שיחה:רש"י/גיטין/ב/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ד"ה המביא גט ממדנה"י[עריכה]

כל חו"ל קרי לי' מדנה"י[עריכה]

ביאור דבריו. הראשונים תמהו דלפרש"י אף סמוכות ומובלעות בכלל חו"ל וזה אינו לשיטת ת"ק, עי' רשב"א ור"ן.

והתוס' ביארו דמדינת הים היינו מקום רחוק ולאפוקי מרקם וחגר (ועי' בר"ן ביאור אחר), ובי' המהרש"א דאתו לאפוקי מפרש"י והיינו מכח קו' הרשב"א והר"ן.

ובפשטות אפשר דאף רש"י מודה לשא"ר בביאור מדנה"י ולא אתא רש"י לאפוקי רק מבבל וזהו שהדגיש כל חו"ל לבר מבבל, ועי' חידושי הב"ח. בני הנעורים (שיחה) 10:52, 25 בדצמבר 2020 (IST)

ד"ה צריך[עריכה]

ושליח זה הבעל עשאו שליח להולכה[עריכה]

אי יש להוכיח כן מלשון המשנה המביא. הנה לקמן דף סב ב אמרי' אמר רב מרי ת"ש אף הנשים שאין נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא את גיטה והתם הולכה היא, ופרש"י והתם הולכה היא דקתני להביא, ולפי"ז יש להביא ראיה לשיטת רש"י ממאי דקתני המביא גט דאיירי' בשליח הולכה, אכן אפשר דלא נקט כן רק להיפוק ממוליך גט מא"י לחו"ל, ונראה דזה כוונת הגר"מ בנעט הנ"ל.

עוד אפשר דהכא לא הוה אלא סיפור דברים בעלמא מה היה המקרה משא"כ התם דאיירי' בצורת השליחות, דו"ק.

ביאור סברתו. עי' ר"ן ופנ"י בטעם דלא העמיד בשליח קבלה, והפנ"י הק' דדברי הר"ן לכאו' אי"ש אלא אי הוה לעז בעלמא ולא חשש אמיתי בעקבות ערעור הבעל וברש"י סוף עמוד ב לא משמע כן, עוד צ"ב מחששא דלשמה דברש"י עמוד ב משמע דדווקא חשש מזוייף הוא חשש מערעור הבעל משא"כ חשש לשמה הוה חשש דידן, אכן ברש"י דף ג א בד"ה מעיקרא משמע להדיא כדברי הר"ן, ובמק"א הארכנו בכל זה.

אשה לכאו' ה"ה כשליח קבלה. דין אשה המקבלת גט תלוי בביאור הר"ן והריב"ש בדברי רש"י לקמן דף כד א אי אי"צ לומר בפ"נ או דצריכה אך לית לה לנאמנות. בני הנעורים (שיחה) 10:52, 25 בדצמבר 2020 (IST)

ד"ה אם יש עליו עוררין[עריכה]

שהבעל מערער שהוא מזוייף[עריכה]

אמאי לא נקט חששא דלשמה. ממה דלא נקיט רש"י חשש לשמה משמע דבא"י דהכל בקיאין לשמה אין נאמן בטענת שלא לשמה, וכן כתב הב"ח בחידושיו דבא"י דבקיאין לשמה אין נאמן, וברש"י לקמן דף ט א כתב אם יש עליו עוררין לפוסלו יתקיים בחותמיו כו' ושוב אין בו פסול דבני א"י ודאי בקיאין לשמה, ויש להבין דאם איכא חשש לשמה מה הועיל הקיום ואי ליכא חשש מה הוצרך רש"י להוסיף דבני א"י ודאי בקיאין לשמה.

ובחת"ס כתב דמאחר דבני א"י בקיאין אין נאמן לפסול אלא במיגו דמזוייף ומש"ה נקט רש"י האי חששא ונקט נמי דמהני קיום דשוב ליכא למיחש רק לחשש לשמה דבני א"י ודאין בקיאין.

ובתוס' לקמן ג א ד"ה חד אתי פירשו דלפי ההו"א בגמ' שם דבמדנה"י נמי אי אתי בעל ומערער פסיל ליה א"כ הא דקתני במתני' אם יש עליו עוררין קאי נמי אמדנה"י, ובי' המהר"ם דהתוס' אזלו אהמשך הסוגייא לשיטת רבא דאילו לרבה החשש הוא לשמה וע"ז לא יועיל יתקיים בחותמיו, ולפ"ד י"ל דמה דלא כתבו התוס' דבריהם לרבה משום דרצו להוסיף החשבון דאם יש עליו עוררין דקתני במתני.

ובאופן אחר אפשר דהנה התוס' בד"ה האי כתבו דהחשש דרבנן אינו מחמת מיעוטא דמיעוטא רק שמא יערער שכתבו הסופר להתלמד, וא"כ אליבא דרבה החשש דחששו רבנן אין ביארו דאף דמדאו' אין לחוש לזה חששו רבנן משא"כ לרבא דרבנן החייו החשש דאורייתא הרי אחשש זה להדיא מבואר דמדאו' אין לחוש לו, והנה התוס' הקשו דאי נפסל מחמת הלעז מה מוסיפה עדותו דבפ"נ לפום ס"ד דגמ' ונראה דלרבה לא קמ"ד דשפיר א"ל דבהו"א ס"ל דהוה חשש אמיתי מחמת ערעורו משא"כ לרבה מעיקרא ודאי הוה חשש לעז דהא החשש דרבנן הוא הוא החשש דאינו מדאורייתא, ודו"ק.

ואף לדברי החת"ס, בדעת התוס' ע"כ צ"ל כדברי המהר"ם דהא בחו"ל ודאי איכא לחשש לשמה אף בלא מיגו דמזוייף וא"כ ודאי דלא מהני קיום לחשש זה. בני הנעורים (שיחה) 10:52, 25 בדצמבר 2020 (IST)

ד"ה יתקיים בחותמיו[עריכה]

צ"ע אמאי לא נקט קיום ע"י דימוי חתימות. עי' חידו' הגרנ"פ שביאר דרש"י לא נקט קיום ע"י דימוי חתימות משום דס"ל דאחר הערעור שוב בעינן קיום מדאו' וכשי' ר' אביגדור ודימוי חתימות לא מהני אלא לקיום דרבנן.

'ממש"כ רש"י מסתמא כשר כו' ועדים מצויין לקיימו משמע דהוא טעם להא דמסתמא כשר. מדברי רש"י משמע דהטעם דמסתמא כשר הוא משום דמצויין לקיימו וזה פלא דאנן לא חזינן רק דמש"ה לא אכפ"ל דיערער, וביאור דבריו צ"ל דמאחר דיודע דמצויין לקיימו ירא ואין מזייף.

ולפ"ד א"ש שיטת הראב"ד דס"ל דאין אשה המוציאה גט מתגרשת בלא קיום אף בלא ערעור ותמהו האחרונים אשיטתו ממתני' דתנן בא"י דדווקא בערעור בעי' לקיים ולהנ"ל א"ש דבא"י איכא טעם אחר דודאי אין מזייף כיון דמצויין לקיימו. בני הנעורים (שיחה) 10:52, 25 בדצמבר 2020 (IST)