Difference between revisions of "שפת אמת/פסחים/ק/א"

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search
(דף ק' ע"א)
 
 
Line 23: Line 23:
 
{{שולי הגליון}}
 
{{שולי הגליון}}
 
{{ניווט כללי תחתון}}
 
{{ניווט כללי תחתון}}
 
==הערות שוליים==
 
{{הערות שוליים}}
 

Latest revision as of 21:40, 17 October 2020

שפת אמת TriangleArrow-Left.svg פסחים TriangleArrow-Left.svg ק TriangleArrow-Left.svg א

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי

צורת הדף


מפרשי הדף

רבינו חננאל
תוספות רי"ד
חי' הלכות מהרש"א
שפת אמת

שינון הדף בר"ת


לדף זה באתר "על התורה"מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society


דפים מקושרים


דף ק' ע"א

בגמ' ולר"ה מי ניחא והאר"י כו'. קשה דאימא אה"נ דמשו"ה פסק ר"י כר"י בע"פ וכרי"ו בע"ש משום דתנא דמתני' הכי ס"ל וכשינויא דר"ה ופוסק כסתם מתני'. וצ"ל דעכ"פ קשה אלישנא דר"ה דאמר בע"פ אפי' רי"ו מודה ומדר"י מוכח דרי"ו גופי' פליג אפי' בע"פ אלא דתנא דמתני' מכריע בע"פ דלא כרי"ו. ובזה י"ל מה שהקשה הרא"ש למה פסק הרי"ף כשמואל בהפסקה לגבי ר"י ותי' דס"ל לר"י כשינויא דר"פ ע"ש. ולמ"ש י"ל כנ"ל דסובר הרי"ף דבאמת ר"י לא מיירי בהפסקה אלא בהתחלה וסובר דפליגי ר"י ורי"ו אפי' בע"פ אלא דתנא דמתני' סובר כר"י בע"פ וכרי"ו בע"ש ומשו"ה פוסק ר"י הכי. והגמ' דמוקי לר"י בהפסקה הוא כדי לתרץ לר"ה דאמר דרי"ו מודה בע"פ דאסור להתחיל אבל באמת י"ל דר"י פליג אר"ה כנ"ל ובהפסקה לא מיירי ר"י. אכן מלשון הרי"ף משמע דרי"ו מודה בהתחלה בע"פ דאסור:


שם בגמ' מכלל דפליגי בהפסקה דתניא כו' לשבתות כו'. תמוה דמהיכן מוכח מהכא דפליגי בהפסקת ע"פ וכמו שהקשו בתוס' ועוד אי פליגי גם בע"פ היכי מכריע ר"י מדעתי' דנפשי' דלא ככל התנאים דלענין הפסקה ליכא ראי' ממתני' להחמיר בע"פ מבע"ש. לכן נראה לפרש דהאי מעשה שהיו מסובין הי' בע"פ. ורשב"ג סובר בע"ש וי"ט כרי"ו שלא להפסיק מ"מ בע"פ הי' חושש לדברי ר"י. וזה שא"ל רי"ו בכל יום אתה מחבב דברי לפני ר"י כו' היינו לענין הפסקה גופא אתה מחבב דברי בע"ש ויו"ט ועכשיו אתה כו' א"כ לא נפסיק כו' וכ"ז מדברי ר"י שאמר לרשב"ג. ול"ג א"ל א"כ לא נפסיק דמשמע דרשב"ג הודה לר"י. וכן משמע ברי"ף דל"ג א"ל. והשתא כיון דרשב"ג סובר בע"פ כר"י פוסק ר"י כוותי'. [אכן לגירסת התוספתא בברכות (פ"ה) רצונך נפסיק לשבת ע"כ דבע"ש הי' ולא בע"פ וכן מפורש בירושלמי שהיו מסובין בע"ש]:


בתוס' ד"ה מכלל כו' ומורי ר"י גרס דתניא ודייק מדאר"י דא"מ והיינו אפי' בעה"פ כו' דבע"ש שרי ר"י אפי' להתחיל. ותמוה דמה בכך דשרי להתחיל מ"מ כשתחשך סד"א דצריך להפסיק כמ"ש מהרש"א. וי"ל כוונתם דלקמן כ' התוס' דבהתחילו בהיתר הוא דאין מפסיקין ולא בהתחילו באיסור. וי"ל דאפי' לר"י דשרי להתחיל לאחר מנחה מ"מ הוי כהתחילו באיסור אם התחיל באותו זמן דר' יהודה אוסר להתחיל לענין שצריך להפסיק משחשיכה. ובזה א"ש מ"ש הרי"ף והיכא דאתחיל מקמי ט' שעות כו'. ותמהו עליו דכיון דפסק כרי"ו אפי' לאחר ט' שעות נמי התחיל בהיתר הוי. ולהנ"ל ניחא דלענין הפסקה כו"ע מודו דכל שהתחיל אחר ט' שעות הוי כהתחיל באיסור ומפסיק. והשתא הכי דייק מדאמר ר"י סתם אין מפסיקין היינו בע"פ. ותיבת אפי' ט"ס הוא. דבע"פ דמודה ר"י דאסור להתחיל מן המנחה ולמעלה שפיר אמר סתם אין מפסיקין. וממילא ידעינן דקאי בהתחיל בהיתר דאי התחיל באיסור פשיטא דמפסיק דבכל רגע עביד איסורא. אבל בע"ש היכי אמר סתם דא"מ כיון דשרי אפי' להתחיל לאחר מנחה ומ"מ מודה דבכה"ג מפסיק משחשיכה לא הו"ל למיסתם דא"מ. אלא ע"כ דבע"פ קאי:


בד"ה ר"י כו' ועוד כ' בה"ג דבע"ש אין להתחיל כו' דאפי' רי"ו לא קאמר כו'. ונראה לפרש דבריו דסובר דכיון דמסקינן דהך ברייתא דתני בה סמוך למנחה היא עיקר. א"כ י"ל דמן המנחה ולמעלה אפי' רי"ו מודה דאסור ובסמוך למנחה הוא דפליג. והא דאר"י לעיל בברייתא דמן המנחה ולמעלה אוכל והולך עד שתחשך היינו שא"צ להפסיק [ומשתחשך צריך להפסיק דכיון דגם לדידי' אסור להתחיל א"כ התחיל באיסור ובכה"ג לכו"ע מפסיקין] אבל להתחיל מודה דאסור מן המנחה ולמעלה אכן הרא"ש הביא לשון בה"ג דמט' שעות ולמעלה אסור היינו סמוך למנחה:


בד"ה אלא כו' ואע"ג דבשל סופרים הלך אחר המיקל כו'. יל"ד אמאי קרי לר"י מיקל לגבי שמואל הא שמואל נמי מיקל לגבי ר"י לענין ע"פ. דלר"י הלכה כר"י בע"פ ובעי עקירת שלחן אבל לשמואל נראה דגם בע"פ סגי בפורס מפה דלדידי' פריסת מפה חשוב כעקירת שלחן. אך לפמ"ש רשב"ם דגם לשמואל לא הוי פ"מ כעקירת שלחן וחומרא בעלמא הוא. א"כ י"ל דבע"פ גם שמואל מודה דלא סגי בפריסת מפה [ועי' בבעה"מ ובמלחמות מ"ש בזה]:


ועי' ברא"ש שהקשה לדעת הרי"ף דמחייב לברך המוציא מהא דאמרי' בירושלמי שאם הי' אוכל בעוד יום ומשך סעודתו עד שיקדש היום אינו אומר בפה"ג ע"ש. ונ"ל דהירושלמי לא מיירי שכבר קידש היום אלא שהוא רואה שימשך הסעודה עד שיקדש היום ומשו"ה מקדש מבעוד יום בכה"ג אין אומר בפרה"ג. דדוקא אם כבר קידש היום דאסור לאכול קודם קידוש שפיר הוי קידוש הפסק. אבל במקדש ביום דעדיין מותר לאכול לא הוי הקידוש הפסק וא"צ לברך בפה"ג ולא המוציא. [אכן לפי גירסת הירושלמי בברכות (פ"א ה"ה) שאם הי' יושב ושותה וקידש עליו היום אינו אומר בפרה"ג משמע כדעת הרא"ש דאפי' כבר קידש היום אינו אומר בפה"ג]:



שולי הגליון


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף