמפיק נו' ובודאי ליכא לספוקי בהאי מילתא כי בודאי אין על המלוה שום שבו' כלל וכן דעת הרי"ף בתשו' וזה טופסה מה ששאלתם אם גרש אשתו כו' יש לו להשביעה או לא כך ראינו שזו אינה טענה לפי שלא ניתנה כתובה לגבות מחיים וקי"ל הטוען פרעתיך בתוך זמנו אינו נאמן אלא נותן לה כתובתה ויחרים סתם אבל אם טען פרעתיך אחר הגירושין טענתו יפה שאפי' שפרעה ותטול ותשבע כדין כל מי שיש בידו שטר וטעין שפרעו עכ"ל ומשמע להו להרבנים בפשיטות דמ"ש הר"ב התרומות ובשם ההר"י דמשתב' היסת היינו שבו' דלאחר הפרעון ולדעת בע"הת אף שבו' זו לא בעי ושזה דעת הרי"ף בתשו' וכתב עוד הרב גד"ת דאע"ג דמתשו' דמייתי מהרי"ף משמע דמהשבועה דקודם פרעון איירי מ"מ יראה שהענין בעצמו אמיתי והרי"ף על השבו' המורגלת קאמר שהיא שבו' המשנה דאלו שבו' היסת פשיטא דאין לה מקום קודם פרעון וכתב עוד ולפ"ז אתי שפיר מ"ש ההר"י ז"ל משתבע היסת ומפטר ואי להשביע קודם הפרעון איירי מאן דכר שמיה דמפטר וצריך להגיה ולכתוב במקומה ונפרע או ונוטל וכיוצא אבל במה שכתבתי אין צורך להגיה דבשבועה דלאחר הפרעון עסקינן שהיא להפטר כו' ושוב מצאתי שכ"כ הרמב"ם בפ"ז מה' שכירות עכ"ל:<br>''' ועפ"י ''' יסוד זה אשר בנו הרבנים הנז' בכונת הרב התרומות והרא"ש והטור דבשבועה דלאחר הפרעון קמיירי דקודם הפרעון ליכא היסת הוקשו להם לשון המרדכי והג"א שכתבו דכי טעין פרעתיך תוך זמני אין צריך שבו' אא"כ אמר לו אשתבע לי שלא פרעתיך בזמני אז צריך שבועת היסת עכ"ל וכתבו ז"ל דמילת היסת היא משובשת דהיכא דטעין אשתבע לי דפרעתיך בזמני צריך לישבע שבועת המשנה והיינו דינא דר"פ דפ' ש"ה דמ"א והש"ך כתב דהמרדכי קרי לשבועת המשנה היסת ועוד הוקשה לו מ"ש הב"ח שהטור ז"ל לא כיון יפה בדעת הרא"ש דהרא"ש בשבועה דלאחר הפרעון קמיירי וכתב דהשיג על הטור שלא כדת דגם הטור ז"ל זו היתה כונתו וגם ע"פ יסוד זה תמה על הרב המפה דבסימן זה הסכים לסברת האומרים דא"צ שבועה והיינו ודאי שבו' דלאחר הפרעון דאל"כ ע"כ לסברא ראשונה דצריך שבועה היינו קודם פרעון וסברא זו לא נמצא בשום פוסק ובהרא"ש איתא שצריך לישבע היסת והיינו ע"כ לאחר הפרעון דלעולם לא תמצא היסת קודם פרעון אלא ע"כ לאחר הפרעון קאמר וכיון שכן קשה דבסימן שי"ז סתם כהמחבר דצריך ליישבה אחר הפרעון והצריכה עיון יע"ש<br>''' ולע"ד ''' אחרי שאלת המחילה מעוצם רבנותם ז"ל לא כן אנכי עמדי כי יסוד זה שעשו ממנו עיקר דכיון דלא מצינו היסת אלא דוקא להפטר ולא להוציא אין מקום לפרש דבריהם אלא לאחר הפרעון ולא קודם. לא ידעתי מנין להם זה העיקר ומי גילה להם סוד זה דלא נתקן היסת בכ"מ ואפי' להוציא וכנדון זה של הרב התרו' והרא"ש שכתבו בהדייא דנשבע היסת ולא מפני שלא מצינו היסת להוציא במקום אחר מוכיח שלא נתקן להוציא דאיכא למימר שהוא מפני שאין צורך בו שכבר נשבע שבועת המשנה בנשבעין ונוטלין אבל בכל כיוצא בזה דאין כאן שבועת המשנה ואיכ' חזקה דמסייע למלוה נשבע היסת כמו שנשבע הלוה בעלמ' להפטר ולא ידעתי מה יענו הרבני' למ"ש הר"ב התרו' בשכ"ה ח"ב ס"ב גבי אל תפרעני אלא בעדים שכתב וז"ל גם פסק הרב ן' מיגאש דכיון דאפסיקא הלכתא דצריך לפורעו בעדים הואיל והתרה בו לא שנא דטעין פרעתיך ביני לביניך לא שנא דטעין פרעתיך בפני עדים ומתו או הלכו בכולהו שקיל מלוה ממוניה מיניה דלוה בלא שום שבועה ואפילו היסת דאיהו דאפסיד אנפשיה כו' דכיון דאתרי ביה צריך להביאם ויעידו לו בכך ע"כ: וכתב עוד גם כתב הרב ן' מיגאש ז"ל אם רצה לחזור ולתבוע המלוה אחר שיתבענו בפנינו שלקח ממנו מעות כ"וכ שלא כדין יכול לתובעו ומחייבין המלוה לישבע היסת על טענתו כדין מנה לי בידך אין לך בידי ונפטר משבועתו עכ"ל : הרי מבואר מדברי מהר"י ן' מיגאש הללו דשייך שבו' היסת אף קודם הפרעון ממ"ש דשקיל ממוניה מיניה דלוה בלא שום שבועה ואפילו היסת כו' ושבועה זו ודאי דקודם הפרעון היא המבוא' ממ"ש אח"כ דלאחר הפרעון יכול הלוה להשביעו ואם איתא לדברי הרבנים הנז' דלא שייך שבועת היסת קודם פרעון מה צריך לו להר"י ן' מיגאש לומר דאינו נשבע אפי' היסת אלא ודאי דאף קודם פרעון שייך שבו' היסת ולזה כתב דכאן אינו צריך שבו' כלל ואפילו היסת מפני שכך התרה בו ואיהו אפסיד אנפשיה כמ"ש ז"ל :<br>''' גם ''' מדברי הרי"ף והרא"ש בפ' ש"ה דמ"ט והביא דבריה' מר"ן בב"י ז"ל בסי' פ"ב ס"ג שכתבו עלה דאמר ר"פ בגמ' ואי אמר ליה אשתבע לי משתבע ליה וז"ל אע"ג דאיכא מ"ד דשבועה זו שבועת היסת היא אנן מסתברא לן כמ"ד שהיא כעין דאורייתא דומיא דפוגם שטרו כו' מבואר דס"ל דשבועת היסת נמי שייך נמי בבא ליטול שלא כדברי הרבנים הנז' דאי לא הו"ל לדחות סברת איכא מ"ד מה"ט דשבועת היסת לא נתקנה אלא להיפטר אלא ודאי דאי מהא לא אירייא דכי היכי דנתקנה להפטר נתקנה נמי היכא דאיכא שטר או חזקה דמסייע לתובע ועיין למרן החבי"ב שם בסי' פ"ב הג"הט אות י"ג ודוק:<br>''' גם ''' מדברי ר"ח שהביא הר"ב התרומות שם שכתב ור"ח אמר דדחיקא מילתא לדחות משבועה דרבנן כמאן דמפיק שטרא אחבריה כו' מבואר בהדייא דבשבוע' דקודם הפרעון קמיירי דלדעת הר"ר יאודה ז"ל נשבע היסת ולדעת ר"ח ז"ל דדחיקא ליה מילתא לדחויי משבועה דרבנן דהיינו שבועת המשנה כמאן דמפי' שטרא אחבריה דאמר ר"פ בפש"ה דכי א"ל אישתבע לי קודם פרעון משבעינן ליה כעין של תורה ואי לאחר הפרעון קמיירי הרר"י ז"ל מי איכא למ"ד דמשבעינן ליה היסת ומאי שיאטיה דההיא דמפיק שטרא הכא אלא ודאי כדאמרן גם ממ"ש הר"ב התרו' שכ"ט ח"ב ס"ג בשם הר"י ן' מיגש ורבינו אפרים והביא הטור דבריהם סי' צ"א ס"ד וז"ל והפועלים נשבעין היסת לבע"הב ונוטלין ומבואר טעמם שם בב"י ז"ל יע"ש: מבואר בהדייא הפך דברי הש"ך והגד"ת ז"ל ואף שהרי"ף והרמ"ה נחלקו שם וס"ל דנשבעין כעין דאורייתא היינו משום דס"ל דזה בכלל שכיר נשבע ונוטל דמתני' היא אבל בעלמא אה"ן דס"ל דנשבע היסת ונוטל וכנדון זה של הרא"ש ז"ל: ועיין להרב גד"ת שם דקל"ב ע"א ה"ה אך ק' שתמה על הר"י ן' מיגאש דלא מצינן היסת אלא להפטר כו' יע"ש ולדרכו ז"ל הוא מהלך וכבר כתבנו שאין הכרח לעיקר זה שבנה עליו דייק גם מדברי הר"י הלוי הללו שכתב הר"ב התרו' מבוארין ג"כ דברי ר' אפרים שהביא אחריו הר"הת שם דהולך הוא בשיטתו של ר"י ן' מיגאש וכמובן למעין שם והתימא על הש"ך שבסי' קכ"א ס"ק מ"ז שהציע דעתו של רבינו אפרים לענין אחר ונדחק בישוב לשונו כיע"ש וכל זה גרם לו יסוד זה אשר בנה דאין שבו' היסת אלא ליפטר ולא זכיתי לרדת לעומק דעתו מה יענו שפתי דעת לדברי הר"י ן' מיגאש שהביא שם הר"ב התרומות כמבוארין דבריו ז"ל דשבו' היסת זו היא קודם פרעון כמבואר שם וצ"ע:<br>''' איברא ''' שמדברי הרמב"ם ורבינו פ"א מה' טוען הלכה ו' שהביא הש"ך שם בסי' קכ"א משמע לכאורה דס"ל דלא משכחת שבועת היסת לעולם אלא ליפטר ולא להוציא שהרי כתב וז"ל ואין לך מי שנשבע היסת ונוטל בלבד זה שנהפכה עליו שבועה ע"כ. ואם הדברים כפשטן ק"ט על מ"ש ה"ה על זה וז"ל וזה כדברי הר"י ן' מיגאש ודברים ברורים הם עכ"ל: שהרי מצינו להר"י ן' מיגאש במקומות הנז"ל שכתב דאיכא שבועת היסת בנשבע ונוטל גם ק' ממ"ש רבינו פ"א מהל' שלוחין ה' ז' וכמו שהקשה מרן כ"מ שם יע"ש ועיין להרב גד"ת דקל"ב ע"ב יע"ש אם לא שנאמר כמ"ש הרב ז"ל ואין לך מי שנשבע היסת ונוטל מחבירו כו' דדוקא כגון זה קאמר דאפי' לית ליה שטר או חזקה דמסייעו אפי"ה נוטל בלא שבו' המשנה משום שנהפכה עליו השבו' וצ"ע ועיין להש"ך בסי' פ"ז סקל"א ועיין לרבינו והרע"ב בפי' המשנה פ"ק דכתובות משנה ה' גבי היא אומרת משארסתני נאנסתי כו' ר"ג ור"א אומרים נאמנת שכתבו דנאמנת בשבועת היסת יע"ש אלמא אע"פ שהיא הנוטלת נשבעת היסת הפך דברי הרבנים הנז' איברא שרבינו בחבורו שם לא כתב אלא שיש לו להחרים חרם סתם וכ"כ כל הפוסקים שם וכמ"ש הרב תוי"ט ז"ל שם כיע"ש ועיין להרב התרו' בשער כ"ו ח"א ס"ד דמבואר מדבריו דס"ל כהר"ם בפי' המשנה ועיין להש"ך בסי' פ"ז ס"ק ל"א:<br>''' ומ"מ ''' אפי' אם נודה להרבנים הנז' שזה דעת רבי' מיהו אין זה דעת הר"י ן' מיגאש ורבינו אפרים ושאר רבוותא שכתבנו אלא לדידהו ס"ל דנתקנה שבועת היסת אף להוציא וכמדובר ובכן הדבר ברור אצלי דמ"ש הרב התרומות בשי"ו גבי חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו בשם הרר"י ז"ל דכי אמר לוה למלוה אשתבע לי דמשתבע ליה היסת בשבועה דקודם הפרעון קמיירי וע"ז דוקא נחלק עליו הר"ב התרומות והביא ג"כ דברי הרי"ף בתשו' דס"ל דקודם הפרעון אין על המלוה שום שבועה כלל וכמבואר מדברי הרי"ף באותה תשובה דעל שבועה דקודם הפרעון קמיירי וכמ"ש הר"ב גד"ת והש"ך ומדכתב הרי"ף דאין עליה אלא חרם סתם דקדק הר"ב התרו' דס"ל דאף שבועת היסת אין משביעין אותה קודם פרעון ודלא כהרר"י ז"ל דמשביעין אותה היסת קודם פרעון ומה שהוכיחו עוד הרב גד"ת והש"ך ז"ל ממ"ש הרר"י ז"ל מישתבע היסת ומפטר דמיירי בשבועה דלאחר הפרעון דאי קודם פרעון מיירי מאן דכר שמיה דמפטר כו' אינה ראיה כלל דמפני שאין אנו מצריכין אותו לישבע שבועת המשנה כדין מאן דאפיק שטרא לחבריה וא"ל אשתבע לי דלא פרעתיך דמשביעין אותו שבועת המשנה וכאן לדעת הרר"י ז"ל אע"ג דא"ל אישתבע לי לא משביעין ליה אלא שבועת היסת ושלא כדעת ר"ח שכתב בתר הכי דמשבעינן ליה שבועת המשנה לזה כתב דמשתבע המלוה היסת ומפטר כלומר ומיפטר בכך משבועת המשנ' וכלשון הזה כתב הר"ב התרו' ג"כ סמוך ונר' וז"ל ואע"ג דאיתיה תוך זמן די לנו אם פוטרין אותו משבו' המשנה כו' אבל מהיסת לא ינצל ע"כ והן הן הדברים שכתב בשם ההר"י ז"ל ומיפטר וכמדובר מיהו אף לדעת הר"ב התרומות והרי"ף דלא משבעינן ליה כלל אין ספק אצלי דאף לאחר שפרעו בפנינו רצה לחזור ולתבוע לו שלקח ממנו מעות שלא כדין יכול לתובעו ומחייבינן למלוה לישבע היסת על טענתו כדין מנה לי בידך וכמ"ש הר"ב התרו' בשער כ"ה בשם הר"י ן' מיגאש ז"ל בדין אל תפרעני אלא בעדים ולא כתב שום חולק עליו בזה יע"ש. ודעת הרא"ש והטור ז"ל הוא דאף כי לא טעין לוה אשתבע לי דלא פרעתי' נשבע המלוה היסת קודם פרעון דאהנייא החזקה דאין אדם פורע תוך זמנו לענין שלא יהא הלוה נאמן בשבו' להיפטר אלא מלוה יהא נאמן אבל שבועת היסת מיהא בעי וע"ז כתב הטור שדעת הר"י ן' מיגאש והרי"ף ז"ל בתשו' הוא שאינו צריך שבו' כלל אלא חרם סתם מחרימין אבל לדעת הרא"ש צריך שבוע' והיינו ודאי שבוע' היסת כמ"ש בהדיא הרא"ש ז"ל בפ"ק דב"ב ד"ה וז"ל ואי טעין פרעתיך בגו זימניה אע"ג דאינו נאמן יראה שצריך לישבע שבועת היסת כיון שטוען טענת בריא אבל ביתמי לא משבעינן ליה מספק עכ"ל וכ"כ רבינו ירוחם ז"ל בהדיא בנתיב ג' ח"ב וז"ל קובע זמן לחבירו בעדים ובא לתובעו תוך זמנו ואמר פרעתי תוך זמני אינו נאמן ונשבע היסת שלא פרע ויטול כ"כ הרא"ש ז"ל מיהו אף לדעת הר"י ן' מיגש והרי"ף לאחר הפרעון ודאי דמצי ליה לאשתבועי למלוה ובזה לא דבר הטור מפני שלדעתו ולדעת אביו הרא"ש ז"ל נשבע המלוה קודם פרעון אבל אין ספק שלדעת הר"י ן' מיגאש והרי"ף לאחר הפרעון אם רצה הלוה להשביע למלוה משביעו כדין מנה לי בידך וכמ"ש הרב '''טען ''' ''' ואמר כן עשיתי ופרעתיך בפני פ"ופ והלכו למ"ה או מתו הרי זה נאמן ונשבע שבועת היסת ונפטר.''' ע"כ: נ"ב זו היא סברת רבינו וה"ה שלא חלק עליו וסברת הרא"ש והטור והר"ן ורי"ו נתיב ג' ח"ב וזה נראה דעת ב"הת ז"ל וזו היא גם כן דעת ריא"ז בש"הג כיע"ש ועיין למהריב"ל בח"א דקל"ד ע"א שכתב בשם הר"ן ז"ל הפך שיטה זו ואולי הוא הרב הנמקי יע"ש ואולם הרי"ף חלוק ע"ז וס"ל דאינו נאמן עד שיביא עדים בפנינו שפרעו וזו היא שיטת מהר"י בן מיגאש כמ"ש הרב בע"הת בשער כ"ה יע"ש וזו היא ג"כ סברת הר' יונה כמ"ש מרן ב"י בסי' קל"ג ס"ו וזו ג"כ שיט' הראב"ד בהשגות ושי' הרמב"ן והרז"ה בס' המלחמות ושיטת הרשב"א בחי' לשבועות יע"ש וכתב עוד שם שזו היא ג"כ שיטת ר"ח ז"ל דגריס בגמ' כגי' הרי"ף דאינו נאמן יע"ש: '''ולכאורה''' קשה דהרא"ש ז"ל בסוגיין גבי ההיא דאל תפרעני אלא בפני ראובן ושמעון דקדק מפירושו של ר"ח דגריס לעיל בההיא דאל תפרעני אלא בעדים שאם אמר פרעתיך בפני פ"ופ והלכו למ"ה דנאמן כגי' הרמב"ם ולפי עדותו של הרשב"א דגריס אינו נאמן קשה מה יענה למה שדקדק הרא"ש ז"ל מפירושו בההיא דאל תפרעני אלא באפי ראובן ושמעון דממה שפי' במ"ש שם להכי קא"ל ראובן ושמעון כי היכי דלא לדחייה דהכונה כי היכי דלא לידחיה לומר פרעתיך בפני עדים והלכו למ"ה משמע דדוקא כי אמר ראובן ושמעון לא מצי לדחויי ליה בהכי אבל כי אמר אל תפרעני אלא בפני עדים סתם מצי לדחויי ליה ולמימר פרעתיך בפני עדים והלכו למ"ה ונאמן ואיכא למימר דאע"ג דגריס ר"ח ז"ל אינו נאמן מיהו ס"ל כמ"ש הר"ן ז"ל דהכי קאמר אינו נאמן לגמרי אלא יהבינן ליה זימנא ונטרינן ליה עד דאתו וכ"כ הטור בשם הר' ישעיה ז"ל דאי טעין הלכו למ"ה אין אומרים לו דלפרעיה מיד ולכי אתו עדים ואמרו דפרעיה מהדר ליה אלא ממתינין לו עד שיבואו כו' יע"ש והשתא היינו דאיכא בין אומר אל תפרעני אלא בעדים סתם לאומר אל תפרעני אלא בפני ראובן ושמעון דאלו בעדים סתם ממתינין לו עד שיתברר שמתו העדים ואינן יכולין לבא ועוד או עד הזמן שנתנו לו ב"ד להבאת העדים ולא באו אז מחייבינן ליה אבל באומר אל תפרעני אלא בפני פ"ופ לא נטרינן ליה אלא תכף ומיד מחייבינן ליה דלהכי קא"ל פ"ופ כי היכי דלא לידחייה עד שיתברר הדבר ודוק ונמצא דר"ח והרב ישעיה בשיטה אחת קיימי דכי טעין פרעתיך בפני פ"ופ והלכו למ"ה נטרינן ליהו עד שיתברר הדבר שלא יבואו להעיד ומחייבינן ליה ללוה אז וזו היא ג"כ סברת הראב"ד בס' תמים דעים {{ממ|[[תמים דעים/רלז|סי' רלז]]}} יע"ש: '''ודעת''' רשב"ם והתוס' בפ' חזקת דמ"ה דאי טעין פרעתיך בפני פ' ופ' והלכו להם למ"ה נאמן לגמרי אפי' נתברר שמתו אח"כ אבל אי טעין מעיקרא פרעתיך בפני פ"ופ ומתו אינו נאמן יע"ש: וזה נראה דעת המרדכי שם סי' תקס"ג וכן יש לדקדק מלשון הסמ"ג עשין צ"ד דלא נקט אלא הלכו למ"ה: ועיין למרן מלכא בס' בתי כהונה {{ממ|ח"א ד"ה ע"ג}} במ"ש על דברי רבינו דנקט ב' החלוקו' הלכו למ"ה ומתו יע"ש. ויותר נראה לומר דבכל חלוקה יש חידוש וכמ"ש הרב גופיה שם דאין לומר זו אף זו בדברי הפוסקים וכמ"ש מרן החבי"ב בכללי הפוסקים אות פ"ח ועיין להרב שער יוסף דף ה' ע"א עד ע"ג יע"ש. וזו היא ג"כ דעת הרמ"ה וכמ"ש הרב גד"ת דקט"ו ודקי"ו יע"ש. ועיין להרב ראש יוסף בסי' זה דקמ"ח ע"א וע"ב אות ל"ו ואות ל"ז ושם אות מ"א שדבריו תמוהים וצ"ע. ויותר יגדל התימה על הרב פרישה שכתב ע"ש רבינו ישעיה דסברא זו הביאה ה"ה ז"ל בשם הרשב"א וטעמו של הר' ישעיה הוא דאל"כ למה לא יהא נאמן לומר פרעתיך ביני לבינך במגו דפרעתיך בפני פ"ופ עכ"ל ולא כן אנכי עמדי דלפי טעמו אם ימותו אח"כ העדים ולא יתברר שפרע לא יתחייב לשלם וזה אינו לע"ד אלא דגירסת הר' ישעיה בגמ' היא כגירסת הרי"ף דאינו נאמן ואין זו סברת הרשב"א שהביא ה"ה והחילוק ביניהם רב כמ"ש גד"ת ז"ל בדקי"ו יע"ש: '''ולענין''' הלכה אם הלוה מוחזק יכול לומר קי"ל כסברת כשיטת רבינו ודעמיה דאפי' טעין פרעתיך בפני עדים ומתו או הלכו למ"ה דמהימן ועיין להר"ם מינץ בסי' ס"ט דקכ"א ע"א שכתב וז"ל והא קי"ל המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים ואי א"ל אל תפרעני אלא בעדים יכול לומר לו פרעתיך בפני פ"ופ והלכו למ"ה ונאמן כך גרסי' ברוב הספרים בגמ' וגם האלפס דגורס אינו נאמן חזר בו בס' השערים שער י"ג כו' יע"ש. ונראה דאשתמיט מיניה דמר דהרי"ף בעל השערים הוא בן בנו של רב אלפס כמ"ש בתשו' למהר"ם סי' קצ"ה וסי' ר"ט ובהג"מיי בתשו' דשייכי לס' משפטים סי' מ"ה וסי' נ"ה ועיין למרן החבי"ב בסי' פ"ז הג"הט אות ס"ו דספוקי מספק"ל מילת' אם בעל השערים הוא הרי"ף ומדברי מהר"ש הלוי שהביא שם נראה דמפשט פשיטא ליה שהוא הוא ועיין עוד למרן החבי"ב בסי' קע"ו הגב"י אות ג"ן ובס' יד מלאכי בכללי הרי"ף אות ך' יע"ש: '''ומ"ש''' עוד רבינו '''וכן אם אמר אל תפרעני אלא בפני ת"ח כו' ואמר בפניהם פרעתיך כו' ה"ז נאמן.''' ע"כ. הנה הרב גד"ת בדקי"ו ע"ג וע"ד דקדק מדבריו ז"ל מדנקט בחלוקה זו דאם אמר פרעתיך בפניהם דנאמן ובחלוקה השנית באומר אל תפרעני אלא בפני פו"פ דאם אמר פרעתיך בפני אחרים אינו נאמן ולא עריב ותני שתי חלוקות יחד בפני ת"ח או בפני פ"ופ אם אמר פרעתיך בפניהם נאמן ואם בפני אחרים אינו נאמן שמעינן דס"ל דבחלוקה דבפני ת"ח אפי' הביא עדים אחרים בפנינו אינו נאמן וכ"ש כשאינן לפנינו משא"כ באומר בפני פ"ופ דכשהביא עדים אחרים לפנינו נאמן וטעמא דכשאומר בפני ת"ח כוונתו מבוארת לפסול שאר עדים שאינן ת"ח וכ"כ שה"ג בשם ריה"ז וכתב דלפ"ז היה יכול הרמב"ן לדחות ראית הרי"ף שהביא מההיא דאומר אל תפרעני אלא באפי בי תרי דתנו הלכתא דהתם שאני דאפי' אייתי סהדי לקמן לא מהימני ונדחק בתירוצו יע"ש: '''ולע"ד''' אין זה נכון אלא שדעת רבינו דאף בחלוקת דת"ח אם הביא עדים אחרים אפי' אינן ת"ח מהימני ומאי דלא כייל שתי החלוקות יחד איכא למימר דבכל חדא חידושא אשמעינן דבאומר אל תפרעני אלא בפני ת"ח הוה ס"ד לומר דאפי' אמר פרעתיך בפניהם והלכו למ"ה לא מהימן דמחזי כשקרא כיון שעיקר התנאי שהתנה המלוה בהכי הוא כדי שיפרע בפני עדים המצויין בעיר לא עביד דפרע הלוה בפני ת"ח שהלכו וריע טענתיה ולהכי אשמועי' דמהימן כיון דס"ס אומר שפרעו בפני ת"ח ובחלוקה דאל תפרעני אלא בפני פ"ופ אשמועינן חידוש' דאי אמ' פרעתיך בפני אחרים והלכו דאינו נאמן ולא אמרינן כיון דאותם פ"ופ שאמר המלוה עבידי נמי ללכת למ"ה ולא אמר פ"ופ אלא מפני שידועים אצלו וה"ה אחרים נמי קמ"ל דאפי"ה לא מהימן. ומה שדקדק עוד ממ"ש רבינו כך יראה מדין הגמ' כו' נראה דכוונת רבינו ז"ל לומר מה שהוקשה להם להרשב"א והר"ן לדעת הרי"ף מהא דקאמר הש"ס כי היכי דלא לידחייה דלגי' הרי"ף הול"ל כי היכי דלפסול שאר עדים. ועיין להש"ך לקמן ס"ק ח"י שגם הוא ז"ל דחה דברי הרב גד"ת הללו והעלה דלדעת הרמב"ם אף בחלוקה דת"ח אם הביא עדים אחרים שפרעו נאמן. ולענין הלכה ודאי דכל שהביא עדים אחרים בפנינו שפרעו בפניהם לא מפקינן מיניה מטעם קי"ל כהרמב"ם ודעימיה דלא מפסלי שאר עדים ואם המלוה מוחזק לא מפקינן מיניה מטעם קי"ל כהרי"ף ודעימיה : '''איברא''' דמאחר דלדעת רבינו ודעמיה לא נפסלו שאר עדים לעדות זו משמע לכאור' דבאנו למחלוקת אחר דאיפליגו בו אבות העולם בפ"ב דכתובות דכ"א ע"ב גבי ג' שישבו לקיים את השטר וקרא ערער על חד מהם כו' דלדעת רש"י והרי"ף גבי ההיא דפרכינן עלה אי ערער דגזלנות' תרי ותרי נינהו ופרש"י והרי"ף דלא מתכשר גברא כיון דהוו תרי ותרי ולדעת ר"ח והרא"ה ז"ל העד כשר דאזלינן בתר חזקה דגופא ואוקמינן להו אחזקתיהו ומוציאין ממון ע"פ עדותן ולא מהני חזקת ממון יע"ש: ''' ובכן''' אם המלוה מוחזק לסברת הרי"ף ורש"י ודעמיה מצי למימר קי"ל כהרי"ף ודעימיה דנפסלו שאר עדים לעדות זו אמנם לסברת ר"ח והרא"ה ז"ל לא מצי המלוה למימר קי"ל כהרי"ף ודעימיה דפסלינהו לשאר עדים משום דחזקת כשרות עדיף מחזקת ממון ולא פסלינן להו לעדים ומפקינן להו מחזקתייהו ודין תרי ותרי שוה למחלוקת הפוס' וכמבואר בתשו' למהרש"ח סי' כ"ד יע"ש ומיהו נר' דאכתי יפה כח המוחזק דמצי למימר קי"ל כהרי"ף ודעימיה דשאר עדים פסולים וקי"ל כרש"י והרי"ף דסברי בעלמא דחזקת ממון אלימא ולא מהני חזקת כשרות ואף דהשתא הו"ל ס"ס וכתב מהריב"ל בכמה מקומות דבס"ס מפקינן מיד המוחזק מ"מ הרואה יראה שכל גדולי האחרונים נו"ן חלקו עליו בזה ואף מהריב"ל לא עמד בשמועתו וכ"ש דהיכא דהתרי ספיקי הוו בפלוג' דרבוותא דבכגון דא אף מהריב"ל ספוקי מספק"ל טובא והדברים עתיקים אמנם הרב פ"מ בח"ב סי' ק"ו כתב דע"כ ל"ק רש"י והרי"ף דחזקת ממון עדיף מחזקת כשרות אלא דוקא גבי תרי ותרי לפי דאם נאמר דחזקת כשרות עדיף לפסול את העדים המעידים שהוא גזלן ונוצי' אותם מחזקתם אבל במחלוקת הפוסקים אליבא דכ"ע חזקת כשרות עדי' ולפ"ז בנ"ד נראה דלכ"ע יכול המלוה אם הוא מוחזק לומר קי"ל כמאן דפסל שאר עדים ואף שדברי מהרש"ך שם נראה שחלוק בזה על הרב פ"מ וכמ"ש הרב מש"ל ב[[משנה למלך/מלווה ולווה/ד#ו|פ"ד מהל' מלוה הל' ו']] {{ממ|דמ"ו ע"ג}} יע"ש מ"מ מ"כ בכתבי הקדש למרן מלכא הרב המופלא כמהרח"א זלה"ה שכתב וז"ל מצאתי לראשונים דס"ל כמ"ש הפ"מ וז"ל הרב המעיל בפי' על ההלכות הובאו דבריו בש"מ לה"ה מהר"ב פ"ב דכתובות דכ"ח ע"ג ד"ה כתוב בהשלמה שכתב הרי"ף דחזקת ממון עדי' מחזקת הגוף דוקא בבריא ובריא אבל בברי ושמא קי"ל דהיא מהימנא משום חזקה דגופא וטעם הדבר דבברי ובריא לא אזלינן בתר חזקה דגופא שאם נכשיר הב' נפסל הב' אחרים כו' יע"ש הרי הדבר מבואר כמ"ש הרב פ"מ ודבר ה' בפיהו אמת שכיון לדעת הראשונים ותיתי לי שאם ה"ה מהרש"ח היה רואה דברי הראשונים אלו שכתבנו גם הוא ז"ל היה מחלק כן ואף שהרב מש"ל כתב דמדברי הרשב"א שהביא הב"י ח"מ סי' ל"ד מחו' ב' יש להוכיח הפך האמור מ"מ הרואה יראה שאפש' שאין משם הוכחה ואף הרב ז"ל לא ברירא לה מילתא טובא ולא קאמר אלא שיש קצת הוכחה יע"ש עכת"ד הרב זלה"ה. באופן דבנ"ד לפי האמור ומדובר תורה יוצאה דאף אם המלוה מוחזק יכול לומר קי"ל כמאן דפסל לשאר עדים בעדות זו ולא מפקינן מיניה והרואה יראה דבנ"ד שאין פיסול שאר עדים משום פיסול עבירה וכיוצא ק"ו הדברים דמצי למימר קי"ל כמאן דפסל לעדות זה דלא מפקינן להו מחזקתייהו לגמרי ואפשר דאפי' מאן דפליג בההיא דתרי ותרי דס"ל דאזלינן בתר חזקת הגוף לגבי חזקת ממון בהא מודה דלא אזלי' בתר חזקתייהו כיון דלא מפסלי לגמרי אלא לעדות זו דוקא וזה נראה דעת הש"ך ב[[ש"ך/חושן משפט/לד#טז|ס"ק י"ו]] שכתב דאם תפס התובע אפי' בפני עדי' מצי למימר קי"ל כהרי"ף ודעימיה ולא זכר ש"ר פלוגתא דרבוותא בההיא דתרי ותרי אי חזקת ממון עדיפא או חזקת הגוף עדיפא ודוק: '''ודע''' דלדעת הרי"ף דאיפסילי להו שאר עדים לעדות זה כתב הש"כ ב[[ש"ך/חושן משפט/לד#טו|ס"ק ט"ו]] דאם תנאי זה היה אחר ההלואה צריך שיהיה קנין בדבר דומיא דנאמנות כבי תרי כמ"ש לקמן בס"ד יע"ש ולא ידעתי אמאי לא כתב הרב כן אף לדעת רבינו אע"ג דלא איפסילו שאר עדים כל דטעין שפרעו בפני אחרים והלכו למ"ה דלא מהימן אם התנאי היה אחר ההלואה צריך קנין שהרי כתב ה"ה בפט"ו מה' מלוה הל' ג' דלדעת רבי' אפי' בסתם נאמנות דלא מפסלו שאר עדים אם תנאי הנאמנות היה לאחר ההלואה בעי קנין ועיין במ"ש לעיל בד"ה וראיתי להרב מש"ל כו' יע"ש: '''ודע''' שמהריב"ל ב[[שו"ת מהר"י בן לב/א/קא|ח"א סי' ק"א]] כתב דהמיחד עדים שיעידו עליו הרי הוא כמבטל ופוסל שאר עדים ועיין במה שתמה עליו מרן החביב ב[[כנסת הגדולה - הגהות בית יוסף/חושן משפט/לד#יח|הגב"י אות ח"י]] ועיין בס' ב"ד די"א ע"א ד"ה שוב ראיתי: '''ומ"ש''' עוד רבינו ז"ל '''א"ל אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני כו'.''' כ"כ מרן ה' הלואות [[שולחן ערוך/חושן משפט/ע#ג|סי' ע' ס"ג]] א"ל אל תפרעני אלא בפני פ"ופ וא"ל פרעתיך בפני אחרים אם באו אותם עדים כו' פטור ע"כ והרבים עומדים בשיטתם עיין בש"ך בסקי"ו והרי"ף ודעימיה חולקים ע"ז וס"ל דפסילי כלהו סהדי דעלמא והכריח הרי"ף כן מעובדא דההוא דא"ל לחבריה כי פרעתן אל תפרעני אלא באפי בי תרי דתנו הלכתא אזל פרעיה באפי סהדי אחריני כו' וא"ל ר"ן כיון דקמודית דקבילתנהו פרעון מעליא הוי ע"כ ומדהוצרך ר"ן להודאתו של מלוה דקבילתנהו ש"מ דסהדי אחריני לא מהימני אפי' כי אתו קמן לאסהודי יע"ש והרמב"ם שם והרשב"א בחידושיו והר"ן ז"ל דחו הכרח זה ע"פי גירסת ר"ח ז"ל דגריס בההוא עובדא אזל פרעיה בין דיליה לדיליה ולכך הוצרך ר"ן לומר כיון דמודית דקבילתנהו כיון שלא היו עדים בדבר יע"ש: '''וראיתי''' להלח"ם ז"ל שם ולהרב גד"ת בדקי"ו ע"א שהקשו דאפי' לגי' הרי"ף ז"ל נמי אפש' לפרש דהש"ס הוא דקאמר דאזל פרעיה באפי סהדי אבל כשבא לפני ר"ן לא הביא העדים לפניו מפני שלא היו שם וכמו שכן פי' ר"ח גופיה לעיל בעובדא דאל תפרעני אלא באפי ראובן ושמעון דקאמר אזל פרעיה באפי סהדי אחריני שאין העדים לפנינו אלא הלוה הוא דקאמר הכי וא"כ מה הכרח מצא הרי"ף בהאי עובדא טפי מעובדא דלעיל והצריכו עיון יע"ש. והרואה יראה שהיא תמיהא רבתי על הרי"ף בעיקר ראייתו ועל הדוחים ראייתו של הרי"ף ע"פ גירסת ר"ח אמאי לא דחו דאף לגירסת הרי"ף אינה ראיה כלל. ולפי חומר הנושא אפשר לע"ד לומר דבעובדא דלעיל כיון דמסיים רבא עלה דההוא עובדא וקאמר להכי א"ל ראובן ושמעון כי היכי דלא לדחייה ולפי' ר"ח ז"ל היינו לומר דלא לדחייה בטענת שקר שפרעו בעדים והלכו למ"ה הילכך לא הוצרך הש"ס לפרש דאין העדים לפנינו דממיל' ממילתיה דרבא דקאמר עלה משתמע דהכי הוה עובדא. אמנם בהאי עובדא דליכא גילוי דאין העדים לפנינו ופשטא דלישנא משמע שיש כאן עדים אחרים ואפ"ה הוצרך לומר ר"ן כיון דקמודית דקבילתנהו משמ' דהעדים פסולים הם לעדות זה כנלע"ד:<br>''' ואולם ''' הא ק"ל דאפילו לפי' הרי"ף דגריס אזיל פרעיה באפי סהדי ומפרש דאיתנהו לסהדי קמן אכתי יש לדחות ראית הרי"ף מההוא עובדא דאיכא למימר דלהכי הוצרך ר"ן להודאתו של מלוה דהודה דקבילתנהו משום דאפשר דהעדים לא ראו אלא פריעת ההדמים שקבל המלוה מן הלוה סתמא ומלוה קטעין דקבלם סתמא אבל בלבו היה לקבלם לשם פקדון שאם המלוה היה טוען שפי' ללוה בפי' שאינו מקבלם אלא בתורת פקדון ושהעדים לא ידעו זה אלא ראו מסירת המעות סתמא אז היה המלוה נאמן כמ"ש רש"י בד"ה כיון דקמודית כו' דמשום דדברים שבלב אינן דברים הוא דחייביה ר"ן אבל אם פי' לו בפי' דקבילתנהו לשם פקדון משמע דמפטר והיינו דקא"ל ר"ן כיון דקמודי' דקבילתנהו כלומר סתמא ולא פירשת לו בפי' ללוה דלשם פקדון קבילתנהו פרעון מעליא הוי ובכן אזלא ליה ראית הרי"ף אפי' לפי' גירסתו ואפשר דהרי"ף ז"ל משמע ליה דכל דאיכא סהדי דמסהדי קמן שפרעו סתמא לא מצי מלוה טעין שפי' לו ללוה דלשם פקדון קבלה דא"כ הו"ל לפרש כן בפני העדים ורש"י ז"ל אפשר דלא גריס אלא כגירסת ר"ח ז"ל אזל פרעיה בין דיליה לדיליה ומש"ה פי' דדברים שבלב אינן דברים הא אלו היה אומר שפי' לו כן נאמן כיון דליכא סהדי אבל כי איכא סהדי לא מהימן עד שיעידו כן העדים. ובכן מ"ש הסמ"ע והש"ך לקמן ס"ה דאם אמר בשעת שקיבל המעות בהדיא שלשם פקדון מקבלם ונאנסו דלא הוי פרעון יע"ש אינו אלא לפי מ"ש מרן בש"ע שאין עדים בפנינו אבל כי איכא עדים לא מהימן מלוה ונשבע הלוה היסת ונפטר ועיין במש"ל בס"ה בעה"י:<br>''' והנה ''' הרשב"א בחי' לשבועות כתב דלישנא דאזל פרעיה באפי סהדי דייק כפי' הרי"ף ז"ל דמשמע דאיתנהו לסהדי קמן כו' ואביי נמי בהכי דלעיל הו"ל לאפלוגי עם רבא לגי' הספרים דגרסי אינו נאמן והיא גי' ר"ח ז"ל דהשתא במייחד לו עדים אמר אביי דנאמן באומר לו סהדי סתם לא כ"ש וא"ת א"כ מאי קאמר רבא כי היכי דלא לדחייה י"ל דלא לדחייה אצל עדים אחרים דלא מהימני ליה קאמר א"נ משום שהוא אינו פוסל כל שאר עדים בפי' אלא כדי שלא ידחנו אצל אחרים שדרכן לצאת וללכת למ"ה אמר כן וממילא איפסילו שאר עדים לפרעון זה עכ"ל. ותירוץ זה הב' אינו נוח לי דלפי גירסת ר"ח והיא גי' הרי"ף דגרסי בההיא דלעיל דכי אמר אל תפרעני אלא בפני עדים וא"ל פרעתיך בפני פ"ופ והלכו למ"ה אינו נאמן א"כ מה צורך לו למלוה להתנות אל תפרעני אלא בפני פ"ופ דבהכי מפסלי שאר עדים אי משום שלא ידחנו אצל אחרים שדרכן לצאת וללכת למ"ה הרי יכול להתנות לו סתמא אל תפרעני אלא בפני עדים ואם ידחנו לומר שפרעו בפני עדים שהלכו למדינת הים אינו נאמן לפי' גירסתו ועיין להר"ן ז"ל שתירץ כתירוץ ראשון של הרשב"א ז"ל:<br>''' ודע ''' שעל מ"ש הרמב"ם ז"ל בפט"ו מה' מלוה דכל שהביא עדים לפנינו שפרעו אפילו אמר אל תפרעני אלא בפני פ"ופ פטור כתב הראב"ד ז"ל שנראין דברי הרי"ף דאמר פסלינהו לכ"ע לגבי האי פרעון וכי אתו אחריני ואמרי קמן פרעיה מצי אמר סטראי נינהו יע"ש וכתב הש"ך סקי"ו דכונת הרב ז"ל לומר דדוקא כי טעין סטראי נינהו אז מהני מה שפסלו כל שאר העדים חוץ מפ"ופ אבל כי מכחיש ואמר להד"מ לא מהני מה שפסל שאר עדים כו' ומשם למד הרב ז"ל דאף בנאמנות בפי' כבי תרי לא מהני נאמנותו אלא כשיאמר לעדים סטראי נינהו אבל אם יכחישם ויאמר להד"מ לא מפטר בהכי יע"ש:<br>''' גם ''' לקמן סי' ע"א סקי"ב כתב כן גם שם סק"ג כ"כ וכתב עוד שם כמ"ש הסמ"ע סקנ"ח וסק"י דאפילו בלא טענת סטראי נאמן להכחיש העדים כו' ליתא ועוד דאפשר דגם הסמ"ע ל"ק אלא במכחיש העדים בלא טענת סטראי דעלמא שאינו מכחיש העדים כלומ' שאפי' אמרו העדים בפי' שעל חוב זה פרע לו המעות הללו נאמן להכחיש אותם ולומר סטראי נינהו ועל חוב אחר קבלתים וכ"ש כשלא אמרו העדים בפי' על חוב זה פרע לך אלא אמרו סתמא ראינו שפרע לך דאז יכול לומר סטראי כיון דאינו מכחיש אותם אבל באומר להד"מ אף הסמ"ע אזיל ומודה דלא מהני נאמנותו ועיין עוד להש"ך בסי' נ"ח סקי"א ד"ה ומ"ש הסמ"ע שחזר וכת' כן בפשיטות יע"ש:<br>''' ולע"ד ''' אף שדבריו נכונים בישוב דברי הראב"ד למה שתמה עליו ה"ה ז"ל מיהו מדברי הר"י בן מיגאש שהביא הר"ב התרומות בשער כ"ה ח"ג ס"א גם הרשב"א בחי' לשבועות דמ"א מבואר דס"ל דכל שאמרו העדים שעל חוב זה פרע לו ומלוה מכחישן ואומר להד"מ אפי' אחר שפרע בשניהם אינו חוזר ונפרע ממנו ע"פ עדותן דאחר שהביא דברי הרי"ף דכל שאומר א"ת אלא בפני פ"ופ פסלינהו לשאר סהדי כתב וז"ל ויש מי שהורה שאחר שפרעו פעם אחד יכול לתובעו אותו ממון וגובה אותו ע"פ אותן עדים שאע"פ שאינן נאמנין על הפרעון כיון שכבר פרעו נאמנין הן להעיד עליו אחר שפרעו שהרי לא נפסלו אלא לאותו עדות של אותו פרעון וההר"י הלוי כתב בפי' דאי אתו הני סהדי ומסהדי השתא דפרעי' קמן דאית ליה ללוה גבי מלוה הנהו זוזי דיהי' לוה קמייהו לא תימא כיון דפרעי השתא דאיסתלק שעבודא דהנהו מיניה סהדותא דהני אחריני השתא סהדותא אחרינ' הוא אלא אפי' אסהידו ביה השתא נמי כיון דמסהדי דבתורת פרעון דההוא הלואה יהבינהו ניהליה סהדותייהו לאו סהדותא הוא לגבי פרעון דההוא הלואה כפסולים דמו הילכך מישתבע ליה השתא מלוה לבתר דפרעיה דליכא גביה מהנהו זוזי דקא טעין דיהביה ניהליה מעיקרא מידי ומפטר עכ"ל והרשב"א בחי' כתב וז"ל ויש מי שאומר שאף ע"פ שאינן נאמנין שלא לפורעו אחר שפרעו חוזר וגובה ממנו ע"פ אותם עדים שהרי לא נפסלו אלא לאותו פרעון ונראה שהרב אב ב"ד ז"ל סבור כן שהוא ז"ל כתב שמה שנהגו לכתוב בנאמנות ותהא נאמן עלי כשני עדים לעולם מטעם זה אין כותבין דאל"כ מאי לעולם אבל זה מן התימא שא"כ מה הועיל נאמנותו ופסלות העדי' יגבה וחוזר ומשלם אפוכי מטרתא למה לן והר"י הלוי ז"ל כתב כיון דמסהדי דבתורת פרעון דהאיך יהבינהו ניהליה סהדותייהו לאו סהדותא הוא דלפרעון דההיא כפסולי' דמו הילכך משתבע השתא המלוה שבועת היסת דליכא מהנהו דקא טעין מעיקרא ולא מידי ומפטר עכ"ל : וכלשון הזה כתב הר"ן בפרק ש"ה הביא דבריו מרן ב"י לקמן סי' ע"א ס"ו גם הטור ז"ל כתב כלשון הזה בשם הר"י ן' מיגאש ז"ל יע"ש:<br>''' והנה ''' לפי דברי הש"ך צ"ל דאף הר"י ן' מיגאש לא כתב דאף לאחר הפרעון לא מהימני סהדי אלא דוקא בדטעין מלוה מעיקרא סטראי נינהו אבל כי טעין להד"מ אף הר"י ן' מיגאש ז"ל אזיל ומודה דלאח' הפרעון מהימני סהדי לומר דנפרע מלוה מעיקרא חוב זה ופלגינן דבורייהו כאלו אמרו יש למלוה אצלך מעות ולפ"ז הרב אב ב"ד שהביא הרשב"א וסברת י"א החולקים על הר"י בן מיגאש ס"ל דאף בטענת סטראי נמי מהימני סהדי לאחר הפרעון לומר כבר פרעך מעיקרא חוב זה ולא מצי טעין איהו השתא סטראי וכבר זה קשה לשמוע לע"ד דכל כי הא הו"ל להרב התרומות ולהרשב"א והר"ן והטור לפרש דלא כתב כן הר"י ן' מיגאש אלא בדטעין המלוה טענת סטראי אבל אי טעין להד"מ אזיל ומודה לדברי החולקים ומדכתבו סתמא משמע דאף בטענת להד"מ לא מהני העדאת העדים כל שעיקר עדותן הוא שפרעו וזה מכחישן שלא היו דברים מעולם ושלא פרעו ועוד שמדברי הר"י ן' מיגאש מבואר דדוקא כי אמרי העדים דבתורת פרעון דההוא הלואה יהבינהו ניהליה לא מהימני תו העדים לעולם אפילו לאחר הפרעון לומר פרעתיך שני פעמים אבל כי אמרי העדים ראינו שנתן לך מעו' סתמא כיון דלא אמרי שהיה בפרעון הלואה זו לא מצי מלוה להכחישן וכל שפורע לו השתא יכול לתובעו אותם מעות שנתן לו בפני עדים ואפשר דאף קודם הפרעון מצי למפטר נפשיה ולטעון פרע לי תחילה המעות שנתתי לך בפני עדים שהן מלוה אצלך ולא מצי המלוה למטען הנך סטראי נינהו שהיה חייב לי וזה הפך דברי הש"ך שכתב דכיון דפסל לשאר עדים אפילו כי פלגינן דבורייהו מצי למטען סטראי נינהו ומדברי הר"י הלוי לא משמע הכי אלא כל שהעדים מעידים שחייב לו מעות נפטר מפרעון זה:<br>''' ואפשר ''' ליישב לדעת הש"ך דכונת הר"י הלוי לומר דדוקא כי מסהדי סהדי דבתורת פרעון סתם יהבינהו ניהליה לא מהימני לעולם בין בטענת סטראי בין בלהד"מ דהו"ל כאלו אמרו בפירוש דעל פרעון זה יהבינהו ניהליה וכמ"ש הטור בסימן נ"ח אבל כי מסהדי בפירוש דבתורת הלואה יהבינהו ניהליה או שאמרו ראינו שנתן לך מעות סתם שיעור חובך אף הר"י בן מיגאש אזיל ומודה דלא מהימן אלא דוקא לומר סטראי במיגו דמצי אמר במתנה יהבינהו ניהלי וכ"כ הטור בסי' נ"ח ע"ש הר"י הלוי יע"ש ודוחק:<br>''' ומ"מ ''' מסתמיות דברי הפוסקים שהביאו דברי הר"י הלוי ולא פירשו דהיינו דוקא בדטעין סטראי מבואר לע"ד דאף בדטעין להד"מ נמי מצי מכחיש את העדים ע"פ נאמנותו ומ"ש הש"ך דפלגינן דבורייהו לא משמע כן מדברי הר"י הלוי אלא כל שעיקר עדותן הוא דפרעו מצי להכחישן אפילו בטענת להד"מ דלהכי אהני נאמנותו לפסול שאר עדים על הפרעון ונראה שדעתו ז"ל דהכא לא שייך למימר פלגינן דבוריה משום דצריך לגרוע ולהוסיף בדברי העדות שהן אומרים שפרעו חוב זה ואנו אומרים שלא פרעו אלא שנתן לו מעות בהלואה והר"ז דומה למ"ש הרב ד"מ בסימן ל"ד אות י"א בשם תשו' הרשב"א והריב"ש סי' של"ד דבאומר אני זניתי עם אשתך לא שייך למימר פלגינן דבוריה יע"ש וכ"כ הסמ"ע שם סקס"ד יע"ש:<br>''' וא"כ ''' ה"נ דוכוותא ועיין להטור בא"ה סי' צ"ו סי"ג שכתב דבאומר ע"א שהיא פרועה צרי' כשיפרע פעם אחרת לומר בפני העדים שהמעות הראשונים יהיו הלואה דאי לא כשאומרת האשה שהיו המעות ההם מכתובה אחרת נאמנת ולא אמרינן פלגינן דבוריה ודוק ואף במ"ש הש"ך לדעת הראב"ד איכא למשדי ביה נרגא לומר דמ"ש וכי אתו עדים ואמרי קמן מצי אמר סטראי נינהו לחידושא נקטיה דאע"ג דטענת סטראי לכאורה טענת גרועה היא דלא מהימן אלא במיגו דלהד"מ דאיכא למימר דמיגו כי האי מיגו דהעזה הוא וכמ"ש הסמ"ע בסימן נ"ח סק"י אפ"ה כל דאית ליה נאמנות כבי תרי מהימן וכמ"ש הסמ"ע שם יע"ש. גם הרב גד"ת בדק"ז ע"ב כתב דאפשר דכוונת הראב"ד לומר דינא אחרינא דכי אתו עדים ואמרי קמן פרעיה סתם ואינן מעידין על פרעון חוב זה בהדיא דהשתא לא מצי למימר דלא מהימני ליה דדוקא לההוא פרעון פסלינהו אז מצי אמר סטראי יע"ש ואע"פ שזה דוחק דכיון שהעדים מעידין דבתורת פרעון נתנם לו ובעלמא כי לית ליה נאמנות לא מצי אמר סטראי דחשיב כאלו מעידים שבתורת פרעון על חוב זה קבלם השתא דאית ליה נאמנות אם איתא דמצי להכחישן ולומר להד"מ מה צורך לו להראב"ד לומר דמצי אמר סטראי נינהו לימא דמצי אמר להד"מ כאלו מעידין על עיקר החוב אלא ודאי דכונת הראב"ד הוא כמ"ש ודוק. ומ"מ מבואר יוצא מדברי הגד"ת ז"ל שכל שהעדים מעידים שעל חוב זה קבלם מצי לוה למימר להד"מ שלא כדברי הש"ך. גם מהרשד"ם בח"מ סימן קי"ב וס"סי נ"א כתב בהדיא דכל שיש לו נאמנות כבי תרי אע"ג שעדים מעידים שפרעו יכול לטעון סטראי נינהו במיגו דלהד"מ יע"ש:<br>''' ולענין ''' הלכה מאחר שהרשד"ם והסמ"ע והגד"ת חולקים על דברי הש"ך ולפ"ז לדעת הרי"ף וסיעתיה דכל שאמר א"ת אלא בפני פ"ופ אפסיל שאר עדים כמו בנאמנות : תורה יוצאה דאפילו הביא העדים ואמרו בפירוש שפרעו חוב זה מצד מלוה להכחישן ולומר להד"מ א"נ סטראי נינהו ולא פלגינן דבורייהו לומר שיש לו למלוה מעות של לוה אצלו ואע"פ שלדעת הרב אב ב"ד ויש מי שאומר שהביא הרשב"א בתר דפר' ליה לוה למלוה השתא קמן הדר מחייבינן ליה לחזור ולפורעו ללוה ע"פי העדים הללו המעידים שכבר פרעו: מיהו אנן בדידן דאית לן כללא דקים לי אם המלוה תפוס משל לוה לא מצינן לחיובי למלוה כלל דמצי טעין קי"ל כהרי"ף ודעמיה דכל שהתנה א"ת אלא בפני פ"ופ אפסילו שאר עדי' וקים לי כסברת הר"י הלוי ודעמיה דאפילו בתר דפרעיה לא מהימני סהדי למימר שכבר נפרע פעם אחרת ומצי טעין להד"מ או סטראי וכסברת הרשד"ם והסמ"ע והגד"ת ז"ל שכתבנו ועיין במ"ש לעיל אי שייך בזה ההיא דאפליגו רבוותא בעלמא אי אזלינן בתר חזקת הגוף לגבי חזקת ממון או לא יע"ש. מיהו היינו דוקא כשהעידו העדים שפרעו סתמא א"נ שפרעו בפירוש חוב זה אז הוא דמצי להכחישן ולומר להד"מ א"נ סטראי נינהו אבל אם העדים מעידים ראינו שנתן מעות שעור חובך בהלואה אז לכ"ע לא מצי להכחישן לעדים בטענת לא הד"מ או סטראי ואם אמרו ראינו שנתן לך מעות שיעור חובך סתמא לדעת הר"י הלוי ורבינו שכתב הטור בסימן נ"ח יכול לומר סטראי נינהו במגו דבמתנה יהבינהו ניהלי אבל לא מצי למטען להד"מ ומכאן אתה למד לענין נאמנות ככל האמור ומדובר ועיין עוד במ"ש הש"ך בדין זה סקח"י בשם הש"הג דבאומר אל תפרעני אלא בפני ת"ח אפילו הביא עדים אחרים בפנינו שפרעו בפניהם לא מהימני ואין כן דעת הרמב"ם והש"ע וכמ"ש לעיל יעויין שם:<br>''' וראיתי ''' למור"ם בהגהה שכתב מיהו המלוה יכול לומר שעל חוב אחר קבלם אע"פ שפרעו בעדים כו' מדבריו מבואר דאף לדעת הרמב"ם ודעימיה כתב המרדכי דמהימן לומר סטראי נינהו אבל הש"ך בס"ק י"ט ומרן החבי"ב בהגב"י אות י"ז העלו דדוקא לשיט' הרי"ף ודעמיה הוא דכתב המרדכי דנאמן לומר סטראי נינהו אבל לשיטת הרמב"ם ודעימיה לא מהימן לומר סטראי נינהו והכי מסתבר ועיין במ"ש לעיל:<br>''' ודע ''' דלשיטת הרי"ף ודעמיה דס"ל דבאומר א"ת אלא בפני פ"ופ איפסילו שאר עדים נחלקו הרז"ה והרמב"ן ז"ל והביא פלוגתייהו הרב בעל התרומות בשער כ"ו והר"ן ז"ל דלהרז"ה ז"ל אף בהודאה נמי שעדים מעידים שבפניה' הודה מלוה שפרעו לא מהימני כי היכי דלא מהימני כשמעידי' שבפניהם פרעו ומבואר מדברי הרז"ה בס' המאור והר"ן ז"ל שם דה"ה בנאמנות כבי תרי נמי דינא הכי אמנ' הרמב"ם הוד' לו להרז"ה בענין נאמנות כבי תרי דוקא אבל באומר אל תפרעני אלא בפני פ"ופ כתב דמהמני שאר עדים לענין הודאה ועיקר פלוגתייהו תלוי בפי' ההוא עובדא דפ' ש"ה דמ"א ע"ב דקאמר ר"ן כיון דקא מודית דקבלתינהו כו' מאי אמרת לקיומי תנאך זיל אייתינהו כיע"ש בספר המאור והמלחמות ודברי הרי"ף בתשובת שהביא הר"ב התרומות שם הויין תיובתייהו שכתב בענין נאמנות כבי תרי דאע"ג דלא מהימני סהדי לענין פרעון בפניהם מהימני בענין הודאה ולדברי שניהם בנאמנות מיהא לא מהימני בענין הודאה ועיין להרב גד"ת בדקכ"א ע"ב שהכריח עוד כן בדעת הרי"ף בענין אל תפרעני אלא בפני פ"ופ דנאמנין בענין הודאה כמ"ש הרמב"ן ממ"ש בהל' וז"ל טעמא דקא מודה ליה הא לא קא מודה ליה אע"ג דאיכא סהדי דפרע לא מהימן ע"כ ומהני מילי מוכח דס"ל בהא דאל תפרעני אלא בפני פ"ופ דבענין הודאה מהימני כהרמב"ן ולא כהרז"ה דאם איתא דע"כ בעינן דאיתנהו דאייתנהו כי היכי דליהוי סהדי פרעון דתנו הלכתא היכי קאמר טעמא דאודי כו' הו"ל לאתויי עיקרא דמילתא דא"ל זיל אייתינהו דהא אנא ורב ששת כו' דמשמע הא אם לא פרע בפניהם דתנו הלכתא לא מהימן אלא ודאי נר' בהדיא מדקאמר טעמא דאודי דעיקר הדבר הוא משום דאודי וסגי בהכי אפי' שלא בפני ת"ח אע"ג דבפרעון בעינן ת"ח לפי סברתו ז"ל וממילא דמאי דקאמר זיל אייתינהו מילתא בעלמא הוא ועפ"ז כתב הרב דיש לגמגם על מרן ב"י בס"ס ע' שהעתיק בקיצור דברי הר"ן בזה הלשון וכתב הר"ן שי"א דלדעת הרי"ף ה"ה אם באו עדים והעידו שהודה בפניהם אינם נאמנים וי"א דכה"ג מודה הרי"ף דנאמנים ע"כ ומדקאמר וי"א דבהא מודה הרי"ף נראה בהדיא דהבין הרב דלפי הי"א הראשונים סובר הרי"ף דאינם נאמנים וזה תימא הואיל וקאמר טעמא דאודי כו' ולא קאמר טעמא דאמר זיל אייתינהו כו' כדאמרן עכ"ל:<br>''' ואני ''' אומר דאיברא ודאי שאם כוונת הר"ן במ"ש י"א שאם באו עדים כו' אינם נאמנין הן דברי הרז"ה לבד שפיר קמתמה הרב דאי אפשר לומר דהרז"ה ז"ל ס"ל הכי כדעת הרי"ף מאחר דלדידיה ס"ל דההיא דקאמר ר"ן זיל אייתינהו לאו מילתא בעלמא הוא דקא"ל אלא לקייומי תנאיה דוקא הוא דקא"ל הכי מאי דלא משמע כן מדברי הרי"ף כמ"ש הרב ז"ל ועכ"ל דהני י"א שכתב הר"ן לאו לדידיה דהרי"ף כתבו כן אלא סברת עצמן הוא דס"ל הכי ודלא כדמשמע ליה למרן דלדעת הרי"ף כתבו כן אמנם אפשר דסברת הני י"א שהביא הר"ן ז"ל לאו סברת הרז"ה היא אלא סברת הראב"ד היא שהביאה שם הר"ב התרומות וז"ל והראב"ד תפס על הראיה הזאת שכתב ואמר דהא מילתא לאו כלום הוא דלאו חליצה הוא דבעי פרסומי מילתא אלא הכי קאמר ליה מאי אמרת לקייומיה תנאיה זיל אייתינהו כו' כלומר ואי לא מצית לאייתינהו ולא מפייס' עד דמקיים תנאה דידך לדידך הוא דאפסיד ולא מצית למתבעי מידי:<br>''' ולענין ''' שאלת לא דמיא ההיא מילתא לההוא מעש' דר"ן דהאי כיון דא"ל לא תפרען אלא באפי דתנו הלכתא אי לאו דאודי כ"ע הוו פסלי גביה לגופיה דפרעון ואי הדר האי גברא וכפר ביה בדר"ן ובחד מעלמא דהוו גביה מצי כפר אבל במאן דא"ל לחבריה מהימנת עלי כבי תרי כל אימת דאמרת לא פרענא הכי א"ל אי אמרי תרי פרעת ואת מכחשת ותימר לא נפרעתי תהא אתה נאמן ובפרעון דמצי מכחיש להו אבל בהודאה דנפשיה לא דאיהו מהימן יותר מק' עדים ועל הודאה דנפשיה לא המניה טפי מסהדי עכ"ל מבואר יוצא מדברי הראב"ד הללו דההוא דקא"ל ר"ן זיל אייתינהו לאו דוקא הוא אלא מילתא בעלמא הוא וכדברי הרמב"ן אמנם לא מפני שאין צורך כלל לקיים תנאו מפני שכבר הודה באפי ר"ן הוא דקא"ל דאין צריך לקיים תנאו אלא מפני שעדיין הוא עומד בהודאתו שכבר קבלם הוא דקאמר שאין צורך לקיים תנאו אבל אם הוא כפר בהודאתו ודאי הוה מהימן טפי מסהדי ודוקא בענין אל תפרעני אלא בפני פ"ופ הוא דלא מהימני סהדי אבל בנאמנות כבי תרי אזיל ומודה הראב"ד לדברי הרי"ף דמהימני סהדי דלא האמינו למלוה טפי מסהדי אלא דוקא לענין הכחשת פרעון ולא לענין הודאה משא"כ באומר אל תפרעני אלא בפני פ"ופ דכל עוד דלא מייתי הני פ"ופ לא מהימני כ"ע בשום נאמנות לא בפרעון ולא בהודאה והשתא כפי סברת הראב"ד הלזו איכא למימר דהרי"ף נמי בשיטה זו קאי ומ"ש בתשובת דמהימן לענין הודאה הוא דוקא בנאמנות ולא בענין אומר אל תפרעני אלא בפני פ"ופ וניחא נמי מה שלא הכריח הרי"ף בהלכות מדקאמר זיל אייתינהו כו' דלדעת הראב"ד ז"ל נמי ההיא מלתא בעלמא קא"ל דלא כפר בהודאתו שהודה קמיה דר"ן והיינו דקאמר כיון דקבלתינהו אבל אי הוה כפר בהודאתו אפשר דמהימן לדעת הרי"ף ובזה נוחים דברי הר"ן ונוחים ג"כ דברי מרן ב"י ז"ל ואין צורך למה שנדחק הגד"ת ז"ל:<br>''' עלה ''' בידינו דשלש מחלוקות בדבר זה דלדעת הרז"ה באומר אל תפרעני אלא בפני פ"ופ אף בהודאה לא מהימני שאר סהדי וכן בנאמנות דינא הכי. ולדעת הראב"ד בנאמנות ולדעת הרמב"ן ז"ל בנאמנות לא מהימני אבל באומר אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני מהימניה מהימני אבל באומר אל תפרעני אלא בפני פ' ופ' מהימני ודעת הרי"ף ז"ל אינו מבואר בזה כמאן ס"ל דאע"ג דמתוך דבריו בתשו' נראה דס"ל דבנאמנו' מהימני סהדי כענין הודאה מיהו בענין אל תפרעני אלא בפני פ"ופ אפשר דס"ל דלא מהימני דומייא דפרעון וכשיטת הראב"ד ואפשר לומר דלדידיה ס"ל דכי היכי דמהימני סהדי בהודאה בענין נאמנות הכי נמי מהימני בענין אל תפרעני אלא בפני פ"ופ וכמו שדקדק מדבריו בהלכות הגד"ת וכמ"ש לעיל. ובכן לענין הלכה אם המלוה תפס מן הלוה והביא הלוה עדים שהודה בפניהם המלוה שכבר נפרע קודם תפיסתו יכול המלוה מדין לומר קי"ל כמ"ד דאף בהודאה איפסילו סהדי כענין אל תפרעני אלא בפני פ"ופ. מיהו בנאמנות היה נראה לכאורה לומר דלא מצי טעין קי"ל מאחר דלדעת הרי"ף בתשוב' והראב"ד מהימני סהדי בענין הודאה ואף דלדעת הרז"ה והרמב"ן אף בנאמנות לא מהמני סהדי בהודאה אפשר לומר דאינהו אי הוה שמיע להו דהרי"ף בתשובה כתב דמהימני הוו הדרי בהו אלא דיש לומר דאפי' שמיע להו פליג עליה וא"כ בכל גוונא יכול המלוה לומר קי"ל והכי מסתבר כן נלע"ד וכ"כ מרן החבי"ב בסי' ע"א הג"הט אות יו'ד בשם מהרשד"ם והרי"א והרדב"ז ועיין להש"ך שם סק"ח:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף