שערי תשובה/אורח חיים/סז: הבדלים בין גרסאות בדף

+אותיות לס"ק; ירידת שורה וכדומה
 
(+אותיות לס"ק; ירידת שורה וכדומה)
 
שורה 1: שורה 1:
{{ניווט כללי עליון}}
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''ולאחריה.''' עבה"ט ועיין בפר"ח שכתב שגם פ' והיה א"ש מדאורייתא ובשאגת אריה סי' ב' השיג עליו והעלה דפ' והיה א"ש אין לה עיקר מה"ת ואין קריאתה אלא מד"ס אבל פ' שמע כולה הוא מה"ת ולא סגי בפסוק ראשון לבד ע"ש ומ"מ נראה מדבריו דבספק חוזר וקורא גם פ' והיה א"ש אע"פ שהיא מדרבנן דממ"נ אם ברי לו שקרא פ' ראשונה דאוריי' כיון שהתחיל להתעסק בק"ש יש לו לתקן אפי' דרבנן מספיקא. ואם מסופק נמי מפרשה ראשונה צריך לקרות מספק פ' ראשונה כו' ע"ש ובסי' ג' וכתבתי מזה לעיל סי' נ"ח ע"ש. וע"ש סי' י' שהזכרה של י"מ של יום שזמנה כל היום אם לא הזכיר כל היום ונזכר בין השמשות חייב להזכיר כיון דבהש"מ ספק יום הוא ספיקא דאורייתא לחומרא. וזמן יציאת מצרים של לילה זמנה כל הלילה מצאת הכוכבים עד ע"ה ותו לא. אע"ג דזמן ק"ש של ערבית נמשך עד הנץ ואם הזכיר קודם צאת הכוכבים אפי' בין השמשות ספיקא הוא ומדאורייתא וצריך לחזור ולהזכיר מצה"כ ואילך. וע"ש בסי' י"א שהביא שם דברי המג"א בהא דספק אם אמר אמת ויציב מה שהביא מדברי התוס' והשיג עליו באורך והעלה דספק אם אמר ק"ש וברכותיה או לא אומר כיון דמחמת ספק ק"ש צריך לומר חוזר ואומר הברכות ג"כ ואין חילוק בין של שחרית לשל ערבית והיכא שברי לו שאמר שמע והיה א"ש ומסופק בויאמר אמת ויציב אז בשחרית חוזר ואומר פ' ויאמר. ואמת ויציב א"צ לומר מספיקא. ובערבית חוזר ואומר אמת ואמונה וא"צ לחזור ולקרות פ' ציצית מספק ואם ברי לו שקרא כל הג' פרשיות ואינו מסופק אלא באו"י שחרית וא"ו ערבית תרווייהו חד דינא שא"צ לחזור ולומר מספק ע"ש. ומ"ש בבה"ט בשם תשובת בית יעקב דאפי' כשידוע שהרהר בלבו אמת ויציב א"ח מספק עיין בשאגת ארי' סי' י"ג שהאריך להוכיח מהש"ס דאינו יוצא י"ח זכירת מצרים בהרהור וע"ש שהביא דברי הרמב"ן על התורה ע"פ זכור אשר עשה ה' אלקיך למרים שהוא אזהרות לשון הרע כו' וזכירה זו מ"ע כמו זכירת שבת ושל עמלק ומייתי שם מדברי הספרי שהוא בפה דוקא והעולם אין נזהרים בזה. ועיין לעיל סימן סמך ס"ק א':
{{עוגןמ|א}} '''ולאחריה.''' ע[[באר היטב/{{כאן}}#|בה]] ועיין בפר"ח שכתב שגם פ' והיה א"ש מדאורייתא ובשאגת אריה סי' ב' השיג עליו והעלה דפ' והיה א"ש אין לה עיקר מה"ת ואין קריאתה אלא מד"ס אבל פ' שמע כולה הוא מה"ת ולא סגי בפסוק ראשון לבד ע"ש ומ"מ נראה מדבריו דבספק חוזר וקורא גם פ' והיה א"ש אע"פ שהיא מדרבנן דממ"נ אם ברי לו שקרא פ' ראשונה דאוריי' כיון שהתחיל להתעסק בק"ש יש לו לתקן אפי' דרבנן מספיקא. ואם מסופק נמי מפרשה ראשונה צריך לקרות מספק פ' ראשונה כו' ע"ש ובסי' ג' וכתבתי מזה לעיל סי' נ"ח ע"ש. וע"ש סי' י' שהזכרה של י"מ של יום שזמנה כל היום אם לא הזכיר כל היום ונזכר בין השמשות חייב להזכיר כיון דבהש"מ ספק יום הוא ספיקא דאורייתא לחומרא. וזמן יציאת מצרים של לילה זמנה כל הלילה מצאת הכוכבים עד ע"ה ותו לא. אע"ג דזמן ק"ש של ערבית נמשך עד הנץ ואם הזכיר קודם צאת הכוכבים אפי' בין השמשות ספיקא הוא ומדאורייתא וצריך לחזור ולהזכיר מצה"כ ואילך. וע"ש בסי' י"א שהביא שם דברי המג"א בהא דספק אם אמר אמת ויציב מה שהביא מדברי התוס' והשיג עליו באורך והעלה דספק אם אמר ק"ש וברכותיה או לא אומר כיון דמחמת ספק ק"ש צריך לומר חוזר ואומר הברכות ג"כ ואין חילוק בין של שחרית לשל ערבית והיכא שברי לו שאמר שמע והיה א"ש ומסופק בויאמר אמת ויציב אז בשחרית חוזר ואומר פ' ויאמר. ואמת ויציב א"צ לומר מספיקא. ובערבית חוזר ואומר אמת ואמונה וא"צ לחזור ולקרות פ' ציצית מספק ואם ברי לו שקרא כל הג' פרשיות ואינו מסופק אלא באו"י שחרית וא"ו ערבית תרווייהו חד דינא שא"צ לחזור ולומר מספק ע"ש. ומ"ש בבה"ט בשם תשובת בית יעקב דאפי' כשידוע שהרהר בלבו אמת ויציב א"ח מספק עיין בשאגת ארי' סי' י"ג שהאריך להוכיח מהש"ס דאינו יוצא י"ח זכירת מצרים בהרהור וע"ש שהביא דברי הרמב"ן על התורה ע"פ זכור אשר עשה ה' אלקיך למרים שהוא אזהרות לשון הרע כו' וזכירה זו מ"ע כמו זכירת שבת ושל עמלק ומייתי שם מדברי הספרי שהוא בפה דוקא והעולם אין נזהרים בזה. ועיין לעיל סימן סמך ס"ק א':
{{פורסם בנחלת הכלל}}
 
{{ניווט כללי תחתון}}
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>