שיחה:תנ"ך/במדבר/לד
פסוק ב[עריכה]
זאת הארץ אשר תפול לכם וגו'[עריכה]
וברש"י: לפי שהרבה מצות נוהגות בארץ ואין נוהגות בחוצה לארץ, הוצרך לכתוב מצרני גבולי רוחותיה סביב, לומר לך מן הגבולין הללו ולפנים המצות נוהגות.
מבואר בדברי רש"י, שגבולים אלו שנכתבו בפסוק, הם אלו הגבולות לעניין קיום מצוות התלויות בארץ. ומבואר שבעבר הירדן - ארצות שבטי ראובן וגד וחצי שבט מנשה - אין חיוב במצוות התלויות בארץ. וכך מפורש לכאו' בהמשך הפסוקים (פס' יג-יד): "זאת הארץ אשר תתנחלו אֹתה בגורל אשר צִוה ה' לתת לתשעת המטות וחצי המטה. כי לקחו מטה בני הראובני וגו'". היינו שהכתוב מפרש שהגבולות הנזכרים הינן מלבד נחלת שנים וחצי השבטים אשר לקחו את נחלתם ממזרח לירדן.
והתעוררתי בזה שהלא מבואר במשנה בשביעית (פ"ט מ"ב) שישנן שלש ארצות לביעור, יהודה ועבר הירדן והגליל. ומבואר שגם בעבר הירדן חייבים לשמור שמיטה, וא"כ הגבולות כאן בפסוק לפירוש רש"י - צריכים עיון, שהלא אף מחוצה להם נוהגות המצוות התלויות בארץ, וא"כ אי אפשר להחשיבם כ'גבולות' לענין זה.
ובענין זה, העיר אחי הרב אלעזר שליט"א בדברי הגמרא (סוטה יד.): דרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל, וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך, אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי וכו'. ואם ניתן לקיים מצוות התלויות בארץ אף בעבר הירדן, א"כ מדוע לא הסתפק משה בכך שהיה שם, ומדוע רצה לעבור בדווקא את הירדן. ותירצו זאת שאף אם נאמר שאכן אף בעבר הירדן חייבים במצוות התלויות בארץ, אך זה התחיל רק לאחר י"ד שנים של כיבוש וחלוקת הארץ, ולכך בנתיים לא יכל משה רבינו לקיים שם את המצוות התלויות בארץ, ולכן רצה להכנס לארץ ולחיות שם עד לאחר החלוקה, ואז יוכל לקיים את המצוות הללו. והוסיף אחי הנ"ל שליט"א שיש לעיין בזה באריכות בשו"ת התשב"ץ (ח"ג סי' קצח), ובברכי יוסף (או"ח סי' תפט אות ג), ובמעדני ארץ להגרש"ז אוירבעך (על הרמב"ם תרומות פ"א ה"ג סוף סק"ב).
ופתחתי בתשב"ץ שם, וראיתי שאכן הקשה מדברי הגמרא בסוטה הנזכרת, ותירץ שכוונת משה רבינו לא היתה לענין מעשרות וכדו', אלא למצוות הנוהגות במלחמת עממים, ובהבדלת ערי מקלט להשלים מצוה שהתחיל בה, ובהכרתת זרעו של עמלק, ולמנות מלך, ולבנות את בית המקדש; שכל אלו לא נהגו עד שיעברו את הירדן. [והוסיף בזה אחי הנזכר, שלפי"ז מבואר היטב מש"כ בפסוק בתחילת פר' ואתחנן, שמרע"ה רצה לעבור ולראות את "ההר הטוב הזה והלבנון", ופירש רש"י - זה בית המקדש, היינו שלא רצה סתם להכנס לארץ, אלא לקיים את המצוות שבה כגון בניין בית הבחירה, וכנ"ל.] והמהדיר שם הביא מהגרש"ז (שם) שכתב שמדברי התשב"ץ משמע שסובר שחיוב תרו"מ בעבר הירדן חל עוד קודם שעברו את הירדן, דאי לא כן יכל ליישב בפשטות שכעת עדיין לא יכל משה לקיים את המצוות בעבר הירדן (וכפי שאנו תירצנו לעיל). אך כותב הגרש"ז שאי אפשר לומר כן, ולכן צריך לומר בכוונת התשב"ץ, שבכדי לקיים את מצוות תרו"מ היה יכול משה להשאר בעבר הירדן (יחד עם הנשים והטף של בני ראובן וגד) עד אחר כיבוש וחלוקה. ומכך שרצה להכנס לארץ בדווקא, הוכיח התשב"ץ שהתכוין למצוות אחרות.
