שיחה:תנ"ך/במדבר/כז

פסוק א

למשפחת מנשה בן יוסף

וברש"י: למה נאמר, והלא כבר נאמר בן מנשה, אלא לומר לך יוסף חיבב את הארץ שנאמר והעליתם את עצמותי וגו', ובנותיו חבבו את הארץ וכו'.

העיר אחי הרב גדליה שליט"א שמצינו בכמה דברים ביוסף ובניו את חביבות הארץ. מבואר במדרש שחלק משבט אפרים יצאו לפני הזמן לארץ ישראל ומתו במלחמה, והיינו שהשתוקקו מאד להכנס לארץ, ואהבה מקלקלת את השורה, וירושה להם מיוסף. וכן צלפחד עצמו יש פירוש ברש"י שהיה מהמעפילים שאמרו "הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו". ובעיקר שפ"ח כתב ש'ויעפילו' בגימטריה צלפחד, וכנראה שהיה מראשי המעפילים ולכן נרמז שם שמו. [והוסיף גיסי הרב אלעזר צ'ולק שליט"א שבזה מיושבת קושיית המפרשים מה בנותיו באו לומר "והוא לא היה וכו' כי בחטאו מת". ולהנ"ל מיושב, שבאו לומר שהוא היה מן המעפילים ונשתוקק לארץ, וגם הן - בנותיו - מחבבות את הארץ, ולכן מבקשות נחלה.] וכן שבט מנשה שביקש שלא להפסיד את נחלת צלפחד כשבנותיו תתחתנה, היה זה משום חיבת הארץ, שהלא בין כך הם לא יקבלו תוספת נחלה. וכן שמי שהנחיל את הארץ לכל עם ישראל היה יהושע בן נון משבט אפרים בן יוסף, שהוא היה מן המרגלים שדיברו בשבח הארץ. עוד מבואר במפרשים שיוסף זכה כבכור לירש כפול בנחלת הארץ, ומסתבר שזכה לזה עקב חביבותו הגדולה לארץ. עוד מבואר ברש"י (דברים לג, יג) שלא היתה בנחלת השבטים ארץ מלאה כל טוב כארצו של יוסף, ועליה הכתוב אומר: "מבורכת ה' ארצו ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת וממגד תבואות שמש וגו' וגו'". הארות חיים (שיחה) 13:31, 7 בפברואר 2021 (IST)

שם

וברש"י: למה נאמר, והלא כבר נאמר בן מנשה, אלא לומר לך יוסף חיבב את הארץ שנאמר והעליתם את עצמותי וגו', ובנותיו חבבו את הארץ וכו'.

יש לעיין שהלא קושיית רש"י היא מדוע נזכר 'מנשה' פעמיים, ואיך זה מתיישב במה שיוסף חיבב את הארץ? שוב ראיתי בשם ספר באר מים חיים, שאם היה כתוב רק 'למשפחות יוסף' הייתי אומר שזה מוסב על מכיר בן מנשה שהיה ממשפחות יוסף, לכך חזר ואמר הכתוב "למשפחות מנשה בן יוסף" להודיע שהכוונה על בנות צלפחד - שהן התייחסו ליוסף משום שחבבו כמותו את הארץ. עוד ראיתי בחומש 'מקרא מפורש' שביארו שקושיית רש"י היתה למה נאמר "בן יוסף", והלא כבר נאמר עליו שהוא "בן מנשה" – שידוע שהוא בן יוסף. ולפי"ז אין הקושיא כלל מהכפילות של "מנשה" פעמיים, ודו"ק. הארות חיים (שיחה) 13:31, 7 בפברואר 2021 (IST)

שם

וברש"י: שכל מי שמעשיו ומעשה אבותיו סתומים, ופרט לך הכתוב באחד מהם ליחסו לשבח, הרי זה צדיק בן צדיק. ואם יחסו לגנאי, כגון "בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע" (מלכים ב' כה, כה), בידוע שכל הנזכרים עמו רשעים היו (מגילה טו. ספרי קלג).

יש להעיר בזה מהכתוב בריש פר' קרח: "ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי וגו'", ושם א"א לומר שאבותיו היו רשעים כמותו. ויתכן ליישב עפי"ד עמק הנצי"ב שביאר שדווקא כשאבותיו אינם ידועים וענינם סתום לנו, וא"כ אין טעם להזכירם אלא רק בכדי להודיע עליהם שהם רשעים כמותו, ולפי"ז מיושבת קושייתנו, שאבותיו של קרח היו ידועים, ובהם לא שייכים דברי רש"י. הארות חיים (שיחה) 13:31, 7 בפברואר 2021 (IST)

פסוק ב

ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאִם וכל העדה פתח אהל מועד

וברש"י: לפני משה. ואחר כך לפני אלעזר, אפשר אם משה לא ידע אלעזר יודע, אלא סרס המקרא ודרשהו, דברי רבי יאשיה. אבא חנן משום רבי אלעזר אומר, בבית המדרש היו יושבים, ועמדו לפני כולם.

בתחילה נתקשיתי מדוע הפירוש הראשון נדחק לסרס את המקרא, דהיינו שכוונת הפסוק היא: ותעמודנה לפני משה, ולפניו - לפני אלעזר, ולפניו - לפני הנשיאים וכו' (כמבואר כן במפרשי רש"י), ולא ביאר כביאור השני שישבו כולם בביהמ"ד, והלא לכאו' כן הוא פשוטו של מקרא שעמדו לפני כולם - פתח אהל מועד, וכדמשמע בטעמים, ומדוע לדחוק ולסרס המקרא. שוב ראיתי במקורו של רש"י - הגמ' בב"ב קיט:, שהפירושים נחלקו אם חולקים כבוד לתלמיד במקום הרב, ומשו"ה פי' קמא לא יכל לפרש כפשוטו, דא"כ איך חלקו כבוד לתלמידים בפני מרע"ה.

שוב ראיתי ברשב"ם בב"ב שם (ד"ה ודרשהו), שכתב וז"ל: והאי דלא כתב ותעמדנה לפני העדה ולפני הנשיאים ולפני אלעזר ולפני משה, היינו לפי שאינו רוצה להקדים בפסוק תלמיד לרב אלא ראשון ראשון חשוב, עכ"ל.

ובביאורו של אבא חנן שבבית המדרש היו יושבים ועמדו לפני כולם, נתקשיתי שהלא כתוב בפסוק גם "וכל העדה", וכי כל העדה כולה היו יושבים בבית המדרש ובנות צלפחד עמדו לפניהם? [ויש לבדוק בסדר הלימוד שלימד מרע"ה את כלל ישראל, אם למדו ממנו כולם יחד, ואם היתה התקבצות של כל הששים ריבוא ללימוד התורה. משום שבגמ' ערובין נד: איתא "נכנסו כל העם ושנה להם משה פירקן", וכפשוטו הכוונה ששנה לכל הששים ריבוא יחד, ועיין בזה.]

שוב ראיתי שאמנם הרמב"ן (לעיל כ, א) ורבינו אפרים (שמות טז, ב) פירשו את הנאמר שם "כל העדה" – כל בני ישראל, וא"כ אולי אף פה הפירוש כן, וכהבנתינו הנ"ל, אך ביד רמ"ה (ב"ב קיט: ד"ה ותעמודנה) משמע שכאן הכוונה לסנהדרין, וכך פירש רש"י לקמן (פס' כא), וא"כ קושיתינו לק"מ. ובאור החיים כאן כתב: ומה שאמרו בזוהר 'וכל ראשי אבהן' הוא פירוש אומרו "וכל העדה", והוכרח לפרש כן לפי מה שמפרש שהם כנסו אותם לא יתכנסו העדה כולם זולת במאמר משה, ובתקיעה בחצוצרות כידוע, לזה פירש שהם ראשי האבות, עכ"ל.

שוב נתקשיתי מדוע התורה כותבת: 'לפני' משה 'ולפני' אלעזר הכהן 'ולפני' הנשיאים וכל העדה, ולא צירפה את כולם יחד וכתבה: לפני משה ואלעזר הכהן והנשיאים והעדה? שוב מצאתי שההעמק דבר מקשה כן, וכותב: אבל באשר היו חמש (אחיות) ולא שלחו אחת מהן לטעון בשביל כולן, אלא כולן חכמניות היו ויכלו להטעים טענתן, וא"כ זאת היתה מדברת עם משה וזאת עם אלעזר וזאת עם הנשיאים, עד שנראו שבאו לפני כולם בפני עצמן, עכ"ל. אמנם כבר העירו שבגמ' בב"ב שהבאנו מבואר דלא כדבריו, ועיין בזה. הארות חיים (שיחה) 13:31, 7 בפברואר 2021 (IST)

פסוק ג

והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח כי בחטאו מת וגו'

וברש"י: לפי שהיו באות לומר 'בחטאו מת' נזקקו לומר לא בחטא מתלוננים ולא בעדת קרח שהצו על הקב"ה, אלא בחטאו לבדו מת ולא החטיא את אחרים עמו.

ויש להעיר היכן מרומז בפסוק שהוא לא היה בחטא המתלוננים, והלא בפסוק מוזכרת רק עדת קרח. והתינח למ"ד (הובא ברש"י) שהוא היה המקושש, א"כ זהו 'בחטאו מת' שהיה חטא פרטי ולא כמתלוננים שהיה חטא של רבים, אך למ"ד שהיה מן המעפילים שג"כ היה חטא ציבורי, א"כ היכן רואים בקרא שלא היה מן המתלוננים. שוב ראיתי ברא"ם שהביא מהספרי: בתוך העדה - זו עדת מתלוננים, הנועדים על ה' - זו עדת מרגלים, בעדת קרח - זו עדתו של קרח וכו'. וכנראה שזה היה מקור דברי רש"י, ואתי שפיר.

ובעיקר דברי רש"י הנזכרים, ביאר בשפ"ח הקצר בשם הרא"ם שהכרח רש"י לומר שטענו: בחטאו לבדו מת ולא החטיא את אחרים עמו, דאם לא כן מאי נפקא מינה אם מת בחטאו. וניתן להוסיף על דבריו, שלא מסתבר שבאו לומר לשון הרע על אביהן, אלא באו לומר עליו לשון טובה - שלא החטיא אחרים עמו. הארות חיים (שיחה) 13:31, 7 בפברואר 2021 (IST)

פסוק ז

והעברת

וברש"י: לשון עֶברה הוא, במי שאינו מניח בן ליורשו.

לכאורה הכוונה בזה היא כאשר לא השתדל להביא בנים לעולם, וכגון שלא נשא אשה. ואם כן יש להעיר שהלא בפסוק כאן מדובר שיש לו בנות, ואיך יהיה הדבר תלוי באדם שיביא בנים ולא בנות? וצ"ע. ויתכן לפרש שהכוונה היא שמי שלא משאיר אחריו בן ליורשו - זהו סימן שהקב"ה שונאו, ודו"ק. [וע"ע רא"ם.] הארות חיים (שיחה) 13:31, 7 בפברואר 2021 (IST)

שם

וברש"י: לשון עברה הוא, במי שאינו מניח בן ליורשו. דבר אחר, על שם שהבת מעברת נחלה משבט לשבט, שבנה ובעלה יורשין אותה, ש"לא תסוב נחלה" (להלן לו, ז) לא נצטוה אלא לאותו הדור בלבד. וכן "והעברתם את נחלתו לבתו" (פס' ח), בכולן הוא אומר 'ונתתם', ובבת הוא אומר 'והעברתם'.

נראה לכאו' שסיום דברי רש"י 'וכן והעברתם...' קאי על שני הפירושים שביאר בכוונת הכתוב כאן 'והעברת', ולא רק על הפירוש השני. הארות חיים (שיחה) 13:31, 7 בפברואר 2021 (IST)

פסוק ט

ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו

נתקשיתי בזה שהלא בסדר הנחלות, אם אין בת יורש האב, ולאחר מכן האחים, וכמבואר סוגיא ארוכה בריש 'יש נוחלין' למקור דין זה. ואם כן מדוע אין ירושת האב מוזכרת בתורה?

והראוני ברמב"ן כאן שעמד בזה, וכתב ז"ל: קבלו רבותינו (ב"ב קטו) כי האב יורש את בנו כאשר מת בלא זרע, ולא הזכיר הכתוב זה. והטעם כי במשפטי הירושה כל מנחיל נוחל, כי הקורבה שוה, וכיון שאמר הכתוב שהבן יורש את אביו גם האב יורש את הבן. ועוד כי הירושה היא בשלשלת הזרע ביוצאי חלציו לא בצדדין, אם כן "ונתתם את נחלתו לאחיו" משמע נחלה שהאב יורש בקבר וממנו תבא לאחים, אבל לא רצה לומר ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאביו כי דרך ברכה ידבר ולא בנכרתים. ואולי לא היה זה בבאי הארץ שינחול האב את הבן שבהם ידבר, עכ"ל הרמב"ן. [ומה שכתב ש"דרך ברכה ידבר ולא בנכרתים", כעי"ז כותבת ג"כ הגמ' בריש 'יש נוחלין' בביאור מדוע המשנה מקדימה את "הבנים יורשים את האב" ורק אח"כ: "האב יורש את הבנים", וכותבת הגמ': אתחולי בפורענותא לא מתחלינן. ונראה שלזה כיוון הרמב"ן שאי"ז דרך ברכה.] הארות חיים (שיחה) 13:31, 7 בפברואר 2021 (IST)

פסוק יג

כאשר נאסף אהרן אחיך

וברש"י: ... בכל מקום שכתב מיתתם כתב סרחונם, לפי שנגזרה גזרה על דור המדבר למות במדבר בעון שלא האמינו, לכך בקש משה שיכתב סרחונו, שלא יאמרו אף הוא מן הממרים היה, משל לשתי נשים שלוקות בבית דין, אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית וכו', אף כאן, בכל מקום שהזכיר מיתתן הזכיר סרחונם, להודיע שלא היתה בהם אלא זו בלבד (יומא פו:).

נתקשיתי בזה, מה היתה ההוה אמינא לומר שמשה מת מחמת שהמרה, וככל ישראל; והלא מבואר בגמרא בבא בתרא (קכא:) שלא נגזרה הגזירה למות במדבר, אלא רק מגיל עשרים ועד ששים, ובזה מבארת הגמרא מדוע יאיר ומכיר בני מנשה לא מתו אלא נכנס לארץ, מכיון שהיו מעל גיל שישים כשיצאו ממצרים; וא"כ הלא משה היה ביציאת מצרים בן שמונים [ואהרן בן שמונים ושלש], וא"כ הם לא היו אמורים כלל למות מחמת חטא המרגלים, ומדוע שיחשבו כן. ועוד שהלא מבואר ברש"י בכמה מקומות - וכן בגמרא ב"ב הנזכרת - שלא נגזרה גזירה על בני לוי, וא"כ שוב משה ואהרן שהיו לויים לא היו צריכים למות מחמת חטא המרגלים.

והיו שיישבו לי שזה כעין מה שליצני הדור היו אומרים מאבימלך נתעברה שרה, ולמרות שהדבר אינו מסתדר במציאות, וכך גם כאן הליצנים יאמרו כך והדבר יחלחל, למרות שאינו מסתדר עם העובדות...

ושאלתי זאת את מורינו הגרמ"א פינקוס שליט"א, וענה לי שמשה ואהרן לא היו אנשים פרטיים, אלא מנהיגי כלל ישראל בדור המדבר, וא"כ היה יכול להיות שייענשו אף הם על חטא המרגלים [וכעין מה שמצינו שהקב"ה אמר למרע"ה "שלח לך" - לדעתך וכו'], ולמרות שהם לויים ומבוגרים, אך אינם אנשים פרטיים אשר דנים אותם כפי מצבם האישי, אלא ביחס לציבור שהם עומדים בראשו, ולכן התביעה עליהם הינה יותר גדולה וכללית. הארות חיים (שיחה) 13:31, 7 בפברואר 2021 (IST)

פסוק יד

הם מי מריבת קדש

וברש"י: דבר אחר, הם שהמרו במרה, הם היו שהמרו בים סוף, הם עצמם שהמרו במדבר צין.

צריך ביאור טעם חילוק הלשונות ברש"י, 'הם', 'הם היו', 'הם עצמם'. הארות חיים (שיחה) 13:31, 7 בפברואר 2021 (IST)

פסוק טז

יפקֹד ה'

וברש"י: כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו, אמר הגיע שעה שאתבע צרכי, שירשו בני את גדולתי וכו'.

לכאו' יש כאן בדברי רש"י ביאור נוסף לסיבת סמיכות פרשה זו לפרשת בנות צלפחד, וזאת בנוסף לשני הביאורים שנתבארו ברש"י לעיל (פס' יב), ז"ל שם: עלה אל הר העברים. למה נסמכה לכאן, כיון שאמר הקב"ה "נתן תתן להם" (פס' ז), אמר אותי צוה המקום להנחיל, שמא הותרה הגזירה ואכנס לארץ, אמר לו הקב"ה, גזירתי במקומה עומדת (תנחומא ט). דבר אחר, כיון שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן, שמח ואמר, כמדומה שהותר לי נדרי, משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטין שלו, נכנס לשער והוא אחריו, לחצר והוא אחריו, לטרקלין והוא אחריו, כיון שבא ליכנס לקיטון, אמר לו, בני, מכאן ואילך אתה אסור ליכנס (ספרי קלד). ולפי ביאור רש"י כאן, ענין מיתת מרע"ה - "עלה אל הר העברים הזה" - היתה כהקדמה לענין "יפקוד ה' אלקי הרוחות", ולכן אין זה נחשב כהפסק בין הפרשיות. הארות חיים (שיחה) 13:31, 7 בפברואר 2021 (IST)

אלהי הרוחות

וברש"י: למה נאמר, [ר"ל: ולא נאמר 'אלהי השמים' או 'אלהי הארץ'. עיקר שפ"ח] אמר לפניו, רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד, ואינן דומין זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו.

יש להעיר מדוע רש"י שבא ליישב את הלשון 'רוחות' שבפסוק, אינו משתמש גם הוא בלשון זה, שיאמר: גלוי וידוע לפניך 'רוחו' של כאו"א וכו' מנהיג שיהא סובל כאו"א לפי 'רוחו'. ואכן רש"י לקמן פס' יח כתב: "אשר רוח בו" - כאשר שאלת, שיוכל להלוך כנגד 'רוחו' של כל אחד ואחד. וצ"ע מדוע כאן רש"י שינה. ואולי זהו לשון המדרשים בב' המקומות. הארות חיים (שיחה) 13:31, 7 בפברואר 2021 (IST)

פסוק יח

וסמכת את ידך עליו

וברש"י: תן לו מתורגמן שידרוש בחייך, שלא יאמרו עליו לא היה לו להרים ראש בימי משה.

בקובץ 'עיון הפרשה' הקשו מדוע לקמן (פס' כג) בשעת העשיה – "ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו כאשר דבר ה' ביד משה", פירש רש"י: ויסמוך את ידיו – בעין יפה יותר ויותר ממה שנצטוה, שהקב"ה אמר לו "וסמכת את ידך", והוא עשה בשתי ידיו ועשאו ככלי מלא וגדוש ומלאו חכמתו בעין יפה. והלא רש"י פירש שהכוונה למתורגמן, ומדוע בעשיה כתב רש"י שזה בשתי ידיו בפועל.

והנה אכן האבע"ז והרבינו בחיי פירשו גם בציווי של הקב"ה שהכוונה היא לסמיכה בידיים כפשוטו. וכ"כ הרמב"ם (סנהדרין פ"ד ה"א). אך רש"י מפרש על פי הספרי שזה להעמיד מתורגמן, ופירש הכתב והקבלה שלדבריו סמיכה היא מלשון סמיכות, שתקרב את ידך אל צדו ע"י שתושיב אותו לידך על הספסל. ומה שבפועל (בפס' כג) רש"י מפרש שסמך בשתי ידיו בעין יפה, כתב מהרי"ק שאף שלשיטתו עיקר הציווי היה לתת רשות לדרוש, אך כשסמך את ידיו עליו השפיע אליו חכמה שיהיה ראוי לדרוש, כאמור (דברים לד, ט) "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו". ולפי"ז נראה שאין מחלוקת בין רש"י להרמב"ם הנזכר. ואכן הרמב"ם מצטט את פס' כג – שבו מודה אף רש"י, ולא את פס' יח. הארות חיים (שיחה) 13:31, 7 בפברואר 2021 (IST)

פסוק כ

ונתתה מהודך

וברש"י: מהודך - ולא כל הודך, נמצינו למדין פני משה כחמה, פני יהושע כלבנה (ספרי קמ, בבא בתרא עה.).

ביאר בשפ"ח הקצר בשם ביאורים למהר"ן: כמו שהלבנה אין לה אור מעצמה, כי אם מקבלת אורה מהחמה שמקבלת אורה מהקב"ה, כך קיבל יהושע את חכמתו ותורתו ממשה שקיבלה מהקב"ה.

יש להעיר שלשון רש"י לא כ"כ משמע כביאור זה, שהלא רש"י פותח: 'מהודך ולא כל הודך, נמצינו למדין...', ואילו להשפ"ח הקצר אף אם מרע"ה היה מעביר את כל חכמתו ותורתו ליהושע, היה יהושע כלבנה המקבלת אורה מהחמה. אמנם האמת היא שבין במשל ובין בנמשל, המקבל את השפע אינו מאיר כפי הנותן, ולכן בין הלבנה מאירה פחות מהשמש, ובין יהושע קיבל רק 'מהודו' של מרע"ה ולא את כל הודו. ויתכן שעצם הדבר שהאור וההוד יורדים ונחלשים, מוכיח שאינם מקבלים זאת מהמקור הראשון - ישירות מהקב"ה, אלא דרך אמצעי, ודו"ק בזה. וע"ע בזה ברבינו בחיי, הרע"ב והמלבי"ם. הארות חיים (שיחה) 13:31, 7 בפברואר 2021 (IST)

פסוק כג

ויסמֹך את ידיו עליו

וברש"י: בעין יפה, יותר ויותר ממה שנצטוה, שהקב"ה אמר לו וסמכת את ידך, והוא עשה בשתי ידיו, ועשאו ככלי מלא וגדוש, ומלאו חכמתו בעין יפה.

הקשו בקובץ עיון הפרשה: איתא בב"ק צב: אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרי אינשי חמרא למריה טיבותא לשקיייה [היין של מלך הוא, והשותין אותו מחזיקין טובה לשר המשקה ולא למלך - רש"י], אמר ליה דכתיב "וסמכת את ידך עליו וגו'", וכתיב "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו וגו'" [תלה החכמה והגדולה במשה, כאילו הוא נותנה ליהושע, והיא אינה אלא מפי הקב"ה - רש"י]. ויל"ע הא הכא פירש"י שמשה נתן לו נמי משלו, מה שלא נצטוה, וממילא איהו נמי מרא דחמרא, ואיך יליף מהכא ד'טיבותא לשקייה'.

ונראה לישב בפשיטות, דה"מלא רוח חכמה" ודאי מגיע מהקב"ה ולא ממרע"ה, ולמרות שהוא סמכו בב' ידיו יותר ממה שנצטוה, אך אין למרע"ה כלום משלו, ולכך בודאי מתאימה הדרשה של "חמרא למריה וטיבותא לשקיא". הארות חיים (שיחה) 13:31, 7 בפברואר 2021 (IST)