שולחן ערוך/אבן העזר/ע: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(חלוקה לקטעים, ופיסוק)
(פתיחת ראשי תיבות, ופיסוק)
שורה 9: שורה 9:




{{אות סעיף|ב}} בעל שרצה ליתן לאשתו מזונותיה הראויים לה ותהיה אוכל' ושותה לעצמה הרשות בידו ובלבד שיאכל עמה בליל שבת. <small>(וי"ח וסבירא להו דלא יוכל לומר שהיא תאכל לבדה אא"כ קבל' עליה מרצונה (טור בשם הירושלמי ובשם הרא"ש וב"י ובשם רוב הפוסקים) וכן נ"ל.</small>
{{אות סעיף|ב}} בעל שרצה ליתן לאשתו מזונותיה הראויים לה ותהיה אוכלת ושותה לעצמה הרשות בידו ובלבד שיאכל עמה בליל שבת. <small>(ויש חולקים וסבירא להו דלא יוכל לומר שהיא תאכל לבדה אלא אם כן קבלה עליה מרצונה (טור בשם הירושלמי ובשם הרא"ש ובית יוסף ובשם רוב הפוסקים) וכן נראה לי.</small>




{{אות סעיף|ג}} וכמה מזונות פוסקים לאשה לחם שתי סעודות בכל יום ופרפרות לאכול בה הפת ושמן לאכילה ולהדלק' הנר ומעט יין לשתות אם היה מנהג המקום שישתו הנשים יין <small>(ואם היה מניקה נותנים לה יין) (טור)</small> ובשבת שלשה סעודות ובשר או דגים ונותן לה בכל שבת מעה כסף לצרכיה <small>(ונותנין לה עץ לבשל מאכלה) (הר"ן פ' אע"פ)</small> בד"א בעני שבישראל אבל אם היה עשיר הכל לפי עשרו: <small>(צמצמה והותיר' מאלו המזונות הוא של בעל (טור.</small>
{{אות סעיף|ג}} וכמה מזונות פוסקים לאשה לחם שתי סעודות בכל יום ופרפרות לאכול בה הפת ושמן לאכילה ולהדלקת הנר ומעט יין לשתות אם היה מנהג המקום שישתו הנשים יין <small>(ואם היה מניקה נותנים לה יין) (טור)</small> ובשבת שלשה סעודות ובשר או דגים ונותן לה בכל שבת מעה כסף לצרכיה <small>(ונותנין לה עץ לבשל מאכלה) (הר"ן פרק אע"פ)</small> במה דברים אמורים בעני שבישראל אבל אם היה עשיר הכל לפי עשרו: <small>(צמצמה והותירה מאלו המזונות הוא של בעל (טור.</small>


ואם היה עני ביותר ואינו יכול ליתן לה אפילו לחם שהיא צריכה כופין אותו להוציא.
ואם היה עני ביותר ואינו יכול ליתן לה אפילו לחם שהיא צריכה כופין אותו להוציא.


<small>הגה ותהא כתובתה עליו חוב עד שימצא ויתן (טור בשם הרמב"ם) ויש אומרים שאין כופין אותו להוציא מאחר שאין לו (ר"י בשם ר"ת) מי שאין לו מזונות אלא חד יומא חייב לזון מיניה את אשתו או למיכל בהדה (טור בשם הרמ"ה) וי"א עוד דחייב להשכיר עצמו כפועל ולזון אשתו (טור בשם ר' אליה ומוהר"ם בשם רבי' שבצרפת) היה לו קרקעו' הרשות ביד האש' ליקח מזונותיה מפירו' הקרקו' או מגוף הקרקעות או צריך למוכרן (רשב"א סימן תת"ץ).</small>
<small>הגה. ותהא כתובתה עליו חוב עד שימצא ויתן (טור בשם הרמב"ם) ויש אומרים שאין כופין אותו להוציא מאחר שאין לו (ר"י בשם רבינו תם) מי שאין לו מזונות אלא חד יומא חייב לזון מיניה את אשתו או למיכל בהדה (טור בשם הרמ"ה) ויש אומרים עוד דחייב להשכיר עצמו כפועל ולזון אשתו (טור בשם ר' אליה ומוהר"ם בשם רבי' שבצרפת) היה לו קרקעות הרשות ביד האשה ליקח מזונותיה מפירות הקרקו' או מגוף הקרקעות או צריך למוכרן (רשב"א סימן תת"ץ).</small>




{{אות סעיף|ד}} הנושא אשה ואח"כ נשתטית חייב לזונה ולרפאה <small>(ע"ל סימן קי"ט סעיף ו' שכתב להיפך).</small>
{{אות סעיף|ד}} הנושא אשה ואחר כך נשתטית חייב לזונה ולרפאה <small>(עיין לקמן סימן קי"ט סעיף ו' שכתב להיפך).</small>




{{אות סעיף|ה}} מי שהלך למדינת הים ובאה אשתו לבית דין לתבוע מזונות ג' חדשים הראשונים מיום הליכתו אין פוסקים לה בהם מזונות שחזקה אין אדם מניח ביתו ריקן.
{{אות סעיף|ה}} מי שהלך למדינת הים ובאה אשתו לבית דין לתבוע מזונות שלשה חדשים הראשונים מיום הליכתו אין פוסקים לה בהם מזונות שחזקה אין אדם מניח ביתו ריקן.


<small>הגה אבל אם שתקה יותר ותבעה אח"כ אין פוסקין לה למפרע רק מיום התביעה אפי' החמיצו הב"ד את הדין (הר"ן פ' ב' דייני גזירות) וי"א דאם נפרד ממנה בקטטה ורוצה לעגנה פוסקין לה לאלתר דודאי הניח ביתו ריקן (מרדכי ריש דייני גזירות).</small>
<small>הגה. אבל אם שתקה יותר ותבעה אח"כ אין פוסקין לה למפרע רק מיום התביעה אפי' החמיצו הב"ד את הדין (הר"ן פ' ב' דייני גזירות) וי"א דאם נפרד ממנה בקטטה ורוצה לעגנה פוסקין לה לאלתר דודאי הניח ביתו ריקן (מרדכי ריש דייני גזירות).</small>


מכאן ואילך אפילו אין כתובתה בידה פוסקים לה מזונות אבל אין נותנים לה במה שתתקשט ואם היו לו נכסים ב"ד ירדים לנכסיו ומוכרים למזונותיה אפילו לא שמעו בו שמת ואין מחשבים עמה על מעשה ידיה עד שיבא בעלה אם מצא שעשתה הרי אלו שלה וכן אם לא עמדה בדין אלא מכרה לעצמה למזונות מכרה קיים ואינה צריכה הכרזה ולא שבועה עד שיבא בעלה ויטעון או עד שתבא לגבות כתובתה אחר מותו מגלגלין עליה שלא מכרה אלא למזונות שהיא צריכה להם.
מכאן ואילך אפילו אין כתובתה בידה פוסקים לה מזונות אבל אין נותנים לה במה שתתקשט ואם היו לו נכסים ב"ד ירדים לנכסיו ומוכרים למזונותיה אפילו לא שמעו בו שמת ואין מחשבים עמה על מעשה ידיה עד שיבא בעלה אם מצא שעשתה הרי אלו שלה וכן אם לא עמדה בדין אלא מכרה לעצמה למזונות מכרה קיים ואינה צריכה הכרזה ולא שבועה עד שיבא בעלה ויטעון או עד שתבא לגבות כתובתה אחר מותו מגלגלין עליה שלא מכרה אלא למזונות שהיא צריכה להם.
שורה 34: שורה 34:
{{אות סעיף|ז}} מי שהלך למדינת הים והפקיד כלים ביד אחד או השאילום לו מוציאים מיד הנפקד למזונות אשתו.
{{אות סעיף|ז}} מי שהלך למדינת הים והפקיד כלים ביד אחד או השאילום לו מוציאים מיד הנפקד למזונות אשתו.


<small>הגה אפילו צוה הבעל שלא יתן (כ"כ ר"י בתשו' הובאה במרדכי פ' דייני גזירו') ואם החזי' הנפקד לבעל אחר שתבעתו האש' לדין חייב לשלם לה (שם במרדכי) כשמוציאין מן הנפקד אין מוציאין רק לששה חדשים אפי' אם ירצה הנפקד אין מעכבין ממונו של בעל יותר ואין מוציאין מנכסים שהם ביד אחרים כל זמן שיש כאן בני חורין (ב"י בשם תשוב' הרשב"א).</small>
<small>הגה. אפילו צוה הבעל שלא יתן (כ"כ ר"י בתשו' הובאה במרדכי פ' דייני גזירו') ואם החזי' הנפקד לבעל אחר שתבעתו האש' לדין חייב לשלם לה (שם במרדכי) כשמוציאין מן הנפקד אין מוציאין רק לששה חדשים אפי' אם ירצה הנפקד אין מעכבין ממונו של בעל יותר ואין מוציאין מנכסים שהם ביד אחרים כל זמן שיש כאן בני חורין (ב"י בשם תשוב' הרשב"א).</small>


אבל מיד השואל אין מוציאין עד שיגיע סוף זמן שאלתו.
אבל מיד השואל אין מוציאין עד שיגיע סוף זמן שאלתו.
שורה 41: שורה 41:
{{אות סעיף|ח}} הלך בעלה ולותה ואכלה חייב לשלם.
{{אות סעיף|ח}} הלך בעלה ולותה ואכלה חייב לשלם.


<small>הגה המלוה תובע לאשה והיא תובע' לבעלה ואם אין האשה כאן תובע לבעל (הר"ן פ"ב דייני גזירות) מיהו אם מחל האשה לבעל' אין למלוה כלום (מרדכי פ' יש נוחלין) פסקו לה הב"ד מזונו' וצוו לאחד לפרנס' ולגבו' מנכסי בעלה אם מת הבעל אין לו עליה כלום אבל אם אמרו סתם להלוות לה אם מת הבעל או אין לו לשלם ונפל לה ירושה ממקום אחר צריכה היא לשלם כן משמע מתשובת הרשב"א הביאה הב"י).</small>
<small>הגה. המלוה תובע לאשה והיא תובע' לבעלה ואם אין האשה כאן תובע לבעל (הר"ן פ"ב דייני גזירות) מיהו אם מחל האשה לבעל' אין למלוה כלום (מרדכי פ' יש נוחלין) פסקו לה הב"ד מזונו' וצוו לאחד לפרנס' ולגבו' מנכסי בעלה אם מת הבעל אין לו עליה כלום אבל אם אמרו סתם להלוות לה אם מת הבעל או אין לו לשלם ונפל לה ירושה ממקום אחר צריכה היא לשלם כן משמע מתשובת הרשב"א הביאה הב"י).</small>


עמד אחד מדעת עצמו וזנה משלו אין הבעל חייב לשלם לו וה"ז איבד מעותיו.
עמד אחד מדעת עצמו וזנה משלו אין הבעל חייב לשלם לו וה"ז איבד מעותיו.


<small>הגה ואין חילוק בין אביה לאחר שפרנסה מיהו אם היו חייבים לבעל ופרנסו אשתו מנכין לו מחובו (כל זה בהגהות מרדכי דכתובות) ואם אביה עמד ופרנס בתו עם חתנו אפ"ה א"צ לשלם לו רק מזונות שלו ולא של בתו (ת"ה סי' שי"ז) לא לותה רק מכרה נכסיה ופרנסה עצמה אין לה עליו כלום ומעשה ידיה שלה (הר"ן ריש דייני גזירות).</small>
<small>הגה. ואין חילוק בין אביה לאחר שפרנסה מיהו אם היו חייבים לבעל ופרנסו אשתו מנכין לו מחובו (כל זה בהגהות מרדכי דכתובות) ואם אביה עמד ופרנס בתו עם חתנו אפ"ה א"צ לשלם לו רק מזונות שלו ולא של בתו (ת"ה סי' שי"ז) לא לותה רק מכרה נכסיה ופרנסה עצמה אין לה עליו כלום ומעשה ידיה שלה (הר"ן ריש דייני גזירות).</small>




שורה 53: שורה 53:
{{אות סעיף|י}} הרי שעמדה בדין ופסקו לה מזונות ומכרו ב"ד ונתנו לה או שמכרה היא בעצמה ובא הבעל ואמר הנחתי לה מזונות הרי זו נשבעת בנקיטת חפץ שלא הניח לה ואם לא תבעה ולא מכרה אלא (לותה או) שהת' עד שבא הוא ואמר הנחתי לך מזונות והיא אומרת לא הנחת אלא לויתי מזה ונתפרנסתי נשבע שבועת היסת שהניח לה ונפטר וישאר החוב עליה <small>(אבל אין האיש נאמן לומר שנתן לה על העתיד) (הר"ן ריש אלמנה ניזונית)</small> ואם מכרה מטלטלין ואמרה למזונות מכרתי והוא טוען ואומר מזונותיך הנחתי נשבעת שבועת היסת שלא הניח.
{{אות סעיף|י}} הרי שעמדה בדין ופסקו לה מזונות ומכרו ב"ד ונתנו לה או שמכרה היא בעצמה ובא הבעל ואמר הנחתי לה מזונות הרי זו נשבעת בנקיטת חפץ שלא הניח לה ואם לא תבעה ולא מכרה אלא (לותה או) שהת' עד שבא הוא ואמר הנחתי לך מזונות והיא אומרת לא הנחת אלא לויתי מזה ונתפרנסתי נשבע שבועת היסת שהניח לה ונפטר וישאר החוב עליה <small>(אבל אין האיש נאמן לומר שנתן לה על העתיד) (הר"ן ריש אלמנה ניזונית)</small> ואם מכרה מטלטלין ואמרה למזונות מכרתי והוא טוען ואומר מזונותיך הנחתי נשבעת שבועת היסת שלא הניח.


<small>הגה טען ואמר היה לה להוציא מעשה ידיה במזונותי' אם לותה בלא ב"ד והי' בעלת מלאכ' שמעשה ידיה מספיקין לה לדברים גדולים אע"פ שאינן מספיקין לדברי' קטני' טענתו טענה אבל אם פסקו לה ב"ד צריכין שיספיקו מעש' ידיה לכל דבר (הכל בטו').</small>
<small>הגה. טען ואמר היה לה להוציא מעשה ידיה במזונותי' אם לותה בלא ב"ד והי' בעלת מלאכ' שמעשה ידיה מספיקין לה לדברים גדולים אע"פ שאינן מספיקין לדברי' קטני' טענתו טענה אבל אם פסקו לה ב"ד צריכין שיספיקו מעש' ידיה לכל דבר (הכל בטו').</small>




שורה 61: שורה 61:
{{אות סעיף|יב}} האשה שיצאה מבית בעלה והלכ' לבית אחר אם באה מחמת טענה שהיא בשכונ' שיוציאו עליה שם רע וכיוצא בזה חייב לזונה שם אם תבעה מזונות אבל אם לא תבעה מחלה על מזונות דלשעבר.
{{אות סעיף|יב}} האשה שיצאה מבית בעלה והלכ' לבית אחר אם באה מחמת טענה שהיא בשכונ' שיוציאו עליה שם רע וכיוצא בזה חייב לזונה שם אם תבעה מזונות אבל אם לא תבעה מחלה על מזונות דלשעבר.


<small>הגה וה"ה היתה לה קטטה עם בעלה ולא מהדר לה עמו והמניע' ממנו ולותה למזונות צריך לשלם אבל אם המניע' ממנה א"צ לשלם דאין איש חייב במזונו' אשתו אלא כשהיא עמו (מרדכי פ"ב דייני גזירות וכ"כ הב"י בשם הריטב"א) ודוק' שבעל' בעיר אבל אין בעלה בעיר אין נפקותא אם הלכה לבית אביה ואם משום מלאכת הבית אם הית' חולה פשיטא דחייב דחולה לאו בת מלאכ' היא ואם אינ' חולה מנכה לה ממזונותיה כפי מה שצריך לשכור מי שעוש' לו המלאכות קטנות שבבית אבל אינה מפסדת משום זה מזונותיה רק מחמת מעשה ידיה אם בת מלאכ' היא (כל זה בב"י סימן ע"ו בש' תשו' הרשב"א) ובמקו' שחייב לה מזונות אע"פ שבעל' הכריז שלא ילוה לה אדם והוא בעיר ולא תבעתו בדין ולותה חייב לשלם דלאו כל כמיניה והוא דלא ספקה במעשה ידיה (תשובת הרשב"א סימן תצ"ב).</small>
<small>הגה. וה"ה היתה לה קטטה עם בעלה ולא מהדר לה עמו והמניע' ממנו ולותה למזונות צריך לשלם אבל אם המניע' ממנה א"צ לשלם דאין איש חייב במזונו' אשתו אלא כשהיא עמו (מרדכי פ"ב דייני גזירות וכ"כ הב"י בשם הריטב"א) ודוק' שבעל' בעיר אבל אין בעלה בעיר אין נפקותא אם הלכה לבית אביה ואם משום מלאכת הבית אם הית' חולה פשיטא דחייב דחולה לאו בת מלאכ' היא ואם אינ' חולה מנכה לה ממזונותיה כפי מה שצריך לשכור מי שעוש' לו המלאכות קטנות שבבית אבל אינה מפסדת משום זה מזונותיה רק מחמת מעשה ידיה אם בת מלאכ' היא (כל זה בב"י סימן ע"ו בש' תשו' הרשב"א) ובמקו' שחייב לה מזונות אע"פ שבעל' הכריז שלא ילוה לה אדם והוא בעיר ולא תבעתו בדין ולותה חייב לשלם דלאו כל כמיניה והוא דלא ספקה במעשה ידיה (תשובת הרשב"א סימן תצ"ב).</small>





גרסה מ־19:18, 18 בינואר 2021

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
בית שמואל
חלקת מחוקק
פתחי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


שולחן ערוךTriangleArrow-Left.png אבן העזר TriangleArrow-Left.png ע

סימן ע
דין חיוב מזונות אשתו ובניו ואם חייב להשכיר עצמו ובו י"ב סעיפים


א כיצד חייב במזונותיה אוכלת ושותה ממה שהוא אוכל ושותה ואם כל בני משפחתה רגילים בגדולות צריך להנהיגה כן אם אין כולם רגילים בגדולות אינו חייב להנהיגה בכך כשאוכלת עמו אבל כשאינה אוכלת עמו צריך להנהיגה כדרך שהיתה נוהגת בבית אביה (טור).


ב בעל שרצה ליתן לאשתו מזונותיה הראויים לה ותהיה אוכלת ושותה לעצמה הרשות בידו ובלבד שיאכל עמה בליל שבת. (ויש חולקים וסבירא להו דלא יוכל לומר שהיא תאכל לבדה אלא אם כן קבלה עליה מרצונה (טור בשם הירושלמי ובשם הרא"ש ובית יוסף ובשם רוב הפוסקים) וכן נראה לי.


ג וכמה מזונות פוסקים לאשה לחם שתי סעודות בכל יום ופרפרות לאכול בה הפת ושמן לאכילה ולהדלקת הנר ומעט יין לשתות אם היה מנהג המקום שישתו הנשים יין (ואם היה מניקה נותנים לה יין) (טור) ובשבת שלשה סעודות ובשר או דגים ונותן לה בכל שבת מעה כסף לצרכיה (ונותנין לה עץ לבשל מאכלה) (הר"ן פרק אע"פ) במה דברים אמורים בעני שבישראל אבל אם היה עשיר הכל לפי עשרו: (צמצמה והותירה מאלו המזונות הוא של בעל (טור.

ואם היה עני ביותר ואינו יכול ליתן לה אפילו לחם שהיא צריכה כופין אותו להוציא.

הגה. ותהא כתובתה עליו חוב עד שימצא ויתן (טור בשם הרמב"ם) ויש אומרים שאין כופין אותו להוציא מאחר שאין לו (ר"י בשם רבינו תם) מי שאין לו מזונות אלא חד יומא חייב לזון מיניה את אשתו או למיכל בהדה (טור בשם הרמ"ה) ויש אומרים עוד דחייב להשכיר עצמו כפועל ולזון אשתו (טור בשם ר' אליה ומוהר"ם בשם רבי' שבצרפת) היה לו קרקעות הרשות ביד האשה ליקח מזונותיה מפירות הקרקו' או מגוף הקרקעות או צריך למוכרן (רשב"א סימן תת"ץ).


ד הנושא אשה ואחר כך נשתטית חייב לזונה ולרפאה (עיין לקמן סימן קי"ט סעיף ו' שכתב להיפך).


ה מי שהלך למדינת הים ובאה אשתו לבית דין לתבוע מזונות שלשה חדשים הראשונים מיום הליכתו אין פוסקים לה בהם מזונות שחזקה אין אדם מניח ביתו ריקן.

הגה. אבל אם שתקה יותר ותבעה אח"כ אין פוסקין לה למפרע רק מיום התביעה אפי' החמיצו הב"ד את הדין (הר"ן פ' ב' דייני גזירות) וי"א דאם נפרד ממנה בקטטה ורוצה לעגנה פוסקין לה לאלתר דודאי הניח ביתו ריקן (מרדכי ריש דייני גזירות).

מכאן ואילך אפילו אין כתובתה בידה פוסקים לה מזונות אבל אין נותנים לה במה שתתקשט ואם היו לו נכסים ב"ד ירדים לנכסיו ומוכרים למזונותיה אפילו לא שמעו בו שמת ואין מחשבים עמה על מעשה ידיה עד שיבא בעלה אם מצא שעשתה הרי אלו שלה וכן אם לא עמדה בדין אלא מכרה לעצמה למזונות מכרה קיים ואינה צריכה הכרזה ולא שבועה עד שיבא בעלה ויטעון או עד שתבא לגבות כתובתה אחר מותו מגלגלין עליה שלא מכרה אלא למזונות שהיא צריכה להם.


ו מי שנשתטה או נתחרש פוסקין לאשתו תכשיט (ומפרנסין את אשתו מנכסיו).


ז מי שהלך למדינת הים והפקיד כלים ביד אחד או השאילום לו מוציאים מיד הנפקד למזונות אשתו.

הגה. אפילו צוה הבעל שלא יתן (כ"כ ר"י בתשו' הובאה במרדכי פ' דייני גזירו') ואם החזי' הנפקד לבעל אחר שתבעתו האש' לדין חייב לשלם לה (שם במרדכי) כשמוציאין מן הנפקד אין מוציאין רק לששה חדשים אפי' אם ירצה הנפקד אין מעכבין ממונו של בעל יותר ואין מוציאין מנכסים שהם ביד אחרים כל זמן שיש כאן בני חורין (ב"י בשם תשוב' הרשב"א).

אבל מיד השואל אין מוציאין עד שיגיע סוף זמן שאלתו.


ח הלך בעלה ולותה ואכלה חייב לשלם.

הגה. המלוה תובע לאשה והיא תובע' לבעלה ואם אין האשה כאן תובע לבעל (הר"ן פ"ב דייני גזירות) מיהו אם מחל האשה לבעל' אין למלוה כלום (מרדכי פ' יש נוחלין) פסקו לה הב"ד מזונו' וצוו לאחד לפרנס' ולגבו' מנכסי בעלה אם מת הבעל אין לו עליה כלום אבל אם אמרו סתם להלוות לה אם מת הבעל או אין לו לשלם ונפל לה ירושה ממקום אחר צריכה היא לשלם כן משמע מתשובת הרשב"א הביאה הב"י).

עמד אחד מדעת עצמו וזנה משלו אין הבעל חייב לשלם לו וה"ז איבד מעותיו.

הגה. ואין חילוק בין אביה לאחר שפרנסה מיהו אם היו חייבים לבעל ופרנסו אשתו מנכין לו מחובו (כל זה בהגהות מרדכי דכתובות) ואם אביה עמד ופרנס בתו עם חתנו אפ"ה א"צ לשלם לו רק מזונות שלו ולא של בתו (ת"ה סי' שי"ז) לא לותה רק מכרה נכסיה ופרנסה עצמה אין לה עליו כלום ומעשה ידיה שלה (הר"ן ריש דייני גזירות).


ט הבעל שאמר לאשתו בשעה שהלך טלי מעשה ידיך למזונותיך ושתקה אין לה מזונות.


י הרי שעמדה בדין ופסקו לה מזונות ומכרו ב"ד ונתנו לה או שמכרה היא בעצמה ובא הבעל ואמר הנחתי לה מזונות הרי זו נשבעת בנקיטת חפץ שלא הניח לה ואם לא תבעה ולא מכרה אלא (לותה או) שהת' עד שבא הוא ואמר הנחתי לך מזונות והיא אומרת לא הנחת אלא לויתי מזה ונתפרנסתי נשבע שבועת היסת שהניח לה ונפטר וישאר החוב עליה (אבל אין האיש נאמן לומר שנתן לה על העתיד) (הר"ן ריש אלמנה ניזונית) ואם מכרה מטלטלין ואמרה למזונות מכרתי והוא טוען ואומר מזונותיך הנחתי נשבעת שבועת היסת שלא הניח.

הגה. טען ואמר היה לה להוציא מעשה ידיה במזונותי' אם לותה בלא ב"ד והי' בעלת מלאכ' שמעשה ידיה מספיקין לה לדברים גדולים אע"פ שאינן מספיקין לדברי' קטני' טענתו טענה אבל אם פסקו לה ב"ד צריכין שיספיקו מעש' ידיה לכל דבר (הכל בטו').


יא הרי שלא תבעה ולא לותה ולא מכר' אלא דחקה עצמה ביום ובליל' ועשתה ואכלה אין לה כלום ואם עשתה והותיר' הכל שלה.


יב האשה שיצאה מבית בעלה והלכ' לבית אחר אם באה מחמת טענה שהיא בשכונ' שיוציאו עליה שם רע וכיוצא בזה חייב לזונה שם אם תבעה מזונות אבל אם לא תבעה מחלה על מזונות דלשעבר.

הגה. וה"ה היתה לה קטטה עם בעלה ולא מהדר לה עמו והמניע' ממנו ולותה למזונות צריך לשלם אבל אם המניע' ממנה א"צ לשלם דאין איש חייב במזונו' אשתו אלא כשהיא עמו (מרדכי פ"ב דייני גזירות וכ"כ הב"י בשם הריטב"א) ודוק' שבעל' בעיר אבל אין בעלה בעיר אין נפקותא אם הלכה לבית אביה ואם משום מלאכת הבית אם הית' חולה פשיטא דחייב דחולה לאו בת מלאכ' היא ואם אינ' חולה מנכה לה ממזונותיה כפי מה שצריך לשכור מי שעוש' לו המלאכות קטנות שבבית אבל אינה מפסדת משום זה מזונותיה רק מחמת מעשה ידיה אם בת מלאכ' היא (כל זה בב"י סימן ע"ו בש' תשו' הרשב"א) ובמקו' שחייב לה מזונות אע"פ שבעל' הכריז שלא ילוה לה אדם והוא בעיר ולא תבעתו בדין ולותה חייב לשלם דלאו כל כמיניה והוא דלא ספקה במעשה ידיה (תשובת הרשב"א סימן תצ"ב).




שולי הגליון


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף