שפת אמת/עירובין/טז/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
(דף ט"ז ב') |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
{{מרכז|{{גופן|| | {{מרכז|{{גופן|4||'''דף ט"ז ע"ב'''}}}} | ||
'''בגמ' רבא אמר מדסיפא רשב"ג כו'.''' משמע דס"ל דלרבנן בגדר של רוחב ג' נמי סגי להתיר לזרוע במקום הגדר, ומתני' דכלאים {{ממ|[[משנה/כלאים/ד#ג|פ"ד מ"ג]]}} דנקט רוחב ד' [דקאי נמי אגדר לדעת הרמב"ם וה[[רע"ב/כלאים/ד#ג|רע"ב]] כמ"ש ה[[תוספות יום טוב/כלאים/#ג|תיו"ט]] שם] אתיא כרשב"ג כמו הברייתא דהכא ואפשר נמי דס"ל לרבא באמת להלכה כרשב"ג דלמעלה אמרינן בד' לבוד כיון דמתני' אתיא כוותי' ובכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו. | '''בגמ' רבא אמר מדסיפא רשב"ג כו'.''' משמע דס"ל דלרבנן בגדר של רוחב ג' נמי סגי להתיר לזרוע במקום הגדר, ומתני' דכלאים {{ממ|[[משנה/כלאים/ד#ג|פ"ד מ"ג]]}} דנקט רוחב ד' [דקאי נמי אגדר לדעת הרמב"ם וה[[רע"ב/כלאים/ד#ג|רע"ב]] כמ"ש ה[[תוספות יום טוב/כלאים/#ג|תיו"ט]] שם] אתיא כרשב"ג כמו הברייתא דהכא ואפשר נמי דס"ל לרבא באמת להלכה כרשב"ג דלמעלה אמרינן בד' לבוד כיון דמתני' אתיא כוותי' ובכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו. | ||
גרסה אחרונה מ־02:15, 12 באוקטובר 2020
בגמ' רבא אמר מדסיפא רשב"ג כו'. משמע דס"ל דלרבנן בגדר של רוחב ג' נמי סגי להתיר לזרוע במקום הגדר, ומתני' דכלאים (פ"ד מ"ג) דנקט רוחב ד' [דקאי נמי אגדר לדעת הרמב"ם והרע"ב כמ"ש התיו"ט שם] אתיא כרשב"ג כמו הברייתא דהכא ואפשר נמי דס"ל לרבא באמת להלכה כרשב"ג דלמעלה אמרינן בד' לבוד כיון דמתני' אתיא כוותי' ובכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו.
והכי משמע נמי לעיל (יד:) דאמר רבא הגבי' הלחי מן הקרקע ג' פסול אפי' לרשב"ג כו' משמע דהכי הלכתא מיהו אנן לא קיי"ל כרשב"ג דגם למעלה לא אמרינן לבוד אלא בג' א"כ הי' לנו לפסוק ג"כ דגדר רחב ג' סגי ויש לתמוה על הרמב"ם וש"פ שלא פסקו כן. אח"כ ראיתי שתמה הג' רעק"א ז"ל ג"כ בזה שם בכלאים. ואפשר דמה"ט גופי' הואיל וכמה סוגיות דגמ' מוכחת דגם למעלה ל"א לבוד בד' א"כ ע"כ קיי"ל כתירוצא דאביי הכא דלרבא ע"כ משנה דכלאים כרשב"ג אתיא והו"ל למיפסק הכי, [אפי' להפוסקים דלא קיי"ל האי כללא דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו מ"מ הכא דסתמא דמתני' כוותי' וקיי"ל סתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם] אלא ע"כ ס"ל דכאביי מתוקמא ואע"ג דבכ"מ הלכה כרבא חוץ מיע"ל קג"ם י"ל הואיל ועיקר פלוגתייהו הכא בפי' הברייתא הוא אע"ג דנ"מ ממילא להלכה לא חשיב בהך כללא וצ"ע:
והנה לשיטת רבא יש לעיין עד כמה שיעור למטה שלא יהי' לבוד עד ד' לרשב"ג דלכאורה הי' נראה דעד גובה עשרה הוי כלמטה דהא הגדיים יכולין לקפוץ כל שאינו גובה עשרה ולכך נקיט רש"י ז"ל למעלה כעין קורה דהיינו למעלה מי' מיהו לקמן בסמוך גבי עומד מרובה בערב דקאמר אי למטה הוי מחיצה שגדיים בוקעין משמע דכל למעלה מג' לא שייך בקיעת גדיים:
במשנה בשיירא דברו כו'. משמע קצת דקאי נמי אמתני' דלעיל דשם מפורש שיירא שחנתה לכך פליגי אי דברו בהוה או דוקא. ולפ"ז נימא דגם מחיצה גמורה כל שיש בה פרצות חשוב כשתי בלי ערב וכ"מ קצת בחי' הריטב"א במ"ש וה"ה עומד מרובה או עומד כפרוץ לדידן ע"ש. אבל תימה לומר כן דא"כ כל חצירות שלנו אם יהי' בהן פרצות יהי' אסור [ליחיד] ביותר מבית סאתים.
ולכן הי' נראה עיקר דדוקא היכא דרוצין לצרף האויר מכח לבוד כגון חבלים וקנים בזה נקרא שתי בלי ערב אבל אם יש בגוף הקנים ממש כמו הפרצה וכשנצרף הקנים זה לזה תכופין יהי' סתום נקרא שפיר מחיצה של שתי וערב דמה לנו להשגיח על האויר הלא כל שלא נפרץ רובה שריא רחמנא וגם אי נימא דסתם מקיפין בקנים כולל נמי שהעומד כפרוץ ואעפ"כ אוסר ר"י ביחיד. מ"מ נראה עכ"פ דבדפין רחבין ד' דהם מקום חשוב בפ"ע פשיטא דחשיב מחיצה של שתי וערב ואע"ג דיש כמה פרצות כ"נ ברור וכל חצירות דידן הם ראי' ע"ז. וגם מתני' הקודמת דשיירא שחנתה בבקעה מצי לאשכוחי בפחותין מד' ובכל גווני מתיר בעומד כפרוץ וע"ז י"ל דקאי דברי ר"י כדי ליישב נמי לשון הריטב"א הנ"ל וגם בזה צ"ע גדול לפע"ד. אבל ברחבין ד' פשיטא דהוי מחיצה גמורה כנ"ל ודו"ק:
בגמ' בעי ר"ה בערב מאי. אע"ג דאין דרך פתח להיות בערב וגם בשתי במקום דלא עבדי אינשי פתחא אוסר פרצה בד' כגון בקרן זוית לעיל (ו.) צ"ל דמ"מ חלונות פותחין גם בערב והוי פרצה זו כמו חלון, ואי נימא דמהני בערב צ"ע קצת אי גם שיעור אורך החלון בי' כפתח:
שם בגמ' ר"א אמר מחיצה תלוי' מיבעיא לי' כו'. לולי פי' רש"י ז"ל הי' נראה לפרש דלעולם הוי הבעיא אי עומד מרובה מהני במחיצה של ערב והיכא דלמטה יש יותר מג' דגדיים בוקעין, ומיירי במקום דמהני מחיצה תלוי' כגון במים דהתירו חכמים ולכך ממתני' דמקיפין בחבלים לא מצי למיפשט מידי דביבשה לא מהני מחיצה תלוי' כנ"ל:
שם בגמ' ותסברא כו' הוי מחיצה שהגדיים בוקעין. אפשר דסוגיא דגמ' הכא אזלא כרבא דאמר לעיל בסמוך דגם לרשב"ג דלבוד הוי עד ד' מ"מ בלמטה בקיעת גדיים מבטלין מחיצתא, אבל לאביי לשיטתי' י"ל דל"ק האי ותסברא כיון דסובר לעיל דלרשב"ג גם למטה אמרינן לבוד אע"ג דגדיים בוקעין בה א"כ גם לרבנן היכא דהוי מחיצה מטעם עומד מרובה מה בכך דגדיים בוקעין, והוי כמו למעלה מג' בחבל האמצעי דניחא לי' להמקשן דכיון דהוי עומד מרובה מהני א"כ לאביי ה"ה למטה כנ"ל:
שם בגמ' כדאר"נ לא נצרכה אלא לתת להן כ"צ. צע"ג על הרמב"ם והרע"ב בפי' המשניות שכתבו דהלכה כחכמים ואעפ"כ סיימו להלכה כר"נ דליחיד אין נותנין אלא בית סאתים, וכן הרי"ף בסמוך בהא דאמרינן חכמים היינו ת"ק א"ב יחיד בישוב כ' שם דהלכה כחכמים, ומה נ"מ כיון דגם ר"י ור"י ב"י לא כוונו אלא שלא לתת ליחיד כל צרכו ובזה הלכה כר"י א"כ למאי נ"מ הלכה כחכמים, כנראה שהי' להם גי' אחרת או פי' אחר בגמ' דלעולם ר"י דמתני' אוסר לגמרי ביחיד כסתימת לשון רש"י ג"כ במשנה וצ"ע [ועי' בהגהת הב"ח ברי"ף שנדחק בזה]:
שם בגמ' דרש ר"נ כו'. עי' ברי"ף והרא"ש שהוסיפו בדברי ר"נ חצר שתשמישה לאויר ואין מובן כמ"ש הר"י ז"ל, והמג"א (סי' ש"ס) פי' דכיון דהוי מחיצות גרועות שתי בלי ערב קראוהו תשמישו לאויר, ולע"ד הי' נראה לפרש דמילי מילי קתני דכל הדינים דהכא שייכי נמי במחיצה שעשוי' לאויר אף שיהי' שתי וערב, והוסיפו רק קולא דבשיירא מותר כל צרכו גם בתשמישו לאויר ועדיין צע"ג לדינא מנ"ל הא ודו"ק: