שיחה:בבלי/פסחים/ח/ב

כלפי שאמרה תורה ולא יחמוד איש את ארצך מלמד שתהא פרתך רועה באפר ואין חיה מזיקתה תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזיקתה

בירושלמי (תענית פ"ד ה"ה) מובא שכשתושבי ביתר עלו לרגל לירושלים חמדו אנשי ירושלים את שדותיהם ולקחום להם. וצ"ב הרי כבר הובטח בתורה 'לא יחמוד איש את ארצך'. המיישיבון (שיחה) 01:03, 16 בינואר 2022 (IST)

על הערה זו עמד גם הרב שמרי' שולמאן בירחון המאור (שנה סט חוברת ו <תעב>) וכן העיר גם בקונטרסו משמרת הקודש (הנדפס בסוף ספר גור אריה למהרא"ל צינץ על קידושין עמוד 29), והניח בצ"ע. המיישיבון (שיחה) 01:40, 16 בינואר 2022 (IST)

וביישוב הקושיא, יעויין חתם סופר (פסחים ח:) על מה שהביאה הגמרא מימרא מפני מה אין פירות גינוסר בירושלים כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים אלמלא לא עלינו אלא לאכול פירות גינוסר בירושלים דיינו, נמצאת עליה שלא לשמה. והביאה הגמרא מימרא זו אחר שהאריכה בהא דלא יחמוד איש את ארצך. והמהרש"א בח"א עמד מה השייכות בין המימרות. והחתם סופר יישב: והפשוט לפע"ד דאילו לא היו מכוונים לשם מצות עליה, לא היו נשמרים מהזיק. וכן דייק קרא 'לא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות' דייקא ולא לכוונה אחרת. ולפי זה יש לומר שאנשי ביתר כשהיו עולים היה בדעתם כוונה אחרת.

ויש לרמוז זאת במה שהיה אומר אחר שנלקחה שדהו, הלוואי והיתה נשברת רגל אותו האיש ולא היה עולה לרגל. ובגמרא בתענית מבואר שהחילוק בין ישראל שמותר לומר ע"מ שיחיה בני ועכו"ם שאסור, לפי שעכו"ם תוהה על הראשונות אם לא עלה בידו. וא"כ כאן שתוהה על הראשונות אפשר ללמוד מכך שמתחילה לא היתה כוונתו שלימה. ובזה יבואר מה שאמרו שהחשש הוא שמא יאמר 'אלמלא לא עלינו אלא לאכול' וכו', ולכאורה מה הוצרכו לזה, הרי עכ"פ יש לחוש שיאמר שעולה גם בשביל זה - וע"כ שאם עושה גם בשביל זה אין בכך איסור כמו ע"מ שיחיה בני, וכל החשש שמא לא יעשה אלא רק בשביל דבר זה. ומבואר שהוא באותם הגדרים של 'על מנת שיחיה בני'. המיישיבון (שיחה) 01:40, 16 בינואר 2022 (IST)