אמנם בעיקר דברי התשב"ץ שמוכיח שארץ ראובן וגד חייבת במצות הארץ, מהמשנה בשביעית על שלש ארצות לביעור, צריך עיון גדול איך נשמט ממנו דברי הרמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ד הכ"ח), שכותב: עבר הירדן שביעית נוהגת בה מדבריהם. וכתב שם מהר"י קורקוס: פ"ט דשביעית ג' ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל, מוכח דשביעית נוהגת בעבר הירדן. ובודאי מדבריהם הוא, דמדאורייתא כבר נתמעט בספרא (ר"פ בהר, הובא במהר"י קורקוס בהל' כה) מ'כי תבואו אל הארץ' ארץ המיוחדת, עכ"ל.
ואכן בספרא מפורש לגבי עבר הירדן שאינה נחשבת 'כי תבואו'. אמנם בדעת התשב"ץ ניתן ליישב את דברי הספרא, שכוונתם רק שכאשר באו רק לעבר הירדן - עדיין לא נתחייבו במצוות התלויות בארץ, אך עדיין יתכן שלאחר י"ד שנים של כיבוש וחלוקה, שוב אף עבר הירדן הינה כארץ ישראל, וכפשטות לשון המשנה בשביעית הנז', שמשוטה את עבר הירדן ליהודה וגליל. והדברים מסתדרים עם יישוב הגרש"ז בדעת התשב"ץ, שאכן הוא מודה שבי"ד השנים לא נהג חיוב תרו"מ בעבר הירדן, וזה אכן ממש כפי שמפורש בספרא הנזכר.
ובכל אופן, בדעת הרמב"ם שכתב בפירוש שבעבר הירדן שביעית נוהגת רק מדרבנן, א"כ מיושבת היטב קושייתינו שבתחילה, שאכן גבולות הארץ הינם לגבי מצוות התלויות בארץ, וכפי שכותב רש"י, ומחוץ להם אין חיוב מדאורייתא במצוות אלו. וכן מיושבת הקושיא מדוע משה רצה להכנס לארץ, ולא הסתפק בעבר הירדן; שהלא שם אי אפשר לקיים את המצוות התלויות בארץ מדאורייתא. אמנם כל זה שלא כשיטת התשב"ץ.
שוב מצאתי בקהלות יעקב (שביעית סי' יב במהד' החדשות, אות ז) שאכן דחה את פירוש מהר"י קורקוס בספרא כפי שאנו דחינו מסברתינו, וכתב שכבר הר"ש מפרש כן את הספרא, ודייק כן מלשון הספרא. וראה שם (אות ב) שהביא מהחזון איש (שביעית סי' ג) שהוכיח בראיות עצומות שעבר הירדן כארץ ישראל לכל דבריהם, ואחת ההוכחות היא מהגמרא (ערכין לב:) שכשגלו שבטי ראובן וגד בטל היובל משום שאין כל יושביה עליה, ומבואר שנחשבת חלק מארץ ישראל לענין 'כל יושביה עליה', ועיי"ש שהאריך בזה וביאר את דברי הרמב"ם באופן אחר. ומנסה (באות ו) ליישב את דעת מהר"י קורקוס מהוכחות החזו"א, ומחלק שם בין תרומות ומעשרות ולקט שכחה ופאה וכלאים ובכורים וערי מקלט - שבכל אלה נחשב כארץ ישראל, ורק לגבי עומר, ערלה, נגעי בתים ושביעית - שבכל אלו מוזכר בתורה "כי תבואו אל הארץ" - בזה בעבר הירדן הוא רק מדרבנן, משום דרשת הספרי "הארץ המיוחדת".
לאחר כתבי כל זאת, הראוני את דברי הגרי"ז עה"ת (סטנסיל) שהקשה ע"ד רש"י הנזכר ממש כפי שהקשיתי לעיל בס"ד, וז"ל: וצ"ב מה הוצרך לסמן גבול מזרח דהוא הירדן, הרי גם עבר הירדן קדושה כארץ ישראל, ונהגו בה כל מצות התלויות בארץ. ונראה דנפקא מינה למ"ד דאין ביכורים בעבר הירדן, ועוד נפק"מ למ"ד בירושלמי חלה פ"ד ה"ד דהירדן הוא חוץ לארץ ע"ש. והיינו דהירדן עצמו אינו נכלל לא בא"י ולא בעבר הירדן והוא בחו"ל, וצ"ע, עכ"ל הגרי"ז.
והנה לתירוצו השני יוצא דבר חידוש גדול, שיש מ"ד בירושלמי שעבר הירדן עצמו הוא חו"ל, למרות שמשני צידיו הוא ארץ ישראל. ואם הלכה כשיטה זו, ייצא שמי ששוחה בירדן (או 'עושה קייאקים'), נחשב כיוצא לחו"ל; והדבר חמור יותר מאשר לשחות בים התיכון, משום ששם הגבול נמתח כחוט מקצה גבול אחד לקצהו, והחוף נחשב כבתוך הגבול (ואכמ"ל).
ובדקתי בירושלמי שם (ונעזרתי במהד' שוטנשטיין), וראיתי שמקור שיטה זו היא מהפסוק (יהושע יח, כ): "והירדן יגבול אותו לפאת קדמה". וביארו שם המפרשים שדרש שהירדן גובל את עצמו, ואינו חלק מארץ ישראל או מעבר הירדן. אמנם החזון איש (שביעית ג, לב ד"ה שם אית וד"ה ומ"ד) נוקט ששיטה זו לגבי הירדן, אינה עוסקת לגבי חיוב מצוות התלויות בארץ, אלא בזה הוא סובר כהדעה הראשונה שהירדן כארץ ישראל לכל דבר, ורק לענין מעשר בהמה סובר שהוא גבול בפנ"ע ומפסיק (ולכן גורס שם החזו"א בירושלמי "והוא שיהא במקום אחד עשר", עיי"ש). ולכאו' מבואר בדברי הגרי"ז שחולק ע"ד החזו"א וסובר שדעה זו הינה אף לענין מצוות תלויות בארץ.
[ואף בדעת שתי השיטות הנוספות בירושלמי - שהגבול עובר בשפתו המזרחית / המערבית של הירדן, ישנן שיטות שאין זה עוסק לענין מצוות התלויות בארץ, אלא בודאי יש עליו קדושת ארץ ישראל לדברי הכל. אמנם הברכי יוסף (או"ח תפט ג ד"ה ומן יציב) והחזו"א הנזכר, סוברים ששיטות אלו נחלקו אף לענין קדושת ארץ ישראל, והיינו לענין אם זרעו בספינה שבירדן, או אם נתהווה אי בתוך הירדן וזרעו בו, יהיו הפירות פטורים ממעשרות ושביעית.]
והעיר לי ידידי הרב יחיאל רצאבי שליט"א בדעה שבירושלמי שהביא הגרי"ז ותירץ את רש"י בפרשתינו על פיה, שדחוק קצת לבאר כך את רש"י והפסוק, משום שלפי"ז הגבולות אכן כוללות אף את עבר הירדן, אלא שהירדן עצמו אינו כארץ ישראל, וא"כ התורה היתה צריכה לומר את הגבולות המלאים, ולהוסיף שהירדן אינו כלול, ואילו כעת התורה כלל לא הגדירה את כל הגבולות. ועיין בזה.
עוד הראה לי ידידי הנ"ל את דברי הגמ' בנדרים כב. שרבי יוחנן תמה על אחד שהרג לחברו כשעלה לארץ ישראל, "מכדי כתיב 'ונתן ה' לך שם לב רגז' - בבבל כתיב, אמר ליה, ההוא שעתא לא עברינן ירדנא", וביאר הר"ן שם: ועבר הירדן לא נתקדש להבאת העומר ולמקצת קדושות. ובגליון הש"ס שם ציין לסנהדרין יא: רש"י ד"ה על שתים, ולמנחות פג: רש"י ד"ה כל הארצות. [ומבואר במקומות אלו שעבר הירדן נחשבת כארץ מארץ ישראל, עיי"ש.] הארות חיים (שיחה) 13:50, 7 בפברואר 2021 (IST)
פסוק ו[עריכה]
והיה לכם הים הגדול וגבול[עריכה]
נתעוררתי שלכאו' מבואר כאן בפסוק שהים התיכון אשר למרגלות ארץ ישראל נקרא "הים הגדול", וא"כ מהו הנידון אם לברך על ראייתו "עושה הים הגדול" או שלא. שוב בדקתי את הנושא, דהנה השו"ע (סי' רכח ס"א) פוסק: ועל הים הגדול והוא הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים, אומר בא"י וכו' עושה הים הגדול. והמשנ"ב (סק"ב) הביא שהרבה אחרונים חולקים על המחבר וס"ל שרק על האוקיינוס מברכים הים הגדול. ומצאתי שבביאור הגר"א (סק"ב) ציין ע"ד המחבר: כמו שכתוב בקרא (במדבר לד, ו). אבל הרא"ש בתשובה השיב דוקא ים אוקינוס, עכ"ל.
וליישב את דעת הרא"ש ודעימיה ממה שלכאו' מפורש בפסוק כאן שלא דווקא אוקיינוס נקרא "הים הגדול", נראה שהמשנ"ב שם מרמז ליישב זאת, וז"ל: דוקא על ים אוקיינוס שהוא הים הגדול שבכל הימים שמקיף את כל העולם, עליו קבעו ברכה בפנ"ע מפני גדלו, אבל על ים שעוברין בו לאר"י לא נקרא לענין זה ים הגדול ומברכין עליו כמו על שאר ימים, עכ"ל. ומשמע שרק כאן שזוהי ברכה מיוחדת שנקבעה על גודל הים - לענין זה הים התיכון אינו נחשב כ"ים הגדול", ולכן זה לא שייך לדברי התוה"ק. [עוד יל"ע אם לדעת השו"ע מברכים רק על הים התיכון "עושה הים הגדול" או שמודה שגם על האוקיינוס, וזכורני שאכן יש שיטות שרק על הים התיכון מברכים "הים הגדול", ולכן הביאו שיש רק מקום אחד – בחיבור של הים התיכון והאוקיינוס, ששם לכו"ע אפשר לברך "עושה הים הגדול".]
שוב ראיתי שהרא"ש בתשובתו (כלל ד' סימן ד') מביא ששאלוהו אם הברכה "עושה הים הגדול" היא על האוקינוס או על הים הגדול שלנו שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים. וכותב שיראה שהוא ים אוקינוס דווקא, אעפ"י שבלשון הכתוב נקרא ים שלנו 'הגדול' כי הוא גבול מערבי של ארץ ישראל, וידוע הוא שהוא ים שלנו כי א"י אינה יושבת על ים אוקינוס, מ"מ הכא משמע שהוא ים אוקינוס. ומאריך להוכיח זאת, עיין שם. ומבואר שלמרות שהכיר את הפסוקים כאן, אך הכריע שבלשון המשנה 'הים הגדול' הכוונה לאוקינוס. [ויעוין במלאכת שלמה על המשניות (ברכות פ"ט מ"ב) שהביא גירסא אחרת בתשובות הרא"ש, ונתקשה בו. ולגירסתנו מיושב.]
ואכן גם בנביא יהושע (א, ד) מוזכר בגבולות ארץ ישראל "הים הגדול", וכתב שם הרד"ק שהוא נקרא הים הגדול משום שהוא הגדול משאר הימים שבארץ ישראל, ים המלח וים כינרת. והאברבנאל שם פירש מה ששינה שם לומר "הגדול", ואילו בתורה (דברים יא, כד) כתוב "עד הים האחרון", כיון שבעיני משה לא היה גדול, ובעיני יהושע היה גדול [ויש להעיר על דבריו ממה שנכתב כאן 'גדול' אצל משה]. ומשניהם מבואר שהים התיכון אינו נחשב ל'גדול' ממש, אלא רק לעניינו. ויש להוסיף בזה את דברי רש"י בפר' דברים (א, ז) עה"פ "עד הנהר הגדול" - מפני שנזכר עם ארץ ישראל קוראו גדול, משל הדיוט אומר, עבד מלך מלך, הדבק לשחור וישתחוו לך, קרב לגבי דהינא ואידהן.
וידיעה חשובה בענין זה, הביאו בשם שו"ת מנחת יצחק (ח"א סי' קי) ובשם הגרשז"א (בירור הלכה תנינא) שלמעשה יברך על הים התיכון "עושה מעשה בראשית", ויוסיף תוך כדי דיבור "עושה הים הגדול". וכמדומה שלמעשה לא נהגו כן (להוסיף תוכ"ד), ועיין. הארות חיים (שיחה) 13:50, 7 בפברואר 2021 (IST)
פסוק יד[עריכה]
כי לקחו מטה בני הראובני לבית אבתם ומטה בני הגדי לבית אבתם וחצי מטה מנשה לקחו נחלתם[עריכה]
יעוין לקמן (לו, א) מה שכתבתי בזה בס"ד. הארות חיים (שיחה) 13:50, 7 בפברואר 2021 (IST)