שפת אמת/סוכה/ב/ב
בגמ' דפנות מגיעות לסכך אפי' למעלה מכ' כשירה. לשון דפנות משמע דדופן א' מגיע לסכך לא מהני וא"ש לפי' הריטב"א ע"ש, אבל מדברי התוס' שהקשו מקורה ומנר חנוכה וחילקו בין קורה טפח לסוכה דרחבה טובא משמע דס"ל דלאו דוקא דפנות דה"ה דופן א' סגי:
שם בגמ' כיון דרויחא איכא צל סוכה כו'. לכאורה אין מובן דע"כ צ"ל דבב' דפנות למזרח ולדרום בגבוה כ' איכא צל כשיעור דא"צ לצל סוכה וא"כ מה בכך דמחזקת הסוכה טפי מ"מ בהשיעור סוכה דזוית ליפסל דשם ליכא צל סוכה רק צל דפנות ובגמ' משמע דבמחזקת טפי כשר כל הסוכה, וצ"ל דעיקר הפסול הוא משום דאין הסכך לצורך צל ולהכי בסוכה גדולה דאיכא מקום דליכא צל דפנות וצריך לצל הסכך א"כ נעשה הסכך לצורך צל כשר כל הסוכה, מיהו עכ"פ לפ"ז הי' צריך להיות כל הסוכה בסכך כשר אבל אם שיעור סוכה שאצל הדפנות הוא כשר ושאר הסכך פסול הי' נראה דאין להכשיר גם אצל הדפנות דסכך הכשר המונח במקום דא"צ להציל אינו סכך, אבל לפ"ז קשה מאי מקשה הגמ' לקמן וכי דרכה של מלכה לישב בסוכה קטנה הא מצי להיות סוכה גדולה ומקום הכשר הי' רק בשיעור סוכה דכן דרך המלכים לפתוח בגגותיהן בבית גדול ארובה אחת שמונח שם סכך כשר ויושב שם בסוכות ובזה שפיר פסול בגבוה מעשרים, אכן אפשר דגם בסוכה כזו אין דרכה של מלכה לישב:
שם בגמ' למה ליה למיתני ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים. לכאורה אין מובן לשון הגמ' דמקשה ל"ל, טפי הו"ל להקשות מאי קאמר ועוד כל מעשי' לא עשתה אלא ע"פ חכמים, כיון דנשים פטורין [א"כ בלאו טעם הראשון שהי' לה בנים לא עברה ע"ד חכמים] ואפשר דהשתא הוי ס"ל לפרש דס"ל דנשים יושבות בסוכה לקיים המצוה דאפי' לר"י דלית לי' דנשים סומכות רשות העלו בתוס' בעירובין (צו:) ד"ה מיכל דמודה ר"י דרשאין לקיים המצוה רק בסמיכה אסורים משום עבודה בקדשים, וא"כ י"ל דהיינו דקאמר ועוד דמסתמא עשתה הסוכה ע"פ חכמים כיון שרצתה לקיים המצוה אע"ג דפטורה ולכך לא פריך אלא מכח דל"ל ועוד דטעמא קמא עדיף:
בתוס' ד"ה כר"ז הא דלא קאמר משום קושיא דאביי כו'. י"ל דלכאורה אין מובן טעמא דרבא דס"ל דבעינן שיהי' ראוי להיות עראי דלמה לא נדרוש לקרא דצריך להיות עראי, אכן רש"י פי' לעיל משום דיש בכלל קבע עראי, ונראה לפרש משום דאמרינן דל היתידות הקבועים ויהי' נשאר עראי משא"כ בגבוה מעשרים דאי מדלית היתידות הקבועות תפול הסוכה לכך פסול, וא"כ מיושב דא"י לומר כולהו כר"ז לא אמרי משום קושיא דאביי כיון דרבא ע"כ ס"ל שינויא דר"ז דדל דפנות כנ"ל וא"כ למה לא אמר איהו כר"ז להכי קאמר טעם אחר כנ"ל:
בד"ה יש כו'. וי"ל דלעולם צריך להיות הרוחב לפי הגובה כו'. תי' התוס' דחוק דא"כ גם בפחות מד"א נפחת שיעור הגובה ומה הפרש יש בשיעור הרוחב לומר מחלוקת בשאין בה אלא ד' על ד' הלא ת"ק ור"י פליגי גם ביותר מד"א דלת"ק צ"ל הגובה כפי הערך ולר"י א"צ ולא שייך כאן לשון מחלוקת כו' אבל כו' כיון דר"י פליג עם ת"ק גם ביותר מד"א, וכן לקמן דאמר ר"י עד ארבעים וחמשים אמה לא משמע הכי, וגם תי' הב' בתוס' תמוה דל"ד להא דיומא דהתם שפיר מובן בחוש דבכותבת גם לעוג מלך הבשן איכא יתיבת דעת פורתא ובפחות מכותבת אין בו יתיבת דעת כלל אבל כאן לענין הצל מאי טעם י"ל דבשיעור ד"א שוב אין הפרש בין למעלה מכ' למעלה מק'.
ונראה לע"ד מתוך הדוחק לומר קצת טעם דבאמת אע"ג דאר"ז דלמעלה מכ' ליכא צל סוכה, רואין בחוש דכשהחמה נגד חלל הסוכה ודאי איכא צל ע"י הסכך ואין שם הגנה מהדפנות, וע"כ צ"ל לר"ז דכיון דזה אינו אלא שעה מועטת שהחמה היא למעלה נגד חלל הסוכה לכך פסולה, וא"כ י"ל דקים להו לחכמים בהילוך החמה דבשיעור קטן של רוחב ד"א שהיא דבר מועט אין חשוב להיות נקרא צל סוכה אבל יותר מד"א דמשתהי יותר שיעור הילוך החמה נגד חלל הסוכה כדאי להכשיר הסוכה ע"י זמן כזה כנ"ל: