שפת אמת/עירובין/כ/א
בגמ' בעי רבין יבשו מים בשבת ובאו בשבת מהו. לולי פי' רש"י ז"ל נראה דב' בעיות בעי רבין ביבשו מים בשבת או בבאו מים. וא"ש מה דהשיב לו ב' מילי דיבשו איפשיט מרבה ובאו אפשיט מברייתא. אבל לפרש"י קשה מה הוצרך להביא מדרבה [וכן פי' התו"ח ע"ש שהאריך להוכיח כן מדברי הרמב"ם והה"מ. אכן בריטב"א מבואר דגם לפי' רש"י דבאו מים פי' אחר שיבשו בשבת י"ל נמי דיבשו לחוד נמי מיבעיא לי' ע"ש]:
שם בגמ' ולאו איתמר עלה אר"נ ל"ש אלא לזרוק אבל לטלטל לא. נראה דמקשה רק מה סייעתא מייתי אביי מהתם כיון דלא מיירי אלא לזרוק, אבל מ"מ לא מוכח מהתם דגם הכא אסור לטלטל. די"ל דשאני התם דמה"ת הוי רה"ר גמור קודם שבת משא"כ הכא מה"ת לא הוי רה"ר. והקושיא אינה אלא מה סייעתא מייתי אביי. ובזה מיושב מה שהקשו התוס' מספינות קשורות כו' דנראה דלכך הקשו מסוגיא דהכא משום דאל"ה הוי מחולקין בין רה"ר דאורייתא כמ"ש. ומכאן נראה להם דגם ברה"ר דרבנן לא הותר בנעשה במזיד. אבל לפמ"ש אין הכרח מכאן לדינא וכדכתיבנא. אח"כ ראיתי במהרש"א שמביא תירוץ הנ"ל בשם התוס' והרא"ש בשבת והקשה עליהם ולפמ"ש א"ש הכל ע"ש:
שם בגמ' ולימא הא ול"ב הך כו'. לכאורה תמוה דנהי דמוכח מכאן דמה"ת מהני שם ד' מחיצות אע"ג דבקעי רבים מ"מ הו"מ למימר דמדרבנן אסור היכא דרה"ר מפסקתן, דכן משמע נמי לשון הש"ס מעיקרא דקאמר פשיטא אי לאו דמחיצה הוי כו'. ונראה דרבותא טפי הוי למישרי לטלטל גם מדרבנן מלחייב בזורק מרה"ר לתוכן.
ונראה ליישב דלשון כאן הודיעך כוחן של מחיצות משמע דקמ"ל דרה"ר לא מבטלי מחיצות מה"ת, דאי מה"ת ודאי הוי רה"י והרבותא רק דגם חכמים התירו הו"ל למימר כוחן של עולי רגלים כו'. ומדקאמר כוחן של מחיצות משמע דהא קמ"ל דהוי רה"י מה"ת וזה כבר נודע מהך דהכא כנ"ל:
בתוס' ד"ה לא יעמוד כו' וי"ל דלא חשיב כו' ולפ"ז אסור להוציא ראשו בר"ה ולרוק. לכאורה כוונתם רק דאסור להוציא ראשו אחר שכבר הרוק מצוי בפיו, אבל במוציא ראשו ואח"כ מתחיל להוציא הרוק מגופו א"כ הוי כמו שותה מרה"ר לתוך פיו, ודוקא כשכבר הרוק בפיו ומוציא פיו זה נקרא נח מאליו כמו התם הושטת היד לחוץ, אך מסתימת דבריהם משמע דבכל גווני אסרו.
ונראה לפרש דהא יל"ד עוד דהו"ל למימר דלפ"ז חייב ג"כ במוציא ראשו והם לא כתבו אלא דאסור, לכך נראה הפי' לפמ"ש התוס' מקודם דאע"ג דאמרינן בלבד שלא יחליפו מ"מ הכא דא"א לשתות אלא ע"י דרך מקום פטור לא אסרו בכה"ג, א"כ כתבו הכא שפיר דכיון דכשיהי' כבר הרוק בפיו ויוציא ראשו יתחייב חטאת כמו התם בהושטת היד, ממילא שוב אסור להוציא ראשו ולרוק בכל גווני גם כשעדיין אין הרוק בפיו כיון דיכול להיות הרקיקה שלא ע"י הנחת מקום פטור, ואסרינן שפיר כההיא דבלבד שלא יחליפו כנ"ל:
בא"ד. ועוד נראה לפרש כו' והוי עקירה והנחה בחד רשותא כו'. לכאורה משמעות דבריהם דפיו שהיא ברה"ר חשוב כמו רה"ר ממש, אבל א"א לומר כן דהא בהדיא אמרינן בריש מס' שבת דידו הפשוטה לרשות אחר לא חשוב כרה"י ולא כרה"ר ע"ש, וע"כ צריכין לפרש כוונתם דחשוב מקום פטור, רק כל החידוש עתה הוא דהוי הנחה ממש במקום פטור לא כמו שתי' לעיל דהוי דרך מקום פטור רק דחשוב הנחה ממש, והרויחו בזה הך דבלבד שלא יחליפו שהקשו לעיל, וגם א"ש עכשיו דאסור לרוק בכל גווני, אבל השתא נמי ס"ל דחשיב מקום פטור, מיהו לשון חד רשותא אינו מובן: