שיח השדה/שבת/קמד/ב
לפי שא"א לו בלא צחצוחי שמן. הק' בחי' רע"א על הרמב"ם פט"ז מטו"א דדוקא מים שנפל למי פירות מכשיר אבל שאר משקין למ"פ הולכין אחר הרוב והא הכא המעט שמן מעורב ברוב מוחל עכ"ל והנה לב' תירוצי המרדכי סוף חולין למה יבמה שרקקה דם תחלוץ שא"א בלא צחצוחי רוק ולמה ש"ז של זב מטמא במשא שא"א בלא ציחצוחי זיבה ולמה אין בטלין ברוב ותי' תי' א' דצחצוחין בעין ואפשר להכירן ותי' ב' דהנולד בתערובת אין בטל [וצ"ע בפ"ג דבכורות גבי בהמה גסה ששפעה חררת דם] וב' תירוצים אלו הם ג"כ כאן, ועי"ל ע"פ הרמב"ם פט"ז מטו"א ה"ד שנפל כל שהוא הרי הכל משקה [ומקורו בתוספתא פ"א דמכשירין ועי' מש"כ אאמו"ר (שליט"א) זצ"ל בקה"י ח"ג סי' ט' בחילוק שבין מים לשאר משקין] עכ"פ מבואר דבמים שחשובין ואין מתבטלין עושין את הכל כדין משקה והנה ר"ש דס"ל דהמוחל אינו משקה כלל ורק ע"י השמן שנתערב נעשה משקה ל"ש בי' ביטול דאדרבה הוא עושה הכל משקה ואע"ג דבשאר משקין הולך אחר הרוב והכא בשמן איירי שא"ה דכיון דסחטינהו למי פירות הו"ל משקה וכדא' בשמעתין דנהי שאין בו טומאה מ"מ משקה הוי [דאף למסקנא לא בטל טעם דאחשבינהו כמש"כ הראשונים] אבל גבי מוהל שיצא מעצמו ולא אחשבינהו כלל אינו משקה כלל רק זיעא בעלמא ורק ע"י שעשהו שמן הו"ל כולו משקה לכך ל"ש בטול וכמו במים שם, ועפ"ז י"ל קו' רעק"א שהק' שם עמש"כ תוס' בשמעתין דהו"מ לאוקמי ככ"ע ומיירי במוהל היוצא מעיקול בית הבד דאף לר"ש הו"ל משקה שא"א בלא צחצוחי שמן והק' דזה שייך רק לגבי הכשר דמעט שמן שבו מכשיר אבל לענין פסול מקוה הא מעט שמן אין משנה מראית המקוה ורק ע"י המוהל נשתנה עכ"ל ולמש"כ א"ש דכל המוהל נעשה שמן ע"י צחצוחי השמן וכמש"כ הרמב"ם שם גבי ציר ומ"פ דכל הציר הו"ל משקה ע"י משהו המים דבלא"ה זיעה בעלמא הוא וממילא הכל פוסל המקוה בשינוי מראה, וכן למשכ"ל לב' תירוצי המרדכי ג"כ י"ל עד"ז דכיון דלא בטל ממילא מחשיב את כל המוהל דהו"ל זיעה להיות כמוהו:
תד"ה מי. הו"מ למפרך כו'. י"ל ע"פ הירושלמי ריש כלאים דגם רבנן מודים לר"א בדברים שדרך להוליך ממקום למקום וי"ל שגם כאן הי' הדרך להוליך ועי' ריטב"א בעירובין כ"ח א':
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |