שרשי הים/יבום וחליצה/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ יבום וחליצה א

ג

שורש בני בנים הרי הם כבנים

זה שנאמר בתורה ובן אין לו אחד הבן ואחד הבת או זרע הבן או זרע הבת הואיל ויש לו זרע מ"מ כו' אפי' היה לו זרע ממזר כו'. הכי איתא ביבמות ד"ע ת"ר וזרע אין לה אין לי אלא זרעה זרע זרעה מניין ת"ל וזרע אין לה מ"מ אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת"ל וזרע אין לה עיין עלה והא אפיקתיה לזרע זרעה זרע זרעה לא אצטריך קרא בני בנים הרי הם כבנים הנה התוס' בפ' י"נ דקט"ו ד"ה בן הבת וביבמות דכ"ב ע"ב ד"ה בן אין לו כתבו דלא אמרינן בני בנים הרי הם כבנים אלא דוקא היכא דכתיב זרע ולא היכא דכתיב בן כיבום ונחלה דכתיב ובן אין לו וכ"כ הריטב"א ז"ל בסוגיין ולקמן בס"פ האומר גבי קרא דכי יסיר את בנך לפי' רש"י והריטב"א ז"ל שם מוכח דאף לבן הבן קרי רחמנא בנו הפך מ"ש הריטב"א ז"ל בסוגיין והכי מוכח נמי מאותה שאמרו בפ' שני שעירי דס"ו ע"ב גבי קרא דהאומר לאביו ולאמו לא ראיתיו אלא שיש לומר שאף הם ז"ל לא כתבו כן אלא היכא דאפשר לפרש קרא בבנו דוקא לא מפרשינן נמי בבן בנו אבל התם דאי אפשר לפרש קרא אלא בבן בנו דוקא ולא בבנו ע"כ לפרש הכי ועיין בס' גופי הלכות באות הב' ובספ' נאות יעקב יע"ש.
והנה התוס' ז"ל בפ' י"נ הוקשה להם דכיון דאין ב"ב בכלל בן א"כ מנ"ל גבי יבום דב"ב פוט' מן היבום דדרשת דאין לו עיין עליו אצטריך לרבות ממזר ותירצו דשקולין הם ויבואו שניהם שוב ראיתי להתוספות שם בדקי"ט ע"א ד"ה כיון שהוק' להם דמנ"ל גבי יבום דבת פוטר דדרשת דאין לו הא אצטריך לרבו' ממזר ותי' דשקולים הם והוק' להם מסוגיין דהוצרך לשנויי דז"ז לא איצטרי' קרא ותי' דז"ז פסול עם ז"ז כשר אינן שקולין אבל זרע פסול עם ז"ז כשר הם שקולין ותלמודא בסוגיין ז"ז פסול קאמר כמו שכתבו התוס' בסוגיין יע"ש אלא דאכתי קשה לפי דבריהם מנ"ל ז"ז פסול שיפטור מן היבום דהא ודאי פוט' הוא מן היבום וכל כי האי לא שמעינן מקרא אלא דוקא ז"ז כשר ואפשר דכיון דבמילת בן שמעינן אפילו פסול כמ"ש התוס' שם בא"ד וביבמות דכ"ג וגבי יבום דוקא אצטריך רבוי דאין לו כי היכי דלא נילף אחוה אחוה מבני יעקב א"כ השתא דמרבינן מקרא דאין לו אפי' ממזר ה"נ שמעינן ז"ז פסול דע"כ לא כתבו התוס' דלא מרבינן מקרא דאין לו ז"ז פסול וז"ז כשר אלא דוקא גבי קרא דוזרע אין לה ולמאי דס"ד דב"ב לאו כבנים דכיון דבכלל זרע לא נכלל זרע פסול אלא ז"ז לית לן לרבויי תרתי ז"ז ואפי' פסול אבל גבי קרא דובן אין לו דבכלל בן הוי אפי' פסול כי מרבינן מאין לו בני בנים אף פסולים במשמע ואע"ג דגבי יבום הא אצטריך קרא אחרינא לרבות ממזר ולפ"ז הו"ל כאילו כתיב זרע לא היא דכיון דלא הוי אלא גילוי מילתא בעלמא תרתי שמעינן מיניה.
עוד מבואר מדברי התוס' שם בפ' י"נ דקט"ו וביבמו' דכ"ג דבמילת בן בכלל אף זרע פסול משא"כ במילת זרע ואיכא למידק מההיא דפ' ד' מיתות דמייתו התוס' שם בריש דבריהם גבי מעביר בנו ובתו באש דקאמר תלמודא תנא פתח מכי מזרעו וסילק בתתו מזרעו ומשני תנא דרישא אחרינא דריש זרעו אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת"ל בתתו מזרעו וכתב רש"י ז"ל דקרא יתירא הוא דלא הו"ל למכתב בתתו מזרעו דהא במעביר מזרעו משתעי אלא להך דרשא אתא יע"ש והשתא לפי דבריהם ל"ל קרא יתירה דהא מקרא דלא ימצא בך מעביר בנו ובתו שמעינן ליה כיון דבכלל בן אף פסולים במשמע ויש ליישב ודוק ודע שדברי התוס' ז"ל הללו נראין כסותרין למ"ש הם עצמן לקמן בפ' האומר דס"ו ע"ב ד"ה ולזרעו כו' וז"ל בריש מכלתין אמרינן וזרע אין לה אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין תלמוד לומר אין לה משמע דלשון זרע לא משמע אלא כשר והכא מרבינן מקרא דולזרעו אחריו אפי' זרע פסול וי"ל דשאני הכא דולזרעו מיותר דהוה מצי למכתב ולבניו שהרי בבנות לא שייך ברית כהונה ולכך דרשינן מיניה אפילו זרע פסול אבל התם אינו מיותר שהרי התם יש לו בת כמו בן עכ"ל.
מבואר יוצא מדבריהם אלו דאי הוה כתיב ולבניו לא הוה שמעינן זרע פסול וזה הפך מ"ש בשני המקומות הנז' דגבי מילת בן שמעינן אף זרע פסול ועיין בס' בתי כהונה חלק בית אבות דכ"ט ע"ב עמד על דברי התוספות ז"ל הללו דפרק האומר לישב מה שהקשה על דבריהם מוהר"ח עשאל ז"ל מאותה שאמרו בספרי גבי קרא דדבר אל הכהנים בני אהרן יכול חללים ת"ל הכהנים דמוכח מיניה דאפי' חללים בכלל בנים אלמל' מילת הכהנים דמיעטינהו יע"ש, והרב ז"ל שתי דרכים לפניו גם זה לעומת זה אמרתי אעלם על דל שפתי בדר' קצרה האחד בא לו דע"כ לא אמרינן דאפי' פסול נכלל בכלל בן אלא כשהכתוב הוצרך ליכתוב מילת בן לשום דרשא כגון למעט בנות או כההיא דיבום ונחלה אז אמרינן דאפילו פסולים במשמע ולכך גבי קרא דדבר אל הכהנים בני אהרן דאצטריך למעט בנות הוה ס"ד לרבות חללים אלולי מילת הכהנים דמיעטינהו אבל גבי קרא דולזרעו אחריו שאף אלו היה אומר ולבניו הוה מיותר דמהיכא תיתי למעט בניו עד דהוצרך קרא לרבויינהו ולמעט בנות לא אצטריך כמ"ש התוס' שהרי בבנות לא שייך ברית כהונה ע"כ הוה אמרינן דאתא למעט זרע פסול את"ד, הדרך השני הוא הפך מן האמור דע"כ לא אמרינן דבכלל בן נכלל אף זרע פסול אם לא כשאי אפשר לומר דוקא כשר ולא פסול או היכא דליכא למימר דאתא למעט בנות דאז משו' יתורא אמרינן דאתא לרבות זרע פסול ולכן גבי קרא דדבר אל הכהנים בני אהרן דאי אפשר לומר דאתא למעט חללים דהא שמעינן ליה ממילת הכהנים דמשמע כשרים ולא פסולים הוה ס"ד לומר דאדרבא אתא לרבות חללים אלולי שדרשו למעט בנות וז"ש יכול חללים כלומר בתר דכתיב הכהנים דמיניה ממעטינן חללים יכול נדרוש ממילת בני אהרן לרבות חללים דאי אתא קרא למעטינהו הא שמעי' ליה ממילת הכהנים ת"ל הכהנים כלומר וכיון דמילת הכהנים מורה להפך סברא הוא למדרש מילת בני למעט בנות ולא לרבות חללים ועיין בספר משכנות יעקב דקע"ז ע"ב מיהו לפי דרך זה דברי התוס' דבתרא ודיבמות אינן מן הישוב שהרי התם אין מלת בן מיותר ואפ"ה כתבו דאף זרע פסול במשמע והראשון עיקר.
וסבור הייתי לומר דהכא ודאי אי הוה כתי' ולבניו לא הוה שמעינן אלא דוקא כשרים ולא פסו' דע"כ לא אמרינן דבכלל בן שמעינן אפי' פסו' אלא היכא דלית לן גילוי מלתא לומר דוקא כשר ולא פסו' דמסתמא אמרינן דאפי' פסו' במשמע אבל היכא דאית לן גילוי מלתא לומר דדוקא כשרים ולא פסו' ודאי דלא מרבינן פסו' בכלל בנים והכא כיון דחללים מחולל קרינהו רחמנא שנתחללו מקדושת כהן כמ"ש רש"י מהיכא תיתי לרבות בכלל בנים אפי' פסו' ולכך אי לאו דזרעו מיותר לא הוה שמעינן פסו' אפי' להיכא דעבר ועבד כיון דאית לן גילוי מלתא דאין פסו' במשמ' משא"כ גבי קרא דבני אהרן דמשו' דמיותר הוא הוה ס"ד לרבות חללים אבל הא ודאי ליתא דא"כ לפום מאי דלא אסיקו אדעתייהו התוס' דקרא דולזרעו מיותר אמאי לא קשיא להו נמי הכי דאפילו אם נאמר דבכלל זרע שמעינן אפי' פסו' הכא דאית לן גילוי מלתא ודאי אין פסולים במשמע ועוד דאף אי הוה כתיב ולבניו אמאי אינו מיותר וכמש"ל ע"ש הרב בתי כהונה ז"ל בדרכו הא' ועיין בס' קרית ספר להר"ב קאזיז יע"ש.
והנה הרשב"א בחידושיו יישב עיקר התוס' שם בפ' האומר וז"ל ומסתברא דלא מקרי זרע פסו' אלא פיסו' קהל כגון נתין וממזר והנהו אצטרי' לרבויינהו מזרע אין לה עיין עליה אבל פסולי כהונה זרעו מקרי ומש"ה מרבינן ליה הכא מזרעו דמשמע כל זרעו בין מיוחס כמוהו בין שאינו מיוחס כמוהו יע"ש ומורי הרב המובהק יצחק נוניס הי"ו תמה על דבריו מההיא דפרק הערל דע"ד ע"ב דאמרינן בהדיא חללה לאו זרע אהרן יע"ש וע"ש בחי' הרשב"א ויש ליישב קצת דהתם שאני דכתיב זרע אהרן ופסולי כהונה ודאי דלאו זרעו של אהרן מיקרו דשם אהרן על קדושת כהונה שנתקדש בה אהרן הכהן וכאילו כתיב זרע כהן דמורה בהדיא דמי שאינו בקדוש' כהן אינו בכלל אבל הכא דכתי' ולזרעו ואין שום כינוי של שם הכהונה ודאי דאף זרע פסול במשמע שהרי זרעו הוא אלא דבקדושת כהונה אינו מקודש כשאר זרעו הכשרים עיין בבכורות פ' מעשר בהמה דנ"ו ע"ב.
והנה בהך מלתא דכתיבנא דבני בנים הרי הם כבנים אמרינן ביבמות דס"ב ע"ב מנא האי מילתא דאמור רבנן בני בני' הרי הם כבנים אילימא מדכתיב הבנות בנותי והבנים בני אלא מעתה והצאן צאני ה"נ אלא דקנית מנאי ה"נ דקנית מנאי אלא מהכא ואחר בא חצרון אל בית מכיר אבי גלעד כו' ופרש"י מנא הא מלתא וכו' אבני בתו קאי דבן בנו פשיטא לן יע"ש ושמעתי מקשים למה לא פשיט ליה מקרא דכתיב בתורה בפ' וירא גבי לוט עוד מי לך פה חתן ובניך ובנותיך ופרש"י ובניך בני בנותיך וכתב הרא"ם שהכריח מדכתיב חתן תחילה יע"ש ולא ק"מ דרש"י לפום קושטא דאית לן קרא דחצרון פי' כן אבל אי לאו קרא דחצרון לא הוה מצי יליף מהאי קרא דחתן ובניך כו' דאפשר דבניך ממש קאמר ונקט חתן תחילה משו' שהיו גדולים ואח"כ נקט הקטנים שהם הבנים ואף דלפו' קושטא דלא היו בנים ללוט מ"מ אפשר דאם יש לך קאמרי א"נ אפשר שהיו לו ולא רצו לצאת ונאבדו ודוק.

יב

שורש כיון דאהדריה אהדריה לאיסוריה קמא

הכונס את יבמתו נאסרו צרותיה עליו כו'. עיין בספר פרשת דרכי' בדרך מצותיך דס"ט ע"ג שהקשה על רבינו וז"ל וא"ת הרי כתב הרמב"ם הכונס את יבמתו נאסרו צרותיה עליו ועל שאר אחין ואם בא הוא או שאר אחין עליה ה"ז עובר בעשה שנאמר יבמה יבא עליה ולא עליה ועל צרתה ע"כ ואמאי לא אמרינן כיון דמיעטא הכתוב משום דכתיב עליה תחזור לאיסורא קמא דחייב כרת דומיא דאיילונית ודוכוותא ועיין במה שתי' הוא ז"ל ועיין במ"ש בפ"א מה' אישות הל"ח במ"ש בספר מש"ל יע"ש ולע"ד נראה דהא לא קשיא ע"פ מ"ש התוס' בפ"ב די"ט די"ב והביא דבריהם הרב ז"ל שם דנדרים ונדבות בי"ט ליכא איסורא בהו אלא איסור עשה דוקא מטעמא דכיון דהותר אוכל נפש אף נדרי' ונדבו' בכלל מטעם מתוך וכי הדר אפיק קרא דנדרים ונדבות בקרא דלכם ולא לגבוה ליכא אלא עשה בלחוד כיון דהות' מעיקרא בהדיא ולא אמרינן הכא כיון דאהדריה אהדריה יע"ש ה"נ גבי יבמה כיון דהותרה יבמה משום להקים לאחיו שם כל היבמות והצרות הותרו וכיון דהדר ואמ' עליה לאסור הצרות ליכא אלא לאו הבא מכלל עשה דומיא דנדרים ונדבות ועדיפא מינה הוא הא דיבמ' דכיון דמעיק' כי נפלו שתיהן לפניו כל אחת ואחת הותרה עד שייבם א' מהן וא"כ הרי הותרה לגמרי דבאורייתא אין ברירה וכיון שכן ודאי לא אמרינן הכא כיון דאהדריה אהדריה ודוק.

טז

שורש לא חיישינן למיעוטא

לפיכך יבם קטן שבא על יבימתו וכו' אבל אינו חולץ עד שיגדל ויבדק שהרי איש כתיב בפרשה לענין חליצה. הנה ביבמות דס"א אפליגו ר"מ וחכמים גבי קטן וקטנה כו' לא חולצין כו' דר"מ חייש למיעוטא וכן בנידה ר"פ בנות כותים חייש ר"מ למיעוטא דחזיין וכן בר"פ כל הצלמים גזר כל המקומות אטו מקומו וכן גבי יין של כותים חייש למיעוטא כדאיתא בפר"ק דחולין ד"ו יע"ש והתוס' בפ"ק דחולין די"ב ד"ה פסח וכו' משמע להו דל"ח למיעוטא אלא מדרבנן ובהכי ניחא דלא פריך התם תלמודא לר"מ דחייש למיעוטא היכי אזלינן בתר רובא גבי פרה אדומה ושעירי יו"הכ וכבוד אב ואם דמהנהו מייתי ראיה התם דאזלינן בתר רובא ולא פריך אלא לר"א דמייתי ראיה מאכילת בשר דלר"מ היכי אכיל בשרא יע"ש משום דאף ר"מ אזיל ומודה דמדאורייתא ל"ח למיעוטא אבל בפ' כס"ה דפ"ו ע"ב ד"ה סמוך מיעו' ובנידה די"ח ד"ה מיעוטא נסתפקו בזה לר"מ אם הוא דאורייתא או דרבנן וצ"ל דה"נ הו"מ למיפרך מכל הנהו ודוק.
והנה התוס' בר"פ כל הצלמים כתבו דאע"ג דאנן לא קי"ל כר"מ דחייש למיעוטא במיעוט המצוי קי"ל כרשב"ג דחייש והלכך אע"ג דרוב נשים אינן מפילות כיון דמיעוטא דמפילות מצוי הוא חיישינן ומשמע מדבריהם דג' מחלוקות בדבר דלר"מ אפי' במיעוט שאינו מצוי חיישינן ולרבנן דר"מ אפי' במצוי ל"ח ולרשב"ג במצוי חיישינן יע"ש וקשה דבר"פ בנות כותים קאמר תלמודא דכי חייש ר"מ למיעוטא היינו במיעוטא דשכיח אבל במיעוט' דלא שכיח לא חייש ואפשר דמיעוט דמצוי שכיח יותר אך קשה דבר"פ האשה בתרא מדמי תלמו' מיעוטא דנפלים למיעוטא דאיילונית דמוקי למתני' כר"מ דחייש למיעוט' דאיילונית גבי קטן וקטנה לא חולצין ולפי דבריהם דמיעוטא דנפלים מצוי וחיישינן הו"מ לאוקומה למתני' אפי' כרבנן ומשום דמיעוטא דנפלים מצוי חיישינן וצ"ל דמשמע ליה לתלמודא דמיעוטא דאיילונית ודנפלים כי הדדי נינהו וכי היכי דרבנן לא חיישי לההוא מיעוטא לא חיישי נמי הכא וא"כ לפום מאי דקי"ל כרשב"ג דמיעוטא דנפלים מצוי וחיישי' ה"נ גבי קטן וקטנה חיישינן כר"מ וזה לא שמענו דתיקום הלכתא כר"מ בהא והדבר צ"ת.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.