שפת אמת/סוכה/ב/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־00:55, 29 בספטמבר 2020 מאת תיכון לעד (שיחה | תרומות) (דף ב' ע"א לקראת חג הסוכות תשפ"א הבעל"ט)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
תוספות הרא"ש
ריטב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
רש"ש
שפת אמת
עמק סוכות
גליוני הש"ס

מראי מקומות
חומר עזר
שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


שפת אמת TriangleArrow-Left.png סוכה TriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png א


דף ב' ע"א

במשנה סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה פסולה. לשון למעלה מיותר וי"ל דאתי לאורויי דדוקא כשהיא גבוהה מן הקרקע יותר מכ' אמה פסולה אבל אם אין הדפנות גבוהות אלא שחפר בעומק והשלימה ליותר מכ' כשרה, דלטעם דפסולה משום דיושב בצל דפנות בכה"ג הוי כמו בעשתרות קרנים לקמן בגמ' דשייך לומר דל כו', ובפרט למ"ד בגיטין (טו:) דגידוד חמשה ומחיצה חמשה אין מצטרפין [לפי' רש"י שם דבכה"ג נמי אין מצטרפין], ולטעם קבע ועראי פשיטא די"ל דכשר דכה"ג סגי במחיצות עראי, וגם לטעם למען ידעו אפשר דכשרה [כיון דבירידתו לתוך הסוכה עובר דרך למטה מעשרים איכא למען ידעו], וא"ש לשון למעלה דדוקא כשהיא גבוהה כ' מצד הגובה דהיינו למעלה פסולה ולא כשהיא יותר מכ' מצד חפירה כנ"ל ולדינא צ"ע [דהא דתנן למעלה מכ' כבר תירצו הריטב"א והר"ן משום דמסקינן בפ"ק דעירובין דחלל סוכה תנן ע"ש, אך לדבריהם קשה דהא התם אמוראי פליגי בהא ואיכא מ"ד דפסול ולמה לא פשטו ממתני' כמאן דמכשיר, ולהנ"ל א"ש די"ל דאתי למעט כנ"ל]:


שם ושחמתה מרובה מצילתה פסולה. פי' רש"י ז"ל המיעוט בטל ברוב כו' וע"ש הסכך קרוי' סוכה. וכתב הר"ן ז"ל דהצל בטל בהחמה לא הסכך בהאויר דהא לקמן (כב:) מסקינן דאפי' אם הסכך ואויר שוין פסול משום דהצל מועט למטה ע"ש, וגם כיון דבדבר הניכר לא שייך ביטול והסכך ניכר מוכח כמ"ש הר"ן דהצל בטל [דכיון דאין בו ממש שפיר י"ל דבטל, וכן י"ל בהא דאי' לקמן (ט:) בסכך כשר עם סכך פסול דכשר אם חבטן ועירבן יחד ע"ש, דהצל הבא מהפסול בטל בהצל הבא מהסכך כשר], ולכאורה לפ"ז היכא דאיכא סכך פסול בהדי סכך כשר דפסקו הפוסקים דאם בלי סכך הפסול יהי' חמתה מרובה פסולה, וגם רש"י ס"ל הכי לקמן שם ד"ה הא קא מצטרף שכ' ומהני צל האילן לצל הסכך להשלים צילתה של סוכה וכשלא חבטן ועירבן מיפסל ע"ש, קשה אמאי פסולה למ"ש רש"י הכא הטעם דחמתה מרובה פסולה משום דהצל בטל והלא שם ליכא חמה שיבטל הצל ובשלמא אי נימא דהסכך בטל י"ל שפיר דסכך הכשר בטל וכאילו אינו אבל בהצל לא שייך לומר דצל של סכך הכשר בטל כיון דאין חמה לבטל, ודוחק לומר דכיון דאיכא נמי מיעוט חמה מצטרף צל סכך הפסול עם החמה לבטל צל הכשר, ועוד דהא קי"ל דאיסורין מבטלין זא"ז וא"כ הו"ל למימר דהפסול דצל של סכך הפסול בטל בהצל הכשר והחמה ופסול החמה בטל בהצל הכשר והצל פסול, ובאמת גם אי נימא דהסכך בטל באויר קשה ג"כ כיון שאין כאן אויר, אך זה י"ל דבלא חבטן שפיר איכא אויר לבטל הסכך כשר, ול"ק ג"כ שהאויר יתבטל תוך סכך הכשר והפסול כנ"ל דכיון דלא חבטן אין שניהם מצטרפין והוי כמו ב' קדירות שלא נתערבו דאין מצטרפין לבטל זא"ז, אבל לפי' הר"ן ז"ל והוא עיקר דהסכך שוה עם האויר רק דהצל בטל קשה שפיר כנ"ל כיון דהצל והחמה מעורבין למה יהי' פסול בשלא חבטן, אך לר"ז דס"ל דבעינן סוכה העשוי' לצל י"ל דהא דסכך פסול אינו פוסל אם יש בסכך הכשר כשיעור אף דאין צורך לסכך הכשר הוא משום דאמרינן דל סכך פסול כמו דאמרי' בעושה סוכתו בעשתרות קרנים, וממילא א"ש דאם אין שיעור בסכך הכשר שפיר מיפסל משום דאין בו צורך לצל דבכה"ג ליכא למימר דל סכך פסול דא"כ ליכא סוכה כיון שיהי' חמתה מרובה ויהי' אויר וחמה לבטל סכך וצל הכשר, אולם דוחק לומר דרש"י פוסק כר"ז דבכל הפוסקים משמע דלא קי"ל כר"ז.

ונראה לע"ד דהא כיון דלא קי"ל כר"ז משום דההיא לימות המשיח הוא דכתיב ופי' רש"י ז"ל אבל סוכת מצוה אינה לצל א"כ אין מובן לכאורה מ"ש רש"י דע"ש הסכך קרוי' סוכה דממ"נ אם צריך להיות סוכך ומגין א"כ עשוי' לצל, אמנם פשוט נראה דמאחר שהוא דבר שמציל אף שאין בו צורך דיש צל בל"ז מ"מ שפיר נקרא סכך כיון שהיא דבר המציל, וממילא מיושב דאם אין בסכך הכשר כשיעור אינו קרוי סכך שהרי הסכך הזה אינו מציל כלל שעדיין יש חמה לבטל הצל ואינו מציל ושוב ממילא אינו סכך כלל.

וזה נראה ג"כ לע"ד כוונת רש"י ז"ל מ"ש בהא דר"ז דל דפנות ליכא צל סוכה שהחמה באה מתחתי' ונמצא שמה בטל ע"ש, דלכאורה קשה הא די"ל חמתה מחמת דפנות אינו פוסל וכשאין הדפנות מגיעות לסכך כשר ג"כ, אמנם נראה דהא דכשר חמתה מחמת דפנות הוא מה"ט גופי' דכל הפסול בחמתה מרובה הוא משום שאין קרוי סכך כיון שאינו מיציל אבל באופן שאם היה דופן טוב היה מיציל שפיר נקרא סכך, דאע"ג דהשתא חמה מרובה מאי בכך דלא הקפידה תורה רק שיהיה דבר המיציל כנ"ל, וא"כ ממילא בלמעלה מעשרים שפיר אינו קרוי סכך כיון שאינו מיציל אם לא היה דופן ובדאיכא דפנות נמי פסול מטעם שאין צורך לצל הסכך לר"ז דבעי שיהיה צורך בהצל, ושפיר כתב רש"י שכשחמה באה מתחתי' פסול משום שאינו קרוי סכך כנ"ל. אך מדברי הריטב"א למדתי דעיקר הטעם הוא משום דסכך שהוא תוך עשרים גם בלי דפנות מועיל להיות צל להיושב תחתיו אבל למעלה מכ' בלי דפנות ליכא צל כלל נמצא דכל הצל היא רק מן הדפנות:


בגמ' מ"ש סוכה כו' ומ"ש מבוי כו'. לכאורה י"ל דימעט דקתני במבוי חובה הוא אפי' אינם רוצים לטלטל כיון דנעשה לרבים יש לחוש שמא יראה אחד את הקורה ויסמוך עלי' לטלטל [ואע"ג שהוא רואה את הקורה אסור לטלטל כיון דלא שלטא ביה עינא לרבים], אבל סוכה דביחיד פסולה וא"צ לתקנה ויכול לקיים מצות סוכה באחרת, מיהו ז"א דממ"נ אי יכול לתקן פשיטא דבלאו ה"ט מצוה להתיר המבוי ולהכשירה ואם א"א לתקן אי ניחוש להנ"ל טפי הו"ל למיתני יסלקנו אלא ודאי דתקנתא אתי לאשמעינן כנ"ל [מיהו בריטב"א מבואר דאינו חייב להכשיר את המבוי אלא דאם לא הכשירה כראוי אסור לטלטל בה ע"ש]:


שם בגמ' מנא הני מילי. קצת קשה דלא מצינו לשון כזה במקום דאיכא פלוגתא והו"ל למימר מ"ט דת"ק כיון דר"י מכשיר. וי"ל דקאי אהא דאמרינן לעיל דפסול דאורייתא הוא מקשי מנא הני מילי. ולפ"ז לקמן בהך דר"ח אמר רב דמיירי באינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו ושולחנו שכתבו התוס' דפסולה מטעם דהוי כלול של תרנגולין י"ל דלדידיה באמת פסול רק מדרבנן דלא כחד מהני דיהבי טעמא לאפסולי מדאורייתא [והא דלא תני תקנתא י"ל משום דנפישי מיליה כתי' הב' דלעיל]:


שם בגמ' אמר רבה למען ידעו כו'. יש להסתפק אי מהני כאן אמלתרא כמו במבוי בריש עירובין ע"ש. ואע"ג דמסקינן התם במבוי ה"ט דמהני משום דאית ליה קלא [ובסוכה לא שייך להכשיר משום האי טעמא] נראה דז"א אלא למ"ד דאמלתרא היא פסקי דארזא אבל למ"ד קיני שפיר מהני משום היכר ע"ש ברש"י, איברא דבל"ז תמוה התם מאי דפריך בפשיטות והא סוכה נפיש משכי' הלא ז"א קושיא אלא לרבה [ודילמא האי מ"ד לא ס"ל בסוכה טעמא דרבה], עכ"פ לדינא הי' נראה לטעמא דרבה דבסוכה נמי מהני אמלתרא, אמנם לע"ד יל"ד מלשון רש"י ז"ל עשה סוכה שישיבתה ניכרת לך דצריך להיות ההיכר בגוף הסכך ומקום הנחתו, וי"ל דע"י אמלתרא לא שייך להיות נקרא למען ידעו וצ"ע:


שם בגמ' ורבא אמר כו'. פי' רש"י דלמעלה מכ' צריך לעשותה קבע אבל לשון הגמ' אח"כ כי עביד לה עראי לא משמע כן ועי' בחי' הריטב"א ולולי דבריו הי' נראה לפרש דאין דרך בנ"א להגבי' דירת עראי כל כך לכך פסול לסוכה וע"ז מקשה אביי דגם לעשות מחיצות של ברזל לדירת עראי נמי אין הדרך כן ומשני רבא דהתורה תלתה רק בשיעור שהדרך לעשות אבל בגוף החיזוק נתת דבריך לשיעורין, מ"מ גוף הענין קשה להבין מנ"ל למיתלי בגובה ולא ברוחב וכדומה, ובס' פני יהושע מפרש ע"ד פלפול דלהכי סגי בסוכה ב' דפנות עם צורת הפתח דחשוב דירת עראי אבל למעלה מכ' לא מהני צורת הפתח ע"ש, אבל מלבד שהוא דוחק דא"כ עכ"פ היכא דאיכא ד' דפנות שלימות גם למעלה יהי' כשר, גם סיום לשון הגמ' כי עביד לי' דירת עראי נמי לא נפיק אין לו ביאור כלל לפי פירושו:


בתוס' ד"ה דאורייתא כו'. ואפי' למ"ד דהנחה עושה מצוה חיישינן דהרואה יאמר לצורכו הדליקה כו'. ובאמת אין זה מוכרח כ"כ דדוקא בהדליקה בפנים והוציאה לחוץ דבפנים אורחא דמילתא היא להדליקה לצורך תשמיש בהא אמרינן דהרואה יאמר לצרכו הוא דאדלקה אבל בהדליקה בחוץ למעלה מעשרים י"ל דלא שייך האי טעמא. אך הריטב"א מוסיף דאפי' אי נימא די"ל תיקון במה שמורידה למטה למ"ד דהנחה עושה מצוה מ"מ כיון דהדלקה ראשונה נפסלה שייך ביה לשון פסולה משא"כ בסוכה ומבוי דע"י המיעוט הוכשרו כמו שהיא שייך בהו לשון מיעוט, ומכלל דבריו מוכח דגם בסוכה כשמיעט האויר כשירה ולא מיקרי מן העשוי וצ"ע הטעם. ובפני יהושע כתב הואיל ומיפסיל רק ע"י הגובה לית ביה משום מן העשוי כמ"ש התוס' לקמן (ט:) דמה"ט לא הוי סכך פסול, מ"מ לא מצאתי בפי' בגמ' דא"צ נענוע הסכך כשמיעט למטה בכרים וכסתות ומלשון הגמ' הכא אין ראיה דשפיר אפ"ל שימעט הסכך:


בד"ה אמר רבה כו'. קצת קשה ללישנא קמא בעירובין כו'. פי' דרבה ורבא פליגי התם דרבה ס"ל דפי' למעלה מכ' היינו דהסכך הוא למעלה מכ' דכל גובה הסכך צריך שיהיה למטה מכ' דכל שמקצת מן הסכך יוצא למעלה מכ' מיפסיל, ורבא פליג וס"ל פי' המשנה דחלל הסוכה שתחת הסכך לא יהי' למעלה מכ' ממילא מעובי הסכך לא מיירי מתניתין כלום ואין לנו לדייק לפסול כשמקצת סכך הוא למעלה, וע"ז הקשו התוס' דגם אם יהי' פי' המשנה דהסכך יהי' תוך כ' מ"מ מ"ט יפסול במקצת סכך למעלה מכ' הא עכ"פ שלטא בי' עינא במקצת שבתוך כ'. אבל דברי מהר"ם לובלין ז"ל איני יודע להולמם דהא אין שיעור להסכך ואם יהיה במשהו סכך צילתה מרובה כשר אף שהוא בצימצום תוך כ' אלמא דשלטא ביה עינא אם כן מה לי דהסכך מתפשט טפי למעלה:


בד"ה כי עביד כו'. וא"ת כו'. כבר קדמני הפני יהושע לתמוה על התוס' דמ"מ כיון דרובא דעלמא עבדי סוכותיהם עראי שפיר הוי סי' קללה. ואפשר דס"ל לתוס' דאם איתא דכשר קבע שוב מצוה איכא לעשותה קבע שלא יהי' דירת מצוה בזוי' עליו. ובאמת קצת נראה משמעות הגמ' לקמן דלמ"ד דכשר קבע צריך לעשות קבע והקשו שפיר. מיהו אכתי קשיא לי על דבריהם כיון דתירצו דהסכך אסור להיות קבע שוב מנ"ל לרבא כלל דהתורה נתנה שיעור בגובהה לענין עראי הא שפיר י"ל דהא דמצריך הכתוב שיהי' עראי הקפידא הוא לגבי הסכך, ולתרץ קושי' התוס' נ"ל דהא דהוי סימן קללה בחג פי' רש"י שם בתענית משום דדומה כנשפך לו קיתון על פניו א"כ י"ל דאפי' אי כשר כשעושה הסוכה בקבע שלא ירדו גשמים שם מ"מ כל שיורד כ"כ גשמים שאילו היה עראי היה נסרח המקפה והיה צריך לבטל ממצות סוכה א"כ אפי' אין הגשמים יורדים שם שפיר הוי כנשפך לו קיתון על פניו מאחר דהשתא א"א להיות עראי הסוכה פסולה, וכיון דע"י הקביעות יושב בה אין בה מצוה א"כ שפיר הוי סימן קללה כנ"ל, מיהו לר"י דמכשיר קבע קשה הא דאמרי' דהוי סימן קללה ובריש תענית משמע דהכל מודין בזה אבל לתי' התוס' י"ל דגם ר"י מודה דבגוף הסכך לא הכשירה תורה קבע, אך טעמא לא ידענא מנ"ל הא כיון דדרשא דרבא לא ס"ל לר"י:



שולי הגליון


עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף