שרשי הים/אישות/יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ אישות יב

ז

שורש מתנה על מה שכתוב בתורה

התנה עמה שאין לה עליו עונה תנאו בטל וחייב בעונתה שהרי התנה עמ"ש בתו' ואינו תנאי ממון כו'. הנה בתנאי שאינו של ממון ליכא פלוגתא ולכ"ע כל שמתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל ומשנה ערוכה שנינו בספ"ו ממסכת פאה הריני קוצר ע"מ מה שאני שוכח אני אטול יש לו ופירשו הטעם בירוש' והביאו הר"ש ז"ל מפני שהוא מתנה עמש"ב וכ"כ רבינו בפ"ה מה' מתנות עניים ה"ח וז"ל וכל האומר הריני קוצר ע"מ כו' יש לו שכחה שכל המתנה עמש"ב תנאו בטל עכ"ל ובפ"ק דקדושין די"ט ע"ב תניא המוכר את בתו ופסק ע"מ שלא לייעד נתקיים התנאי דברי ר"מ וחכ"א אם רצה לייעד מייעד מפני שהתנה עמש"ב וכל המתנה עמש"ב תנאו בטל ופרכינן ולר"מ תנאו קיים והתניא האומר לאשה ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה הרי זה מקודשת ותנאו בטל דברי ר"מ רי"א בדבר שבממון תנאו קיים ומשנינן אמר חזקיה שאני הכא דאמר קרא לאמר פעמים כו' יע"ש וכ"כ רבינו בספ"ד מה' עבדים המוכר את בתו ופסק על האדון ע"מ שלא לייעד אותה אם רצה האדון לייעד מייעד שהתנ' עמש"ב שתנאו בטל עכ"ל.
ובפ"ב דמסכת נזיר שנינו הריני נזיר ע"מ שאהא שותה יין ומטמא למתים ה"ז נזיר ואסור בכולן יודע אני שיש נזירות אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין ה"ז אסור ור"ש מתיר ופריך בגמרא ולפלוג נמי ר"ש ברישא כי היכי דפליג בסיפא וס"ל דלא חייל עליו נזירו' משום דלא קיבל כל דקדוקי נזירות אמר ריב"ל חלוק היה ר"ש אף ברישא רבינא אמר ברישא לא פליג ר"ש מ"ט משו' דהו"ל מתנה עמש"ב דתנאו בטל וכתב רש"י בד"ה רבינא אמר ברישא לא פליג ר"ש דאלו התם כיון דאמר הריני נזיר קבל עליו כל תורת נזיר והאי דאמר ע"מ הוה ליה מעמ"ש בתורה ואין בתנאו כלום והו"ל נזיר גמור דהו"ל כמי שאמר ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה והדר מותבינן לריב"ל היאך קאמר כי חלוק היה ר"ש אף ברישא הא הו"ל מתנה עמש"ב ומשנינן אמר לך ריב"ל האי ע"מ כחוץ דמי ופרש"י כיון שקבל עליו נזירות במקצת לא הוי מתנה עמש"ב דאלו לגבי מ"ד ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה לא קבל עליו כלום אבל הכא קבל עליו במקצ' ומש"ה הוי תנאו קיים ואינו נזיר לפי שאין דבריו הראשו' כלום משום דלר"ש לא הוי נזיר עד שיזור מכולן עכ"ל.
מבואר יוצא מדבריו דבין לרבינא ובין לריב"ל אף לר"ש מתנה עמש"ב תנאו בטל מיהו בהא פליגי דלרבינא אפי' מתנה לעקור מקצת מש"ב תנאו בטל וע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה אפי' במתנה לעקור א' מהם תנאו בטל לר"מ אמנם לריב"ל כל שמתנה לעקור מקצת מ"ש בתורה ולקיים מקצת תנאו קיים וההיא דע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה דלר"מ תנאו בטל מפני שהתנה עמש"ב מיירי במתנה לעקור שלשתן אבל במתנה לעקור א' מהם מהני תנאו שפיר לריב"ל ולפי דבריו ז"ל אותה ששנינו בספ"ו דפאה הריני קוצר ע"מ מה שאני שוכח אני אטול יש לו שכחה ופירשו הטעם בירוש' מפני שהוא מתנה עמש"ב לריב"ל מיירי במתנה ליטול כל מה שהוא שוכח אבל אם מתנה על מקצת מה שהוא שוכח שאינו עוקר מצו' שכחה לגמרי מהני תנאו שפיר וכן אותה ששנה רשב"ג בר"פ הכותב דין ודברים אין לי בנכסייך בחייך ובמותיך אם מתה ירשנה מפני שמעמ"ש בתורה צ"ל לריב"ל דמיירי במתנה שאין לו דין ודברים בכל נכסיה אבל אם התנה כן על מקצת נכסיה מהני תנאו שפיר שהרי מקיים מצות ירושה במקצת נכסיה אך ק' מההיא דר"פ אעפ"י דקתני ר"מ כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הרי זו בעילתו בעילת זנות ודייקינן התם בגמ' דנ"ו ע"ב כל הפוחת אפי' בתנאה דכל המתנה עמש"ב תנאו בטל יע"ש אלמא אפי' שאינו מתנה לעקור כתובתה לגמרי אלא מקצ' אמר ר"מ דחשיב מתנה עמש"ב דס"ל כתובה דאורייתא ודוחק לומר דלריב"ל דוקא לר"ש הוא דס"ל הכי דבמתנה לעקור מקצת מש"ב תנאו קיים אבל ר"מ ושאר תנאי פליגי וס"ל דאפי' במתנה לעקור במקצת תנאו בטל דכיון דלא אשכחן דפליגי בהכי אפושי פלוגתא לא מפשינן וי"ל ודוק.
ומדברי התוס' ז"ל בד"ה האי ע"מ ובד"ה תניא כו' נראה דמשמע להו דרבינא וריב"ל פליגי בע"מ זה אי תנאה הוי ולא מהני או חוץ הוי וה"ל כאומר חוץ מן היין ומן הטומאה ואין זה מתנה עמש"ב דלרבינא תנאה הוי וחשיב מעמש"ב ולריב"ל חוץ הוי ואין כאן משום מתנה עמש"ב וכתבו דלריב"ל דהוי כאומר חוץ מן היין לא קשיא מההיא דע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה דחשיב מעמש"ב דהתם אפי' אמר חוץ משאר לא מהני ליה דבורו דאין קידושין לחצאין אבל גבי נזיר ילפי' לעיל מקראי דצריך שיזיר מכלן דאם נזר מאחד מהם לא הוי נזיר עכ"ל גם הרמב"ן ז"ל בחי' לב"ב פ' המוכר את הבית דס"ג גבי ברייתא דב"ל שמכר שדה לישראל ואמר ע"מ שהמעשרות שלי כו' שפיר' הוא ז"ל דכשאומר לו ע"מ שהמעשר שלו ר"ל שהוא משיירו לעצמו ולא מוכרו ואינו כתולה ממכרו במעשר הילכך אע"פ שלא נתן אין המכר בטל בכך כו' סיים וכתב דסוגייא דשמעתתא סלקא ע"מ שיורא הוא לא שנא שיתנה על הלוקח בלשון חוץ או שהתנה בלשון ע"מ הכל שיורא כדאמרי' מקום מעשר שיורי שייר ודמי להא דגרסינן בחולין גבי ע"מ שהמתנות שלי דמר סבר ע"מ כחוץ דמי ומ"ס ע"מ לאו כחוץ דמי חוץ שייורא ע"מ לאו שייורא ואפי' למ"ד לאו שייורא הוא אין ממכרו בטל דהא תניא ע"מ שהמתנות שלי נותנן לכל כהן שירצה ובדדמי להא דע"מ חוץ הוי אתמר בנזיר פ"ב עכ"ל והיינו הך דשמעתין דלריב"ל ע"מ חוץ הוי ומשו"ה ס"ל דלר"ש לא חשיב מתנה עמש"ב והן הן דברי התוס' דנזיר.
ואיכא למידק לפי שיטתם ז"ל אמאי לא מסייע תלמודא לריב"ל מאותה ברייתא דפרק המוכר את הבית ומאותה ברייתא דפ' הזרוע דף קל"ד דס"ל דע"מ חוץ הוי וכמ"ש הרמב"ן ז"ל וכ"כ ג"כ הרא"ש בפ' הזרוע דאותה ברייתא דפ' המוכר את הבית גבי ן' לוי שמכר שדהו לישראל ע"מ שהמעשר ראשון שלו דהמעשר ראשון שלו ס"ל דע"מ שיורא הוא יע"ש ולרבינא נמי הוה מצי לסיועי מאידך ברייתא דמייתי התם בפרק הזרוע דקתני ע"מ שהמתנות שלי נותנן לכל כהן שירצה משום דס"ל דע"מ תנאה הוי והו"ל מעמש"ב כמ"ש התוספות ז"ל והרא"ש שם יע"ש וראיתי להרא"ש ז"ל שם בפ' המוכר את הבית שכתב דהטעם דס"ל לתנא דע"מ שיורא הוי ולא תנאה משום דבתנאה לא מצי לאתנויי דלא שקיל לוי חלף עבודתו דמעשר אלא בשביל התנאי יע"ש וכעין זה כתב בפ' הזרוע וז"ל אבל אם אמר כהן לישראל פרה זו מכור' לך ע"מ שהמתנות שלי נותנן לכל כהן שירצה דע"מ לאו שיורא הוא אלא תנאי שמכר לו הכל בתנאי שיהיו המתנו' שלו ואין בו כח להתנות זה שהתורה אמרה שיתנם לכל כהן שירצה ולא אמרי' שהמכר בטל מאחר שאין התנאי מתקיים משום דמתנה עמש"ב התנאי בטל והמעשה קיים ודוכוותא אמרי' בפ' המוכר את הבית גבי בן לוי כו' משום דסבר הך תנא דע"מ שיורא הוא ושיורא שייר למקום מעשר אבל בתנאי לא מצי לאתנויי שיתן לו המעשר בכל שנה ושנה דמתנה עמש"ב הוא עכ"ל אשר מבוארים דבריו ז"ל דאי לאו טעמא דמתנה עמש"ב הוא או משום טעמא דלא שקיל לוי חלף עבודתו היינו אומרים דע"מ תנאה הוי ולא שיורא.
והשתא איכא למימר דמשו"ה לא מסייע ליה הכא תלמודא לריב"ל דע"מ חוץ הוא ולא תנאי מאותם הברייתות משום דהתם שאני דאיכא טעמא למימ' דע"מ חוץ הוא ולא תנאי משו' דכי מפרשינן ליה לע"מ בלשון חוץ אהני תנאו שפיר ואין אנו מוציאין דבריו של מתנה לבטלה אבל הכא אם נאמר דחוץ הא דקאמר וקיבל עליו נזירות במקצת במ"ש הריני נזיר אין דבריו הראשונים כלום משום דלר"ש אין זה נזיר עד שיזור מכולם וע"כ לומר שזה הוציא דבריו לבטלה וכן אם נאמר דתנאה הוא דקאמר מעמש"ב הוא ותנאו בטל באופן דבין הכי ובין הכי עכ"ל שזה הוציא דבריו לבטלה א"כ טפי אית לן למימר דע"מ תנאה הוי ומעמש"ב הוא והרי הוא נזיר לחומרא מלומר דחוץ הוי ולא הוי נזיר ודוק.
והנה התוס' שם בפ' הזרוע דקל"ד ד"ה חוץ שיורא כתבו וז"ל וא"ת כי אמר ליה ע"מ דאמרי' נותנן לכל כהן שירצה א"כ המקח בטל שלא נתן לו הבהמה אלא ע"מ שהמתנות שלו וי"ל דמיירי שהתנו שיהיו המתנות שלו ואם לא יתן לא יהיה המקח בטל א"נ הוי כמו מתנה עמ"ש בתורה שהרשתו תורה ליתנן לכל כהן שירצה עכ"ל וראיתי למרן החביב בי"ד סי' ס"א הגהת הטור אות נ"ד כתב על דבריהם וז"ל וצריך להבין דלפי הנראה גם בתי' הא' צריכים הם למ"ש בתי' השני דהוי מתנה עמש"ב דאי לא"ה דהמקח קיים מ"מ המתנות שלו מחמת התנאי אלא ע"כ דהמקח קיים משום שכך התנה בפי' דאפי' לא יתן לו המתנות המקח קיים והמתנות נותנן לכל כהן שירצה מפני שאף אם הוא תנאי מעמש"ב הוא והתנאי בטל והמעשה קיים וא"כ מה חידשו התוס' בתי' האחרון ונר' שכגון דא אינה צריכה רבה דלא חדשו התוס' בתי' השני אלא דאין צ"ל שהתנו בפי' דאפי' לא יתן המתנות המכר קיים ויתקיים המכר ולא יתן המתנות דכיון דהתנו ע"מ שכתוב בתורה הרי הוא כאלו אין כאן תנאי וזהו שהרא"ש והר"ן והטור ור"יו ז"ל לא הזכירו אלא התי' השני מפני שכיון דבין הכי ובין הכי צריכין לטעמא דמתנה עמש"ב אין צורך לומר דהתנו בפי' ואף התוס' סתמו בתי' הב' מה"ט והן הן דברי הרמב"ם בפ"ו מהל' בכורים שהאומר ע"מ לא שייר לו במתנות כלום הואיל ולא שייר לו בהן שותפות לא קנאן בתנאי זה כלומר כיון שלא שייר לא הוי אלא תנאי ותנאי לא מהני ועיין בדמש"א דתי"ח ע"ב וא"ת ומה בכך שהתנה עמש"ב דבדבר של ממון תנאו קיים וי"ל דהא איסו' הוא כיון שהרשתו תורה ליתנן לכל כהן שירצה שיזכה במצות הפרשה כל שנותנן לכהן זה לא קיים מצות ונתן עכ"ל.
ולע"ד מה שעלה לישב בכונת דברי התוס' ז"ל לא נחה דעתי בו דלפי דבריו ז"ל שאף בתי' הראשון צריכין הן לומר דהכא הוי מע"מש בתורה ומה"ט התנאי בטל ולא באו לחדש בתירוץ השני אלא דמה"ט נמי הוי המעשה קיים ולא מפני שהתנה כן בפי' כו' לפי זה העיקר חסר מדבריהם דכיון דלא באו לחדש בתי' הב' אלא דבר זה לא היה להם לומר אלא א"נ כיון שמתנה עמש"ב הוא התנאי בטל והמעשה קיים ומתוך לשונם מבואר שבאו לחדש דהכא חשיב מתנה עמש"ב מפני שהרשתו תורה ליתנם לכל כהן ולפי דברי הרב ז"ל זה היה ידוע להם בתירוץ הראשון ועוד דכיון שלפי תירוצם הראשון צריכין לומר ע"כ דהכא הוי מעמש"ב אם כן מה צורך להם ז"ל לידחק דמיירי שהתנה כן בפי' וכי נעלם מהם דמי שמתנה עמש"ב תנאו בטל ומעשהו קיים אלא ודאי דלפי תירוצם הראשון משמע להו דהכא לא חשיב מתנה עמש"ב דדבר זה כממון הוא דתנאו קיים כמו שהוקשה לו להרב ז"ל בתר הכי.
ולעיקר קושייתו ז"ל בדברי התוס' בתי' הראשון שהוקשה לו דאפי' התנו כן בפי' שהמקח יהיה קיים א"כ המתנות שלו מחמת התנאי ואיך קתני בברייתא נותנן לכל כהן שירצה נלע"ד דלא קשיא דכיון דתנאי זה לפי מ"ש התוס' ז"ל בתי' זה לא אגיד בעיקר המקח שהרי התנו בפי' שאפי' לא יתן יהיה המקח קיים א"כ תנאי זה אינו אלא פטומי מילי בעלמא כיון שאין זה מחילת דבר וליכא הכא קניין אלא דברים בעלמא ותנא דברייתא גופיה לא נחית לאשמועינן דבר זה דמילתא דפשיטא הוא שתנאי דברים בלתי קניין מועיל לא מהני ולא אתא לאשמועינן אלא דע"מ לא הוי חוץ אלא תנאה ולאו שיורא הוא דאי הוה שיורא אעפ"י שהתנו בפירוש שאפי' לא יתן לא יהיה המקח בטל מ"מ מיחייב הוא לשלם לו דמי המתנות כיון דשיירן לעצמו ולא מכרן לו וזה מבואר לע"ד ופשוט בכונת דבריהם וזה לע"ד כונת רבינו ז"ל בפ"ט מה' בכורים שכתב שהאומר ע"מ לא שייר לו במתנות כלום הואיל ולא שייר לו בהן שותפות לא קנאן בתנאי זה כלומר מפני שתנאי זה אינו אלא פטומי מילי בעלמא שאם כונתו ז"ל כמ"ש מרן החבי"ב ז"ל שלא קנאן בתנאי זה הוא מפני דהו"ל מתנה עמש"ב כל כי האי לא היה לו לרבינו ז"ל להכחיד תחת לשונו ועוד דהיה לו לומר בפי' מפני שמתנה עמש"ב כדרכו בכל מקום בענין זה וכמ"ש בפ"א מה' מתנות עניים ופ"א מה' נזירות הי"ג ופ"ט מה' שמיטה ה' יו'ד ובספ"ד מה' עבדים ובפרקין אלא ודאי שכונתו ז"ל כמ"ש והן הן דברי התוס' בתירוץ הראשון וכמדובר וא"ת אם כונת רבינו ז"ל כן אכתי היה לו לבאר שהתנו כן בפי' שאפי' לא יתן לו המתנות לא יהיה המקח בטל כמ"ש התוס' בתי' הראשון לזה נרא' לע"ד דרבינו לשיטתיה אזיל שכת' בפ"ו מה' אישות ופ"ג מה' זכיה דאף בתנאי שבממון בעי' משפטי התנאים וחד מינייהו שיהיה התנאי כפול ואם לא כפליה התנאי בטל והמעשה קיים ובכן הכא מיירי בשלא כפל תנאו ולכן לא הוצרך לבאר אלא דע"מ זה לאו חוץ הוא וליכא שיורא וכיון שאינו אלא תנאה ממילא דכיון דלא עשאו כדינו תנאו בטל אמנם התוס' נראה דאזלי בשיטת הגאונים דס"ל דבתנאי שבממון לא בעינן שיהיה כפול ומש"ה הוצרכו לידחק בתי' הראשון דמיירי שהתנו בפי' שאף אם לא יתן לא יהיה המקח בטל ובתי' הב' הוצרכו לומר דחשיב מעמש"ב כן נראה לע"ד ודוק.
הוספה
כתבתי לעיל בפי' דברי רבינו דפ"ט מה' בכורים שהאומר ע"מ לא קנאן בתנאי זה דר"ל מפני שתנאי זה אינו אלא פטומי בעלמא וע"ז נתקשה אצלי דא"כ הי"ל לבאר שהתנו כן בפי' שאפילו לא יתן המתנות. ותרצתי לזה דרבינו אזיל לשיטתו דאף בממון בעינן משפטי התנאים וחד מינייהו כפול והכא מיירי שלא כפל תנאו עכ"ל. ועתה בהיות הס' על מזבח הדפוס הק' אלי רחימא דנפשאי החכם השלם עצו"ר כמה"ר רפאל ן' חסון נר"ו וז"ל ואני בעוניי לא ירדתי לסוף דעתו שהרי מפורש יוצא בדברי רבינו שם סוף הפרק ובה"ז פרק ג' ה"ח דס"ל דבמעכשיו או באומר ע"מ אין צריך ת"כ וא"כ הכא דמיירי באומ' ע"מ התנאי קיים בלי ת"כ עכ"ל.
ואני אומר דאין ספק דאישתמיט מיניה דמר מ"ש הרשב"א בס' תולדות אדם סימן ק"מ כי לא כל ע"מ האמור בש"ס שוה פירושו לע"מ דהרי את מקודשת או מגורשת ע"מ שתתן או אתן ק"ק זוז וכיוצא כי יש ע"מ שפי' ובלבד שתהא כו"כ יע"ש. א"כ אפשר לומר דע"מ זה שכתב הרמב"ם בעניין זה שאהי' שותף עמך ע"מ שהמתנות שלי שאינו עוש' שום מעש' כקידושי' וגרושי' ע"מ כו"כ הו"ל ע"מ זה כאומר אהיה שותף עמך בתנאי אם יהיו המתנות שלי וכל כה"ג לדעת רבינו צריך לכפול תנאו זה נ"ל לדעת רבינו דע"מ זה הוא כתנאי אם ואין ע"מ זה כההיא דהרי את מקודשת או מגורשת ע"מ כו"כ שעוש' מעש' הקידושין והגירושין משא"כ באומר אהיה שותף עמך ע"מ שהמתנו' שלי שאין כאן מעש' ודוק.
עוד ראיתי שכתב על מה שהקשתי שם על הרב מוהרח"א מסוגייא דפ' עד כמה וז"ל כת"ר ובזה לא ידענא מאי קשיתיה דלע"ד הא ודאי אזיל ומוד' דגם בכהנים איכא איסור מסייע בבית הגרנות כנודע אלא דס"ל בפי' דברי הרא"ש דפ' המוכר את הבית דבבן לוי לא מצי לאתנויי משום דלא שקיל חלף עבודתו אלא משום תנאו והו"ל כאלו לא עישר כלל משא"כ גבי איסור כהן המסייע דאי עבד האיסור נהי דחילל כהונתו מעשיו קיימי' וכמ"ש בהלכות תרומות עכ"ל והנה זה שכתב כת"ר שיש חילוק בין תרומה למעשר באיסור זה דמסייע בבית הגרנות דבתרומה מעשיו קיימים אע"פ שעבר האיסור דמסייע משא"כ במעשר שאם עבר ונתן במסייע בבית הגרנות דאין מעשיו קיימ' ושכ"כ הר"מ ז"ל בהלכות תרומות עכ"ל כת"ר. ואני חזרתי ע"כ דברי הר"מ בהלכות תרומות ולא מצאתי חילוק זה אלא אדרב' מלשונו של רבינו שכתב בדין זה דמסייע בבית הגרנות השוה מידותיו מעשר לתרומה שכ"כ בהלכות תרומות פי"ב הח"י אסור לכהני' וללויים לסייע בבית הגרנות כדי ליטול מתנותיהם וכל המחלל חילל קדש ה' ועליהם נאמר שיחתם ברית הלוי וכו' הרי לך בהדייא דכולם שוים באיסור זה ככהן כלוי ואין חילוק ביניהם אפי' כמלוא נימא. ובני ותלמידי החכם המרומם מרדכי נחום ה"י הביא ראיה דאין חילוק בין תרומה למעשר דכל מאי דאמרינן בתרומה דאין תרומתו תרומה ה"נ במעשר וכן איפכא ממ"ש רבינו בפרק ז' מהלכות מעשר יע"ש. ואם כן קשה מנ"ל חילוק זה דמעשר לתרומה. [עד כאן ההוספה].
עוד ראיתי למרן החבי"ב שהקוש' לו במ"ש התוס' בתי' הב' דמש"ה תנאו בטל דמתנ' עמש"ב הוא דמה בכך הא קי"ל בדבר שבממון תנאו קיים ועלה לתרץ דהא איסור' הוא דכיון דהרשתו תורה ליתנם לכל כהן שירצה ושירצה במצות הפרשה כל שנותן לכהן זה לא קיים מצות ונתן עכ"ל ולא נתקררה דעתי בתי' זה דכיון דהתורה הרשתו ליתנם לכל כהן שירצה וזה ברצונו נותנו לכהן זה בשביל שרוצה בקיום המקח למה זה נאמר שלא קיים מצות ונתן ומ"ש ממצות שארה וכסותה שאם התנה עם האשה ע"מ שאין לך עלי שאר כסות דלדידן דקי"ל כר"י דבדבר שבממון תנאו קיים מהני תנאו שפיר ולא אמרינן דחשיב מעמש"ב דעבר על מצות שארה וכסותה לא יגרע וטעמא דמילתא דכיון דמידי דממון ניתן למחילה הו"ל כאומ' ע"מ שתמחלי לי ממון השאר והכסות שזכתה לך תורה והיינו טעמא נמי דע"מ שאין לך עלי אונאה כמ"ש הרב בספר אסיפת זקנים בשם הרשב"א ז"ל בכתובות פרק אעפ"י יע"ש, וכ"כ נמי הרמב"ן בחידושיו לב"ב דקכ"ו וז"ל ובדבר של ממון יכול הוא למחול שלא אמרה תורה שיתחייב אלא ברצונו של זה כו' יע"ש וא"כ דוכוותא נמי הכי דכיון שהתו' הרשתו ליתנם לכל כהן שירצה וזה התנה עמו שברצונו יתנם לו ולא לכהן אחר אין כאן עקירת מצות ונתן שהרי הוא נותנם לכהן אלא שמחל רשותו וכחו אצל כהן זה ובס' מוצל מאש ח"א סימן ד"ן הוקשה לו קו' מרן החבי"ב הלזו והניחה בצ"ע.
והנראה לע"ד ליישב בזה הוא בהקדים ליישב מה שהקשה עוד בס' הנז' על הרא"ש ז"ל דבפ' הזרוע יהיב טעמ' דהתנאי בטל באומר ע"מ שהמתנו' שלי משום דהוי מתנה עמש"ב והתורה הרשתו ליתנם לכל כהן שירצה ואילו בפ' המוכר את הבית כתב דטעמא דלא מצי לאתנויי הלוי ע"מ שהמעשרות שלי משום דלא שקיל לוי חלף עבודתו אלא בשביל תנאו דלמה לי האי טעמ' דלא שקיל לוי כו' תיפוק לי מהטעם שכתב בפרק הזרוע דהו"ל מתנה עמש"ב ועיין בספר נחפה בכסף חי"ד סימן ב' דכ"ד ע"ג מה שרצה ליישב לזה ולא עלה בידו יע"ש והוא ז"ל כתב וז"ל ונראה לומר בדוחק דדוקא גבי בן לוי שייך הך טעמא דלא שקיל לוי חלף עבודתו משום דהאי קרא דחלף עבודתו גבי בן לוי כתיב אבל גבי כהן לא שייך הך טעמא ומש"ה אצטריך למיהב טעמא מפני שהתורה אמרה שיתנם לכל כהן שירצה והא דלא יהיב הרא"ש ז"ל טעמא גבי בן לוי מפני שהתור' אמר' כו' עדיפא מיניה נקט וזה דוחק גדול ומה גם דהרשב"ץ בספר זוהר הרקיע מצוה נ"ו כתב דכהן נמי לא מצי שקיל אלא חלף עבודתו עכ"ל.
ומהתימא על הרב שנראה דאשתמיט מיניה אותה שאמרו בר"פ עד כמה דכ"ו ע"ב ופסקה רבינו בפי"ב מה' תרומות הלכה ח"י דכהנים ולויים המסייעים בבית הרועים ובבית המטבחיים ובבית הגרנות אין נותנין להם תרומה ומעשר בשכרן ואם עשו כן חיללו ועליהן נאמר שיחתם ברית הלוי ואומר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו מאי ואומר וכ"ת מיתה לא ת"ש כו' ובקשו חכמים לקונסם ולהיות מפרישין תרומה משלם כו' יע"ש הרי בהדיא דגם הכהנים מוזהרים שלא ליטול מתנותיהן אלא חלף עבודתם וחייבים עליהן מיתה ובפ"ק דקדושין ד"ו ע"ב גבי מתנה ע"מ להחזיר אמרינן בתרומה יצא ידי נתינה ואסור לעשות כן מפני שנר' ככהן המסייע בבית הגרנות ועיין בטי"ד סימן ש"ה בענין הפודה את בנו במתנה ע"מ להחזיר יע"ש ועיין בערכין דכ"ח ע"ב ברש"י ותוס' ד"ה לבן בתו או לבן אחותו דמבואר מדבריהם שם דאפי' ליתן הכהן לבע"ה פרוטה כדי שיתן תרומותיו לבנו אסור משום כהן המסייע בבית הגרנות יע"ש ואין ספק דטעם זה שכתב הרא"ש גבי בן לוי דלא מצי לאתנויי משום דלא שקיל חלף עבודתו היינו ודאי איסורא דמסייע בבית הגרנות וכן מבואר בדברי התוספו' שם בפרק המוכר את הבית דע"ג ד"ה ע"מ יע"ש וא"כ לא ידעתי איך עלה על דעתו ז"ל לחלק בענין איסור חלף עבודתו בין כהן ללוי והביא ממרחק לחמו ממ"ש בס' זוהר הרקיע וצ"ע.
ואשר אני אחזה לע"ד הוא זה דשתי טעמי' הללו שכתב הרא"ש בפ' הזרוע ובפרק המוכר תרווייהו צריכי והא בלא הא לא סגי והיינו משום דבלשון התנאי הזה דע"מ שהמתנות או המעשר שלו יש במשמעו' שתי כונות דאפשר לפרש שכונתו להתנות עם הלוקח דע"מ שתתן לו המתנות או המעשר הוא מוכר לו את המקח הזה ואם זו היתה כונתו אין לבטל את התנאי משו' דהו"ל מעמש"ב משום שהתורה הרשתו ליתנם לכל כהן שירצה שהרי כתבנו דכל כה"ג אין כאן משום מעמש"ב דכיון שעיקר תנאו הוא עם הלוקח שיתנם לו הו"ל ככל תנאי שבממון דתנאו קיים כמדובר אמנם אם זו היתה כונתו יש לבטל התנאי הזה מהטעם שכתב הרא"ש בפרק המוכר את הבית דאם כן לא שקיל המתנות משום חלף עבודתו אלא משום תנאו והתורה אמרה שיקחם חלף עבודתו והו"ל כמסייע בבית הגרנות ותנאו בטל מיהו אפשר לפרש עוד כונת התנאי הזה ע"מ שהמתנות או המעשר שלי שהוא מכוין להתנות עם התורה דאף שהתורה נתנה לך רשות שתתן המתנות למי שתרצה אני מתנה לעקור כח ורשות זה שנתנה לך והריני מוכר לך את המקח הזה על מנת שאלו המתנות יהיו שלי ולא יהיה לך רשות בהם לתתן למי שתרצה והו"ל כאותה שאמרו בפ"ק דמכות גבי ע"מ שלא תשמטני שביעית שאין התנאי עם הלוה ע"מ שלא תשמיטהו בשביעית אלא עיקר תנאו הוא עם התור' שציותה על השביעית כמ"ש שם רש"י והרמב"ם בפ"ט מה' שביעית די"ב וכעין זה כתב הריטב"א ז"ל בחי' לגיטין פ' המגרש דפ"ד ע"ב יע"ש.
ואם זו היתה כוונתו בתנאי זה אין לבטל התנאי מהטעם שכתב הרא"ש בפ' המוכר דלא שקיל לוי חלף עבודתו דכיון שלא התנה עם הלוקח שיתן לו המתנות אלא עיקר תנאו הוא עם התורה אי הוה מהני תנאי זה ולא היה בזה משום מעמש"ב חשיב מתנות אלו כמתנות של בהמתו דליכא בהו משום חלף עבודתו אמנם קושטא קאי דמתנה עמש"ב הוא כמ"ש הרא"ש ז"ל בפרק הזרוע והשתא שפיר כתב הרא"ש שתי הטעמים הללו לומר דבין אם יהיה כוונת התנאי הכי או הכי עכ"פ תנאו בטל משתי הטעמים הללו ובכן ממילא נתיישב מה שהוק' לו מרן החבי"ב ולהרב מוצל מאש ז"ל דאחר דהוי דבר שבממון למה לא מהני תנאו דלפי האמור לא דמי לשאר תנאי שבממון כההיא דע"מ שאין לך שאר כסות וע"מ שאין עלי אונאה דהתם לשון התנאי מורה שהוא מתנה עם האשה או עם הלוקח שימחלו לו וממון ניתן למחילה כמ"ש לעיל בשם הרשב"א והרמב"ן ז"ל אמנם בתנאי זו דע"מ שהמתנות או המעשר שלי משמע להו להתוס' והרא"ש בפר' הזרוע דמדלא קאמר ע"מ שתתן לי המתנות אלא שהמתנות שלי משמע טפי שכונתו לעקור כח ורשות שנתנה התורה לנותן דומה לע"מ שלא תשמטני שביעית ובכן אפי' דהוי דבר שבממון תנאו בטל שאין כח בידו לבטל מ"ש בתורה כנלע"ד.
וע"פ האמור מינח ניחא לי נמי מה שהקשה הרב מח"א בהלכות מלוה סימן ל"ח דצ"ו ע"ג בתי' התוס' והרא"ש ז"ל הלזו שתי' בפ' הזרוע וז"ל ולכאורה ק' דמ"ש מע"מ שתאכל בשר חזיר דאמרי' דלא חשיב מתנה על מש"ב משום דאמרי' לא תיכול ולא תגרש ה"נ נימא לא תתן ולא יקנה ונדחק ליישב כיע"ש אמנם ע"פ מ"ש לא דמי לההיא כלל דהתם אין התנאי עם התורה כמ"ש שם הריטב"א בחי' אלא התנאי הוא עם האשה שתאכל בשר חזיר וכמ"ש משא"כ בלשון זה דע"מ שהמתנות שלי דדמי לע"מ שלא תשמטני שביעית כמדובר.
וראיתי עוד למרן החבי"ב ז"ל שכתב וז"ל וכתב הסמ"ע בח"מ סי' כ"ב ס"ק ט"ו דאע"פ שאסור לדון בדיני גויים ואם קנו מיניה לדון בדיני גויים אין הקנין כלום ואסור לדון בפניהם היינו דוקא היכא דאין יפוי כח וזכות לאחד מבעלי דינין במשפט הגויים טפי מבמשפט ישראל אבל אם יש לאחד מהם יפוי כח וזכות במשפטם טפי מבמשפט ישראל אז מהני הקנין ולא אמרינן אין אדם מתנה עמ"ש בתורה כי אם בתנאין בעלמא אבל אין לאחר קניין כלום עכ"ל ויש לחקור אם מהני קניין כאן במתנה ע"מ שהמתנות שלי אע"ג דהוי מתנה עמש"ב דומייא דהמקבל עליו לדון בדיני גויים וקנה בקניין דתנאו קיים על הדרך שכתב הסמ"ע ויראה ודאי דהתם שאני דיש לו יפוי כח במשפט הגויים מבמשפט ישראל וכאן לא שייך זה עכ"ל.
והנה לפי הטעם שכתבו התוס' והרא"ש שם בפרק הזרוע דמאי דחשיב מתנה עמש"ב הוא מפני שהתורה הרשתו ליתנם לכל כהן שירצה ופירשנו כוונתם ז"ל דמשמע להו דלשון תנאי זה דע"מ שהמתנות שלי הוי כלשון ע"מ שתשמטני שביעית שהוא מתנה עם התורה לעקור כח ורשות שנתנה לו ללוקח כמדובר לעיל, הנה לפי הטעם הזה אין מקום לע"ד לדברי הרב ז"ל דבנדון זה כשקנה מיד הלוקח גילה דעתו המתנה שאין כוונתו בתנאי זה לעקור מ"ש תורה שהרשות ביד הלוקח ליתנם לכל כהן שירצה אלא כוונתו להתנות עם הלוקח ע"מ שתתן לי המתנות וכבר כתבנו דכל כה"ג אין כאן משום מעמש"ב דאע"פ שהתורה הרשתו ליתנם לכל כהן שירצה יכול הוא להתנות שיתנם לו כיון שהרשות בידו ומפני שעיקר תנאו הוא עם הלוקח לכך קנו מידו בקנין כדי שלא יוכל לחזור בו שאם כוונתו היה להתנות עם התורה ע"מ שלא יהיה לך כח ורשות שנתנה לך תורה כמו ע"מ שלא תשמיטני שביעית קנין מאי בעי הכא, מיהו אם יש מקום להסתפק לפי דברי הסמ"ע ז"ל הוא לפי הטעם שכתב הרא"ש בפרק המוכר את הבית דטעמא דלא מהני תנאי זה דע"מ שהמתנות הוא מפני דא"כ לא שקיל להו למתנות חלף עבודתו אלא מפני תנאו וכל שקנה מידו יש להסתפק אם קנאן למתנות ע"י הקנין אע"פ שיש איסור בדבר דומייא דמתנה לדון לפני גוים וקנה בקנין דמהני.
ולעד"ן דכי היכי דהתם מהני הקנין ה"נ מהני הכא דאע"ג דאיכא איסורא כיון שע"י הקנין הרי עבר וקנאו אין לאחר קנין כלום כמ"ש הסמ"ע ז"ל, וראיה לדבר שהרי בפרק עד כמה לא אמרו אלא דכהנים ולויים המסייעין בבית הגרנות אין נותנין להם תרומה ומעשר בשכרן והיינו דוקא לכתחילה אבל עם עברו ונתנו להן מה שעשו עשו וכמו שסיימו בברייתא ואם עשו כן חיללו ובקשו חכמים לקונסם כו' הרי מבואר דכל שבאו לידם אע"ג דעבדו איסורא דלא נטלום בשביל חלף עבודתן מה שעשו עשו ה"נ כל שקנאן ע"י קנין כמי שבאו לידם דמי, וכי תימא אדרבא משם ראיה דע"י קנין לאו כמי שבאו לידם דמי שהרי פועלים קונין שכר עבודתן ע"י פעולתן ולא בעו קנין כנודע דקנין דידהו היינו פעולתן ואפי"ה אמרו דלכתחילה אין נותנין להם תרומה ומעשר בשכרן ואם איתא דכל שקנו בקנין כמי שבאו לידם דמי אמאי אין נותנין להם תרומה ומעשר בשכר פעולתן שסייעו בבית הגרנות וקנו אותם בשכרן אלא ודאי דכל שלא באו לידם ממש לא מהני בהו קנין נלע"ד דאי מהא לא אירייא שהרי כתב הרא"ש בע"ז פרק השוכר את הפועל דס"ג דקנין דפועל גרע מקנין דעלמא שכתב שם וז"ל ומכאן נ"ל לדקדק דהאומר לפועל עשה עמי מלאכה זו ואני אתן לך חפץ פ' בשכרך יכול ליתן לו דמי החפץ כו' אבל גוף החפץ אי אפשר לו לקנו' אלא במשיכה או שיהיה ברשות הפועל בשעת עשיית מלאכה עכ"ל וכ"כ ג"כ הר"ן ז"ל שם בהלכות והביא דבריהם רמ"א בח"מ סימן של"ב ס"ד ובסי' רמ"א ס"ז יע"ש, ועיין למהרימ"ט ז"ל בח"א סימן כ"ב ובחח"מ סימן כ"ג ובדברי הר"ב משנה למלך פ"ד מהלכו' איסורי מזבח הלכה יו"ד ובדברי הר"ב מח"א ז"ל בהגהותיו על מוהרימ"ט ז"ל, ועיין בספר פנים מאירות סימן צ"ב ובספר משאת משה ח"ג סימן כ"ה ובספר זכרון דברים דנ"ז ע"ג יע"ש ובכן איכא למימר שפיר דכהנים ולויים המסייעים בבית הגרנות בשביל תרומות ומעשרות אם קנו מיד הבע"ה בקנין קנו שפיר וכמי שבאו לידם דמי וצריך ליתנם להן כנלע"ד.
וא"ת כיון דקנין זה באיסור הוא לא מהני דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ואיך כתב הסמ"ע דאם קנה בקנין לדון בדיני גוים כל שיש יפוי כח וזכות לאחד מהם דאין לאחר קנין כלום והלא הסמ"ע גופיה בסימן ר"ח כתב דאפי' באיסור דרבנן אי עביד לא מהני וכ"כ הש"ך ז"ל שם יע"ש, הא לא קשיא שכבר עלו לחלק שם הם ז"ל בין מקח שנעשה באיסור כגון נשבע או נדר שלא למכור ועבר ומכר בקנין שאי אפשר לקיים המקח אא"כ ע"י האיסור דכל כה"ג אי עביד לא מהני אבל היכא שאפשר לקיים המקח בלתי איסור כההיא דמוכר גלימא בדמי רבית דכל שמסלקים האיסור המקח קיים מהני יע"ש, ה"נ במקנה בקנין לדון בדיני גוים שעיקר הקנין שקנו ממנו הוא לתת כח וזכות לחבירו בממונו ובזה אין בו איסור והאיסור הוא לבא לפני הערכאות לדון לפניהם כשמסלקים האיסור שלא לבא לדון לפניהם כיון שהדבר ידוע שיש לזה יפוי כח זכות בדיניהם זכה שפיר, ובנ"ד ג"כ שהקנה לו המתנות בשביל תנאו אין האיסור תלוי בעיקר הקניין אלא במה שהתנה מתחילת המכר שיתן לו כל שקנאן בקניין והרי הן שלו אין לנו להוציאן מרשותו בשביל התנאי דסמי מכאן עיקר התנאי והרי הוא נוטלן בשביל קניינו כאלו הקנה אותן לו בלתי תנאי, ואפי' אם נאמר דנ"ד דמי טפי למקח שנעשה באיסור כי ההיא דנשבע שלא ימכור כו' כבר הוכחנו מההיא דר"פ עד כמה דכהנים ולוי' שסייעו בבית הגרנות אם כבר באו לידם המתנות אין מוציאין מידם וכיון דקליש איסור זה שהרי אין מוציאין מידם אף אם קנו מידם נמי קנו דלא דמי לההיא דנשבע שלא ימכור דאפי' בא המקח לידו צריך לחזור ועיין בס' חזון נחום דקנ"א ע"א שכתב דאיכא איסורי' דרבנן דאי עביד מהני דהם אמרו והם אמרו כדאמרי' בפ"ק דתמור' שאני התם דגלי קרא יע"ש.
עוד ראיתי למרן החבי"ב ז"ל עמד על דברי רבינו הר"ם במז"ל דבפ"ט מה' בכורים הי"א פסק דהאומר ע"מ שהמתנות שלי תנאו בטל מפני שמתנ' ע"מ ש"ב ואלו בפ"ו מה' מעשר הי"ט גבי בן לוי שמכר שדהו לישראל ואמר ע"מ שהמעשר שלי פ' דתנאו קיי' והמעשר שלו משום דע"מ שיור הוא ושייורי שייר למקום מעש' וכבר עמדו בזה הר"ב ט"ז והש"ך ז"ל שם ס"ק ח"י, ומרן החביב ז"ל עלה לחלק דהתם גבי בן לוי משו"ה חשבי' לתנאי דע"מ כאומר חוץ ושיורא הוי משום דאי תנאה הוי הא קי"ל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ועכ"ל דשייר מקום כדי שיקנה ולא תהוי דשב"ל וכיון דשייורי שייר מקום מעשר תו ליכא משום מתנה עמש"ב אבל במוכר פרה ואמר ע"מ שהמתנות שלי דליכא טעמא דמקנה דבר שלא בא לעולם תנאי גמור הוא והו"ל מתנה עמש"ב אלו תורף דבריו ז"ל יע"ש וכדבריו ז"ל כתב ג"כ הרפ"ח שם ס"ק מ"ד.
ואני בעוניי לא זכיתי להבין דבריהם ז"ל דמלבד דאין הטעם הזה מספיק לע"ד לחלק דמה לי טעמא דמתנה עמש"ב ומה לי טעמא דאין אדם מקנה דשלב"ל דכי היכי דמשום טעמא דאין אדם מקנה דשלב"ל אנו אומרים דע"מ חוץ הוא ושייורי שייר למקום מעשר ה"נ משום טעמא דאין אדם מתנה עמש"ב הוה לן למימר דע"מ חוץ הוא ולא תנאה, וכבר תפס על הפ"ח ז"ל בזה בהגהת הרב ט"ז ז"ל סי' רי"ב ס"ג, ועיין בספר נחפה בכסף חי"ד סי' ב' דכ"ד ע"ד שעמד ליישב דברי הפר"ח ז"ל ומרן החבי"ב ואין בדבריו כדי שביעה, ולבר מן דין נר' דאשתמיט מינייהו מ"ש הרא"ש ז"ל בפרק המוכר את הבית דס"ג דאע"ג דאין אדם מקנ' דשלב"ל אדם מתנ' בדבר שלב"ל עד שמתוך כך הוצרך הרא"ש ז"ל לומר דההיא דפריך תלמודא בפ' המוכר והא אין אדם מקנה דשלב"ל היינו משום דע"כ האי תנא סבר דע"מ שיור' הוא ולא תנאה דאי תנאה הוא מתנה עמש"ב הוא יע"ש אשר מבואר יוצא מתוך דבריו ז"ל דטעמא דמשמע ליה לתנא דע"מ שיורא הוא ולא תנאה לאו משום טעמא דאין אדם מקנה דשלב"ל הוא כדמשמע מפשט השמוע' דהא ודאי ליתא דהא אדם מתנ' בדשלב"ל אלא עיקר טעמא הוא משום דאי תנאה הוא הו"ל מתנה עמש"ב הפך דברי מרן החבי"ב והפ"ח ז"ל וצ"ע, ועיין למרן ב"י בח"מ ס"ס ר"ט שכתב ע"ש הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל דכל תנאי שהוא מתנה בעיקר המקח לכ"ע לאו תנאה הוא אלא שיור' יע"ש, ועיין למוהר"ש יונה ז"ל בסי' כ"ה מה שהקשה בעיקר דברי הרמב"ן ז"ל ועיין בס' נחפה בכסף שם דף כ"ד.
והרב ש"ך ז"ל תירץ דלישנא דע"מ משמע תנאה ומשמע שיורא ולכן ס"ל להר"ם במז"ל דיש חילוק בין קרקע למטלטלים דגבי בן לוי שמכ' שדהו ע"מ שהמעשר שלי כיון דקרקע בחזקת בעלים הראשו' עומדת אמרי' דע"מ לאו תנאה ושייורי שייר מקו' מעשר אבל גבי מוכר פרה ע"מ שהמתנות שלו כיון דמסר' הבהמ' ללוקח וקאי בידיה לא אמרי' שייורי שייר לאפוקי מיני' המתנות את"ד ז"ל יע"ש, ותירוץ זה לא איפר' מחולשא דלפ"ז צ"ל לדעת רבינו ז"ל דתנא גופיה ספוקי מספ"ל בלשון ע"מ אי תנא' הוי או שיורא הוי וזה דוחק.
ולכן נלע"ד דמשמע ליה לרבינו ז"ל דלישנ' דע"מ תנא' הוי והיינו טעמא משום דאי חוץ הוי למה אפקיה המתנה הזה בלשון ע"מ ולא בלשון חוץ אם היתה כונתו לשיורא דטפי הול"ל חוץ דהוא לשון מבורר ומדאפקי' בהאי לישנא דע"מ אנו אומרים שכונתו הוא לתנא' ולא לשיורא מיהו היכא דאיכא טעמא למימ' דחוץ הוא והא דאפקי' בלשון ע"מ משום דאי הוה אמר חוץ הוה משמע שיורא טפי ממאי דבעי לשייר ולהכי אפקי' בלשון ע"מ אז אנו אומרים דע"מ חוץ הוי ובכן ממיל' מתיישב דחילוק יש בין ההיא דבן לוי שמכ' שדהו ע"מ שהמעשרו' שלי לההיא דמוכר פרה ע"מ שהמתנות שלי דגבי ההיא דבן לוי להכי אנו אומרים דע"מ שיורא משום טעמא דאי תנאה הוא הו"ל מתנה עמש"ב כמ"ש הרא"ש בפ' הזרוע א"נ משום דלא שקיל לוי חלף עבודתו והא דלא אפקיה בלשון חוץ ממקום המעשר הוא משום דאי הוה אמר הכי לא היה לו כח ללוקח באותו מקום כדי לעשר על חלקו דהא שייר המוכר אותו מקום לעצמו לגמרי ולהכי קאמר לשון זה דע"מ דמשמע נמי תנאה ולא שיורא מפני שהוא מכר ללוקח כח זה במקום המעשר שיהיה כשלו כדי שיוכל לעשר ממנו על חלקו וכמ"ש התוספות ז"ל בפרק המוכר את הבית דס"ג ד"ה ע"מ וז"ל הכא לא הוי כמו כהן המסייע בבית הגרנות דהא קאמר מקום מעש' שיורי שייר והוי מעשר שלו לגמרי אלא שמכר לו כח זה שיוכל לעשר על חלקו עכ"ל, אבל גבי מוכר פרה ע"מ שהמתנו' שלו אם כונת המתנה הוא לשייר לעצמו המתנות לגמרי ולא למוכרן ללוקח הול"ל חוץ מהמתנות ומדאפקיה בלשון ע"מ ש"מ תנאה הוי ולא שיורא דהתם ליכא טעמ' למימר דלהכי אמר ע"מ משום דשייר ללוקח כח וזכות שיוכ' לעשר על חלקו דהתם לא שייכא האי מילתא כמובן כן נר' לע"ד ודוק.
עוד ראיתי למרן החבי"ב ז"ל הביא ההיא דאמר ר"ל עלה דהך ברייתא דבן לוי זאת אומרת המוכר בית לחבירו ואמר ע"מ שהדיוטא העליונה שלי דיוטא העליונה שלו וקאמר ר"ל דנ"מ להוציא זיזין לחצר ופסקו כן הרמב"ם בפכ"ד מה' מכירה והטור והש"ע בח"מ סי' רי"ב ורי"ד וכתב על זה ואע"ג דע"מ לא מהני לדידן בבן לוי שמכר כו' משום דלדידן ע"מ לאו שיורא הוא וא"כ ה"ה נמי גבי דיוטא שלמד ממנה ר"ל לא היא דגבי מעשר ומתנות ל"מ משום דמעמש"ב הוא אבל גבי דיוטא לא הוי מעמש"ב ותנאו קיים עכ"ל, והנה לפ"ד ז"ל קל"ט דאם כן למה הוצרך ר"ל ללמוד דבר זה מבריית' דבן לוי ועל הדרך שפי' הרא"ש ז"ל שם דתפ"ל דמשום תנאו שהתנה להוציא זיזין לאויר מהני תנאו שפיר דאע"ג דאין אמ"ד שב"ל וה"ה דבר שאין בו ממש מ"מ אדם מתנה ע"ד שב"ל וה"ה בדבר שאין בו ממש דגבי ע"מ שהמעשר שלי לא הוצרכנו לטעמא דשיור מקום אלא משום דס"ל לתנא דע"מ לאו תנאה הוא אלא שיורא כמ"ש הרא"ש ז"ל שם ואין אדם משייר דשב"ל אבל בע"מ שדיוטא עליונה שלי דלית בה משום מתנה עמש"ב ותנאה הוא מה צור' לטעמ' דשיור מקום כי ע"כ נרא' לע"ד דההיא דר"ל ל"מ אלא באומר חוץ מדיוטא העליונה וע"מ דנקט לאו דוק' כמו שכ' רשב"ם ז"ל שם והרא"ש והטור ז"ל הביאו הא דר"ל ללמוד ממנו לענין האומר חוץ מדיוטא כו' דבאומ' ע"מ אין צורך לטעמא דשיור מקום כמדובר וכ"כ בהגה' הט"ז בסי' רי"ב יע"ש.
ודע שהר"ב פר"ח ז"ל בס' מים חיים בתשו' סימן ו' נשאל על מי שקידש אשה ע"מ שאם תפו' לפני יבם שתחלוץ מי אמרי' דמתנה עמש"ב הוא ותנאו בטל או דילמא כיון דמן התורה מצי לחלוץ אין זה מתנה על מש"ב וכ"ש למ"ד מצות חליצה קודמת, והשיב כיון דמן התורה מצי לחלוץ או ליבם ואיהו קמתני שלא ליבם הו"ל מעמש"ב ותנאו בטל וראיה לדבר מהא דאיתא בפ' הזרוע דקל"ד דכהן שמכר פרה לישראל ע"מ שהמתנות שלו תנאו בטל וטעמא דמילתא משום דהוי מתנה עמש"ב שהרי מן התורה יכול ליתנם לכל כהן שירצה וה"נ דוכוותא כן נ"ל עכ"ל, והנה לא זכר הרב ז"ל הטעם שכתב הרא"ש בפרק המוכר את הבית דטעמא דלא מהני תנאי זה דע"מ שהמ' שלי הוא מפני דא"כ לא שקי' להו למתנות חלף עבודתו אלא מפני תנאו דלפי אותו הטעם אין ראיה מההי' לנדון הרב ז"ל מיהו לפי מ"ש אנן יד עניי לעי' בישוב שתי הלשונות שכתב הרא"ש בפ' הזרוע ובפ' המוכר דאותו הטעם שכתב הרא"ש בפ' המוכר הוצרך אפי' אם נפרש כוונת לשון התנאי שהוא מתנה עם הלוקח שתתן לו המתנות שאם זו היתה כונתו אין בזה משום מעמש"ב דומיא דע"מ שאין לך עלי שאר כסות וכיוצא כמדובר לעיל, אמנם כשהוא מתנ' עם התורה ע"מ שלא יתחייב במ"ש התורה כההיא דע"מ שלא תשמטני שביעית וכן ע"מ שהמת' שלי אם כונתו לעקו' כח ורשו' שנתנ' התו' ללוק' ליתנם למי שירצ' והוא מתנה עם התור' שיהיו המתנות שלו ולא יהיה ללוקח כח ורשות בהם אלא ליתנם לו בזה מודה הרא"ש דתנאו בטל מטעם מעש"ב וזהו שכתב בפ' הזרוע דטעמא דתנאו בטל הוא משום דמתנה עמש"ב הוא לפ"ז שפיר מייתי הרב ראיה מההיא לנדון שלו שהוא מתנה בקדושין שאם תיפול לפני יבם שתחלוץ דכיון שהתורה נתנה רשות ליבם או לחלוץ אין בידו של מקדש לעקור כח ורשות שנתנה תורה ליבם והרי תנאי זה הוא עם התורה ממש ותנאו בטל משום מעמש"ב.
ואף שהתוס' ז"ל בפ' הזרוע תירצו בתי' א' דטעמ' דלא מהני תנאו הוא משום שאין התנאי אגיד בעיקר המקח דמיירי שהתנו בפי' שאפילו לא יתן לו המתנות שלא יתבטל המקח והו"ל תנאי זה פטומי מילי בעלמא ולא קנה זה המתנות משום תנאי בעלמא וכבר כתבנו לעיל דהכי נמי משמע ליה לרבינו ז"ל בפ"ט מה' בכורים כמדובר לעיל וא"כ לפי תירוץ זה אזדא ליה ראית הפר"ח ז"ל לא היא דהתוס' ז"ל בתי' הראשון משמע להו דלשון תנאי זה דע"מ שהמתנות שלי כונתו ע"מ שתתן לי המתנות דעיקר תנאו הוא עם הלוקח ולא לעקור מ"ש בתור' ואין בזה משום מעמש"ב ולזה הוצרכו לומר דטעמ' דתנאו בטל הוא משום דלא אגיד בעיקר המקח מיהו למאי דמשמע להו בתירוץ הב' דכונת לשון התנאי הוא לעקור כח ורשות שנתנה תורה ללוקח ויש בזה משום מתנה עמש"ב שמעינן מדבריהם ז"ל דאפי' במתנה לעקור מקצת מ"ש בתורה כההיא דע"מ שהמתנות שהוא מתנה שלא יהיה ללוקח כח ורשות כי אם לתתם לו חשיב שפיר מתנה עמש"ב ובזה לא נחלקו התוס' בתי' הראשון וא"כ בנדון הפ"ח שהוא מתנה בהדייא עמש"ב כמדובר דן הרב דאפי' דהוי מתנה לעקור מקצת מש"ב דתנאו בטל כדברי התוס' והרא"ש שם ודוק.
ובעומדי בענין זה כן בא אצלינו חד צורבא מרבנן מע"הק ירושלי' תובב"א הוא החה"ש עצ"ור כמה"ר מ

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.