שפת אמת/ברכות/ב/ב
בגמ' שמע מינה שיעורא דעני לחוד ושיעורא דכהן לחוד. לכאורה הי' נראה דלפ"ז שוב הדרינן למאי דהוי ס"ד דעני ובני אדם חדא נינהו כדי שלא להרבות בשיעורין. ובזה מיושב מה שהקשו התוס' ד"ה קשיא דר"מ [דאין לומר דבנ"א וכהן חד שיעורא היא דא"כ ר"מ היינו דר"ח כיון דבנ"א ועני ג"כ חדא היא וכמ"ש בחי' הרשב"א]. וכן הי' נראה לפרש בכוונת רש"י לקמן ד"ה קשיא מ"ש בפשיטות דשיעורא דבני אדם מאוחר מכהן היינו משום דמסקינן דעני מאוחר ובנ"א ועני חדא נינהו. אכן מדברי התוס' לעיל (ד"ה מאימתי) שכתבו דאנן סמכינן אשיעורא דבני אדם נכנסין להסב משמע דהיא מוקדם משיעורא דכהן. אח"כ ראיתי בחי' הרשב"א שדוחה מה"ט דברי התוס'. אכן נראה להביא ראי' לשיטת התוס' בזה דהא חכמים דפליגי אדר"מ דיהיב שיעורא דבנ"א מייתי ראי' מהאי קרא דכתיב ואנחנו עושים במלאכה כו' ואומר והיה לנו הלילה וכו' ומסקינן בגמ' דאתו להוכיח דלילה מתחיל מצה"כ ולא מקודם. א"כ משמע דלת"ק דידהו היינו ר"מ דיהיב שיעורא דבנ"א הלילה מתחלת קודם צאת הכוכבים א"כ ע"כ דשיעורא דבני אדם מוקדם משל כהן כנ"ל: