שפת אמת/סוכה/ג/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות תוספות הרא"ש ריטב"א מהרש"ל מהר"ם פני יהושע רש"ש עמק סוכות גליוני הש"ס |
בגמ' הלכה צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו. כתב הרי"ף לקמן (פ"ב) דהיא ז' על ז', וכן מוכח בכמה מקומות במכילתין דכן שיעור סוכה ואפי' לננס דבפחות מכך נמי מחזקת ראשו ורובו מ"מ השיעור היא לרוב בני אדם, ול"מ לשיטת התוס' דהשיעור מדאורייתא היא ודאי כן הוא אלא אפי' לשיטת הרי"ף דהוא משום שמא ימשך אחר שלחנו מ"מ הא כ' השיעור ז' על ז' וע"כ דמשום לא פלוג נתנו חכמים שיעור זה.
ומטעם זה קשה לי על מ"ש הרא"ש להוכיח דלא כהרי"ף מלשון הגמ' מחזקת כו' ותו דראשו ורובו דומיא דד' על ד' דאפי' אם באמת יש לו שלחן קטן אעפ"כ פסול באינו מחזקת ע"ש, וכנראה מלשונו דלהרי"ף אינו כן אבל ל"מ הכי דהא יהיב הרי"ף שיעור דז' על ז', ע"כ נראה דמשום לא פלוג צריך להחזיק האי שיעורא וא"כ שפיר נקטו הלשון מחזקת כנ"ל.
וראיתי בתוס' הג' רעק"א ז"ל בספ"ב דמכילתין שכ' דלהרי"ף במחזקת ראשו ורובו, ושלחנו הי' בסוכה אחרת יוצא הואיל ולא שייך טעמא דשמא ימשך כו'. וא"נ לע"ד מטעם הנ"ל דבפחות מז' על ז' פסול גם להרי"ף אפי' היכא דלא שייך האי טעמא כנ"ל, ואדרבה איפכא יש לדון לחומרא באדם גדול דז' על ז' אינו מחזקת רק ראשו ורובו בלי שולחנו דלהרי"ף פסולה דצריך שיהי' מחזקת ראשו ורובו כמו שהוא כיון דטעמא משום שמא ימשך, דאפי' אי שלחנו בסוכה אחרת י"ל דפסול משום דלא פלוג ומחזקת דוקא בעינן, מיהו בזה צ"ע לדינא דאפשר כל דלא שייך לחוש שמא ימשך לעולם סגי בז' על ז' אפי' לאדם גדול ביותר:
שם בגמ' בסוכה גדולה פליגי כו' דיקא נמי כו'. לכאורה קשה א"כ למה נקט ראשו ורובו דהא אפילו היה כולו בסוכה ושלחנו בתוך הבית נראה דגזרינן שמא ימשך אחר שלחנו, אך י"ל דלרבותא דב"ה נקטו הכי דאפי' בכה"ג אין גוזרין אבל רחוק בעיני לומר דדוקא בכה"ג גזרו, אכן בשו"ע העתיק ג"כ ראשו ורובו ע"ש משמע דבכולו בתוך הסוכה לא גזרינן וצ"ע לדינא:
בתוס' ד"ה דאמר כו'. דמייתי בגמ' עובדא כו' דעביד כב"ש ואשכח ארנקי ודעבד כב"ה אכלו ארי' כו'. משמע דמזה הוכיחו דהלכה כב"ש ותימה דבגמ' שם איתא דעבד כב"ה במזיד וא"כ י"ל דלהכי אכלו ארי' משום דבמזיד גם ב"ה מודין ע"ש, וצ"ל דהתוס' לא גרסו כן, אך אפי' בל"ז אין ראי' דהלכה כב"ש דא"כ האי דאשכח ארנקי אמאי כיון שכן הוא הדין דמחויב להחזיר אטו כל מאן דמקיים מצוה ימצא ארנקי, ואדרבה משמע דמשום דלפנים משורת הדין עבד משו"ה אשכח ארנקי, והאי דנענש אפי' אי לא גרסו התוס' במזיד י"ל משום דדרכים בחזקת מסוכנים הם רק אי הי' מחמיר הי' ניצול מהסכנה, וגם מעובדא דרבב"ח דמייתי שם הגמ' בתר הכי משמע ג"כ דמן הדין א"צ לחזור, וכ"מ מהא דאמרו התם מחלוקת בשוגג אבל במזיד ד"ה יחזור למקומו משמע דהלכה כב"ה דאי לא"ה למאי נ"מ פלפלו בשיטת ב"ה, והרמב"ם והרע"ב שם נראה דפסקו כב"ה וצ"ע בשיטת התוס':
בא"ד. מיהו שמעתא דהתם תימה כו'. עי' במהרש"א שמפרש דהתוס' חזרו מדבריהם הקודמין דשוב י"ל דגם בסוכה גדולה הלכה כב"ש אבל בפסקי תוס' משמע דהדין נשאר אמת וכן הוא דעת הרא"ש והרבה פוסקים.
אך להבין ס"ד דהתוס' מה שהביאו ראי' מסוגיא דברכות נראה דכוונתם הי' דהוכחת הגמ' שם הי' מדר"י החורני עשה כן מעשה ולא חש להחמיר כב"ש מכלל דאין לחוש כלום לב"ש במקום ב"ה ומזה משמע להו דר"י החורני כדין עבד דהלכה כב"ה, אכן בספר פני יהושע כתב דהראיה היא דגם להחמיר כב"ש אסור ע"ש, וא"נ בעיני דבשלמא התם להטות עצמו בקריאת שמע דערבית כב"ש וכדומה י"ל דאסור אבל בסוכה היעלה על הדעת דלא יהיה מותר ליקח השלחן לסוכתו, ודוחק לומר דאי מצד עצמו אינו רוצה השלחן בסוכתו רק מטעם להחמיר כב"ש זה אסור: