שרשי הים/מאכלות אסורות/ח: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (פרידברג-ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
 
(אין הבדלים)

גרסה אחרונה מ־22:20, 29 במרץ 2020

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שרשי היםTriangleArrow-Left.png מאכלות אסורות TriangleArrow-Left.png ח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
יצחק ירנן
מעשה רקח
קרית ספר
שער המלך
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


יא[עריכה]

{{מרכז|שורש כל קבוע כמחצה על מחצה

עשר חנויות כו' שכל הקבוע כמחצה על מחצה דמי כו'. כתב הפ"ח בי"ד סימן ק"י ס"ק י"ג דלא מיקרי קבוע מן התורה אלא כשהאיסור ניכר לעצמו וההתר ניכר לעצמו דומייא דט' חנויות אבל כשאין ניכר לעצמו האיסור וכגון ספיק' דחנויות שנודע דאיכא נבילה באחת מן החנויות ולא נודע באיזה חנות הוא מותר ליקח מן החנויות משום דאזלינן בתר רובא וכתב ע"ש רבינו שמשון בס' הכריתות דבהכי ניחא מה שמקשים העולם יאסר כל העולם בחרישה וזריעה מטע' נחל איתן שהוא קבוע ולמאי דפרישית ניחא כיון דלא ידעינן היכן נחל איתן לא שייך למימר קבוע ע"כ וכתב הרב פר"ח דמ"ש הרב כי הנזרע בנחל איתן אסור נראה דמפיק לה הרב מדאמרינן בפ' כל הבשר לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל ופרכינן התם דכלאי זרעים הן עצמן תועבה ולתסרו דהא תיעבתי לך הוא ומשנינן דאתקש לכלאי בהמה דכתיב בהמתיך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים כו' וא"כ הכא גבי נחל איתן דליכא קרא למשרי הנזרע לתוכו אסור דהא תיעבתי לך הוא עכ"ל ומורי הרב מהר"י אשכנזי זלה"ה הוה מתמיה טובא בזה מההיא דפרק כל שעה דכ"א ע"ב דפליגי חזקיה ור' אבהו דר' אבהו אמר כל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע ור' חזקיה ס"ל דוקא היכא דכתיב לא יאכל מרבי' איסור הנאה ושקלינן וטרינן ביה טובא באותה סוגיי' ובסוף הסוגייא שם בדכ"ג ע"ב בעינן מכדי אותבינהו כל הני קראי ושנינהו חזקיה ורבי אבהו במאי פליגי וקאמר בחמץ בפסח מאי בינייהו איכא בינייהו חולין שנשחטו בעזרה כו' יע"ש והשתא אמאי לא קאמר דאיכא בינייהו נחל איתן דלר' אבהו אסור הנזרע אפילו בהנאה דהא נפקא לן איסור אכילה וזריעה מדכתיב לא תאכל כל תועבה וכ"מ שנאמר לא יאכל לא תאכל אחד איסור אכילה וא' איסור הנאה ולחזקיה דמפיק לה מדכתיב לא יאכל הכא גבי נחל איתן מותר בהנאה וצ"ע:
והנה כתבו התוס' בר"פ התערובות ד"ע ע"ב ד"ה אפי' ובסנהדרין פ' הנשרפין דע"ט ע"ב ד"ה בשור על שם ר"ת דשור הנסקל שנתערב בשאר שוורים מעליי עבדינן להו תקנתא דנכבשינהו כי היכי דניידי וכל דפריש מרובה פריש דדוקא גבי קדשים אסור למעבד האי תקנתא כיון דהוי לגבוה וגזירה שמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת ומסקי מן הקבוע למזבח יע"ש, והנה זה שכתבו דבקדשים איכא גזירה שמא יבואו עשרה כהנים ומסקי מן הקבוע למזבח הוא תימה שהרי ה"ט לא קאי לפום מסקנא התם בגמ' בר"פ כל הזבחים ונדחה קרו לה דאטו י' כהנים בבת א' מי אפשר ומסקינן אלא אמר רבא גזירה שמא יקח מן הקבוע ואולי התוס' משמע להו דאף למאי דמסי' רבא אכתי סמיך אטעמא דשמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת דאע"ג דמילתא דלא שכיח היא כמ"ש רש"י משום דא"א לצמצם דאכתי אהני האי חששא בעלמא אע"ג דלא שכיח לאצטרופי אטעמא דשמא יקח מהקבוע מיהו קשה דא"כ לא יצדק לישנא דאלא אמר רבא כו' דמשמע דהדר מההוא טעמא ואולי התוס' לא הוו גרסי אלא ודוק ומ"מ מבואר מדבריהם דלר"ת עבדינן תקנתא לכתחילה למכבשינהו כי היכי דניידי ואפי' בשור הנסקל שנגמר דינו שכתבו כן שם וז"ל אבל נתערב בשוורי מעליי היה אומר ר"ל ניכבשניהו דניידן כו' ומטעם זה היה אומר ר"ת דנראה להתיר דרוסת הזאב ברוב כו' עכ"ל וק' דלקמן בא"ד כתבו וז"ל ומה שפסק ר"ת בעדר שיש בו ס' שהאחד דרוסה מטעמא דכל דפריש לא יתכן לאסור גזירה שמא יקח מהקבוע כו' משמע דלא התיר ר"ת אלא בס' דרוסה אבל בודאי דרוסה אזיל ומודה דאסור וזה הפך מ"ש על שמו בתחילת הדבור דאף בודאי דרוסה התיר ר"ת ז"ל וכ"כ בהדיא בחולין פג"ה דצ"ה ד"ה הכא ועוד ק' דבס' דרוסה אף מן הקבוע עצמו מתיר ר"ת דהו"ל ספק ספיקא דאף בספק א' בגוף וס' אחד בתערובת חשיב שפיר ס' ספקא לדעת ר"ת ז"ל וכמ"ש מרן הב"י בי"ד בסי' נ"ז וסי' ק"י יע"ש:
וגם מהראיה שהביא מההיא דטבעת של ע"ז נר' בהדיא דבודאי דרוס' נמי התיר ר"ת ועוד דבס' דרוסה כתבו אח"ך שיש להתיר על ידי תערובת מטעם ספק ספיקא ובודאי דט"ס נפל בדבריהם וצריך למחוק תיבת ס' שכתבו זה פעמים כאשר יראה הרואה אלא שלא ראיתי לשום אחד מהמפרשים שהגיהו בדבריהם ונלע"ד דאף לדעת ר"י ז"ל דאסר ספק דרוס' שנתערב בה מטעמא דס' אחד בגוף וס' אחד בתערובת לא חשיב ספק ספקא אם פירש ממילא שרי דליכא למגזר שמא יקח מהקבוע בס' דרוסה אלא בודאי דרוס' דכיון דעיקר ראיית ר"י ז"ל אינו אלא מההיא דטבעת של ע"ז איכא למימר דדוקא בודאי איסור כההיא דטבעת של ע"ז אסור אבל בספק טרפה לא גזרי' ודוק:

טו[עריכה]

שורש איסור סחורה באיסורי הנאה

כל מקום שנאמר בתורה לא תאכל כו' אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה. ע"כ. הכי איתא בפסחים בפ' כ"ש מימרא דר' אבהו דתניא לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה כו' ור' מאיר או להקדים נתינה דגר למכירה דנכרי וקשיא לי דאמאי לא קאמר להקדים נתינה דגר למכירה דגר וכגון שאם הנותן יש לו כדי מחייתו מצוה ליתנו לו במתנה ואם אין לו מוכרו לאחר ולא הוה משני מידי ר"י ונ"ל דלא הוה צריך רבוייא דאו להא דבלא"ה כיון דהקדי' קרא נתינה למכירה ודאי דלהקדי' נתינה למכיר' דגר הוא דאתא אבל אכתי לא ידעי' קדימה דנתינה בגר למכירה דגוי לכך הוצרך לרבוייא דאו וק"ל:
ודע דמדברי רבינו בפרקין נר' דאיסור סחורה הוי מדאורייתא שכתב כן חוץ מן חלב דכתיב יעשה לכל מלאכה משמע בהדיא דאיסור סחורה בשאר איסורין כגון נבלה כו' אסור מדאורייתא ולפי דבריו אלו קשה דמאי פשיט ר' אבהו מהא דנבלה לשאר איסורין דא' איסור אכילה כו' דשפיר איכא למימר דלא אסיר אלא באכילה אבל בהנאה מותר וקרא אצטריך להתיר סחורה דלא הוה במשמע אלא הנאה דוקא וכמ"ש רבי' דאף דנבלה מותר בהנאה בסחורה אסיר והוצרך לומר תתננה כמו שכתבו התוספות כך הקשה מורי הר"ב מחנה יאודה ז"ל וסבור הייתי לומר דמש"ה לא מצי לאוקמי קרא להתר סחורה דהא רבי אבהו ס"ל דכשהותרה נבלה חלבה וגידה הותרה וא"כ אי קרא אתי אף להתר סחורה א"כ ממילא הותר חלב וגיד דבכלל נבלה קאי וא"כ קרא דחלב נבלה יעשה וכו' למאי אתא אלא ודאי דקרא דנבלה לא אתא אלא להתר הנאה וקרא דחלב וכו' אתא להתר סחורה אבל זה אינו דהא לפום מאי דלא אסיק אדעתיה דרבי אבהו ס"ל דחלבה וגידה הותרה ומש"ה הקשה לשאול מהא דתנן שולח אדם וכו' אמאי לא תקשי ליה הא ותו דר"מ דס"ל דחלבה וגידה הותרה דריש קרא דחלב וכו' לטומאה וטהרה כדאמרינן לקמן דכ"ג ע"ב ותו דרבינו ז"ל לא ס"ל הכי אלא דכשהותרה נבלה היא הותרה חלבה וגידה לא הותרה וכמ"ש הרב ל"מ בפ"א מה' חמץ ומצה ה"ב יע"ש והדרא קושיין לדוכתין מיהו י"ל דומכור לא נשמע התר סחורה דסחורה הוי דבר שנושא ונותן בו דהיינו שלוקחו מישראל אחר ומכרו הוא לגוי והא ודאי פשטיה דקרא לא משמע אלא שהנבלה שיש לך בידך תמכרינו לגוי או תתנהו לגר:
אך הדבר הקשה מהא דאמרינן לקמן לימא כתנאי וכו' יעשה לכל מלאכה שיכול למלאכת גבוה וכו' מאי לאו בהא קמיפלגי דר"י סבר אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה וכי אתא קרא להתר הנאה הוא דאתא ור"ע סבר איסור אכילה משמע איסור הנאה לא משמע וכי אתא קרא לטומאה וטהרה וכו' והכא בהא קמפלגי מר סבר כשהותרה נבלה היא הותרה חלבה וגידה לא הותרה וקרא להתר הנאה ור"ע סבר כשהותרה נבלה חלבה וגידה הותרה וקרא לטומאה וטהרה ור"י אשכחן חלב וכו' אבע"א מייתי לה בק"ו ומה חלב שענוש כרת וכו' ור"ש דאסר דאיכא למיפרך מה לחלב שכן הותר וכו' ואי בבהמה קאמרינן ע"כ ולפי דעת רבינו ז"ל קשה דתלייה תלמודא האי מילתא בפלוגתא דתנאי דפליגי במותר בהנאה ולפי דעתו קרא אצטריך להתר סחורה דלהתר הנאה לא צריך קרא ותו דלר"ע דסבר כשהותרה נבלה חלבה וגידה הותרה והתר סחורה לא שאני ליה בין איסור חלב לנבלה דכ"כ לית ליה קרא להתר סחורה והכי נמי לר"י דהא לא אשכחן דפליגי תנאי בהאי מלתא ותו דאיך יליף ר"י לאיסור גיד להתר הנאה מחלב מק"ו ומה חלב דחייב כרת שרי בהנאה וכו' דאכתי איכא למיפרך מה לחלב שכן מותר אף בסחורה וכו' ואין לומר דהכי נמי הוה מצי למיפרך אלא דחדא מתרי קאמר דא"כ מאי קאמרי רבנן אנן בבהמה קאמרינן דבבהמה נמי אכתי איכא למיפרך וכדאמרן וצ"ע:
ודע שהטור ז"ל בי"ד סי' קי"ז כתב כדברי ר' אבהו ומוכרו לגוי וכו' ונותנו במתנה וכו' והן דברי ר"מ והוא ז"ל בסי' קנ"א פסק כר"י דאסור ליתן להם מתנת חנם וכו' וצ"ל שמ"ש כאן ונותנו במתנה וכו' איירי ביודעו ומכירו כמ"ש התוס' ז"ל בשמעתין לדברי ר"י דכמוכרו לו דמי וכן כתב הרב פו"ד אלא שהרב ז"ל הביא ממרחק לחמו ממ"ש הטור בח"מ סי' רמ"ט דאסור ליתן להם במתנת חינם וכו' ולא היה צריך להביא מאותו מקום וכדאמרן והר"ב כנה"ג בהגהת הטור אות ד' כת' שהטור ז"ל פסק כר"מ והכריח הדבר יע"ש ודבריו ז"ל תמוהין דנראה דאישטמתיה מ"ש הטור בב' מקומות האמורים ודבריו צ"ע:
תו במ"ש בגמר' אלא לר"י לדברים ככתבן הוא דאתא על כל איסורין שבתורה מנ"ל דאסורין בהנאה נפ"ל מלכלב תשליכון אותו אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב כל איסורין שבתורה דע שבתנחומא והובא בילקוט איוב רס"י ל' על פסוק ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני היה איוב אומר לאליפז לא בנו של עשיו אתה אלולי היה אביך מבקש ממני שאזון אותו עם כלבים שלו הייתי פוסלו אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני ע"כ, ואין ספק דיש ט"ס וצ"ל שאזון אותו עם כלבים שלי שהרי מקרא קדריש עם כלבי צאני ועיין בדרושי הרב אש דת פ' תולדות יצחק ד"ח ע"ג שהביא הגירס' מן הכלבים שלו הייתי פוסלו ופירש הכונה ע"פ מ"ש בתרגום יונתן בפסוק והנה עשיו בא שהביא כלב למאכל אביו ולזה אמר איוב כי ממעשה זה היה פוסלו לכהונה כטבח שיצתה טריפה מתחת ידו יע"ש, ולעד"ן שכונת רז"ל הוא ע"פ מה שדרשו במכילתא והובא בילקוט פ' משפטים על פסוק לכלב תשליכון אותו לכלב וככלב או לכלב כמשמעו ת"ל לא תאכלו כל נבלה וכו' והרי דברים ק"ו ומה אם נבלה שהיא מטמאה במשא הרי היא מותרת בהנאה טריפה שאינה מטמאה במשא אינו דין שתהא מותר' בהנאה הא מה ת"ל לכלב תשליכון אותו לכלב וככלב ללמדך שהכלב מכובד מן הגוי שהרי טריפ' לכלב ונבילה לגוי ללמדך שאין המקו' מקפח שכר כל בריה שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו אמר הקב"ה תנו לו שכרו והלא דברים ק"ו ומה אם שכר חיה לא קפח הקב"ה ק"ו שכר אדם כו' ע"כ:
ודברי המכילתא הלזו הביאה רש"י ז"ל כאן ד"ה אותו וז"ל כל איסורין שנאמר בהם לא תאכל כגון זה ומדאיצטריך קרא למשריה לא מצי למילף טעמא דאי לאו אותו הו"א קרא למצותיה אצטריך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ונאמר במצרים לא יחרץ כלב לשונו לפיכך הקפידה תורה ליתן שכרו ונכבד הכלב מן הגוי שהנבילה ימכור לגוי וטריפה לכלב עכ"ל, ומלשון המכילתא דקאמר אמר הקב"ה תנו לו שכרו וכן ממ"ש רש"י שהנבילה ימכור לגוי וטריפה לכלב נראה מבואר דכונת המכילתא לומר דמי שיש לו טריפה מצוה ליתנה לכלב טפי מליתנה לגוי אפי' דרך מכירה ובנבלה לא הקפיד הכתוב בכך ולא לומר ששכרו של כלב הוא מה שהקדימו הכתוב והזכירו בפירוש גבי טריפה באומרו לכלב תשליכון אותו ולא הזכיר בפי' לגוי אלא הניחו בכלל כלב שכיבדו הכתוב טפי בזכרונו טפי מהגוי וזהו שכרו ולעולם דלענין מעשה אין לזה קדימה טפי מזה דא"כ לא יתכן לשון זה דתנו לו שכרו וכן רש"י לא היל"ל בלשון הזה ונכבד הכלב וכו' שהנבילה ימכור וכו' אלא הכי הול"ל ונכבד הכלב מהגוי במה שהזכירו גבי טריפה ולא גבי נבילה זה נראה מבואר ואם הדבר כן קשה לכאורה שלא בא דבר זה מפור' בשום פוסק שמי שיש לו טריפה שמצוה להשליכה לכלבים טפי מלמוכרה לגוים:
והנלע"ד דלכן לא הביאו הפוסקים דברי המכילת' דמשמע להו דדברי המכילת' הלזו אזלא כשיטת ר"מ דדריש בפ' כ"ש דכ"ב קרא דלגר אשר בשעריך וכו' דלאו לדברים ככתבן הוא דאתא אלא להתר הנאה הוא דאתא ומינה יליף לשאר איסורין דאסיר בהנאה ולדידיה יליף שפיר במכילתא מק"ו דטריפה שרי למוכרה לגוי מק"ו דנבלה דמטמאה במשא וא"כ מדנקט קרא גבי נבלה גוי וגבי טריפה לכלב ע"כ דנכבד הכלב מן הגוי אמנם לר"י דפליג אר"מ וס"ל דקרא דלגר אשר בשעריך או מכור לנכרי אצטריך לדברים ככתבן דלגר בנתינה ולגוי במכירה דוקא ושאר איסורין דאסורי' בהנאה לא למדנו אלא מקרא דטריפה דכתיב לכלב תשליכון אותו אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב כל איסורין שבתורה תו ליכא למילף דנכבד הכלב מן הגוי מדנקט גוי בנבלה וכלב בטריפה דאה"נ דגבי נבלה נמי אילו אתא קרא להתר הנאה הוה נקט כלב ולא גוי כדנקט גבי טריפה אלא דהכתוב עיקרו אצטריך לומר דלגוי במכירה דוקא ולא בנתינה משום לא תחנם ותו ליכא למילף דכלב קדים טפי לגוי ומ"ש רש"י דלר"י נמי קרא דלכלב תשליכון אותו למצותיה אצטריך וכו' לא לפום קושטא דמילתא קאמר הכי אלא אלו לא הוה כתיב מילת אותו קאמר אבל השתא דכתיב אותו איכא למימר דכוליה קרא להכי הוא דאתא:
וראיתי למרן החבי"ב ז"ל בי"ד סי' כ"ט הגהת הטור אות י"ד שהביא המכילתא הלזו וכתב וז"ל פי' אתה אומר וכו' כלומר לאו דוקא לכלב מפני שהיא אסורה בהנאה אלא לכלב ככלב כלומר לנכרי שהוא ככלב או אינו אלא לכלב כמשמעו ואסורה בהנאה ומייתי ק"ו דאינה אסורה בהנאה ומ"ש שאין המקום וכו' ומצאתי בתשו' כ"י אחשוב שהיא מהרשב"ץ כתב וז"ל כתבת כי סירכא אינה טריפה שאסרה תורה אלא שטרפה ארי והיא אסורה בהנאה וכו' דברים אלו שלא בהשגחה וכו' שהטריפה שטרפה ארי אינה אסורה בהנאה שהרי כתיב לכלב תשליכון אותו וה"ה לשאר הנאות ודברים האסורים בהנאה אין מאכילין אותם לכלב ואפי' של הפקר כמו שמוזכר במס' פסחים פ' כ"ש כו' ע"כ ויש לתמוה במ"ש דדברים האסורים בהנאה אין מאכילין אותה לכלב כו' דהא מבריית' דמכיל' מוכח דאי אמרי' לכלב דוקא ולא לגוי הייתה אסורה בהנאה ומ"ש בפ' כ"ש דכל איסורין שבתורה אסורים בהנאה מדכתיב לכלב תשליכון אותו אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב כל איסורין שבתורה ההיא דרשא הויא מפני שסוב' דלכלב לאו דוקא אלא ה"ה לגוי ואתא אותו לומר אותו אתה משליך לכלב כלומר לגוי כל איסורין שבתורה כו' עכ"ל מרן החביב ואין מקום לקושייתו דמהברייתא דמכילתא אין הוכחה דאי אמרי' לכלב דוקא ולא לגוי היתה אסורה בהנאה אלא דלא התיר הכתוב אלא הנאת הכלב דוקא וכיוצא אבל לא הנאת הגוי ולא מפני איסור הנאה הוא דאסר לגוי אלא משום דאסור ליהנות לגוי משום לא תחנם ולזה הביאו הק"ו מנבילה דהתיר הכתו' לגוי בין במכיר' ובין בנתינה ועיין להרב מהריד"א ז"ל בס' מחזיק ברכה מה שהק' על מרן החביב מדברי רבינו בה' מ"א ועיין בטור א"ח בה' פסח סס"י תמ"ח דמבואר דכלב שלו יש לו הנאה ולא כלב של הפקר יע"ש:
תו אמרי' בגמ' ור"מ אותו אתה משליך לכלב כו' ואידך חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא היא קשה דמנא ליה האי דילמא מהכא נפקא ליה ור"מ דמייתר ליה אותו מוכרח לומר דאתי למעוטי חולין שב"ע ואף דהוה מצי למעטינהו מדלא פרט לך הכתוב מ"מ כיון דלא כתיב לאו בהדייא הוכרח למעטינהו מאותו וכמ"ש רש"י ז"ל אך אמנם ר"י נימא דמאותו נפקא ליה והרב ל"מ בפ"ב מהל' שחיטה ה"ל כתב דתלמודא קים ליה דר"י לית ליה חולין שב"ע מדאורייתא וצ"ע דלקמן בעי תלמודא מאי בינייהו ומשני א"ב חולין שב"ע ואליבא דר"י דלר' אבהו אליבא דר"י חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא ולר"ח חולין שב"ע אליבא דר"י הוי מדאורייתא אם כן תלייא האי מילתא בפלוגתא דאמוראי בין ר' אבהו וחזקיה ולפי דבריו הא ליתא דכ"ע מודו בה וצ"ע:

טז[עריכה]

וכל

דבר שאסור באכילה ומותר בהנאה אע"פ שהוא מותר בהנאה אסור לעשות בו סחורה כו'. מצאתי כתוב בכתיב' יד למורי הרב המובהק מוהרי"ן ז"ל וז"ל מבואר בפ' כלל גדול ובפ' כ"ש דכ"ג ובתורת כהנים פ' שמיני איתא שקץ הוא לכם שלא יעשה בהם סחורה וראיתי להרב קרבן אהרן ז"ל שם דס"ט ע"א שכתב וז"ל דשקץ הוא קרא יתירה הוא ומ"ש לעיל לכם מותרין הן בהנאה אין זה אלא על צירן ורוטבן וקליפתן והא דדרשינן לעיל מלכם התר הנאה והכא דרשינן איסור הנאה הנה הוא משום דלעיל דרשינן שקץ הם לאסור צירן ורוטבן כו' אבל כאן כוליה קרא דשקץ הוא יתירה ולזה דרשו אותו שקץ הוא להנאתכם כו' יעש"ב, הנה חשב הרב ז"ל שאיסור סחורה ואיסור הנאה כולא חדא מילתא ומשו"ה הוצרך לדחוק דלעיל קאי אצירן ורוטבן דוקא ולא ידעתי איך אישתמיט מיניה משנה מפורשת ותלמוד ערוך דאיסור הנאה לחוד ואיסור סחורה לחוד ואפי' בנבלו' וטריפות דהתירן הכתוב בהדייא בהנאה אסורין בסחורה כנודע וא"כ דברי התורת כהנים אינן סותרין כלל ופשוט גם מ"ש דלעיל דרשי' תיבת לכם להיתר הנאה והכא דרשי' לאיסורא לא קשיא לע"ד דהתורת כהנים לאו מתיבת לכם קדייק אלא ממילת הוא קדריש דמשמע בהוייתן יהיו וכמ"ש בפ' כ"ש א"ה אפי' לכתחילה נמי אמר קרא הוא בהוייתן יהיו וזה פשוט ויש להסתפק מי שנשבע שלא יאכל ענבי' לעולם וכיוצא וכן נזיר אי אסור לעשות בהן סחורה כדין דברים האסורין באכילה מן התורה או דילמא היכא דהוא בדה האיסור שאני והדבר צ"ת עכל"ה ז"ל ועיין בדברי הרב מוהריט"א בס' קהלת יעקב דע"ה ע"ד אות רל"ב שהאריך בזה יעש"ב:

יח[עריכה]

שורש איסור סחורה אם הוא דאורייתא

זה הכלל כל שאיסורו מן התורה אסור לעשות בו סחורה וכל שאיסורו כו'. עיין להרב מ"ל שכתב ע"ש הרב פ"מ ח"א סי"ג שרוב הפוס' הסכימו שהוא מן התורה וכתב הוא ז"ל שגם מדברי רבי' יש ללמוד כן שכתב וכל דבר שאסור באכילה כו' חוץ מן החלב שהרי נאמר יעשה לכל מלאכה ואם איתא דס"ל דאינו אלא מגזירת חכמים מנין לו שגם על החלב לא גזרו דומיא דשאר איסורין יע"ש וכ"כ הרב פ"ח בי"ד סי' קי"ז ולפי מ"ש התוס' בפ' א"נ דס"ד ע"ב ד"ה ולא ישכור כו' וכ"כ הרב ט"ז בא"ח סי' תקפ"ח ובי"ד סי' קי"ז דכל שהתירה תורה בהדייא אין ביד חכמים לגזור יע"ש היה מקום לדחות ראיה זו דהיא היא כונת רבינו ז"ל במ"ש שהרי נאמר יעשה לכל מלאכה כלומר וכיון שהתורה התירה בהדייא אין ביד חכמים לגזור אבל זה אינו שהרי מצינו לרבינו בפ"א מה' מלוה ולוה שכתב דמ"ע להלות לגוי ברבית שנאמר לנכרי תשיך ואפ"ה כת' שחכמים אסרו להלוותן בריבית שמא ילמוד ממעשיו ועיין בס' לשון למודי' בחא"ח ה' שבת סי' קס"ב:
ואמנם הא ק"ל דאם איתא דאיסור סחור' היא מן התורה היכי יליף ר' אבהו איסו' הנאה בכל איסורין מדהוצרך הכתוב להתיר הנאה בנבלה דאימא לאיסור סחורה הוא דאתא דחמיר מהנאה שהרי כל מידי דמותר בהנאה אסור בסחורה כמ"ש רבינו ולהכי אתא קרא להתיר אף בסחורה מיהו לזה י"ל דהתר סחורה אין במשמע הכתוב שהרי ענין הסחורה הוא שמכוין מלאכתו לכך ונושא ונותן בו ואין זה במשמע הכתוב אלא שהנבלה שנתנבלה בידך תתננה או תמכרינה לגוי וא"נ דר' אבהו אזי' לטעמי' דס"ל כשהותרה נבלה חלבה וגידה הותרה ואי קרא להתר סחור' אתא אייתר קרא דחלב נבלה יעשה לכל מלאכה להכי הוצרך לומר דקרא לא אתא אלא להתר הנאה וקרא דיעשה לכל מלאכה להתר סחור' אמנם לזה יש לדוחה לדחות דתלמודא בפ' כ"ש דכ"א ע"ב דלא אסיק אדעתיה דר' אבהו ס"ל דכשהותרה נבלה חלבה וגידה נמי הותרה ופרי' עליה מהא דתנן שולח ירך לנכרי כו' אמאי לא אותיב עליה הא נמי ותו דאכתי הוה מצי למימר דקרא אצטרי' לטומאה וטהרה כדאמרי' לקמן דכ"ג לר"ע יע"ש ותו דמה יושיענו זה לדעת רבינו ז"ל דס"ל דכשהותרה נבילה היא הותרה חלבה וגיד' לא הותרה כמ"ש הל"מ בפ"א מה' ח"ומ יע"ש אלא מחוורתא כדאמרן מעיקרא:
אך קשה לדברי רבינו דקרא דיעשה לכל מלאכה להתר סחורה הוא דאתא דתלמודא לקמן בדף כ"ג מייתי ההיא פלוגתא דאפליגו בברייתא ר"ע ור"י הגלילי בקרא דחלב נבלה יעשה לכל מלאכה דרבי יוסי הגלילי מוקי לקרא להתר הנאה דמלאכת הדיוט ור"ע מוקי לה להתר טהר' למלאכת גבוה יע"ש וקאמר כו' דפליגי אי איסור הנאה בכלל אכיל' או לא ודחי תלמודא דכ"ע איסור הנאה בכלל אכילה כדרבי אבהו ופליגי אי כשהותרה נבלה חלב' וגיד' הותרה או לא יע"ש והשתא למאי דס"ד דפליגי בדר' אבהו ור"ע סבר איסור אכיל' משמע איסור הנאה לא משמע הרי אותו קרא דיעש' לכל מלאכה לטומאה וטהר' ולא אמר דלהתר סחורה הוא דאתא ולמאי דאסיק דפליגי אי כשהותרה נבלה [חלבה] וגידה הותר' ור"י הגלילי דס"ל דלא הותר' אוקי קרא להתר הנאה דחלב ור"ע דס"ל הותרה אוקי קרא לטומא' וטהר' נמי לא קאמר ר"ע דלהתר סחורה הוא דאתא וא"כ דברי רבינו הם דלא כמאן דלר"י הגלילי להתר הנא' אתא ולר"ע לטומאה וטהרה הוא דאתא ואין לומר דלכ"ע משמע נמי התר סחור' ממילת כל דא"כ כי פריך תלמודא בתר הכי לר"י הגלילי אשכחן חלב דמותר בהנאה גיד מניין וקאמר דיליף לה מק"ו דחלב דענוש כרת ומותר בהנאה ודחי שאני חלב דהותר מכללו גבי עוף ומשני ר"י בבהמ' לא הותר מכללו והשתא אמאי לא דחי שאני חלב שכן מותר בסחורה משא"כ גיד אלא משמע דאיסור סחורה בשאר איסורין אינו דאוריית' ודוק וכעת צ"ע:


·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.