שפת אמת/עירובין/ח/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־02:12, 12 באוקטובר 2020 מאת תיכון לעד (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
בית מאיר
קרן אורה
רש"ש
שפת אמת
שיח השדה

שינון הדף בר"ת


שפת אמת TriangleArrow-Left.png עירובין TriangleArrow-Left.png ח TriangleArrow-Left.png ב

דף ח' ע"ב

בגמ' א"ר כהנא כו' ד' אמות אינו מניח כו' אלא כנגד הקצר. נראה דגם אם רוצה למעט ולהניח את הקורה תוך ד"א במקום הארוך לא מהני כיון דשם מבוי אחרת עליו ואע"ג דבתוך ד"א דאמרינן בסמוך דבאלכסונו יותר מי' אינו מניח אלא נגד הקצר כ' שם הריטב"א דמ"מ יכול להניחו לפנים ממנו שלא יהי' באלכסונו כל כך מ"מ הכא מודה הריטב"א כיון דאינו מקום לקורה כלל משא"כ התם דלא הוי האיסור אלא מכח שבטל שם פתח ברוחב טפי מי' וזה יכול למעט כנ"ל:


שם בגמ' אבל יש באלכסונו יותר מעשר דברי הכל כו' כנגד הקצר כו'. מסתימת הלשון הי' נראה דכיון דבכל אלכסונו א"י להעמיד הקורה צריך דוקא להעמידו במקום הקצר דכיון דאמר ד"ה משמע דלא פליגי תו כלל. אבל בחי' הריטב"א כ' דמ"מ רשאי להעמידו באלכסון קצת עד שיעמידנו על שיעור עשר. וקשה לשון ד"ה דהא אכתי פליגי נמי במבוי כזו [דלרבא גם כה"ג אינו רשאי להעמיד באלכסון]. וגם לפ"ז לכאורה מילתא דפשיטא הוא ומאי קמ"ל ר"כ. מיהו זה לק"מ דהו"א כיון דרוחב המבוי אינו יותר מי' הוי שפיר שם פתח גם כשאלכסונו מרובה מעשר קמ"ל דלא. אך יש להבין למה לא הביאו בגמ' דין זה בכל מבוי שב' הדפנות שוין ורוצה להעמיד הלחי בתוכו באלכסון של יותר מי'. ונראה דכה"ג שפיר מהני כיון דרוחב המבוי הוא פחות מי'. ודוקא הכא שאני משום דלולי הלחי היא פרוצה לגמרי מעבר הב' וכל המחיצה ע"י הלחי שמעמידו באלכסונו לכך צריך שלא יהי' יותר מי' כנ"ל. [וכ"כ הט"ז (סי' שס"ג ס"ק כ"א) להוכיח מדברי הטוש"ע שם. אכן לפמ"ש בקרבן נתנאל ליישב דברי הרי"ף מוכח דאפי' בכה"ג אינו רשאי להשתמש אלא נגד הקצר ע"ש]:


בתוס' ד"ה הכל מודים. בסוה"ד ורבא נמי אית לי' כו' משום היכרא ובסמוך מודה רבא כו' בין לחיים היכא דרחב ארבעה. וקשה דגם לדבריהם כיון דכל הטעם לאסור בלחי ולהתיר בקורה הוא משום דלחי משהו אבל קורה טפח א"כ לרבא דבפחות מד' אין איסור אלא בד' שוב רחב טפי מקורה ומ"ט אסור ועי' במהרש"א. וצ"ל דעיקר הגזירה הי' על לחי במבוי הפתוחה לכרמלית ומטעם לא פלוג אסרו גם בפתוחה לר"ה כשיש בה שיעור ד' דעשאוהו ככרמלית וממילא כשיעור ד' מיתסר. אך לפ"ז קשה דיותר הו"ל למימר דרבא מודה בפתוח לכרמלית דאסור בלחי משהו והיא מטעם דלחי משהו שייך גזירה טפי מבקורה. ולמה הוצרכו למינקט היכא דרחב ד'. [ועי' במלחמות מ"ש לדעת הרי"ף דגם ברחב ד' מותר לרבא]:



שולי הגליון


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף