שרשי הים/מאכלות אסורות/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ מאכלות אסורות ג

יא

שורש טריפה אינה יולדת

היה העוף ספק טריפה כל הבצי' שתלד כו' שאם היתה טריפה לא היתה יולדת כו'. הנה הרפ"ח ז"ל בקונט' השאלות שבס"ס מים חיים דף נ"ב עלה ונסתפק באותה שאמרו טריפה אינה יולדת אי אמרינן הכי נמי טריפה אינו מוליד גבי טריפת זכר יע"ש ופשיטא ליה דאפי' טריפת זכר אינו מוליד מסוגייא דפ' השולח דמ"ג ע"א ובסוף דבריו הביא כדמות ראיה ההיא דפ' בן סורר דאמרי' דזכר קטן אינו מוליד כנקבה קטנה יע"ש ולדעתי יש ראיה גדולה ממה שמצינו שההורג את הטרפה פטור משום דגברא קטילא קטל עיין בפרק קמא דחולין די"א ובסוף פ"ק דמכות וברבי' פ"ב מה' רוצח ואם הוא ראוי להוליד למה יפטר הרי דם זרעייותיו צועקי' אליו ועיין להתוס' בחולין פ' א"ט דמ"ב ע"ב ד"ה יאמר שכתבו דיש חילוק בין טרפות אדם לטרפות בהמה ושוב ראיתי דמדברי התוס' בבכורות ד"ז ע"א ד"ה והא איפכא ובחולין דנ"ח ע"א ד"ה במאי כו' מבואר יוצא דאף הזכר טריפה אינו מוליד יע"ש ודוק:
וכעת ראיתי שדבר זה תלוי באותה שכתב הרב עצמו בפריו לי"ד סי' נ"ז ס"ק מ"ז במ"ש טריפה אינה יולדת אם הוא דוקא לידה או אפילו עיבור בעלמא והביא דברי הר"ן שכתב בפרק א"ט שאין הטרפה מתעברת יע"ש והשת' כיון שהדב' תלוי בעיבור ולא בליד' מה לי זכר מה לי נקבה וי"ל וברור ומ"מ יש להבי' עוד ראיה דאף טריפה אינו מוליד מההיא דע"ז דפ"ה ע"ב וזבחים דקי"ג דקאמר טריפה מלהחיות זרע נפקא ופרכינן הניחא למ"ד טריפה אינה יולדת כו' ואם איתא דזכר מוליד היה ל"ל הניחא נקבות אלא זכרים מאי איכא למימר דקרא אחיות זרע קפיד אלא ודאי דאף זכר אינו מוליד ודוק:
הוספה
כתבתי לעיל למה שחקר הרפ"ח אי זכר טריפה אינו מוליד ממ"ש שההורג את הטרי' פטור ואם הוא ראוי להוליד למה יפטר הרי דם זרעיותיו צועקים אליו עכ"ל והן עתה מידי עוברו בקורא להגיה אלופי ומיודעי הרב ועצום רחימא דנפשאי כמה"ר רפאל ן' חסון נר"ו ההוא אמר וכתב ומי יתן ידעתי אופן הראיה כי דבריו באו כס' החתום דהלכה רווחת אין אדם נהרג על העוברים ק"ו למי שלא בא עדיין לכלל עובר וכמ"ש הר"מ פ"ב מהלכות רוצח ואיך הפה יכולה לדבר להורג את הטריפה לחייבו מיתה בשביל שמא יוליד עכ"ל ואני אומר אחר יחוש חוץ ממני ואני לא אחוש כי כוונתי ברורה דמדיהבינן טעמא להורג את הטריפ' שהוא פטור משום דגברא קטילא קטיל שמעינן שפיר דאינו ראוי להוליד דאם הוא ראוי להוליד לאו גברא קטילא הוא והרי הוא כהורג את הבריא ואיכא ביה משם דמו ודם זרעיותיו ומה שדימה ההיא דהורג את הטריפ' כהורג את העוברים תמהני דאיך דימה זא"ז וקרב זא"ז דהתם ההורג את העוברים אינו ראוי להוליד בשעת שהרגם מפני שחיותם אינו חיות גמור אבל ההורג את הטריפה אם ראוי להוליד בשעת שהרגו ראוי להוליד מה שאין כן בעוברים כאמור וזה פשוט והאריכות בזה יש בו משום ביטול בית המדרש. ולפי האמור אין צורך למה שרצה להביא ראיה מדברי מוהרח"ו והביא דבריו הרב מוהר"ש אוזידה בפ"ג דאבות מ"ח חביב אדם שנברא בצלם דכ"ח סע"ב דמפורש יוצא דהטעם שנהרג ההורג לן' נח לפי שאולי עתיד לצאת ממנו שום אדם צדיק וממנו ניקח להורג את הטריפה שיהא חייב מטעם זרעיותיו העתידים לצאת ממנו ועכ"ל דה"ט דפטור ההורג משום דאינו מוליד הן אמת דצריך לישב ההיא דהורג את העוברים דקי"ל דאינו נהרג ואף גם זאת דאפשר י"ל דההיא דב"ן קודם מ"ת ואין למדים ממנה לדין דלאחר מ"ת עכ"ל הנה כ"ז גרם לכת"ר מפני שהבין בדברי שמפני העוברים העתידים לצאת ממנו לבד הוא מתחייב ואולם לפי האמור לא עמד על דעתי אלא מפני דמו של טריפה והוא העיקר דלאו גברא קטיל כיון שראוי להוליד ומ"ש שדם זרעיותיו צועקי' אליו כונתי הוא שמצטר' עם דמו של טריפה והרי הוא כבריא וזה פשוט. ובכן ל"ק מה שהק' כת"ר לדברי מוהרח"ו מהורג את העוברים דלפי האמור שנייא היא כמובן. [עד כאן ההוספה].

יג

שורש טעם איסור גבינות הגויים

אבל בימי חכמי המשנה גזרו על גבינו' הגויים ואסרום מפני שמעמידים אותה בעור קיבת נבלה. ע"כ. הכי איתא בחולין דקי"ו ע"ב משנה קיבת נכרי ושל נבלה ה"ז אסורה המעמיד בעור של קיבת כשירה אם יש בה בנ"ט ה"ז אסורה ע"כ וכתבו התוספו' המעמיד בעור קיבה אם יש בה בנ"ט כו' תימה דבגמרא מפרש טעמא דאסרו גבינות הגויים משום שמעמידי' אותה בעור קיבת נבלה מאי איריא נבלה אפי' כשרה נמי וי"ל דמשום בשר בחלב לא היו אוסרים מספק משום דליכ' אלא איסורא דרבנן ודרך בישול אסרה תורה ע"כ ובדברי התו' הללו צריך להבין אעיקרא דדינא מאי ס"ל להתוס' ז"ל בפירושא דמתני' דבמתני' קשיא מאי קמ"ל המעמי' בעור קיבה אם יש בה בנ"ט ה"ז אסורה פשיטא דאסורה דהא בב"ח בנתינת טעם אסור אלא עכ"ל דאתא לאשמועינן דדוקא אם יש בה נ"ט אסור משום בב"ח אבל אם אין בה נ"ט מותר אע"ג דמעמיד כיון דבב"ח בטעמא תלה ליה רחמנא משא"כ מעמיד בעור נבלה דאזלינן בה בתר מעמיד אע"ג דאין בו נ"ט משום דרואין אותו כאלו הנבילה קיימת וכמ"ש הרשב"א בחי' יע"ש וא"כ ממילא אזדא לה קושי' התוס' דאי משום כשירה לא אסיר אלא בנ"ט אבל משום נבלה אפי' אין בו נ"ט אסיר ותו ק' אעיקרא דדינא מאי ס"ל להתוס' במילתיה דשמואל דאסר גבינות הגויים משום שמעמידים אותה בעור קיבת נבילה והלא סתם העמדה אין בה נ"ט ואי משכחת לה לפעמים דיש בה נ"ט לטעמיה קפילא ארמאה ואי משום דבר המעמיד אפי' באלף לא בטי' תקשי ליה מתני' דמעמיד בעור קיבה דוקא אם יש בה נ"ט אסיר ואי לא לא אסיר אלא עכ"ל דשאני מעמיד דהוי מעמיד דהתר אבל מעמיד של איסור אפי' באלף לא בטיל וכמ"ש הר"ן בשם ר"י ן' מיגאש מעתה קו' התוס' ליתא דמשו"ה נקט נבילה לומר דאפי' באלף לא בטיל כיון דמעמיד של איסור הוא משא"כ כשירה דמעמיד של היתר הוא ותו במאי דתירצו דמשום בב"ח לא היו אוסרי' מספק כו' דמשמע כוונתם דלגבי עור נבילה איכא ספיק' דאורייתא דשמא העמיד בעור או בקיבה עצמה אבל משום בב"ח דמדאורייתא ליכא איסורא דדרך בישול אסרה תורה וצונן בצונן הוא וכיון דמספ"ל אם העמיד בעור או בקיבה עצמה הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא וק' דהשתא מיהא גבי איסור נבילה נמי ליכא אלא איסורא דרבנן דמן התורה לא אסיר אלא בנ"ט דסתם העמדה אין בה נ"ט ואף את"ל דס"ל להתוס' דדבר המעמיד אפי' באלף לא בטיל מ"מ מילתא דפשיטא היא דאיסור מעמיד אינו אלא דרבנן וכמ"ש הרפ"ח סי' ק' סק"ג:
ואפשר לומר דס"ל להתוס' דאיסור מעמיד ליכא כלל והיא גופא אתא לאשמועי' מתניתין דהמעמיד בעור קיבה דוקא אם יש בה בנ"ט אסורה אמנם אם אין בה בנ"ט מותרת ולא אמרי' דבר המעמיד אפי' באלף לא בטיל והא דאמרינן בע"ז פ' אין מעמידין דל"ה גבי מתני' מפני שמעמידין אותה בקיבת עגלי ע"ז אמרו לו א"כ למה לא אסרוהו בהנאה ופריך בגמר' וליהדר ליה משום דליתיה לאיסורא בעיניה דומייא דמורייס כו' ומשני כיון דאוקמי קא מוקים חשיב להו כדאיתא לאיסו' בעיניה יע"ש ומשמע דאיכא איסור מעמיד איכא למימר דשאני התם דמיירי באיסורי הנאה ודוקא גבי איסורי הנאה אמרי' דבר המעמיד אפי' באלף לא בטיל והיינו טעמא משום דאע"ג דאין בו בנ"ט וכבר נתבטל האיסור מ"מ כיון שע"י אותה הקיבה העמיד הגבינה ואי אפשר בלא"ה אין לך הנאה גדולה מזו ומשו"ה אמרי' דאע"ג דליתיה לאיסורא בעיניה כיון דאוקמי קא מוקים כמאן דאיתיה לאיסורא בעיניה משא"כ בשאר איסורין שאסורים באכילה דוקא לא אמרינן דבר המעמיד כיון דכבר האיסור נתבטל לגמרי מאי איכפת לן אם העמיד בה או לא וטעמא דשמואל דאסר גבינות הגויים מפני שמעמידין כו' לאו משו' דבר המעמיד הוא אלא טעמא כדכתב הראב"ד דבדבר של גויים לא נתנו בו חכמים שיעור כדי שלא יפרושו וכמ"ש הר"ן בפ' אין מעמידין יע"ש והשתא מתני' לא ק"ל לשמואל משום דמתני' איירי בישראל אבל בדבר של גויים אפי' אין בו נ"ט אסור כדי שלא יפרושו מעתה ק"ל להתוס' שפיר מאי איריא נבילה אפי' כשרה נמי כיון דשמואל בגבינות הגויים קאי אף בכשרה נמי אסור אפי' אין בו נ"ט כיון דהוי דבר של גויים ותרצו דאי משום בשר בחלב לא היו אוסרין מס' דדרך בישול אסרה תורה וצונן בצונן הוא כלומר האיסור אפי' אם יש בה נ"ט ואפי' בישראל לא אסיר אלא מדרבנן והשתא דמספ"ל אם העמידו בעור או בקיבה הו"ל ספקא דרבנן ולקולא משום דאעיקרא אפילו אם יש בו נ"ט דלא אסיר אלא משום דבר של גויים דדוקא היכא דידעי' בודאי דאיכא שם איסורא אמרינן דאסור אבל מספקא לא אמנם כשאסרינן משום נבילה דעיקר איסו' בנ"ט הוא מן התורה וספקו אסור א"כ גבי דבר של גויים גזרו בו חכמים אפי' אין בו נ"ט ואף על הספק דומייא דיינו של ישראל היכא דאיכא נ"ט דספיקו אסו' ומיהו איכא למידק לפי האמור אמאי נקט מתני' המעמיד בעור קיבה כשרה כיון דחידושא דאתא לאשמועינן הוא דליכא איסור מעמיד כאמור הו"ל למיתני המעמיד בעור קיבה סתם בין כשרה בין נבילה ואמאי נקט כשרה וצ"ל דהתוס' לא הוו גרסי כשרה אלא בעור קיבה סתם והכי מוכח מלישנייהו דלא הזכירו כשרה כלל וכן נראה דהוה גריס הרשב"א ז"ל מדכתב בחי' המעמיד בעור קיבה וכלומר בעור קיבה של כשרה ע"ש מוכח בהדייא דלא גריס במתני' כשרה ומ"ה הוצרך לפרושי וק"ל:
ועוד אפשר לפרש דברי התוס' דלעולם ס"ל דבר המעמיד אפי' באלף לא בטיל וחידושא דמתני' אינה אלא כמ"ש הרשב"א דדוקא אם יש בה נ"ט אסורה משום בב"ח דבטעמא תלה רחמנא ולפיכך אם אין בו נ"ט מותר אע"ג דמעמיד משא"כ בעור נבילה דאזלינן בתר מעמיד אע"פ דאין בו נ"ט דרואין כאלו הנבילה קיימת ומ"ה נקט מתני' כשרה דוקא בדיוק וטעמא דשמואל דאסר גבינות הגויים אע"פ שאין בו נ"ט הוי מתרי טעמי אי משום מעמיד דאיסור ואי משום דהוי דבר של גויים כמ"ש הראב"ד דלא מצינן למימר דטעמא דשמואל דאסר אינו אלא משום מעמיד דאיסור דוקא אבל משום דבר של גויים לא דא"כ תיקשי למ"ד התם בפרק אין מעמידין טעמא דגבינות הגויים משום שמחלקי' פניה בשומן חזיר דמאי איסורא איכא כיון דאין נ"ט וכמו שהכריח הראב"ד ז"ל אלא ודאי דטעמא משום דהוי דבר של גויים ובודאי שמו' לא פליג בהא וכן לא מצינן למימר דטעמא דשמואל משום דהוי דבר של גויים דוקא אבל מעמיד דאיסור לית ליה דא"כ אמאי נקט מתני' כשרה דוקא אלא ודאי דתרוייהו אית לן המעמיד בדבר של איסור אפי' ישראל אסור ובדבר של גויים אפילו מעמיד בכשרה אסור וכה"ג עכ"ל בדעת הרשב"א שהרי בת"ה הארוך דפ"ו כתב להלכה כדעת הראב"ד ובחי' כתב דמעמיד בעור נבילה אזלינן בתר מעמיד אפי' אין בו נ"ט דרואין כאלו הנבילה קיימת והא אזלא כר"י ן' מיגאש אלא מוכרח דתרוייהו אית לן לענין הלכה דמעמיד של איסור אפילו באלף לא בטיל וכן נמי דבר של גויים אפילו באלף לא בטיל וראיתי להרב בכנה"ג בסי' פ"ז הגב"י אות מ"ד שהקשה על הרב המגיד שכתב שהרשב"א ס"ל כהראב"ד ממ"ש הרשב"א בחי' וכתב ויראה שה"ה לא ראה חידושי הרשב"א אלא מ"ש בת"ה שהביא ב' הפי' ואע"פ שלא הכריע כא' מהם מדהביא דברי הראב"ד לבסוף משמע דהכי ס"ל עכ"ד וכנראה שהרב לא ראה מ"ש הרשב"א בת"ה גבי חמאה יע"ש ומ"מ לתרץ דברי הרשב"א אית לן למימר כדבר האמור והכי נמי ס"ל להתו' מעתה ק"ל שפיר מאי אירייא נבילה ואפילו כשרה נמי דאע"ג דהוי מעמיד של היתר מ"מ מטעם דבר של גוים היה לנו לאסור אפי' בכשרה ותירצו שפיר דמשום בב"ח לא היו אוסרין מספק כיון דעיקר הדין אפי' בנ"ט אינו אלא דרבנן דדרך בישול אסרה תורה וצונן בצונן הוא וא"כ היכא דאין בו נ"ט לא היו אוסרין מספק דספיקו לקולא אבל משום נבילה אסרינן מספק שפיר אפי' אין בו נ"ט אע"ג דהשתא מיהא הוי דרבנן כיון דעיקר הדין בנ"ט הוי דאורייתא ודוק הרי לפניך ב' דרכים בדברי התוס' דאפשר דס"ל להתוס' דליכא איסור מעמיד כלל כאמור בדרך הא' או אפשר דס"ל להתוס' דאיכא איסור מעמיד ושנייא לן בין מעמיד של איסור למעמיד של היתר כמדובר:
איברא דמדברי התוס' פ' ג"ה דף צ"ט משמע לכאור' דלית בהו משו' מעמיד כלל דכתבו שם בד"ה לא במאה כו' וז"ל בסוף הדיבור ומשום דחימוץ אין בו נ"ט גמור כשאר נ"ט ק"ל אמאי לא בטיל בק"א דלא הוי אלא כמו העמדה דחלב בעלמא דתנן בפ' כל הבשר המעמיד בעור קיבה אם יש בה בנ"ט אסור משמע הא ליכא נ"ט שרי אע"פ שהעמיד החלב משום דהעמדה לא חשיבא טעמא כו' ע"כ יע"ש הרי משמע לכאורה דלית להו איסור מעמיד והעמדה לא חשיבא טעמא דאית ליה ביטול וכן הבין הרפ"ח בסי' צ"ח סק"ז יע"ש אמנם כד דייקינן שפיר אין ראיה מדברי התוס' דלית להו משום מעמיד כלל:
הן קדם נבאר דברי הרשב"א שבחי' שכתבנו לעיל שחילק בין מעמיד דאיסור למעמיד דבב"ח דאע"ג דבב"ח מעמיד הוא מ"מ בטעמא תלה רחמנא דדרך בישול אסרה תורה משא"כ במעמי' בעור נבילה דאזלי' בתר מעמיד אע"ג דאין בו נ"ט רואין אותו כאלו הנבילה קיימת בעין והנה הרפ"ח בסימן הנז' כתב וז"ל קשייא לי דמה בכך דבטעמא תלה ליה רחמנא אכתי ליתסר מדרבנן משום מעמיד דומייא דנבלה ואין לומר דמעמיד אסור מן התורה כו' וניחא לי דכיון דבב"ח לא אסרה תורה אלא דרך בישול אסרו חכמים היכא דאיכא טעמא אף שאינו דרך בישול דהיינו כבוש ומליח דהוי כעין תורה אבל שאר איסורין שאסרו והחמירה התורה בהם כל היכא דאיכא טעמא אף שלא ע"י בישול החמירו בהם חכמים לאסור ג"כ משום מעמיד עכ"ל והנך רואה שאין דברי הרשב"א מכוונים לפי פי' זה והנראה לע"ד דכונת הרשב"א היא דבשלמא גבי בשר בחלב דבטעמא תלה רחמנ' כלומר שעיק' איסור בב"ח לא אסרה תורה אלא מפני שהבשר נתן טעם בחלב והחלב נתן טעם בבשר והראיה שלא אסרה תורה אלא דרך בישול אבל תערובת בשר בחלב בלא בישול לא אסיר אלמא דעיקר טעמא של בשר בחלב הוי משום נתינת טעם זב"ז וכיון שכן כשאין בו נ"ט ליכא איסור' כלל דמאי אמרת משום מעמיד דהו"ל כאלו איתיה בעיניה מה בכך כל אחד עומד בפ"ע משא"כ מעמיד בעור נבלה שהנבילה אסורה מצד עצמה אע"ג דאין בו נתינת טעם מ"מ כיון שמעמיד ה"ל כאלו הנבילה קיימת בעין דאית לן לאסור משום נבילה לא משום נ"ט כיון דליכא טעמא כלל וכן נראה מדברי הר"ן שכתב משם הר"י ן' מיגאש אבל משום בשר בחלב ליכא למימר הכי דכל אימת דלא יהיב טעמא לאו בשר בחלב הוא אלא האי באנפיה קאי והאי באנפיה קאי יע"ש וע"כ פי' דבריו כדכתיבנא באופן דאיסו' מעמי' לאו משום נתינת טעם אלא משום דהו"ל כאלו איתיה בעיניה ולאו משום דהעמדה חשיבא כנתינת טעם אלא הו"ל כאלו אותו הדבר שמעמיד בו איתיה בעיניה משום שאם לא היה מעמיד לא היה אותו חלב נעשה גבינה וכיון שעיקר המעמיד היה דבר איסור הו"ל כאלו איתיה בעיניה ומשו"ה אית לן לפלוגי בין מעמיד דבב"ח למעמיד דאיסור אבל אי טעמא דמעמיד משום דהעמדה חשיבא טעמא לא הו"ל לפלוגי בין מעמיד דבב"ח למעמיד דאיסור דכיון שאנו אומרים דהעמדה אע"פ שאין בה נתינת טעם חשיבא טעמא א"כ בב"ח נמי הוה לן לאסור כיון דבטעמא תלה ליה רחמנא ואף שאינו דרך בישול מ"מ מדרבנן מיהא הוה לן לאסור אלא ע"כ כמדובר מעתה אף אנו נאמר דהתו' ז"ל ה"נ ס"ל והכי פי' דבריהם דמשום דחימוץ אין בו נתינת טעם גמור כשאר נתינת טעם ק"ל אמאי לא בטיל במאה וא' דלא הוי אלא כמו העמדה דבעלמא כו' כלומר דחימוץ אין בו נתינת טעם גמור וכי תימא דאע"ג דאין בו נתינת טעם גמור חשבינן ליה לחימוץ כנתינת טעם כיון דמחמיץ אותה העיסה לזה כתבו דלא הוי אלא כמו העמדה דבעלמא דהעמדה ודאי ע"כ לא חשיבא טעמא דאי חשיבא טעמא ומשו"ה אסרי' למעמיד היכי תנן המעמיד בעור קיבה אם יש בו נ"ט ה"ז אסורה דמשמע הא אין נ"ט מותרת כיון דטעמא דמעמיד הוא משו' דחשיבא טעמא אף בב"ח נמי היה לנו לאסור אפי' אין בו נ"ט אלא ודאי טעמא דמעמיד לאו משום דחשיבא טעמא אלא משום דהו"ל כאלו איתיה בעיניה וא"כ ה"ה נמי דחימוץ ומשום הכי ק"ל אמאי לא בטיל בק"א ומשני שאני שאור דחימוצו קשה כלומר דחשיב טעמא יותר מהעמדה כנ"ל כונת התוספות ז"ל:
ואם תאמר כיון דהתוס' ס"ל איסור מעמיד משום דהו"ל כאלו איתיה לאיסוריה בעיניה א"כ נימא הכי גבי חימוץ דאע"ג דלאו נ"ט גמור הוא מ"מ כיון שחימץ העיסה הו"ל כאלו איתא לאיסורא בעיניה ומאי פריך אמאי לא בטיל כו' הא ודאי ליתא דדוקא גבי העמדה אמרי' הכי משום דלא סגי בלא"ה דאם לא היה מעמיד החלב היה עומד בפ"ע ולא היה מתגבן לעולם משא"כ גבי חמוץ דבלא"ה היתה העיסה מתחמצת מאליה דהשאור אינו אלא כדי למהר החימוץ ותדע שהרי עכ"ל כן לדעת ר"י ן' מיגאש דס"ל בהדייא הכי ואין לומר דלר"י ן' מיגאש לא קשייא מידי דאיכא למימר דס"ד דתלמודא ס"ל דחימוץ בציר טפי מהעמדה והיא גופה קמשני דחמוץ קשה והו"ל כהעמדה משא"כ לדברי התוספות דס"ל דס"ד דהש"ס נמי ס"ל הכי קשייא דלישנא דשאני שאור שחימוצו קשה לא משמע הכי דמאי איכפת לן אי חמוצו קשה או לא כיון דעיקר טעמא אינו אלא משום שהחמיץ העיסה הו"ל כאלו איתיה לאיסורא בעיניה אלא ודאי כדאמרן:
הן אמת שמדברי הר"ש בר אברהם שהביא המרדכי בפ' כל הבשר ובתשו' השייכות לה' מ"א סימן ח' משמע דס"ל דלר"ת אין לחלק בין מעמיד דאיסור למעמיד דהתר שכתב וז"ל אע"פ שכתב ר"ת דאין העמדה אוסרת בס' שמא לא אמרה להלכה למעשה כו' עד וגם קצת ק' לדברי ר"ת דמשמע בפ"ב דע"ז דמפ' טעמא דגבינות הגויים משום דמעמידין אותה בעור קיבת נבילה דמה טעם אסור לפי מה שפשוט לך דאין לך העמדה שלא יהא בחלב יותר מס' ואפילו לא יהא ודאי ס"ס הוא שמא לא העמיד בעור הקיבה ואפי' העמיד שמא אין בו בנ"ט אם לא שתאמר דסתם העמדה בעור אין ס' בחלב ומשום ס' דשמא לא העמיד בעור חדא ספיקא הוא מדאורייתא שהיא נבילה ע"כ ואם איתא דס"ל דלר"ת נמי יש לחלק בין מעמיד דאיסור למעמיד דהתר וכדכתיבנא א"כ מאי קושיא לר"ת מהא דשמואל אלא ודאי משמע דס"ל דלר"ת אין לחלק בכך משום דלית ליה איסור מעמיד כלל וזה הפך ממה שכתבנו לעיל בדעת התוס' ומיהו אי מהא לא אירייא דהא ע"כ צריכין אנו לתרץ מה שהקשה על ר"ת מההיא דשמואל מפני מה אסרו גבינות הגויים כו' ומ"ש הוא ז"ל אם לא תאמר שסתם העמדה אין ס' בחלב הנך רואה שזו הפך המחוש שסתם העמדה יש בחלב הרבה יותר מס' וכ"כ הפוסקים ז"ל ואיהו גופיה כמסתפק אמרה למילתיה וע"כ כדי לתרץ זה צ"ל חדא מתרתי או דס"ל כהראב"ד או דס"ל דיש לחלק בין מעמיד דאיסו' למעמיד דהתר והר"ש ב"א כיון דהוא ז"ל גופיה לא ס"ל לחלק בכך דאל"כ לא היה צריך לידחק בפירושא דמתני' דמיירי בשהיה עם העור דבר אח' שמסייעו ע"ש אמטול להכי לא רצה לתרץ דברי ר"ת ולומר דס"ל הכי וגם לא ס"ל ההיא דהראב"ד דבדבר של גויים החמירו והוצרך לתרץ דברי ר"ת דסתם העמדה אין ס' בחלב אבל אנן דחזינן דהכי ס"ל לר"י ן' מיגאש ז"ל ודעימיה דיש לחלק בין מעמיד דאיסור למעמיד דהתר ולא מצינו לר"ת דס"ל דאין לחלק וכמו שפירשתי למעלה א"כ מאן לימא לן דר"ת לא ס"ל הכי או אפשר דס"ל כהראב"ד וכדכתיבנא:
ומדברי ר"ש ב"א למדנו פי' אחר לדברי התוס' והוא דס"ל דמתניתין אתא למעוטי דהעמדה לא חשיבא טעמא דלית לן לפלוגי בין מעמיד דאיסור להתר דלא הוו גרסי במתני' בעור כשרה וההיא דשמואל לא הוה ק"ל דסתם העמד' בנ"ט אבל הא ק"ל דמאי אירייא נבילה אפי' שחוט' נמי דתרוייהו כהדדי נינהו ותירצו דמשום בב"ח לא היו אוסרי' מס' כלומר לא היו אוסרי' מס' אם העמי' בעור או בקיבה משום דליכא אלא איסור' דרבנן אבל אין לספק אם היה בו נ"ט אם לאו דסתם העמדה בנ"ט אבל משום נבילה ודאי שאסורה מספק כיון דהוי ספיקא דאורייתא אלא שכבר כתבתי שזה אי אפשר דסתם העמדה אין בה בנ"ט דעכ"פ לא יהיה אלא ס' אם יש בה בנ"ט אם לאו לא שנאמר דסתם העמדה יש בה בנ"ט אלא דאיכא לפרושי דברי התוס' בענין אחר הפך מ"ש הר"ש והוא כך דבשלמא גבי בשר בחלב דליכא אלא איסורא דרבנן לא היו אוסרין מספק שמא יש בו בנ"ט אם לאו אבל גבי נבלה דאית בה איסור דאורייתא אז אסרינן מספק וליכא אלא חד ספיקא דהיינו אם יש בה בנ"ט אם לאו אבל אין לפ' שמא העמידוה בקיבה עצמה ולא בעור דאיכא למימר דס"ל להתוס' דסתם העמדה של גויים היא בעור והכי דייק לישנא דשמואל דקאמר מפני שמעמידין בעור קיבה כו' ולא קאמר שמא העמידה בעור והוא תימה על הר"ש ב"א ז"ל דאמאי לא תריץ דברי ר"ת בהכי ולא הוה צריך למשכוני נפשיה למימר דסתם העמדה יש בה בנ"ט איברא דבעיקר דברי הר"ש ז"ל ק"ל במאי דקאמר שמא אין בו בנ"ט דמאי מספ"ל ליטעמיה קפילא ארמאה וליכא למימר דאע"ג דהשתא חזינן דלית ביה טעמא שמא בשעה שנעשי' הגבינה היה בנ"ט דכיון דעתה אנו רואין דאין בו בנ"ט יש להעמידה בחזקת התר וכמ"ש איהו גופיה לקמן וכיון שכן מפני מה אסרו גבינות הגויים ליטעמיה קפילא אם יש בה טעם בשר אסורה והנה להר"ש גופיה מצי' למימר דס"ל כמ"ד דלא מהני טעימת גוי בדליכא ס' כדעת קצת מן הפוסקים וכיון שכן שפיר מספ"ל אם יש בה בנ"ט אם לאו דהיינו ס' אבל לדעת ר"ת והתוס' לא מצי' למימר הכי דאינהו סברי דמהני טעימת גוי אף דליכא ס' וא"כ היכי מתרץ לדעת ר"ת דס"ל דסתם העמדה בעור אין ס' בחלב ומה בכך ליטעמי' קפיל' ארמא' וכעת צריך להתיישב בזה ועיין בשה"ג בפ"ב דע"ז אשר סביב המרדכי בתשובה שהביא מה"ר יצחק בר אברהם ז"ל:
איך שיהיה נחזור לדברי התוס' דלא מצי' למימר דהספק הוא אם יש בו בנ"ט אם לאו דא"כ ליטעמיה קפילא דהא איהו ז"ל ס"ל דמהני טעימת קפילא אף דליכא ס' וגם פיר' הרשב"א אינו מתיישב דסתם העמדה יש בה יותר מס' וא"כ אין לנו בפי' דברי התוס' אלא חד מב' פירושים הראשונים וכמו שכתבנו לעיל:
ועדיין צריכין אנו למודעי מ"ש התוס' בע"ז דל"ה וז"ל מפני שמעמידין אותו בעור קיבת נבילה וא"ת מאי אירייא נבילה אפי' שחוטה נמי אסורה משום בב"ח וי"ל דדוקא נקט נבילה דאז איכא בה איסורא דאורייתא אבל בשחוטה משום בב"ח ליכא איסורא דאורי' דצונן בצונן הוא אע"ג דאוקמי קא מוקים אינה אסורה אלא דרבנן עכ"ל והנה דברים אלו צריכין ביאור דמאי ק"ל דאע"ג דאוקמי קא מוקים ומה בכך והלא כבר כתבו דליכא איסורא דאורייתא דצונן בצונן הוא וא"כ הוה ליה ספיקא בדרבנן ולקולא ולמה הוצרכו לחזור ולומר אינו אלא דרבנן ותו דלפי מה שפירשנו בדבריהם אין מקום לדברים אלו דאלו לפי' קמא לית להו איסור מעמיד כלל בין באיסור בין בהתר ולפירושא בתרא נמי יש לחלק בין מעמיד דאיסור למעמיד דהתר וא"כ הכא דמעמיד דהתר הוא מאי קאמרי אע"ג דאוקמי קא מוקים ולכאור' היה נראה לפרש דמ"ש אע"ג דאוקמי קא מוקים אינו לשון קושייא אלא הוא סיום דבריהם וה"ק אבל בשחוטה משום בב"ח ליכא איסורא דאוריי' דצונן בצונן הוא ואע"ג דאוקומי קא מוקים כלומר ואפי' שהוא מעמיד אינו אסור אלא מדרבנן וכיון דהוי ספיקא דרבנן לקולא והוצרכו לכתוב זה אע"פ שכבר היה מובן מעצמו ממ"ש דצונן בצונן הוא כדי להשמיענו חידוש גדול דאפי' המעמיד באיסו' דרבנן אפי"ה אסור דע"כ לא התירו אלא משום ספק אבל ודאו אסור ולפי דרכינו למדנו דאית להו להתוס' ז"ל איסור מעמיד ולא שני להו בין מעמיד דאיסור למעמיד דהתר ואפילו בדרבנן וזה הפך מכל מה שכתבנו עד עתה וכן נראה שהבין בדבריהם הרב עזריא יהושע הביא דבריו מרן החביב סי' הנז' אות ע"ה וז"ל ונראה דכוונת התוס' לומר דדוקא גזרו משום דאיכא למיחש שמא העמידו בעור קיבת נבילה דהוא אסו' דאוריי' אבל משו' בב"ח דהוא אסו' מדרבנ' לא חיישינן מספקא ואע"ג דאוקמי קא מוקים באופן דנראה דאיסורא דרבנן איכא בדבר המעמיד לאסור בכל שהוא ע"כ וכן נראה מדברי הרב הגדול מוהרימ"ט בי"ד סי' ג' שכתב ע"ד התוס' (וז"ל נמצא לפ"ז דאם נמלחה הקיבה בעורה או שנשתהא יתר על יום אחד דחשיב ככבו' וכבוש הרי הוא כמליח ומליח כרותח הו"ל איסורא דאורייתא ואסור וזה דוקא ברותח אבל צונן בצונן אע"ג דאוקמי קא מוקים איסור' דרבנן הוא ולא חיישי' ליה וספיק' דרבנן הוא), מיהו ק"ק מתני' דס"פ כל הבשר המעמיד בעור של קיבה כשרה אם יש בה בנ"ט אסורה ומסתמא בשלא נמלחה דאי בנמלחה איסורא דאורייתא איכא ובהעמיד בה סגי אע"פ שאין בה בנ"ט ובלא נמלחה נמי אמאי לא מתסרא מדרבנן כיון דאוקמי קא מוקים דהא לאו ספיקא הוא דודאי העמיד בה עכ"ל ואין ספק אצלי שהרב ז"ל הבין בדברי התוס' כמו שכתבנו דלא שני להו בין מעמיד של איסור למעמיד של התר אלא דכולהו אסרי' במשהו ואפי' בדרבנן וכדברי מהר"ר עזרייא ז"ל וכיון שכן מקשה עליהם ממתני' דילן דקתני אם יש בה בנ"ט ומרן החבי"ב לא הבין כן בדברי רבו וחתר הרבה ליישב דבריו ולא יכול ולע"ד נר' כדכתי' גם מ"ש שם אחר שהק' על מוה"ר עזרייא ממתני' כתב ע"ד רבו וז"ל אלא שהוא סובר שכוונת התוס' דבמילתא דרבנן ליכא איסורא והק' עליהם למה עכ"ל ליתא שגם מוהרימ"ט ס"ל בדעת התוס' דבמילתא דרבנן איכא איסו' דמעמיד שהרי כשפי' דברי התוס' כתב אבל צונן בצונן אע"ג דאוקמי קא מוקים איסורא דרבנן הוא ולא חיישינן ליה דספיקא דרבנן הוא משמע הא ודאי אסור אף שהוא מדרבנן ומ"ש עוד מרן החביב אבל מעיקרא קושיא ליתא דמאי דמשמע מדברי התוס' דבודאי איסור דרבנן אסור היינו דוקא בנ"ט אבל כשיש ס' מותר אף שהוא מעמיד כיון שהוא התר, גם בזה דבריו תמוהים דלישנא דאוקמי קא מוקים משמע דהוי דבר המעמיד דאפי' באלף לא בטיל אלא ודאי כדכתיבנא דס"ל להתוס' דאפי' באיסו' דרבנן ודבר התר לא בטיל וכדברי הרב מהר"ר עזרייא יאושע אלא דצריך להתיישב מה שהק' הרב מוהרימ"ט ממתני' דהמעמיד בעור כו' וצ"ל דהתוס' ס"ל כמו שפירש הר"ש ב"א כמו שכתבנו לעיל דכיון שהעמיד היינו נתינת טעם ומתני' איירי כשהיה עם העור דבר אחר של התר המסייעו להעמיד וה"ק אם יש בה בנ"ט דהיינו שיש בעור לבדו כדי להעמיד אסור ואם לאו מותר דזה וזה גורם הוא ולעולם דאיסור מעמיד איתיה אפי' באיסורא דרבנן וכמ"ש, ועד"ז מתפרשים דברי התוס' דחולין אין צורך להאריך:
אך הדבר הקשה לפי' זה דהתוס' לא ס"ל כפירוש הר"ש ז"ל וכמ"ש בפרק ג"ה והעתקתי לשונם לעיל ועכ"ל דתוס' דהכא פליגי אתוס' דהתם וכיוצא בזה מצינו בכמה דוכתי ומ"מ פי' מוהרימ"ט ומוהר"ר עזרייא יאושע בדברי התוס' דפ"ב דע"ז שריר וקיים ולית ליה פירכא מיניה וביה ואי קשייא בדברי מוהרימ"ט הא קשיא במ"ש ע"ד הרשב"א בת"ה וז"ל וניכר מדבריו דבעי למימר דכיון דאיסור בב"ח התירא בהיתרא הוא אינו אוסר אלא ע"י נתינת טעם דאפי' אם מעמיד לא חשיב כאלו איסור' בעיניה שמי שגורם העמד' לאו מילתא דאיסורא הוא אבל נבילה האיסור גורם וכמאן דאיתיה לאיסורא בעיניה הוא הלכך אפי' נמלחה הקיבה בעורה או שהיה רותח כיון שאין בו בנ"ט שרי ולא אזלינן בתר מעמיד אלא היכא שהמעמי' הוא איסור בפ"ע עכ"ל הנה הרב ז"ל הבין מדברי הרשב"א דעיקר טעמא דיש לחלק בין מעמיד של איסור למעמיד של התר הוי משום דבב"ח היתרא בהיתרא הוא כלומר שהמעמיד הוי דבר של היתר משא"כ מעמיד דנבילה שהמעמיד הוא דבר האיסור ומזה הוליד הרב ז"ל דאפילו נמלחה הקיבה בעורה כל שהיה רותח אע"ג דהשתא מיהא איסורא הוי שכבר נאסרה הקיבה והו"ל חתיכה דאיסורא מ"מ כיון שעיקר הדבר היתר בהיתר הוא אינו אוסר אלא בנ"ט ואני תמיה דאפי' אם נודה להרב ז"ל בפי' הזה מ"מ מניין לו לומר דאפי' אם נמלחה הקיבה אינו אסור אלא בנ"ט דדילמא ע"כ לא קאמר הרשב"א אלא דוקא היכא דבשעה שהעמיד בו היה היתר דהא אינו אוסר אלא בנ"ט אבל אם נמלחה הקיבה בעורה דהו"ל חתיכא דאיסו' קודם שהעמיד בה וכ"ש לדברי הרב שסבור לעיל דהו"ל איסור תורה מאן לימא לן דלא הוי מעמיד דאיסור ואפי' באלף לא בטיל דכמאן דאיתיה לאיסורא בעיניה חשבינן ליה ועוד דאעיקרא דדינא מה שפי' הוא בדברי הרשב"א דטעמא דמעמיד בב"ח בנ"ט הוי משום דהיתר בהיתר הוא ומי שגורם העמדה לאו מילתא דאיסורא הוא תמוה מאד דאי הכי מאי האי דקאמר הרשב"א דדרך בישול אסרה תורה ומה יושיענו זה הא עיקר טעמא לא הוי אלא משום דלא הוי מילתא דאיסורא מי דגורם להעמיד וכיון שכן אפי' לא אסרה תורה דרך בישול הוה לן לחלק בין היכא דהוי דבר הגורם להעמיד דבר האסור להיכא דהוי דבר המותר והנה מזה י"ל דלהכי אצטריך הרשב"א לזה דלא נימא דאע"ג דהיתר בהיתר הוא מ"מ כבר נאסרו השתא ע"י תערובתם שנתערבו זב"ז להכי קאמר דבעינן נתינ' טעם דדרך בישול אסרה תורה אבל דברי הרשב"א שבחי' ודברי הר"ן אינן סובלות פי' זה כלל אלא עיקר טעמא דיש לחלק בין איסור להתר הוי משום דבב"ח היתר בהיתר הוא וכיון דליכא טעמא אף אם נאמר כיון דאוקמי קא מוקי' כאיתיה בעיניה דמי מה בכך האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ולא מתסר מה שאין כן במעמיד של איסור דחשבי' ליה כאלו איתיה בעיניה דהוה ליה אוכל דבר האיסור וכמו שכתבנו למעלה וא"כ לפ"ז המעמיד בב"ח שכבר נאסר קודם העמדה פשיטא דלא בטיל והא חשבינן ליה כאיתיה לאיסורא בעיניה והו"ל כאוכל בשר בחלב ממש ואפשר נמי דאף המעמיד בשר בחלב דרבנן דינא הכי אלא דלא משמע הכי מדברי הרב המפה ומ"מ בשר בחלב דאסיר מדאורי' ליכא מאן דפליג דאסור וכ"כ הרפ"ח בסי' פ"ז סקכ"ז, איך שיהיה אתאן לקמייתא לדברי התוס' ז"ל שבפ"ב דע"ז דלכאורה נר' לפרש דס"ל דבין מעמיד של איסור ובין מעמיד של היתר אוסר במשהו ואפי' איסור דרבנן כמו שפירש מוהרימ"ט ומוהר"ר עזרייא יאושע אלא שמדברי התוס' דפ' ג"ה לא משמע הכי כדכתיבנא לעיל ודוחק דפליגי תוס' דהכא לתוס' דהתם ולכן מחוורתא כמו שפירשנו לעיל או דס"ל דלית לן איסור מעמיד כלל או דיש לחלק בין מעמיד של איסור למעמיד של היתר:
ומעתה ומעכשיו צריכין אנו לבאר דברי התוס' דע"ז דקאמרי דאע"ג דאוקמי קא מוקי' אינו אסור אלא דרבנן ולפום מאי דכתיבנא אין מקום לדברי התוס' הללו ונראה שמ"ש התוס' דאע"ג דאוקמי קא מוקים כו' אינו קושיא ותירוץ אלא הכל הוא דבר א' דהכי פירושא דאע"ג דאוקמי קא מוקים אינו אסור אלא דרבנן כלומר שאיסור מעמיד הוא דרבנן וכיון שכן אפי' משום נבילה נמי ליכא אלא איסורא דרבנן דהו"ל ספיקא דרבנן ולקולא אפי"ה דוקא משום נבילה דאז איכא בה איסו' דאורייתא דהיינו בעיקר הדין אם היה בה בנ"ט דהוי מן התורה משא"כ משום בב"ח דאינו אסור אלא מדרבנן אף [אם] היה בנ"ט דצונן בצונן הוא ולפי פי' זה עלה בידינו דהתוס' נמי אית להו איסור מעמיד ויש לחלק בין מעמיד של איסו' למעמיד דהיתר וכדברי הר"י ן' מיגאש וכמ"ש בפירוש השני ודלא כפי' קמא שכתבנו דלית להו להתוס' ז"ל איסור מעמיד כלל ומיהו מצינן לפרושי דברי התוס' בגוונא אחרינא והוא שכוונתם להק' על מה שתירצו דמשו' בב"ח ליכא איסורא דאורייתא דצונן בצונן הוא ואהא קאמרי דאע"ג דאוקמי קא מוקים כלומר וכיון שהעמידה הגבינה א"כ נר' שאותו טעם של עור הקיבה נתערב יפה בכל החלב והראיה שהעמיד הגבינה ואם לא היה טעם הבשר מתערב יפה לא היה החלב נקפה וכיון שכן הוה ס"ד למימר דכיון שנתערב יפה בכל החלב אותו טעם של בשר כה"ג לא מיקרי צונן בצונן דהא חזינן דיש טעם בשר בכל הגבינה והוה ליה כדרך בישול דמידי הוא טעמא דדרך בישול אסרה תורה משום נתינת טעם והכא נמי הא איכא טעמא דחזינן שנתפשט אותו טעם בכל הגבינה מכיון שהעמידה ולזה כתבו דאינו אסור אלא דרבנן כלומר דמן התורה אינו אסור אלא דרך בישול בעלמא אבל כשאינו דרך בישול אף ע"פ שנתן טעם גמור ונתפשט בכל הגבינה לאו כלום הוא וזה הוא כפי' הראשון שכתבנו דהתוס' לית להו איסור מעמיד כלל וא"כ עדיין אין ראיה מכאן אי ס"ל להתוס' איסור מעמיד אם לאו אבל ממ"ש התוספות ז"ל בע"ז מיהו במקומותינו שמעמידין בקיבה אומר ר"י בן ה"ר חיים שיש קצת טעם לאסור מפני שמולחין אותה בעורה ואיכא איסור בב"ח דמליח הרי הוא כרותח ע"כ ומהכא משמע דאית להו להתוס' איסור מעמיד בדבר האסור ומשו"ה כתבו שיש לאסור כיון שמולחין הקיבה בעורה ונעשית חתיכה דאיסורא וכשמעמיד בה הרי הוא מעמיד בדבר האסור ואין לומר דסתם העמדה בנ"ט דכבר כתבנו לעיל דליתא הרי הוכחנו דאית להו להתוס' איסור מעמיד בדבר האסור וא"כ אין לנו אלא כפי' הב' שכתבנו ואכתי איכא למידק בדברי התוס' דחולין שתפסו קושייתם שהקשו לשמו' מאי אירייא נבילה אפי' שחוטה ממתני' דקתני המעמיד בעור קיבה אם יש בנ"ט כו' ולכלהו פירושי קשיא דלמה הוצרכו להק' על שמואל ממתני' ובלאו מתני' נמי תיקשי ליה מאי אירייא נבילה כו' ובשלמא לפי' הרב מוהרימ"ט לא קשיא מידי דאי לאו מתני' הו"א דיש לחלק בין מעמיד דאיסור למעמיד דהתר ומשו"ה נקט שמואל נבילה אבל השתא דקתני מתני' אם יש בנ"ט אסורה ופירושא הוי כדפי' הר"ש ב"א דהעמדה גופיה היינו נתינת טעם אמטו להכי מקשין שפיר מאי אירייא נבילה כו' ובע"ז שהקשו סתמא מאי אירייא ולא הזכירו מתני' כלל אין בכך כלום דאיכא למימר שסמכו על משנה זאת אבל לאינך פירושי קשיא דלכולהו פירושי צריך לומר דמתני' טובא אשמועי' א"כ בלא מתני' יותר קשיא לשמואל מאי אירייא נבילה כו':
ונראה לומר דאי לאו מתני' לא הוה קשיא לשמואל דאיכא למימר דמשום שחיטה ומשו' בב"ח אין לאסור דעור הקיבה לאו בשר הוא אלא פירש' בעלמא כיון דאיכא אינשי דלא אכלי ליה ואל תתמה דהיכי ס"ד לומר דעור הוי פירשא בעלמא דהכי אמרי' בפ"ק די"ט גבי קורקבן ומעיים דאע"ג דבשר נינהו כיון דאיכא אינשי דלא אכלי להו איצטריך יע"ש וה"נ גבי עור הוה ס"ד דלא הוי בשר אבל משום נבילה ודאי שיש לאסור כיון דהוי דבר האסור ויש לחלק בין פירשא דהיתר לפירשא דאיסור וכה"ג כתב הרמב"ן ז"ל ויתבאר לקמן בס"ד וכיון שכן בלאו מתני' ל"ק לשמואל, אבל השתא דקתני מתני' המעמיד כו' אלמא דעור בשר הוי שפיר מקשו התוספו' לשמואל מאי אירייא כו' ונר' שלזה כיוין רש"י ז"ל שכתב בעור הקיבה שהוא בשר כלומר דלאו פירשא הוא וק"ל:
וע"פ הדברים האלה ק"ל על הרשב"א ז"ל דמאי ק"ל מאי קמ"ל מתני' פשיטא דבב"ח בנ"ט אסור ומאי קושייא אימא הא קמ"ל דעור לאו פירשא הוא וליכא למימר דהרשב"א לא מסתברא ליה לחלק בין פירשא דאיסו' לפירשא דהיתר וכיון שכן לא מצי למימר דמתני' אשמועי' דעור הוא בשר גמור ולא פירשא דא"כ מאי אירייא דנקט המעמיד בעור של קיבה כשר' אפי' נביל' נמי הו"ל לאשמועי' במתני' דלאו פירשא הוא דמדברי הרשב"א משמע דלא הוה גריס במתני' בעור של קיבה כשרה אלא המעמיד בעור של קיבה סתם:
ויראה לומר דס"ל להרשב"א דלא מצינן למימר דמתני' אשמועי' דעור לא הוי פירש' דמריש' דמתני' שמעי' לה דקתני קיבת נכרי ושל נבילה הרי זו אסורה אלמא דקיבה גופה לאו פירשא היא וכ"ש עור הקיבה דלא הוי פירש' ולא מבעייא לפי' ר"ת דס"ל דאף למשנה אחרונה חלב הצלול לא הוי פירשא דא"כ לפי זה כ"ש עור הקיבה דלא הוי פירש' דהא אליבא דמקצת רבוותא חלב הקיבה בין צלול בין קרוש הוי פירשא ואפ"ה עור הקיבה לא הוי פירשא אלא אפי' למ"ד דחלב הקיבה הוי פירשא בין צלול בין קרוש וא"כ לפ"ז שפיר הוה מצי' למימר דמתני' אצטריך לאשמועינן דעור לא הוי פירשא אפ"ה ס"ל להרשב"א דהא לא אצטריך לאשמועינן מתני' דכיון דהשתא לפי פי' זה דלמשנה ראשונה קיימינן דהא בתר הכי קתני כשרה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה והא למשנה ראשונה מתנייא אליב' דהנך רבוות' ומשום הכי הוצרך לתרץ דקמ"ל דדוקא משום בב"ח אם יש בנ"ט אסו' משא"כ במעמי' בעור נביל' אפי' באלף לא בטיל:
נקטינן מהכא מכל הני מילי מעלייתא דכתיב' דהתוספות ס"ל כהר"י ן' מיגאש ז"ל דיש לחלק בין מעמיד דאיסור למעמיד דהיתר וכן כתב רבינו ז"ל כאן בהלכות מאכלות אסורות וזה לשונו חלב בהמה טמאה אינו נקפה ועומד כחלב הטהורה ואם נתערב חלב טמאה בחלב בהמה טהורה ויצא חלב הטמאה עם הקום של גוי אסור וכו' וגבינות הגויים מותר' שאין חלב בהמה טמאה מתגבן אבל בימי חכמי המשנה גזרו על גבינות הגויים ואסרוה מפני שמעמידין בעור קיבת נבילה וא"ת והלא קיבה עור קטן הוא עד מאד בחלב שעמד בו ולמה לא יבטל במיעוטו מפני שהוא המעמיד הגבינה והואיל ודבר האסור הוא שהעמיד הרי הכל אסור, עוד כתב בפ"ט מהל' הנז' וז"ל אסור להעמיד הגבינה בעור הקיבה של שחוטה ואם העמיד טועם את הגבינה אם יש בה טעם בשר אסורה ואם לאו מותרת מפני שהמעמיד דבר המותר הוא שקיבת שחוטה היא ואין כאן אלא איסור ושיעורה בנ"ט אבל המעמיד בעור קיבת נבילה וטריפה ובהמה טמאה הואיל והמעמיד דבר אסור הוא בפני עצמו נאסרה הגבינה לא משום בב"ח ומפני חשש זה אסרו גבינת הגויים כמו שביארנו עכ"ל, והראב"ד ז"ל כתב עליו בפ"ט מה' הנז' א"א דברי רבינו ן' מיגאש הם אבל אנו אין צריכין לכך שאין הקושייא צריכה תירוץ ע"כ, וכבר נתבאר פי' דבריו במרן כ"מ ע"ש ונראה מדבריו דלא פליג על ר"י ן' מיגאש הראב"ד ז"ל בעיקר הדין דס"ל דיש לחלק בין מעמיד דהתר למעמיד דאיסור ולא השיג על רבינו אלא במ"ש ומפני חשש זה אסרו גבינו' הגוים דמשמע דאי לאו טעם זה לא היו אוסרין גבינות הגויים וע"ז כתב שאין אנו צריכין לכך שאין הקושייא צריכה תי' כלומר דבלא"ה היו אוסרין אותם דבדבר של גויים לא הלכו בהם חכמים בתר נתינת טעם וכ"כ מרן החבי"ב בסי' הנז' ובהכי אתי שפיר שלא השיג הראב"ד אלא עמ"ש ומפני זה כו' ולא עמ"ש אבל המעמיד בעור קיבת נבילה כו' דבהא אזיל ומודה הראב"ד וכדכתיבנא וכן לא השיג על רבינו כאן בפ"ג משום דאיכא למימר דחדא מתרי או מתלת טעמי נקט אבל בפ"ט דקאמר ומפני זה אסרו גבינות הגויים דמשמע דבלא"ה לא היו אוסרין אותם ע"ז השיגו וכתב דברי ר"י ן' מיגאש הם:
ועפ"ז אני תמיה על מרן ז"ל שכתב ואני אומר שאע"פ שאפשר לומר כטעמו של הראב"ד מ"מ האי טעמא דהר"י ן' מיגאש איתיה בגבינה אפי' אי לא הוה טעמא של הראב"ד וכפי מה שכתבתי כל עיקר השגת הראב"ד אינה אלא כלפי מ"ש רבינו דמפני חשש זה אסרו גבינות הגויים דמשמע דבלא"ה היתה מותרת וע"ז השיגו וק"ל:
והנה ה"ה ז"ל כאן בפ"ג בהלכה זו כתב על מ"ש רבינו אבל בימי חכמי המשנה וז"ל שם במשנ' שאל ר"י את רבי יאושע מפני מה אסרו גבינות הגויי' אמר לו מפני שמעמידין אותה בקיבת נבילה כו' ובגמ' נתנו בה האמוראי' טעמים הרבה ושמואל אמר מפני שמעמידין אות' בעור קיבת נבילה וטעם זה נזכר בהלכות ולא חשש רבי' לטעמים אחרים שהאחד הוא לפי שאי אפשר בלא צחצוחי חלב פי' ואפשר שהוא טמא והאחר הוא מפני שמחליקים פניה בשומן חזיר לפי שלשני טעמים אלו יש להקשות יבטל במיעוטו וכן הק' רבינו יוסף הלוי לטעמי' דשמואל ותירץ דכיון דאוקמי קא מוקים אינו בטיל וכיוצא בזה נזכר שם בגמ' למעלה וזהו שכתב רבינו וא"ת והלא עור הקיבה כו' עכ"ל ומשמע בהדייא מדברי ה"ה דס"ל כפי' רש"י שפי' דמאי דקאמר ר"ח לפי שא"א בלא צחצוחי חלב לא קאי אמאי דפריך בגמ' לריב"ל דאמר משום ניקור אלא מעתה יבשה תשתרי ישנה תשתרי אלא נידחו דברי ריב"ל ור"ח טעמא אחרינא הוא לפי שא"א בלא צחצוחי חלב כלומר חלב טמא ודלא כמו שפי' התוספות ז"ל דקאי אמאי דפריך בגמ' לריב"ל יע"ש, בדבריהם וכיון שכן אני תמיה על הרב הגדול מוהרימ"ט ז"ל שכתב בסי' הנז' ור"ת תפס טעם האיסור משום ניקו' כריב"ל דקי"ל הלכתא כוותיה לגבי ר"י וכ"ש לגבי שמואל ורבינו פסק כשמואל וק' לומר דרבינו פליג אהך כללא דהלכתא כריב"ל לגבי ר"י והאריך הרב הרבה בזה יע"ש ולפי דברי ה"ה אין מקום לקושיא זו דרבינו מפרש כפי' רש"י ז"ל דדברי ריב"ל נדחו בגמ' וכדכתיבנא ולא על הרב לבד תלונתינו כי אם גם על מרן ב"י בסי' קט"ו שכתב ע"ד הטור וגם לא כתב טעמו של ריב"ל משום דאנן לא חיישינן לגילוי כמו שיתבאר בסי' שאחר זה יע"ש והלא דברי הטור ברור מללו דמאי דקאמר ר"ח אי אפש' בלא צחצוחי חלב הוי כפירוש רש"י ז"ל ולא כר"ת שכתב ומפרש בגמרא כמה טעמים מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה וכו' ושמערבין בה חלב טמא אע"פ שאין החלב טמא נקפה חיישינן שמא ישאר ממנו מעט בנקבי הגבינה ומשמע בהדייא מדבריו שזהו פירוש מאי דקאמר ר"ח משום דא"א בלא צחצוחי חלב וא"כ דברי ריב"ל נדחו לגמרי וצ"ע:
ומ"מ בעיקר דברי ה"ה שכתב שלא כ"ר טעמי' אחרי' שלפי השני הטעמי' י"ל יבטל במיעוטו ק' דאטו רבינו אמורא הוא דדוחה דברי אמוראים מפני קו' והלא עינינו הרואות דבגמ' דחו דברי מי שרצה לומר משום שמעמידין אותה בחומץ ובשרף ערלה דא"כ אמאי לא אסרוה בהנאה ולא דחו דברי האומרים משום שא"א בלא צחצוחי חלב ומפני שמחליקי' פניה בשומן חזיר משמע דהני טעמי תריצי נינהו, ואיך כתב ה"ה שרבינו לא חשש להם מחמת קושייא דיבטל במיעוטו, הן אמת דבלא דברי ה"ה לר"י ן' מיגאש ז"ל ק' דבשלמא לטעמא דשמואל משני שפיר משום דהוי מעמיד של איסור ואפילו באלף לא בטיל אבל לשני טעמים אלו ק' יבטל במיעוטו דבשלמא לדעת הראב"ד ודעימיה דס"ל דבאיסורי גויים לא הלכו בהם אחר נ"ט ניחא אבל להר"י הלוי ק':
ומיהו י"ל דמהר"י הלוי ז"ל ס"ל דהטעמים אחרים קיימים הם ולדעת מקצת הגאונים שהביא רבינו לקמן שאוסרין חמאת הגויים מפני צחצוחי חלב שישאר בה שהרי הקום שבחמאה אינו מעורב עם החמאה כדי שיבטל במיעוטו וכתב ה"ה וכיון שאפשר להפרישו מן החמאה הרי כל החמאה אסור' שאין מתירין החמאה ואוסרין הקום שלה שאין גזרת חכמים מתקיימת וזהו לדבריהם הטעם שאמרו בגמ' דקאי ביני אטפי והוא עומד לבדו ולפיכך אינו בטל במיעוטו ומפני כך אסרו כל הגבינה ע"כ ולמ"ד מפני שמחליקים פניה בשומן חזיר איכא למימר נמי כה"ג דהא ודאי עכ"פ אוסר כדי קליפה וא"כ אם אנו אומרים שיטול כדי קליפה והשאר מותר אין גזרת חכמים מתקיימת ואתו למיכל בלא קליפה ולפיכך אסרו כל הגבינה דומייא למ"ש ה"ה לטעמ' דקאי ביני אטפי ומש"ה לא הק' ר"י ן' מיגאש יבטל במיעוטו אלא לטעמא דשמואל דאמר מפני שמעמידין בעור קיבת נבילה שהרי עור הנבילה מעורב יפה עם הגבינה ולזה תירץ דכיון דהוי מעמיד של איסור אפילו באלף לא בטיל ואמנם לדעת ה"ה דס"ל דשמואל דקאמר מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה פליג אהך טעמא דא"א לגבינה וכו' משום דקשייא ליה ליבטל ברובא וכן אינך אמוראי דקאמרי טעמי אחריני אע"ג דסלקי בקו' מ"מ מדלא קאמרי האי טעמא דא"א לגבינה בלא צחצוחי חלב טמא דהאי טעמא איתיה גבי חלב שלהם דאמרינן בגמ' לקמן דאפי' דקבעי ליה לגבינה איכא דקאי ביני אטפי וא"כ למה להו להאדוריה אטעמי אחריני אלא ע"כ משום דס"ל דליכא למיחש להכי משום דבטיל במיעוטו וזהו מ"ש ה"ה דלשני טעמים אלו יש להקשות יבטל במיעוטו כלומר ומפני זה ניידי הנך אמוראי מהנהו טעמי וכ"כ הרב פ"ח בדעת ה"ה אלא דקשה לזה דהא רב אדא בר אהבה נייד נמי מהך טעמא דא"א לגבינה בלא צחצוחי חלב וקאמר מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר וליכא למימר דנייד מהך טעמא משום דק"ל יבטל במיעוטו דלדידיה נמי תקשי הכי ואפשר דרב אדא בר אהבה ס"ל דלא חיישי' לתערובת חלב טמא שאין הגוי שוטה לערב בו חלב טמא כיון שאינו עומד אבל שמואל דנייד מהנך תרי טעמי הוא משום דקשיא ליה יבטל במיעוטו א"נ אפשר דרב אדא נייד מטעמא דא"א בלא צחצוחי חלב משום דק"ל יבטל במיעוטו כיון שא"א להפריש הקום מתוך הגבינה

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.