שיחה:תנ"ך/במדבר/א

פסוק ב

מנין בני ישראל

יש לעיין בכל המניינים המנויים בפרשה, שמבואר בקרא שהסכום מסתיים במאות ולא בפחות, [חוץ משבט גד שמסתיים בחמישים], והאם באמת היה בדיוק כך מניין האנשים, או שהתורה מעגלת את המספרים כיון שאין לזה חשיבות. ושמעתי שבאבן עזרא כותב שזה מעוגל, אך לא מצאתיו כעת. ויש להעיר שבהמשך הפרשה כתוב שהיו לויים עשרים ושתים אלף [ועוד שלוש מאות שהיו ג"כ בכורים, כדפירש"י (ג, לט)], ובכורי ישראל היו עשרים ושתים אלף מאתים שבעים ושלוש. והנה זה מובן שבכורי ישראל נמנו בדקדקנות עד האחד, בכדי שנדע כמה שקלים הגיעו לכהנים מהבכורות העודפים על הלויים, וכמבואר בקרא הסכום המדויק (ג, נ). אולם לכאו' מבואר בזה שגם המנין של הלויים היה מדויק, דאם לא היו בדיוק עשרים ושתים אלף, גם המנין של העודפים היה צריך להשתנות, ואילו בפסוק מבואר שהיו בדיוק מאתים שבעים ושלוש בכורים העודפים על הלויים, וא"כ אולי ממנין הלויים ניתן להסיק למנין כל ישראל שהיה מדויק. שוב ראיתי שגם במנין שבפרשת פנחס כל המניינים מסתיימים במאות, מלבד שבט ראובן שמסתיים בשלושים, ולכאו' זה ג"כ מוכיח שבשבטים האחרים זה מדויק, ועיין בזה.

שוב ראיתי בטעמא דקרא שכתב שבכל השבטים לא החשיבו את הפרטים הקטנים, ולכן אם היה יותר מחמישים – החשיבום כמאה, ופחות מחמישים – במאה הקודמת. אבל בגד שהיה ממש חמישים בצמצום, היה מוכרח לחושבם. והביא את שאלת נכדו 'מר שלמה צביון נ"י' דא"כ חשבון מחצית השקלים שבפר' פקודי אינו נכון, והרי הפסוק מפרש איך נתחלק. והשיב מרן הגר"ח שליט"א שאם חשבון אחד יוצא מדויק אינו פלא, ועיקר הקושי שכל הפקודים כולם נסתיימו במאות, ולזה י"ל שלמרות שבשבטים לא היה מדויק, אך בחשבון הכללי נגמר בדיוק.

וראיתי מביאים בשם הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל שביאר זאת באופן אחר על פי משל [ושוב שמעתי שהיה זה הג"ר אליהו דיסקין שליט"א שאמר זאת להגר"י אדלשטיין, וקלסו מאוד]. ילד היה עם אביו במצעד צבאי, ושמעו את הכרוז מכריז: "עתה צועדים לפנינו שבע מאות חיילים, עוברים מאתיים פרשים, מאה מנגנים...". שאל הילד את אביו, איך סכום כל החיילים מסתכם בצורה מדויקת, תמיד במאות 'עגולות'. והתשובה היא, משום שהמלך קרא להם לבוא במנין הזה. וכך הוא גם בנמשל - במנין השבטים, ישראל נולדו לפי התפקיד המיוחד שיש לכל שבט ושבט, ובכל תפקיד יש מספר מסוים של אנשים הנצרכים למלא ולהשלים תפקיד זה, ולכן הם אכן נולדו במנין 'עגול'.

שוב ראיתי במשך חכמה לקמן (ג, טז) שביאר מדוע מנין השבטים תמיד עגול במאות ועשרות, לפי שלא מנו את היחידים, כי חילקו אותם לשרי עשרות, ופחות מעשרה לא נקרא מחנה, ולכך לא מנו אותם, אבל במנין הבכורים (להלן ג, מג) לפי שהיה צריך למנות כל בכור, נמנו גם לאחדים. [אמנם טעם זה לכאו' אינו מסביר מדוע כמעט תמיד נגמר במאות, אלא מסביר רק מדוע אין יחידים.] הארות חיים (שיחה) 08:26, 1 בפברואר 2021 (IST)

שאו את ראש

כתב האור החיים כאן: צריך לדעת מספר זה למה. ורש"י ז"ל הביא דברי המדרש שאמרו כי כשבא להשרות שכינתו בתוכם חזר למנותם ע"כ, וזה לא יספיק ליישוב הפשט, כי היה לו למנותם קודם חודש ניסן לא אחר כך, גם בהפלגת זמן חודש ימים, עכ"ל. וראה שהאריך ליישב שהמנין הקודם היה יחד עם הלויים, ואילו כעת – בלעדיהם, ובכ"ז נשאר המנין אותו הדבר, וזהו הריבוי העצום, וכתב לפי"ז ליישב שלכן המנין כאן היה רק בר"ח אייר, משום שרק אז הושלם מניינם של כלל ישראל ללא הלויים - למנינם הקודם שהיה יחד עם הלויים.

והנה בעיקר חידושו של האוה"ח, כן כתב להדיא אף הרמב"ן בר"פ כי תשא, ופלא שהאוה"ח אינו מזכירו. ויש להעיר שבמדרש (במדב"ר א י) מבואר להדיא שלא כדבריהם, אלא כביאורו של רש"י שם (שמות ל, טז), שמה ששני המנינים היו אותו דבר היה משום שמונים את שנות האנשים לפי בריאתו של אדה"ר – מתשרי, ומכיון שאף אחד לא מת – נשאר המנין אותו הדבר בדיוק. [וכתב בביאור סגולת משה שמה שרש"י שם אינו מציין את המדרש – י"ל שרש"י כיון לדברי המדרש.]

ובעצם קושייתו של האוה"ח מדוע מנו כאן רק בא' באייר ולא בא' ניסן בעת הקמת המשכן – יום שנטל עשרה עטרות, ניתן ליישב זאת, שהלא את הלויים מנו מגיל חודש וכמבואר בהמשך הפרשה, ומסתבר שגם מניינם היה בא' אייר יחד עם כל ישראל, וא"כ ניתן לומר שאכן הקב"ה רצה להכליל במנין הלויים את כל מי שנולד עד יום מסוגל זה – ר"ח ניסן, אלא שמשום חשש נפלים המתינו מלמנותם עד שיגיעו כל הנולדים לגיל חודש, ואז מנאום בא' אייר. ודו"ק בזה. [וראה מה שכתבנו בזה לקמן (ג, טו), והדברים מסתדרים כמין חומר.] הארות חיים (שיחה) 08:26, 1 בפברואר 2021 (IST)