שיחה:משנה/שביעית/י: הבדלים בין גרסאות בדף
(←הרחבה: פסקה חדשה) |
(התאמה) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
== משנה א == | |||
ויל"ע לשיטת הריטב"א [[ריטב"א קדושין יג. | === שביעית משמטת כו' בשטר === | ||
ופי' הרע"ב, ששעבד לו נכסיו, ואעפ"כ משמטת, ול"א דהוי כמשכון, שאז אינו משמט, כלהלן [[משנה/שביעית/י#ב|משנה ב]]. | |||
{{ש}}ויל"ע לשיטת הריטב"א {{ממ|[[ריטב"א/קידושין/יג/א|קדושין יג. ד"ה וטעמא]]}}, ששעבוד הוא 'קנין לחצאין', ובלשון הישיבות 'מקצת קנין' {{ממ|[[מהר"ם שיף/פסחים/ל/ב#איתמר|מהר"ם שיף פסחים ל: ד"ה איתמר]]}}, מאי שנא שעבוד ממשכון. [[משתמש:יהודי כשר|יהודי כשר]] ([[שיחת משתמש:יהודי כשר|שיחה]]) 12:23, 10 במאי 2021 (IDT) | |||
== | == משנה ו == | ||
=== מזכה לו בתוך שדהו === | |||
יש לחקור, האם צריך הסכמת הלווה לזה. כי מצד אחד, איו חבין לאדם אלא בפניו, וכאן חובה היא לו, כי הוא מעדיף שלא יקנו לו קרקע וייפטר מלשלם החוב. מצד שני, פרוזבול הוא תקנה גם לעניים. לאידך גיסא י"ל, שהתקנה היא רק כדי שילוו להם, אבל כאן כבר הלוה לו, וכעת חובה היא לו. | |||
ולכאו' יש להוכיח מסיפא דמתני', לגבי יתומים, שכותבין ליתומים על נכסי אפוטרופין, ומבואר שם במפרשים הטעם, שהפרוזבול טובה היא להם. אף ששם כבר היה ההלוואה. וא"כ ה"ה ברישא, יכול המלוה להקנות ללוה הקרקע אף שלא בפניו ושלא מרצונו, כי עיקר הפרוזבול תקנה היא ללווים, ונחשב זכין לאדם שלא בפניו. [[משתמש:יהודי כשר|יהודי כשר]] ([[שיחת משתמש:יהודי כשר|שיחה]]) 13:07, 10 במאי 2021 (IDT) | {{ש}}ולכאו' יש להוכיח מסיפא דמתני', לגבי יתומים, שכותבין ליתומים על נכסי אפוטרופין, ומבואר שם במפרשים הטעם, שהפרוזבול טובה היא להם. אף ששם כבר היה ההלוואה. וא"כ ה"ה ברישא, יכול המלוה להקנות ללוה הקרקע אף שלא בפניו ושלא מרצונו, כי עיקר הפרוזבול תקנה היא ללווים, ונחשב זכין לאדם שלא בפניו. [[משתמש:יהודי כשר|יהודי כשר]] ([[שיחת משתמש:יהודי כשר|שיחה]]) 13:07, 10 במאי 2021 (IDT) | ||
גרסה מ־13:34, 10 במאי 2021
משנה א
שביעית משמטת כו' בשטר
ופי' הרע"ב, ששעבד לו נכסיו, ואעפ"כ משמטת, ול"א דהוי כמשכון, שאז אינו משמט, כלהלן משנה ב.
ויל"ע לשיטת הריטב"א (קדושין יג. ד"ה וטעמא), ששעבוד הוא 'קנין לחצאין', ובלשון הישיבות 'מקצת קנין' (מהר"ם שיף פסחים ל: ד"ה איתמר), מאי שנא שעבוד ממשכון. יהודי כשר (שיחה) 12:23, 10 במאי 2021 (IDT)
משנה ו
מזכה לו בתוך שדהו
יש לחקור, האם צריך הסכמת הלווה לזה. כי מצד אחד, איו חבין לאדם אלא בפניו, וכאן חובה היא לו, כי הוא מעדיף שלא יקנו לו קרקע וייפטר מלשלם החוב. מצד שני, פרוזבול הוא תקנה גם לעניים. לאידך גיסא י"ל, שהתקנה היא רק כדי שילוו להם, אבל כאן כבר הלוה לו, וכעת חובה היא לו.
ולכאו' יש להוכיח מסיפא דמתני', לגבי יתומים, שכותבין ליתומים על נכסי אפוטרופין, ומבואר שם במפרשים הטעם, שהפרוזבול טובה היא להם. אף ששם כבר היה ההלוואה. וא"כ ה"ה ברישא, יכול המלוה להקנות ללוה הקרקע אף שלא בפניו ושלא מרצונו, כי עיקר הפרוזבול תקנה היא ללווים, ונחשב זכין לאדם שלא בפניו. יהודי כשר (שיחה) 13:07, 10 במאי 2021 (IDT)