שפת אמת/עירובין/ב/א

שפת אמת עירובין ב א

דף ב' ע"א

במשנה מבוי שהוא גבוה כו'. פי' ה"ר יהונתן דצריך היכרא דילמא אתי למיטעי כו' א"נ כי היכי דלא ליתי לטלטולי מרה"ר לתוכו כו', וקשה דא"כ אין טעם לאסור לטלטל בתוך המבוי ד"א בלי לחי וקורה, דאדרבה עי"ז יסברו יותר שהיא רה"ר, גם לפי דבריו צריכין לפרש דהתקנה הי' לעשות לחי או קורה אע"ג שאינו רוצה לטלטל בו ע"כ צריך לחי*) ולפ"ז הי' מדויק לשון ימעט דמתני' דע"כ צריך למעט [אפי' אינו רוצה להתיר הטלטול במבוי] אך לא מצינו כן בפוסקים, וגם בלא זה מילתא דלא שכיחא היא כיון דד"א אסור לטלטל גם כשיסברו שהיא רה"ר א"כ אינו יכול לבוא לידי איסור, אלא כשיהיה צריך לטלטל באותן ד"א שמתחילת המבוי עד לרה"ר או מרה"ר לתוכו וזה לא שכיח כנ"ל:

עוד פי' הר"י שם דטעמא דר"י דמכשיר למעלה מכ' משום דפי תקרה יורד וסותם, ולטעמי' אזיל דס"ל דמערבין למבוי מפולש, וצ"ע דהא בסוף פ' כל גגות מבואר בגמ' ובפי' הר"י בעצמו שם דבמפולש ליתא לטעמא דפי תקרה אלא משום דב' מחיצות דאורייתא רה"י היא לר' יהודא ע"ש, שוב ראיתי במשניות בתוס' רעק"א עמד כזה על הרע"ב דלא מצינו אליבא דר"י דס"ל קורה משום מחיצה, אבל מ"מ נראה ממשמעות הגמ' בסו"פ כל גגות (צה.) דגם זה אמת לר"י [דס"ל דפי תקרה יורד וסותם אפי' במפולש בעלי' ע"ג ב' בתים ובגשרים המפולשין ע"ש, אך בירושלמי כאן מבואר כפי' הר"י הנ"ל]:

בתוס' ד"ה מבוי. הקשה מהר"י מאורלינ"ש דהו"ל לאשמעינן הכשר מבוי ברישא כו'. ואפשר לומר דסמכו התנא להא דמסיים סוף שבת דמודדין וקושרין בשבת לצורך מצוה כו' א"כ אפשר נמי דרשאי בשבת למעט הקורה, כיון דאינו אלא משום היכרא מותר שפיר לצורך מצוה [והכא נמי הוי צורך מצוה כדי שלא יבואו לידי מכשול כמ"ש המרדכי לקמן פ' הדר דמה"ט מצוה לערב ע"ח וכ"פ בשו"ע (סי' שס"ו סעי' י"ג) ע"ש, וה"ה במבוי הוי מצוה לעשות לחי או קורה], משא"כ משנה דהכשר מבוי דמיירי נמי בלחי דהוי משום מחיצה אסור בשבת, ואפי' אי לכתחילה בכל גווני אסור מ"מ בדיעבד כשרואה בשבת שגבוה יותר מכ' י"ל דשרי למעט הקורה כנ"ל, [כמ"ש המג"א (סי' שכ"ג ס"ק י"ד) ובפמ"ג שם דתיקון שאינו אלא משום חומרא מותר לעשות בשבת, אך ז"א אלא לפי' התוס' דהא דפרכינן בגמ' מ"ש כו' וגבי מבוי כו' לא פריך אמבוי אלא אסוכה דליתני תקנתא כמ"ש במהר"ם משום דהוי לישנא מעליא ע"ש אבל לפי' רש"י דפרכינן דליתני במבוי פסולה אי אפ"ל כנ"ל, דכיון דאתי להשמיענו דשרי למעט בשבת ע"כ צריך למיתני ימעט]:

בד"ה אשכחן כו' ותי' הר"נ דהכא לא צריך קרא כו'. לכאורה תמוה א"כ מאי מייתי הגמ' הכי אשכחן מקדש כו' הלא התם שאני דעיקר הפסוק אתי למקדש, ונראה דאה"נ דמודה הר"נ דבס"ד דהכא דילפינן מהיכל ואולם ס"ל דלכל דבר מקדש איקרי משכן, ומיושב נמי מ"ש התוס' בתחלת דבריהם דנ"מ כו' דנדחקו בזה המפרשים [דלתי' הר"נ מנ"ל דאין מלאכת המשכן דוחה שבת ושלא יכנס למשכן באבק שע"ג רגליו ע"ש, ולפמ"ש י"ל דלא כתבו הכי אלא לס"ד דגמ'], אבל למסקנא לא קיימי הכי כרב אלא דהאי דינא דשלמים שנשחטו קודם פתיחת דלתות הלכה פסוקה הוא ותיקשי להני דוכתי דלא ס"ל מקדש דינו כמשכן, וע"ז תי' הר"נ שפיר דהכא שאני דהפסוק אתי לכך ולא מטעם דמקדש איקרי משכן כדאמרי' הכא אליבא דרב דלא קיי"ל הכי להלכה כנ"ל, גם י"ל דמ"מ מוכיח הגמ' שפיר דפתח א"מ קאי על מקדש [כיון דהא דכתי' ושחטו פתח א"מ אינו אלא על המקדש] א"כ פתח היכל נקרא פתח, אך אכתי הלשון קשה דלא הו"ל למימר אשכחן כו' דמשמע דכללא הוא לכל מילי, וכן קשה באמת דלמה צריך הש"ס לומר הכי ולחלוק על הגמ' דשבועות דמצריך תרי קראי למשכן ולמקדש [אכן לפמ"ש בתו"ח ע"ש מיושב שפיר]:

---

הגה"ה
*) כדי שלא יבואו לטלטל מרה"ר לתוכו, אבל קשה כיון דקיי"ל כרבא בשבת (עג.) דכסבור רה"י ונמצא רה"ר אינו כשוגג אלא כמתעסק ופטור מחטאת ע"ש א"כ ה"נ אפי' יטלטל מרה"ר למבוי משום שיסבור דמבוי היא כרה"ר ליכא איסורא דאורייתא שוב ליכא למימר דמה"ט תקנו חכמים לחי או קורה, כמ"ש התוס' בשבת (יא. ד"ה שמא) גבי לא יצא החייט כו' דאין לפרש דגזרינן שמא ישכח המחט כיון דאפי' יצא ליכא איסור דאורייתא ע"ש, וצ"ל דס"ל להר"י דאפי' מתעסק נהי דפטור מחטאת מ"מ איסור דאורייתא איכא כמ"ש בשו"ת רעק"א (סי' ח') לתרץ קושי' התוס' הנ"ל ע"ש, אך אכתי קשה במבוי הפתוח לכרמלית מ"ט בעי לחי או קורה כיון דליכא למיגזר שיבוא לידי איסור תורה, וגם במבוי המפולש ואינו רחב ט"ז אמה דליכא טעם הנ"ל דכיון דליכא ג' מחיצות לאו רה"י היא נמי קשה מ"ט גזרו ואפי' לחי וקורה לא מהני בי', אך י"ל דבמפולש פשיטא דאיכא טעמא קמא דילמא אתי למטעי להתיר גם ברה"ר רק באינו מפולש דלא דמי לרה"ר לא ניחא לי' להר"י בהאי טעמא:

---

---

שולי הגליון

---

---

עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף