שיחה:בבלי/בבא מציעא/ב/א: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מאין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
* אם הוויכוח הוא כששניהם תופסים את הממון, והחלוקה יכולה להיות אמת, אך ודאי אחד הצדדים מרמה (לדוגמה בוויכוח על יצירת חפץ וממילא החפץ שלו יש אפשרות שהחלוקה תהיה אמת - כאשר היוצר מכר לחבירו חצי מהחפץ, אך וודאי אחד הצדדים מרמה, כאשר הוא טוען לבעלות מלאה) - רש"י סובר שהדין הוא [[[[ערך/יהא מונח עד שיבוא אליהו|יהא מונח עד שיבוא אליהו]]{{הערה|[[רש"י/בבא מציעא/ב/א#במקח וממכר|בבא מציעא ב. רש"י ד"ה במקח וממכר]]}}{{הערה|הנחלת משה כותב כי גם רש"י סובר שהדין יחלוקו (כמו שניים אדוקין בשטר) אלא שכאן כותב רש"י אליביה דר' יוסי (שסובר שאם יש רמאי אין דין יחלוקו).}} ורבינו תם וריב"א סוברים כי גם במקרה הזה יחלוקו בשבועה{{הערה|[[תוספות/בבא מציעא/ב/א#ויחלוקו|בבא מציעא ב. תוס' ד"ה "ויחלוקו"]] ו[[תוספות/בבא בתרא/לד/ב#ההוא ארבא|בבא בתרא לד: ד"ה "ההוא ארבא"]].}}. | * אם הוויכוח הוא כששניהם תופסים את הממון, והחלוקה יכולה להיות אמת, אך ודאי אחד הצדדים מרמה (לדוגמה בוויכוח על יצירת חפץ וממילא החפץ שלו יש אפשרות שהחלוקה תהיה אמת - כאשר היוצר מכר לחבירו חצי מהחפץ, אך וודאי אחד הצדדים מרמה, כאשר הוא טוען לבעלות מלאה) - רש"י סובר שהדין הוא [[[[ערך/יהא מונח עד שיבוא אליהו|יהא מונח עד שיבוא אליהו]]{{הערה|[[רש"י/בבא מציעא/ב/א#במקח וממכר|בבא מציעא ב. רש"י ד"ה במקח וממכר]]}}{{הערה|הנחלת משה כותב כי גם רש"י סובר שהדין יחלוקו (כמו שניים אדוקין בשטר) אלא שכאן כותב רש"י אליביה דר' יוסי (שסובר שאם יש רמאי אין דין יחלוקו).}} ורבינו תם וריב"א סוברים כי גם במקרה הזה יחלוקו בשבועה{{הערה|[[תוספות/בבא מציעא/ב/א#ויחלוקו|בבא מציעא ב. תוס' ד"ה "ויחלוקו"]] ו[[תוספות/בבא בתרא/לד/ב#ההוא ארבא|בבא בתרא לד: ד"ה "ההוא ארבא"]].}}. | ||
* אם הוויכוח הוא כששניהם תופסים את הממון, אך החלוקה אינה יכולה להיות אמת (לדוגמה, כששניים הפקידו סכומים שונים אחד גדול ואחד קטן ולבסוף כל אחד טוען לבעלות על הגדול המחלוקת ביניהם היא על היתרה - והנפקד מחזיק בשביל שניהם וודאי יש אחד רמאי) - הדין הוא ש[[ערך/יהא מונח עד שיבוא אליהו|יהא מונח עד שיבוא אליהו]]{{הערה|[[תוספות/בבא מציעא/ב/א#ויחלוקו|בבא מציעא ב. תוס' ד"ה "ויחלוקו"]] ו[[תוספות/בבא בתרא/לד/ב#ההוא ארבא|בבא בתרא לד: ד"ה "ההוא ארבא"]].}}. | * אם הוויכוח הוא כששניהם תופסים את הממון, אך החלוקה אינה יכולה להיות אמת (לדוגמה, כששניים הפקידו סכומים שונים אחד גדול ואחד קטן ולבסוף כל אחד טוען לבעלות על הגדול המחלוקת ביניהם היא על היתרה - והנפקד מחזיק בשביל שניהם וודאי יש אחד רמאי) - הדין הוא ש[[ערך/יהא מונח עד שיבוא אליהו|יהא מונח עד שיבוא אליהו]]{{הערה|[[תוספות/בבא מציעא/ב/א#ויחלוקו|בבא מציעא ב. תוס' ד"ה "ויחלוקו"]] ו[[תוספות/בבא בתרא/לד/ב#ההוא ארבא|בבא בתרא לד: ד"ה "ההוא ארבא"]].}}. | ||
* אם הוויכוח הוא כשאין לאף אחד מהם חזקה על החפץ - הדין הוא [[ערך/כל דאלים גבר|כל דאלים גבר]] (לר"ת, אך ריב"א חולק בחלק מהמקרים{{הערה|ריב"א סובר שהמשנה של מנה שלישי (יתרה מהגדול) מדברת במקרה שאין להם חזקה (שהנפקד לא תופס בשביל המפקידים) ולכן המשנה של שניים אוחזין בטלית נאמרה גם במצב שאין חזקה ולכן כשאין חזקה הדין מתחלק: א. יכול להיות שאין רמאי (שניים אוחזין בטלית) - יחלוקו בשבועה. ב. וודאי יש רמאי (כגון ספינה כלומר לא דבר מציאה אלא דבר שהיה שייך לטוען מקדמת דנא) - [[ערך/כל דאלים גבר|כל דאלים גבר]]. ג. וודאי יש רמאי אך החפץ נתפס (ארבא כשנתפסה ע"י בית דין או מנה שלישי שנתפס ע"י הנפקד) - [[ערך/יהא מונח עד שיבוא אליהו|יהא מונח עד שיבוא אליהו]].}}). | * אם הוויכוח הוא כשאין לאף אחד מהם חזקה על החפץ - הדין הוא [[ערך/כל דאלים גבר|כל דאלים גבר]] (לר"ת, אך ריב"א חולק בחלק מהמקרים{{הערה|ריב"א סובר שהמשנה של מנה שלישי (יתרה מהגדול) מדברת במקרה שאין להם חזקה (שהנפקד לא תופס בשביל המפקידים) ולכן המשנה של שניים אוחזין בטלית נאמרה גם במצב שאין חזקה ולכן כשאין חזקה הדין מתחלק: א. יכול להיות שאין רמאי (שניים אוחזין בטלית) - יחלוקו בשבועה. ב. וודאי יש רמאי (כגון ספינה כלומר לא דבר מציאה אלא דבר שהיה שייך לטוען מקדמת דנא) - [[ערך/כל דאלים גבר|כל דאלים גבר]]. ג. וודאי יש רמאי אך החפץ נתפס (ארבא כשנתפסה ע"י בית דין או מנה שלישי שנתפס ע"י הנפקד) - [[ערך/יהא מונח עד שיבוא אליהו|יהא מונח עד שיבוא אליהו]].}}). [[משתמש:אליה גלמן|אליה גלמן]] ([[שיחת משתמש:אליה גלמן|שיחה]]) | ||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
גרסה אחרונה מ־14:18, 2 באוקטובר 2020
כללי חלוקת ממון הנתון במחלוקת[עריכה]
ע"פ גמרא, רשי תוס' כאן ותוס' בבבא בתרא.
- אם הוויכוח הוא כששניהם תופסים את הממון, והחלוקה יכולה להיות אמת (לדוגמה שניים אוחזין בטלית כך אפשרי ששניהם תפסו ביחד וכל אחד החזיק חצי) ויכול להיות שאין רמאי (אפשרי במציאה כשכל אחד חושב שהוא מצא קודם) - הדין הוא יחלוקו בשבועה.
- אם הוויכוח הוא כששניהם תופסים את הממון, והחלוקה יכולה להיות אמת, אך ודאי אחד הצדדים מרמה (לדוגמה בוויכוח על יצירת חפץ וממילא החפץ שלו יש אפשרות שהחלוקה תהיה אמת - כאשר היוצר מכר לחבירו חצי מהחפץ, אך וודאי אחד הצדדים מרמה, כאשר הוא טוען לבעלות מלאה) - רש"י סובר שהדין הוא [[יהא מונח עד שיבוא אליהו[1][2] ורבינו תם וריב"א סוברים כי גם במקרה הזה יחלוקו בשבועה[3].
- אם הוויכוח הוא כששניהם תופסים את הממון, אך החלוקה אינה יכולה להיות אמת (לדוגמה, כששניים הפקידו סכומים שונים אחד גדול ואחד קטן ולבסוף כל אחד טוען לבעלות על הגדול המחלוקת ביניהם היא על היתרה - והנפקד מחזיק בשביל שניהם וודאי יש אחד רמאי) - הדין הוא שיהא מונח עד שיבוא אליהו[4].
- אם הוויכוח הוא כשאין לאף אחד מהם חזקה על החפץ - הדין הוא כל דאלים גבר (לר"ת, אך ריב"א חולק בחלק מהמקרים[5]). אליה גלמן (שיחה)
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ בבא מציעא ב. רש"י ד"ה במקח וממכר
- ↑ הנחלת משה כותב כי גם רש"י סובר שהדין יחלוקו (כמו שניים אדוקין בשטר) אלא שכאן כותב רש"י אליביה דר' יוסי (שסובר שאם יש רמאי אין דין יחלוקו).
- ↑ בבא מציעא ב. תוס' ד"ה "ויחלוקו" ובבא בתרא לד: ד"ה "ההוא ארבא".
- ↑ בבא מציעא ב. תוס' ד"ה "ויחלוקו" ובבא בתרא לד: ד"ה "ההוא ארבא".
- ↑ ריב"א סובר שהמשנה של מנה שלישי (יתרה מהגדול) מדברת במקרה שאין להם חזקה (שהנפקד לא תופס בשביל המפקידים) ולכן המשנה של שניים אוחזין בטלית נאמרה גם במצב שאין חזקה ולכן כשאין חזקה הדין מתחלק: א. יכול להיות שאין רמאי (שניים אוחזין בטלית) - יחלוקו בשבועה. ב. וודאי יש רמאי (כגון ספינה כלומר לא דבר מציאה אלא דבר שהיה שייך לטוען מקדמת דנא) - כל דאלים גבר. ג. וודאי יש רמאי אך החפץ נתפס (ארבא כשנתפסה ע"י בית דין או מנה שלישי שנתפס ע"י הנפקד) - יהא מונח עד שיבוא אליהו.