שער אפרים/פא

שער אפרים פא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאלה פא

ראיתי פה בס"ת שהיה כתוב זיי"ן כצורת וי"ו רק שהוא מתוייג בתגין של שעטנז ג"ץ וכן נו"ן פשוטה ארוכה היא ממש כצורת וי"ו ארוכה רק שהיא מתוייגת בתגין כנ"ל ותמהני על המראה הזאת ונתתי לקרות לתינוק דלא חכים כו' וקראו וי"ו, וגם ראיתי באותו הס"ת שרוב הממי"ן פתוחים נעשה כזה ב וכתבו כל הפוסקים שצ"ל צורתו כמו כ"ף וי"ו כזה מ ובס"ת הנז' היתה היו"ד בפני עצמה ולא היתה נוגעת וצ"ע לדינא אם היא כשרה בלא תיקון או אם צריך תיקון ואיך ובמה יתוקן:

תשובה תחלה נבא לישא וליתן בדין הנו"ן וזיי"ן הנעשים כצורת וי"ו רק שהיא מתוייגת הנה לפי קט שכלי חקרתי למצוא זכות לסופר הנז' אם הוא כותב כדין וכדת ולפום ריהטא אמרתי שהוא ספרא דווקנ' ותלוי במחלוקת הגאונים עפ"י משמעות הפוסקים הלא המה המרדכי וריב"א וס' התרומה ור"ת. גרסי' בגמ' דשבת פ' הבונה תנא נתכוון לכתוב אות אחד ועלה בידו שתים חייב והתניא פטור ל"ק הא דבעי זיוני הא דלא בעי זיוני ופירש"י עלה בידו שתים היינו נמי נתכוין לכתוב חי"ת ועלה בידו ב' זיינין הא דתנן פטור דבעי זיוני שעדיין צריכי' ראשי הזיונין כו' שהזיינין צריכות ג' זיוני כו' כדאמרי' במנחות א"כ מוכח לכאורה מגמ' הנ"ל כשכתב אות זי"ין בלא זיונין ותגין לא מקרי אות ופטור בשבת וכן הוא במרדכי אבל אין זה הוכחה וכמו שאבאר שזהו מחלוקת בין גדולי הפוסקים, הנה המרדכי ריש גיטין פסק כס' התרומה דאין לזיין בגט אותיות של שעטנ"ז ג"ץ והובא בטא"ה סי' קכ"ה וז"ל פסק בס' התרומה כו' כמו שעושין בס"ת ואין לשנות כו' אמנם ריב"א היה מדקדק כיון שלא יתחייב עליהם בשבת אם יכתבם בלא זיון כמשפטם כדאיתא בפ' הבונה א"כ לא מקרי אות בלא תגין והיה מצריך לעשות תגין כמו בס"ת והכי איתא בפ' הבונה תנא נתכוין לכתוב אות אחד ועלה בידו שתים חייב כו' ובס' התרומה כתב דההיא דהבונה י"ל דאיירי בס"ת או במקום אחר שנתכוין לכתוב כמשפט הס"ת כו' ותדע דהא קאמר התם נטל לגגו של חי"ת ועשאו כמין ב' זיינין משמע כו' אא"ג דלא זיין האותיות כו' ע"ש. א"כ מוכח מדברי ריב"א דלא מקרי אות בלא תגין לפ"ז י"ל שזהו כוונת הסופר שהיתה קבלתו שזיי"ן היא צורת וי"ו רק שחלוק ביניהם ראשי זיונין שעל הזי"ין ולא מקרי אות בלא ראשי זיונין וה"ה צורת נו"ן:

ואף שיש לדקדק על דברי ריב"א דמנ"ל להוכיח דהואיל ולא חייב עליה בשבת לא מקרי אות בלי תגין ופירושו בגמ' הא דבעי זיוני שעדיין צריכות ראשי הזיונין דלמא שאני לענין שבת דבעינן מלאכת מחשבת והסופר כיון לעשות ראשי זיונין דוקא לכן לא נגמר האות עדיין וכמ"ש הר"ן ס"פ הבונה גבי נטל לגגו של חי"ת ועשאו ב' זיינין וכ"כ המרדכי בפ"ב דגיטין גבי וכתב ולא וחקק אע"ג דהוי כתב לענין שבת משום דהוי מלאכת מחשבת וא"כ ה"ה כאן וה"פ הגמרא הא דבעי זיוני ר"ל לעולם אין צריכין לזיין בדיעבד גם בס"ת רק שהסופר כיון כאן לזיין האותיות לכן לא נעשית מחשבתו עדיין ולכן פטור וליכא למימר דלא אמרי' מלאכת מחשבת לקולא וא"כ למה יפטר גבי שבת בלא זיונין כשמיקרי אות במקום א' דהלא אמרינן בגמרא דשבת פ' הזורק וגם בב"ק פ' כיצד הרגל נתכוין לזרוק ד' וזרק ח' וכן הוא ברמב"ם פי"ג מהלכות שבת דין כ"א וכתב שם המ"מ שיש חילוף נוסחאות ע"ש וא"כ מוכח דמקרי מלאכת מחשבת אף לקולא דלא נעשית מחשבתו שפיר אף שעשה מלאכה וא"כ ה"ה כשנתכוין לכתוב אות בזיונים ועלה בידו בלא זיונים אף דמיקרי אות במקום אחר פטור הואיל ולא נתקיימה שבתו וכ"כ התוס' בפ' הזורק. אמנם יש לישב דברי ריב"א דשפיר הוכיח מדלא מקרי אות לענין שבת ה"ה בגיטין מאי אמרת דבעינן מלאכת מחשבת דאטו כשנתכוין לארוג ב' אמה בשבת ולא ארג אלא אמה א' דיפטר וזהו דבר שאין לו שחר וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה ע"ש והטעם דפטור גבי נתכוין לזרוק ח' וזרק ד':

[הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל הנה גוף התשובה נאבד ולקטתי כל זה מזכרון בספר שהיה רשום זה בכה וזה בכה וערוב פרשיות אני רואה וחסר רוב הפלפול שפלפל אמ"ו הגאון זצוק"ל בחריפותו ובבקיאותו בגמרא ובפוסקים חבל על דאבדין:]

ולכאורה היה נלע"ד להביא ראיה מהר"ן פ' הבונה שהס"ת היא פסולה שכתב וז"ל ואמרינן נמי זייני"ן נוני"ן נוני"ן זייני"ן פי' נו"ן פשוטה ומכאן שצריך לסמוך הקו הארוך של נו"ן פשוטה באמצע ראשה הגם בצורת זיי"ן כזה ך ואל יסמוך הקו הארוך בקצה ראשה כעין וי"ו כזה שא"כ הי' לו לומר ווי"ן נוני"ן נוני"ן ווי"ן כו' וע"ש ויש להקשות על מ"ש הר"ן ומכאן שצריך כו' דמנ"ל להוכיח שצריך לסמוך הקו הארוך ואינו קשה למה לא אמר נוני"ן ווי"ן דלמא אף שיעשה נוני"ן ווי"ן לא נפקא מינה מידי דהלא ניכר הוא לפי שהנוני"ן מתוייג בתגין משא"כ בווי"ן אלא ודאי מוכח שאף שמתוייג בתגין מ"מ אין צורת הוי"ו דומה לצורת הזיי"ן. ונלע"ד להביא ראיה מגמרא דהבינה דמקרי זיי"ן אף בלתי תגין ומזה מוכח ממילא דהזיי"ן לא יסמוך הקו בקצה ראשו דאמרי' במשנה שם כתב אות א' סמוך לכתב כו' נתכוין לכתוב חי"ת וכ' שני זייני"ן כו' ע"ש וקשה למה לא אמר וכתב שני ווי"ן אלא ודאי שאף בלא תגין יש הפרש בין ווי"ן לזייני"ן. ואין לדחות דאיירי בכתב שני זייני"ן דהיינו כשהיא מתוייגת בתנין דהא אמרי' בגמרא שם אח"כ תנא הגיה אות א' חייב השתא כתב אות א' פטור הגיה לא כ"ש אר"ש הב"ע כגון שנטלו לגנו דחי"ת ועשאו שני זייני"ן משמע דבנטילת הנג לחוד עשאו שני זייני"ן ולמה לא אמר ועשאו שני ווי"ן אלא דחילוק גדול יש בין וי"ו לזיי"ן ואין לדחות כאן דאיירי עם תגין דהיינו שנטל לגגו דתי"ה ועשאו אח"כ ב' זייני"ן בתגין וכן משמע הלשון ועשאו ולא אמר ונעשה דמשמע שנעשה ממילא ב' זייני"ן אלא ודאי שעשאי דהיינו עם התנין ולאפוקי בלא תגין הוי צורת וי"ו ואין להקשות דלמה לא אמר שנטל לגגו דחי"ת ונעשה ב' ווי"ן אף בלא תגין נלע"ד דבא לישב בזה דלא ידמה לחק תוכות. אבל לפי דעת הרשב"א והר"ן מוכח שז"א וז"ל הרשב"א הביאו הר"ן פ' הבונה על הגמרא הנ"ל הגיה אות א' כגון שנטל לגגו דחי"ת כו' וכתב בחידושי הרשב"א דמהא שמעינן דכה"ג לא מקרי חק חתיכות שאינו אלא כמפריש בין שני אותיות דבוקות כו' ול"נ דאין מכאן ראיה דלגבי שבת ליכא קפידא בין חק תוכות לחק ירכות דכל היכא דהוי מלאכת מחשבת כו' אבל בעידי דבעינן כתיבה אין לנו עכ"ל הר"ן וא"כ מוכח מדברי הרשב"א והר"ן דמ"ש ועשאו ב' זייני"ן לא איירי שעשה אח"כ התגין עליהם דאל"כ לא הוכיח הרשב"א מידי מזה וגם למה לא דחה הר"ן את דברי הרשב"א בזה דלא הוי חק תוכות הואיל ועשה אח"כ התגין עליהם אלא ודאי דזהו אינו דקדוק. אף שיש לדחות זה דלעולם הוי חק תוכות גם אם עשה עליהם תגין מחדש דהתגין אינם מעכבים דהלא לפי נ"ד לא מקרי צורת זיי"ן בלי תגין ולא הוי מתחלה רק כחצי אות ולא הוי כחק תוכות אלא ודאי מוכח דמ"ש ועשאו שני זייני"ן דהיינו שנעשה ממילא וכן מוכח מדברי הרמב"ם בפי"א מהל' שבת דין י"ג וז"ל כגון שחלק נגו של חי"ת ונעשית ב' זיינין משמע ג"כ שנעשית ממילא וזהו בלי תגין. ואף שמדברי הרמב"ם הנ"ל ליכא הוכחה שבאמת דברי הרמב"ם ז"ל סתומים ותמוהים שהשמיט הדין דנתכוין לכתוב אות א' ועלה בידו שתים ולא כתב כלל החילוק בין בעי זיוני ללא בעי זיוני בנתכוין לכתוב חי"ת וגם זולת זה דברי הר"מ במז"ל תמוהים לי מאד שכתב בפי"א מהל' שבת דין י"א וז"ל הכותב אות א' סמוך לכתב או כתב ע"ג כתב והמתכוין לכתוב חי"ת וכתב ב' זייני"ן וכן כיוצא בזה בשאר אותיות חייב הכותב אות א' בארץ ואות א' בקורה שהרי אין נהגין זה עם זה כו' פטור ע"ש וזהו הפך המשנ' והגמ' דפ' הבונה דהלא מבואר שם בכותב אות א' סמוך לכתב וכתב ע"ג כתב והמתכוין לכתוב חי"ת וכתב ב' זיינין ואות א' בארץ וא' בקירה כו' פטור ואיך חלקן הרמב"ם וכתב באות א' בארץ וא' בקורה פטור ובכותב אות א' כו' והמתכוין לכתוב חי"ת בו' כתב חייב וזהו דבר שאין לו שחר וביותר תמה אני על הרב מ"מ ז"ל שמעתיק לשון המשנה כצורתה שפטור וכתב אח"כ המתכוין לכתוב חי"ת כבר נתבאר במשנה ואדרבה הלא זהו הפך המשנה:

ורציתי לומר שהוקשה להרמב"ם בגמ' דשבת במשנה שם למה לא כללן כל הפטורים בבבא א' וז"ל המשנה כתב במשקין ובמי פירות כו' ובכל דבר שאינו מתקיים פטור לאחר ידו ורגלו ובפיו ובמרפיקו כתב אות א' סמוך לכתב כו' נתכוין לכתוב חי"ת כו' אחת בארן כו' ואין נהגין זע"ז פטור וקשה להרמב"ם למה לא כללינהו בבבא א' בין הפטור דרישא ופטור דסיפא אלא ודאי שבמצעיתא גבי כתב אות א' סמוך לכתב ובמתכוין לכתוב חי"ת הוא חייב) אמנם לפ"ז גם בלאחר ידו וברגלו ובפיו ובמרפקו חייב והרמב"ם כתב אח"ז בדין י"ד כתב בשמאלו ברגלו בפיו ובמרפקו שהוא פטור אף שי"ל דכתב אות א' הוא בבבא מצעיתא ולאחר ידו כו' שייך לבבא דרישא ומדוקדק בו שמתחיל כתב אות א' הוא ענין בפני עצמו אבל ז"א:

הנה בודאי בנתכוין לכתוב ח' וכתב ב' זייני"ן שהוא חייב יש לישב דאיירי דלא בעי זיוני וכמו שמסיק בגמ' ולכן כתב הרמב"ם וכן כיוצא בזה בשאר אותיות חייב דבא לישב קושית התוס' דלמה לא מקשה ממתני' אלא ממתני' הוי משמע מדקתני ב' זיינין ולא נקט ב' אותיות אחרות דלא בעי זיוני משמע משום זיון פטור ולכן כתב הרמב"ם וכן כיוצא בזה בשאר אותיות דלא תקשי למה הוא חייב בכתב ב' זייני"ן הלא צריכין זיון לכן כתב וכן כיוצא בזה כו' דאיירי דא"צ זיונין ובא להורות דגם בב' זייני"ן איירי דא"צ זיון כן י"ל הדין דנתכוין לכתוב ח' כו' ובזה מתורץ דלמה השמיט הדין דנתכוין לכתוב אות א' ועלה בידו שתים כו' אבל בכותב אות א' סמוך לכתב כו' תמוה דלמה יהא חייב וגם ברוקח סי' כתב בהדיא שהוא פטור ודלא כהרמב"ם הנ"ל אף שגם ברוקח אינו מדוקדק כ"כ ע"ש אבל דברי הרמב"ם צל"ע. ומה שמסיים בס' התרומה וז"ל דאיירי בס"ת או במקום א' שנתכוין לכתוב כמשפט הס"ת פטור אי בעי זיוני וזהו תמוה דמ"ש מכתב שם משמעון דאטו משום שהסופר כיון לכתוב איזה כתב כמשפט הס"ת בתגין ומן הדין א"צ תגין שיפטר בשבת משום כוונתו הלא מ"מ עשה מלאכה גמורה וכמו כתב שם משמעון וכמו אריגת בגד להרמב"ם הנ"ל בשלמא בס"ת לפי מ"ש דתגין פוסלין אפי' בדיעבד לכן פטור בשבת אם חסרים התגין דהוי כמו חצי אות משא"כ במקום אחר צ"ע לענ"ד:

ונחזור לנ"ד דראית ריב"א נכון דלא מקרי אות בלי תגין וא"כ יפה היתה קבלת הסופר שכתב הזיי"ן בצורת וי"ו והשינוי ביניהם בתגין וגם אליבא דשאר פוסקים הרא"ש ור"ת דזיונין מעכבים, אבל מ"מ אין זה מספיק להציל הסופר משגיאה דאף שכתבו דזיונין מעכבין מ"מ מקרי שינוי בצורת האות כשכתב הוי"ו כעין זיי"ן וכמו שהוכחתי מגמרא הנז' ומפוסקים בראשית דבריי דמקרי זיי"ן אף בלי תגין וזהו כוונת הר"ן שכתב בפשיטות דנו"ן פשוטה לא יסמוך בקצה ראשו כעין צורת וי"ו רק באמצע ראשו כצורת זיי"ן, ומדברי הר"ן ג"כ יש להוכיח אף דנשתנה קצת רגל הזיי"ן מצורת רגל הוי"ו דהיינו שרגל הזיי"ן אינו משוך בשוה רק דק מתחלתה ועב באמצעיתה ודק בסוף רגלה ורגל הוי"ו משוך בשוה דהיינו עב מתחלתה ודק בסופה וכמ"ש בראשית דברי מ"מ הוא פסול ומקרי שינוי בצורת האות דאל"כ מנא ליה להר"ן להוכיח שרגל הנו"ן יסמוך באמצע ראשו כצורת זיי"ן ולא בקצה ראשו דלמא יסמוך ג"כ בקצה ראשו ומה שלא אמר נוני"ן ווי"ן לפי שהפרש ביניהם שרגל הזי"ין אינו משוך בשוה רק דק מתחלתה כנז' וכן צורת הנו"ן פשוטה משא"כ צורת הוי"ו ולעולם שניהם הן הווי"ן הן הזייני"ן רגלם בקצה ראשיהם אלא ודאי שנקרא שינוי בצורת האות אף אם צורת רגל הזיי"ן משונה מצורת רגל הוי"ו. וכן מוכח מדברי הב"י סי' ל"ו בא"ח שכתב בשם הרב מהר"ר שמשון בעל ברוך שאמר וז"ל וי"ו תהיה עגולה לצד ימין שלא תדמה לזיי"ן ואע"פי שראש הזיי"ן עובר משני צדדים מ"מ חיישינן פן תינוק דלא חכים כו' יקראהו זיי"ן ויהיה פסול כו' ע"ש וא"כ כשיהיה באמת רגל הזי"ין בקצה ראשו רק שישתנה קצת ברגלה כנז' שהוא פסול כנז':

ומדברי הר"ן הנז' נבא לדקדק דנוני"ן פשוטין שעשאן כצורת וי"ו ארוכה רק עם התגין דנלענ"ד מדברי הר"ן שהוא פסול דהלא לפי דברי הר"ן שלא היה לו ידיעת בית רבו איך לכתוב הנו"ן פשוט' והוכיח מגמרא דיש לסמוך הקו הארוך באמצע ראשו כו' דאל"כ יאמר נוני"ן ווי"ן וא"כ דון מינה ומינה ג"כ נ"ד דאף שהנו"ן מתוייג בתגין אם סמוך הקו הארוך בקצה ראשו דפסול דאל"כ יאמר שלא יעשה נוני"ן ווי"ן דהיינו שלא יקצר רגלה וידמה לצורת וי"ו. ואין לומר דקבלת הסופר בנוני"ן פשוטים נכונה היא דאם הנוני"ן מתוייג בתגין אף אם סמוך רגלה בקצה ראשה כשר והר"ן מודה בזה רק שהר"ן לא איירי בתגין ולכן לא אמר שלא יעשה ווי"ן נוני"ן לפי שאף שיקצר קצת רגל הנו"ן ליכא למטעי כגון אלפין עיינין בית"ין כפי"ן ולכן אמר שלא יעשה נוני"ן זייני"ן דהיינו שלא יסמוך הקו הארוך באמצע ראשו כצורת זיי"ן כי בקל יבא לטעות כי שניהם מתוייגים ופן יקצר רגלה והיה דומה לצורת זיי"ן ארוכה כי מהיכי תיתי שיקרא אותו לוי"ו כי הוי"ו רגלה סמוך בקצה ראשו ואינו מתוייג ואע"פי שכתב הב"י בסי' ל"ו גבי וי"ו שיעשה ראשה עגול כו' כמ"ש לעיל דמשמע מדברי הב"י דאיכא למיחש שיטעה בין וי"ו לזי"ין אף שהזיי"ן מתוייג ולא הוי"ו דהתם מוכרח הוא דליכא למטעי רק בין וי"ו לזי"ין כי דומה קצת לזיי"ן משא"כ גבי נו"ן שיהיה רגלה באמצע ראשו יאמר שהוא ז' ולא וי"ו כי הוי"ו רגלה בקצה ראשו בלתי מתוייג משא"כ הזיי"ן הוא מתוייג ובאמצע ראשה וא"כ יותר יטעה על הנו"ן פשוטה שיאמר שהוא זי"ין ולא וי"ו כשיהיה רגלה באמצע ראשו כי מהי תיתי שיאמר שהוא נו"ן פשוטה או וי"ו כי שניהם רגלם בקצה ראשם ולכן אמר שלא יעשה נוני"ן זייני"ן וא"כ לפ"ז קבלת הסופר הנ"ל נכונה אבל זהו דבר שאין לו שחר דאם איתא דיודה הר"ן בזה דאם מתוייג בתגין מותר לסמוך הקו הארוך בקצה ראשו א"כ מנ"ל להר"ן להוכיח שאל יסמוך בקצה ראשו דלמא אדרבא שפיר יסמוך בקצה ראשו וזהו עיקר צורת האות ומה שלא אמר ווי"ן נוני"ן כמ"ש לעיל. ועוד איך יעלה על הדעת דגמרא לא איירי אלא היכי דאיכא למיטעי הלא גבי גימ"ל צדי"ן וכן אלפי"ן עייני"ן לחד פירושא דמעולם ליכא למטעי רק שיקרא שינוי בצורת האות ואף שכתבו דגבי גימ"ל צדי"ק היינו גימ"ל הפוכה דומה לצדי"ק מ"מ הכל עבור שינוי בצורת האות. ועוד היאך נאמר שהר"ן לא איירי בתגין הלא הנו"ן פשוטה הוא אחד מאותיות דשעטנ"ז ג"ץ וליכא למימר דסבר הר"ן דמה שחשב הנו"ן בין שעט"נז ג"ץ היינו נו"ן כפופה ולא נו"ן פשוטה אבל ז"א דא"כ הואיל ונו"ן דשעטנ"ז הוא באמצע תיבה דשעטנ"ז איירי בנו"ן כפופה א"כ ג"כ צדי"ק דג"ץ איירי בצדי"ק פשוטה דוקא הואיל וחשב אותו בסוף תיבה ג"ץ וז"א דהלא רש"י פירש בהדיא בפרק הקומץ על הא דאמר רבא שעטנ"ז ג"ץ צריכי זיוני דה"ה צדי"ק ונו"ן פשוטה ואף שמדברי הרמב"ם ז"ל משמע דאיירי דוקא בצדי"ק פשוטה ונו"ן כפופה אליבא דחד תירוצא שמתרץ בהגמ"יי דמ"ש בגמרא דשעטנ"ז ג"ץ צריכי זיוני פירש הרמב"ם דאיירי במזוזה וכמ"ש הרמב"ם בפ"ה מהלכות מזוזה דין ג' ושם חשב רק נון דנפשך וצדי"ק פשוטה דעל הארץ ולא חשב צדי"ק כפופה דועצר השמים וכן שאר טגי"ן פשוטין אבל אין משם ראיה דלא חשב גם כמה צדי"ק פשוטים ונוני"ן כפופין רק ערך שבעה אותיות בפרשה א' וששה אותיות בפרשה שנייה כפי הקבלה שבידו:

ועדיין חל עלינו חובת ביאור דמאן יימר שפוסל אפילו בדיעבד אם סמך רגל הנו"ן בקצה ראשו עם התגין דלמא הכל לכתחלה אבל זה אינו דהלא הוכחת הר"ן מדלא אמר ווי"ן נוני"ן כו' ומזה מוכח דפסול אפילו בדיעבד דהלא זה נלמד בגמרא מוכתבתם כתיבה תמה ומכח כתיבה תמה פסול אפילו בדיעבד וכמו שמבואר זה בפוסקים דנלמד מכתיבה תמה שיהיה מוקף גויל וזה פסול אפי' בדיעבד וכמ"ש הטור והרא"ש בתשו' שאם כתב אל"ף למ"ד ביחד אינו כשר דבעינן כתיבה תמה ומכ"ש אם קאי כתיבה תמה שלא יכתוב אלפי"ן עייני"ן כו' שזהו פוסל אפי' בדיעבד. וכן מוכח מדברי המרדכי פ"ב דגיטין וז"ל מכאן מדקדק ריב"א דא"צ בגט מוקף גויל כו' ואמר ר"י דבדיעבד אין לפוסלו בשביל כך שהרי אין כתיב בו וכתבתם כתיבה תמה כמו בתפילין ובמזוזות א"כ מוכח דמכח וכתבתם כתיבה תמה פוסל בדיעבד, אף שגם התוס' והרא"ש שם בפ"ב דגיטין מביאים דברי ר"י הנ"ל מ"מ לא מוכח מדבריהם דגבי ס"א ות"מ דפסול אפי' בדיעבד די"ל דהכל איירי לכתחילה למעיין שם בדבריהם אבל מדברי המרדכי הנ"ל מוכח דאיירי בדיעבד וא"כ מכ"ש גבי אלפי"ן עייני"ן כו' ונוני"ן זייני"ן דיליף ג"כ מוכתבתם כתיבה תמה:

ודלא כמהרו"ך בי"ד סי' רע"ד בדרישה שכתב וז"ל והא דאיתא פ' הקומץ אמר ר"י כל אות שאין מוקף גויל פסול הא כבר איתא מוכתבתם כו' י"ל דקמ"ל שפסול אפי' בדיעבד דמשמע מכח וכתבתם כתיבה תמה ה"א דאינו אלא לכתחלה וז"א וכמ"ש גם מוכח לכאורה מגמ' דמנחות שם דלא כהרב מהרו"ך הנ"ל וז"ל דף ל"ד ת"ר יכול יכתבנו על האבנים כו' ומסיק וכתבתם כתיבה תמה והדר על מזוזות ומאחר דכתב האי ג"ש ל"ל כו' וקשה לפי דברי הרב מהרו"ך דלמא אי לאו ג"ש ה"א דכתיבה שאינו תמה כשר בדיעבד קמ"ל ג"ש ואי לאו וכתבתם ה"א על מזוזות כתיב ונילף כתיבה מאבנים בודאי לפי דרש"י ל"ל דג"ש אתי לעיכובא דהלא לפירושו נליף מגט וגט גופיה לא מעכבא דספר אתי לספירת דברים בעלמא אבל כבר הקשו עליו בעלי התוספות ע"ש, אף שזה י"ל דלא קשה מידי על מהרו"ך בדרישה דהלא לפי המסקנא אליבא דרב יהודה דבאין מוקף גויל פסול אפי' בדיעבד א"כ ע"כ פי' של וכתבתם כתיבה תמה דפסול אפי' בדיעבד וא"צ שום קרא אחרינ' וא"כ מקשה שפיר דג"ש ל"ל:

אבל הגע בעצמך דוכתבתם קא' בגמ' פ' הבונה שלא יעשה אלפי"ן עייני"ן וההי"ן חיתי"ן דיוכשר בדיעבד אף שלפי פשוטו במנחות בהקומץ אמרי' אר"א חזינא לספרי דווקני דבי רב דתלי לכרע' דה"א דמשמע דוקא ספרי דווקני אבל לא שיפסל בדיעבד וכמ"ש מהריק"ו בשו' ע"א ע"ש אבל מ"מ הריב"ש ושאר פוסקים רוב בנין ורוב מנין פוסקים דפסול אפי' בדיעבד וכמ"ש מרן הב"י בא"ה סי' ל"ו אף שלפי פשוטו משמעות הגמ' שלא יכתוב אלפי"ן עייני"ן י"ל לא שיכתוב ע' ממש כצורת אל"ף וכן ההי"ן חיתי"ן כו' רק שלא ידמה קצת ועיין בדרישה סי' רע"ד הנ"ל אבל מ"מ משמעות הפוסקים שפוסל אפי' בדיעבד:

ואודות תיקון האותיות הנ"ל באם שיסכים מעל"ת שיצטרכו תיקון לכאורה משמע שדי שמאריך הקו של הנו"ן פשוטה והזיי"ן כדי שיבא הרגל באמצע ראשה הגס אבל בקצת ראיה שהביא מהר"א צרפתי וגם בתשוב' הרב מהרד"ך וכמ"ש בראשית דברי מוכח ג"כ דצריך לסמיך כל הקו או כל הרגל והספרים הנז' אינם בידי כעת לעיין בהם ובודאי הם תחת יד מעל"ת ובכן יורני איזה דרך הישר לפי דעתו ושכלו הרמה:

ועל הבא בשאלה מחמת הממי"ן פתוחין שלא נגעה היו"ד במ"ם ובכל הפוסקים משמע שצריך שיהיה כתובה כמו כ"ו הנה מדברי הרא"ש והטור סי' ל"ו בא"ח ובי"ד סי' רע"ד שכתבו וז"ל ויזהר בתיקון האותיות שידביק מה שראוי להדביק וחשב אל"ף שי"ן עי"ן צד"י משמע דוקא אלו יש להן ליגע ולא שאר אותיות וא"כ משמע מזה שאות המ' אף שאינה דביקה אם תינוק יכול לקרות כשר אבל ז"א ראיה דשפיל לסיפא דמסיים חוץ מרגל הקו"ף וה"י אין להן ליגע משמע אבל שאר אותיות יש להן ליגע אף שאינו חושב שם אות מ' בין שאר אותיות שלא יגעו ויהיה פתוחה וא"כ י"ל דאף היו"ד שבמ"ם וכעין נ"ד לא יפסל אם אינה נוגעת הואיל ושייר צורת מ"ם מכל וכל בנגיעה, אף שבמ"ם פתוחה אם נוגעת בפתיחה ונסתמה בודאי פסולה א"כ י"ל שלעולם היו"ד שבמ"ם כשירה אם אינה נונעת אף דלא חשב אותה בסיפא גבי קו"ף וה"י אבל ז"א ראיה שהרי במ"ם פתיחה מה שמשייר לפי שאינו דומה לשאר האותיות לפי עיקר צורת האות שיהיה ניכר בפתיחתה ומשא"כ בנ"ד על כן מהא ליכא למשמע מינה מידי ואף שכתב הטור אח"כ בשם תשו' הרא"ש דין דמ"ם פתיחה מ"מ לא כללינהו בזה הכלל ועוד שהרי כתב בהגמ"יי פ"ב מהל' תפילין וז"ל הנה הר"מ פסל לי תפילין בשביל שלא היו מקצת היודי"ן שעל האלהים ומקצת רגלי התוי"ן נוגעין לגוף האות א"כ חשיב ג"כ תוי"ן מה שלא חשב בטור ובהרא"ש אלא סוף דבר הכל נשמע ממה שכתב שכל האותיות צריכין להיות גולם א' מוכח שכל האותיות זולת הקו"ף והה"א וכן מוכח מדברי מהריק"ו בתשוב' שורש ס"ט שנשאל ע"ז בס"ת שנקודת הפ"א אינו נוגעת לגגה ופסק דפסל וראייתו ג"כ ממ"ש הטור י"ד הנז' אף שלא נזכר בטור בהדיא ואע"ג דאם היתה כתיבה מתחלה כדין ואח"כ נפסק האות הכשיר הב"י סי' ל"ב לחד תירוצא ופסק כן בש"ע סי' הנ"ל התם איירי לענין מוקף גויל דנכתבה מתחלה כדין וגם עכשיו הוא כשיעור אות קטנה ומשא"כ בנ"ד עינינו רואות שאין האות כצורתה שצריכים ליגע וכן הוא משמעות הפוסקים דלא חילקו בזה ובתשוב' הגמ"יי הנז' גבי יודי"ן שבשי"נין ועייני"ן נוגעים דפסולים ואף בנכתבו תחלה כדין וכן מוכח מדברי הרב בעל תרומת הדשן סי' מ"מ ממ"ש גבי אותיות ותיבות שנמחקו קצת ורשימן ניכר כו' וע"ש. וגם יש ליתן טעם לחלק בין איפסקא ליה בנוקבא לנ"ד בשלמא התם אם נפסל ג"כ בנפסק אחר שנכתב כדין ליכא תקנה עור לעשותו מוקף גויל במקום הזה שהרי ניטל הגויל מה שא"כ כאן שניטל קצת מן האות איכא תקנה לעשות דבוק במקום הזה וחילוקים הנ"ל אין אנו צריכים לנ"ד שבנ"ד ניכר הוא מתחלה שלא הי' דבוק היו"ד. שבמ"ם להמ"ם ודברינו אלה בל יהיו למר דומות למרובות והגם למשא תורה היא והנלע"ד כתבתי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף