שיחה:בבלי/נדה/יא/א
במשנה ר' יהודה אומר אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה. בגמ' לעיל ו. מפרש רב חסדא טעם בדיקה זו כדי לתקן שיריים שבפניה, והוכיחו מזה כמ"ד דטומאת מעל"ע אף לתרומה. והנה החזו"א הוכיח דבדיקת שחרית וערבית עיקרן לאו בשביל להכשיר טהרות, מהא דד' נשים שדיין שעתן ג"כ צריכות לבדוק, וע"כ דעיקר הבדיקה להחזיקה בטהרה, אלא דממילא מהני להכשיר טהרות. וקשה דאכתי תיקשי לדבריו מהך בדיקה דר' יהודה בשעת עברתן מלאכול בתרומה, דההיא בדיקה ודאי רק להכשיר היא, דאי להחזיקה בטהרה איזה זמן הוא זה, ומשמע במשנה דקאי אף אאשה שיש לה וסת, כדקתני רישא אע"פ שאמרו דיה שעתה צריכה להיות בודקת כו' ועל זה אמר ר' יהודה אף בשעת עברתן, וכן דייקו בגמ' בע"ב אבבא דבשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה דקאי אף אאשה שיש לה וסת, וקשה כיון שדיה שעתה אין צריכה להכשיר. ועכצ"ל דלא פלוג, וא"כ אף אבדיקת שחרית וערבית י"ל דלא פלוג. בן עזאי (שיחה) 19:49, 26 במאי 2020 (UTC)
אר"י אמר שמואל לא שנו אלא לטהרות אבל לבעלה מותרת, פשיטא שחרית תנן. פירש"י דהא אין משמשין מטה ביום. מבו' בגמ' דאין טעם לבדיקת שחרית וערבית לבעלה. וקשה מזה ע"ד החזו"א שכ' דעיקר טעם בדיקת שחרית היא להחזיקה בטהרה, ולא כדי להכשיר טהרות, א"כ הך טעמא שייך גם לבעלה.
וכן קשה מזה על המרדכי בשבועות שכ' דאשה שאין לה וסת צריכה לבדוק לבעלה כל שחרית וערבית, וזה נסתר מהגמ' כאן דמבו' דאין טעם בבדיקת שחרית לבעלה. וצע"ג. [ועי' בפתחי נדה דף יא.] בן עזאי (שיחה) 19:49, 26 במאי 2020 (UTC)