שיחה:ערך/מילה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

על מי החיוב[עריכה]

בקטנותו, ודאי מצוה על האב למולו, וכל הנידון זה לאחר שהגדיל, אי זה רק חיוב על הבן, או דלא פקע חיובו של האב. וכמה נפק"מ בדבר, א' לשיטת הש"ך שמי שנצטווה צריך לעשות המצוה דוקא, אם הבן יכול למול עצמו, וגם האב, מי המחוייב. ב' וכן לענין עשרה זהובים. ג' וכן לענין תשלום – אם שייך למול רק בשכר, ד' וכן לענין ברכת "להכניסו". עיין מנ"ח מצוה ב'. ידיעות וחידושי התורה (שיחה) 19:08, 7 בדצמבר 2021 (IST)

החילוק בין מצות מילה למצות שחיטה[עריכה]

החילוק בין שחיטת קרבנות למילה, דגבי קרבן, המצוה היא שהקרבן יהיה שחוט, אבל גבי מילה, המצוה היא למול, ולכן אם יודע האב למול, מחוייב למול בעצמו ואסור לו לכבד אחר, כדאיתא בש"ך. עיין רש"ש פסחים (ז' ב'). ידיעות וחידושי התורה (שיחה) 19:09, 7 בדצמבר 2021 (IST)

מילה בחינת קרבן[עריכה]

מצינו בכמה וכמה מקומות שברית מילה נחשבת כהקרבת קרבן.

א. בפרקי דרבי אליעזר [פכ"ט] איתא שהמזבח נבנה במקום שנמול אברהם ונשאר דמו.

ב. הרבינו בחיי [לך לך פי"ג פי"ז] כתב שמילה היא בחינת קרבן, וכשם שדם הקרבן מכפר כך דם המילה מכפר, ולכן מלים ביום השמיני כקרבן דכתיב ביה "שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה", [אמנם יל"ע דשם הטעם משום חשש נפל, ובאדם יש חשש נפל עד שלושים יום וזהו הטעם שפדיון הבן לאחר ל' יום], וכשם שיש מצות אכילת קדשים כדכתיב "ואכלו אותם אשר כופר בהם", כך נוהגים לעשות סעודה במילה, וגדול כוחה יותר מקרבן שהקרבן בממונו והברית בגופו באיבר שכל גידי האדם נקשרים בו כמו שנקרא שמו ראש הגוייה, ולכן חשיב כעקידת וזביחת כל הגוף, וכדכתיב "כורתי בריתי עלי זבח".

ג. פסק השו"ע [סי' רסה ס"ה] שהאב צריך לעמוד ליד המוהל להודיע שהוא שלוחו, ובביאור הגר"א כתב לפי שהמילה בחינת קרבן, והיאך קרבנו של אדם קרב והא אינו עומד על גביו.

ד. אמרו חז"ל והביאם רש"י שטען ישמעאל ליצחק שהוא נימול בן שלוש עשרה ולא עיכב משא"כ יצחק נימול בן שמונה ימים ואין בידו לעכב, והשיב לו יצחק שהיה מוכן להקריב את כולו לה', ואז נתנסה בעקידה.

ה. בענין מנהג השלום זכר בליל שבת ראשונה כתב הט"ז [סי' רסה סקי"ג] שלושה טעמים.

א. הודאה על הלידה וקבעוה בשבת שהוא זמן שנמצאים האנשים בבתיהם, [והטעם שנהגו כן דוקא בזכר ולא בנקיבה, י"ל דבזכר יש שמחה כמו שמברכים הטוב והמטיב משא"כ בנקיבה שאין מברכים רק שהחיינו כמי שלא ראה את חבירו שלושים יום, ועוד י"ל דבלידת זכר יש מקטרגים שלא יצא בשלום ויותר יש להודות על מה שיצא בשלום].

ב. לנחם את התינוק ששכח כל תלמודו, [ולכן נוהגים לאכול ארבעס, דהם מאכל אבלים שהם עגולים ואין להם פה, דאבילות גלגל חוזר בעולם וזו נחמה לאבל, ואין לאבל פה לדבר בדברי תורה דזו עיקר יצירת האדם לעמל תורה].

ג. דאיתא במדרש [ויקרא רבה כט] משל למלך שאמר לא תראו פני את שתראו פני המטרוניתא, כך אמר הקב"ה לא תקריבו לי את בנכם לקרבן עד שתראו פני שבת, ולכן מילה ביום השמיני שבודאי תעבור שבת, ועושים סעודה לראיית פניה.

ויש לפרש דחשיב שמקריבים את כל הבן במילה, כקרבן שאין למזבח אלא דמו, וכעורות לבובין [נדרים יג:] שמוציאים מהבהמה את ליבה לשם ע"ז ונאסרת כולה.

למה לא גזרו שימולו עד חצות

ומעתה יל"ע דהרי בכל הקדשים הנאכלים כל הלילה, גזרו שלא יאכלו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה, [ברכות ב.], ולמה במילה לא גזרו שיתחייב למולו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה שלא יאחר את יום השמיני.

ובשלמא לשיטת רש"י [שם] שלא גזרו רק באכילת קדשים אבל לא בהקטרת אימורים ואיברים, ניחא דמילה אינה כאכילה אלא כהקטרה, אבל לשיטת הרמב"ם [פ"ד ממעשה הקרבנות ה"ב] שאף בהקטרה גזרו מאי איכא למימר.

תירוצים על הקושיא הנ"ל

א. י"ל כיון שאין ביטול עשה גמור אם לא ימולו ביום השמיני, דהרי אפשר למולו אף לאחר היום השמיני.

ב. י"ל דהוי כזריקת דמים שלא גזרו בה שתיעשה עד חצות.

אמנם היא גופא טעמא בעי למה לא גזרו בזריקת דמים כנ"ל, ויתבאר לקמן.


הטעם שלא גזרו בקדשים הנאכלים לשני ימים ולילה אחד ובפסח למ"ד שנאכל עד חצות מדאוריתא

והנה גבי קדשים מצינו ד' מינים לענין זמן אכילתם.

א. עולה שאין נאכלת כלל. ב. חטאת, אשם, זבחי שלמי ציבור, תודה ואיל נזיר שנאכלים ליום ולילה. ג. שלמים, בכור ומעשר שנאכלים לשני ימים ולילה שביניהם. ד. פסח שאין נאכל אלא בלילה.

וגבי הנאכלים ליום ולילה מצינו שגזרו שלא יאכלו רק עד חצות וכנ"ל, אבל בנאכלים לשני ימים ולילה אחד לא גזרו שלא יאכלו רק עד חצות וצ"ב, ומצינו כמה תירוצים בענין זה.

א. כיון שהזמן ארוך כ"כ אין לחשוש שיותירו, וכן כתב המהר"י קורקוס פ"י ממעשה הקרבנות ה"ח.

ב. אדם טועה בסוף הלילה דאין עלות השחר ניכר כ"כ, אבל בסוף היום אין אדם טועה דהשקיעה ניכרת, וכן כתבו התוס' זבחים נז.

ג. לא חששו שמא יותירו אלא שמא יאכלו לאחר הזמן ויתחייבו כרת כדין אוכל נותר, ובנאכלים לשני ימים ולילה יש דנים שלא הוי נותר רק ביום שאח"כ.

וגבי פסח ג"כ יל"ע לדעת ראב"ע שמדאוריתא אין נאכל רק עד חצות למה לא גזרו שלא ייאכל רק עד מקצת הלילה, וגם על קושיא זו י"ל בכמה דרכים.

א. כיון שהזמן קצר הוי גזירה שאין הציבור יכולים לעמוד בה ולא גזרו.

ב. כיון שהזמן קצר ודאי יבואו להותיר.

ג. כיון שהזמן קצר יש לחוש שיפסידו מצות סיפור יציאת מצרים.

ד. לא קבעו רק זמן מוגדר כחצות, ולא חצי חצות, [אמנם י"ל שהזמן מוגדר לפי אשמורות וביותר למ"ד ארבע משמרות הוי הלילה].

ה. לא חששו שמא יותירו אלא שמא יאכלו לאחר הזמן ויתחייבו כרת כדין אוכל נותר, ופסח לא חשיב נותר להתחייב על אכילתו כרת עד הבוקר ואפשר שגם אין בו איסור אכילה מדין קדשים אלא רק מדיני אכילת פסח.

ישוב לפי הנ"ל

מעתה לעניינו אם אין טועים אנשים בין יום ללילה דהשקיעה ניכרת ניחא שלא גזרו במילה וכן בזריקת דם קדשים.

וכן אם לא גזרו רק באיסור כרת ניחא.

אמנם כל זה לא יתכן רק לשיטת רש"י הנ"ל שלא גזרו בהקטרת אימורים ויתכן שזה הטעם שלא גזרו, אמנם לשיטת הרמב"ם שגזרו אף בהקטרת אימורים ע"כ גזרו אף שלא במקום כרת.

(הרב מנחם מלר, כולל חזון איש) תורת רבני זמנינו (שיחה) 22:04, 7 בנובמבר 2022 (IST)