שיחה:משנה/אבות/א: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
 
(4 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 9: שורה 9:
:מה הכוונה "היום"? זה תמיד היה כך, "ולעבדו = בכל לבבכם" ועל כך דרשו חז"ל  (תענית ב.) איזוהי עבודה שבלב זו היא תפילה. איזו עוד משמעות יכולה להיות? 'דרך ארץ'? על זה העולם עומד? ולפני גמילות חסדים? זה לא מתחבר עם שום דבר מהרוח הכללית של המשנה. ברור שמדובר פה על עבודת השם. [[משתמש:אוצר האוצר|אוצר האוצר]] ([[שיחת משתמש:אוצר האוצר|שיחה]]) 11:34, 16 ביוני 2021 (IDT)
:מה הכוונה "היום"? זה תמיד היה כך, "ולעבדו = בכל לבבכם" ועל כך דרשו חז"ל  (תענית ב.) איזוהי עבודה שבלב זו היא תפילה. איזו עוד משמעות יכולה להיות? 'דרך ארץ'? על זה העולם עומד? ולפני גמילות חסדים? זה לא מתחבר עם שום דבר מהרוח הכללית של המשנה. ברור שמדובר פה על עבודת השם. [[משתמש:אוצר האוצר|אוצר האוצר]] ([[שיחת משתמש:אוצר האוצר|שיחה]]) 11:34, 16 ביוני 2021 (IDT)
::דברי חכמים בנחת כו'...  
::דברי חכמים בנחת כו'...  
::רש"י, הרמב"ם, הרע"ב ועוד פירשו בסתמא שהכוונה לקרבנות.
::חיפשתי מי שמקשר בהדיא בין הגמ' שהבאתם 'איזוהי עבודה' כו' למשנה זו.
::שו"ר כן ברבינו יונה, רבי מתתיה היצהרי והרשב"ץ שם.[[משתמש:יהודי כשר|יהודי כשר]] ([[שיחת משתמש:יהודי כשר|שיחה]]) 11:50, 16 ביוני 2021 (IDT)
:::שלום עליך רבי יהודי כשר ויקר, סימני שאלה אינם סימנים לאי-נחת אלא - כפי ששמם רומז - לשאלה. שללתי את האפשרות שמדובר על עבודה במושג העברי העכשווי. אני מבין שלא על זה דיברת. אם כן ברור לשנינו שמדובר על עבודת ה'. בזמן שביהמ"ק קיים היה הביטוי המזוקק של עבודת ה' - עבודת הקרבנות, ובזמננו אנו - התפילה. [[משתמש:אוצר האוצר|אוצר האוצר]] ([[שיחת משתמש:אוצר האוצר|שיחה]]) 14:01, 16 ביוני 2021 (IDT)
== משנה ד ==
=== יהי ביתך בית ועד לחכמים ===
כשנכס רבי גדליה אייזמן זצ"ל בפעם הראשונה לבית רבו רבי אייזיק שר זצ"ל, ביקש ממנו רבי אייזיק שישמיע אמרה או מחשבה מוסרית. רבי גדליה פתח בהרגש מוסרי עמוק שמצא בדברי החסיד רבינו יוסף יעב"ץ בפירושו למסכת אבות.
החסיד יעב"ץ בביאורו על המשנה 'יהי ביתך בית ועד לחכמים', דן באחת מהנהגות בית המקדש הכתובות בספר יחזקאל {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/מו#ט|מו ט]]}} ואשר נפסקו להלכה בהלכות מורא מקדש: "ובבוא עם הארץ לפני השם במועדים, הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב, והבא דרך שער נגב יצא דרך שער צפונה, לא ישוב דרך השער שבא בו, כי נכחו יצא".
וכך כותב החסיד יעב"ץ בטעם הלכה זו: "כי הקפיד השם יתברך שלא יראה השער שתי פעמים, פן ישווה בעיניו לשער ביתו וקירות הבית לקירותיו. ולזה הזכיר הכתוב בראשו, כי ביאתו לא היתה אלא מזמן לזמן, וכל זה מפני כי אהבת עם הארץ היתה מצד הדמיון בלבד, ולזה תגדל מתחילה ותמעט בסוף".
ניתן להסיק מכאן, אמר רבי גדליה, עד כמה כח המלומדה פועל אצל האדם! שהרי על פי טבע, בית המקדש, מקום עבודת ה' והשראת השכינה עלי אדמות, אמור מעצם מהותו להשרות רגשות מורא, פחד ויראת כבוד עצומה על כל הבא בשעריו...
על אף כל זאת מבאר לנו החסיד יעב"ץ כי מורא זה, כיון שיסודו ברגש האדם ולא בשכלו, הרי שביציאה מבית המקדש, כשהאדם חוזר ורואה בשנית את אותם קירות הבית ושעריו, מעתה מוראם עליו עלול להתכהות ולהיחלש, עד כדי שישתווו בעיניו לקירות ולשערים שבביתו שלו... כי זה טבע האדם! החידוש נעשה בעיניו להרגל, אשר מחליש ומכהה את חוש התפעלותו. והוא מתחיל להריגש שם 'היימיש', ולבסוף עוד משווה בעיניו את הקירות והשער לביתו...


::רש"י, הרמב"ם, הרע"ב ועוד פירשו בסתמא שהכוונה לקרבנות.  
ומהי העצה? אף היא רמוזה שם בפסוק קודם {{ממ|שם ח}}: "בבוא הנשיא, דרך אולם השער יבוא ובדרכו יצא", היינו שהנשיא יוצא מבית הקמדש דרך אותו השער שנכנס בו. ומבאר החסיד יעב"ץ בטעם הדבר: 'כי הנשיא שהשכלתו שכלית לא יצטרך לזה, אלא ככל שיוסיף להתמיד תגדל האהבה בליבו'. כלומר, הנשיא אינו צריך שער חדש כדי לרענן את רגשות הלב, משום שעבודתו היא עבודה שכלית והכרתו היא הכרת השכל, אשר איננה נחלשת כפי שנחלשת התפעלות הרגש, והיא אשר מרעננת בנפשו כל העת את רגשות המורא והכבוד. ולכן, גם כשיכנס לבית המקדש ויצא משעריו באותה הדרך שנכנס אליו, עדיין יהיה זה באותה הרמה של מורא ויראת הכבוד.


::חיפשתי מי שמקשר בהדיא בין הגמ' שהבאתם 'איזוהי עבודה' כו' למשנה זו.
רבי אייזיק התפעל מאד מרבי גדליה ומהאבחנה המוסרית המאלפת והשנונה ששמע מפיו. הוא לא פסק כל העת מלקלסו ולשבחו, עד שרבי שמחה שולמן זצ"ל ידידו של רבי גדליה ותלמידו של רבי אייזיק השתומם: "מדוע ראש הישיבה כה מתפעל? הן רבי גדליה לא חידש מעצמו דבר. הוא בסך הכל חזר על מה שכתב החסי"ד יעב"ץ?".


::שו"ר כן ברבינו יונה, רבי מתתיה היצהרי והרשב"ץ שם.
אולם רבי אייזיק השיבו בהינף יד: "פונקט דאס איז די חכמה!... די חכמה איז צו וויסן אוועק לייגן די פינגער אויף דעם!"... [בדיוק זוהי החכמה!... החכמה היא לדעת להניח את האצבע על זה"...]. כלומר ההתפעלות שלי היא מכישרונו להבחין היכן טמון ה'הרגש' המוסרי החשוב, לדלותו אותו ולהצביע עליו, ולהאירו באור יקרות בכדי להפיק ממנו את הלקח הנדרש. [[משתמש:רבי גדליה|רבי גדליה]] ([[שיחת משתמש:רבי גדליה|שיחה]]) 17:26, 1 בפברואר 2023 (IST)

גרסה אחרונה מ־17:26, 1 בפברואר 2023

פתיחת המסכת במסורת התורה[עריכה]

ראה בברטנורא מה שביאר בזה. ונראה לבאר עוד ששאר הדינים לא היה צריך לבאר שמקורם מסיני ותורה שבעל פה ביאור לתורה שבכתב היא, ורק לעניין המדות שאין מקורם ברור מן התורה שבכתב הוצרכו לומר שאף הם מסיני באו. מאיר (שיחה) 18:27, 20 בנובמבר 2019 (UTC)

משנה ב. על העבודה[עריכה]

היודע מי מחו"ר האוצר מקור שהיום זה 'תפילה' ?

יישר כח יהודי כשר (שיחה) 18:07, 15 ביוני 2021 (IDT)

מה הכוונה "היום"? זה תמיד היה כך, "ולעבדו = בכל לבבכם" ועל כך דרשו חז"ל (תענית ב.) איזוהי עבודה שבלב זו היא תפילה. איזו עוד משמעות יכולה להיות? 'דרך ארץ'? על זה העולם עומד? ולפני גמילות חסדים? זה לא מתחבר עם שום דבר מהרוח הכללית של המשנה. ברור שמדובר פה על עבודת השם. אוצר האוצר (שיחה) 11:34, 16 ביוני 2021 (IDT)
דברי חכמים בנחת כו'...
רש"י, הרמב"ם, הרע"ב ועוד פירשו בסתמא שהכוונה לקרבנות.
חיפשתי מי שמקשר בהדיא בין הגמ' שהבאתם 'איזוהי עבודה' כו' למשנה זו.
שו"ר כן ברבינו יונה, רבי מתתיה היצהרי והרשב"ץ שם.יהודי כשר (שיחה) 11:50, 16 ביוני 2021 (IDT)
שלום עליך רבי יהודי כשר ויקר, סימני שאלה אינם סימנים לאי-נחת אלא - כפי ששמם רומז - לשאלה. שללתי את האפשרות שמדובר על עבודה במושג העברי העכשווי. אני מבין שלא על זה דיברת. אם כן ברור לשנינו שמדובר על עבודת ה'. בזמן שביהמ"ק קיים היה הביטוי המזוקק של עבודת ה' - עבודת הקרבנות, ובזמננו אנו - התפילה. אוצר האוצר (שיחה) 14:01, 16 ביוני 2021 (IDT)

משנה ד[עריכה]

יהי ביתך בית ועד לחכמים[עריכה]

כשנכס רבי גדליה אייזמן זצ"ל בפעם הראשונה לבית רבו רבי אייזיק שר זצ"ל, ביקש ממנו רבי אייזיק שישמיע אמרה או מחשבה מוסרית. רבי גדליה פתח בהרגש מוסרי עמוק שמצא בדברי החסיד רבינו יוסף יעב"ץ בפירושו למסכת אבות.

החסיד יעב"ץ בביאורו על המשנה 'יהי ביתך בית ועד לחכמים', דן באחת מהנהגות בית המקדש הכתובות בספר יחזקאל (מו ט) ואשר נפסקו להלכה בהלכות מורא מקדש: "ובבוא עם הארץ לפני השם במועדים, הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב, והבא דרך שער נגב יצא דרך שער צפונה, לא ישוב דרך השער שבא בו, כי נכחו יצא".

וכך כותב החסיד יעב"ץ בטעם הלכה זו: "כי הקפיד השם יתברך שלא יראה השער שתי פעמים, פן ישווה בעיניו לשער ביתו וקירות הבית לקירותיו. ולזה הזכיר הכתוב בראשו, כי ביאתו לא היתה אלא מזמן לזמן, וכל זה מפני כי אהבת עם הארץ היתה מצד הדמיון בלבד, ולזה תגדל מתחילה ותמעט בסוף".

ניתן להסיק מכאן, אמר רבי גדליה, עד כמה כח המלומדה פועל אצל האדם! שהרי על פי טבע, בית המקדש, מקום עבודת ה' והשראת השכינה עלי אדמות, אמור מעצם מהותו להשרות רגשות מורא, פחד ויראת כבוד עצומה על כל הבא בשעריו... על אף כל זאת מבאר לנו החסיד יעב"ץ כי מורא זה, כיון שיסודו ברגש האדם ולא בשכלו, הרי שביציאה מבית המקדש, כשהאדם חוזר ורואה בשנית את אותם קירות הבית ושעריו, מעתה מוראם עליו עלול להתכהות ולהיחלש, עד כדי שישתווו בעיניו לקירות ולשערים שבביתו שלו... כי זה טבע האדם! החידוש נעשה בעיניו להרגל, אשר מחליש ומכהה את חוש התפעלותו. והוא מתחיל להריגש שם 'היימיש', ולבסוף עוד משווה בעיניו את הקירות והשער לביתו...

ומהי העצה? אף היא רמוזה שם בפסוק קודם (שם ח): "בבוא הנשיא, דרך אולם השער יבוא ובדרכו יצא", היינו שהנשיא יוצא מבית הקמדש דרך אותו השער שנכנס בו. ומבאר החסיד יעב"ץ בטעם הדבר: 'כי הנשיא שהשכלתו שכלית לא יצטרך לזה, אלא ככל שיוסיף להתמיד תגדל האהבה בליבו'. כלומר, הנשיא אינו צריך שער חדש כדי לרענן את רגשות הלב, משום שעבודתו היא עבודה שכלית והכרתו היא הכרת השכל, אשר איננה נחלשת כפי שנחלשת התפעלות הרגש, והיא אשר מרעננת בנפשו כל העת את רגשות המורא והכבוד. ולכן, גם כשיכנס לבית המקדש ויצא משעריו באותה הדרך שנכנס אליו, עדיין יהיה זה באותה הרמה של מורא ויראת הכבוד.

רבי אייזיק התפעל מאד מרבי גדליה ומהאבחנה המוסרית המאלפת והשנונה ששמע מפיו. הוא לא פסק כל העת מלקלסו ולשבחו, עד שרבי שמחה שולמן זצ"ל ידידו של רבי גדליה ותלמידו של רבי אייזיק השתומם: "מדוע ראש הישיבה כה מתפעל? הן רבי גדליה לא חידש מעצמו דבר. הוא בסך הכל חזר על מה שכתב החסי"ד יעב"ץ?".

אולם רבי אייזיק השיבו בהינף יד: "פונקט דאס איז די חכמה!... די חכמה איז צו וויסן אוועק לייגן די פינגער אויף דעם!"... [בדיוק זוהי החכמה!... החכמה היא לדעת להניח את האצבע על זה"...]. כלומר ההתפעלות שלי היא מכישרונו להבחין היכן טמון ה'הרגש' המוסרי החשוב, לדלותו אותו ולהצביע עליו, ולהאירו באור יקרות בכדי להפיק ממנו את הלקח הנדרש. רבי גדליה (שיחה) 17:26, 1 בפברואר 2023 (IST)