שיח השדה/שבת/קנו/ב

שיח השדה שבת קנו ב

א"ל כלדאי. כ' התוס' בכולה סוגיא משמע דכלדאי היינו חוזים בכוכבים ולא כדפירש"י בפסחים בעל אוב וע"ק דבהדיא כתיב אל תפנו וגו', ולכאו' תמוה דרש"י בעצמו פי' בשמעתין כלדאי חוזים בכוכבים וכ"פ לעיל קי"ט א' וביבמות כ"א ב' וכבר העיר בזה הגרי"פ בפסחים קי"ג ב' אבל נ' דאדרבה משום דאשכחן בכל הני א"ל כלדאי ואם יש איסור לשאול בהם לא היו מספרים דבריהם ולא חוששין להם אע"כ דהאי אין שואלין בכלדאים מילתא אחריתי הוא והוא בעל אוב (שו"מ זה בערוך לנר יבמות כ"א ב'), אמנם מה שהקשו התוס' הא איכא לאו בהדיא אל תפנו אל האובות וכן הק' הרשב"ם בפסחים קי"ג ב'.

הנה בסנהדרין ס"ה א' בעל אוב וידעוני הרי אלו בסקילה והנשאל בהם באזהרה פירש"י דאזהרה דאל תפנו ואזהרה בבעל אוב וידעוני גופי' מקרא דלא ימצא בך שואל אוב וידעוני וכ' התוס' וק' דאי אל תפנו אזהרה לנשאל א"כ יהא בהן כרת דכתיב והנפש אשר תפנה וגו' והכרתי אותה וי"ל איפכא דאזהרה לנשאל מלא ימצא בך וגו' אכן רש"י בחומש (ויקרא יט לא) פי' אל תפנו אל האובות אזהרה לבעל אוב מבואר דהוא אזהרה לבעל אוב גופי' והוא מבואר בתו"כ שם איש או אשה כו' עונש שמענו אזהרה מנין ת"ל אל תפנו וגו' כרת לא שמענו ת"ל והנפש וגו' מבואר דקרא דאל תפנו הוא אזהרה לבעל אוב וידעוני גופי' דאיכא בי' כרת ומיתה ולא לנשאל בהן, אמנם בעירובין י"ז ב' אלא מעתה אל תפנו כו' ה"נ דלא לקי הרי מבואר דאל תפנו אזהרה לנשאל דאי הוא אזהרה לבעל אוב גופי' פשיטא דלא לקי דהו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וכבר עמד בזה בתו"ח שם, הרי מבואר דיש בזה מחלוקת דתנא דתו"כ ס"ל דאל תפנו הוא אזהרה לבעל אוב עצמו וגמ' דידן ס"ל דהוא אזהרה לנשאל.

ומעתה א"ש הכל בע"ה דרש"י בחומש פי' ע"פ התו"כ וכדרכו ורש"י בסנהדרין פי' ע"פ גמ' דידן בעירובין דאזהרה לנשאל מדכתיב אל תפנו וע"כ כן הוא דלשיטת התו"כ לא מצינו אזהרה לנשאל [דרש"י לא ס"ל כלל דקרא דלא ימצא אזיל אנשאל ואפשר ג"כ דהו"ל לאו שבכללות] אמנם בסוגיא דפסחים קי"ג ב' דיליף אזהרה לנשאל בבעל אוב מדכתיב תמים תהי' ע"כ ס"ל כתנא דתו"כ דקרא דאל תפנו אזהרה לבעל אוב עצמו וליכא למילף רק אזהרת עשה דתמים תהי', ועפ"ז אפשר ליישב בעז"ה הסתירות המרובות שיש בדברי רש"י ז"ל דבסנהדרין במשנה פי' דאזהרה לנשאל מדכתיב אל תפנו אבל בגמ' שם הואיל ושניהן בלאו א' נאמרו פי' בלאו א' דלא תפנו הרי פי' דלא תפנו אזהרה לאוב עצמו ובכריתות ב' א' פי' דאזהרה דבעל אוב מקרא דאל תפנו ובגמ' ג' ב' הואיל ושניהן בלאו א' פי' בלאו דלא ימצא בך שואל אוב וכבר עמד על הסתירות האלו בבאר שבע שם ובברה"ז ובמלבי"ם בקרא דאל תפנו ע"ש, אמנם עפמש"כ י"ל דהנה בכריתות שם במתני' פירש"י ב' לשונות על הנותן מזרעו למולך א' מקרא דמזרעך לא תתן וגו' ולשון ב' מקרא דלא ימצא בך מעביר וגו' והנה בגמ' דאמר גבי אוב וידעוני הואיל ושניהן בלאו א' נאמרו אם נימא דהלאו מקרא דלא ימצא א"כ אמאי חשיב נותן למולך שם לחוד הא ילפא נמי מהאי קרא והו"ל בלאו א' וע"כ דבאוב וידעוני איכא קרא אחר ללאו וזהו אל תפנו וכשי' התו"כ דאל תפנו לאו לבעל אוב עצמו אבל לפי' הב' דאזהרה דמולך הוא מקרא דמזרעך וגו' י"ל דלאו דאוב וידעוני הוא מקרא דלא ימצא וקרא דאל תפנו אתי לנשאל וכגמ' דידן בעירובין ובהכי א"ש דרש"י בסנהדרין נקט כפי' הב' דאזהרה למולך מקרא דלא ימצא וא"כ ע"כ הא דבלאו א' הוא מאל תפנו דאל"ה לא לחשוב נמי מולך וא"כ ליכא אזהרה לנשאל רק עשה דתמים תהי' וכרב בפסחים קי"ג ב' וכברייתא דתו"כ ולכן בהא דתנן התם במתני' הרי אלו באזהרה פירש"י אזהרה דאל תפנו מיהו ר' יוחנן בגמ' ע"כ לא ס"ל הכי וס"ל דאל תפנו אזהרה לבעל אוב עצמו וכנ"ל ולכן פירש"י בגמ' דבלאו א' היינו קרא דאל תפנו אבל בכריתות במתני' פירש"י דאזהרה דבעל אוב מקרא דאל תפנו וזה כפי' דאזהרה למולך מקרא דכי ימצא וע"כ מוכח בגמ' דבלאו א' זהו מקרא אל תפנו אבל בגמ' פי' לפי הפי' הב' דאזהרה למולך מוזרעך וגו' ושפיר יליף לאו א' מלא ימצא ודו"ק, ובתו"כ פ' אל תפנו אי' דהנשאל באזהרה וברייתא זו אתיא כברייתא בסנהדרין וחולק על ברייתא דלהלן כנ"ל, שו"ר בירושלמי סנהדרין פ"ז ה"י אזהרה לבעל אוב אל תפנו כו' ויש לפלפל בכל ד' הירושלמי שם:

מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)